ביקורת חקירתית - קריסתו של בנק B.C.C.I

תקציר העבודה:

עבודה זו מתעתדת לנתח את מהלך האירועים אשר הובילו לקריסתו של הבנק במטרה להגיע למסקנות רלוונטיות לרשויות פיקוח, מבקרים ולקוחות. מצאנו לנכון לפרט בעבודה את כשלי הביקורת אשר אפשרו את ביצוע ההונאות וכן, להעלות המלצות, שאנו סבורים שאם גופי הבקרה היו מאמצים אותן, הם היו חושפים את מכלול ההונאות. לאחר מכן, פרטנו את הצעדים המשפטיים שננקטו הן כלפי האחראיים להונאות והן כלפי גופי הבקרה החשודים בהתרשלות במשימתם. בנוסף, ניסינו לכמת את הנזק, על אף שהדבר קשה במיוחד במקרים מהסוג הזה, היות ומסמכי החברה שקריים ואין כל תיעוד לסכומי הכספים האמיתיים. לבסוף, לאחר למידה מעמיקה של המקרה תוך הבנת משמעויותיו, העלנו הצעות למערך בקרה ונהלי ביקורת אשר, לגישתנו, במידה ויאומצו, ימנעו הישנות של מקרים מעין אלה בעתיד.

קטע מהעבודה:

מקורות:

דרכי ביצוע המעילה
בשלהי שנות ה- 70' היה לבנק תזרים מזומנים של 10 מיליארדי דולרים אותם הוא ניסה להשקיע בצורה נבונה בשווקים השונים אך נחל הפסדים קשים, דבר אשר הוביל למניפולציות לשם הסתרת ההפסדים. בכדי לעמוד בציפיות ובתחזיות, אנשי הבנק לקחו על עצמם כל עסקה שעמדה לרשותם, בין אם היא חוקית או לא חוקית.
אחת השיטות המרכזיות לטיוח ההפסדים הייתה באמצעות מכירת כמויות עצומות של חוזי אופציה. חוזה כזה מקנה לקונה את הזכות לרכוש מטבע או נכס פיננסי נגזר אחר, במחיר ידוע וקבוע מראש, במועד מאוחר יותר. בניגוד לכללי חשבונאות מקובלים, הליכי המכירה תורגמו באופן מיידי לרווחים. הבנק העניק בטחונות לקונים לגבי זמני
הפירעון. כאשר הגיע מועד הפדיון הבנק היה חייב למכור חוזי אופציה רבים עוד יותר, על מנת לשמור על תזרים מזומנים נכנס. כמובן, שכתוצאה מכך, הפסדי החברה היו בבחינת כדור שלג מתגלגל. ב- 1985 הגיעו חובות הבנק בגין חוזי האופציה לסכום של 11 מיליארדי דולרים, בעוד שחובות הבנק המוביל באנגליה בגין מכשירים פיננסיים
דומים עמדו על כ- 3 מיליארדי דולרים.
לפי דו"ח שפירסמה ועדה מטעם הקונגרס האמריקני, אשר חקרה את קריסת הבנק, בנק BCCI נוסד מלכתחילה כמעין מבוך של חברות בת וחברות-נכדות בשרשור, הידועות בשמן הכולל ICIC (ראה נספח א'), שלא איפשר פיקוח אפקטיבי עליו. רשמית, ICIC שימש כקרן קצבאות פקידי הבנק, אך, לא רשמית, מימש את העיקרון של "בנק בתוך בנק".
היכולת המרשימה של ICIC להוציא לפועל מגוון מתוכניותיו של Abedi נעוצה בעובדה שהלה יצר יישויות רבות תחת ה- ICIC. עפ"י מפרקי הבנק (פירמת Deloitte), ICIC אינו בנק אמיתי אלא סניף דואר לשם "רישום" עסקאות שנערכו בשלוחות האחרות של בנק BCCI. כלפי חוץ, ICIC הוצג כארגון מקביל המחזיק במניות הבנק עבור מייסדיו,
אולם בפועל, ה- ICIC היה "הצינור" המוביל את הונאות הבנק. הוא היווה מכשיר לניפוח נכסי הבנק והסתרת ההפסדים, לפחות בהיקף של מיליארד דולרים בדרכים הבאות:
השקעות והלוואות בין החברות השונות החוסות תחת ה- ICIC.
ביצוע עסקאות אשר לא תועדו בספרי BCCI, ולכן לא ניתן היה לעקוב אחריהן.
בטחונות, ללא כל כיסוי, להלוואות בכירים מ- BCCI.
כאשר הלוואות בכירים בבנק הפכו לבלתי נזילות, הם פשוט העבירו אותן מ- BCCI ל- ICIC וכך יכלו להמשיך ולהשתמש בכספים אלו לתועלתם האישית.
בנוסף, במהלך חיי החברה בוצעו הונאות רבות ומגוונות:
הלוואות פנימיות, כולל מקדמות לאישים ערביים רבים לצורך מימון רכישות של ארבעה בנקים אמריקאיים, כאשר הגדול מביניהם הוא First American, הבנק הגדול ביותר בוושינגטון. ריבית בסך 573 מיליוני דולרים מעולם לא נפדתה וכאשר בעלי השליטה בבנק נקלעו להפסדים גדולים, הם אולצו למסור את מניותיהם ולשלם קנסות בהיקף כולל
של 200 מיליוני דולרים.
