מדיניות צרפת גרמניה בראי האינטרס הלאומי בשנות ה-20

תקציר העבודה:

במאה השבע-עשרה והשמונה-עשרה ראתה את עצמה צרפת ובצדק כמעצמה החזקה ביותר באירופה. מסורת זו החלה במלחמות נפוליאון ונמשכה למעלה ממאה שנה. אולם בשלהי 1870 התנפצה לפתע אשליית עוצמתה של צרפת במסגרת מלחמת צרפת-פרוסיה. לצד צרפת קמה גרמניה - מעצמה חדשה, מלוכדת ובעלת רגש לאומי חזק, כשל צרפת עצמה, אשר משאביה הטבעיים היו גדולים יותר. עושרה של גרמניה במחצבים, גידול אוכלוסייתה הגבוה וכושר הארגון והסדר הצבאי הגאוני שלה מנעו מצרפת כל תקווה להתמודד מולה.
הצרפתים ידעו היטב כי לולא התערבותם המהירה של בריטניה הם היו מובסים על ידי גרמניה בשנת 1914 תוך שישה שבועות בתחילת מלחמת העולם הראשונה.
עובדות אלו גרמו לכך שבסיום מלחמת העולם הראשונה, תביעתה של צרפת לביטחון הייתה גורם הקבע החשוב והמתמיד ביותר בחיי אירופה.

בעבודתי זו, אבדוק האם לפי המודלים שמציעים נויכטרליין(1) ורובינסון(2) פעלה צרפת בהתאם לאינטרס הלאומי שלה ביחס לגרמניה בין השנים 1920-1930.
לצורך הניתוח, אפתח בהגדרת המושג - 'אינטרס לאומי' על פי: מורגנתאו(3), כיצד מסווגים אותו ברמת הפרט והמערכת, מהם המודלים של נויכטרליין ורובינסון, מה היה האינטרס הלאומי של צרפת וכיצד התקבל בקרב השחקן ואשווה בין האינטרס הלאומי של צרפת לבין האינטרסים הלאומיים של שני שחקנים נוספים: בריטניה וארה"ב.
לסיום, אציג את הסיכום ומסקנתי - כי צרפת לא הצליחה לממש את האינטרס הלאומי שלה.
-------------------------------------------------------------------
1. Neuchterlein, D. "The concept of national interest: new approaches" (1979)
2. Robinson, T. "National interests" in Rosenau, J.N. (Ed) Domestic sources of foreign policy (1967)
3. מורגנתאו, ה.י., פוליטיקה בין האומות (1968)

קטע מהעבודה:

מקורות:

האינטרסים הלאומיים של צרפת ביחס לגרמניה
בשנות העשרים
בפרק זה יתבצע יישום של הכלים שהוצגו בפרק התיאורטי: הגדרת ודירוג האינטרסים הלאומיים של צרפת בשנות העשרים מול גרמניה.
האינטרס הביטחוני הפנימי -
מפתח חשוב ביותר להבנת האינטרס הביטחוני של צרפת מול גרמניה הינו:
התעצמות גרמניה מול צרפת בסוף המאה ה-19.
הרקע לשנות העשרים - מלחמת העולם הראשונה.
צרפת, שמאז מלחמות נפוליאון חשבה עצמה כמעצמה כל יכולה, ראתה לפתע את גרמניה, במסגרת מלחמת צרפת-פרוסיה בשנת 1870, כמעצמה חדשה, מלוכדת ובעלת רגש לאומי חזק, עשירה במשאבים ושגידול אוכלוסייתה הגבוה וכושר הארגון הצבאי שלה ניפצו את אשלייתה של צרפת והעצימו את חששה מפניה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, הייתה צרפת חדורת הכרה קודרת בחולשתה מול גרמניה, שהרי היא הכירה בעובדה שאילולא בריטניה התגייסה לעזרתה בתחילת מלחמת העולם, היא הייתה מובסת על ידי גרמניה תוך שישה שבועות. לכן בוועידת השלום בפברואר 1919 צרפת דרשה "ערובה פיסית" לביטחונה: בעלות לצמיתות על נהר הריין וגשריו, אשר
דרכם חייב לעבור כל פולש מהמזרח. תביעתה זו של צרפת נדחתה על ידי בעלות הברית, בטענה כי הסדר כזה כרוך בניתוקם של יותר מחמישה מליון גרמנים החיים בגדה המערבית של הריין מגרמניה. תחת זאת השיגה צרפת:
הכללת סעיפים בחוזה ורסאי המבטיחים את החזקת הגדה המערבית של הריין בידי כוחות הברית למשך חמש עשרה שנה ופירוזה התמידי.
