אומנות המשל של חז"ל

תקציר העבודה:

משל המלך שנשא אישה בעל מספר רב של משמעויות. ניתן לנתח משל זה לפי נמשלים אינסופיים. לצורך העבודה, אנסה לנתח את המשל ולהתמקד בשתי נקודות עיקריות החוצות את המשל והנמשל לכל אורכם:
* השינוי במיקוד התפיסה בין הקב"ה לבין התורה.
* השוואה בין המשל של ר' אבא בר כהנא לבין התקופה שלאחר השואה במאה העשרים.

קטע מהעבודה:

מקורות:

אומנות המשל
אומנות המשל של חז"ל
משל המלך שנשא אישה - איכה רבה, ג'
איכה רבה, ג',
ר' אבא בר כהנא אמר: משל למלך שנשא אישה וכתב לה כתובה גדולה.
וכתב לה: כך וכך חופות אני עושה ליך (= לך), כך וכך תכשיטיו אני עושה ליך, וכך וכך כסף וזהב אני נותן ליך.
והניחה שנים רבות, והלך למדינת הים.
היו שכנותיה מקנטרות אותה ואומרות לה: לא בעליך שבק יתיך, זילי נסבי לך גבר אוחרין (= כלום לא עזב אותך בעלך, לכי והינשאי לגבר אחר ),
והייתה בוכה ומתאנחת, ואחר כך, הייתה נכנסת לתוך חופתה וקוראת כתובתה ומתאנחת.
לאחר ימים ושנים בא המלך ואמר לה: תמיה אני ממך איך המתנת לי כל השנים הללו.
אמרה לו: אדוני המלך, אילולי כתובתך מרובה שכתבת לי, כבר הטעו אותי שכנותיי.
כך אומות העולם מונין את ישראל ואומרות להם: אלהכון לא בעי יתכון, שביק יתכון, סליק שכינתיה מעליכון (= אלוהיכם אינו רוצה בכם, עזב אתכם, הסיר שכינתו מעליכם ), בואו אצלנו ואנו ממנים דוכוסין ואפרכסין ואיסטרטליטין (= נציבים, פקידים ושרי צבא ),
וישראל נכנסים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שלהם, וקורין בתורה: "ופניתי אליכם והפריתי אתכם... ולא תגעל נפשי אתכם" (ויקרא כ"ו, ט'-י"א), ומתנחמים.
למחר, שהגאולה באה, אמר הקב"ה לישראל: בני תמיה אני מכם, היאך המתנתם לי כל השני הללו,
והן אומרים לפניו: ריבון כל העולמים, אילולי תורתך שנתת לנו כבר הטענו אומות העולם ממך, דכתיב: "לולי תורתך שעשועי, אז אבדתי בעוניי" (תהילים קי"ט, צ"ב).
לכך נאמר: "זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל"
(איכה ג', כ"א).
משל- נמשל
משל נמשל
* מלך -------------------------------------- * הקב"ה
* אישה --------------------------------------- * עם ישראל
* כתובה -------------------------------------- * תורה
* תכשיטים, כסף וזהב ------------------------ * שכר
* והניחה שנים רבות והלך לו למדינת הים --- * { גלות }
* שכנותיה -------------------------------------- * אומות העולם
* חופתה -------------------------------------- * בתי כנסיות ובתי מדרשות
* לאחר ימים ושנים בא המלך ------------- * גאולה
משל המלך שנשא אישה בעל מספר רב של משמעויות. ניתן לנתח משל זה לפי נמשלים אינסופיים. לצורך העבודה, אנסה לנתח את המשל ולהתמקד בשתי נקודות עיקריות החוצות את המשל והנמשל לכל אורכם:
השינוי במיקוד התפיסה בין הקב"ה לבין התורה.
השוואה בין המשל של ר' אבא בר כהנא לבין התקופה שלאחר השואה במאה העשרים.
מגילת איכה, המשמשת כמקור למשל הנוכחי, מורכבת מקינות על חורבן בית המקדש וגלות ישראל. המגילה מתארת את מצב ארץ ישראל, ירושלים ועם ישראל בתקופה שלאחר החורבן.