טיוח הפסדים באמצעות פיצול חדר העסקאות לשתי מחלקות. הראשונה המשיכה בתפקוד השוטף. לעומתה, השניה אשר עסקה, למראית עין, בביצוע עסקאות לטובת לקוחותיה עסקה בבזיזת חשבונות הלקוחות ושימוש ביתרות לטובת בעלי השליטה. כאשר הללו הפסידו את הכספים אותם גנבו (לסוחרים אלו הייתה יכולת מדהימה לקבל תמונה מוטעה של
השווקים!), הם מיהרו "לסתום" את הפרצות באמצעות גניבת כספים מחשבונות אחרים.
הלוואות פיקטיביות כמו גם הערכת היתר של שווי נכסי הבנק, לדוג': הלוואה בסך שני מיליוני דולרים אשר הוצגה בספרי החברה בסך 20 מיליוני דולרים.
פיקדונות חדשים נרשמו בצורה כוזבת לכיסוי הפסדים מהלוואות וממסחר באופציות. כאשר בעלי הפיקדונות משכו את הכסף, נרשמו פיקדונות חדשים, כדי לכסות על המשיכות וכך הלאה.
שמו של הבנק נקשר עם עסקי הלבנת כספים ובעיקר כספי קרטל הסמים מקולומביה. בחקירה של המכס האמריקאי והרשות למזון ותרופות נגד מלביני כספים התברר, כי פקידים בכירים של הבנק סייעו ביודעין בהלבנת כספי סמים בקנה מידה ענק. יש לציין, כי רשויות המלחמה בסמים בארה"ב רואות במאבק במלביני כספי סמים את אחד האמצעים
החשובים והיעילים נגד הסחר העולמי בסמים. התברר, כי הנציגויות המסחריות של הבנק בפלורידה (הבנק לא קיבל מעולם אישור לפתוח סניפים בארה"ב) קיבלו סכומי עתק במזומן, התעלמו מחובת הדיווח של הפקדת מזומן מעל 10,000 דולר, והעבירו את הכסף דרך המערכת הבנקאית או במטוסי הבנק לפנמה. בשלב הבא הועבר הכסף לחשבונות קש
של חברות פנמיות, ומשם הועבר דרך מספר סניפי הבנק בעולם, באופן שלא ניתן יהיה לזהות את מקורו. הכסף היה עתה נקי למהדרין, ממוחזר לבעליו המקוריים כהלוואה. עבור השירות גבה הבנק ‎1.5% עמלה.
הברחת סחורות.
מימון פעולות טרור- העברת ציוד צבאי מארה"ב לאיראן וסיוע ללוחמי הגרילה באפגניסטאן נגד הרוסים.
סיוע בהשתמטות מתשלום מס.
הכשלים במערכת הבקרה שאיפשרו את המעילה
בנקים מרכזיים - כפי שהוזכר קודם, הפיקוח לא היה יעיל אפילו אחרי הקמת קבוצת הרגולטורים. מתבקש לשאול מדוע BCCI לא נסגר עוד קודם, אך יש לזכור כי עד סמוך למועד סגירתו לא היו ראיות חד-משמעיות לגבי המתודיקה ותפוצת ההונאה. היו רק חשדות לגבי עבירות מקומיות. יחד עם זאת, עיקר פעילותו של הבנק הייתה מחוץ
ללוקסמבורג, עובדה אשר הביאה את גופי הפיקוח של לוקסמבורג למסקנה כי יהיה להם קשה לפקח בצורה אפקטיבית אחר פעילות BCCI SA. לפיכך, הללו הציעו להעביר את הקבוצה כולה, כולל חברת ההחזקות, לאנגליה, אך הדבר לא יצא אל הפועל. כמו-כן, בל נשכח כי הבנק נוסד מלכתחילה כמעין מבוך של חברות-בת וחברות-נכדה בשרשור, דבר
אשר לא איפשר פיקוח אפקטיבי עליו.
לאחר הקריסה של בנק Banco Ambrosiano ב-83', עם מבנה דומה לזה של בנק BCCI, ועידת באזל החליטה להגביר את הפיקוח על ניצול הפערים במסגרת הפיקוח הבינ"ל. למרבה הצער, החלטה זו לא הייתה אפקטיבית לגבי בנק BCCI אשר בזמן זה כבר היה בעל אחיזה ברוב השווקים הבולטים. כאשר בנק זר מבקש להיכנס לשוק כלשהוא, לרשויות
הפיקוח המקומיות יש השפעה משמעותית בהחלת מבחן מתאים. אולם, במידה והבנק הזר קיבל רשיון להקים סניף באותה מדינה, הרי שמתחם הזהירות מתרופף בהתאמה. בנוסף, ברוב שיטות המשפט, לרשויות חייבות להיות ראיות מוצקות כי הבנק מפר חוקים מקומיים או פושט את הרגל, בכדי שרשיונו ישלל. לבסוף, היות ורשויות הפיקוח האמינו
שאין בידם די סמכות להכריח את BCCI לשנות את המבנה המשותף, כך שהוא יוכל להיות תחת פיקוח מבוסס, הן אילתרו גוף מפקח שמשתף פעולה "הקולג'" (ראה לעיל), אשר ישיג מבט רחב יותר על פעולות הבנק.
