מהו היקף ההגנה שזוכים לה חושפי שחיתויות בישראל, והאם זהו היקף ראוי?

תקציר העבודה:

בעבודה זו אבדוק מה היקף ההגנה שזכאים לה כיום חושפי שחיתויות בארץ, והאם היקף זה הוא ראוי.
אתחיל בסקירת החוקים בארץ שמעניקים זכויות הגנה לחושפי שחיתויות. אח"כ אבחן כיצד נאכפים החוקים ע"י הרשויות המוסמכות. במקרה זה, מדובר על נציב תלונות הציבור וביה"ד לעבודה. לאחר מכן אשווה את המצב בארץ למצב בעולם. לבסוף אציג ביקורות על המצב הקיים כיום, אסכם ואסיק מסקנות.

תוכן עניינים:
מבוא וסקירה כללית
פרק א': החקיקה ותכליתה
א.1. חוק המבקר
א.1.1. תנאים לבירור התלונה
א.2.1. תחולת החוק והסעד
א.3.1. תכלית החוק
א.2. חוק ההגנה
א.1.1. יסודות הוכחת התלונה
א.2.2. תחולת החוק והסעד
א.3.2. תכלית החוק
א.3. היחס בין החוקים

פרק ב': אכיפת החוקים
ב.1. חוק המבקר
ב.2. חוק ההגנה

פרק ג': משפט משווה
ג.1. סקירת המשפט הקונטיננטלי
ג.2. סקירת המשפט המקובל

פרק ד': הבעיות בדין הישראלי והצעות לרפורמה

סיכום ומסקנות
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

התחולה - עפ"י סעיפים 45א(1) ו-36(3) לחוק, כל עובד, נושא משרה או ממלא תפקיד בגופים המפורטים בחלופות 1-8 לסעיף 9 בחוק המבקר, רשאים להגיש תלונה כאמור לעיל. חלופות אלה מדברות בעיקר על רשויות וגופים הממומנים ע"י המדינה. קיימת לתחולה חריג בסעיף 45א(1): הסעיף אינו חל על חיילים, סוהרים ושוטרים. סעיף 45א(2)
מתייחס למבקרים פנימיים, ומעניק להם הגנה בפני קשת רחבה יותר של התנכלויות.
הסעד - לפי סעיף 45ג לחוק המבקר, רשאי הנת"צ לתת כל צו שימצא לנכון, כדי להגן על זכויות העובד. הצו יכול להורות על ביטול הפיטורים, על פיצויים, או על העברת העובד למשרה אחרת בשירות מעבידו.
א.3.1. תכלית החוקמדבריו של אמנון רובינשטיין, יוזם הצעת החוק המקורית בעניין, התכוון שמניעת ההתנכלות לעובד תעודד את הציבור להתריע על שחיתויות. ח"כ רובינשטיין סובר שהציבור חושב שאם יעמוד לצד שלטון החוק וטוהר המידות - הוא ייענש. זהו כמובן מצב חמור שצריך לשנות.
יש לציין שהוועדה שגיבשה את הצעת החוק הסופית שמה פעמיה לכך שיש עובדים שיכולים לנצל לרעה את החוק הקיים ולהגיש תלונות שווא. לכן החוק אומר שלא ייתן הגנה לתלונות קנטרניות או תלונות שלא הוגשו בתום לב.
א.2. חוק ההגנה
א.1.2. יסודות הוכחת התלונה
ליבו של החוק בסעיף 2, שאומר שאסור למעביד לפגוע בעובד בשל הגשת תלונה, או בשל עזרה להגשת תלונה. התנאים לתלונה שעולים מהחוק:
ההתנכלות לעובד - לפי סעיף 3א(1): המעביד פגע בתנאי העבודה או פיטר או המתלונן.
ההתראה ונסיבותיה - לפי סעיף 4(2): על ההתראה להיות בנוגע להפרת חיקוק בקשר לעבודה או לפעילותו של מעביד. לגבי גופים ציבוריים, ההתראה יכולה להיות גם בנוגע לטוהר המידות או למינהל תקין. עליה להיות מוגשת לרשות שמוסמכת לטפל בה.
