הפלות מלאכותיות- היבטים חוקיים ואתיים

תקציר העבודה:

העובר והתפתחותו ברחם היווה מאז ומעולם אחד הדברים המסקרנים והמגרים ביותר, ויחד עם זאת היה זה אחד הנעלמים הגדולים מבחינה עובדתית, בהיעדר כלי מחקר נאותים לבחינת התפתחות העובר המכוסה כולו בתוך הרחם(1).
עניין ההפלה הוא אחד הנושאים המוסריים-רפואיים הנידונים ביותר בתחום האתיקה הרפואית - הן בספרות הרפואית, דתית, פילוסופית ומשפטית, והן בעיתונות הכללית. אין דת או חברה בעולם, שלא התייחסה לנושא זה - החל מהמצרים והאשורים הקדמונים, דרך ההודים, היוונים והרומיים, ובין כל הדתות הגדולות בעולם - היהדות, הנצרות, האיסלאם, בודהה ואחרים, וגם שבועות הרופאים הקלאסיות התייחסו לעניין(2). ההפלה אסורה לפי חוקי הבודהיזם, וגם לפי חוקי האיסלאם אסור לבצע הפלה, אלא אם כן חיי האם בסכנה(3). הנצרות הקתולית היא המחמירה ביותר בנושא ההפלה, ואוסרת אותה אפילו במחיר חייה של האישה, ואפילו אם האישה והעובר כאחד ימותו. מדעית לא ניתן להגדיר את המושג "חיים" תחילתם וחשיבותם, ולא ניתן לקבוע מתי חיים מתחילים. הדיון מבחינה החיים, הוא דיון דתי, מוסרי, משפטי וחברתי, ולא דיון מדעי. על משמעות נחלקו החוקרים והפילוסופים מקדמת דנא ועד ימינו מאימתי מתחילים החיים, והאם יש ואמנם לעובר בשלב כלשהוא מעמד וזכויות של יצור חי(4).
מעמדו של העובר כישות עצמאית נתון בוויכוח - יש הרואים בו ישות עצמאית בהיותו אישיות אלא שנחלקו בשלב ההתפתחות שבו מוקנים לו זכויות כישות עצמאית, כגון: מרגע ההשרשה של הביצית המופרית ברחם, או משלב שניכרים בו באופן חיצוני סימנים ההפריה, אנושיים, או משלב שבו מתחילה פעילות מוחית, או משלב שמתחילות תנועות העובר, או משלב שבו העובר יכול להתקיים מחוץ לרחם(5). אולם בנושא חייו של העובר יש לשמוע גם את דעתם של הוריו. היהדות הקדישה לנושא זה דיונים נרחבים ואסרה באופן כללי הפלה, אלא בתנאים מסוימים בלבד. ברבות השנים התפתחה ההלכה וכיום הנטייה ההלכתית היא להתיר הפלות במקרים של מחלות גנטיות או מומים, בהם ברור כי הילד לא יחיה או כי יסבול סבל רב בחייו(6).
מטרת העבודה היא לבדוק את עמדת המחוקק והפסיקה בנושא מניעת הריון והועדות להפסקת הריון: מהם השיקולים המנחים את הוועדה ומה עמדתם של שלושת הנוגעים בדבר: האב, האם והעובר.
פסק הדין המנחה והעיקרי שידון בעבדוה הוא ע"א 413/80 פלונית נ. נגד פלוני פד לה(3) במקרה הנדון, נדון מקרה של בני זוג שהאשה נפרדה מהבעל לאור אלימותו ורצתה לבצע הפלה לעובר שבבטנה. השאלות היו שתיים: האם לבעל זכות טיעון בפני הוועדה להפסקת הריון או לפחות זכות להופיע בפניה. שנית האם לפי חוק השרות המשפטית והאפוטרופסות האב יכול להיות אפוטרופוס לעובר ובכך לקבוע את גורלו.

תוכן העניינים:
1 מבוא
1.1 מטרת העבודה
2 הנורמה המשפטית בעולם לגבי זכות העובר
2.1 הרמה הנורמטיבית
2.2 סקירת הסטורית של מעמד העובר
3 זכות בני הזוג
3.1 זכותו של הגבר
3.2 זכות האישה
3.3 גרמניה
3.4 ארה"ב
3.5 אנגליה
4 סיכום
5 ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

הפלות, אלא אם הן עלולות לפגוע בחיי האישה או בבריאותה. נקבע כי ההחלטה בהדבר ההפלה נתונה בידי רופאה האישי של האישה וכל דרישה לאישור על ידי רופאים נוספים מיותרת.
השופטת בן עיתו מוכיחה את אי חיוניותו של הבעל להתערב מחוסר הישות המשפטית של העובר.
קבוצה אחת טוענת שסלע המחלוקת היא בסוגיה אם העובר הוא אכן אדם לכל דבר, ויש לראות בו כבן אדם טרם הולדתו. גישה שניה אומרת כי ההפלה מותרת עד לאותו שלב בהריון שבו מתגלה פעילות מוחית בעובר. שלב זה חל לאחר שבועות אחדים, בין ארבעה לשישה מרגע ההפריה (לפי היהדות לאחר 41 יום, כגימטריא של "אם").