ביקורת חיצונית - הציבור מאמין כי תפקידו של המבקר החיצוני לבנק הינו להגן על האינטרסים של המפקידים ורוכשי המניות. למרות השוני בנורמות, הביקורת החיצונית הינה בעלת תפקיד מרכזי ברגולצית הבנקאות הבינ"ל. רבים מהרגולטורים הבינ"ל, כולל בנק אנגליה, מסתמכים בצורה רחבה על דו"חות המבקרים החיצוניים.
באנגליה, ההגבלות והחובות המוטלים על הביקורת נותרו לקויים ולא יעילים. למרות שבאמצע שנות ה- 70 בנק קטן קרס ובשנות ה- 80 היה את משבר בנק Johnson Matthey, הממשלה לא עשתה כל נסיון לשנות בצורה רדיקאלית את המבנה של הביקורת על מערכות בנקאיות. רובה המכריע של האחריות לפיקוח על הבנקים מוטלת על בנק אנגליה,
אולם זה אינו מעסיק מבקרים לבנקים מטעם הממשל. אין הוא ממנה מבקרים לבנקים, אלא מסתמך על חוות הדעת של המבקרים החיצוניים, אשר מתמנים, לכאורה, ע"י בעלי המניות, אך, בפועל, מתמנים ע"י מנהלי הבנק. אלו המפקידים את כספם בבנק מצפים לשאוב עידוד מדו"חות הביקורת, אך אין באפשרותם להביע כל דעה בישיבות המבקרים, או
על תחום חובותיהם. למחזיקי המניות אין כל גישה לתיקי המבקרים והם אינם מודעים לדין ודברים בין המבקרים למנהלי הבנק. עפ"י פסיקת בית הלורדים במקרה Caparo, לרו"ח המבקר באנגליה אין כל "חובת דאגה" (duty of care) לאף אדם, בעל מניות נוכחי או פוטנציאלי, מעסיק, נותני אשראי או אחרים. הם חבים "חובת דאגה" רק
לחברה, כיישות בפני עצמה.
במקרה של בנק BCCI, הרגולטורים הסתמכו על מבקרי הדו"חות הכספיים של הבנק, למרות שלא הייתה להם זכות להביע את דעתם בישיבות של המבקרים, והללו אינם חבים להם "חובת דאגה". ביטוי לפיצול הבנק בין לוקסמבורג ואיי קיימן ניתן במינוי של שתי פירמות רו"ח לשם כיסוי הפעילות הבינ"ל של הבנק:
Ernst Whinney (לימים, פירמת Ernst Young) אשר ביקרו את הפעילות בלוקסמבורג ובחברת האחזקות.
PW (לימים, פירמת PWC) אשר ביקרו את הפעילות באיי קיימן.
המינוי הכפול בנוסף להנחה כי בנק אנגליה מודע לכל, הובילו לתחום סמכויות מוגבל של כל אחד מהמבקרים. בנק אנגליה תמך בכך שיהיה מבקרחיצוני אחד ואכן במאי 87' פירמת PW מונתה למבקר החיצוני היחיד. אולם, PW לא היו אחראיים לבקרה על מספר מאנשי הבנק והחוקים הפנימיים הסודיים של BCCI איפשרו להמשיך ולמנוע ממידע על
חשבונות שונים לצאת החוצה, כאשר מאוחר יותר התברר שהם היו הנתיבים המרכזיים לביצוע המעילות.
ע"פ PW עד ל-1988 לא הובחנה כל הונאה. לכל היותר ניתן היה לציין הלוואות בלתי הולמות. PW זיהתה העברות כספים "אשר לא נתקבל עבורם הסבר מספק מצד ההנהלה הבכירה". PW דיווחה לבנק המרכזי של אנגליה (BOE) בתחילת 1990 על חששותיה לגבי אמינות ההנהלה של בנק BCCI. באפריל 1990 המשיכה PW לעדכן את BOE לגבי העברות
כספים נוספות שלגביהן היו ספקות. ב- 18 לינואר 1990 דיווחו PW ל- BOE כי "חקירתנו מצביעה על כך שהעברות בנקאיות שבוצעו בעיקר באיי קיימן ובמרכזי off shores אחרים הינן העברות כוזבות" (זה בוצע שנה לפני הסגירה!!) . ארבעה חודשים מאוחר יותר PW גילתה הלוואות בסך 500 מליון דולר ל"לקוחות עיקריים" אשר הוסתרו
(שכביכול נתן הבנק ללקוחות ע"מ שיקנו את מניותיו). פרטים נוספים על היקף ההונאה התגלו ובתאריך 22 ליוני 1991 PW דיווחו לבנק אנגליה ובכך הובילו לסגירת הבנק כשבועיים לאחר מכן. בפני PW עמדה דילמה האם להאמין להסברי המנהלים ולכוונותיהם ל"תקן את הטעויות" או להמשיך עם הדיווח שלהם בידעם כי הוא עלול לגרום
לסגירת הבנק, כאשר לא מן הנמנע שמדובר בצעד לא הכרחי.
