הגורמים לפשיעת המיעוט הערבי בישראל

תקציר העבודה:

הערבים בישראל הינם מיעוט אשר נמצא כאן מאות בשנים והיה קיים כאן עוד לפני בוא היהודים לישראל. אין חולק על כך כי יש להם כאן זכות ישיבה, זכות קיום, ואף זכות שילטונית בהתאם לכוחם האלקטוראלי, כל זאת תחת ההנחה כי גם ליהודים חלק בארץ .
עם זאת המיעוט הערבי לא מצליח להתחבר כחלק אל השלם, ואחד התופעות הנובעות ממנו הוא הפשיעה הגבוהה בקרב המיעוט, בעיקר עבירות רכוש. כאנקדוטה יצוין כי פסק הדין המפורסם ביותר בנושא עבירות רכב הוא על ערבי שגנב כלי רכב וערער על מעצרו עד תום ההליכים- הוא טען כי אין בשחרורו סיכון היות ו"מקצועו" אינו גניבת רכב .
פשיעה נפוצה בקרב המיעוט הערבי, שלרוב אינה מדווחת לשלטונות הוא רצח על רקע של חילול כבוד המשפחה- צעירות ערביות המתרועעות עם צעירים חשופות לסכנת רצח, וכשהוא מתרחש הדבר לא מדווח למשטרה והמשפחה קוברת את הנרצחת. סוג אחר של פגיעה היא מריבות בין חמולות הגורמות לנקמת דם.
מטרת העבודה הנוכחית היא לבדוק מהם הגורמים העשויים לגרום למיעוט לרצון לסטיה חברתית עד כדי פשיעה. ההנחה הראשונית היא כי מצב כלכלי גרוע הוא אחד הגורמים לפשיעה אולם גם הרגשת דחק וניכור מאוכלוסיית הרוב.

תוכן העניינים:
1 מטרת העבודה
1.1 הצגת הנושא
1.2 מטרת העבודה
2 מצבם של הערבים תושבי ישראל
2.1 החברה הערבית בתוך החברה הישראלית
2.2 המבנה החברתי
2.3 שינויים דמוגרפיים וכלכליים
2.4 ערעור המרקם החברתי
2.5 האינטגרציה החברתית
2.6 מצבם הכלכלי של ערביי ישראל
3 נתונים על פשיעה ערבים
4 הסברים לגובה הפשיעה
4.1 מגע בין היחיד לאוכלוסיה הוותיקה
4.2 הבדלי שפה
4.3 יחס התקשורת הישראלית למיעוט הערבי
5 סיכום
6 ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

100.0
29.1
אוכלוסייה ערבית - סך הכל
87.1
 
מוסלמים
7.3
 
נוצרים
5.6
 
דרוזים
אחוז המוסלמים הוא האחוז הגבוה ביותר שחויב בדין.
כלומר אנו רואים כי למרות שחלק מהעבירות לא מדווחות, עדיין אחוז הערבים המורשעים גבוה.
הסברים לגובה הפשיעה
מגע בין היחיד לאוכלוסיה הוותיקה
זהו למעשה החלק העלול להותיר צלקות בלב הערבי, במיוחד אם הוא נער.
מודל האינטרקציה הערבי-חברה קולטת של GOLDLUST RICHMOND (1974) קובע הסיבה העיקרית לפשיעת מיעוטים הוא הניכור מחברת הרוב ולהוביל לסטיה מהמוסכמות החברתיות. לדעתם הדרך היחידה לחקור את יחסי מיעוט ורוב היא שיטת המחקר הרב משתנית. שיטה כזו מכירה במורכבות תהליך החיברות בין המיעוט לרוב, במגוון הגורמים
הרחב שמשפיעים על התהליך ובאינטרקציות בינהן. למערכת המשתנים התלויים להם הם קוראים "הסתגלות" ונכללים בה גם תחומים השייכים לשינוי תרבותי.
לפי GOLDLUST RICHMOND ההסתגלות היא תוצר של אינטרקציה בין מאפייני התרבות הערבית לבין מאפייני הסביבה הקולטת. אוכלוסית הערביים, כמו גם חברת הרוב, נתפסות לאוכלוסיות הטרוגניות העוברות שינויים כתוצאה מתהליך החיכוך. במודל קיימות שתי מערכות של משתנים בלתי תלויים: מאפיינים של התרבות והחברה הערבית ומאפיינים
של החברה הקולטת. התנהגות הערבי מושפעת משתי מערכות אלה גם יחד (לרר, 1994) .
