הרפורמה האגררית של מחמד רזא שאה באירן

תקציר העבודה:

הרפורמה האגררית של מחמד רזא שאה

ראשי פרקים hy0995 -

1.הקדמה והצגת הנושא

2.מבוא- סקירה על איראן

3.המצב האגררי באיראן טרם קבלת החוק

4.תוכנית הרפורמות

5.פרטי החוק

6.ביצוע בפועל

7.סיכום

8.ביבליוגרפיה

מבוא והצגת הנושא
ברוב ארצות המזרח התיכון, ואיראן בכללם, נתרכז מספר מצוצמם של בעלי קרקע
גדולים, חלק גדול מן הקרקעות ושטחים הולכים וגדלים עברו איפוא, במאה ה 20-
בכל הארצות הערביות של המזרח התיכון לידי בעלי קרקע גדולים. שכבה חדשה זו
של בעלי קרקע גדולים היתה מורכבת משיי'חים, ראשי משפחות חשובות, ולהם
מסורת של עמדה חברתית מדינית שלטת, בכפרים או בערים, סוחרים עירוניים,
משפחות השליטים ופקידיהם. מבנה החברה היה גם הוא נוקשה וקשה מאוד היה
לערוך רפורמות חברתיות או כלכליות.
מטרת עבודה זו היא לסקור את הרפורמות החקלאיות שהנהיג השאה האחרון של
איראן בראשית שנות השישים.
השאה היה רפורמטור גדול יחסית לקודמיו, ויחסית אליהם הוא גם הצליח
במדיניותו לאור החילוניזציה של המערכת ולאור פיקחותו הרבה. הוא הצליח רבות
במדיניות הנפט, ובאופן חלקי גם בשטח האגררי, רפורמות שהעלו את איראן על
דרך המלך הכלכלית.
העבודה מסתמכת על ספרות שנכתבה אודות הרפורמות, על החוק עצמו (תרגום)
וכן מאמרים מקצועיים. העבודה תתחלק למספר עניינים:
1.הבעיות האגרריות.
2.הפתרונות שהוצעו וביצועם ברמה המדינית.
3.פרוש החוק על כל סעיפיו.
בסיכום אנסה להשוות את הרפורמות מול רפורמות במדינות ערביות אחרות.

מקורות:

