עבריינות נשים

תקציר העבודה:

בעבודתי זו אנסה לענות על השאלות האם קיימים מאפיינים מגדריים לתופעת עבריינות הנשים? אם כן, מהם אותם מאפיינים ומהם הגורמים המובילים נשים לפשיעה? בנוסף , אנסה לברר האם קיימת נטייה של אבירות ופטרנליזם כלפי נשים עברייניות מצד רשויות החוק או שמא להפך- קיימת אפליה כלפי נשים והחמרה בעונשן?

תוכן עניינים:
מבוא
פרק 1: הסבר התופעה
פרק 2: גורמים לתופעת עבריינות הנשים: גורמים אישיים
גורמים סביבתיים
פרק 3: נשים מול החוק: אבירות ופטרנליזם אל מול אפליה
סיכום
רשימת מקורות

קטע מהעבודה:

מקורות:

Untitled
עבריינות נשים
תוכן עניינים:
מבוא
פרק 1: הסבר התופעה
פרק 2 : גורמים לתופעת עבריינות הנשים: גורמים אישיים
גורמים סביבתיים
פרק 3: נשים מול החוק: אבירות ופטרנליזם אל מול אפליה
סיכום
רשימת מקורות
מבוא
לפני כשנה סערה המדינה בשל שערוריית המעילה הגדולה שביצעה אתי אלון אשר מוטטה את הבנק למסחר. רבים הרימו גבה נוכח העובדה שפקידת בנק הצליחה למעול בסכום עתק של רבע מיליארד שקלים במשך חמש שנים בלי שאף אחד הבחין בכך. לא עברה שנה ומקרה דומה קורה בשנית על ידי ליאורה הזמי, פקידת בנק המזרחי שגנבה לא פחות משישה
מליון שקלים מלקוחותיה.
לאחרונה נתקלנו באמצעי התקשורת ובשיח החברתי ביותר ויותר עבירות המבוצעות על ידי נשים גם בתחומים נוספים פרט לעבריינות הצווארון הלבן שהוזכרה לעיל- החל מעבירות סמים וזנות וכלה בעבירות אלימות חמורות כרצח וסיוע לרצח כדוגמן מקריהן של אביבה גרנות, חווה יערי, ושרה אנג'ל המציגים את הנשים העברייניות כעצמאיות
אסרטיביות ולוחמות. גם בארגוני הטרור אנו עדים ליותר ויותר נשים הנכנסות לתחום שנחשב בעבר כ"גברי" ומשמשות כמסייעות למפגעים או כמחבלות מתאבדות בעצמן כדוגמת הנאדי ג'רדאת, המחבלת מהפיגוע במסעדת "מקסים" בחיפה.
מצד שני אנו עדים לסיפורם של נשים כדוגמת כרמלה בוחבוט המציגים את הנשים העברייניות כקורבן בעצמן אשר התדרדרו לפשיעה כתוצאה מסיפור חייהן העגום והספוג התעללויות.
אם כך, אנו רואים סוגים שונים של עבירות המבוצעות על ידי נשים. בעבודתי זו אנסה לענות על השאלות האם קיימים מאפיינים מגדריים לתופעת עבריינות הנשים? אם כן, מהם אותם מאפיינים ומהם הגורמים המובילים נשים לפשיעה? בנוסף , אנסה לברר האם קיימת נטייה של אבירות ופטרנליזם כלפי נשים עברייניות מצד רשויות החוק או
שמא להפך- קיימת אפליה כלפי נשים והחמרה בעונשן?
פרק 1: הסבר התופעה
עבריינות נשים הייתה קיימת מאז ומעולם אולם עד אמצע שנות ה-70 כמעט ולא הייתה התייחסות מחקרית רצינית לנושא פשיעת הנשים. המחקר הקרימינולוגי עד אותה עת התייחס בעיקרו לעבריינות הגברים והתבסס על מחקר זה בכדי להסביר גם את עבריינות הנשים (Weisheit Mahan,1988)
הסברים לחוסר ההתעניינות בפשיעת הנשים הנם בחלקם על בסיס אובייקטיבי- שיעורן המועט של נשים בקרב האוכלוסייה העבריינית (בן דוד, 1991 ;( Heidensohn ,1985 ובחלקן על בסיס נטיות וגישות מפלות - הנטייה לזלזל ביכולתן של הנשים לגרום לנזק (בן דוד, 1991).