לפי "דעת מקרא", מגילת איכה מחולקת לחמש קינות.
שתי הקינות הראשונות ושתי הקינות האחרונות דומות אחת לשנייה בתוכן ובתיאור. בשתיהן, מתוארת ירושלים בבדידותה, מתוארים שרידי החורבן וסבלו של עם ישראל. הקינה השלישית, האמצעית, מתארת את סבלי ה"גבר". הגבר, מזדהה עם סבלו של עם ישראל המביא אותו עד למצב של ייאוש.
בסוף הקינה השלישית, מגיע הגבר להבנה כי רק בתיקון הדרכים ובתשובה שלמה, ניתן לשוב לימי קדם, ימי גילוי שכינה של הקב"ה על עמו.
במהלך כל מגילת איכה, המיקוד של החזרה בתשובה היא כלפי הקב"ה. מערכת היחסים המתוארת במגילה מראה, כי קיים קשר בין עם ישראל לקב"ה ואותו קשר עשוי להתחדש בעתיד.
בפרק ג', בקינה השלישית, בפסוק: "זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל" (כ"א), נוצר שינוי מהותי. התפיסה הקודמת שטענה כי מקור החזרה בתשובה הוא הקב"ה משתנה בפסוק זה ואילך, בתפיסה החדשה, ה"גבר" המתואר בקינה, מיקד את חזרתו בתשובה במילה "זאת" , דהיינו, זאת היא התורה.
גם במשל וגם בנמשל ניתן לראות את שינוי התפיסה. כאשר האישה נכנסת לחופתה וקוראת בכתובתה היא מתאנחת. כך גם עם ישראל בנמשל, לאחר שנכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקורין בתורה ומתנחמין.
החזרה ל"תורה" על ידי עשיית תשובה תביא בסופו של דבר את הנחמה שבעקבותיה תבוא הגאולה.
מהפסוק: " זאת אשיב" ניתן לראות גם נקודת מפנה בפרק ובמגילה כולה. בנקודה זו, פונה הגבר במגילה מייאוש לתקווה. עד לפסוק זה, מדבר הגבר על ייאוש כמצב נתון, ייאוש באומה, ייאוש במצב הנוכחי וייאוש על חורבנה של ירושלים. מנקודה זו, על ידי העמדתה של התורה במקומו של הקב"ה כדבר המרכזי בחזרה בתשובה, יכול הגבר
לפנות אל הנחמה גם בתקופה קשה כמו שמתואר במגילה.
לפי הרב מרדכי אלון, ירמיהו, שלדעת חז"ל כתב את מגילת איכה, מחלק את המגילה לשני חלקים.
החלק הראשון של המגילה מתואר על ידי אובדן וייאוש ממה שרואה הנביא והתמודדותו בין אמונתו האישית לבין מה שרואות עיניו.
"נחפשה דרכנו ונחקורה ונשוב עד ה'"- על ידי התשובה וחיפוש המעשים יכול להיווצר השינוי של החלק השני במגילה. החלק השני מתאר מעבר מהשפל הגדול ביותר לתקווה.
המלך במשל, לאחר שנתן לאישה כתובה מרובה, לאחר ההתחייבויות הרבות בכתובה, הלך למדינת הים. האישה, לאחר שנכנסת לביתה וקוראת בכתובתה, מתנחמת.
איך הצלחת להחזיק מעמד מול כל שכנותייך? שואל המלך את אשתו. איך?! - בזכות "כתובה מרובה שנתת לי".
אותה הכתובה שקוראת האישה ומתנחמת, אותה התורה שקורא עם ישראל כשנכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, זוהי התורה שנתן הקב"ה לעמו וקיבלו עליהם. מה מוצאים בה? - "ופניתי אליכם והרביתי אתכם" ומתנחמים.
