מציאת הצלב על ידי הלנה אוגוסטה -אגדה או מציאות

תקציר העבודה:

נושא מציאת הצלב שהוא הנושא המרכזי של עבודה זו הוא נושא מאוד שנוי במחלוקת ורבים הסיפורים והאגדות הסובבים אותו. בכוונתי במסגרת עבודה זו להתייחס באופן ספציפי לסיפורים, למסורות ולאגדות השונים הקשורים אליו תוך חקירת המקורות השונים מהם צמחו והיסמכות על אלה הרלוונטיים לנושא. במהלך העבודה אתמקד, תוך עריכת השוואה, בשלוש אגדות עיקריות במיוחד (אגדת הלנה, האגדה הפרוטונית ואגדת יהודה איש קריות), אתייחס למקורן, לחשיבותן ולייחודן ואחקור את המסר שהן מבקשות להעביר. בנוסף, אסקור מסורות וסיפורים נוספים הקשורים לנושא מציאת הצלב ואשר היו נפוצים בתקופות שונות במהלך ההיסטוריה הנוצרית.
השאלה המרכזית בה תתמקד העבודה תהיה האם ניתן מתוך האגדות והמסורות להבין מדוע נבחרה הלנה להיות זו שמצאה את הצלב ולא כל פריט אחר, ומה גרם לכך שתהפוך להיות האישה הנוצרית החשובה ביותר הן בתקופתה והן בשנים שלאחר מכן? בהמשך ניווכח לדעת שמציאת הצלב היוותה את האירוע המשמעותי ביותר בנצרות בתקופתה וכך נוצר סמל בנצרות.

במסגרת עבודה זו ייעשה שימוש בגישות תיאורטיות שונות המופיעות במספר מקורות, הן ראשוניים והן משניים ואשר יסיעו בדיון בשאלה המרכזית שהועלתה קודם לכן. להלן סקירה קצרה של מקורות אלו:
הראשוניים:
* בהספדו של הקדוש אמברוזיוס לתיאודוסיוס יורשו של קונסטנטינוס ה-1 (שנת 395) מופיע סיפור מציאת הצלב בפעם הראשונה.
* במקביל באותה תקופה בשנת 390 מופיע נרטיב דומה אצל ג'ון כריסטוסום בהומלי ה-85 שבגוספל יוחנן.
* אוסביוס -תיאוריו ("ההיסטוריה הכנסייתית" ו"חיי קונסטנטינוס") של אוסביוס שהיה בישוף קיסריה באותה תקופה בעייתיים כיון שאינם מתייחסים כלל וכלל לנושא מציאת הצלב והסיבות לשתיקתו יידונו בהמשך.
* קיריליוס שהיה בישוף ירושלים מספר במכתביו לקיסר קונסטנטינוס על גילוי הצלב בירושלים תוך התייחסות להתגלות שמימית שסייעה לגלותו.
* מקורות נוספים הם רופינוס, סוקרטס, סוזומן ותיאודורט שכתבו את גרסותיהם ל"היסטוריה כנסייתית" כמו גם פאולינוס מנולה.
* הנוסע מבורדו
* יאקובוס מוורגיין
* סולפיקוס סברוס

המשניים:
ההתמקדות תהיה בעיקר בספריו של Drijvers המעמיק מאוד בנושא הלנה והאגדות הקשורות בה. רשימה ארוכה של מחברים מתקופתנו מצטרפת לדיון כגון Hunt, Grant, Frend , Barnes, Bruun, לימור ועוד.

מבנה העבודה יהיה כדלקמן:
לאחר המבוא תינתן סקירת רקע ביוגרפי בנוגע להלנה ומסעה לארץ הקודש. הפרק הבא יעסוק בהתפתחותו של הצלב כסמל נצרות בו תוך התמקדות בהיבטים רלוונטיים שונים. בהמשך תועלה סקירת המקורות הראשוניים והתייחסותם למסעה של הלנה והתפתחות "תעשיית" האגדות סביב מסעה. מיקוד בשלושת האגדות העיקריות יובא בשלב הבא תוך ניתוח חשיבותן, ייחודן והמסר שהן מבקשות להעביר ולבסוף הסיכום.

קטע מהעבודה:

מקורות:

היוותה את המקרה הראשון של שילוב אמונה דתית עמוקה יחד עם ציבוריות מופגנת שבוצעה על ידי דפוסים קונבנציונליים ובד בבד מתוך אמונה עמוקה.
ההיבט הציבורי של מסעה של הלנה דרך המזרח מיוצג באמצעות הבניינים שבנתה במקומות הקדושים. היא לא פעלה על דעת עצמה אלא שתפקידה ונדיבותה לבנייה היו בתוקף שותפותה לאימפריה של בנה. היא נחשבה למשגיחת האתרים האימפריאליים של ירושלים הנוצרית החדשה. אולם אין למעשה אבחנה ברורה בין הבניינים (בייחוד בגולגותא, בית
לחם והר הזיתים) המיוחסים לבנה לבין אלו המיוחסים לה, אך אוסביוס נטה לייחס את יוזמת הבנייה המהודרת בבית לחם ובהר הזיתים להלנה עצמה. הבנייה סביב הצלב האמיתי לא מיוחסת על ידי אוסביוס להלנה כי אם לגביו הבנייה החלה עוד לפני מסעה לירושלים .
זכר נוכחותה והשתתפותה בבניית תוכניות הבנייה של בנה והוצאתן לפועל הבטיחו כי שמה יקושר להופעת שרידיו של ישו. אולם לפני ייחוס האחריות למי שמצא את הצלב היה צורך לנסח כיצד נודע המעשה, לכן האגדה דרשה הסבר הגיוני למהלך מציאת הצלב. תחילתו של הסיפור מצויה באנטיוכיה בהספדו של ג'ון כריסוסטום (390 ) בו הוא
מזכיר כי הצלב של ישו ושני מלוויו נקברו עמם וכי בזמנים אחרים יימצאו שלושת הצלבים. כמו כן הוא ציין כי רק על צלבו של ישו הייתה כתובת - סימן ההיכר של הצלב הקדוש .