גישה שלישית אומרת שהעובר זכאי לחיים רק כאשר הוא יכול לחיות מחוץ לגופה של אימו. מאחר שהאדם הוא אורגניזם המתקיים מבחינה ביולוגית בכח עצמו, הרי מרגע הפיכתו לבר קיימא הוא מכריע בתהליך הרציף של היציאה מן הכח אל הפועל, אולם עלינו לזכור שרגע זה עצמו נקבע באופן תלוי בטכנולוגיה ועם השתכללות הטיפול בפגים
הרופאים יכולים להקדים את לידתו. בן עיתו גורסת כי לעובר ישות משפטית רק אם הוא נפרד מאימו- קרי לאחר הלידה.
לדעתו של השופט בפס"ד זה, זכותו של הבעל להישמע, בטרם יוכרע לגבי הפסקת הריונה של האישה, וזו זכות שבכללי הצדק הטבעי והיא מקבלת תוקף גם ללא הוראה מפורשת של המחוקק. אין לצפות מן המחוקק שכל אימת שמנסה מאן דהו לעשות מעשה שיש בו כדי לפגוע בזכות מזכויות הזולת, יוסיף הוא ויורה בלשון מפורשת שאין להשתמש בסמכות
שכזו אלא בהתאם לכללי הצדק הטבעי ומתוך כפיפות להם. גם העובדה שאין בחוק הוראה מפורשת המחייבת לשמוע את הבעל להופיע טרם שהרשות המוסמכת תשתמש בסמכותה, אבחנה כדלעיל גורעת מתחושת כללי הצדק הטבעי, גם מקום שדבר זה לא נאמר במפורש.
גם ההבחנה כי היות והמחוקק לא הזכיר את הבעל כגורם בהחלטה, אין להביאה בחשבון ואינה נראית לשופט אלון. יכול להיות כי יהיה ספק בלב הוועדה, והבעל יטה את הכף. כאשר דנים בנושא הפסקת הריון, מחובתה של הוועדה לקבל "הסכמתה המודעת" של האישה לפסקת ההריון, כלומר הסכמה בכתב לאחר שהוסברו לה כל הסיכונים. ואם שומעים
את האישה כמה וכמה פעמים, מן הדין שישמעו את הבעל לפחות פעם אחת. יכול להיות כי לא מדובר בנושא "וטואי" אלא בספק, ועל מנת למנוע טרגדיה אישית ומשפחתית שומה על הוועדה לשמוע את דעתו של הבעל ולהתייחס אליה.
בנדון יש להזכיר את השייויון בין המינים שאינו מבוטא כאן במלוא היקפו. העיקרון של שיוויון המינים באשר להוראות אינו מובן מאליו. בארצות המשפט המקובל, למשל, עד אמצעי המאה ה19- לא היתה לאם כל זכות למשמורת ילדיה. בארץ קיים עיקרון השיוויון לעניין זה בראש ובראשונה מכח חוק שיוויו זכויות האישה (התשי"א- 1951).
אולם, כפי שנראה, העובדה שההריון מתרחש בתוך גוף האשה, מצריכה לפעמים התייחסות נורמטיבית שונה לאבות לאמהות .האתגר הוא לגבש מושג של שיוויון ביחסים האישיים של גברים ונשים, המסוגל להכיל בתוכו גם את השונות המהותית של תפקידהם הביולוגים בתהליך ההולדה.
לסיכום חלק זה:
ה'נפשות' הפועלות כאן הם הרופאים, האשה, הבעל ובעיקר העובר שטרם נתבררה זכותו.
כוונת האישה והרופא המסייע בעדה, במקרה של הפלות, היא לשחררה מההריון ומן ההורות העתידית.
עד לפני שנים אחדות היתה התוצאה החזויה והבלתי נמנעת של מעשה זה מותו של העובר. כיום עם התפתחות הטכנולוגיה הרפואית המאפשרת השתלת עוברים ברחם של אשה אחרת, נפתח הפתח לניתוק הקשר בין סיום ההריון לבין מות העובר. לאפשרות זו יש השלכות אתיות מרחיקות לכת גם על המוסריות של הפלות לפחות לגבי אלה המניחים שיש
לעובר מעמד של בן אנוש. אפילו יש לאם זכות על גופה, אפילו העובר מוגדר כאורח לא רצוי ברחמה, הרי ניתן לתבוע מן האשה להימנע מלהרוג את העובר ולהסתפק בהעברתו לאכסניה אחרת. למרות זאת כאשר לא ניתן להעבירו או להחייתו, העובר יפסיק את חייו בכל שלב שהוא. עמדה עדיפה זו של האם מתבררת גם כאשר היא נמצאת בסכנת חיים-
מבצעים הפלה, כלומר מעדיפים את חייה על פני חייו.
ניתן לומר כי החוקים בנדון והחלטות הוועדות מתקבלות תוך דיון במכלול הגורמים, אולם למרות זאת, ברמה הביצועית, אנו מוצאים רופאים, אומנם לא רבים, אשר יהיו מוכנים לבצע הפלה תוך התעלמות מהרשויות ותהליכי קבלת ההחלטות בהן.