המעבר בין המצב של ייאוש למצב של תקווה, יכול להיות בפרק זמן מועט. במשל, כאשר האישה אינה עוסקת בתורה, המלך בא בחזרה רק לאחר "ימים ושנים". בנמשל, לאחר שעם ישראל נכנס לבתי כנסיות וקורא בתורה ומוצאים "ופניתי אליכם והפרתי אתכם..." ומתנחם, "למחר" בא המלך. זמן הגאולה, המצב של מעבר מייאוש לתקווה תלוי רק
בנו, אנו נקבע האם זה ייקח ימים ושנים או שזה יקרה כבר מחר.
אם נשכיל לחזור לתורה ולהבין כי היעדים כבר נמצאים בתוכה: "כך וכך חופות אני עושה לך", "כך וכך תכשיטין אני עושה לך", "כך וכך כסף וזהב אני עושה לך". אזי, אין לנו שום סיבה בעולם להבין אחרת את הניסיון של הקב"ה בדבר נתינת התורה כדי שתהווה עבורנו את הדרך בכל זמן ובכל עת.
הדבר היחידי שהחזיק את עם ישראל מעל פני המים לאורך כל התקופות היו היעדים שהובטחו בתורה, בכתובה. כדי להבין את המשל בצורה אחרת, היינו עלולים לחשוב, כי ללא הכתובה, ניתן לראות שהמלך הלך למדינת הים שלא על מנת לחזור לעולם. רק כשמבינים את גדולתה של התורה, ניתן להבין כי החיבור בין התורה לבין עם ישראל הוא
נצחי. חיבור כזה יוביל אותנו להמתין למלך, לקב"ה, אפילו שנים רבות.
בשיבת התורה אל חיק האומה, יכולה האומה להשפיע על המהלכים ובכך משתנה כל עולמה.
ר' אבא בר כהנא- אמורא, דור שלישי. חי בארץ ישראל, הקובץ איכה רבה נחשב לשכבה הראשונה של המדרשים הקלאסיים בתקופת האמוראים בארץ, במקביל לחיבור התלמוד הירושלמי, בראשית רבה וויקרא רבה באותה תקופה.
ר' אבא בר כהנא, חי בתקופה מיוחדת במינה מבחינה דתית. הדת הנוצרית בתקופת הקיסר קונסטנטינוס, נהפכת להיות דת מותרת, "דת מדינה". הנצרות אפשרה ליהודים את קיום הפולחן היהודי אך ניסתה במקביל להמיר את דתם. הדבר המרכזי שעמד מול עיני הנוצרים היה להוכיח לעולם כולו שדתם לגיטימית על חשבון הדת היהודית. אילולא
היהדות אי אפשר להוכיח את הפרת ההבטחה ליהודים ובחירה בדת הנצרות. כדי להוכיח עדות היסטורית זו, וכדי לחזק את אחיזתם בארץ הקודש, ארץ שבה ישנם מספר גדול של מקומות בעלי צביון דתי, מקומות בהם עבר ישו וקידשם, ניסו בכל תקופת שלטונם להשפיע ולגרום ליהודים שנשארו בארץ ישראל להמיר את דתם.
ר' אבא מנסה דרך המשל להעביר מסר ברור של צפייה לעתיד. למרות מה שקורה היום, למרות המצב הדתי בארץ ישראל, ולמרות שלכאורה החיים של הלא יהודיים טוב יותר מחייהם של היהודים (דבר שקרה לאורך כל הגלות), יש לזכור כי מערכת הקשר בין עם ישראל לבוראו נמדדת לא על סמך אירוע מקרי, אלא על מכלול שלם ומקיף של דורות על
גבי דורות שקיבלו מערכת שהוכיחה את עצמה בעבר, ותוכיח זאת גם בעתיד.
דוד שטרן טוען, כי המשל שימש בדרך כלל, לטובת מספר מטרות. ראשית, אמצעי דידאקטי, שנית, צורת דיבור עקיפה או חשאית, ושלישית, סיפור בדיוני המשמש מטרה כמוסה, הבאה לשבח או לגנות את הנושא שאליו הוא מכוון.
במשל המלך והאישה, מציג הממשל שבח כפול. הראשון, שבח לאישה שנשארה נאמנה למלך למרות הפצרות שכנותיה. השני, שבח למלך שבזכות כתובתו, שנתנה לאישה את הכוח, נשארה האישה נאמנה.