לדעת אייזנשטדט (1955) יש חשיבות למדיניות היחס כלפי המיעוט. שילוב בין שניהם אינו מתרחשת בחלל ריק, אלא בתוך מבנה חברתי מסוים המעמיד בפני הערביים ציפיות ודרישות. הדימוי שיש לערביים בחברה הישראלית והעמדות לגביהם מבליטים את חשיבות האינטרקציה הנוצרת בין ציפיות הערביים לציפיות הישראלים.
לפי גישת "כור ההיתוך", קיימים שלושה מדדים לקליטה גרועה של הערביים העלולים להוביל לסטיה חברתית (לרר 1994):
שינוי תרבותי: מצפים מהערבי לרכוש מערכת חדשה של דפוסי התנהגות ולהפנימה. כלומר שינוי מלא (במונחנו- היטמעות) ולא חיצוני (כגון בהתנהגות בלבד).
הסתגלות אישית: היעדר אינדיקטורים שליליים לאי הסתגלות אישית כגון: דיכאון, סטיה חברתית והתאבדויות (הסתגלות סובייקטיבית ואובייקטיבית).
פיזור מוסדי: מימד זה מבוסס על ההנחה שקליטה מלאה מחייבת ביטול ההפרדה של הערביים משאר החברה- כלומר מגורים ביחד ולא בכפרים נפרדים, לימודים ביחד וכו'. זה נמדד לפי המידה שבה הערביים מפוזרים ולוקחים חלק בכל התחומים והפעילויות של החברה הקולטת. או לחילופין, מרוכז ולוקחים חלק במספר תחומים ופעילויות מועט.
הפיזור המוסדי הוא, למעשה, הקריטריון החשוב, והוא מסכם את שני המדדים שלעיל.
משתמע, אם כן, שקיומן של קבוצות אתניות נפרדות בחברה הוא מדד לכשלון תהליך הקליטה.
איזנשטדט מתנגד לגישת כור ההיתוך, ולו רק משום שקיומם של שלושת המדדים נדיר מאוד. במציאות, מתפתח תמיד סוג מסוים של חברה פלורליסטית. זוהי חברה שבה הערביים אינם נדרשים למלא את שלושת הקריטריונים, ואין רואים בקיומה של קהילה אתנית נפרדת מדד לאי הסתגלות.
מה גורם להרגשת ניכור
כאמור לעיל הרגשת ניכור גורמת לסטיה חברתית. אי לכך הרגשת ניכור אצל הערביים עלולה לפעול לרעתם. אייזנשטדט טוען כי הניכור במהלך ההגירה נוצר מהצורך לפעול בתוך שדה חברתי חדש ובלתי מוכר, ומהצטמצמות החיים החברתיים של הערבי ומעורבותו בהם.
לעומת זאת GRINBERG (1984) טוען שתהליך ההגירה מביא למגוון של חרדות המייצרות ניכור כגון: הקונפליקט של הרצון להידמות לאנשי החברה החדשה לבין הרצון לשמור על זהות המוצא.
(1989)ZAHARNA טוען כי עצם הסטטוס "מיעוט" גורם חשיפה לסוגים שונים של גורמי ניכור ובהם:
עמדות חברתיות כלפי המיעוטים- המיעוטים מרוכזים לעיתים בקבוצות ובאיזורים גיאוגרפיים מוגדרים. ריכוזי המיעוטים עלולים להביא לשנאת זרים. לעומת זאת עמדות חברתיות חיוביות כלפי המיעוטים עשויות להקטין את הניכור.
כח חברתי: בשלבים הראשונים של המגע עם קבוצת הרוב המיעוטים להיות חסרי כח והשפעה בחברה הקולטת. אשר לראיסים שהיו בעלי כח חברתי לפני המודרניזציה, חוסר הכל החברתי עלול להוות עבורם גורם ניכור, אשר יכול למצוא את פתרונו באמצעות הטפה לסטיה חברתית.