ביקורת פנים - תפקידה לבדוק את האיכות והאפקטיביות של מערכות הבקרה שבתוך הבנק, על מנת לנסות ולהפחית סיכונים ולהעריך את שווי נכסי הבנק. במסגרת עבודה זו הבקרה הפנימית מעבירה להנהלה המלצות ומפנה את תשומת לבה לעניינים שהיא מוצאת לנכון. בכל המסמכים והדוחות הנוגעים לחקר ההונאה, כמעט ולא נזכרת האפקטיביות של
פעילות ביקורת הפנים בבנק BCCI.
באמצע שנות ה-80, בעקבות דוח של מבקרי בנק לוקסמבורג, אשר הצביע על ליקויים בבקרה הפנימית, בנק BCCI פנה אל מבקריו החיצוניים- PW בבקשה לעזור לו לשפר את מערכת הבקרה הפנימית בבנק. בסוף שנת 1986, PW השלימו את עבודתם, ושיפרו את החולשות במערכת הבקרה הפנימית. כמו כן, PW הביעו את שביעות רצונם מכך שהנהלים
שנקבעו אכן מיושמים.
בחלק מן הסניפים פעלו מבקרי פנים, ואילו בחלק מן הסניפים תפקיד זה כלל לא אויש. אולם, אף במקרים בהם היו בבנקים מבקרי פנים, וחרף השיפורים לכאורה במערכת הבקרה, הבקרה הפנימית אינה אפקטיבית ואף אינה רלוונטית. מבקרי הפנים הינם עובדי הבנק, וידוע כי העובדים, רובם ככולם, שיתפו פעולה עם הנהלת הבנק, והסתירו את
המעילות. כמו כן, אף אם נניח כי המבקרים הפנימיים ביצעו את עבודתם כנדרש, הרי שהגורמים הבכירים להם נדרשים המבקרים הפנימיים לדווח, הינם מושחתים ולקחו חלק במעשי ההונאה, ולכן מסקנות של דוח ביקורת הפנים לא ייושמו למעשה. כמו כן, אף אם בדוח מבקרים הפנים נתגלו ליקויים, אין לכך משמעות רבה מבחינת רואי החשבון
המבקרים, משום שהם אלו שכתבו את הנהלים לבקרה הפנימית.
המלצות לאיתור המעילה
שרותים חריגים ללקוחות
בנוסף למגוון מצגי שווא שנמסרו ללקוחות, סופקו מספר שירותים חריגים ללקוחות הבנק:
הלבנת כספים - במקרה הידוע ביותר הורשע הבנק בהלבנת הון בסכום של 14 מליון דולר עבור ברוני סמים מקולומביה שבוצע בסניף טמפה בפלורידה. במקרה נוסף, נמצא הבנק אשם גם במתן עזרה להלבנת פיקדונות של כסף שנגנב מהעם הפנמי ע"י העריץ האכזר מנואל נוריאגה בסך 23 מליון $. ע"פ החשד, גם סדאם חוסיין "נהנה" מהשירותים
המיוחדים של הבנק שאת תקבולי הנפט במהלך שנות השמונים סייעו להסתירו ברחבי העולם.
הברחת סחורות - BCCI שילם 30 מליון $ כהלוואה ב-1988 - 1999 בגואטמלה והחשד הוא שסכום זה שימש לתשלום שוחד לצורך ביטול חקירה כנגד לקוח גדול של הבנק, מבריח קפה וסוחר נשק בשם מונטר בילבסי. בנוסף ידוע כי BCCI סייע ל-CIA להבריח נשק ללוחמי גרילה אפגאנים במהלך המלחמה נגד הכיבוש הסובייטי באפגניסטן שהחל
ב-1979. ע"פ מקורות אמריקאיים רשמיים מימן הבנק העברת טילים סיניים בשם "SILK WORM" לערב הסעודית וטילים מסוג סקאד B מתוצרת צפון קוריאה לסוריה.
סיוע בהשתמטות מתשלום מס - לקוחות שאינם תושבי אנגליה פטורים מתשלום מס על ריבית מפיקדונות. אי תושבות נוצרת ע"י הצהרת הלקוח בבנק. בנק BCCI קיבל הצהרות חשודות מלקוחותיו לכאורה מבלי לבדוק כלל את נכונותם, אפילו לא למראית עין. לדוגמא, אנשי עסקים ממוצא אסייתי הורשו להפקיד פיקדונות כביכול על שם קרובי משפחה
שהתגוררו באסיה וזאת באופן מתמשך. כלומר, הבנק ידע שמדובר במקומיים שמנהלים חשבונות על שם תושבי חוץ אשר לא באמת קיימים.
גופי הפיקוח השונים היו מודעים לשרותים המפוקפקים הללו אשר מציע הבנק ללקוחותיו, אך בחרו להעלים עין ולא לחקור את פשרם. ראוי להדגיש, כי מתפקידם וחובתם כלפי הציבור הרחב של גופי הפיקוח השונים לחקור ולברר סימני אזהרה הנקרים בדרכם. לפיכך, ראוי היה שהללו יעמדו על טיבם של שרותים אלו.