יתכן שהכנסתה של הלנה לאגדה מקורה בירושלים שהיא האתר של שרידים אלה ואחרים. מפתיע כי האזכור הראשון על הלנה כמוצאת הצלב היה במילנו מפיו של אמברוזיוס בהספדו לתיאודוסיוס ב-395. בהספד זה הוא מספר על גדולתו של קונסנטינוס והאימפריה הנוצרית ועל אמו שמתוך אמונה בקרה באורווה של ישו וחיפשה את צלבו. הוא מתאר
כיצד חפרה באדמה, פיזרה אותה וגילתה שלושה צלבים המצויים באי סדר ועל אחד מהם הופיעה הכתובת "ישו מנצרת מלך היהודים". אמברוזיוס מייחס יותר חשיבות לישו ולא לצלב העשוי מעץ. הוא דואג לאימפריה הנוצרית ולכן הצלב נטוע בנצרות כתגליתה של הלנה יחד עם מסמרי הצליבה של ישו אותם שלחה לבנה שישלבם בכתרו.
יש היסטוריונים מודרניים המתייחסים לגרסאות הללו כאל מפוקפקות אולם ברור כי אכן כנסיית הקבר הושלמה ב- 335 וכי שיירים מהצלב קבלו הוקרה וכובדו . בשנת 380, נזירה בשם אגריה שעלתה לרגל להוקיר את הצלב הקדוש בירושלים כתבה מכתב - Itenerario Egeriae -בו היא מתארת כיצד הבישוף של ירושלים מחזיק את הצלב בידיו
בגולגותא. לפי אגדת הזהב של יעקובוס מוורגיין, הצלב נמצא על ידי סת, בנו של אדם בגן עדן, על ידי המלך שלמה בלבנון, על ידי מלכת שבא ולבסוף על ידי הלנה הקדושה. לסיפורו של סת יש מספר מקורות: gospel of Nicodemus ועוד ספרים חיצוניים אחרים מספרים כי סת טייל לגן עדן על מנת להשיג שמן לנסוך בו את אביו הגוסס
ומכאוביו. ניתן לו ענף מעץ החסד והרחמים ונאמר לו שכאשר יניב פרי אביו יירפא. בחזרו הביתה הוא מצא את אביו מת ושתל את הענף על קברו. שלמה בזמנו נאמר עשה שימוש בעץ לבניית בית המקדש, שם מלכת שבא סירבה לצעוד על גשר שהיה עשוי מעץ זה באמרה שיום אחד יתלה על עץ זה אדם שיביא את ממלכת יהודה על סופה. שלמה קבר
אותו ובמקום עלה אגם בשם פרובטיקה ושם נמצא העץ ממנו יצרו את הצלב על ידי היהודים. ישנה מסורת המספרת כי המלך הפרסי כורש ב- 614 לקח את הצלב בכובשו את ירושלים. 13 שנים לאחר מכן ב - 628 קיסר המזרח הירקליוס נצח את כורש והחזיר את הצלב לירושלים.
ב- 1009 הנוצרים בירושלים החביאו אותו עד שנתגלה במרוצת מסע הצלב ה-1 ב- 5 לאוגוסט 1099 על ידי ארנולף מלקורן, הפטריארך הלטיני הראשון של ירושלים. נאמר שהוא מצא שביב קטן ממנו טמון בצלב מזהב והוא זה שהפך לשריד הקדוש ביותר של ממלכת ירושלים, בכנסיית הקבר תחת משמרו של הפטריארך הלטיני שצעד עמו לפני כל קרב.
לבסוף הוא נתפס על ידי סאלאח א דין בקרב קרני חיטין 1187 ומאז נעלם. במאה ה-7 מסופר כי חלקי הצלב נשלחו אל האפיפיור סרגיוס ברומא שהיה ממקור ביזנטי.
בימי הביניים כל כך הרבה כנסיות טענו שיש להן שיירים ממנו עד שג'ון קלווין וארסמוס אמרו שיש בהן מספיק עץ לבנות אוניה. בשנת 1870 Rohault de Fleury בזיכרונותיו ערך מחקר בנושא שרידים קדושים בהתייחסו לביקורת של קלווין וארסמוס, והוכיח כי כל החלקים הללו לא הגיעו יחדיו לממדי הצלב המקורי שהיה קרוב ל-4 מטר
בגובהו.
ראינו אם כן כי מספר המסורות, האמונות, האגדות והמיתוסים הקשורים במציאת הצלב על ידי הלנה, רב ומגוון. חלקם מסכימים זה עם זה ואחרים חלוקים בדעתם. שלוש אגדות עיקריות קשורות לנושא מציאת הצלב ובהן יעסוק הפרק הבא.
5. שלושת האגדות העיקריות
חשוב לציין כי כל גרסאות האגדה הכלולות בהיסטוריה של הכנסייה כולן נובעות מאותו מקור - "ההיסטוריה הכנסייתית" של Gelasius מקיסריה, אולם באיזה מקורות השתמשו אמברוזיוס, פאוליניוס מנולה וסולפיקיוס סברוס קשה לדעת.