העניין בנושא גדל בעיקר עם התעוררותה של התנועה הפמיניסטית שטענה שקיימת התעלמות מנושא זה וכי יש לחקור את הנושא מנקודת ראות נשית. (;Adler,1975 Heidensohn,1985 ). ספרה של אדלר (Adler ,1975)" אחיות לפשע" שראה אור באמצע שנות השבעים הגביר את ההתעניינות בתופעת עבריינות הנשים (Weishit Mahan , 1988)
פשיעת נשים הנה מרכיב קטן ביחס לפשיעת הגברים ומשום כך ניתן להניח כי מגמות הפשיעה אינן תואמות את אלו הנוגעות לגברים. דפוסי ההתנהגות הפלילית של נשים ניתן לאפיין בין היתר מדוחות משטרתיים המספקים נתונים מנקודת מבט פורמלית על התנהגות עבריינית. שלמרות הביקורת על אי מהימנותם הנם המקור. העיקרי לבדיקת
שיעורי הפשיעה (גוטמן 1990, Weusheit Mahan ,1988)
נראה כי בנוסף לשכיחותן הנמוכה של העבירות המבוצעות על ידי נשים קיים גם הבדל בטבע העבירות ובאופיין. ( Delisi, 2002) מחקרים רבים הציעו כי עבירות הנשים הנן לרוב פחות חמורות מאלו של גברים, נשים נוטות להשתמש פחות באלימות ( Delisi,2002 ; Weisheit Mahan,1988 ) ובמרבית המקרים הקורבן היחיד בעבירות אלו
הנן הנשים המבצעות אותן- כגון עבירות סמים, זנות, שכרות ושוטטות. (Weishit Mahan , 1988) .
דליסי (Delisi , 2002)אשר ערך מחקר השוואתי בין אופי העבריינות הנשית לבין זו של הגברים מצא כי רמת הרצידיביזם של נשים נמוכה מזו של הגברים,אולם העברייניות הרצידיביסטיות היו צעירות יותר בממוצע מהגברים הרצידיביסטים. עוד הוא מצא , שהשימוש בנשק בעת ביצוע העבירה נמוך באופן משמעותי מהשימוש הנעשה בו על
ידי הגברים.
בן דוד, (1991) שחקרה את תופעת האלימות בקרב נשים טוענת כי למרות שעבריינות אלימה בקרב נשים הנה נדירה, האלימות התןך משפחתית של נשים שכיחה יותר אף מאלימות של גברים. בן דוד טוענת שקיים דמיון בין שני סוגי העבירות האלימות וכי התנהגות נשית אלימה היא אימפולסיבית המבוצעת על רקע רגשי וכי ההבדלים בשכיחויות
ביניהן נובעים ככל הנראה מתהליך הסוציאליזציה שתוחמת את האלימות האינסטרומנטלית בתחום ההתנהגות הגברית ואת האלימות האמוציונלית גם בתחום ההתנהגות הנשית.
לסיכום, ניתן לומר כי קיימים מאפיינים מיגדריים לפשיעת הנשים והספרות המקצועית נוטה להגדירם כעבירות אשר אינן מהוות איום על החברה ( Delisi,2002) כגון: זנות, זיוף והונאה, גניבה מחנויות וסמים (Chesney Lind,1986 ; Delisi,2002 ; Heidensohn, 1985; Weisheit Mahan , 1988) . מאפיינים אלו ושכיחותן הנמוכה של
הנשים בביצוע עבירות מקבלים תוקף אוניברסלי במחקרים משווים שנעשו במספר מדינות ומצאו ממצאים דומים. (Weisheit Mahan,1988).
פרק 2: גורמים לתופעת עבריינות הנשים
גורמים אישיים לעבריינות הנשים:
הסברים על פשיעת נשים המתמקדים בגורמים אישיים נוטים לשלב השפעות פסיכולוגיות וביולוגיות בהן הפתולוגיה העבריינית של האדם היא ראייה לשוני ביולוגי או פגם גנטי
(Weishet Mahan, 1988).