שיתוף פעולה עם גופי רגולציה בינלאומיים
למרות טענתה של פירמת PW כי היא פירמה עולמית, היא נמנעה מלשתף פעולה עם רגולטורים בינ"ל. חקירת פרשיית בנק BCCI מטעם רשויות הבנקאות של מדינת ניו-יורק נקלעה למבוי סתום בשל חוסר שיתוף הפעולה. פרקליט המחוז של ניו-יורק התלונן בפני הקונגרס כי פירמת PW טוענת כי אינה מורשה, עפ"י החוק האנגלי, לחשוף את תוצאות
ומסקנות הביקורת, ללא אישור מבנק אנגליה.
פירמת PW אף סרבה לשתף פעולה עם ועדות חקירה מטעם הסנאט האמריקאי. משרדי הפירמה בארה"ב הכחישו כל קשר להליכי הביקורת בבנק BCCI וטענו כי הדבר באחריותם הבלעדית של משרדי הפירמה באנגליה, זאת למרות שהפירמה מציגה את עצמה כגלובאלית.
לדעתנו, כל נסיונות ההתחמקות הללו צריכים להדליק נורה אדומה לגבי התנהלות הבנק בכלל והליך הביקורת בפרט. אין מקום לעבור לסדר היום כאשר אנו עדים להתנהלות כה חשודה ועוד מצד הרו"ח המבקר אשר אמור להיות בלתי תלוי בגוף המבוקר (בנק BCCI) ולרדוף אחר חשיפת האמת.
קשרי הרו"ח המבקר עם בנק BCCI
בנק BCCI העסיק את מחלקת הייעוץ של הרו"ח המבקר, פירמת PW, על מנת שתסייע להם לבלום את ההפסדים מהפעולות הפיננסיות הכושלות. עבודת היועצים הושלמה ב- 86' והרו"ח המבקר דיווח כי הוא מרוצה וכי המלצותיו לשיפור הבקרה על הון הבנק אומצו. כתוצאה מבדיקת הפעולות בהון הבנק שבוצעו בשנת 85' המבקרים גילו חבות מס
פוטנציאלית לרשויות הבריטיות. לפיכך, הרו"ח המבקר המליץ לבנק להעביר את פעילותו אל מחוץ לאנגליה, בכדי להימנע מהתשלום. עצה זו נוגדת את האחריות שחב הרו"ח המבקר לציבור!!
הונו של בנק BCCI הועבר מלונדון לאבו-דאבי ב- 86', כאשר פירמת PW מסייעת בהעברה. לכן, הרו"ח המבקר היה תחת שני כובעים. מחד, הוא פעל כיועץ למנהלי הבנק למען קידום האינטרס הפרטי שלהם. מאידך, הממשל ציפה מהם לייצג את אינטרס הציבור בפועלם כמבקר חיצוני, בלתי תלוי. הפוטנציאל הגלום בניגוד האינטרסים האמור מעיב
על עצמאותו של הרו"ח המבקר ומציב שאלות קשות באשר לקירבתו להנהלת הבנק.
נפגעי ההונאה
עם סגירת הבנק, החובות לנושים עמדו על סך של כ- 10 מיליארד דולר. עיקר הנושים היו לקוחות הבנק הפרטיים, תאגידים רב-לאומיים, וממשלות שונות. הנפגעים העיקריים מן ההונאה הינם לקוחות הבנק. עם סגירתו של הבנק, היו לו חובות רבים כלפי לקוחותיו, משום שלאורך שנים מצב החשבון שהוצג להם היה למעשה מזויף, וחלק גדול
מכספם ירד לטמיון כתוצאה מהמעילות שביצע הבנק. כאמור, החובות לנושים עמדו על סך של כ -10 מיליארדי דולרים. מפרקי הבנק הצליחו להחזיר לנושים חלק מן החובות (כ- 81%), לאחר שהצליחו להשיג חלק ניכר מסכומים אלו כתוצאה מלטיגציה מוצלחת כנגד אלו שהזיקו לבנק.
מפרקי החברה החזירו 81 סנט עבור כל דולר חוב.
כמו כן, כיוון שמדובר היה במעילה רחבת היקף, הדבר השפיע רבות על ענף הבנקאות וגרם נזקים לענף כולו. רבים איבדו את אמונם במערכת הבנקאית, והחלו לחשוש את כספם בידי מוסדות אלו. אולם, עם הזמן הרוחות החלו להירגע והציבור הבין כי מדובר היה בתופעה יוצאת דופן, והאמון במערכת הבנקאית חזר.
הצעדים המשפטיים שננקטו כתוצאה מהגילוי
שישה אנשים, ביניהם בכירים בבנק ולקוחות, הועמדו לדין והורשעו באנגליה ע"י המשרד להונאות חמורות (serious fraud office). Abbas Gokal, סמנכ"ל ומס' 2 בבנק, קיבל את גזר הדין החמור ביותר שניתן עד אותה תקופה בגין עבירות הונאה. העונש שנגזר עליו היה 17 שנות מאסר בפועל. כל בקשות ההסגרה מצד אנגליה של אבדי, יו"ר
הבנק, נדחו עד אשר זה נפטר בשנת 1995. המנכ"ל לשעבר של הבנק, Swaleh Naqvi, שהיה יד ימינו של אבדי, הועמד לדין הן באבו דאבי והן באנגליה.