שלושת האגדות העיקריות הקשורות במציאת הצלב על ידי הלנה מקורן בירושלים בחצי השני של המאה הרביעית. הן נוצרו בעקבות פיסת עץ המתרצת את בנית הכנסייה. האגדות על תגליתה של הלנה מצאו את דרכן למערב לפני חזרתו של רופינוס מאקואילה לאיטליה בשנת 397. הוא שהה כ-20 שנה בהר הזיתים ותרגם והפיץ את כתביו של אוסביוס
ושלחם לכרומיוס בשנת 403. רופינוס טען כי כתביו התבססו על זיכרונותיו בנוסף לשימוש שעשה במקורות ספרותיים אחרים. מכאן מהווה ירושלים כבסיס לנפיצות סיפורה של הלנה, וסיפור אגדת מציאת הצלב מצא את דרכה למערב עוד טרם שובו של רופינוס מאקווילאה ב-397. הוא הפיץ את המסורת וציין כי היא מבוססת על זיכרונותיו כמו גם
על מקורות ספרותיים וכך נוצר הבסיס לסיפור של הלנה ופרסומו. מאקריוס, הבישוף של ירושלים מופיע בכתבי רופינוס והוא זה שמשכנע את הלנה להביא את 3 הצלבים למיטת חוליו של החולה האנוש וכך האגדה על הלנה שציוותה לכן לבנות כנסיה באתר זה נכנסה לתוקף ולהיסטוריה של בנית הגולגותא. אוסביבוס מצדו טוען כי מדובר בטעות
חמורה כיון שלדעתו לא היה להלנה כל קשר לבניית הכנסייה. אלמנט נוסף אצל רופינוס מתאר את הלנה ששרתה את נזירות ירושלים הקדושות כשהיא מזמינה אותן לשולחנה לבושה בגדי משרתת ורוחצת את ידיהן. מכאן הקשר ההדוק לנזירות בסיפורי האגדות והמסורת.
סוקרטס שבא אחרי רופינוס מנסה לחבר את הנרטיב של רופינוס עם זה של אוסביוס ומציין כי הלנה לא רק בנתה את הכנסייה אלא אף כינתה אותה "ירושלים החדשה".
עלפי אמברוזיוס, בסוף המאה הרביעית נודעו בשפות רבות כגון יוונית, לטינית, גרגוריאנית, סורית, קופטית ובשפות מקומיות שלושת הגרסאות הבאות:
אגדת הלנה
האגדה הפרוטונית
אגדת יהודה איש קריות
להלן תאור מפורט של האגדות:
1. אגדת הלנה -
לאחר הצליבה, הצלב היה קבור 200 שנה. הלנה במאמציה לאתר את הצלב כולאת יהודי בשם יהודה המסרב בתחילה לגלות את מקום הימצאו של הצלב ורק לאחר שהיא כולאת אותו במשך 10 ימים הוא מגלה את מקום קבורת הצלב מתחת למקדש ונוס שאותו היא מצווה להרוס אחר כך. יהודה מוצא בחורבות 3 צלבים. בלוויה שעוברת במקום מצמידים את
שלושת הצלבים לגופו של המת ולפי מסורת הנוצרים הצלב האמיתי שעליו נצלב ישו הוא זה המשיב אותו לתחייה. יהודה מתנצר והופך להיות הבישוף של ירושלים.
האגדה כוללת אלמנטים היסטוריים ברורים. מתוכנית הטיול של אגריה אנו יודעים שאכן היה מקום בכנסיית הקבר בו נשמר הצלב במעין תיבת כסף. "חיי קונסטנטינוס" של אמבורזיוס מהווים את אחד המקורות לאגדה כאשר ההיסטוריונים שבאו לאחר מכן העתיקו אותה ישירות מגלאסיוס ורופינוס בעוד שסוקרטס וסוזומן פנו לחיי קונסנטינוס
באופן עצמאי ומשם העתיקו. לפי סוזומן היה זה קונסטנטין ולא אמו שהורה על בנית הכנסייה בגולגותא.
נשאלת השאלה מדוע הלנה? והתשובה היא כיוון שהיה לה חלק חשוב בקיסרות בנה והודות לתיאוריו של אוסביוס היא נודעה כאישה דתית וחדורת אמונה שעזרה לעניים ולכנסיות. היא אמנם גלתה את הצלב אך הבישוף מאקאריוס הוא אחראי לשיאה של האגדה כיון שהוא זהה את הצלב ולולא הוא הצלב לא היה מזוהה, כך שמדובר בפעולה משולבת של
השניים.
לאור מחקרים שנערכו על ידי חוקרים במאות האחרונות ניתן לומר בודאות כי אין ספק שהאגדה על מציאת הצלב על ידי הלנה היא בדיה, אולם בסוף המאה הרביעית היא התקבלה כעובדה היסטורית ומאז הלנה נחשבת כמוצאת הצלב למרות שהמקורות בתחילה לא קושרים אותה אל הגילוי. כיון שמקורה של האגדה בירושלים הטון שלה היה מתון באנטי
פגניות שלו. אמנם יש אנטגוניזם המופנה כלפי היהודים באגדה אם כי לא בכל הטקסטים וסביר להניח שבמקור אצל גלאסיוס מקיסריה אין נימות מסוג זה, כך שלא ידוע בבירור כיצד נכנסו נימות אלו לאגדה. הן כן נכנסו אצל פאולינוס ואמבורזיוס. ייתכן ואגדת גילוי הצלב נכנסה למסורת במחצית השניה של המאה הרביעית אולם הוקירו את
הצלב האמיתי כבר זמן רב קודם לכן במיוחד בירושלים ובמקומות אחרים באימפריה הרומית. על פי רופינוס, אגדת הלנה מתחילה עם הגעתה לירושלים, שם חפשה אחר הצלב האמיתי של ישו. קשה היה למצוא את המקום כיון שבמקום הוקם פסל ונוס על ידי רודפיו של ישו על מנת שמתפללי ישו ייראו כאילו הם מתפללים לוונוס .