הבדלים נורמטיביים: המפגש או העימות, עם מערכות ערכים ונורמות שונות יכול להיתפס כגורם ניכור. הוא מציין את הציפיות כמשתנה המתווך של תגובת המיעוט לנורמות וערכים חדשים. ציפיות וידע על החברה החדשה נוטים למתן את הניכור הכרוך במפגש עם הנורמות והערכים החדשים.
WEN KOU (1976) מציג ארבע גישות המתארות את הקשר בין ההגירה לבין מצבו הנפשי של המיעוט ואשר מנסות להסביר מה גורם לניכור. ארבע התאוריות מניחות שתהליך המפגש עם חברה החדשה הוא תהליך המלווה בניכור, אולם כל תיאוריה מבחינה בגורמי ניכור אחרים כדלקמן:
בידוד חברתי- לפי גישה זו, השתלבות במדינה אחרת אין משמעה רק ניתוק פיזי מהמולדת, אלא גם הינתקות ממערכת של תפקידים חברתיים ורשתות חברתיות. המיעוט (הערבים במקרה שלנו) נאלץ לנתק קשרים אישיים וחברתיים ולהצטרף לרשתות חברתיות קטנות. תהליך זו גורם להם לחוש ניכור, בידוד, דה-סוציאליזציה והערכה עצמית נמוכה.
לפי התאוריה יצירת מגע ותקשורת עם החברה הוא שגורם לניכור.
הלם התרבות: לפי התאוריה, הניכור הנגרם למיעוט נובע מהמפגש עם התרבות החדשה. המפגש עם עצבנות, פחדים וחרדות. זהו מצב של אי מכוונות שמלווה בחשש כבד.
מתח השגת המטרות: לכל מיעוט שאיפות שהוא מבקש לממש. קיים פער בין השאיפות לבין ההשגים בפועל, אשר יוצר את הניכור. הערביים שמציבים לעצמם מטרות גבוהות יסבלו ממתח רב יותר בניסיונם להשיג את המטרות.
קונפליקט ערכי: לפי תאוריה זו, המיעוטים (=הערביים) מאמצים ערכים של התרבות חדשה. נוצר קונפליקט בין הערכים הישנים, שערכן פוחת לבין ערכים חדשים מתחרים. כתוצאה מהקונפליקט נוצר ניכור המתלווה לתהליך ההיטמעות. לפי תאוריה זו, ככל שההיטמעות רבה יותר כך גובר הניכור (לרר, 1989).
הגירה מהווה שינוי בסביבה הפיזית החברתית והתרבותית של העולה ולכך יש השפעות על התפקוד האישי והבינאישי של הפרט ו\או על הקבוצה. איזנשטט (1987) בגישתו הסוציולוגית מציין את הפגיעה בביטחון האישי והחברתי של הפרט כפרי הניתוק מגורמי התמיכה הנורמטיביים של היחיד: משפחה, חברים, שכנים- דהיינו אובדן הקשר עם מבנים
חברתיים. הוא מגדיר הסתגלות בהגדרה דינמית כפעולת גומלין בין העולה לסביבתו החברתית הבאה לידי ביטוי בשלושה מדדים:
1. התפזרות הערביים בכל התחומים המוסדיים.
2. הזדהות הערביים עם המערכת של החברה הישראלית.
3. היקף נרחב של מגעים חברתיים.
לרר (1994) רואה בהסתגלות התאמה של האדם לצווים הנדרשים ממנו והיענותו לתביעות המופנות כלפיו על ידי דפוסי החברה, הכוחות הפועלים בה. דהיינו התהליך נתפס כחד סטרי, ומוטל על העולה.
מחקרים שונים תומכים בגישה של קשיים בהסתגלות האישית והפרעות נפשיות כגון קושי ביצירת קשרים חברתיים, חרדה מפני עתיד לא ברור, מצבים של בדידות ואנומיה חברתית, המביאים לתגובות חרדה ודיכאון אצל המיעוטים.
שובל (1981) מסכמת את הקשיים הסיבתיים הקשורים בתהליך ההסתגלות של הערביים באמצעות המרכיבים הבאים:
1. הינתקות מהחמולה ומקבוצות ראשוניות שסיפקו תמיכה חברתית.
2. נורמות וערכים חדשים, תופעת הלם התרבות, אובדן הקשר, העדר ניסיון בסיטואציה העכשווית.