כריתת חוזים - בנוסף לחוזה ורסאי - עם האימפריה הבריטית וארצות הברית, לפיהם התחייבו מעצמות עלו לבוא לעזרת צרפת מיד בכל מקרה שתנקוט גרמניה צעד תוקפני נגד צרפת ללא התגרות מצידה.
משהתברר בתחילת שנות העשרים כי הערבויות האנגלו-אמריקאיות לא ימומשו, נשארה צרפת ללא כל חוזה הגנה כנגד גרמניה פרט לזה שנכלל במגילת חבר הלאומים. אולם, התברר כי גם הסעיפים שנכללו במגילת חבר הלאומים, שהתייחסו לסוגיה: סעיף 10 שלפיו "לכבד ולקיים את השלמות הטריטוריאלית ואת העצמאות המיידית הקיימת של כל אחת
מהן כנגד תוקפנות מבחוץ" וסעיפים 16 ו-17 שהתייחסו לסנקציות או לעונשים שיינקטו מול מדינה תוקפנית, עוררו התנגדויות והסתייגויות מצד מספר מדינות חברות. השתמטותן של ארצות הברית ובריטניה מהתחייבויותיהן ואי היכולת לסמוך על מגילת חבר הלאומים, גרמו לצרפת להרגיש מרומה. צרפת דבקה בעקשנות בהשקפה משום שחוזה
ורסאי אכן פגע בכוחה של גרמניה אך לא עקר אותו כליל מהשורש וכי מה שנראה באותה עת כחולשה גרמנית לא היה אלא אשליה. לטענתם, בידי גרמניה עדיין היה הפוטנציאל לאיים שוב על צרפת ואירופה כולה והדרך היחידה למנוע ממנה את היכולת היא אכיפה נוקשה של הסנקציות הצבאיות, הכלכליות והטריטוריאליות שהוטלו עליה בחוזה
ורסאי. מאחר וצרפת נואשה לקבל "ערבות פיסית" היא החלה פועלת בקדחתנות כדי להשיג פיצוי על נחיתותה הטבעית כלפי גרמניה וכדי להפיג את פחדה מפני נקמתה של גרמניה. צרפת שבראשה עמד רמון פואנקרה, השיגה מערכת בריתות ביטחוניות מול פולין ומול מדינות "ההסכמה הקטנה" - צ'כוסלובקיה, רומניה ויוגוסלביה שלהן היה אינטרס
חומרי מול גרמניה ובבריתות אלה נקבע כי המדינות יסייעו אחת לשנייה במידה ואחת מהן תותקף.
גם לאחר החתימה על הסכם לוקארנו בשנת 1925, בין: צרפת, בריטניה, גרמניה, איטליה ובלגיה, שבשעתו הוכתר על ידי רבים כפתרון לסכסוך בין צרפת לגרמניה וסוף מוצלח למלחמה שפרצה ב-1914, לא תם חששה של צרפת והיא המשיכה לגבש אסטרטגיה צבאית למקרה של תקיפה מצד גרמניה. תוכנית הגנה זו הידועה בשם "קו מז'ינו" (על שם שר
המלחמה הצרפתי שאישר את בנייתו) הייתה למעשה קו ביצורים תת קרקעיים שנבנה לאורך הגבול עם גרמניה.
על סמך זאת, לפי שיטתו של נויכטרליין נכון לדרג את האינטרס הביטחוני של צרפת מצד גרמניה כחיוני, כיוון שאיום זה לא היה מיידי אלא אפשר לצרפת זמן ויכולת מספיקים לתגובה.