הסברים ביולוגיים:
החל מהמאה ה-19 התפתחה גישה המדגישה את הדטרמיניזם הטבעי של האישה. כלומר, ללא קשר לשינויים בחברה, האישה היא עבד לתכונות המין שלה, למצבה הביולוגי והפיסי ולמצבה הנפשי הפסיבי הנתון להשפעה ( Heidensohn,1985) . קרימינולוגים כדוגמת לומברוזו ופררו ניסו להסביר התנהגות עבריינית של נשים מתוך הנחת מוצא של
דטרמיניזם ביולוגי, כלומר, על בסיס מאפיינים פיסיים ילודים המבחינים בין עברייניות ללא עברייניות. במחקרם הם בדקו גולגלות, מוחות ועצמות של נשים עברייניות ולא עברייניות ומהממצאים הגיעו למסקנה כי נשים עברייניות נראות כמעט נורמאליות בהשוואתן לגברים עבריינים., ובכל זאת, כאשר אותן נשים מצביעות על אטיביזם,
סטייתן החברתית תתבטא לרוב בזנות. לכן, לטענתם, האפשרות שנשים יהיו עברייניות מכורח המקרה גדולה בהרבה מן האפשרות שהן תהינה עברייניות מלידה. שכן, באופן ביולוגי נשים אינן מתאימות להתנהגות פלילית. לדידם, נשים נוטות לבצע פחות עבירות בהשוואה לגברים משום שהן פחות מפותחות מגברים ונוטות להיות פאסיביות ומשום
כך, אין בהן את היוזמה לעבור על החוק.מספרן המועט של נשים בקרב האוכלוסייה העבריינית הווה הוכחה ניצחת להנחה זו. (Lombroso Ferraro in: Heidensohn,1985) .
טענה נוספת שהועלתה בנושא היא שנשים הנוקטות בדפוס פעולה עברייני הן מקרה פתולוגי ונתפסות כחולות שמקור מחלתן במיניותן ( רימלט, 2001).
מחקרים רבים מצביעים על בסיס ביולוגי לעבריינות בכלל ולאלימות בפרט, ניתן להסביר את הפערים בשיעורי הפשיעה בין גברים לנשים במונחים כרומוזומים, כלומר הנטייה העבריינית הנמוכה של נשים היא תוצר של מבנה גנטי מסוים. (Adler,1975).
נחשון ( 1990) מציין כי היעדר כרומוזום Y אצל נשים סביר שיגרום אצלן להיעדר תוקפנות שאיננה תוקפנות אימהית, דבר שהוכח במחקרים על בע"ח. אולם, למרות שיתכן קשר בין משתנים אלו יש להיזהר מהיקש על התנהגותם של בני אדם.
לפי הורני (Horney, 1978) נמצא אצל נשים עברייניות כי בימים סמוכים להופעת הוסת גברה פעולתן העבריינית , אולם אין התנהגות זו מאופיינת באלימות כלל , יתר על כן, ההתנהגות האנטי חברתית היא היוצרת שינויים הורמונלים ולא להפך. גם נחשון (1990) מאשר מסקנה זו ומדגיש כי קיימות הוכחות אמפיריות לכך שרמת
הטסטוסטרון בדם יכולה להיות תוצאה ולא סיבה של רמת האלימות.
גוב ( Gove,1985) הוכיח במחקריו כי רמה גבוהה של טסטוסטרון קשורה לתוקפנות בגיל ההתבגרות אך איננה משפיעה על תוקפנות בקרב מבוגרים. מאחר והשפעת הטסטוסטרון יורדת עם הגיל ומאחר ואצל נשים רמת הטסטוסטרון נמוכה הציע גוב כי רמת הטסטוסטרון יכולה לשמש כהסבר לירידה בעבריינות עם השנים ובשיעורי הפשיעה הנמוכים בקרב
נשים.
הגורם הביולוגי משמש בסיס להשפעות פסיכולוגיות שנובעות מהשפעות סביבתיות (גוטמן, 1990)
הסברים פסיכולוגיים:
הסברים פסיכו אנליטיים הניחו שהתנהגות נשים מבחינת האישיות הן תוצאה של מאפיינים ביולוגיים ופיסיים שבהן הנשים נחותות מגברים. העדר אבר מין זכרי מוביל לתסביכים כגון אקסהביציוניזם ודחפים שבהם נשים חפצות להדמות לגברים (גוטמן ,1990).