תום לב - לפי סעיפים 4(1) ו-3(ג): אם העובד ידע או היה צריך לדעת שתלונתו היא תלונת שווא, לא יינתן לו סעד. אם התלונה לא מוגשת בתום לב, לא יינתן למתלונן סעד, וביה"ד רשאי לחייבו לשלם פיצויים למעביד.
קשר סיבתי - סעיף 2: "...בשל כך שהגיש תלונה....". דרוש קש"ס בין ההתנכלות להתראה.
נטל ההוכחה - לפי סעיף 3א: חובת ההוכחה היא על המעביד כי פעל שלא בניגוד לסעיף 2. זאת, במידה והעובד הוכיח שהמעביד פגע בתנאי עבודתו או פיטר אותו, ושהפגיעה לא נגרמה כתוצאה מהתנהגותו או מעשיו שלו.
מועד הגשת התביעה -לפי סעיף 3א: המועד לא יאוחר משנה מיום הגשת התלונה.
א.2.2. תחולת החוק והסעד התחולה - החוק חל במלואו על גופים ציבוריים. לפי סעיף 4(2) לחוק: אם מדובר על גוף שאינו ציבורי ומונה מעל 25 עובדים - תחול ההגבלה שהתראת העובד לא יכולה להיות בנוגע לטוהר המידות או למינהל תקין. לפי סעיף 3(ב) לחוק: אם מדובר על גוף שאינו ציבורי ושכולל פחות מ-25 עובדים, תתווסף
להגבלה הנ"ל ההגבלה שביה"ד לא יוכל לפסוק סעד של צו, אלא רק של פיצויים.
הסעד - לפי סעיף 3(א)(1): לביה"ד סמכות לפסוק פיצויים בשיעור שייראה לו. אם מדובר על גוף ציבורי או גוף שאינו ציבורי שמעסיק מעל 25 עובדים, ביה"ד יוכל גם לתת צו מניעה או צו עשה, לרבות צו המבטל פיטורין. הוא ייקח בחשבון את יחסי העבודה במקום העבודה.
א.3.2. תכלית החוק
בפס"ד אבין סוקרת השופטת ארד את דברי המחוקק ותכלית החוק. היא מגיעה למסקנה שעיקר תכלית החוק היא ביצור שלטון החוק, שמירה על טוהר המידות במינהל הציבורי, הגנה על זכותו הבסיסית של אדם לעבוד במקום עבודה נקי משחיתות, ומתן אפשרות הוגנת לעובד למלא את חובתו ולהודיע לממונים עליו על מעשי שחיתות במקום העבודה.
א.3. היחס בין החוקים
בחוק ההגנה מוענקת הגנה רחבה מעט יותר מאשר בחוק המבקר. הדבר מתבטא בעיקר בשתי נקודות אלה:
לגבי עובדי ציבור - חוק ההגנה מגן גם על מתלוננים שתלונתם נגעה למינהל תקין וטוהר המידות. חוק המבקר לא עושה זאת.
לגבי עובדים בגופים שאינם ציבוריים - חוק ההגנה מאפשר לתת להם סעד של פיצוי בגין הפרת סעיף 2. אם הגוף מונה מעל 25 עובדים, ניתן להעניק גם סעד של צו. חוק המבקר לא נותן כלל סעד לגופים שאינם ציבוריים.
פרק ב': אכיפת החוקים
ב.1. חוק המבקר
התיקון שהסמיך את הנת"צ לטפל בתלונות חושפי שחיתויות נחקק בשנת 1981. בין השנים 1982-1993 רק 11 תלונות כאלה טופלו על-ידו. 4 מהן לא נמצאו מוצדקות. גם בשנים הבאות לא הוגשו תלונות רבות. נסקור בקצרה מספר דוגמאות לתלונות מהעשור האחרון.
ב-1996 הודיעה עובדת משרד האוצר לאחראים עליה שמתקיימים אי-סדרים ומעשי שחיתות במשרדה. היא פוטרה מעבודתה, אך התלוננה לפני הנת"צ ולבסוף הוחזרה לעבודה.
ב-1997 הודיע עובד של חברת לור"ם (חברת בנייה ופיתוח ממשלתית) על ניגוד עניינים שבו הייתה שרויה בכירה בחברה, בעת ניהול מו"מ עם קבלן פרטי. התעלמו ממנו, וכשהתריע גם לפני מבקר המדינה, הוא פוטר. הנת"צ החזירו לעבודה.