שהקרקע המשועבדת כולה או חלקה כפופה לתקנות הרפורמה האגררית.
אחרי קביעה מדוקדקת של הקרקעות הנתונות לחלוקה ומחירן ארגון חלקת הקרקע על כך לבעלי הקרקע הנוגעים בדבר, על פי כתובתיהם שנמסרו בהצהרותיהם. העתק אחר של ההודעה יפורסם בעיתונות המקומית או יודבק במקומות הציבוריים הדרושים. אם לבעל הקרקע יהיה איזה ערעור שהוא על חלקות הקרקע ומחירה, כפי שנקבע בשומה רשאים הם
להגיש את ערעורם למחלקת החקלאות המקומית. הוועדה תדון בערעור.
אם המחיר כפי שנקבע בשומה, היה בלתי מתקבל על דעת ארגון חלוקת הקרקע, רשאי הארגון לערער; אם בעל הקרקע מת, תינקטנה הפעולות בידי אפוטרופוס שהוא התובע הככלי.
מיניסטריון החקלאות צריך להעביר מייד את הקרקעות שנקנו למבקשים מתאימים במחיר קניה בתוספת עמלה שאינה עולה על 10% מהמחיר ששולם. מיניסטריון החקלאות יגבה את המחיר בחמישה עשר תשלומים שנתיים שווים באמצעות הבנק החקלאי. הקרקעות מחולקות בהתאם להוראות החוק הזה יועברו לרשותו של ראש המשפחה, זכויות הקדימה הבאות
תינתה בחלקת הקרקע:
1.אכרי הכפר המעבדים אותה האדמה והגרים באותו הכפר.
2.יורשי האכרים אשר עיבדו אותה האדמה ושנפטרו בשנים עשר החודשים שקדמו לחלוקת הקרקע.
3.אריסים המעבדים את הקרקע באותו הכפר.
4.פועלים חקלאיים החיים באזור שקרקעותיו מחולקות.
5.אנשים המתנדבים לעבודה חקלאית.
רק אנשים המשתייכים לקואופרטיב של הכפר יהיו רשאים לקבל קרקע במסגרת חוק חלוקת הקרקע. (בכל אזור היו אמורים לגדל דבר אחר ולהתמחות בו, ובעזרת הקאופרטיבים היה אמור להתבצע סחר חליפין).
קרקעות הכפר תחולקנה על פי הסידורים החקלאיים ושיטת העיבוד של הכפר ותועברנה במקובץ לחקלאים בהתאם לנוהג החקלאי ולדרך העיבוד הקיימים. קרקעות מושקות תועברנה לחקלאים בהתאם להוראות חוק זה יחד עם כמות מתאימה של מים מתעלות. כמות המים המוקצבת כל כברת קרקע ממקור המים הכללי תיקבע בהתחשב בקרקעות המוברות. במקרים
של קנאים (כלי חקלאות) הנמצאים בבעלות משותפת יהיה חלקו של כל חקלאי בקנאות ובקרקע שווה לפרופורציה של המים שהוא משתמש בהם כחלקו באדמה. במקרים של קרקעות מושקות תיקבע בעלות משותפת על הנחלים, מעבירי המים, התעלות, והחלק בבעלות של כל חקלאי יועבר אליו באופן יחסי לחלקו במים.
באשר לחלוקת הקרקע למבקשים מתאימים בהתאם להוראות החוק הזה, תוצא תעודת בעלות חדשה על שמו של הבעל החדש, אך התעודה תהיה מופקדת בידי מיניסטריון החקלאות כמשכנתא וערובה לפרעון התשלומים.
אסורות, על פי החוק, כל עיסקאות אשר תגרומנה להתפצלות הקרקעות המחולקות לחלקות הקטנות מהמינימום שנקבע בידי מיניסטריון החקלאות עבור כל אזור ואזור. במקרים של פטירת הבעל החדש ואם יורשיו אינם יכולים להגיע להסכם בינהם, רשאים הם למכור את חלקם בקרקע לחקלאי אחר תוך התחשבות באיסור הנזכר לעיל. במקרים כאלה יהיה
הבעל החדש אחראי לפרעון התשלומים הנוצרים. חקלאי רשאי לקנות עד לכמות הכפולה מהשיעור המינימלי של הקרקע שנקבע לאותו הכפר.
יחסי בעל קרקע והאיכר