פולק (Pollak,1950) בספרו "פשיעת נשים" טען שתכונות ייחודיות הטבועות בנשים כגון: ערמומיות, רגשנות, אופי חבוי, שקר והונאה מכשירות אותן לא רק לביצוע התנהגות פלילית אלא גם להסוואתה. תכונות פסיכולוגיות אלו נובעות מתהליכים הקשורים למחזור חייה הביולוגיים של האישה שבו היא נדרשת להסתיר תופעות גופניות
כגון: מחזור, הריון, ובלות. התוצאה היא שלפשעי נשים יש אופי חבוי, כלומר- שיעורי פשיעתן אינם כמדווח בסטטיסטיקה הפלילית הרשמית וכי בפועל הם משתווים לאלו של הגברים. .
לדעת דויטש ( 1961) תכונות האופי הנשי מתגבשות כתוצאה מהזדהות עם האם . אופי האישה אינו משופע באלימות אלא קיימות בו מגמות של פאסיביות ומאזוכיזם. האלימות של האישה אינה אלא מסווה למשאלות וכי לעיתים קרובות מהווה האקטיביות מנגנון התנהגות מפני הפאסיביות של האישה לכשעצמה . בנוסף היא טוענת, שהאלימות הנשית
היא חלק מנוירוזה או מהפרעה נפשית .
שפירא- מזוז (1994) חקרה את הקשר שבין קורבנות בילדות לבין עבריינות אצל נשים שהיא לטענתה ביטוי חיצוני לנוירוזה מודחקת ולדימוי עצמי שלילי. במחקרה התבססה על התיאוריה של אדד (1989) לפיה הדחקת אירועים טראומטיים מהתודעה מותירה אנרגיה נפשית שלילית ומאלצת את הפרט "לברוח " ולאמץ אורח חיים ועיסוקים שיסיחו
את דעתו מהתמקדות בחרדה - העיסוק העברייני משמש כחומת מגן מפני התפרצות אמוציונלית (אדד, 1989) . מחקרה של שפירא- מזוז אושש את התיאוריה של אדד כי אכן נערות עברייניות סובלות מנוירוטיות בעוצמה גבוהה יותר מהנורמה . מכאן, הסיקה שפירא- מזוז כי החוויות של האירוע שחוו הנערות בילדותן הודחקו על ידן והפכו
לאנרגיה שלילית מאיימת שמצאה פורקן בפעילות עבריינית.
(שפירא- מזוז, 1994).
אוכלוסיית האסירות שנחקרו בעבודתה של לטה (2000) הוגדרו על ידה כאוכלוסייה פגועה וכואבת שחוו מסכת קשה של התעללות בילדותן. על מנת לשרוד בבגרותן נאלצו להשתמש בפתרון אותו חוו והוא לפגוע באחרים .
גורמים סביבתיים לעבריינות נשים:
צ'סני לינד (Chesney Lind,1986) טענה שלא ניתן לפתח תיאוריה פמיניסטית לניתוח עבריינות של נערות מבלי לקבץ נתונים אמפיריים משמעותיים על נסיבות חייהן של נערות אלו. ממחקרה היא הגיעה למסקנה כי תופעת עבריינות הנשים היא בעיקר תוצאה של מערכות יחסים בין-אישיות ומבנים חברתיים של החברה הפטריארכלית .
לטה (2000) הציעה בעבודתה מודל ובו משתנים סביבתיים מסייעים ביצירת מבנה אגו חלש ומגבירים את האמביוולנטיות בין חיים למוות. לטענתה, ה"בריחה" העבריינית אינה נעשית מרצון אלא הנה מאולצת מתוך תחושת "אין מוצא" הנגרמת עקב חוסר יכולתו של האגו לפתור את האמביוולנטיות בדרך של מציאת פתרונות יצירתיים ומימושם.
ממצאי מחקרה תומכים במודל שהציגה- נמצא שגורמים סביבתיים כגון: הזנחה, טראומה, ניכור, תפיסה שמרנית של מעמד האישה ומצב כלכלי מסייעים ביצירת מבנה אגו חלש שאינו מאפשר את פתרון הדילמה בין החיים למוות, שניסיונות לפותרה מתבצעים בדרך של אלימות והחצנת אגרסיות.