באשר לבנק עצמו, חברת Deloitte מונתה כמפרקי הבנק. ב- 1993, באופן תקדימי, מפרקי הבנק הגישו תביעה בנזיקין על סך מיליארד דולרים כנגד Bank of England כרגולטור. התביעה הוגשה כנגד הבנק עצמו וכנגד 22 מעובדיו באותה עת ובעבר. טענת המפרקים הייתה שבנק אנגליה לא רק גילה רשלנות בפיקוחו על BCCI, אלא מעל ביודעין
בתפקידו ולא נקט כל פעולה כנגד הבנק, ביודעו שמדובר במסכת הונאות שסיכנה את פיקדונות הלקוחות של הבנק. הפעולה היחידה שננקטה באה מאוחר מדי, ב-1991, כאשר בנק אנגליה, ביחד עם כל הבנקים המרכזיים האחרים בעולם, פעלו במתואם לסגירת BCCI.
עפ"י החוק הבריטי, לא ניתן להעמיד לדין בנק מרכזי בעילת רשלנות פיקוחית. אולם, מפרקי הבנק השתמשו באפשרות לתבוע את הבנק המרכזי בעילת "Misfeasance" בתפקיד ציבורי, מונח משפטי נדיר שמשמעותו "מעילה בתפקיד", או "שימוש לרעה בסמכות".
מטה הבנק הרשמי שכן בלוקסמבורג, אך פעילותו האמיתית יצאה מלונדון. על כך התבסס חלק גדול מצביע מפרקי הבנק. לטענתם, הרשיון הבריטי ניתן לבנק ללא בדיקות נוספות, על-סמך העובדה שהרשויות בלוקסמבורג העניקו לו רשיון. זאת ועוד, עובדי בנק אנגליה ידעו שמדובר ב"טיטאניק פיננסית", כלשון אחד העובדים, אולם לא עשו דבר
בנידון.
נציין כי אין הבנק המרכזי מתכחש לכל אשמה. הבנק מודה שהוא עשה טעויות בפרשת BCCI, אולם קו-ההגנה שלו, למרבה המבוכה, מבוסס על טעויות שיפוט, שאינן עולות כדי חוסר יושרה. הבנק אומר שערימות המסמכים שנמסרו למפרקי הבנק, שבהם מפורטים חשדות כבדים נגד BCCI, מוכיחות שהוא פעל בתום-לב, בשקיפות ובמלוא הרצינות,
כמתחייב ממעמדו.
לאחר תשע שנות מאבק, ולנוכח חילופי הטענות בין הצדדים, המשפט החל אך בשנת 2004. אולם, בסוף שנת 2005 מפרקי הבנק ויתרו על התביעה, זאת לאחר ששופט בכיר בביהמ"ש העליון הכריז בפומבי כי התביעה אינה צפויה להפיק לנושים את התועלת המירבית.
באשר לאחריותם של רוה"ח המבקרים -Price Waterhouse, באפריל 2006 ה-JDS קבע כי על PW לשלם 825,000£ החזר הוצאות חקירה , ו-£150,000 כקנס. ל- JDS לא הייתה אפשרות לקנוס את המבקרים עבור השנים 87'- 88', משום שבאותה עת היה ניתן להטיל קנסות אך על יחידים ולא על חברות. רק בגין המחדלים ש- PWC ביצעה ב- 89' היה
ניתן לקנוס אותה. בשנה זו מחדליה של החברה היו פחות חמורים ועל כן הקנס נקבע על הסכום הנ"ל.
כימות הנזק
עפ"י דו"ח ה- Sandstorm, 633 מליוני דולרים של הפסדים מיוחסים למסחר כושל בהון הבנק, 346 מליוני דולרים מיוחסים לרכישות הלא חוקיות של הבנקים בארה"ב שבוצעו באמצעות יישויות אחרות. חשבונות הבנק ומאזניו היו נתונים למניפולציות אשר הסתירו הלוואה בהיקף של 725 מליוני דולרים למפעל לייצור ספינות בפקיסטאן. בנוסף,
בנק BCCI השתמש ב- 500 מליוני דולרים מהונו לשם רכישה של 56% ממניותיו באמצעות סידרה של עסקאות מורכבות. ההפסדים האחרונים מוערכים בהיקף של 4 מיליארדי דולרים וחשיפת אבו-דאבי ל- BCCI וייחוס פעילויות מוערכים ב- 9.4 מיליארדי דולרים.
לא ניתן להעריך את ההפסדים, מכיוון שספרי הבנק היו כוזבים לחלוטין, ועפ"י הדו"ח התקיים בנק בתוך בנק. אולם, הערכות הנזק שנגרם לנושי וללקוחות הבנק נעות בין 5 לבין 15 מיליארדי דולרים. יש לציין, כי הערכה זו אינה וודאית, כיוון שחלק מן ההפקדות מקורן בפעילות לא חוקית של הלקוחות, ולפיכך, ככל הנראה לא כל
הלקוחות תבעו בחזרה את כספם.