ישנן דוגמאות פחות סימפטיות: ב-1999 התריע בפני הרשויות החשב של אותה חברת לור"ם, גדעון פרוז'נסקי, על שחיתויות בחברה. הוא פוטר מעבודתו, ולאחר שתלונתו התקבלה ע"י הנת"צ הוא הוחזר לעבודה. דא עקא, נגד בכירי החברה לא ננקטו צעדים כלשהם, והם התנכלו לו שוב ושוב. בשלב מסוים הוא התייאש והתפטר מהעבודה.
דוגמה אחרת היא של עובד בכיר במשרד ממשלתי שהתריע על בזבוזי כספים פזרניים. התנכלו אליו בעבודה ונשללו ממנו זכויות וסמכויות. הנת"צ דחה את תלונתו בתואנה שההתראה הייתה על נוהלי מינהל תקין ולא על שחיתות - ותלונות כאלה לא נמצאות בסמכותו.
ד"ר קלכהיים, לשעבר המשנה לנת"צ, מסכם ומונה מספר עקרונות המשתקפים בהחלטות הנת"צ בנוגע לחושפי שחיתויות:
צו של סעד יינתן רק אם הוכח קשר סיבתי בין התראת העובד להתנכלות המעביד.
יש בסדר הזמנים של השתלשלות העובדות כדי להעיד על קיום קש"ס, לחיוב או לשלילה.
אין קשר בין נכונות המידע שמסר המתלונן לבין החלטת הנת"צ בעניינו. הגורם המכריע הוא הקשר הסיבתי.
עובד שאיים לחשוף אי- סדרים בעבודתו מתוך סחטנות ואינטרס אישי, לא יזכה לסעד.
ב.2. חוק ההגנה
החוק נחקק ב-1997, אך עד שנת 2002 ההגנה שהוא העניק לעובדים הייתה מוגבלת ביותר. הסיבה לכך היא שבמקור החוק אמר שנטל ההוכחה הוא על העובד, ושהעובד צריך להוכיח שהסיבה היחידה לפיטוריו הייתה התראתו. ב-2002 תוקן החוק: נטל ההוכחה עבר למעביד, ודרישת הבלעדיות התבטלה. תכלית התיקון הייתה להקל בנטל ההוכחה המוטל
על התובע, שכן המחוקק סבר שנטל זה הוא כבד מדי.
עקב כך, עד תחילת שנת 2000 רק בשלושה מקרים מתוך 13 קיבל ביה"ד את טענות העובד, אך גם אז הוא לא החזיר את העובד לעבודה. בד"כ דחיית התביעה נעשתה משום אי-הוכחת קש"ס בין ההתראה להתנכלות, או משום אי-הוכחת קיום שחיתות. עם זאת, מתחילת שנת 2000 הראו כמה פסיקות מגמה שונה. למשל, בפס"ד ביתן נפסקו פיצויים לעובדת
מלון בירושלים, אשר פוטרה בגלל שהסבירה לעובדי המלון כיצד להתלונן על עבירות משמעת ומינהל במלון. פסק הדין אושר בביה"ד העליון לעבודה.
לאחר התיקון ב-2002, הוקל עוד יותר מצבם של העובדים. דוגמה לכך היא פרשת יצקן, שבה פוטר עובד חברת מים בשל מכתבים ששלח להנהלה ובהם הודיע על חשדותיו לשחיתות בחברה. ביה"ד החזירו לעבודה כסעד בגין הפרת סעיף 2 לחוק ההגנה.
לאחרונה גם נפסקה הלכה שלפיה זכויות העובד המנויות בחוק ההגנה הן קוגנטיות ואינן ניתנות להתנייה מצד המעסיק.
לסיכום, ניתן לומר שבתחילה חוק ההגנה לא היה אפקטיבי כ"כ, אך עם הזמן השתנתה המגמה השיפוטית. החל משנת 2002 גם המחוקק שינה גישתו ותיקן את החוק בצורה שמקלה עם המתלוננים.