משל המלך והאישה דומה למשל של ר' עקיבא על השועל והדגים.
"שועל שהיה מהלך על שפת הנהר, ראה דגים שהיו רצים לכאן ולכאן.
אמר להם: מפני מה אתם רצים?
אמרו לו: מפני הרשתות והמכמורות הבאות עלינו.
אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כדרך שדרו אבותיי ואבותיכם?
אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פיקח שבחיות, לא פיקח אתה אלא טיפש אתה, מה במקום חיותנו אנו מתייראים, במקום מיתתנו לא כל שכן ?! ".
אף אנו כך, בזמן שאנו עוסקים בתורה, דכתיב "כי הוא חייך ואורך ימיך" (דברים ל')- כך אנו מתייראים, כשאנו פוסקין מדברי תורה על אחת כמה וכמה".
בשני המשלים, גם במשל המלך והאישה של ר' אבא בר כהנא, וגם במשל השועל והדגים של ר' עקיבא, יש שימוש משותף במטרה כמוסה. בשני המשלים, מנסים ר' עקיבא ור' אבא לפנות לעם ישראל בדרך עקיפה. בשתי התקופות הללו, עם ישראל נמצא תחת שלטון זר. עם שהיה רגיל למציאות תורנית של קיום פולחן דתי יומיומי, נאלץ להתמודד עם
חורבן ומציאות שונה ובלתי ברורה. מטרתם משותפת, שניהם רוצים את חזרתו של עם ישראל, כל אחד בתקופתו, לימי לימוד התורה.
עידוד לימוד התורה משמש מקור אנרגיה חשוב לעם ישראל, ועוד יותר מכך לאומות העולם שראו בכל ההיסטוריה את המאור הרוחני של עם ישראל. אילולא התורה, חשבו אומות העולם, לא יוכל עם ישראל להמשיך ולתפקד ללא מקור אורו לזמן ממושך.
ר' אבא בר כהנא מנסה להבהיר לעם ישראל, כפי שעשה זאת ר' עקיבא לפניו, כי הדבר היחידי שנותר לו זו תורת ישראל. ללא התורה אין לעם ישראל לגיטימציה להיות העם הנבחר.
בתקופת השואה במאה העשרים, עלו שאלות מרות ומהותיות על הגזרות הנוראיות שעבר עם ישראל. רוב השאלות דמו כנראה לתקופת ר' אבא בר כהנא. אין כאן ניסיון להסביר מדוע ולמה הייתה השואה ומה הייתה מטרתה, אך, כשבוחנים את התקופה שלאחר השואה במאה העשרים ואת תקופת ר' אבא בר כהנא שלאחר תקופת חורבן בית המקדש השני, ניתן
להבחין בקווים מקבילים.
ראשית, שני האירועים הללו, היו נקודות מפתח חשובות במיוחד בעיצוב דמותו של העם היהודי. הראשון, חורבן בית המקדש השני והגלות הארוכה שבאה בעקבותיו. השני, שואת יהדות אירופה במאה העשרים.
כדי להמחיש את הבעייתיות של שתי תקופות אלו, יש לתאר זאת כך:
נניח שיש אדם, שאין לו מושג ברפואה ומעולם לא שמע על האפשרות של ניתוח. והנה נכנס לחדר הניתוחים ורואה אדם כפות בכבלים, שותת דם, ומעליו רוכנים אנשים וסכינים בידיהם וחותכים בבשרו ללא רחם. סביר להניח שהאיש יהיה משוכנע שהוא עד לרצח אכזרי ומתועב. אולם, כאשר יוודע לו שהאיש הכבול סבל ממחלה קשה, ועל ידי
הניתוח ניצלו חייו, תתהפך תגובתו מהקצה אל הקצה. אותם האנשים שנראו בעיניו אכזריים, ייראו עכשיו כרופאים מסורים העושים מלאכת קודש.