לשיטתו של רובינסון, האינטרס הביטחוני ידורג כקבוע, ייחודי ועיקרי.
קבוע - כיוון שהאינטרס הביטחוני של צרפת מול גרמניה אינו תלוי בזמן. הוא תמיד יהיה קיים אולם לעיתים יהיה ברמות שונות.
ייחודי - ניתן לומר כי למרות שלכל מדינות הברית היה קיים אינטרס ביטחוני מול גרמניה האינטרס הביטחוני של צרפת מול גרמניה היה ייחודי לצרפת בעוצמתו.
עיקרי - נושא ביטחון צרפת מול גרמניה היה האינטרס המוביל את מדיניות החוץ של צרפת.
האינטרס הכלכלי -
למרות ניצחונה של צרפת יחד עם בעלות הברית, מצבה הכלכלי היה גרוע וזאת ממספר סיבות:
כמות ההרוגים הצרפתים עלתה על ממיליון ומאתיים אלף (1,200,000) חיילים ועוד כארבעים אלף (40,000) אזרחים שהיוו את האוכלוסייה הצעירה והעובדת.
מחירה הכלכלי של המלחמה היה עצום ושיתק כמעט לחלוטין את המשק.
המשבר הכלכלי ששרר ברחבי העולם בתחילת שנות העשרים עקב המלחמה ובסוף שנות העשרים עקב נפילת הבורסה והמשבר הכלכלי בארה"ב.
אי היציבות של השלטון הצרפתי ששרר מאמצע שנות העשרים.
האינטרס הכלכלי של צרפת אל מול גרמניה, צמח מתביעותיהן של בעלות הברית לפיצוי כספי מגרמניה - "השילומים".
ניסוח תביעה זו, הוטלה על ועדה שכינסו בעלות הברית ותפקידה היה לקבוע את צורת וסך התשלום שעל גרמניה "לשלם פיצויים על כל הנזק שנגרם לאוכלוסייה האזרחית של העלות הברית ולרכושה".
צרפת נטתה לראות בפיצויים לא רק את הצדק המינימלי בתמורה לאדמותיה, כי אם גם אמצעי אפשרי לקיים את חולשתה של גרמניה ולדחות את החלמתה הכלכלית.
באפריל 1921, קבעה ועדת השילומים כי על גרמניה לשלם 6 מיליארד ליש"ט. בינואר 1923 לאחר שגרמניה לא עמדה בתשלומיה ולאחר אולטימטום של בעלות הברית, פלשה צרפת לחבל הרור שהיווה את העורק הכלכלי הראשי של גרמניה. פלישה זו, שזכתה לתמיכה מסיבית בפרלמנט ובציבור הצרפתי, תרמה תרומה מכובדת לפשיטת רגל של האוצר הגרמני
והשלימה את חורבנה הכלכלי של גרמניה, גרמה לבסוף למספר תופעות שהסבו נזק לצרפת עצמה:
צרפת הייתה מבודדת כמעט לחלוטין בקהילייה העולמית.
העמקת המשבר הכלכלי בצרפת עקב "ההתנגדות הפסיבית" מצד הגרמנים, שגרמה לצרפת להשקיע בייבוא פועלים להמשך הייצור ותגבור חיילים להשלטת הסדר.
נפילת הממשל בצרפת ועליית השמאל לשלטון לאחר יציאת הכוחות הצרפתיים מחבל הרור ב-1924 כתוצאה מפסק הבוררות של ועדת המומחים הבין לאומית (ועדת דואס) שחייבה את צרפת לנסיגה בפרוטוקול ז'נבה.
מ-1924 ואילך, לא ניסתה שום ממשלה צרפתית להתמודד לבדה מול "הבעיה הגרמנית" ולמעשה מדיניות צרפת נקשרה למדיניות בריטניה.
יש לציין, כי העובדה שפואנקרה קיבל (מחוסר ברירה) את פסק הבוררות - היא זו שגרמה לו להפסיד בבחירות שנערכו בצרפת במאי 1924, עקב רצונם של הצרפתים לפגוע בגרמניה הן בגלל אי עמידתה בשילומים והן בגלל התביעה העממית העמוקה ששררה בקרב הצרפתים לנקמה - לא רק בגלל מלחמת העולם הראשונה אלא גם על מלחמת צרפת-פרוסיה
ב-1870.