גרמניה
במשפט הגרמני נטען כי לא זכויותיו של האב או של אחר מונחות ביסוד ההחלטה האם להפיל אם לאוו אלא האינטרס של העובר הוא המכריע. "בנסיבות יוצאות דופן יכול ותידרש האפוטרופסות כדי להגן על זכויותיו של העובר נגד האם, היינו כדי למנוע העלמת-ילד; במקרה כזה אמנם נשקל גם האינטרס של האב ואחרים, אך ביסודו קובע לענין
מינוי האפוטרופוס רק האינטרס של העובר".
בהתייחסות החוק להעלמת ילד (KINDESUNTERSCHIEBUNG) הכוונה לעבירה על סעיף 169 לחוק הפלילי הגרמני הדן בהעלמת הילד אחרי לידתו על-ידי שינוי זהותו וכיוצא בזה, כלומר לפני הלידה אין לו מעמד.
ארה"ב
פסק-דינו של השופט BLACKMUN בעניין הוא פסק הדין המנחה, בו נדון לראשונה ביסודיות כל נושא ההפלות בבית המשפט העליון בארצות הברית. הוא ניתן בשנת 1973 בעניינה של אישה, שהרתה בשנת 1970, וכך נאמר שם מפי הרוב (‎:(AT 713
The Usual Rule In Federal Cases Is That An Actual Controversy Must Exist At Stages Of Appellate Of Certiorari Review, And Not Simply At The Date The Action Is Initiated But When, As Here, Pregnancy Is A Significant Fact In The Litigation, The Normal 266-Day Human Gestation Period Is So Short That
The Pregnancy Will Come To Term Before The Usual Appellate Process Is Complete If That Termination Makes A Case Moot, Pregnancy Litigation Seldom Will Survive Much Beyond The Trail Stage And Appellate Review Will Be Effectively Denied. Our Law.Should Not Be That Rigid
עקרונות מספר הונחו ביסוד פסק הדין בעניין [‎:ROE
זכות מוכרת של האישה לבצע הפלה כרצונה בשלבי ההיריון הראשונים. הכרה באינטרסים של הציבור לשמירת בריאות האישה ולהגנה על חיים עתידיים (THE STATE'S INTEREST IN PROTECTING POTENTIAL LIFE), שעם התקדמות ההיריון גוברת חשיבותם, ומצדיקה הגבלת זכות האישה לביצוע הפלה.
מן הראוי לציין, שבית המשפט שם היה ער לכך שהחלוקה לתקופות נעדרת דיוק מדעי והיא שרירותית למדי, ולכן הוסיף את המלה "בערך" APPROXIMATELY) לכל אחת מן התקופות, ובכך השאיר מרווח מסוים של שיקול-דעת למדינות ולרופאים.
רק בשנות השישים של המאה הקודמת החלו מדינות שונות בארצות-הברית מפשירות את
האיסורים החמורים של חוקי ההפלות שלהן, כשהן נעזרות ב- MODEL PENAL CODE של ה- AMERICAN LAW INSTITUTE )שצורף כנספח לחוות-דעת הרוב בפסק-דין [‎DOE AT 745). אך בשנת 1973 עדיין חלו במרבית המדינות חוקי הפלות מחמירים, וכך קרה, ששתי נשים-ROE ו-DOE )שמות בדויים), פנו לבית המשפט העליון כדי לבחון, באיזו מידה
פוגעים איסורי ההפלות בחירויות ובזכויות, הקבועות בחוקת ארצות- הברית. בית המשפט העליון נענה לאתגר שהוצב לפניו, וקבע מבחן מינימום לחוקתיותם של חוקי הפלות: בשליש הראשון של ההיריון חופשית האישה לבצע הפלה כרצונה, וכל התערבות של המחוקק פוגעת בזכויות, המוקנות לה על-פי החוקה; בשליש השני של ההיריון רשאית
המדינה להתערב בדרך של חקיקה מגבילה, שמטרתה שמירה על בריאות האישה - כאן הוכר האינטרס הציבורי לשמור על בריאות הנשים כמקביל לזכות הפרטיות, שמקנה החוקה לאישה עצמה ועל כל פנים, אינו נופל ממנה; בשליש האחרון - על בסיס תות החיוניות (VIABILITY), כאשר העובר מסוגל כבר לחיות מחוץ לרחם האם - ולו תוך שימוש
באמצעי עזר - זכאית המדינה לאסור הפלות, אלא אם הן עלולות לפגוע בחיי האישה או בבריאותה.