כל מה שנבנה או גודל על הקרקע בידי האיכר יהיה שייך לו. האיכר רשאי לרשום אותו על שמו ולקבל תעודת בעלות עבורו. אבל מכאן ואילך טעונה, הקמת בנינים חדשים על השטח ע"י האיכר, קבלת הסכמתו בכתב של בעל הקרקע.
החל מתאריך אישור חוק זה יהיו תפקידי בעל הקרקע והאיכר, היחסים בניהם וכמו כן שיטת חקלאות בכל רחבי המדינה ובכל הקרקעות, כולל קרקעות ההקדשים (וקף) כדלהלן:
חובות בעלי הקרקע הם לשלם עבור האחזקה, התיקונים, הניקוי, הוצאות הסחף, וכל עבודות הדרושות להבטחת הזרימה המתמדת והבלתי מופרעת של המים. לשלם את הוצאות מוליכי השקאה ומשאבות במקומות שם ישנם כאלה, ולהשתדל להכניס לשימוש ציוד השקאה מודרני; לספק זרעים במקומות שם מספק בעל הקרקע זרעים על פי הנוהג; לשתף פעולה
עם האיכר על מנת לשנות או לשפר את הזרעים; למלא אחר חובות אחרות המוטלות עליו. כמו כן חייב בעל הקרקע למלא חובות ולשאת באחריות לדברים מקובלים על פי מנהגים המקומיים והמסורת.
חובות האיכרים הם לבצע עבודה חקלאית כמו חריש, זריעה, קציר, שמירה על היבול ועבודות אחרות הנעשות על ידו על פי המסורת.
חובות משותפות של האיכר ובעל הקרקע הם טיפול ואחזקה של הקנאתים (תעלות מים תת קרקעיות), הבארות הבריכות הנחלים מעבירי המים ודאגה למניעת בזבוז מים ולניצולם היעיל יותר בעיבוד; תשלום עבור זבלים כימיים ופיקוח על מגיפות ומזיקים.
אם בעל הקרקע ימנע מלבצע חלק מחובותיו או כולם בזמן שנקבע, ישלם האיכר, על פי הוראות הרשות לישוב סכסוכים, עבור ההוצאות הדרושות, במסגרת יכולתו הכספית, וימשיך לעסוק בעיבוד באופן ישיר ובלתי תלוי. במקרה כזה יקבל בעל הקרקע 2% בלבד מהכנסות הקרקע עבור השימוש בה. נוהג זה ישאר בתוקפו על עוד לא ישלם בעל הקרקע
את מלוא חלקו בהוצאות ולא ימלא את כל חובותיו.
כל החקלאים אשר עיבדו את האדמה שבבעלותם ביום אישורו של החוק יחשבו לתושבי הכפר אשר בו נמצאת אדמתם. שום בעל קרקע, בכל נסיבות שהן, אינו רשאי לגרש איכר מכפרו או מאדמתו, או למנוע ממנו את עיבוד הקרקע האמורה.
אם יסרב איכר לעבד את הקרקע שהועמדה לרשותו, או אם ינהג בניגוד לחובות המוטלות עליו בחוק, רשאי בעל הקרקע לפנות לרשות לישוב סכסוכים. אם אין לאיכר נימוק לסרובו תילקח הקרקע ממנו.
חלקיהם של בעל הקרקע והאיכר בכל יבול יקבעו על יסוד המנהג המקומי והמסורת, אבל עם החלת החוק יתן בעל הקרקע לאיכר, מתוך חלקו שלו 5% נוספים במקרה של קרקע מושקית, ו10%- במקרה של עיבוד בעל, בכדי להגדיל את חלקו של האיכר. תוספת זו תונהג בכל רחבי המדינה.
תקנות כספיות
ההקצבות הדרושות לביצוע החוק, לארגון הרפורמה האגררית ולכל הפעולות הקשורות ברפורמה האגררית תיקבענה בתקציב המדינה השנתי ותימסרנה לארגון.
כל תעודות הבעלות והמסמכים הקשורים בעסקאות יופקדו למשמרת בבנק החקלאי. על הבנק האמור, בהיותו פועל מטעם מינסטריון החקלאות מוטל התפקיד לגבות את התשלומים עבור הקרקע, ולשלם את התשלומים השנתיים לבעלי הקרקע. אם תשלומי האיכרים לא יהיו מספיקים על מנת לשלם לבעלי הקרקע יכוסה ההפרש ע"י מענק ממשלתי ששיעורו יקבע,
מידי שנה, בתקציב המדינה.
אם החקלאי ימנע מלשלם את תשלומיו השנתיים במשך שלוש שנים רצופות ללא נימוק המתקבל על דעת המיניסטר, מוסמך המיניסטריון לנשל את החקלאי ולהעביר את הקרקע לחקלאי אחר.