האינטרס הכלכלי של צרפת מול גרמניה ידורג לפי נויכטרליין כחיוני. לכאורה, ניתן היה לדרג את האינטרס כחשוב כיוון שהוא עוסק ברווחתה הכלכלית של המדינה ובוודאי אינטרס זה התחיל ברמה חשובה, אך המצב אליו נקלעה צרפת כפי שהצגתי לעיל, דרדר את הדירוג לחיוני.
לשיטת רובינסון, האינטרס הכלכלי ידורג כעיקרי, זמני וכללי.
עיקרי - כלכלה יציבה היא אחד מאבני המפתח השלטוניים ואיננה נושא שולי.
זמני - כיוון שהאינטרס הכלכלי של צרפת לא היה ולא יהיה תלוי בגרמניה באופן קבוע בהיסטוריה, אלא היה ייחודי לתקופה.
כללי - האינטרס הכלכלי מול גרמניה היה קיים גם אצל שאר מדינות הברית ולא היה ייחודי רק לצרפת.
האינטרס האידיאולוגי -
מסורתה של צרפת אינה מבדילה ואינה יודעת אפליה מטעמי גזע וצבע. לכן טבעי היה כי בקרב אזרחיה וצבאה יהיו כהי עור. כך קרה, שבשטחי חבל הריין, שהיה בשליטת כוחות מצבאות בעלות הברית, הייתה יחידה של חיילים כהי עור שהשתייכו לחיל הכיבוש הצרפתי. הגרמנים, שראו בכך מעשה מכוון שנועד לגרום להם השפלה נוספת, שהרי דעתם
בנושא גוון העור הייתה ידועה, לא החמיצו כל הזדמנות להבליט את התמרמרותם והריצו תעמולה הקושרת יחידות אלו למעשי פשע. יתרה מזאת, משפט קדום זה של אבחנה בגוון העור לא היה נחלתם היחידה של הגרמנים אלא היה נפוץ גם בבריטניה וארצות הברית.
אינטרס זה, ידורג לשיטתו של נויכטרליין כאינטרס ברמת סיכון משנית כיוון שאינו משפיע על רווחתה הכללית של המדינה.
לשיטתו של רובינסון, האינטרס יוגדר כמשני, ארעי וייחודי.
משני - כיוון שהוא אינו פוגע פיזית במדינה.
ארעי - אינטרס זה קשור למקום מסוים - קרי גרמניה.
ייחודי - אינטרס זה קשור לאידיאולוגיה הצרפתית של שוויון וחופש ולאו דווקא לשאר מדינות העולם.
האינטרס הביטחוני חיצוני -
ניתן לומר כי האינטרס האידיאולוגי של צרפת כפי שהוגדר לעיל, מהווה בעיקרו גם אינטרס ביטחוני חיצוני, כיוון שצרפת הייתה צריכה לשמור בדרכים דיפלומטיות על ביטחון כל חייליה ואזרחיה גם כאלו הנמצאים בגרמניה מחוץ לגבולות המדינה.
דירוג אינטרס זה לפי נויכטרליין, יהיה דומה לדירוג האינטרס האידיאולוגי כאינטרס ברמת סיכון משנית כיוון שאינו משפיע על רווחתה הכללית של המדינה.
לפי רובינסון, האינטרס יוגדר כמשני, ארעי וכללי.
משני - כיוון שהוא אינו פוגע פיזית במדינה.
קבוע - כיוון שהאינטרס לשמור על ביטחונם של אזרחי צרפת בגרמניה הוא תמידי ולא קשור דווקא לתקופה מסוימת.
כללי - אינטרס כל מדינה לשמור על בטחון אזרחיה הנמצאים בגרמניה ולכן אינטרס זה אינו ייחודי לצרפת וכולל קבוצה של מספר מדינות שבאותה תקופה שירתו בתחום גרמניה.