האגדה הייתה מאוד פופולרית והתייחסה להספדו של אמברוזיוס את תיאודוסיוס הגדול ומופיעה ב"היסטוריות של הכנסייה" של רופינוס, סוקרטס, סוזומן ותיאודורטוס. סוקרטס סקולסטיקוס בספרו "ההיסטוריה הכנסייתית" מתאר בפרוטרוט את מציאת הצלב. הוא מתאר כיצד הלנה הקדושה אמו הקשישה של קונסטנטין הרסה את המקדש וגילתה את 3
הצלבים והמסמרים. בגרסתו של סוקרטס, מאקאריוס הצמיד את שלושת הצלבים לגופו של איש חולה שהבריא למגעו של הצלב השלישי. כמו כן מדווח שבמוצאה את המסמרים הלנה שלחה אותם לבנה והוא שילבם בכתרו. סוזומן שהיה עורך דינו של קונסטנטינוס מספר פחות או יותר אותה גרסה. הוא מוסיף שמיקום הקבר התגלה על ידי יהודי שגר במזרח
ושאב את המידע ממסמכים שקבל בירושה וכי אדם מת נוסף קם לתחייה למגעו של הצלב. גרסאות פופולריות יותר מאוחרות של סיפור זה מציינות שהיהודי שסייע להלנה שמו היה יהודה אך מאוחר יותר הוא התנצר ושמו היה קיריאקוס. סוזומן מטיל ספק בכך. גרסתו של תיאודורטוס, הפכה לימים לזו המקובלת: הוא מציין כי המסמרים מהצלב
נלקחו על ידי הלנה לקונסטנטינופול, חלק מהצלב נשמר בארמון ואילו השאר נשמר בתיבת כסף ונמסר למשמר לידי הבישוף של העיר לנצח.
לפי הסיפורים הלנה קבלה רמז היכן קבור הצלב בחלומה. יעקבוס מווראגין (da Vorgaine) בימי הביניים (המאה ה-13) כלל את סיפור מציאת הצלב בספרו Cynewulf's Elene שמופיע ב Legenda Aurea (אגדת הזהב) וגם הוא משתמש באלמנט החלום . אלמנטים נוספים של האגדה הם זיהוי הצלב באמצעות נס רפואי, בנית כנסיית הקבר על ידי
הלנה ושליחת חלקי הצלב ומסמריו לקונסטנטינוס. לפי אגדה מימי הביניים הצלב נבנה מעצו של ישי אבי דוד שהפך למזוהה עם עץ הדעת.
2. האגדה הפרוטונית -
כמו האגדה השלישית גם אגדה זו הופיעה במאה החמישית כשהיא מתבססת על אגדת הלנה ומקורה סורי - Doctrina Addai. הגרסה הזו מציגה אפשרות מיוחדת לגילוי הצלב. כתוב כי הצלב התגלה זמן קצר מאוד לאחר עלייתו של ישו לשמים על ידי פרוטוניקי שהייתה אשתו של הקיסר קלאודיוס. אגדה זו הייתה ידועה אך ורק בסורית ולאחר מכן
בארמנית והייתה חלק מ - Edessene Doctrina Addai שהייתה שגורה באזורים בהם דברו סורית. בגרסה זו של האגדה את תפקידה של הלנה תופסת הקיסרית הבדויה פרוטוניקי מהמאה הראשונה. בדוקטרינה, האגדה מסופרת על ידי Addai לקהל בו כלול המלך אבגר מאדסה, משפחתו וחצרו. לסיפור אין כל בסיס היסטורי ופרוטוניקי לא היית
ידועה לקהל היווני והרומי אלא רק לסורי ולארמני. כאשר היא ראתה את שמעון אחד השליחים עושה את נפלאותיו ברומא בשמו של המשיח, היא החליטה לעזוב את הפגניזם ולהאמין במשיח ולעלות לירושלים עם 2 בניה ובתה הבתולה. בבואה יצאו תושבי העיר לפגוש אותה ובראשם ג'יימס המנהיג והאחראי על הכנסייה. היא בקשה ממנו לראות את
הגולגותא, עץ הצלב והקבר, והוא ענה שהמקום נמצא תחת שלטון היהודים שלא מרשים לנוצרים לגשת לשם ואפילו עוצרים את המאמינים הנוצרים. מיד הורתה פרוטוניקי שיביאו אותה לפני מנהיגי היהודים ודרשה שיחזירו את האתר לנוצרים. היא לא מהססת ונכנסת לקבר ומוצאת בו שלושה צלבים. ברגע הכנסה עם שני בניה ובתה הבתולה,
האחרונה נופלת ומתה ללא כאבים. פרוטוניקי מתפללת לישו שיעזור לה במאבקה נגד היהודים. בעת שהיא בוכה בנה הבכור קרב אליה ואומר שמותה הפתאומי של אחותו לא היה לשווא וכי יש לכך סיבה. היא נוטלת את הצלבים ומצמידה לגופה המת של בתה, ולמגע הצלב הקדוש היא קמה לחיה. היא פרוטיניקי מוסרת את הצלב הקדוש לג'יימס,
ומצווה לבנות כנסיה על הגוגלוגתא. היא מציגה את בתה לכול וגם בדרכה לרומא שם היא מספרת את מוצאותיה לקיסר קלודיוס אשר בשמעו את סיפורה מורה לכל יהודי איטליה לעזוב את הארץ.