חוק ההגנה הפך במידה מסוימת את חוק המבקר למיותר, מכיוון שהוא רחב יותר ממנו. עם זאת, הבעיה המרכזית שהייתה בחוק המבקר נותרה בעינה: גם אם מצליח העובד להוכיח התנכלות ולהיות מוחזר לעבודה, הוא בד"כ נתקל בקשיים לא מבוטלים במקום העבודה, והמצב רחוק מלהיות אידיאלי עבורו.
פרק ג': משפט משווה
ג.1. סקירת המשפט הקונטיננטלי
בצרפת אין הגנה בחוק לחושפי שחיתויות. הסבר חלקי לכך הוא שמוטלים שם קנסות כבדים על אי-דיווח של פשעים רציניים. אך, כאמור, אין הגנה אקטיבית. באיטליה אין הגנה, אך פקידים מחויבים לדווח על פעולות לא חוקיות. בהולנד גם אין הגנה. ועדה שדנה ב-1996 בחקיקת "חוק הגנה", הגיעה למסקנה שחוק כזה לא דרוש בגלל ה"חובה
להיות עובד טוב" בחוק ההולנדי.
כלומר, אנו רואים דפוס של אי מתן הגנה לעובדים באירופה. הרצון שם לפתור את הבעיה היא להטלת חובות דיווח על העובד, ולא להקניית זכויות שיגנו עליו. ההגנה שניתנת לעובדים בארץ היא בוודאי רחבה יותר.
ג.2. סקירת המשפט המקובל במדינות המשפט המקובל שבדקתי (ארה"ב, אנגליה, אוסטרליה) המצב דומה לישראל: קיימים חוקים שמגנים על עובד שהתריע על שחיתות והתנכלו לו. נשווה בקצרה את שני ההיבטים הראשיים של חוקי ההגנה במדינות אלה.
תחולת ההגנה - ההגנה באנגליה חלה כמעט על כל עובד, בלי קשר לכך שהגוף ציבורי או פרטי; כלומר: היקף מעט רחב יותר מאשר בישראל (כאמור, אצלנו הדין חל בצורה צרה יותר במקרה שמדובר בגוף פרטי). בארה"ב ובאוסטרליה החסינות חלה רק על עובדי ציבור - מצומצם יותר מאשר בישראל.
מבחינת סוג ההתראות שמתריע העובד, באנגליה הקשת היא רחבה ביותר וכוללת עבירה פלילית, אי- קיום חובה עפ"י דין, חוסר צדק, סכנה לאדם, נזק לסביבה או הסתרת מידע. שני החוקים הרלוונטיים בישראל מקיימים היקף צר יותר: לגבי גופים ציבוריים, מדובר על שחיתויות, הפרת חיקוקים, מינהל תקין וטוהר מידות. לגבי גופים
פרטיים, מדובר רק על הפרת חיקוקים.
בארה"ב מדובר על ניהול לא תקין, בזבוז משאבים, שימוש לא נאות בסמכות או הפרת חיקוק. באוסטרליה - שחיתויות, ניהול לא תקין, או בזבוזי כסף רציניים. כלומר: ההיקף בשתי מדינות אלה מעט צר יותר מאשר באנגליה ובישראל.
סעד לעובד והתרעת מעבידים מתנכלים - הסעד באנגליה ובאוסטרליה דומה לזה שבארץ: החזרה לעבודה או פיצויים. בארה"ב הוא רחב יותר, ואפשר לקבל "פיצויים עונשיים", שאינם בהכרח הולמים את הנזק שנגרם לעובד, אלא גדולים יותר.
באוסטרליה קיים גם צעד הרתעתי נגד המעביד: ההתנכלות שלו לעובד נחשבת לעבירה פלילית. בישראל, אנגליה וארה"ב לא מתקיים צעד כזה.
לסיכום, היקף ההגנה הקיים בישראל משתייך בכלליות להיקפי ההגנה הנהוגים בשיטות המשפט המקובל. תחולת החסינות היא מעט פחות רחבה מאשר באנגליה, אך מעט רחבה יותר מאשר באוסטרליה ובארה"ב. הסעד לעובד והרתעת המעביד הנהוגים בישראל דומים למצב באנגליה, אך הם מעט צרים יותר מאשר באוסטרליה ובארה"ב.