תפיסת מעמד האישה: נדמה כי לחינוך לתפקיד מיני - מסורתי יש השפעה ממתנת על כניסת נשים למעגל העבריינות. החברה עדיין לא "מאפשרת" לנשים לבצע מספיק פשעים גם אם ישנו שינוי בשטח הפשיעה אין שינוי בקונספציה החברתית המסורתית של תפקידי הנשים בחברה (גוטמן, 1990) . הנשים מחוברתות להיות פחות אלימות מגברים (בן
דוד, 1991) מנגנונים חברתיים מסועפים מפעילים על הנשים לחץ להישאר צייתניות כלפי החוק ולא לסטות לנתיב עברייני ומכאן ניתן אולי להסביר את הפערים בשיעורי הפשיעה בין גברים לנשים (Heidensohn, 1985 .) .לטה (2000) מצאה כי קיים מתאם מסוים בין התפיסות השמרניות של מעמד האישה במשפחה לבין הבחירה בנתיב העברייני-
מן המחקר עלה כי מרד האסירות הנחקרות בתפיסה השמרנית סייע בהתפתחותן כעברייניות.
השפעת התנועה לשחרור האישה (אמנציפציה): עלייתה של התנועה לשחרור האישה הביאה לגידול במספר הפשעים המבוצעים ע"י נשים ובכך הפכה בין לילה לצד האפל של שחרור הנשים .(Chesney Lind, 1986; Heidensohn, 1985)נשים החלו לנטוש את עבודות הבית ויצאו אל שוק העבודה ה"גברי". שוויון ההזדמנויות אותו דרשו הנשים בתחומים
לגיטימיים הביאו גם לגידול במספר הנשים המפלסות את דרכן לעולם הפשע. הנשים הפכו לאגרסיביות יותר וצמצמו בכך את ההבדלים בין סוגי פשיעתן לבין אלו שמבצעים הגברים. לפי אדלר: "ככל שהפער בין המינים יצטמצם, כך יעלה שיעור הפשיעה בקרב נשים" .(Adler, 1975 pp.12)
מחקרים רבים נערכו על מנת לבחון את השפעת שחרור הנשים אך למרות שנמצא כי חלה עלייה בשיעור פשיעת הנשים, מספר זה הוא קטן ביחס לשיעור הפשיעה בקרב גברים (Delisi, 2000 ). גוטמן (1990) טוען ששיעור הפשיעה הכולל של נשים בשנות ה-80 אינו שונה באופן מהותי משנות ה-60 אולם שיעורן בעבירות הונאה וזיוף שולש מאז שנות
ה- 90. חדירתן והתבססותן של נשים בנקודות מפתח המאפשרות גישה נוחה לביצוע עבירות עשויה להסביר את העלייה בשיעור הפשיעה מסוג זה.
פרק 3: נשים מול החוק: אבירות ופטרנליזם אל מול אפלייה
על מנת להיות מוגדרת כעבריינית צריכה להתקיים אינטראקציה של האישה עם מערכת אכיפת החוק ובתי המשפט (Heidensohn, 1985).
חוקרים רבים טוענים שמיעוט הנשים המגיעות כנאשמות לבתי המשפט מקורו בסינונן בשלבים מוקדמים של ההליכים הפליליים (בוגוש ודון יחיא, 2000). פולק (Pollak,1950 pp.151) לדוגמה מציין כי היחס האבירי והפטרנליסטי מצד ערכת אכיפת החוק כלפי נשים גורם לכך שפשיעתן לא תרשם בסופו של דבר בסטטיסטיקה הפלילית. לטענתו:
"גברים לא אוהבים להאשים נשים וכתוצאה מכך לשלוח אותן לעונשן . שוטרים לא אוהבים לעצור אותן, תובעים מחוזיים לתבוע אותן ושופטים וחברי מושבעים להרשיע אותן."
מרבית החוקים מתייחסים לשני המינים בצורה שווה אם כי קיימים מספר חוקים הבאים להקל עם הנשים . לדוגמה: באנגליה רק גברים יכולים להיות מואשמים באונס וכמו כן- נשים זוכות להגנה של החוק במקרה וירצחו את ולדם בטענה של דיכאון לאחר לידה (Heidensohn, 1985). חוק הקיים גם
במשפט הישראלי( חוק העונשין התשל"ז סעיף 303 ) באופן כללי, המשפט מחזק ומנציח את אותם הסטריאוטיפים המצדיקים את יתרונם החברתי- כלכלי של הגברים . (Heidensohn ,1985).