3. פער בין ציפיות במדינת ישראל למציאות.
אמצעי ההתמודדות הם:
1. אישיים- אינטיליגנציה, השכלה רמת גמישות והסתגלות.
2. מוסדות קליטה פורמליים.
3. קשרים בלתי פורמליים- מידת הקבלה של החברה וצורת הקשרים הראשוניים, אהדה או חוסר סובלנות ודעת קהל.
התגובות מושגות בקיומם של אמצעי התמודדות וכושר השימוש בהן. אם יתקיים התנאי הנ"ל תהיה ההסתגלות למתחים קלה יחסית. בהעדרם ייתכנו קשיים כדוגמת משבר , תפקוד לקוי, חוסר שביעות רצון, זהות לאומית לכד'
לפי BERRY (1997) כאשר אנשים באים במגע עם בני תרבות אחרת, חלים בהם שינויים, שינוים אל מכונים "אקולטורציה". אקולטורציה היא מכלול השינויים החלים באדם או קבוצה בעקבות המגע עם בןם תרבות אחרת. אקולטורציה עשויה להיות תוצאה של מגע ישיר בין בני תרבויות שנות, אך היא עשויה לבוא בעקיפין עקב שינויים אקולוגיים
או דמוגרפיים שהוחדרו בידי בני תרבות אחרת. בכל מקרה שינוי התרבות גורם לסטיה חברתית.
אוברג (OBERG 1960) טען כי ניתן לחלק את תהליך ההסתגלות של המיעוט לרוב לארבעה שלבים:
שלב ירח הדבש בו מתלהבים מכל דבר (שנות השישים והשבעים)
תחושת אכזבה המלווה בירידה חדה בשביעות הרצון תוך פיתוח עוינות כלפי התרבות החדשה ומתגברת תחושת האחווה כלפי זרים אחרים (שנות השמונים של המאה הקודמת)
לאחר פרק זמן נוסף כאשר לומדים את שפת המקום ומשתפרת היכולת לפעול ביעילות במקום החדש מתחיל שלב של התאוששות ותחושת שביעות הרצון חוזרת .
שלב ההסתגלות מתבטא בשביעות רצון יציבה ללא שינויים חדים.
BERRY (1997) אינו מחלק את השלבים על פני ציר הזמן אלא על פי רצונו של המיעוט ורצונם של הקולטים להתערות האחד בשני:
האם רוצים לשמור על תרבות המקור
לא
כן
אסימילציה
אינטגרציה
כן
האם רוצים בוא במגע עם בני התרבות האחרת
מרגינילזציה
ספרציה
לא
הבדלי שפה
(1994)GILES (בתוך GONES 1997) טוען כי בעית הקליטה של המיעוטים נעוצה בעיקר בנושאי השפה. לדעתו קיימת דעה קדומה על אלו שאינם דוברי השפה, כמובן לרעתם. הוא ערך מחקרים רבים וטוען כי ידיעת השפה ושליטה ברזי הדיבור הם צעד ראשון לקליטה חברתית כפועל יוצא של הערכה חברתית. מחקרו נעשה ע"י תצפיות על אנטרקציות
בין מדקלמים לשומעים, והוא מכנה את דעתם של האחרונים כעין אקט שיפוטי ודרג אותם מבחינת הערכה אליהם במקום נמוך יותר. כמו כן הוא בדק נושא חשוב אחר: מה ההבדל בגישת החברה לגבי אלו בעלי אוצר מילים גדול אולם לא יודעי סלנג ומבטא בריטי, לבין אלו הדוברים אנגלית, אולם האנגלית בפיהם עילגת. מטרתו היתה לראות אם יש
למיעוטים סיכוי, בזמן קצר להשתלב בחברה.