פרק ד': הבעיות בדין הישראלי והצעות לרפורמה
עו"ד ברק כלב מהתנועה לאיכות השלטון מונה מספר בעיות בדין הקיים ומציע דרכים להקלה עם חושף השחיתות:
בעיית הסעד - מעבידים נוהגים להתעמר בעובד שהוחזר לעבודה ע"י הנת"צ או ע"י ביהמ"ש, עד שהעובד "פורש מרצון". מפספסים בכך את הסעד. לכן, לדעת עו"ד כלב, על חוק ההגנה לגבש סנקציות פליליות ואזרחיות כנגד מי שיוכח לגביו שהתנכל לעובד שלו. הוא סובר כי ממילא רבות מההתנכלויות של המעסיקים כלפי העובדים תואמות
עבירות פליליות שקיימות כיום בחוק העונשין, ושמקרים אלה לא נאכפים ע"י הרשויות רק בשל חוסר מודעות.
תימרוץ - הוא גם קורא לשקול להעניק פרסים כספיים לחושפי שחיתויות, ולהקמת יחידת אכיפה ע"י מבקר המדינה, שמטרתה תהיה להבטיח את שלומם של המתלוננים.
מודעות - חשוב ליצור מודעות חברתית לסוגיית ההתנכלות למתריעים, וע"י כך ליצור הוקעה חברתית של התופעה.
עו"ד דניאל אילן מצביע במחקרו על פגמים שונים בחוק ההגנה. הצעותיו העיקריות לשיפור:
הגדרת הפגיעה - סעיף 2 אוסר על פגיעה ב"תנאי עבודתו" של חושף. זוהי הגדרה צרה מדי: ספק אם היא כוללת התבטאויות מעליבות, למשל. יש להרחיבה ע"מ שתמנע כל פגיעה בעובד.
ערכאה - ייתכן שראוי למצוא תחליף להתדיינות בבית הדין, כגון ערכאה מקדמית שתוכל לבחון לעומק את יחסי העבודה ואת הסיבות להתדרדרותן. דוגמה לכך: ה-OSC בארה"ב (מעין יועמ"ש שתפקידו לברר תלונות עובדים).
תום הלב - משתמע משם החוק שמטרתו היא חשיפת עבירות ושחיתויות. מטרה זו אינה משתלבת בצורה הרמונית עם חובת תום הלב שמנויה בסעיף 4 לחוק. יש לשקול לבטל את דרישת תום הלב כשהחשיפה הביאה בפועל לגילוי שחיתות, ולהותירה רק כשהתלונה מתבררת כשגויה.
ייצוג - רצוי שאגודה ציבורית תייצג את החושפים בביהמ"ש. ייצוג ע"י אגודה הוכח כמיטיב עם הפרט.
שינוי הדין - על השופטים לשים דגש על עשיית צדק עם החושפים, ולהיות מודעים לקשייהם ולמצבם המיוחד.
בעיית הסעד - פעמים רבות החזרתו לעבודה של החושף מלווה בקשיים. יש למנות מומחה ליחסי עבודה שיבדוק כל מקרה לגופו, ויקבע אם יש טעם להחזיר את העובד. אפשרויות אחרות לצמצום בעיית הסעד הן מתן "פיצויים עונשיים" או קביעת סכום מינימום לפיצויים.
סיכום ומסקנות
בעבודה זו ניסיתי לסקור בתמציתיות את המצב הפוזיטיבי בארץ לגבי ההגנה שניתנת לחושפי שחיתויות.
תחילה בחנתי את החקיקה ואכיפתה. מסקנתי שהמצב בארץ אמנם במגמה נמשכת של נטייה לטובת העובדים, אך בדין הקיים עדיין יש בעיות, ובעיית הסעד היא הרצינית ביותר. אח"כ בחנתי את המצב בישראל בהשוואה למדינות אחרות. המסקנה הייתה שתחולת ההגנה בישראל היא רחבה יחסית למדינות שבהן מוסדר עניין חושפי השחיתויות בחוק,
אולם הסעד הוא פחות רחב ואפקטיבי. לבסוף בחנתי שתי ביקורות על הדין הקיים. עיקר ההצעות לשיפור מדברות על כך
שראוי להקל את נטל ההוכחה על העובד, ועל בעיית הסעד האמורה.