הצעות למערך בקרה ונהלי ביקורת
יש להבטיח קיומן של בקרות ונהלים אשר יבטיחו רישומם של כל הפיקדונות המתקבלים. הדבר יבטיח מעקב אחר חשבונות הפיקדון ומניעת האפשרות לפתוח חשבונות "קש" ולמנוע העברת כספים בין חשבונות הקש הללו.
יש לאפשר ולעודד אישור עצמאי של מצב חשבון לקוח בספרי הבנק, אך בצורה מוגבלת ומפוקחת. הדבר יבטיח כי כספי הלקוח אכן נמצאים במקומם הראוי, וכי בכל עת הלקוחות יוכלו למשוך את כספם. נוהל זה חשוב לאור העובדה כי במקרים רבים עובדי הבנק מסרו ללקוחות מידע כוזב אודות מצב חשבונם.
בהכשרת דילרים יש להדגיש את הצורך להיות חשדן בנוגע לריביות גבוהות מהרגיל עבור פיקדונות.
יש להבטיח קיומה של בקרה מספקת המבטיחה זיהוי ואישור כל ההלוואות המקושרות. הבנק העניק הלוואות בתנאים מועדפים למקורבי בעלי השליטה, דבר אשר גרם לו להפסדים רבים.
יש לבחון האם הטיפול החשבונאי במכשירים הפיננסים נכון וזהיר דיו (אופציות, חוזים עתידיים וכו'). יש לבדוק כי נעשה שימוש נכון בכללי חשבונאות מקובלים וכי כללים אלו משקפים את מצב העסקים הנאות של העסק.
יש לקבוע נהלים למניעת קנוניות בין עובדי הבנק לבין לקוחות במקרי השתמטות ממס. נהלים אלו יכולים לכלול בין היתר קבלת מסמכים מאושרים המוכיחים את מקום תושבם של הלקוחות.
יש לקבוע מנגנון לסינון לקוחות לא רצויים. אחת הבעיות החמורות של הבנק הייתה כי לקוחותיו היו אנשים מפוקפקים. אולם הבנק ניצל עובדה זו על מנת לספק ללקוחותיו שירותי הלבנות הון, והפך לשותף בפעילות בלא חוקית של לקוחותיו.
יש לקבוע מדיניות ברורה לתגמול ולתמריצים שמקבלים עובדים, בין היתר במועד עזיבתם. כמו כן, יש לקבוע מערך בקרה שיבדוק האם אכן מקיימים מדיניות זו. קביעת נהלים ברורים ומדויקים ימנעו את האפשרות לשחד עובדים באמצעות הענקת בונוסים, או לחילופין לאיים בפיטורים ללא תשלום פיצויים ראויים. במקרה הנדון, העובדים
שיתפו פעולה עם בכירי הבנק. ייתכן כי הם חששו לאבד את מקום עבודתם במידה ויגלו התנגדות. או לחילופין, ייתכן והעובדים קיבלו בונוסים בעקבות שגשוגו של הבנק, ולכן לא רצו לפגוע בו.
יש להגביר את רמות הפיקוח של הבנק המרכזי, ולקבוע כללים (חקיקה ראשית, תקנות) שיחייבו את הבנקים לחשוף את כל המידע המתבקש ע"י הבנק המרכזי.
יש להימנע מריבוי מבקרים חיצוניים על מנת להבטיח שהביקורת תיעשה במרוכז והמבקרים יוכלו לראות את התמונה בשלמותה, ומבלי שהמבקרים יסירו מעצמם אחריות ויטילו אותה על המבקרים האחרים.
יש לבצע ביקורות פתע בבנק, ולבדוק מדגם של חשבונות לקוחות ואת התנועה בהם, על מנת לאתר העברות חשודות.
יש לאתר דגלים אדומים וסימנים מחשידים כגון: דגש מוגזם על עמידה בתחזיות צמיחה/רווח לא ריאליות, היעדר רוטציה בתפקידי מפתח, היעדר "נתיב ביקורת", מארג של ארגונים הפועלים ללא הגיון כלכלי.
סיכום
בעבודתנו סקרנו את סדרת ההונאות שבוצעו בבנק BCCI ואשר הובילו לקריסתו.
בתחילה, למדנו את פרטי הפרשיה הסבוכה, תוך שימת דגש על דרכי ביצוע ההונאה. לאחר מכן, כאשר סך המידע, לו היינו זקוקים היה בידנו, התפננו לבחון את הכשלים במערכת הבקרה שאפשרו את המעילה. מהר מאוד הגענו למסקנה כי המקרה של בנק BCCI מעלה חששות כבדים באשר לפרקטיקת הביקורת. חששות באשר לעצמאות הרו"ח המבקר, במיוחד
במקרים בהם הלה משמש במקביל הן כמבקר החיצוני והן כיועץ של ההנהלה. מקרה זה ממחיש את המחיר הכבד שעל הציבור לשלם בשל הגישה הפייסנית כלפי המבקרים, אשר ממשיכים להתנגד להטלת חובת דיווח עליהם.