צד אחד של השואה ראינו, את ההרג והעינויים שעברו בני עמנו. אבל את הצד השני איננו רואים ואיננו יודעים. איננו יודעים איזה תפקיד היה לשואה האיומה הזאת בחבלי המשיח. חלק מן האנשים ראו בשואה קושיה על האמונה, יש שראו בה חיזוק. כל צד דגל בשיטה משלו מדוע זה היה. החרדים אומרים שהשואה באה בגלל הציונות, הציוניים
אומרים שהשואה באה כי לא עלו לארץ.
הרב צבי יהודה קוק הסביר, כי ישנו עץ עתיק יומין שנמצא 2000 שנה עמוק באדמה ויש צורך לעקור אותו ולהעבירו למקום אחר. טבעי הוא שבזמן העקירה נושרים הרבה עלים, ענפים ושורשים, אבל בסופו של דבר העץ עובר.
איני נכנס לשאלות היכן היה הקב"ה בשתי התקופות הללו ( השואה וחורבן ביהמ"ק ), אך ללא ספק ניתן לקשר את השואה לתהליכים שקרו מיד לאחריה- החלטת האו"ם, עלייה מסיבית לארץ ישראל והקמת מדינה יהודית.
חז"ל אמרו : "הרואה אדם שיסורין באין עליו, יפשפש במעשיו".
הרמב"ם הלך צעד אחד קדימה: "בזמן שתבוא צרה ויזעקו...ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם... אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, הרי זו דרך אכזריות".
ר' אבא בר כהנא מדגיש לעם ישראל על ידי המשל את חשיבות לימוד התורה. ההדגשה נועדה בעיקר לתקופות קשות בהם עם ישראל שרוי במצוקה פיזית ותורנית כאחד.
במשל ובנמשל, יש חזרה על הרעיון המרכזי. לכאורה אין שינוי מהותי ביניהם. ההדגשה הכפולה מעלה את השאלה מדוע היה צורך בכפילות ?!.
תשובתי מתמקדת בשתי הנקודות העיקריות שהוצגו בעבודה:
* השינוי במיקום התפיסה בין הקב"ה לתורה:
"זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל" - לפי המפרשים, אלו כל תכונותיו של הקב"ה. לפי ר' אבא בר כהנא, "זאת" - מדובר על התורה. לא המלך יביא את הגאולה לאישתו, אלא האישה על ידי לימוד התורה. הגאולה תלויה בעם ישראל ובמעשיו ולא רק בקב"ה.
היה צורך מוחשי לחזור ולהדגיש לעם ישראל, מה מידת השפעתו על גורלו גם במשל וגם בנמשל.
יש במשל זה שינוי תיאולוגי, ההבנה שהתורה היא הדבר שנשאר לעם ישראל והיא הדבר היחידי ששימש ומשמש כמשענת. אי אפשר להתנחם אחר הקב"ה אלא רק אחר התורה.
* השוואה בין תקופת ר' אבא לתקופת השואה:
הקב"ה מנהל את העולם הזה בשני מישורים במקביל. במישור ההיסטורי, הוא מנהל את העולם לקראת המטרה שלמענה הוא בראו. במישור הפרטי, הוא דואג להבטיח לכל אחד שכר על כל מצווה שעשה.
בעולם הזה, הקובע העיקרי הוא המישור ההיסטורי, אילו בעולם הבא העיסוק הוא בעיקר תשלום שכר של כל פרט ופרט.
מכאן גם נובע הקושי העצום בהבנת המאורעות בעולם הזה כאשר בוחנים את גורל הפרט. רק במישור הלאומי ניתן להבחין בשכר ועונש גם בעולם הזה.
לאורך ההיסטוריה, אימפריות עלו ונפלו, מעצמות נכחדו ולא הותירו דבר. עם ישראל עבר שני מאורעות בעלי משמעות גדולה, מאורעות שגרמו כל אחד בתקופתו לחורבן. חורבן בית המקדש ובעקבותיו גלות ארוכה, וחורבן יהדות אירופה שכילתה כמות עצומה מהעם היהודי בתפוצות ומשפיעה עדיין על האנושות גם בימים אלו.