האינטרסים של בריטניה וארה"ב מול האינטרסים של צרפת
טבעי היה כי הברית האנגלו-צרפתית שבאה לידי ביטוי ונחתמה בדם במהלך הלחימה נגד גרמניה במלחמת העולם הראשונה תתחזק ותימשך לאחר המלחמה אך לא כך היה. יתרה מזאת, חילוקי דעות קשים והבדלי השקפות הפכו את יחסי צרפת ובריטניה לקרירים.
האינטרס הביטחוני פנימי של בריטניה מול גרמניה -
לבריטניה היו שלושה יעדים אסטרטגיים חשובים שהתוו את מדיניותה של בריטניה לאחר מלחמת העולם הראשונה:
הגנה על האיים הבריטים והמשך השגשוג הכלכלי של תושבייהם.
שמירת האימפריה והפיקוח על כל הקווים הימיים המחברים את חלקיה של האימפריה.
שמירת "מאזן הכוחות" באירופה, כך ששום מדינה אחרת לא תגיע למצב שבו תוכל להשתלט על היבשת כולה ומשאביה.
לפי שלושת יעדים אלה, היה קיים אינטרס בריטי ביטחוני מול גרמניה והוא זה שבין היתר דחף לחתימת חוזה ורסאי, ולחתימת הסכם בין בריטניה וארה"ב ובין צרפת, לסיוע במלחמה במידה ותותקף על ידי גרמניה. יתרה מזאת, פקידים בכירים רשמיים בלונדון עמדו על כך, ש"הגבול האסטרטגי" של בריטניה - בדיוק כמו גבולה של צרפת -
יהיה נהר הריין.
לפי תפיסת הבריטים, נוצר לאחר המלחמה שינוי במאזן הכוחות - גרמניה לא היוותה איום ממשי על בריטניה כיוון שחיל האוויר שלה חוסל, הצי שלה צומצם ואיבד כל משמעות והאימפריה הקולוניאלית שלה התפוררה ואילו צרפת נתפסה כאימפריה בעלת צבא יבשה וחיל אויר המאיימים בעולם וככזו היא זו המסכנת את מעמדה של בריטניה באזור.
תפיסה זו הביאה למעשה את בריטניה לראות את עצמה משוחררת מהתחייבותה לצרפת לאחר שהסנאט האמריקאי לא אישר את ההסכם.
לפיכך, ניתן להגדיר את האינטרס הביטחוני של בריטניה מול גרמניה -
לפי נויכטרליין - דירוג אינטרס זה יהיה חיוני - כיוון שלבריטניה היה זמן ויכולת להערכות ולתגובה.
לפי רובינסון - האינטרס יהיה עיקרי וקבוע כיוון שמדובר באינטרס ביטחוני פנימי וכללי - כיוון שהיו עוד מספר מדינות עם אינטרס זהה.
ההבדלים בין בריטניה וצרפת בתפיסת האינטרס הביטחוני הפנימי, נבעו מהתפיסות השונות בראייתן את גרמניה ולכן דחו ממשלות בריטניה לאורך כל שנות העשרים את הצעות הצרפתים שיהיו ערבים להסדר הטריטוריאלי באירופה ולא הגיעו להסכמה בשאלה כיצד ניתן להשיג את רמת הביטחון הדרושה.
האינטרס הכלכלי של בריטניה מול גרמניה -
גם אינטרס כלכלי היה לבריטניה מול גרמניה. האינטרס נבע ממחירה הכלכלי של המלחמה, כמות האבידות הגדולה של בריטניה - קרוב למיליון חיילים וכ-30,000 אזרחים (שמרביתם היו חלק מכוח העבודה של המשק) ובנוסף לכל אלה, היה לבריטניה חוב כלכלי לארה"ב על הלוואה שלקחה בזמן המלחמה ואותו הייתה צריכה לפרוע. לכן בריטניה
הייתה שותפה פעילה בקביעות ועדת השילומים לגבי הפיצויים אותם גרמניה עתידה הייתה לשלם למדינות הברית. אולם, יחסה של בריטניה לגרמניה בנושא זה היה מפויס ומתון (יחסית לזה של צרפת) כיוון שכמעט לא סבלה מנזקים באדמתה וראתה בגרמניה כלקוח בסחר הבין לאומי והיא ניסתה להעלות הצעת פשרה, כאשר גרמניה ביקשה בשנת 1922
מורטוריום (השעיית תשלומים) למשך שנה. הצעת בריטים הייתה לבטל את כל תביעותיה לפיצויים ולחובות שחבו לה תמורת ביטול חובותיה שלה מול ארה"ב. אך כיוון שהצעה זו עוררה התנגדות עזה מצד ארה"ב וצרפת היא ירדה מסדר היום. גם לאחר יישום "תוכנית דואס" שנקראה על שמו של היו"ר שלה - צ'רלס דואס (Charles G. Dawes,
1865-1951) בשנת 1924, שהביאה להתאוששות כלכלית באירופה עדיין מצבה הכלכלי של בריטניה לא היה מזהיר.