דעה אישית
אני תומך בכל הצעותיו הנ"ל לשיפור של עו"ד אילן, אך ראוי לשים לב שרבות מהצעותיו יביאו להוצאה ניכרת של משאבים (הקמת ערכאה מיוחדת, ייצוג משפטי של אגודה, מינוי מומחה ליחסי עבודה). כמו שני המבקרים הנ"ל, מציקה לי בעיקר בעיית הסעד. לדעתי זו הבעיה הדחופה והמשמעותית ביותר.
יש ללכת לפי הצעתו של עו"ד כלב (ולפי המצב באוסטרליה) ולהטיל סנקציות פליליות על מעסיקים שמתנכלים לחושפי שחיתויות. זו תהיה ההרתעה הטובה ביותר, ובעצם הסעד הטוב ביותר לעובד. הצעה זו לא רק שלא תבזבז משאבים, אלא אף תחסוך אותם: מעסיקים יחששו מראש להתנכל לעובדיהם, וכך יימנעו כל ההליכים המשפטיים. הפעלה יעילה
ומקיפה של צעד כזה, י?י?תר את שאר ההצעות לשיפור.
הדרך להשגת אכיפת הסנקציות יכולה להיות ע"י הגברת המודעות של גורמי האכיפה (בעיקר המשטרה והפרקליטות) לעבירות הפליליות שמבצעים המעסיקים המתנכלים. דרך שנייה היא ע"י תיקון חוק ההגנה או חוק העונשין ע"י הכנסת.
לדעתי זהו פתרון יעיל ואפקטיבי מאוד.
ביבליוגרפיה
חקיקה
חוק מבקר המדינה [נוסח משולב], תש"ח - 1958, ס"ח 92.
חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז - 1997, ס"ח 66.
פסיקה
- ע"ע 1504/04 אבין נ' מכבי שירותי בריאות (טרם פורסם).
- ע"ע 1286/02 מלון הר ציון בע"מ נ' אריאלה ביתן (טרם פורסם).
- בש"א 16750/03 יצקן נ' חברת הגיחון מפעלי מים וביוב בירושלים בע"מ (טרם פורסם).
- ע"ב 6653/00 רפי בר-דוד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם).
ספרות
- ד' אילן, חושפי שחיתויות ובתי הדין לעבודה: האם נשמעת השריקה? (מכון ירושלים לחקר ישראל, תשס"ג-2003).
- J. Bowers, Whistleblowing: The new law (London, Sweet Maxwell, 1999), 254.
מאמרים
- מ' גור אריה, "הפרת אמונים מצד עובדי הציבור ונבחריו - האם עבירה פלילית?", פלילים ח (תש"ס) 253.
- ב' כלב, "חשיפה מסוכנת", זמן איכות ז (תשס"א) 10.
- ח' קלכהיים, "עובדי ציבור החושפים מעשי שחיתות בראי נציבות תלונות הציבור", עיונים בביקורת המדינה נב (תשנ"ד) 22.
- א' רובינשטיין, "המאבק להגנה על מבקרי פנים - עובדי ציבור המגלים מעשי שחיתות", המבקר הפנימי כא (תשמ"א) 23.
- ל' שכטר, "הגנת נציב תלונות הציבור על חושפי שחיתויות", עיונים בביקורת המדינה נט (תשס"ב) 105.
- E.S. Callahan, "Whistleblowing: Australian, U.K., and U.S. Approaches to Disclosure in the Public Interest",44 Virginia Journal of International Law Association (2004) 879
שונות
- נציב תלונות הציבור, דוח שנתי 23.
- נציב תלונות הציבור, דוח שנתי 26.
- "סיפוריהם של חושפי שחיתויות", עוגן - העמותה למען טוהר המידות והמאבק בשחיתות (לא פורסם) URL:http://www.oggen.co.il/stories.html
ד' אילן, חושפי שחיתויות ובתי הדין לעבודה: האם נשמעת השריקה? (מכון ירושלים לחקר ישראל, תשס"ג-2003).