הגישה האבירית מסתמכת על קיום פיקוח חברתי כלפי נשים במסגרת המשפחה . טענה זו נתמכה על ידי נתונים המראים שעונשי נשים נשואות קטנים משל אלו שאינן נשואות ( בוגוש ודון יחיא, 2000) . ווישיט ומהאן (Weisheit Mahan, 1986) טוענים שהגורמים המשפיעים על יחס המערכת המשפטית הם סוג הפשע, גזע המעורבים במעשה וגיל
הנאשמת. למרות שבתי המשפט נוטים לרחמנות והגנה כלפי נשים, למעשה, רחמנות זו מופנית רק כלפי נשים המבצעות עבירות "נשיות" . כאשר נשים מקבלות יחס אבירי ומתחשב בבתי המשפט בגלל נסיבות מקלות, לרוב, נסיבות אלו קשורות לתפקידן המסורתי כאם ורעייה. לטענתם, יחס זה מפלה למעשה את העברייניות שאינן אמהות ואת האבות
העבריינים. ככל שהאב ייקח אחריות על גידול הילדים, מקווים הכותבים שטובת המשפחה תהווה גורם מכריע יותר בבתי המשפט מאשר מינו של מבצע העבירה. .
בשעה שמחקרים פמיניסטים מוקדמים בתחום המשפט עסקו בעיקר בסוגיות של חוקה וחקיקה (Heidensohn ,1985)בשנים האחרונות החלו לבחון גם את המתרחש בבתי המשפט ובמוסדות משפטיים שונים. יש לציין שמחקרים אלו לא מצאו כל הבדל בין נאשמים לנאשמות באשר ליחס המערכת המשפטית (בוגוש ודון יחיא, 2000). מחקרן של בוגוש ודון
יחיא (2000) עסק בהשוואה בין גזרי דין שנגזרו על נשים לבין גזרי הדין שנגזרו על גברים בגין עבירות פליליות חמורות. מן המחקר עלה כי תקופת המאסר הממוצעת שנגזרה על נשים הייתה קטנה מזו של הגברים. החוקרות מצאו שבבתי המשפט המחוזי והשלום הפערים בשיעורי הענישה בין גברים לנשים גדולים יותר. התמונה הכוללת העולה
מן המחקר היא ש בעבירות חמורות קיימת דווקא נטייה להחמרה בעונש עם נשים בבית המשפט העליון.
מחקרה של רימלט (2001) בחן את התייחסותה שלמערכת המשפט כלפי נשים שביצעו עבירות אלימות. לטענתה ה"קול הנשי" של הנאשמות- סיפור חייהן והרקע שהביא אותן לפשוע, לא קיבל כל משקל ותוקף בזירה השיפוטית שכן בית המשפט התקשה להבין את היגיון המונח ביסודו .הסברן של הנשים למעשי האלימות שעשו נדחה כבלתי רלוונטי או
כבלתי סביר על ידי המערכת המשפטית שהכריזה עליהן כנשים שבחרו, החליטו ופעלו מתוך רצון חופשי. העובדה שבית המשפט מצא לנכון להחמיר בעונשן של נשים שביצעו עבירות של אלימות תוך התעלמות מוחלטת מקולן, מעידה שבית המשפט בחן את השיקולים על סמך ניתוח רחב ונטול כל מאפיינים מגדריים.
צ'סני לינד (Chesney Lind,1986) טוענת שחל שינוי בדימוי ובתפיסה של נשים עברייניות בעיני המערכת השיפוטית בה גוברת הדעה כי נשים מתנהגות כיום אחרת ובצורה פחות שמרנית מבעבר. דעה זו משפיעה על ההליך המשפטי ומשמשת לשופטים צידוק להחמרת עונשן של נשים אלו. סיבה זו לטענתה היא גם אחד הגורמים לעליית שיעור הפשיעה
בקרב נשים כפי שמדווח בנתונים הסטטיסטיים, למרות שלמעשה לא חלה עלייה משמעותית בשיעור פשיעת הנשים בפועל.