לפיכך, ניתן לדרג את האינטרס הכלכלי של בריטניה מול גרמניה באופן הבא:
לפי נויכטרליין - האינטרס יוגדר כחשוב, כיוון שבריטניה פעלה לכל אורך השנים בדרכים דיפלומטיות על מנת להגיע לפיתרון.
לפי רובינסון - האינטרס יוגדר כעיקרי עקב מצבה הכלכלי של בריטניה והצורך שלה לעמוד בחובותיה, זמני כיוון שלא תלוי אך ורק בגרמניה וכללי כיוון שהיו עוד מדינות עם אינטרס דומה.
ההבדלים בין צרפת ובריטניה נובעים מהגישה הבריטית הפייסנית כביכול מול הגישה של צרפת האגרסיבית והנקמנית.
האינטרס הכלכלי של ארצות הברית מול גרמניה -
כניסתה של ארצות הברית הכריעה את גורל המלחמה בניצחון בעלות הברית על גרמניה. בעצם גם טרם כניסתה ללחימה, ההלוואות שנתנה למדינות הברית כמו צרפת ובריטניה נתנו להן את היכולת הכלכלית להמשיך בלחימה.
יחד עם זאת, ארה"ב לא רצתה לקשור את עצמה לאירופה ולחבר העמים (האו"ם) מבחינה צבאית וכלכלית. הממשל בארה"ב שדחה את הסכם ורסאי, הקים ועדה שנקראה: "ועדת החוב החיצוני של מלחמת העולם", שנועדה להבטיח שכל בעלי החוב האירופיים ישלמו את חובותיהם לארה"ב. בנוסף ארה"ב ניהלה התנגדות עיקשת לכל בקשות הסיוע שהוגשו לה
לפיתרון בעיית השילומים. אולם בשנת 1923, לנוכח ההפרעות לסחר האירופי ושווקי העולם כתוצאה מכיבוש חבל הרור החלה ארה"ב לפעול לפתרון בעיית השילומים. בנובמבר 1923, הקימו את "ועדת המומחים" בראשותו של צארלס דואס, שתפקידה היה לבדוק צעדים לאיזון תקציבה של גרמניה וייצוב כלכלתה. כך היה, שגרמניה קיבלה מלווה
בינלאומי בסך 200 מליון דולר (רובו ממקורות אמריקאים עסקיים) ונקבע סדר זמנים חדש לפירעון חובותיה.
לפיכך, ניתן לדרג את האינטרס הכלכלי של ארה"ב מול גרמניה כך:
לפי גישתו של נויכטרליין - משנית, כיוון שאינו משפיע בצורה ישירה וגורפת על כלכלתה של ארה"ב, אלא בעיקר על קבוצות בתוכה.
לפי גישתו של רובינסון - משני בחשיבותו לכלכלת ארה"ב, זמני וייחודי כיוון שלשאר המדינות האינטרס הכלכלי מול גרמניה היה בעוצמות גבוהות הרבה יותר.
ההבדל העיקרי בין ארה"ב לצרפת, נבע מכך שארה"ב - כמעצמה בלתי מעורערת, הייתה למעשה הצד החזק והיציב ולא היה לה כל חשש ממצבה של גרמניה.