בעניין DOE נקבע עיקרון חשוב נוסף. ROE הייתה תושבת מדינת טקסס, שבה היה בתוקף חוק הפלות מיושן ושמרני. לעומתו הוחק במדינת ג'ורג'יה (מקום מגוריה של גברת DOE) חוק חדיש בשנת 1968, שהתיר הפלות במקרים מסוימים. בית המשפט העליון החליט, שכמה מהוראות החוק הזה נוגדות אף הן את החוקה, למשל המנגנון הנדרש לאישור
ההפלה. נקבע, כי ההחלטה בדבר ההפלה נתונה בידי רופאה האישי של האישה, וכל דרישה לאישור על-ידי רופאים נוספים או על-ידי "ועדת הריונות" מנוגדת לחוקה. זו כשלעצמה קביעה מרחיקת לכת ביותר. בית המשפט העליון בארצות-הברית לא עסק בפירוש החוקים הנדונים, אלא בחן את חוקתיותם, ובעצם עסק בחקיקה על-ידי שפיטה תוך מתן
פירוש משלו לחוקה. בדרך זאת, בית המשפט שם הכניס ראשו למחלוקת בעניינים קשים, כשדעות השופטים חלוקות לא מטעמים משפטיים טהורים, אלא - בעיקר - מטעמים שבהשקפת עולם. הדבר נראה בעליל מעיון בחוות הדעת השונות.
בשנת 1976 אירע ציון דרך נוסף ב"חקיקת" בית המשפט העליון בארצות-הברית בנושא ההפלות. בעניין [PLANNED PARENTHOOD OF CENTRAL MISSOURIנקבע, כי חוק חדש של מדינת מיסורי, הדורש הסכמה בכתב של הבעל (במקרה של אישה נשואה) והסכמה בכתב של ההורים (במקרה של נערה מתחת לגיל 18) נוגד אף הוא את החוקה. גם הפעם נחלקו
דעות השופטים על-פי השקפת עולמם, והשופט הדגיש שוב, שזה עניין, הנתון לשיקול-דעתו של המחוקק בכל מדינה, ואין לו כל קשר עם הוראות החוקה.
אנגליה
עד ראשית המאה ה-19 הותרו הפלות, על-פי המשפט המקובל באנגליה, אם הן בוצעו, לפני שהעובר החל מתנועע ("BEFORE "QUICKENING), ורק בחוק משנת 1803 הן נאסרו מיום ההתעברות, אם כי מבחן "התנועה" נשמר: העונש על ביצוע הפלה לאחר תחילת התנועה היה מוות!
בשנת 1929 הוחק THE INFANT LIFE (PRESERVATION) ACT, שחזר ואסר הפלות רק לגבי עוברים, המסוגלים להיוולד חיים ("CAPABLE OF BEING BORN ALIVE"). חוק זה בתוקף עד היום, אף-על- פי שבשנת 1967 הוחק באנגליה חוק הפלות ליברלי למדי, המתיר הפלות, אם ההיריון מסכן את חייה ואת בריאותה הפיסית והנפשית של האישה (לרבות
מטעמים סביבתיים), וכן אם קיימת סכנת מום ליילוד. קיומם של שני החוקים זה בצד זה גורם לכך שכאשר העובר מסוגל להיוולד חי, ההפלה אסורה, אלא אם היא נחוצה להצלת חיי האישה.
מאז 1939 בפרשת ‎. BOURNE הרחיב בית המשפט באנגליה את פירושו של המונח "סכנה לחיי האשה", על-מנת שיכלול גם סיכון חמור לבריאותה הפיסית או הנפשית. הדבר התאפשר על-ידי רופא בשם BOURNE, שנטל סיכון על עצמו בבצעו הפלה בנערה בת 14 שהרתה לאנס, והתייצב במשטרה. השופט הורה למושבעים, שיש לפרש בהרחבה את המונח "סיכון
לחיי האשה", ככולל סיכון לבריאותה. הרופא זוכה, ומאז חזרו בתי המשפט באנגליה על הלכה זו. החוק האנגלי (ABORTION ACT 1967) אינו מתנה את מתן האישור להפסקת ההריון בקבלת הסכמתו של האב, ואפילו אינו קובע בהקשר זה הוראות כלשהן, הדומות לאלו הקבועות בחוק שלנו בעניין הסכמתה של האישה וזכותה להישמע. השאלה, אם יש
לבעל מעמד על-פי חוק, כאשר אשתו מתכננת הפסקת היריון, נדונה בפסק-דינו של השופט SIR GEORGE BAKER בעניין [PATON V. TRUSTEES. העניין הנ"ל נסב על בקשתו של בעל למתן צו מניעה, שיאסור על אשתו ההרה ביצועה של הפסקת היריון, בטרם תיטול הסכמתו. בית המשפט סירב להוציא צו מניעה כמבוקש; בבחנו הוראות החוק תוך ציון
העובדה, כי הבקשה הנ"ל היא, ככל הנראה, הפנייה הראשונה מסוגה לערכאות האנגליות, ציין בית המשפט, כי תנאי מוקדם למתן צו מניעה הוא, שיוכח קיומה של זכות חוקית, אשר מבקשים למנוע את הפגיעה בה (בית המשפט האנגלי הפנה בהקשר לזה לפסק הדין בעניין ‎Gouriet V. Union Of Post Office Workers And [Others (1977). השופט
קבע, כי לפי המשפט המקובל אין לבעל - לצורך הפסקת ההיריון - זכויות, הנובעות מיחסי הנישואין, אותן ניתן לאכוף בבית המשפט. בית המשפט הוסיף וקבע, כי לפי המשפט האנגלי אין גם לעובר זכויות כאמור, מאחר שאין לו, בדרך כלל, זכויות וחובות עד למועד היוולדו. השופט מסכם דעתו באמרו, כי החוק האנגלי משנת 1967 אינו מקנה
לבעל או לאב זכות, כי ייוועצו בו לפני מתן האישור.