קיימת הסכמה שאגדת פרוטוניקי התווספה לAddai בסביבות תחילת המאה ה-5. נשאלת השאלה מה תפקידה בכל העניין ומדוע דווקא היא נבחרה? למעשה לא ידוע בהיסטוריה שלקלודיוס הייתה אישה בשם זה וכנראה שמדובר בדמות בדויה ובעלת פרוש סימבולי - פרוש השם "הניצחון הראשון" שמייצג את הגילוי הראשון של הצלב. כל החוקרים
המודרניים לא הצליחו להגיע להבנת פשר השם ואף שאלו מה הקשר של אישה בדויה זו לצלב? יש אולי קשר בין האגדה הזו למלכה הלנה מ -Adiabene שמידע עליה הגיע דרך יוסיפוס פלאביוס ואוסביוס ומסופר בה שהיא ובנה במאה הראשונה התגיירו והיא עלתה לירושלים. בעת היותה בארץ הקודש היה רעב בפלסטין והיא הורתה להעביר תירס
ממצרים לפלסטין. הדבר התרחש בתקופת שלטונו של קלודיוס. לאחר מות בנה חזרה לביתה ושם מתה אחריו. גופה הועבר לירושלים שם נקברה מחוץ לירושלים באחוזת קבר הבנויה מ-3 פירמידות. למרות שיש קווי דמיון בין שתי ההלנות נותרו הרבה שאלות פתוחות כגון מי מהגרסאות היא המקורית? היום ידוע כי הלנה היא המקורית אך במאות
קודמות לא הייתה תמימות דעים בנושא. אין ספק שיש קשר בין השתיים וכי גרסת פרוטוניקי היא העתק של אגדת הלנה וכי היא שונתה על מנת להתאים למקום ולתקופה- המאה ה-1. להלן מספר קוים דומים- - עליה לרגל לירושלים, בקור הגולגותא, גילוי 3 הצלבים, הצלב האמיתי מחייה מתים, הוא נמסר לבישוף של ירושלים וכנסיה נבנית על
אתר הגולגותא. יש לציין כי נושא מציאת המסמרים נעלם מאגדת פרוטוניקי.
נשאלת השאלה אם כן מה היה המוטיב להוספת האגדה והתשובה נעוצה בהוספת הנימה האנטי יהודית והאשמתם של היהודים. בעוד שהלנה הביאה ניצחון לנצרות במאה הרביעית במצאה את הצלב המאה הרביעית, קיסרית אחרת שלוש מאות שנים קודם לכן הייתה הראשונה שמצאה את הצלב ומכאן שמה - "ניצחון ראשון". יש לציין כי גרסה זו לא הצליחה
לחצות את גבולות סוריה וארמניה והאמינו בה רק המקומיים.
3. אגדת יהודה איש קריות -
זוהי האגדה המפורסמת והפופולרית ביותר הודות להיותה אנטי יהודית. אגדה זו הייתה אהובה ברחבי הקיסרות ובימי הביניים תורגמה באירופה לשפות מקומיות רבות. מקורה אף הוא בסוריה וגם היא מתייחסת לגילוי הצלב. בגרסה הראשונה של האגדה מסופר אך ורק על איך והיכן נמצא העץ ואין כל התייחסות להלנה. סיבה נוספת להתפתחות
האגדה היא הכוח הנוסף שתרמה האגדה בירושלים לכוחו של הבישוף קיריליוס. הלנה נוספה לאגדה על מנת ליצור קשר בין הבישופות של ירושלים לבין האימפריה.
האגדה הופצה מזרחה ומערבה מהר מאוד והשתרשה עמוק במסורת הנוצרית. באותה תקופה החלה הנצרות במתקפה כנגד היהדות והרגישה חזקה דיה לשרש מתוכה את היהדות. בגרסה אחרת של מציאת הצלב הלנה מאשימה את היהודים בהחבאת הצלב משום שמציאתו תהווה הוכחה לתבוסה וגרסה זו הופכת להיות הפופולרית ביותר במערב.
בימי הביניים תפסה גרסת הצלב של יהודה או קיריאקוס בשמו הנוצרי את מקומה של אגדת הלנה. גרסתו הייתה בעלת אופי אנטי דתי מוחלט והתאימה לאווירה האנטי יהודית ששררה באותה תקופה. מתוך שלושת הגרסאות, אגדת קיריאקוס הפכה למפורסמת ולנפוצה ביותר ונכתבה ביוונית אך גם פורסמה לאחר מכן בלטינית, סורית ושפות מקומיות
רבות אחרות. אגדה זו מתארת כיצד גילתה הלנה בעזרתו של יהודה איש קריות את הצלב. אותו יהודה שלאחר מכן התנצר וקבל את השם קיריאקוס. הפופולריות של האגדה הזו בתקופות דומות כמו הביזאנטית וימי הביניים במערב יכולה להיות מוסברת בחלקה על ידי האנטי יהודיות שלה.
באגדה מסופר כי לאחר שקראה לאלפי יהודי ירושלים ובררה עמם את הסיבות להתנהגותם כלפי ישו וניסתה לברר היכן מוחבא הצלב והם לא גילו לה, הלנה צוותה לזרוק את יהודה לבור שם שהה 7 ימים ללא אוכל ומים עד שנשבר ואמר שיגלה לה היכן מוחבא הצלב. כאשר הוא ניגש למקום זה הוא התפלל והייתה לו התגלות, נשמע רעש עצום וריח
קטורת נישא באוויר, ואז לפתע והוא שבח את ישו, חפר ומצא שלושה צלבים והביאם למלכה העירה. בנוסף, הלנה בקשה ממנו שימצא את המסמרים ולאחר שהוא התפלל המסמרים עלו בעצמם באור יקרות מהאדמה. באותה עת העבירו במקום זה אדם שמת ויהודה בצע את הבדיקה על הצעיר המת שכמובן לאחר שנגע בו הצלב האמיתי הוא קם לתחייה. יהודה
מונה על ידי הלנה כגמול למעשיו ולהתנצרותו למשרת בישוף ירושלים לאחר מות קודמו, ואז גם שינה את שמו לקיריאקוס. הלנה בסופו של דבר הגלתה את היהודים מיהודה ועזרה לעניים הנוצריים ברוחב לב.