PHILIPS (1984) חקרה את השימוש בניבים של שם עצם בבתי משפט בעבירות פשע. היא בדקה את הדרכים שבהם שופטים ועו"ד מתייחסים לפשע ולביצועו וכיצד הם מסבירים את הפשע כמציאות חברתית. נקודת ההנחה שלו היא כי הפשע יכול להיות מאופיין בכל חברה וחברה בצורה שונה, בעיקר בשל צורות הצגה שלו בבתי משפט. כמו כן יכול להיות
פירושים שונים לפסקי דין; בתי המשפט מתייחסים לרוב לפסקי הדין הקודמים להם (תקדימים) ויכולים לפרש אותם בצורה שונה. כמו כן פירוש החוקים יכול להיות שונה, מה גם שלעיתים החוק מתורגם ממקור אחר (כמו החוק הישראלי). היא מציגה 3 מאפיינים שבשלהם היא "שוללת" שופטים ופרקליטים שאינם מעורים בשפה, וזאת על פי מחקר
אמפירי:
1. לא תמיד לפשע יש הגדרה מדויקת בחוק ופירוש שונה יכול להינתן ע"י כל פרקליט.
2. התקדימים יכולים להיות מפורשים בצורה שונה.
3. החוק כתוב בצורה יבשה ללא חוש רגש לעומת המשפט הטעון רגשות שאינן מבוטאות בחוק.
יחס התקשורת הישראלית למיעוט הערבי
בכל מקום על פני היקום קיימת החלוקה בין אזור דומיננטי ואזור פסיבי או בין כוחות שונים שניתן לסווגה באופן כללי ל'מרכז' ול'פריפריה'. חלוקה זו קיימת בכל הרבדים, החל מן החלוקה העולמית למרכז ופריפריה כלה בחלוקה החברתית. המרכז הוא מוקד עוצמה אשר לרוב הקונסנזוס הלאומי ניזון ממנו, מהווה מוקד לקבלת החלטות
לאומיות ואף מקור להחדרת חידושים ונורמות חדשות. מכאן שהמרכז מהווה מקור השראה שמייצג ואף מפרש ומחדש ערכים וכללי התנהגות הזוכים ללגיטימציה על ידי הציבור. ניתן לומר כי מרכז מאויש על ידי מוסדות מרכזיים ואליטות המנסות להבטיח את נאמנותן של הקבוצות הפריפריאליות כאשר ממנו זורמים המידע, הערכים, הנורמות
והכללים ( גלנור, 1985 : 122 ).
המרכז הוא לרוב מסגרת חברתית אולם יכול שיהיה לו גם ביטוי אתני או טריטוריאלי. לרוב זהו ביטוי למוסדות מרכזיים ולאליטות המאיישות אותם בעוד הפריפריות מורכבות מרבדים ומסגרות חברתיות רחוקות או שוליות למרכז. לרוב מקבלת הפריפריה הנחיות או מוסכמות 'מלמעלה', קרי מן המרכז, מבלי שתהיה שותפה ליצירתן או הפצתן.
למרות שאיפתן של הפריפריות לחדור למרכז ולהיות שותפות לפעילותו, הרי שלרוב הן מנוכרות למרכז. לעיתים אף תנקוטנה באידיאולוגיה של ריחוק עד כדי בדלנות העלולה לסכן את קיומה של המסגרת החברתית או המדינית שהן מהוות חלק ממנה. ריחוק זה אינו בא לידי ביטוי ריבודי בלבד, אלא יכול לחפוף יסודות אתניים או טריטוריאליים
( גרדוס, 1986 : 497 ).
יש הרואים בחלוקה זו בין מרכז לפריפריה כחלוקה בין חזקים לחלשים הבאה לידי ביטוי בין מדינות עשירות ומתועשות למדינות מתפתחות, שהן לרוב עניות ולא מפותחות וכן ככזו הבאה לידי ביטוי גם בחברה או מדינה בודדת. מבחינה זו ניתן לשייך את יחסי המיעוט הערבי לרוב היהודי ליחסי מרכז-פריפריה מאחר שרוב הערבים מרוכזים
באזורי השוליים הן מבחינה גיאוגרפית והן מבחינת קירבתם לקונסנזוס היהודי. למעשה קיימת חפיפה רבה בין התייחסות הרוב היהודי אליהם לבין היותם ממוקמים בפריפריה הגיאוגרפית.
המחקר סביב דרך הייצוג והאינטראקציה בין התקשורת הישראלית לקבוצות שונות בחברה הישראלית הולך ומתרחב בשנים האחרונות. קבוצות אלה הרחוקות מן המרכז הממסדי, מכונות או מסווגות בלשון המחקר כ"קבוצות פריפריה", ועליהן ניתן למנות את המתנחלים, החרדים, עולי מדינות חבר העמים, תושבי עיירות הפיתוח ועוד. למרות כל זאת
מעטים המחקרים שבדקו בצורה מעמיקה את דפוסי הסיקור של התקשורת העברית לגבי הנושאים הקשורים במיעוט הערבי במדינת ישראל.