מטרת התקנות הללו היא למעשה לא להשאיר הון בלתי מנוצל. קרקע שאינה "עובדת" הרי אינה מנוצלת, ואינה מפיקה תוצרת- דבר בלתי נסבל כאשר יש עודף ידיים עובדות ופחות קרקעות.
סיוע טכני והגנה משפטית
סכסוכים המתעוררים בין בעל הקרקע לאיכר בקשר לעבודה חקלאית ייושבו בידי רשות ליישוב סכסוכים שתורכב בכל מחוז מקצין המחוז, שופט בית המשפט המחוזי ונציג מיניסטריון החקלאות.
אם בכפרים שם הקרקע מחולקת בין האיכרים שייכים הבתים ושאר המבנים כמו אורוות וצריפי בעלי חיים לבעל הקרקע יעברו הקרקע וכל המבנים אשר עליה לאיכר, והאיכר רשאי לבקש תעודת בעלות עבורם.
הממשלה, באופן מקביל לפעולתה בכל אזור למען חלוקת הקרקע, ייסדה גם ארגונים חקלאיים מצויידים היטב כדי להשיג ולחלק זרעים, שתילים ובקר טהור גזע, לספק את השירותים הדרושים, אשראי וסיוע אחר לשיווק התוצרת החקלאית וכדי לטפח עיבוד מודרני באזור.
עניינים קהילתיים של כפרים מחולקים (כמו למשל אחזקת הקנאתים והנחלים, השימוש במכונות חקלאות, פיקוח על מגפות מזיקים, לחימה במחלות בעלי חיים וכו') ינוהלו בידי האגודה הקואופרטיבית.
המוסמכים לטפל בחוק זו הם מניסטריוני המשפטים והפנים; החוק הובא לאישור הפרלמנט ביום 26.2.1960.
הקרקעות התחלקו לקרקעות כאלו שהחוק חל עליהם וקרקעות שהחוק אינו חל עליהם. אלו האחרונות היו בעיקר קרקעות שלא הושכרו קודם לרפורמה.
נקודה אחת לא הביאו בחשבון מתכנני הרפורמה: היו באותו זמן באיראן 3.5 מליון משפחות כפריות שהיו זכאיות לאדמה, וחלוקת האדמה החקלאית לכלל המשפחות מותירה 4.7 הקטר למשפחה. לפי החוק המשפחה יכולה להחזיק 7 הקטר, דבר המותיר משפחות רבות ללא קרקע ('קהאשיניאן').
הביצוע בפועל
התערבות ארה"ב
עוד לפני הרפורמה היו חברות זרות שניסו להתיישב באיראן ושם לפתח את הכלכלה הנחשלת. חברות אלו הכניסו ציוד חקלאי חדיש ושיטות עבודה חדשות, שהגבירו את היצור. חברות אלו באו מיוזמתן או בהזמנת ממשלת איראן.
כתגובה לשיטות הכלכליות החדשות, הפאודלים המסורתיים המשיכו ביחסיהם הקודמים באזורים חקלאיים. ניסיונות הבורגנים העירוניים לפתח את החקלאות באזורים ג'ורגאן ודשת עוכבו ע"י הימצאות השיטה הפיאודלית החקלאית הישנה. בורגנים אלו, כמו החברות הזרות, רצו להשקיע רבות בפיתוח הכלכלה. כך נוצר קונפליקט בין האינטרסים של
הבורגנים והחברות הזרות מצד אחד, ובעלי הקרקעות מצד שני.
על מנת להתגבר על הקונפליקט, עורכי דין אמריקאים שניסו למצוא מוצא מהעניין תפסו את הפיאודלים כמכשול ראשוני לכניסתם של שיטות עיבוד חדשות לכלכלה האיראנית. האמריקאים, לכן, הפעילו לחץ כבד על השאה על מנת שיכניס רפורמות כלכליות. הם עשו זאת כמעט בדבקות מיסיונרית. ממשל קנדי הקציב לנושא צוות חשיבה מיוחד, אולם
כולם ידעו כי המלאכה אינה קלה- השאה ידע כי הוא חייב חוב מוסרי לפיאודלים היות ובזכותם עלה שלטון. כמו כן היה ברור כי רפורמות כאלו יתקלו בכוחות אלימים. מנגד היה ברור לו כי במצב כלכלי נוכחי הוא לא יצליח לשרוד ולזכות באהדת ההמונים כמו באהדת הממשל האמריקאי.