על פי קיריליוס הגמון ירושלים בסוף 340, חלקי הצלב כבר פוזרו ברחבי העולם וחלקו היה טמון בבזיליקה שנבנתה במקום על ידי קונסטנטינוס עקב מציאת הצלב באתר, זאת בניגוד לאוסביוס שטען כי הבזיליקה נבנתה במקום תחייתו של ישו - קברו. אוסביוס לא מזכיר את הצלב בגולגותא ואילו קיריליוס שכתב 10 שנים לאחר אוסביוס מציין
כי הוקירו את הצלב בירושלים ובמקומות אחרים וגרסה זו מקובלת ביותר אם כי קיימות הוכחות להימצאות חלקי הצלב בתקופה זו אפילו באלג'יר. בגרסה זו של אגדת קיריאקוס על הימצאות הצלב גינתה הלנה למעשה את היהודים והאשימה אותם בכך שהסירו את הצלב שלימים הפך סמל לתבוסתם בידי הנוצרים. מאה שנים לאחר גילוי הצלב הפכה
היהדות לנושא לרדיפה נוצרית ואילו הצלב הפך לסמל הניצחון על היהדות. מציאת הצלב לגבי הכנסייה הייתה הוכחה כי אכן היהודים רצחו את ישו. לא במקרה אגדת גילוי הצלב הפכה מעוינות סבלנית כלפי פגאנים לעוינות עזה נגד היהדות.
בספר שמות, אלוהים כועס על עמו המתפלל לאלילים, אולם אין דת המשוללת צורה כלשהי של אלילות - סמל או דמות שניתן להיצמד אליהם. משה ידע כי ללא הסמלים הישנים עמו יצטרך ליצור לו חדשים - תיבה, בית מקדש או לוחות הברית. הפעולות של הלנה כמו פעולותיו של משה כוונו למצוא מעין סמל, סימן או חפץ אמנות וזהו המקור
לפרסומה של הלנה. למעשה הלנה אכן מצאה את הצלב ובכך סופקה התלהבותה הדתית. סביר להניח שלא מדובר בצלב המקורי עליו נצלב ישו אם כי אין ראיות קונקרטיות לכך. הגילוי והנסיעה לרומא הם חלק מהאגדה המלווה את הלנה. הרומאים היו זקוקים לסיבה טובה על מנת שיתנצרו ויעברו לדת אחרת והצלב האמיתי הווה ראיה לכך. מציאתה
של הלנה את הצלב, הובילה בחלקה גם להערצת חפצים בזמן ימי הביניים ובסוף האימפריה הרומית. עושרה של הכנסייה בא לה ממכירתם של חלקי הצלב, כתר הקוצים, תלתל משערו של ישו - כל הבדיות הללו והשימוש בחפצים סתמיים קבלו השראה מהלנה והמסע הקדוש שלה אחר המטמון הקדוש. עובדתית, נראה כי בני אדם אוהבים להעריץ איקונות
ומכאן הפופולריות הרבה שלהן. לדוגמא, הקתולים נצמדים למחרוזת הרוזרי שלהם למרות שמשה אסר על הערצת חפצים והדבר נכון גם לגבי סמלים אחרים.
גם גרסה זו נחקרה רבות על ידי מלומדים במהלך השנים והתשובה הסופית מציינת שלא כמו אגדת פרוטניקי, גרסה זו מאוד נפוצה הייתה ברחבי העולם וסוזומן מתייחס אליה בפרוש בהתייחסו לאגדת הלנה. במערב היא הייתה מפורסמת אם כי בהתחלה נתקלה בפקפוק על ידי הכנסייה. מסיקים כי היא התבססה על אגדת הלנה ואכן היא מאוד דומה
לה, אם כי ההבדל היחידי הוא יהודה ותפקידו המרכזי, בה כמו גם המסר של האגדה. אין ספק שדמותו היא דמות בדויה שבאה להחליף את דמויותיהם של הלנה ומקאריוס שלא מוזכר כלל ותפקידה של הלנה קטן מאוד למעשה בהשוואה לגודל תפקידו של יהודה. יהודה הוא זה שמוצא את הצלב, מזהה את העץ הקדוש ומגלה את המסמרים. המסר המובא פה
הוא אנטי יהודי באומרו שהיהודים אחראים למות ישו. יהודה גילה את המקום באמצעות נס , מעין התגלות וכאשר הבין את עליונותה של הנצרות התנצר ואילו השטן בדמות היהודים מנוצח והם מוגלים על ידי הלנה. זהו סיפור התנצרות המעונין לעודד את היהודים להתנצר כפי שעשה יהודה שבסופו של דבר מונה לבישוף ירושלים ומת כקדוש
מעונה .
בגרסה המקורית הלנה מתוארת כקיסרית הנוצרית המושלמת. סבורים כי הסיבה לצמיחת האגדה הייתה הכוח הרב שהעניקה לבישוף ירושלים ואילו כוחה של הלנה בא כדי להבליט את הקשר בין ירושלים לאימפריה. גם אגדת יהודה מקורה באדסה כמו אגדת פרוטניקי שמספרת על הגילוי הראשון של הצלב ואילו אגדת יהודה מספרת על הגילוי השני של
הצלב על ידי יהודה בתקופה הלנה. יש עוד קווי דמיון בין שתי האגדות: ירושלים, גילוי צלבים, העזרה לעניים ונס ההחייאה אולם אין ספק שתפקידו של יהודה הנו מרכזי בהשוואה לזה של הלנה.
למעשה אין יודעים מדוע אופי אגדה זו הפך לכה אנטי יהודי. אמברוזיוס בפרוש מאשים את היהודים ברצח ישו ואילו אבות הכנסייה היו מאוד אנטי יהודים בשנת 400. באקלים זה הצלב הפך לסמל לניצחון הנצרות על היהדות והלנה מאשימה את היהודים בהסתרה מכוונת של הצלב כך שהצלב שבאמצעותו רצו היהודים למגר את הנצרות הופך לסמל
ניצחון הנצרות עליהם. דבריה של הלנה בגרסה זו משקפים את דעות התיאולוגים הנוצרים מתקופתה ביחס ליהדות.