סיכום
עבודה זו עסקה בנושא האתיקה והמוסר של ההפלות בכלל ושל ועדת ההפלות בפרט.
הפלה הינה דבר האסור על פי חוקי היהדות אלא במקרים חריגים. גם לפי התפיסות המוסריות של שאר הדתות הדבר אינו רצוי.
ה'נפשות' הפועלות כאן הם הרופאים, האשה, הבעל ובעיקר העובר שטרם נתבררה זכותו. כוונת האישה והרופא המסייע בעדה, במקרה של הפלות, היא לשחררה מההריון ומן ההורות העתידית.
עד לפני שנים אחדות היתה התוצאה החזויה והבלתי נמנעת של מעשה זה מותו של העובר. כיום עם התפתחות הטכנולוגיה הרפואית המאפשרת השתלת עוברים ברחם של אשה אחרת, נפתח הפתח לניתוק הקשר בין סיום ההריון לבין מות העובר. לאפשרות זו יש השלכות אתיות מרחיקות לכת גם על המוסריות של הפלות לפחות לגבי אלה המניחים שיש
לעובר מעמד של בן אנוש. אפילו יש לאם זכות על גופה, אפילו העובר מוגדר כאורח לא רצוי ברחמה, הרי ניתן לתבוע מן האשה להימנע מלהרוג את העובר ולהסתפק בהעברתו לאכסניה אחרת.למרות זאת כאשר לא ניתן להעבירו או להחייתו, העובר יפסיק את חייו בכל שלב שהוא. עמדה עדיפה זו של האם מתבררת גם כאשר היא נמצאת בסכנת חיים-
מבצעים הפלה, כלומר מעדיפים את חייה על פני חייו. ניתן לומר כי ההחלטות התקבלו תוך דיון במכלול הגורמים, אולם למרות זאת, ברמה הביצועית, אנו מוצאים רופאים, אומנם לא רבים, אשר יהיו מוכנים לבצע הפלה תוך התעלמות מהרשויות ותהליכי קבלת ההחלטות בהם.
המחוקק בישראל לא התיימר להכריע בכל השאלות המוסריות, הפילוסופיות והאידיאולוגיות, המתעוררות בעניין התרת הפלות. מטרת החוק, המתיר הפלות במקרים מסוימים, הייתה אחת ויחידה: מתן אפשרות חוקית לנשים לצאת מהמחתרת ולבצע הפלה בתנאים סניטריים נאותים, במוסד רפואי מוכר, בצורה מבוקרת ותוך קבלת ייעוץ רפואי וסעד נפשי
וסוציאלי לפי הצורך. מטרתו הייתה מניעת הפליה זועקת בין נשים עשירות ועניות, על-מנת שאלה האחרונות לא תיאלצנה לסכן את בריאותן, ולפעמים את חייהן, בהיזקקות ל"הפלות זולות"
האינטרס הציבורי לדאוג להיוולדם של כל העוברים- השמירה עליו הופקדה בידי ועדת ההריונות, והיא זאת שמאזנת אותו לעומת זכויות ואינטרסים אחרים במסגרת סעיפי החוק. לעובר אין זהות, ולכן אין להעלות על הדעת אינטרס, שהוא ספציפי לעובר מסוים, וראוי לייצוג ולהגנה על-ידי אפוטרופוס מיוחד.אי לכך : אפילו יש לעובר
אינטרס כללי להיוולד, אין כל ביטחון, שהוא קיים תמיד ובכל הנסיבות., אם טוב לו שייוולד תוך סיכון רציני שיהיה בעל מום, או שייוולד לאם שלקתה בבריאותה באופן רציני כתוצאה מלידתו?
השאלה, מה טובתו של עובר פלוני בנסיבות נתונות - אם אכן ניתן לכנות אותה כך - נתונה לשיקולה הבלעדי של ועדת ההריונות, כאשר ייצוג העובר על - ידי אפוטרופוס בדיוני הוועדה אינו נחוץ .
כפי שראינו לעיל, הפלה אינה דבר פשוט כלל ועיקר והופכת להיות מסובכת מאין כמוה במקרה בו אחד מהצדדים לא מסכים לבצעה. במערכת המשפט הישראלית לא ראה המחוקק, מקום להעניק לאב מעמד מעוגן בחוק בהליכים, המתקיימים לשם מתן ההחלטה בדבר הפסקת ההיריון, כפי שנקבעו בדיני העונשין. העדר המעמד על-פי חוק, כאמור לעיל,
אינו רק בעל השלכה לצורך הסקת המסקנה, אם יכול הבעל למנוע על - פי דין מן הוועדה להחליט בעניין, אלא אין גם הוראה כלשהי בדבר זכות ההופעה של הבעל לפני הוועדה כדי להשמיע דבריו, גם מתוך ההנחה הנ"ל, שאין להם כוח לחייב את הוועדה. אין ללמוד מכאן, כי אסור לוועדה לשמוע את הבעל, אם הלה פונה ומבקש זאת. ועדה,
שכוננה על-פי חוק כדי לטפל בנושא שנמסר לסמכותה, רשאית לשמוע לפי שיקולה את דבריו של האב אם היא סבורה, כי יהיה בדברים שיושמעו לפניה, , כדי לסייע בידיה להגיע להחלטתה.