שלבי החוק
יצויין כי אמיני עצמו התנגד בתחילה לביצוע הרפורמות היות והיה בעל קרקעות בעצמו, אך בלחץ השאה הוא הסכים להקמת קבינט ביוני 1961. חוק הרפורמה נכנס לתוקף בינואר 1962.
עם כניסת החוק בינואר 1962, שזהו השלב הראשון בהחלת החוק, הוקם גוף מבצע שאחראי על החלת הרפורמה כשעיקר פעולתו נמשך בשנה הראשונה לחוק. החוק הוחל ממחוז למחוז לא תמיד על כל חלקי הארץ על מנת לבחון אותו ולהפיק לקחים להמשך ביצוע החוק בשאר חלקי המדינה.
הביצוע החל באזור צפוני של המדינה, כאמור לעיל, וההצלחה באזור זה היוותה בסיס להמשך התפשטות הרפומה בשאר חלקי המדינה.
בד בבד החלה להתארגן אופוזיציה שהורכבה מבעלי האחוזות וההשכלה העירונית שגם הם היו בעלי קרקעות, ובחלקם אף מהגדולים ביותר. אלו לא פעלו בכח היות ופחדו מתגובת הצבא.
ביולי 1962 אמיני התפטר מתפקידו בגלל חילוקי דעות עם השאה. אולם למרות זאת, ולמרות התרחבות האופוזיציה, תמיכת האיכרים נתונה לשאה והם אף העזו להתמודד נגד בעלי האחוזות בכך שהשאירו יבול אחריהם או שהעבירו אותו לקואופרטיבים ולא לבעלי האחוזות. במקביל התרחבה התמיכה בשר החקלאות, ארסנג'ני שהיה אחראי על ישום
הרפורמה. כוחו גבר משום שהוא החליט באיזה אזורים יבוצעו הרפורמות, ובאיזה קצב.
לאור כוחו הגובר והולך של שר החקלאות מתחיל השאה לפחד ממנו פוליטית, ולכן לחץ עליו להתפטר. ואכן במרץ 1963 ארסגני התפטר, ובמקביל התחיל השאה לקבל תגובות שליליות אודות הרפורמות, והתחיל לפקפק בהצלחתן.
השלב השני של הרפורמות התחיל עם התפטרות ארסג'ני. מנקודה זו ואילך הואט קצב הרפורמה.
עוד באותה שנה (1963) התקיימו בחירות למג'לס (הפרלמנט של איראן), כאשר 69% מהנבחרים הם אנשי ממשלה שבמקור היו נגד הרפורמה. המג'לס יזם שרשרת תיקונים בחוק הרפורמה שמתייחס לנושא קניית ומכירת קרקעות.
הגירסה הסופית של החוק אושרה ע"י הממשלה ביולי 1964 וסימלה למעשה את השלב השני בתהליך הרפורמה. הוצגו בגירסה זו 5 אופציות לבעלות על קרקעות:
1. חוזה חכירה ל30- שנה בין בעלי הקרקעות לאיכרים.
2. חכירה מלאה לחקלאים.
3. חלוקת היבול בין האיכר לבין בעל האדמות כאשר בעל הקרקע מקבל שני שלישים מהיבול.
4. קניית זכויות עיבוד חקלאיות לפרק זמן קצוב, למשל לזמן הגידול.
5. הקואורפטיב האזורי קונה את הקרקעות מבעלי האחוזות ורק איכר שהוא חבר הקואופרטיב רשאי לקנות את הקרקע מהקואופרטיב.
בשנים 1964-1965 השאה החליט כי הצמיחה הכלכלית והחקלאית לא מספקת, והממשלה החליטה לעבור לשלב נוסף שמטרתו לשפר את התוצרת החקלאית, תוך כוונה כי בעלי הקרקעות ישקיעו כספים ויעברו למיכון וגידול מודרני. במטרה זו קיימת מעין נסיגה ברפורמה משום שלמעשה הממשלה פונה שוב לבעלי האחוזות כדי שישקיעו בתחום החקלאי
(לאיכרים אין כספים להשקיע), דבר היוצר ניגוד אינטרסים משום שהרפורמה היא לא לטובת בעלי האחוזות, והממשלה שניסתה למנוע שליטה של בעלי האחוזות על הקרקעות יצרה מצב בו בעלי האחוזות שבו להיות בעלי השפעה.