סיכום
נויכטרליין ורובינסון מציגים לפנינו כלים לדירוג ואפיון האינטרסים הלאומיים. במקרה זה, זיהינו את האינטרסים הלאומיים של צרפת מול גרמניה ואת האינטרסים הלאומיים של שני שחקנים נוספים מול גרמניה: בריטניה וארה"ב. אנו רואים כי צרפת לא הצליחה לממש את האינטרסים הלאומיים שלה, בכך שמבחינת האינטרס הביטחוני -
צרפת שהייתה מבודדת בעמדתה העיקשת כי חוזה ורסאי רק פגע בכוחה של גרמניה אך לא עקר אותו כליל מהשורש, וכי מה שנראה באותה עת כחולשה גרמנית לא היה אלא אשליה. צרפת האמינה כי בידי גרמניה עדיין היה הפוטנציאל לאיים שוב על צרפת ועל אירופה כולה והדרך היחידה למנוע ממנה את היכולת הזו היא אכיפה נוקשה של הסנקציות
הצבאיות, הכלכליות והטריטוריאליות שהוטלו עליה בחוזה ורסאי. גם מערכת הבריתות הביטחוניות מול פולין ומדינות ההסכמה הקטנה שכרתה צרפת לא הועילה ורק היו לה כנטל. חתימתה של צרפת על הסכם לוקרנו, שנראה בשעתו כאילו תם הסכסוך והשלום הגיע, לא הביא לשינוי בחששה של צרפת מגרמניה. מניתוח מעמיק ניתן להבין כי הסכם זה
ניכפה על צרפת וההוכחה לכך היא הקמתו של "קו מז'ינו" הנועד להגן על צרפת מפלישה גרמנית.
מבחינה כלכלית, צרפת לא הצליחה לממש את האינטרס שלה, למרות אי עמידתה של גרמניה בשילומים שנקבעו בחוזה ורסאי ובעצם פגעו לא רק בצרפת אלא בכל מדינות הברית עקב "ההתנגדות הפסיבית" שנקטו הגרמנים. צרפת לא הצליחה לשכנע את בריטניה ושאר המדינות לנקוט נגד גרמניה פעולה צבאית כעונש כפי שנקבע בחוזה ורסאי וכשיצאה
וכבשה בעצמה את חבל הרור, לא הצליחה להפיק ממנו תועלת אלא להיפך - ההתנגדות הפסיבית שנקטו הגרמנים גרמה לנזק כלכלי גדול יותר לכלכלתה של צרפת שהשקיעה כסף, חיילים וכוח אדם, לשיתוק והפסקת השילומים לכלל מדינות הברית עקב האינפלציה שמוטטה את כלכלתה של גרמניה ולבידודה הבינלאומי - דבר שגרם לצרפת בסופו של דבר
לסגת בבושת פנים תחת חסותה של "תוכנית דואס" ו"פרוטוקול ז'נבה" שהייתה בעיקרה תוכנית כלכלית לשיקום וייצוב כלכלתה של גרמניה.
לסיכום, במקרה זה ידועות לנו ההתרחשויות שבאו בשנות השלושים - קרי מלחמת העולם השנייה, שחלקם ודאי בא כתוצאה מאירועים אלה, וכי יתכן וצרפת צדקה בחששה מפני גרמניה (או שמא דווקא בגלל ההשפלה שעבר העם הגרמני לאחר מלחמת העולם הראשונה פרצה מלחמת העולם השנייה) אולם, לפי נויכטרליין ורובינסון לא משנה מה שקרה
לאחר האירוע אלא החשוב הוא ההבנה וניתוח נכון של האינטרסים הלאומיים שיאפשרו לנו להבין את התנהגותה של המדינה בנקודת הזמן.
רשימה ביבליוגרפית
גלבוע א. יחסים בין לאומיים , ת"א: עם עובד 1979.
כהן ס. היסטוריה דיפלומטית של המאה ה-20 , ת"א : האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ז 1996.
מורגנתאו, ה.י., פוליטיקה בין האומות , ת"א : יחדיו, תשכ"ח.
צבג ש. עוצמה ביחסים הבין לאומיים , ת"א : האוניברסיטה הפתוחה, תשנ"ז.