ההנחה הבסיסית היא כי האינטראקציה בין התקשורת העברית למיעוט הערבי שונה מהותית מיחסי הגומלין בין התקשורת לשאר הקבוצות בחברה הישראלית. שוני זה נובע בעיקרו מן השסע העמוק הקיים בין יהודים לערבים הגרים בתוככי הקו הירוק. החברה הישראלית היא אמנם רבת שסעים אולם אחד המרכזיים בה הוא זה הקיים עם אזרחי ישראל
מקרב המיעוט הערבי. שסע זה קיים הן בין המדינה היהודית כממסד והן בין אזרחיה היהודיים של מדינת ישראל למיעוט הערבי. מקורו העיקרי עוד מקדמת דנא, כפי שבא הדבר לידי ביטוי במאבק בין היהודים לערבים על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, והמשכו במתיחות הפוליטית הקיימת בין המדינה היהודית לשכנותיה הערביות. מאבק זה
אף התחדד מאז האינתיפאדה של שלהי שנות השמונים עת עלה על פני השטח תהליך הפלשתיניזציה שעברו ובא לידי ביטוי בהגברת הזהות של הערבים תושבי ישראל עם הפלשתינאים בשטחים. מכל זאת נובע כי רבים בחברה היהודית רואים בשסע הקיים אלמנטים קיומיים וזאת בניגוד לשאר השסעים אותם ציינו.
יחסים אלה בין קבוצת הרוב היהודית למיעוט הערבי באים לידי ביטוי גם בהפרדה הקיימת בין שתי הקבוצות. הפרדה זו באה לידי ביטוי הן ברמה המוסדית והן ברמה הגיאוגרפית באשר המיעוט הערבי חי לרוב בבדידות בכפרים מרוחקים מן המרכזים היהודיים. מכאן נובע שהמגע הרופף מוביל לחוסר היכרות ולחילופין להיכרות שטחית שעיקרה
סטריאוטיפית. לאור ההפרדה הקיימת בין יהודים לערבים בתחומי חיים שונים הפכה התקשורת בשפה העברית לאמצעי הכמעט יחיד ללימוד המתרחש בקרב המיעוט הערבי במדינה. מסיבה זו הופך אופי הסיקור לגורם מרכזי בקביעת האופן בו האזרחים היהודיים ואף מקבלי ההחלטות תופסים את הנושא הערבי.
למרות קיומם של אלמנטים משותפים בין דפוסי הסיקור של האזרחים הערביים בתקשורת העברית לבין סיקורן של קבוצות יהודיות הנחשבות לקבוצות מיעוט בחברה הישראלית, הרי מצבם של האזרחים הערבים בתקשורת מורכב וייחודי בשל העובדה כי הערבים נתפסים כמיעוט לא נאמן המאיים על הסדר הציבורי, היות מדינת ישראל מוגדרת כמדינת
העם היהודי בעוד האזרחים הזרים נתפסים כזרים שאינם שייכים לקולקטיב היהודי-ישראלי. בנוסף לכך משקפים אמצעי התקשורת ואף מחזקים את המצב לפיו האזרחים הערבים מהווים גורם שולי בחברה, בפוליטיקה ובתרבות הישראלית. על רקע מציאות זו חייב ניתוח היחסים בין התקשורת והערבים להיות ממוקם בהקשר הרחב של רוב ומיעוט ואף
למקם את אמצעי התקשורת כחלק אינטגרלי של מוסדות הרוב היהודי וכמקבלים את ערכי היסוד ואת עמדותיו הבסיסיות כלפי האזרחים הערביים ( אברהם, 1998: 13 ).