כאמור לאיכרים לא היה כסף כדי להשקיע באדמות ולטייבם, היות וחלק גדול מהכנסותיהם הלך לתשלום עבור הקרקע. לאור חוסר ההשקעה הקרקע נתנה מידי שנה פחות יבול, ההכנסות קטנו, וחוזר חלילה.
לאור המצב החל השלב השלישי בביצוע הרפורמה. גם אזרחי הערים החלו להרגיש במצב הקשה. הם נוכחו לדעת, במהלך שנות השישים, כי הרפורמות הכלכליות לא צלחו ולא הביאו את הצמיחה הכלכלית המיוחלת. אי לכך הממשלה החלה לעבוד על שלב נוסף ברפורמה תוך התמקדות על שיפור היצור והעלאת רמת התוצרת החקלאית. הגישה שהובילה נטתה
לכיוון המודל הקפיטליסטי שיפעל על פי רעיון של מיכון חקלאי מאסיבי והשקעות כספיות בתשומות ויידע חקלאי.
הממשלה האמינה כי היות ומשפחות רבות היו למעשה רק דיירים על חוות לא להם ששייכות למעשה לתושבים העירוניים, אזי ברגע שיהיו יותר בעלי קרקעות יגרום המצב לרצון להתקדם ולעבור למיכון ושיטות גידול מודרניות, תוך נטישת שיטות הגידול המסורתיות.
בינואר 1969 פורסמו תיקונים נוספים לחוק הרפורמה שקבעו את הסכמי השליטה בקרקעות. התיקונים הקנו לכל דייר על הקרקע לא לו זכות חכירה למשך 30 שנה עם הסדרי תשלום המבוססים על הסכם הדדי בין הבעלים לחוכר כאשר הממשלה נותנת ערבות כלכלית במידה והאיכר אינו מסוגל לעמוד כספית בתנאי ההסכם. אם אין הסכמה על תנאי
החכירה הקרקע תעובד ע"י האיכר והיבול יחולק באופן יחסי להסדרי התשלום.
שינוי החוק הועבר בהצלחה, אך נוצר מצב בו לממשלה היה פחות שליטה בנעשה משום שהיא התערבה רק במו"מ בין בעלי הקרקעות והאיכרים, אך לא שלטה בהעברת הבעלות. כמו כן היה קושי רב להסביר לאיכרים הבורים את החוק על כל פרטיו, ובמצב כזה, בשל הבורות, לא נותר לבעלי הקרקעות לתמרן את החוק לצורכיהם ויתרונם.
התיקונים בחוק המשיכו מאביב 1969 למשך כשנתיים וחצי, עד שהוכרז סופית בספטמבר 1971 כי חוק הרפורמה האגררית הושלם.
סיכום העבודה
עבודה זו עסקה ברפורמות האגרריות שהנהיג השאה של איראן בראשית שנות השישים, וביצועם נמשך למעלה מ10- שנים, תוך הכנסת שינויים ללא הרף.
בעיה אגררית היתה בכל ארצות המזרח התיכון: מספר קטן של אנשים שולטים על קרקעות ומחכירים אותו תמורת תשלום גבוה לאחרים, אשר לא מנסים, וגם לא מצליחים, להגביר את התפוקה. שיטות חקלאיות חדשות נדחות על ידם, דבר, שלהערכת מומחי כלכלה, עצר את הצמיחה של כל המשק.
הבעיה היתה במבנה הכלכלי של ענף החקלאות. הממשלה, ברפורמות הכלכליות, מעבר להיבט הסוציאלי, ניסתה לאזן בין הון (קרקע) לעבודה (חקלאים). אי לכך כל מי שקיבל קרקע לא עיבד אותה ברצינות הזכות נשללה ממנו.
הרפורמה הצליחה בחלקה. היא בוצעה ברוב חלקי המדינה אך יצרה אי יציבות פוליטית ובעיה כלכלית חמורה לאור זאת שלא הוגדל היצור החקלאי והתעשייתי.
הסיבות לאי הצלחתה המלאה היו חלוקת האדמות לא סבירה, שהותירה בעלי משפחות רבות ללא קרקע (חלק קיבלו אדמות שכלל לא היו ראויות לעיבוד), וכן בשל האכיפה החלשה (לאור זאת שחלק מהיושבים בממשלה היו בעלי אדמות). סיבות כלכליות אחרות היו אי יכולתם של האיכרים לשלם עבור הקרקע, או אי יכולתם להשקות את הקרקע (תשתיות
המים באיראן היו ירודות, ובחלק מהכפרים אף לא היו תשתיות כלל).