"סיפוריהם של חושפי שחיתויות", עוגן - העמותה למען טוהר המידות והמאבק בשחיתות (לא פורסם) URL: http://www.oggen.co.il/stories.html
חוק מבקר המדינה [נוסח משולב], תש"ח - 1958, ס"ח 92. (להלן: חוק המבקר)
חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין), תשנ"ז - 1997, ס"ח 66. (להלן: חוק ההגנה)
ל' שכטר, "הגנת נציב תלונות הציבור על חושפי שחיתויות", עיונים בביקורת המדינה נט (תשס"ב) 105, 109-110.
שכטר, לעיל הערה 5, בעמ' 110-116.
שם, בעמ' 112-113.
שם, בעמ' 116-118.
א' רובינשטיין, "המאבק להגנה על מבקרי פנים - עובדי ציבור המגלים מעשי שחיתות", המבקר הפנימי כא (תשמ"א) 23, 23-25.
שכטר, לעיל הערה 5, בעמ' 107.
להגדרת "גופים ציבוריים" ראה התוספת לחוק ההגנה.
ע"ע 1504/04 אבין נ' מכבי שירותי בריאות (טרם פורסם), ראה סעיפים 14-19 לפסה"ד.
חוק מבקר המדינה [נוסח משולב] (תיקון מס' 11),, תשמ"א - 1981, ס"ח 280.
ח' קלכהיים, "עובדי ציבור החושפים מעשי שחיתות בראי נציבות תלונות הציבור", עיונים בביקורת המדינה נב (תשנ"ד) 22, עמ' 36-37.
נציב תלונות הציבור, דוח שנתי 23, עמ' 32-39.
נציב תלונות הציבור, דוח שנתי 26, עמ' 74-76.
ב' כלב, "חשיפה מסוכנת", זמן איכות ז (תשס"א) 10, 11-13.
כלב, לעיל הערה 19, בעמ' 13.
קלכהיים, לעיל הערה 16, בעמ' 35-36.
חוק הגנה על עובדים (חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) (תיקון), תשס"ב - 2002, ס"ח 125.
ראה סקירת התכלית ומטרות המחוקק ב:ע"ב 6653/00 רפי בר-דוד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם), סעיף 11 לפסק הדין.
אילן, לעיל הערה 1, בעמ' 36-37.
ע"ע 1286/02 מלון הר ציון בע"מ נ' אריאלה ביתן (טרם פורסם).
בש"א 16750/03 יצקן נ' חברת הגיחון מפעלי מים וביוב בירושלים בע"מ (טרם פורסם).
ע"ע 1504/04 אבין נ' מכבי שירותי בריאות (טרם פורסם), ראה סעיף 17 לפסק הדין.
J. Bowers, Whistleblowing: The new law (London, Sweet Maxwell, 1999), 254.
Bowers, לעיל הערה 27, בעמ' 254.
שם, שם.
אוסטרליה מחולקת למספר תתי מדינות. אני בדקתי את השיטה המשפטית במדינת New South Wales.
E.S. Callahan, "Whistleblowing: Australian, U.K., and U.S. Approaches to Disclosure in the Public Interest",44 Virginia Journal of International Law Association (2004) 879, 886-888.
Callahan, לעיל הערה 29, בעמ' 885-886.
שם, בעמ' 899-902.
כלב, לעיל הערה 17, בעמ' 10.
ראה דעה סותרת: מ' גור אריה, "הפרת אמונים מצד עובדי הציבור ונבחריו - האם עבירה פלילית?", פלילים ח (תש"ס) 253, 273. פרופ' גור אריה סוברת שעבירת הפרת האמונים (סעיף 284 לחוק העונשין) היא כללית מדי ויש לבטלה.
שם, שם.
שם, בעמ' 14.
אילן, לעיל הערה 1.
שם, בעמ' 67-68.
שם, בעמ' 68-70.
שם, בעמ' 64-67.
שם, בעמ' 70.
שם, בעמ' 71-73.
שם, בעמ' 73-76.
ראה לעיל עמ' 8 בעבודה זו.
13

תגים:

מוסר · ביקורת · מבקר · המדינה · שחיתות · תלונות · הציבור · משרוקית

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מהו היקף ההגנה שזוכים לה חושפי שחיתויות בישראל, והאם זהו היקף ראוי?", סמינריון אודות "מהו היקף ההגנה שזוכים לה חושפי שחיתויות בישראל, והאם זהו היקף ראוי?" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.