סיכום
17 המאות שבאו לאחר ביקורה של הלנה בארץ הקודש היו שנים של שליטה נוצרית באירופה והן השלכה ותוצאה ישירות של פעולותיה של הלנה והשפעתה על בנה. הלנה, מתוקף סמליותה הציבורית הרמה ואמונתה הדתית האישית העמוקה, הפכה לסמל כפי שהצלב הוא סמל הנצרות, לכן חיברו וייחסו את מציאת הצלב האמיתי לה. ניתן לומר כי במאה
הרביעית רכשו הוקרה רבה לצלב ונוצרה אפילו כת הצלב שמקורה בירושלים ומשם התפשטה לאימפריה הרומית. הוקרה זו מקורה בגילוי פיסת עץ בשת 320 שנחשבה לחלק מהצלב האמיתי. בנוסף, המקורות אינם מצביעים על כל קשר בין הלנה לעץ הקדוש, למעשה המקורות לא עוסקים כלל בנסיבות הפרקטיות של גילוי הצלב. העניין התפתח יותר מאוחר
אם כי תיאורים של מציאת הצלב מופיעים רק החל מסוף המאה הרביעית בתקופה ששמה של הלנה הפך למפורסם כקשור למציאת הצלב.
ראינו אם כן כי קיימות מסורות ואגדות רבות והמקורות לא ברורים או משוכנעים בהשתלשלות העניינים ובאמיתותם. מן הסקירה עולה כי העולם הנוצרי המחקרי התייחס ברצינות רבה להלנה ולתפקידה במסורת הנוצרית והיה מוכן אף לערוך פשרות עד כדי הכנסת האגדות שנפוצו על שמה את ספרי ההיסטוריה על ידי מהמלומדים שבהיסטוריונים
הנוצרים.
השאלה המרכזית בה התמקדה העבודה התייחסה לשאלה האם ניתן מתוך האגדות והמסורות להבין מדוע נבחרה דווקא הלנה להיות זו שמצאה דווקא את הצלב ולא כל פריט אחר, ומה גרם לכך שתהפוך להיות האישה הנוצרית החשובה ביותר הן בתקופתה והן בשנים שלאחר מכן? ראינו כי מציאת הצלב הפכה לאירוע המשמעותי ביותר בנצרות בתקופתה של
הלנה ואף לאחר מכן. עצם העובדה שהצליחה להשפיע כה רבות ועוד בתקופה בה נסעה והיא קשישה, מעידות על אופייה ונחישותה כמו גם על תכונות המנהיגות שבהן ניחנה מעבר לנדיבותה ואדיקותה. מהמקורות עולה כי הלנה נבחרה הודות לקווי אופי אלו ולכוח הרב שהיה לבנה הקיסר. הנצרות רצתה לאחד כוחות ולתת גושפנקה חוקית לדתיותה
ובערבה את הלנה בכך אכן הצליחה לעשות זאת. כפי שראינו, הצלב מסמל בנצרות את כוחו של ישו ויכולת הנצרות לגבור על מתנגדיה היהודים וזו הסיבה לבחירה בו.
ניתן לומר שהלנה היא דמות פמיניסטית פר אקסלנס ובכך לדעתי יש מן החידוש בעבודה זו כיון שהיא מתמקדת באיש המרשה לעצמה להתגבר על מכשולים כבירים ונוטלת בידה את הזכות והאחריות לגורלה ויוצאת למסע לא קל בו היא מצליחה לפעול, לבנות, לסייע ולהקים מרכזיים נוצריים לשירות בני עמה הנוצרים. היא שגרירה, קבלנית,
כוהנת ומלכה וכל אלו הם מרכיבים המאפיינים את דמותה המיוחדת והחריגה.
שיטת העבודה שננקטה בעבודה זו היא בדיקת מקורות שונים המתייחסים לנושא. בכל הקשור למקורות הראשוניים קשה לעיתים לכנותם אובייקטיביים ואילו החדשנים יותר בני זמננו אמנם מצליחים לאמץ אובייקטיביות מסוימת אך נוטים להתמקד ולהתבסס על המקורות הראשוניים. לדעתי חסר מחקר עכשווי של השנים האחרונות שינסה להצביע על
התייחסות שונה לאירועים המתוארים באגדות ושיהיה הרבה יותר פתוח לגבי העובדה שמדובר אכן באגדות, פיקציות ובדיות ולא באירועים אמיתיים. בנוסף, יש מקום למחקר הרבה יותר מעמיק לגבי הסיבות לקבלתן הכה לבבית ונפוצה של האגדות הללו על ידי העולם הנוצרי.
ביבליוגרפיה
מקורות ראשוניים
קיריליוס בישוף ירושלים - סרמונים (Cat. 4.10, 10.19, 13.4 PG 33,
Ambrose (De obitu Theod., 40-49) On the death of Theodosius, preached on 25 feb, 395) 46, CSEL 73, 395.
Da Vorgaine, Jacobus. The Golden Legend: The Finding of the Holy Cross. Internet. Cynewulf's Elene - Legenda Aurea
Eusebius - Life of Constantine (Vita Constantini) or Eusebius Pamphili - 4th century
Eusebius - The History of the church (His. Eccles.) - 4th century
Paulinus of Nola (Epist., 31.4-5)
Rufinus, Ecclesiastical History. (Hist. Eccl., 10.7-8)
Socrates Scholasticus Ecclesiastical History. 4th century (Hist. Eccl. 1.17 PG 67, 117ff)
Sozomen. Ecclesiastical History. (Hist., Eccl. 2.1-2)
Sulpicius Severus (Chron. 2.22-34).
Theodoretus. Ecclesiastical History. 5th century chapter XVII (Hist. Eccl.. 1.18)
The Pilgrim of Bordeaux. Eng. Translation, J.W. Wilkinson 19710. p.158.