נקודת המוצא שלנו היא כי הגורמים התרבותיים, כפי שמוצגים בעיתונות קשורים לאמונותיהם, עמדותיהם ודעותיהם של עיתונאים, עורכים וקהל הקוראים כלפי האזרחים הערבים. הללו נבחנים על פי שני מרכיבים מרכזיים ( שם : 23 ):
המרחק והניכור התרבותי בין האליטה התקשורתית בישראל לבין האזרחים הערביים והשלכותיו של מרחק זה על התייחסות התקשורת לנושאים הקשורים למיעוט הערבי בישראל. מרחק זה בא לידי ביטוי היכרות של העורכים ומקבלי ההחלטות בתקשורת העברית את האזרחים הערבים ואת הבעיות והנושאים החשובים מבחינתם. עובדה זו גורמת להתגברות
הדיווח הסטריאוטיפי בעניינים הקשורים בערבים.
נקודת המבט וקהל היעד של העיתונאים והעורכים כמשפיעים על דפוסי הסיקור שזוכים להם האזרחים הערבים בתקשורת. רובם של אלה הינם יהודים הכותבים לקהל יעד יהודי. עובדה זו קובעת את אופי הסיקור ולרוב מובעים בו חששות היהודים מן הציבור הערבי.
סיכום
עבודה זו עסקה בפשיעת הערבים בישראל (לא כולל תושבי השטחים) כאחת מהתופעות המרכזיות המעסיקות חברות ומדינות מודרניות היא תופעת אי השוויון ומיעוט ובין קבוצות אתניות וגזע שונות. הערבים מצויים תחת הגדרה של קבוצת מיעוט בין רוב
במדינת ישראל והיה צפוי כי מחקרים רבים יעסקו בכך כשם שעוסקים בבני מיעוטים בשאר העולם בפועל הספרות הקרימינולוגית הדנה בדפוסים ובמגמות הפשיעה בישראל לא עסקה כמעט במיעוט הערבי- חוקרים ערביים לא עשו זאת כנראה על מת לא להציג את ערוותם ואילו חוקרים יהודים- מחוסר רצון להתסיס או מחוסר עניין. מעט העבודות
שהתייחסו לפשיעה של ערבים עסקו בעיקר בניתוחים של שיעורי פשיעה ועבריינות ובהשוואות שיעורים אלה בין יהודים וערבים.
העבודה התייחסה לפשיעה הגבוהה בקרב הערבים: הפרק הראשון תיאר את מצבם הסוציואקונומי של הערבים בהנחה כי הוא אחד הגורמים לפשיעה; הפרק השני תאר נתונים כפי שעובדו על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מהם עולה כי פשיעת הערבים, למרות הנתונים המוטים, גבוהה מאשר היהודים. הפרק השלישי דן בסיבות האפשריות לכך, מעבר
לסיבות תרבותיות (נקמת דם, רצח על כבוד המשפחה וקטטות בין חמולות).
המסקנות העיקריות של העבודה הן כי הערבים מרגישים ניכור מסוים מהחיים בארץ- הם אינם סבורים כי הם חייבים לתרום למדינה, וכן להיפך- הרוב הישראלי מתייחס אליהם כאל פריפריה
האינטראקציה בין התקשורת העברית למיעוט הערבי שונה מהותית מיחסי הגומלין בין התקשורת לשאר הקבוצות בחברה הישראלית. שוני זה נובע בעיקרו מן השסע העמוק הקיים בין יהודים לערבים הגרים בתוככי הקו הירוק. החברה הישראלית היא אמנם רבת שסעים אולם אחד המרכזיים בה הוא זה הקיים עם אזרחי ישראל מקרב המיעוט הערבי. שסע
זה קיים הן בין המדינה היהודית כממסד והן בין אזרחיה היהודיים של מדינת ישראל למיעוט הערבי. מקורו העיקרי עוד מקדמת דנא, כפי שבא הדבר לידי ביטוי במאבק בין היהודים לערבים על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, והמשכו במתיחות הפוליטית הקיימת בין המדינה היהודית לשכנותיה הערביות. מאבק זה אף התחדד מאז האינתיפאדה
של שלהי שנות השמונים עת עלה על פני השטח תהליך הפלשתיניזציה שעברו ובא לידי ביטוי בהגברת הזהות של הערבים תושבי ישראל עם הפלשתינאים בשטחים. מכל זאת נובע כי רבים בחברה היהודית רואים בשסע הקיים אלמנטים קיומיים וזאת בניגוד לשאר השסעים.
פתרון לכך ניתן ע"יWiley (1967). הוא טוען כי על מנת לפתור בעיות אלו חייבים שני הצדדים "לרדת מהעץ" ולהתחיל ממצב שווה. רק כך שני הצדדים יהיו מחויבים לאמנה חברתית ולסדר ציבורי.