מעבר לכך נוצרה נהירה של הכפריים לערים בשל התדמית הגבוהה יותר שהיתה ליושביהם ובשל רמת החיים הגבוהה יותר.
החוק למעשה לא נאכף בכח, מכיוון שמנהיגות הממשלה היתה לשכנע את בעלי האחוזות כי ימכרו מרצון את אדמותיהם לאיכרים, מה שהביאם למכור את הקרקעות בתנאים הנוחים להם, וחלקם אף התעלמו מהחוק.
השוואות
ניתן להשוות את הרפורמות לרפורמות שהונהגו בסוריה, מצרים ועיראק, אולם בעיקר לשתי האחרונות, שם המבנה החברתי היה דומה.
במצרים החוק האגררי הראשון. (אל-אצלח אל-זראעי). הוא חוקק ביום 9.9.1952. המטרות היו דומות לאלו של איראן, וגם הם הצליחו בחלקם. הוברר כי הרפורמה האגררית אין כוחה יפה ליצור אותו שיווי משקל חברתי אליו שאף המשטר. מנגד לא הצליחה הממשלה להוריד את דמי הרנטה בגלל הביקוש הרב לקרקעות. כמו כן לא הצליחה התוכנית
שבעלי ההון יפנו מעתה את כספם לפיתוח התעשיה- אלו צברו אותו לשעת הכושר.
מוצאדק: באיראן שלפני השאה ניסה את כוחו הד"ר מוצאדק, אולם נכשל. מוצאדק ניסה להחיות את הכלכלה האירנית בכמה דרכים. הוא ניסה לגבות מיסים מבעלי אחוזות העשירים. ב1952- חתם על צו שכל בעלי האחוזות צריכים להפריש 20% מהיבול: 10% לחקלאים ו10%- לבנק שיעזור לחקלאים. כמו כן נעשו פעולות לגבית כסף מבעלי האחוזות.
הוכנו תוכניות לפיתוח חקלאי וחינוך חקלאי, והיה ניסיון להרחיב את התעשיה בהתאם לצרכים הבינלאומיים.
למרות ניסיונותיו המצב היה גרוע מכמה סיבות:
1. חוסר תעסוקה בתעשיות הנפט.
2. אינפלציה עולה.
3. קושי רב לאכוף מיסים מעשירים. טרם הוכר אז באיראן נושא חכירת המס שהיה נהוג בארצות בהן היה קשה ביותר לגבות.
4. אפליה ע"י ממשלות מערביות. האפליה נבעה עקב פעילות לאומנית בתחום הנפט.
בעיראק עבד אל כרים קאסם ביקש למצוא פתרון מיידי ומהיר לבעיית האריסות שלא הותירה מחיה לאיכר ושגרמה לתנועה המונית מהכפר לעיר. חלק מהאיכרים נשאר צמוד לאדמה לא לו באין כל אפשרות להיחלץ מהחובות המעיקים והנצחיים.
הניסיונות של קודמיו לא הצליחו משום שבעלי הקרקעות היו שותפים לשלטון ולא הרשו את קבלתם של חוקים בעלי משמעות מרחיקת לכת. ב30.9.58- נתקבל חוק הרפורמה האגררית בעיראק, והוא נחתם ע"י כל חברי מועצת השלטון.
החוק קובע בסעיפו הראשון כי אסור שלאיש אחד יהיו יותר מ1000- דונם עיראקיים (1 דונם עיראקי= 2.5 דונם ישראלי) אדמת שלחין או יותר מ2000- דונם אדמת בעל. החוק קבע את דרך מסירתם של הקרקעות העולות על המכסימום וחלוקתם לאריסים.
לביצוע החוק הוקצו חמש שנים, היות וכח האדם שאמור היה לקבל את האדמות לא היה מיומן. כמו כן הוקמו אגודות שיתופיות שעסקו ב-:
1. השגת אשראי חקלאי בהתאם לשטחי האדמה אשר היו ברשות חבריה.
2. עזרה לוגיסטית מנהלית בחקלאות כולל אספקת זרעים, דשנים בהמות, משאות וכו'.
3. ארגון עיבודי האדמה וניהולה על הצד הטוב ביותר, ובכלל זה בחירת זרעים. כמו כן מכירת היבולים ובצוע כל השירותים החקלאיים שלהם זקוקים החברים.
בעייתו העיקרית של המשטר היתה בורות האזרחים, ולכן הרפורמה הצליחה בחלקה.
ביבליוגרפיה
1. בר גבריאל, ערביי המזרח התיכון, תל-אביב, 1960.