מקורות מישנים
לימור, אורה, (1998). מסעות ארץ הקודש - עולי רגל נוצרים בשלהי העת העתיקה: תיאורי מסע לטיניים, יד יצחק בן צבי.
Barnes, T.D. Constantine and Eusebius. Cambridge, 1980.
Brubaker, Leslie. "Memories of Helena: Patterns in Imperial Female Matronage in the Fourth and Fifth Centuries", in: Liz James (ed.), Women, Men and Eunuchs. Gender in Byzantium, London/New York 1997, pp. 52-75.
Bruun, Patrick. Roman Imperial Coinage 7: Constantine and Licinius A.D. 313-337. London, 1966.
Drijvers, Jan Willem (1992). Helena Augusta. The Mother of Constantine the Great and the Legend of Her Finding of the True Cross, Leiden
Drijvers Han J.W., and Jan Willem Drijvers, The Finding of the True Cross. The Judas Kyriakos Legend in Syriac. Introduction Text and Translation, CSCO 565, Subs. 93, Louvain 1997.
Frend, William, G.C. (1996). The Archeology of Early Christianity: A History. Geoffrey Chapman. London.
Grant, Robert, M. (1980). Eusebius as Church Historian. Clarendon Press. Oxford.
Griffith, S. H.. The Doctrina Addai as a paradigm of Christian thought in Edessa in the 5th century. Hugoye: Journal of Syriac Studies, 1992.
Hunt, E.D. (1984). Holy Land Pilgrimage in the Later Roman Empire AD 213-460. Constantine and the Holy pilgrimage. Helena - History and Legend. Clarendon Press. Oxford. Pp. 1-186
Eusebius - Life of Constantine (Vita Constantini) or Eusebius Pamphili - 4th century
Ambrose (De obitu Theod., 40-49) On the death of Theodosius, preached on 25 feb, 395). 46, CSEL 73, 395.
Barnes, T.D. Constantine and Eusebius. Cambridge, 1980. Pages 36-44.
Drijvers, Jan Willem (1992). Helena Augusta. The Mother of Constantine the Great and the Legend of Her Finding of the True Cross, Leiden . Pages 4' 11-12.
Bruun, Patrick. Roman Imperial Coinage 7: Constantine and Licinius A.D. 313-337. London, 1966. Pages 13-18.
קיריליוס בישופ ירושלים - סרמונים Cat. 4.10, 10.19, 13.4 PG 33,
Rufinus, Ecclesiastical History. (Hist. Eccl., 10.7-8)
Frend, William, G.C. (1996). The Archeology of Early Christianity: A History. Geoffrey Chapman. London. Page 6.
קיריליוס בישופ ירושלים - סרמונים Cat. 4.10, 10.19, 13.4 PG 33
Eusebius - History of the church (Hist. Eccles.) - 4th century
Hunt, E.D. (1984). Holy Land Pilgrimage in the Later Roman Empire AD 213-460. Constantine and the Holy Pilgrimage. Helena - History and Legend. Clarendon Press. Oxford. Pp. 1-186
The Pilgrim of Bordeaux. Eng. Translation, J.W. Wilkinson 19710. p.158
Eusebius - The History of the church (His. Eccles.) - 4th century
Grant, Robert, M. (1980). Eusebius as Church Historian. Clarendon Press. Oxford.
לימור, אורה, (1998). מסעות ארץ הקודש - עולי רגל נוצרים בשלהי העת העתיקה: תיאורי מסע לטיניים, יד יצחק בן צבי.
Socrates Scholasticus Ecclesiastical History. 4th century (Hist. Eccl. 1.17 PG 67, 117ff)
Hunt, E.D. (1984). Holy Land Pilgrimage in the Later Roman Empire AD 213-460. Constantine and the Holy pilgrimage. Helena - History and Legend. Clarendon Press. Oxford. Pp. 1-186
Hunt, E.D. (1984). Holy Land Pilgrimage in the Later Roman Empire AD 213-460. Constantine and the Holy pilgrimage. Helena - History and Legend. Clarendon Press. Oxford. Pp. 1-186
Hunt, E.D. (1984). Holy Land Pilgrimage in the Later Roman Empire AD 213-460. Constantine and the Holy pilgrimage. Helena - History and Legend. Clarendon Press. Oxford. Pp. 1-186
Da Vorgaine, Jacobus. The Golden Legend: The Finding of the Holy Cross. Internet. Cynewulf's Elene - Legenda Aurea
Paulinus of Nola (Epist., 31.4-5)
Sulpicius Severus (Chron. 2.22-34)
Sozomen. Ecclesiastical History. (Hist., Eccl. 2.1-2)
Drijvers Han J.W., and Jan Willem Drijvers, The Finding of the True Cross. The Judas Kyriakos Legend in Syriac. Introduction Text and Translation, CSCO 565, Subs. 93, Louvain 1997.
Theodoretus. Ecclesiastical History. 5th century chapter XVII (Hist. Eccl.. 1.18)
Griffith, S. H.. The Doctrina Addai as a paradigm of Christian thought in Edessa in the 5th century. Hugoye: Journal of Syriac Studies, 1992.
Hunt, E.D. (1984). Holy Land Pilgrimage in the Later Roman Empire AD 213-460. Constantine and the Holy pilgrimage. Helena - History and Legend. Clarendon Press. Oxford. Pp. 1-186
Drijvers Han J.W., and Jan Willem Drijvers, The Finding of the True Cross. The Judas Kyriakos Legend in Syriac. Introduction Text and Translation, CSCO 565, Subs. 93, Louvain 1997.
26

תגים:

האגדות · הלנה · הצלב · וקונסטנטין · מציאת · נצרות · עליה · לרגל

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מציאת הצלב על ידי הלנה אוגוסטה -אגדה או מציאות", סמינריון אודות "מציאת הצלב על ידי הלנה אוגוסטה -אגדה או מציאות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.