התמקדנו בעבודה בכשלים במערכת הבקרה שאפשרו את המעילה. מצאנו כי במקרה זה כל גופי הבקרה כשלו. הבנקים המרכזיים לא התעקשו על התאגדות הבנק במקום שהיה מאפשר פיקוח עליו ולא על הפשטת מבנה קבוצת BCCI. המבקר החיצוני הכניס עצמו למצב של ניגוד עניינים כאשר שימש הן כמבקר החיצוני והן כיועץ הנהלת הבנק וכן, לא שיתף
פעולה עם גופי פיקוח בינ"ל. מבקר הפנים היה פונקציה לא אפקטיבית עת הוא פעל מול הנהלה מושחתת. כל הכשלים הללו הובילו אותנו להעלות הצעות, שאילו אומצו ע"י גופי הבקרה השונים, היו הללו מגלים את מכלול ההונאות שביצע הבנק במסגרת פעילותו.
לאחר מכן, פנינו לבחון מי הם אותם קבוצות ופרטים אשר נפגעו כתוצאה מהונאות הבנק וקריסתו, תוך נסיון לכמת את הנזק. כמו כן, עמדנו על ההשלכות המשפטיות של סיפור מעילה זה. בחינת סוגיות אלו הובילה אותנו למסקנה כי מקרה זה מוכיח כי פירמות ראיית החשבון הגדולות משווקות את עצמן כגלובאליות ובינ"ל, אך מצג זה מתגלה
במהרה כמצג שווא במקרים שנערכות בדיקות יסודיות. כדי לעמוד בפני הרגולטורים האמריקאיים, הפירמה טענה כי היא יותר אוסף של יישויות נפרדות מאשר פירמה גלובאלית. הפירמה מצאה מחסה בחקיקה האנגלית המעניקה חסיון לבנק. כמו כן, יתכן שהמבנה של אותן פירמות אינו מתאים בכדי לבקר בצורה אפקטיבית חברות בינ"ל. יש לזכור,
כי לאותן פירמות יש כיום תפקיד מרכזי לא רק בעולם העסקי, אלא גם הפוליטי. אולם, עדיין, לציבור יש מסגרת השפעה והתערבות מוגבלת בעניניהן. הפירמות הללו עושות שימוש בכוחות הפוליטיים, הפיננסיים והחוקיים שלהן, על-מנת להימנע מביקורת ציבורית. הציבור הרחב הוא זה הנושא במחיר אי חשיפתן להגבלות מטעם הציבור, ואי
הפיקוח על טיב ביצוע פעולת הביקורת. נשאלת השאלה, כמה עוד מקרים כמו זה של בנק BCCI צריכים להתרחש עד שתעשיית הביקורת תעמוד תחת ביקורת?
ביבליוגרפיה
מקורות בעברית
"הסקנדל הגדול", פרסומי משטרת ישראל -מראות המשטרה
http://www.police.gov.il/persumim/kitvey_et/01_178/13_178.asp
מקורות באנגלית
Senator John Kerry and Senator Hank Brown "The BCCI Affair", A Report to the Committee on Foreign Relations United States Senate.
"BCCI Liquidators Withdraw Case Against the Bank of England", Bank of England Publications.
http://www.bankofengland.co.uk/publications/news/2005/111.htm
http://wikipedia.org
Richard J. Herring "BCCI Barings: Bank Resolutions Complicated by Fraud and Global Corporate Structure".
Austin Mitchell, Prem Sikka, Patricia Arnold, Christine Cooper, Hugh Willmott "The Bcci Cover-Up".
"Sandtorm Report".
http://visar.csustan.edu/aaba/Sandstorm1.PDF
"Bcci Scandal", Association for Accountancy and Business Affairs.
http://visar.csustan.edu/aaba/bccipage.html
"BCCI- Price-WaterHouse", Press Notice.
http://www.castigator.org.uk/bcci_pn.html
"THE BCCI AFFAIR"
http://www.apfn.org/APFN/BCCI.htm
נספחים
נספח א' - מבנה קבוצת BCCI
זה הוא מבנה קבוצת BCCI עובר לסגירת הבנק. הקוים המקווקוים מייצגים את השלוחות בארה"ב, אשר נשלטו בחשאי ע"י בנק BCCI.
נספח ב' - דוגמא להונאה
הטבלה, הלקוחה מתוך דו"ח ה- Sandstorm, מציגה נתונים אודות הוצאות החברה:
העמודה השמאלית מציינת את שנת הדיווח.
העמודה האמצעית מציינת את הוצאות החברה, כפי שהיא דיווחה.
העמודה הימנית מציינת את הוצאות החברה, כפי שהן היו בפועל.
JDS- מעין מוסד בוררות הבודק האם עבודתו שלרו"ח בוצעה באופן סביר ובהתאם לסטנדרטים המקובלים. לגוף הנ"ל ישנה סמכות לחקור את עבודת רוה"ח, ובמידה וייקבע כי הרו"ח התרשל במילוי תפקידו, הגוף מוסמך להגיש קובלנות כנגד לגורמים הרוולנטיים.
2

תגים:

bcci · ביקורת · בנק · חקירתית · הונאה · חשבונאית · מעילה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ביקורת חקירתית - קריסתו של בנק B.C.C.I", סמינריון אודות "ביקורת חקירתית - קריסתו של בנק B.C.C.I" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.