סיכום
מקריאה בספרות המחקרית בנושא פשיעת הנשים נוכחתי לדעת כי חלה התפתחות משמעותית לאורך השנים בכל הנוגע לעניין הציבורי בנושא ולאופן המחקר.
מנושא שנחשב זניח אשר המחקרים עליו היו מעטים ונעשו מתוך נקודת מבט גברית אשר ייחסה את פשיעת הנשים כאל מקרה פתולוגי התפתחו המחקרים והחלו לבחון את השפעתם של גורמים נוספים: פסיכולוגים- התפתחותיים וסביבתיים.
הופתעתי לראות כי ישנן חוקרות פמיניסטיות רבות ואף כתבי עת פמיניסטיים בנושא פשיעת הנשים שאינו מאיר את הנשים באור חיובי כל כך. התנועה לשחרור האישה אמנם הואשמה על ידי מספר חוקרים בהיותה הגורם לעלייה החדה בשיעור פשיעת הנשים אך תנועה זו תרמה רבות להתפתחות המחקרים אשר החלו לבחון את התופעה מנקודת מבט נשית
המתמקדת בסיפור חייהן של העברייניות שהוביל אותן אל עולם הפשע.
עוד הופתעתי לגלות שגישת האבירות והפטרנליזם כלפי נשים מצד רשויות החוק אינה מצאה תימוכין במחקרים ואף מחלקם עלה כי קיימת נטייה להחמרה בעונשן.

רשימת מקורות
אדד, מ' (1989). קרימינולוגיה: העבריין בהתהוותו. תל אביב: הוצאת אור- עם.
בוגוש, ר' ודון- יחיא ר' (2000) מגדר ומשפט: אפליית נשים בבתי המשפט בישראל.. מכון ירושלים
לחקר ישראל.
בן- דוד , ש'. (1991). אלימות נשים, עבריינות וסטייה חברתית, יח, 42-31.
גוטמן, ב' (1990). עברייניות הצווארון הלבן: שינוי חברתי והשפעתו על דפוסי הפשיעה.
עבודת גמר לתואר M.A .המחלקה לקרימינולוגיה, אוניברסיטת בר אילן.
דויטש, ה'. (1961). פסיכולוגיה של האישה. ספרית פועלים, הוצאת הקיבוץ הארצי, מרחביה.
חוק העונשין התשל"ז (1977).
לטה, מ'. (2000). התפתחות עבריינות נשים בישראל : ניתוח סיפורי חיים.. עבודת גמר לתואר
M.A , ביה"ס לעבודה סוציאלית , אוניברסיטת בר- אילן.
נחשון, י'. (1990). פסיכוביולוגיה של התוקפנות האנושית, האוניברסיטה הפתוחה.
רימלט,נ' (2001) . כאשר נשים נעשות אלימות . פלילים, י' 277-326.
שפירא- מזוז , א' (1994) . נוירוטיות ודימוי עצמי בקרב נערות חסות שהיו קורבן להתעללות
בילדות. עבודת גמר לתואר M.A , המחלקה לקרימינולוגיה, אוניברסיטת בר- אילן.
Adler , F(1975). Sisters in crime, McGraw- Hill, New York.
Chesney Lind, M (1986) Women and crime: The female offender. In N. Naffine (Ed)
Gender, crime and feminisn (pp. 3-21). The international library of criminology, Criminal justice penology.
Delisi, M (2002). Not just a boys club: An empirical Assesment of Female Career
Criminals. Women Criminal Justice, 13, 27-44.
Gove, W (1985). The effect of age and Gender on deviant behavior: A biopsychosocial Perspective. In A. S. Rossi (Ed) , Gender and the life

Heidensohn, F (1985). Women Crime,.Macmillan Education LTD.
Horney, J (1978). Menstrual cycles and criminal responsibility. Law and Human
Behavior, 2, 25-36..
Pollak , O (1950) The criminality of women . Westport, CT: Greenwood Press.
Weisheit, R Mahan S (1988) Women, crime and criminal justice. Anderson Publishing co.
12

תגים:

אבירות · אפליית · ופטרנליזם · נשים · עברייניות · פשיעת · נשים

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "עבריינות נשים", סמינריון אודות "עבריינות נשים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.