ר' אבא בר כהנא ניסה לאחר חורבן הבית, לאחר מציאות דתית ופיזית קשה בארץ ישראל, לתת את הפתרון שהיה קיים מאז מתן תורה והמשיך להתקיים גם לאחר חורבן בית המקדש. הפתרון לאחר תקופת השואה הנו אותו הפתרון. השואה, לא החריבה כליל את עם ישראל והכחידה אותו מעל גפי ההיסטוריה. חורבן הבית והשואה היו ניסיונות קשים
בממדיהם כדי לזעזע את העם ולגרום לו להתקרב לתורתו.
"בדורנו ראינו חידוש נורא של חורבן וחידוש גדול של תקומה". יד ההשגחה האלוקית מכוונת את הכל, בגלוי או בסמוי. בדורנו, הופיעו גם הישועות הגדולות וגם החורבנות הגדולים. עם ישראל היה קשור מאוד לגלות, גם בגופו וגם בנשמתו, והיה צורך בניתוח כדי לנתקו.
לא מדובר בפרטים אלא על כלל העם. אותה גלות שלפני השואה שווה לגלות הפיזית והרוחנית ששררה בתקופתו של ר' אבא בר כהנא, בשתי התקופות הללו, הפתרון התיאורטי של החזרה לחיק התורה היה קיים אך הפתרון המעשי לא מומש.
המטרה אינה להבין מדוע פרט נספה ולא פרט אחר או מדוע ארץ זו נפגעה ולא אחרת. הניסיון הוא בחינת המציאות הכוללת ללא חשבונות עם הפרטים. הפתרון צריך להיות אקטיבי, פתרון של התקרבות לתורה ועשיית תשובה ולא פתרון פסיבי של שבירת הכלים עם בורא עולם.
ביבליוגרפיה
אבינר, שלמה. עם כלביא, חלק ב', ירושלים, תשמ"ג, עמ' 1-223.
אלון, מרדכי. תכלת מרדכי, קובץ מערכי שעורים על מגילת איכה, עמ' 1-25.
לוי, יהודה. מול אתגרי התקופה, עולם הספר התורני, ירושלים, תשנ"ה, עמ' 1-310.
קוק, אברהם יצחק הכהן. עין איה, מסכת ברכות ב', מכון ע"ש הרצי"ה קוק, ירושלים, תש"ן, דף ס"א :, עמ' 1-418.
שטרן, דוד. המשל במדרש, עיונים בספרות חז"ל, הקיבוץ המאוחד, ת"א, 1995, עמ' 1-270.
שטרן, דוד. תפקידו של המשל בספרות חז"ל, מתוך מחקרי ירושלים בספרות העברית, ז', תשמ"ה, עמ' 90-102.
דעת מקרא, הקדמה למגילת איכה, מוסד הרב קוק, תשל"ד, עמ' 3-23.
תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ס"א :
דעת מקרא, הקדמה למגילת איכה, עמ' 3.
גם לפי "דעת מקרא" בהקדמה למגילת איכה, עמ' 19.
הרב מרדכי אלון, "תכלת מרדכי", קובץ שיעורים על מגילת איכה, עמ' 21-23.
דוד שטרן, המשל במדרש, עיונים בספרות המשל, עמ' 224.
דוד שטרן, תפקידו של המשל בספרות חז"ל, מחקרי ירושלים בספרות העברית, ז', עמ' 94-96.
תלמוד בבלי, מס' ברכות, ס"א ע"ב.
הרב אברהם יצחק הכהן קוק, עין איה, מס' ברכות ב', דף ס"א :, עמ' 344.
מס' ברכות, ה'.
הרמב"ם, מס' תענית, א', ב'-ג'.
איכה, ג', כ"א.
יהודה לוי, מול אתגרי התקופה, עולם הספר התורני, ירושלים תשנ"ה, עמ' 230 -231.
שלמה אבינר, עם כלביא, חלק ב', עמ' 164.

תגים:

מידרש · מקרא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "אומנות המשל של חז"ל", סמינריון אודות "אומנות המשל של חז"ל" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.