קר א.ה. יחסים בין לאומיים בין שתי מלחמות עולם 1919-1939 , ת"א : עם הספר, 1967.
רבינוביץ, א. מושגי יסוד ביחסים בין לאומיים (יחידה 4), ת"א : האוניברסיטה
הפתוחה, תש"ם 1980.
תומפסון, ד. אירופה מאז נפוליאון (כרך ב') , ת"א : זמורה, תשמ"ד.
ספרות לועזית:
Robinson, T. "National interests" in Rosenau, J.N. (Ed) Domestic sources of foreign policy, New York: Free Press, 1967
Neuchterlein, D. "The concept of national interest: new approaches (1979) " Orbis (23)
Rourke, John T. International politics on the World Stage. Monterey, CA: Brooks/Cole, 1986.
אינטרנט:
http://he.wikipedia.org
http://www.und.ac.za/und/politics/main.html
Neuchterlein, D. "The concept of national interest: new approaches" (1979)
Robinson, T. "National interests" in Rosenau, J.N. (Ed) Domestic sources of foreign policy (1967)
מורגנתאו, ה.י., פוליטיקה בין האומות (1968)
צבג ש. עוצמה ביחסים הבין לאומיים (תשנ"ז) עמ' 13
מורגנתאו, ה.י., פוליטיקה בין האומות ( 1968) עמ' 4-5
Neuchterlein, D. "The concept of national interest: new approaches" (1979) - עמ' 75
Neuchterlein, D. "The concept of national interest: new approaches" (1979) - עמ' 76-77
Neuchterlein, D. "The concept of national interest: new approaches" (1979) - עמ' 79-80
Robinson, T. "National interests" (1967)- עמ' 183-184
קר א.ה. יחסים בין לאומיים בין שתי מלחמות עולם 1919-1939 (1967) - עמ' 22.
קר א.ה. יחסים בין לאומיים בין שתי מלחמות עולם 1919-1939 (1967) - עמ' 22-23.
קר א.ה. יחסים בין לאומיים בין שתי מלחמות עולם 1919-1939 (1967) - עמ' 24-32
כהן ס. היסטוריה דיפלומטית של המאה ה-20 (תשנ"ז) - עמ' 82-85
כהן ס. היסטוריה דיפלומטית של המאה ה-20 (תשנ"ז) - עמ' 89-92
http://he.wikipedia.org - תוצאות מלחמת העולם הראשונה.
קר א.ה. יחסים בין לאומיים בין שתי מלחמות עולם 1919-1939 (1967) - עמ' 37.
תומפסון, ד. אירופה מאז נפוליאון (תשמ"ד) - עמ' 576
כהן ס. היסטוריה דיפלומטית של המאה ה-20 (תשנ"ז) - עמ' 55-56
קר א.ה. יחסים בין לאומיים בין שתי מלחמות עולם 1919-1939 (1967) - עמ' 53-60.
קר א.ה. יחסים בין לאומיים בין שתי מלחמות עולם 1919-1939 (1967) - עמ' 20.
קר א.ה. יחסים בין לאומיים בין שתי מלחמות עולם 1919-1939 (1967) - עמ' 36.
כהן ס. היסטוריה דיפלומטית של המאה ה-20 (תשנ"ז) - עמ' 45.
http://he.wikipedia.org - תוצאות מלחמת העולם הראשונה.
תומפסון, ד. אירופה מאז נפוליאון (תשמ"ד) - עמ' 576
כהן ס. היסטוריה דיפלומטית של המאה ה-20 (תשנ"ז) - עמ' 52.
קר א.ה. יחסים בין לאומיים בין שתי מלחמות עולם 1919-1939 (1967) - עמ' 53-57.
כהן ס. היסטוריה דיפלומטית של המאה ה-20 (תשנ"ז) - עמ' 53.
13
13

תגים:

עוצמה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מדיניות צרפת גרמניה בראי האינטרס הלאומי בשנות ה-20", סמינריון אודות "מדיניות צרפת גרמניה בראי האינטרס הלאומי בשנות ה-20" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.