כיום , הוועדה נוטה לאשר כל בקשה להפלה. הורים שאינם מעוניינים בהריון לא יהיו מעוניינים גם בילד, וילד לא רצוי עשוי לסבול מכך. בלא להתחשב במשפט העברי, נראה כי הדבר הוא מוסרי ולטובת החברה כולה.
לדעתי ניתן לנתח את היבטי ההוגנות של מאזן הכוחות בביצוע הפלה על פי התיאוריה של ג'והן רולס, פילוסוף בן זמנו. רולס הוא אחד מהוגי הדעות בנושא התפתחות הצדק והמוסר הידועים ביותר בימינו. הוא פיתח רעיונות חדשים על רעיונות של קודמיו, אפלטון וקאנט. התאוריות שלו דנות בנושא המוסר, התפתחותו הרצויה וכיצד יש
להפעיל כללים על מנת לשמור עליו בחברה של ימנו. הוא מסתכל על התועלת של חברה ודרכה הוא מעונין להגיע למוסריות הוגנת או צודקת. הוגנות וצדק אינם היינו הך בתורתו של רולס. צדק הוא חלק מההוגנות, והוגנות אינה יכולה להתקיים ללא צדק. רולס מקבל את עיקרי טיעוניו של קנט (פילוסוף בן המאה ה18- שטען כי המוסר הוא דבר
מתפתח לפי צרכי החברה ולא "תקנון" שנקבע ע"י מישהו כולל הדת) כי יש לברר מהם האובייקטים שניתן להשיג באמצעות דרך זו או אחרת אולם אינו שואל מה צריכה להיות ההתנהגות המוסרית אלא מה צריך להיות בכל מצב החלוקה הצודקת שעליה כבר עמדתי לעיל. כלומר רק עיקרון החלוקה הצודקת העומד בדרישות ההגינות ראוי להיקרא עיקרון
הצדק.
מושג ההגינות קשור לדעתו של רולס במשא ומתן הולם בין בני האדם המשתפים פעולה זה עם זה או מתחרים בינהם. בעיה של הגינות מתעוררת כאשר בני האדם חופשיים, אין להם שליטה זה על זה, הם מעורבים בפעילות משותפת ומתפשרים בינהם. החוק יהיה הוגן כאשר אף אחד מבינהם לא ירגיש שהוא או מישהו אחר מבין המשתתפים מנוצל לרעה
או כפוי ע"י כללי שיתוף פעולה להיכנע לתביעות שאין הוא חושב אותן ללגטימיות (היות והנאמנות למוסדות החברתיים מיוסדת לעיתים קרובות על תקווה לזכות ברווח אישי). פעולה היא בלתי מוסרית כאשר האדם הפועל משתמש בזולת כבאמצעי בלבד לצרכים האנוכיים. אי לכך יש לקבוע מתי אפשר יהיה לטעון כנגד אי ההגינות של צורת
ההפעלה של אחד המוסדות האמורים. כל אחד מהמשתתפים צריך גם להבין כי עיקרון שיתקבל עכשיו אי אפשר יהיה לשנותו.
אי לכך כל בני אדם חייבים להתכנס כשעל פניהם "מסך הבערות": הם חסרים כל אינפורמציה אישית, אך מצד שני עומדת לרשותם אינפורמציה כללית על בני האדם. הם בעלי ידיעות כלליות בפסיכולוגיה של בני האדם, בסוציולוגיה, והם בעלי הכללות חשובות בתחום מדעי האדם.
חוקי הצדק חייבים להיקבע ללא שום לחץ הנובע מכח מקרי שיש בידי קבוצה זו או אחרת של בני אדם ומכאן יכולתם של המשתתפים במו"מ להגיע לחוקים אוביקטיביים של ממש. מכל מקום העקרונות שיתקבלו עפ"י רולס הם:
1.לכל אדם זכות לחרות דומה ומקיפה ביותר.
2.אי שיויון מותר אם הוא יביא לתועלת כולם.
אם אדם נמצא בתחתיתה מותר להתעלם משיוויון אם הוא יביא לתועלת החברה. בחירה כזו מוצלחת משום שהיא מונעת מאנשים כאלה הפסדים כבדים מצד אחד, ומבטיחה להם רמת חיים בסיסית מצד שני. על פי תאוריה זו הרי מותר ל"הרוג" עוברים. הריגת עוברים תביא יותר שיוייון לכולם: לעובר אשר הוא אינו רצוי, להורים ולחברה. אומנם לכל
אחד זכות מקיפה ביותר הזכות לחירות מוקנית מהחיים עצמם ומי שעדיין לא חי ואינו מבין חירות מהי, יש רגליים לדבר כי לא מגיעה לו חירות. אם כולם, כולל העוברים יהיו מאחורי מסך הבערות יש להניח כי גם הם יסכימו עם הפלות. אף אחד כאן אינו מנוצל לרעה, או לפחות אינו מרגיש כך.