ביבליוגרפיה
איזנשטדט ש.נ. (1987) "תכונות היסוד של המדינה המודרנית", בתוך אייזנשטדט ש.נ., עמנואל גוטמן ויעל עצמון (עורכים), מדינה וחברה: סוגיות בסוציולוגיה פוליטית, כרך א', ת"א, עמודים 87-89.
ביאור חיים, "אבטלה מתוך בטלה", הארץ, 1.5.91
ביילי, י.; רכס, א.; סופר, א. (1996). ערביי ישראל - לאן?. רמת אפעל: יד טבנקין.
ברנע מרים ויהודה אמיר (1982), "עמדות הדדיות של דתיים וחילוניים ושינויין בעקבות מפגש בינהן", מגמות, כז.
אברהם, א. התקשורת בישראל מרכז ופריפריה. תל אביב: ברירות, 1993 .
גלנור, י. ראשיתה של הדמוקרטיה בישראל. תל אביב: עם-עובד, 1985 .
גרדוס, י. "ריכוזיות וביזור, מרכזים ופריפריות בחברה הישראלית". רבעון לכלכלה (126), 1986 , ע"מ 496 - 499 .
גרומן, ר. (1995). המיעוט הערבי בישראל: מותאם לתוכנית הלימודים של משרד החינוך כל החומר הנדרש לבחינת הבגרות באזרחות ביחידה "הערבים אזרחי מדינת ישראל". פתח-תקווה: לילך.
הררי חיים (1992), ערביי א"י במספרים, יולי.
זאיזה פ וג. ברודסקי "תמורות במשפחה הערבית ופיתוח שירותים לזקנים ערבים בישראל בעשור האחרון", גרונטולוגיה, 70, 1995
זועבי, מ., (1992), הקשר בין מנהיגות המנהל של בית הספר לבין הרגשתם של מורים ותפקודם בכיתה במערכת החינוך הערבית בישראל, עבודת מ.א.
לייש א. (1981)), הערבים בישראל-רציפות ותמורה האוניברסיטה העיברית ירושלים.
לייש אהרון (תשמ"א), הערבים בישראל-רציפות ותמורה האוניברסיטה העיברית ירושלים.
ליש אהרון, (1988), ערבים וישראלים-ארץ ספרות ותמורה י-ם.
לרר זאב (1994), הפסיכולוגיה של ההגירה, ירושלים.
סלגניק א., וגברין מ., (1998) "התמודדות עם הדמניזציה בחברה הערבית", דורות, 26, 17.
עזאיזה פ "שירותי הרווחה במגזר הערבי - תמונת מצב", המזרח החדש, ל"ז תשנ"ה
קיסטר י., (1990), "בני העדה הדרוזית מעריכים את מדיניות הליכוד",בארץ ישראל, פברואר.
קרייזמן ב. (1997) ,המיעוט הערבי בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
Berry J W (1990) "immigration, acculturation and adaptation" applied psychology: an international review 46, pp. 5-34
Grinberg L, (1984) "A Psychoanalytic Study Of Migration: Its Normal And Pathological Aspects", Journal Of The American Psychoanalystic Association, 32: Pp.13-38.
Philips Susan, (1984) "contextual variation in courtroom language use", INtenational journal of sociology of language, 49.
Wiley N.F., (1967) "The Ethnic Mobility Trap And Stratification Theory", Social Problems, Vol 15, Pp.149-159.
Zaharna R.S., "Self Shock: The Double- Binding Challenge Of Identity", International Journal Of Intercultural Relations, 13, Pp.501-525.
בש"פ 537/95 עימד גנימאת נ. מ"י פ"ד מט(3)
המקורות: שנתון הסטטיסטי,למ"ס 1984,לוחות שונים.
חיים ביאור אבטלה מתוך בטלה, הארץ, 1.5.2002
תיעוש הכפר הערבי בישראל", רבעון לכלכלה, 1985,עמוד 540.

תגים:

חברה · ערבית · מסורת · מיעוט · נקמת · חמולה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הגורמים לפשיעת המיעוט הערבי בישראל", סמינריון אודות "הגורמים לפשיעת המיעוט הערבי בישראל" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.