2. "פרס", סקירה חודשית, יולי 1959.
3. "רפורמה אגררית בפרס", סקירה חודשית, 2, 1962.
4. "חוק הרפורמה האגררית באיראן", המזרח החדש, י"ג, 1963.
5. שמיר שמעון, תולדות הערבים במזרח התיכון בעת החדשה, תל-אביב, 1987.
1.GHODS M., IRAN IN THE TWENTIETH CENTURY, LONDON, 1989.
2.HOOGLAND ERIC, LAND REVOLUTION IN IRAN, 1960-1980, AUSTIN UNIVERSITY, 1983.
3.KATOUZIAN, HOMA, MASADDIQ AND THE STRUGGLE FOR POWER IN IRAN, LONDON, 1992.
4.LAMBTON ANN, PERSIAN LAND REFORM 1962-1966,CAMBRIDGE,1967.
5.LAHSAEIZADEH ABDOLALI, "LAND REFORM AND SOCIAL CHANGE", LAND REFORM,1-2, 1987.
6.LAHSAEIZADEH ABDOLALI, "POST REVOLUTIONARY IN LAND DISTRIBUTION IN IRAN", LAND REFORM,1-2, 1989.
7.LENCZOWSKI,GEORGE. (ED), IRAN UNDER THE PAHLAVIS, CALIFORNIA: STANFORD UNIVERSITY, 1978.
8.PHILIP D.G., "RURAL TO URBAN MIGRATION IN IRAQ", LONDON, 1989.
9.SARNA AARON J.,BOYCOTT AND BLACKLIST, NEW JERSY, 1986.
10.SHAHROUG HAKAHVI, RELIGION AND POLITICS IN CONTEMPORARY IRAN, NEY-YORK, 1980.
11.WARRINER D.,LAND AND POVERTY IN THE MIDDLE, LONDON, 1948.
HOOGLAND ERIC, LAND REVOLUTION IN IRAN, 1960-1980, P.1.
AARON J. SARNA,BOYCOTT AND BLACKLIST, P.109.
"פרס", עמוד 2-6.
.LENCZOWSKI, GEORGE. ED. IRAN UNDER THE PAHLAVIS, P.318.
.AKAHVI SHAHROUGH, RELIGION AND POLITICS IN CONTEMPORARY IRAN, PP. 65-66.
.WARRINER D., LAND AND POVERTY IN THE MIDDLE, PP.140-141.
.בר גבריאל, ערביי המזרח התיכון, עמודים 160-162.
.שם, עמוד 163.
.HOMA KATOUZIAN, MASADDIQ AND THE STRUGGLE FOR POWER IN IRAN, LONDON, 1992.
.LAMBTON ANN, PERSIAN LAND REFORM 1962-1966, P.54.
.IBID, P.23
.GHODS M., IRAN IN THE TWENTIETH CENTURY, p.54.
"רפורמה אגררית בפרס", עמוד 15.
בנושא זה ראה:
DUPAQUIER J., MALTHUS, PAST AND PRESENT, LONDON, 1983; MCCLEARY G.F., THE MATHUSIAN POPULATION THEORY, LONDON, 1970.
.LAHSAEIZADEH ABDOLALI, "LAND REFORM AND SOCIAL CHANGE", P.33.
.IBID, P.35.
"חוק הרפורמה האגררית באיראן", עמוד 299.
.HOOGLAND ERIC, LAND REVOLUTION IN IRAN, 1960-1980, P.18.
LAHSAEIZADEH ABDOLALI, "LAND REFORM AND SOCIAL CHANGE", P.43.
"חוק הרפורמה האגררית באיראן", עמוד 300.
LAHSAEIZADEH ABDOLALI, "POST REVOLUTIONARY IN LAND DISTRIBUTION IN IRAN", P.26.
.LAHSAEIZADEH ABDOLALI, "LAND REFORM AND SOCIAL CHANGE", P.32.
HOOGLAND ERIC, LAND REVOLUTION IN IRAN, 1960-1980, P.118.
IBID, P.154.
בר גבריאל, מבוא לתולדות היחסים האגררים במזרח התיכון, 1800-1700, תל-אביב, 1971, עמודים 116-117.
PHILIP D.G., "RURAL TO URBAN MIGRATION IN IRAQ", P.36.
1

תגים:

מזרחנות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הרפורמה האגררית של מחמד רזא שאה באירן", סמינריון אודות "הרפורמה האגררית של מחמד רזא שאה באירן" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.