ברצוני להזכיר כאן, כתנא מסייע לאמור לעיל, את עמדת הישוב היהודי, לפני שהחל להשפיע עליו הממסד הדתי.
הפרופ' מאירה וייס, אנתרופולוגית של הרפואה מהאוניברסיטה העברית, מתארת בספרה "The Chosen Body", כיצד נתפשו יישוב הארץ ועבודת האדמה בעיני הוגים ציונים אלה כ"תרופה" שתשיב את בריאותו של הגוף היהודי שהתנוון בגלות. במונחיו של נורדאו, תחליף "יהדות של שרירים" את "היהודי של בית הקפה", היהודי הגלותי, החיוור
והרזה. "בעת שבאירופה רבים הקוראים למדיניות של אאוגניקה, היהודים מעולם לא נטלו חלק ב'ניקוי' הגזע שלהם, אלא הרשו לכל ילד, ויהי זה החולה ביותר, לגדול ולהתחתן וללדת ילדים כמותו. אפילו המפגרים, העיוורים והחירשים הורשו להתחתן", כתב רופין בספרו "הסוציולוגיה של היהודים". "כדי לשמור על טוהר הגזע שלנו,
יהודים כאלה (עם סימני ניוון - ת"ט) חייבים להימנע מללדת ילדים". השבחת הגזע לא נתפשה כרעיון רע כל כך ביישוב העברי המתהווה. מחקר חדש מגלה כיצד אישים מרכזיים בממסד הציוני הציעו לסרס חולי נפש, לעודד ילודה בקרב "האינטליגנציה" ולוודא ככל האפשר שייוולדו רק ילדים בריאים וכשירים. מהבולטים בתומכי השבחת הגזע
בתקופת המנדט טען כי סירוס של חולי נפש, עידוד הילודה במשפחות "הנמנות על האינטליגנציה" והגבלתה "במשפחות העניות יוצאות המזרח", מניעת "התהוותם של חיים חסרי תועלת" - הצעות אלה אינן לקוחות מתוכנית כלשהי של הרייך השלישי, אלא הועלו על ידי אישים מרכזיים בממסד הציוני של ארץ ישראל המנדטורית. השבחת הגזע
(אאוגניקה), מתברר, זכתה כאן לאהדה לא מבוטלת. תמיכה זו, שהושתקה במשך שנים, נחשפת במחקר הבודק את השורשים האידיאולוגיים והאינטלקטואליים שהיו הבסיס להקמת מערכת הבריאות בישראל.
ביישוב העברי פעלו בשנות שלושים "תחנות עצה", שהוקמו לפי מודל וינאי של מרכזי ייעוץ לזוגות המבקשים להינשא ולהורים. באוסטריה הן שימשו, עם עליית הנאצים לשלטון, לטיפול בכפייה. בארץ נועדו התחנות ל"מתן עצות בשאלות מין ונישואין בעיקר בעניין מניעת הריון במקרים מסוימים". חילקו שם אמצעי מניעה בחינם למחוסרי
אמצעים ובמחירים מוזלים למעוטי היכולת. בתל אביב נפתחו תחנות העצה במרכזי אוכלוסיות של מהגרים: עג'מי ביפו, שכונת התקוה ונוה שאנן. אלה כמה מממצאיה של עבודת דוקטורט שעושה שחלב סטולר-ליס על ההיסטוריה של שירותי הבריאות בשנות החמישים, בהנחייתה של הפרופ' שפרה שוורץ.
כלומר, הישוב היהודי בראשיתו, כאשר עדיין לא הופעלו עליו לחצים, נטה לתמוך בהפלות כאשר אחד הצדדים לא היה מעוניין בילד מכל סיבה שהיא- ובעיקר כאשר היה חשש כי הילד יפול למעמסה על כתפי החברה.
ביבליוגרפיה
ארליך, דב, "הרקע הרפואי להפסקת הריון כמבוא לדיון ההלכתי", אסיא חוב' ט ניסן תשל"ד.
בלייך, יהודה דוד, "הפלה מלאכותית לאור ההלכה" אור המזרח כרך כו תשל"ח.
דהן, מיכאל, "הפלה מלאכותית", האשל חוברת 31 פסח תשל"ז.
הד דוד, אתיקה ורפואה, תל-אביב, 1989.
הלפרין מדרכי "הפסקת הריון- הבטים משפטיים, מוסריים והלכתיים" רפואה ומשפט 27 נובמבר 2002
וידר, אהרן, "הפלה בתוך ארבעים יום", בשבילי הרפואה חוברת ב אלול תשל"ט.
ויינפלד, משה, "המתת עובר - עמדתה של מסורת ישראל בהשוואה לעמדת עמים אחרים", ציון, שנה מב תשל"ז.
זילברשטיין, יצחק, "חיי האם או חיי העובר", בשבילי הרפואה, חוברת ז' אלול תשמ"ה.
יעקובוביץ ע , הרפואה והיהדות- מחקר השוואתי והיסטורי, ירושלים, תשכ"ו.
כשר נעמי, תורת המוסר, האוניברסיטה המשודרת, ת"א, 1982.
מבוא לפילוסופיה של המוסר, האוניברסיטה הפתוחה, תל-אביב 1980.
סולובייציק, חיים, "בדין עובר הרודף", מוריה שנה ח גל' י-יב סיון תשל"ט 12.
רפאל, שילה: "הפלות מלאכותיות". תורה שבעל פה, יח תשלו, עמ' פט-צד
שיפמן פ., "הורה בעל כורחו- מצג שווא לגבי שימוש באמצעי מניעה", משפטים, יח', תשמ"ט, עמוד 459.
שלו כרמל, "דיני פוריות וזכות הפרט להיות הורה", בתוך: רדאי פרנסס ואחרים (עורכים), מעמד האישה בחברה ובמשפט, הוצאת שוקן, תל-אביב, 1994.
תכנון הילודה והפלות מלאכותיות, בתוך, רפואה תחת איזמל המוסר ירושלים, תשמ"א.
Baird M. R., The Ethics Of Abortion, New- York, 1989.
Bonnar A The Catholic Foctor London 1969
Falk Z., "The New Abortion Law Of Israel", Israel Law Review, 13(1) 1986.
Lader L., Abortion - The Bobbs Merill Company, Indianapolis, . Kensas City, 1986.
Tooley Michael, Abortion And Infanticide, Oxford University, 1983.
Gillet G. Euthomana, "Letting Die And Pause", Journal Of Psychiatry 1999
ארליך, דב, "הרקע הרפואי להפסקת הריון כמבוא לדיון ההלכתי", עמוד 2.
ויינפלד, משה, "המתת עובר - עמדתה של מסורת ישראל בהשוואה לעמדת עמים אחרים", עמודים 122-129
סולובייציק, חיים, "בדין עובר הרודף", עמודים יד-טו.
בלייך, יהודה דוד, "הפלה מלאכותית לאור ההלכה", עמוד 1.
זילברשטיין, יצחק, "חיי האם או חיי העובר", עמוד 4.
רפאל, שילה, "הפלות מלאכותיות", עמוד פט.
www.health.gov.il/pages/preg_comoty.htm
שלו כרמל, "דיני פוריות וזכות הפרט להיות הורה", עמוד 508.
הר דוד, אתיקה ורפואה, עמוד 53.
Bonnar a The Catholic Foctor p 18
עמנואל יעקובוביץ, הרפואה והיהדות- מחקר השוואתי והיסטורי, עמודים 206-229.
הלפרין מדרכי "הפסקת הריון- הבטים משפטיים, מוסריים והלכתיים" עמודים 84-89.
עמנואל יעקובוביץ, הרפואה והיהדות- מחקר השוואתי והיסטורי, עמודים 206-229.
LADER L, ABORTION - THE BOBBS MERILL COMPANY, P.54.
וידר, אהרן, "הפלה בתוך ארבעים יום", עמוד 36.
ויינפלד, משה, "המתת עובר - עמדתה של מסורת ישראל בהשוואה לעמדת עמים אחרים", עמוד 14.
Lader L., IBID, P.36.
.TOOLEY MICHAEL, ABORTION AND INFANTICIDE, pp.20-25.
Baird M. R., The Ethics Of Abortion, p.54
Tooley Michael, Abortion And Infanticide, pp.4-5
שטרן, מיכל (עורך), "הפלה מלאכותית", הרפואה לאור ההלכה, עמודים קמז- קמט.
קובץ רפואה תחת איזמל המוסר, עמוד 9.
BAIRD M. R., THE ETHICS OF ABORTION, PP.75-83.
Falk Z.,1986,The new abortion law of Israel,P.103
דהן, מיכאל, "הפלה מלאכותית", עמוד 18.
שיפמן פ., "הורה בעל כורחו- מצג שווא לגבי שימוש באמצעי מניעה", עמוד 459.
קובץ רפואה תחת איזמל המוסר, עמוד 9.
BAIRD M. R., THE ETHICS OF ABORTION, PP.75-83.
Falk Z.,1986,The new abortion law of Israel, P.103.
IBID, 102.
הרפואה תתת איזמל המוסר, עמוד 17.
GILLET G. EUTHOMANA, "LETTING DIE AND PAUSE", P. 18
בוש א ואחרים דיני משפחה וירושה ברלין 1921 עמוד 512.
R. V. BOURNE [1939] 1 K.B. 687
PATON V. TRUSTEES OF B.P.A.S. ANOTHER [1978] 2 ALL E.R. 987
מבוא לפילוסופיה של המוסר, עמודים 20-25.
כשר נעמי, תורת המוסר, עמוד 114.
מבוא לפילוסופיה של המוסר, עמוד 54.
1

תגים:

הפלה · עובר · אתיקה · רפואה · רפואית · מוסר · חיים · רפואנ · משפט · ילודה · הפלות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הפלות מלאכותיות- היבטים חוקיים ואתיים", סמינריון אודות "הפלות מלאכותיות- היבטים חוקיים ואתיים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.