תכניות מציאות וריאליטי במשמעות מוסר בחברה

תקציר העבודה:

שאלת המחקר: אילו אתגרים עומדים בפני הטלוויזיה המסחרית לאור רמת הביקוש לתכניות מציאות ולאור מחקרים המצביעים על עלייה ברמת האלימות, רמת המתירנות וכן תגובות רגשיות מוגזמות וערפול תפיסת המציאות של הצופה?

כמו הרבה דברים טובים ומוצלחים, סדרות המציאות לא התחילו כאן. אי-שם בשנות ה-70 משפחה אמריקאית פתחה את דלתות ביתה בפני מצלמות והקהל האמריקאי עקב בשקיקה אחרי אותה משפחה.
בשנת 1992 עלתה העונה הראשונה של "העולם האמיתי". מאז, התופעה הענקית הזו ששמה "ריאליטי טי.וי" לא פסחה על שום מדינה שמכבדת את עצמה ואלפי תכניות "מציאות" החלו להציף את מסכי הטלוויזיה בכל מקום. כל רשת שידור בארה"ב קפצה על העגלה ומיהרה למקם בלוח המשדרים שלה סדרת ריאליטי נוצצת. למה דווקא ריאליטי ?
תכניות המציאות החלו לצבור פופולאריות רבה במדינות רבות סביב העולם בשנים האחרונות.
כיום, אין מדינה באירופה המערבית שלא משודרות בה תוכניות המציאות.

נציג ונבחן את הצדדים למשחק והאחריות המוסרית הנופלת על כל אחד מהצדדים על פי הכלכלה הקלאסית מיתוסים של עולם העסקים ונראה כיצד ריסון המערכת העסקית באה לידי ביטוי בז'אנר זה.

תוכן עניינים:
1. מבוא
2. ראשי פרקים:
א) ברמה הכלכלית - מהם היקפי תכניות מציאות, עלויות,ביקוש, רווח.
ב) ברמה המשפטית - אחריות המנהל על פי חוק והגנה ע"י הרגולאטור, ריסון פנימי וחיצוני.
ג) ברמה החברתית מוסרית - רייטינג תכניות מציאות כמעין הסכמה חברתית, השפעות, פגיעה בחירות או הזדמנות חיים.
4. סיכום ומסקנות.
5. בביוגרפיה.

הערות מערכת: *בעבודה זו לא צויינו מראי מקום/הערות שוליים.
* חלק מהמקורות הם קטעי אינטרנט, וחלקם אינם זמינים.

קטע מהעבודה:

מקורות:

תכניות מציאות/ריאליטי במשמעות מוסר בחברה
תוכן עניינים
1. מבוא
2. ראשי פרקים:
א) ברמה הכלכלית
מהם היקפי תכניות מציאות, עלויות, ביקוש, רווח.
ב) ברמה המשפטית
אחריות המנהל על פי חוק והגנה ע"י הרגולאטור, ריסון פנימי וחיצוני.
ג) ברמה החברתית מוסרית
רייטינג תכניות מציאות כמעין הסכמה חברתית, השפעות, פגיעה
בחירות או הזדמנות חיים.
3. סיכום ומסקנות.
4. ביבליוגרפיה.
1. מבוא
שאלת המחקר: אילו אתגרים עומדים בפני הטלוויזיה המסחרית לאור רמת הביקוש לתכניות מציאות ולאור מחקרים המצביעים על עלייה ברמת האלימות, רמת המתירנות וכן תגובות רגשיות מוגזמות וערפול תפיסת המציאות של הצופה?
כמו הרבה דברים טובים ומוצלחים, סדרות המציאות לא התחילו כאן. אי-שם בשנות ה-70 משפחה אמריקאית פתחה את דלתות ביתה בפני מצלמות והקהל האמריקאי עקב בשקיקה אחרי אותה משפחה.
בשנת 1992 עלתה העונה הראשונה של "העולם האמיתי". מאז, התופעה הענקית הזו ששמה "ריאליטי טי.וי" לא פסחה על שום מדינה שמכבדת את עצמה ואלפי תכניות "מציאות" החלו להציף את מסכי הטלוויזיה בכל מקום. כל רשת שידור בארה"ב קפצה על העגלה ומיהרה למקם בלוח המשדרים שלה סדרת ריאליטי נוצצת. למה דווקא ריאליטי ?
תכניות המציאות החלו לצבור פופולאריות רבה במדינות רבות סביב העולם בשנים האחרונות.
כיום, אין מדינה באירופה המערבית שלא משודרות בה תוכניות המציאות.
היסוד בבסיס הז'אנר הוא צילום של פעילות המתרחשת מעצמה, ללא תסריט המגדיר אותה מראש, ומבוצעת על ידי אנשים מן השורה, שלפני חשיפתם בתוכנית המציאות היו אנונימיים.
במובן מסוים נתפסות תכניות המציאות כמימוש החלום הדמוקרטי של עידן המידע. "האמיתיות" של תכנים אלה קשורה באינטראקטיביות שלהם. הצופים משתתפים ביצירת התכנית והופכים לאקטיביים. דרך הצפייה במשתתפים, הצופים לומדים מה "אמיתי". הם משתמשים בצפייה כדי להעניק משמעות והגיון לחייהם שלהם.
ביקורת על הז'אנר נוגעת בכך שהוא יוצר ומחזק תרבות של חוסר מעש, גסות, צריכה על חשבון יצירה ומתן דגש למראה החיצוני על חשבון האינטלקט. ביקורות נוספות טוענות כי התכנית מקדמת מציצנות, ריקנות וכוכבות מהירה.
פנאי, הימורים ומציצנות הם המרכיבים המרכזיים של תכניות המציאות. תכניות כמו "אי הפיתויים" "הישרדות" ו"האח הגדול" מתרחקות מאלמנטים קהילתיים מוכרים (משפחה, עבודה) לעבר קהילות פיקטיביות שערכיהן המרכזיים הם תחרות אכזרית, מיניות, אסקפיזם, רווח מיידי והיעדר כל אחריות חברתית. בהתעלמות ממסגרות חברתיות קיימות
מאפשרת תכנית המציאות לדמיין עולם נטול פרספקטיבה היסטורית או פוליטית.
בארצות שונות התערבו רגולאטורים בתכני תכניות מציאות. צרפת היא המדינה הראשונה בה התערב הרגולאטור בתכנית ואף קבע מספר כללים מנחים לתכניות אלה (שבבסיסם הגנה על פרטיותם וכבודם של המשתתפים). גם במדינות אחרות התערב הרגולאטור במטרה לשמור על סטנדרטים של טעם טוב והגינות בתכניות מציאות.
נציג ונבחן את הצדדים למשחק והאחריות המוסרית הנופלת על כל אחד מהצדדים על פי הכלכלה הקלאסית מיתוסים של עולם העסקים ונראה כיצד ריסון המערכת העסקית באה לידי ביטוי בז'אנר זה.
2. ראשי פרקים:
א) ברמה הכלכלית - מהם היקפי תכניות המציאות, עלויות, ביקוש, רווח.
תכניות המציאות "Reality T.V" הן משאבות רייטינג שהקימו לתחייה את הטלוויזיה האמריקאית. אין צורך בתסריט, אין צורך בשחקנים, שדורשים העלאות שכר כשהתכנית שלהם הופכת ללהיט, והוצאות ההפקה הן מינימאליות.
כל מה שצריך זה לצלם אנשים מתחרים זה בזה על אי בודד על מנת לזכות במיליון דולר, משתוקקים לזכות בליבה של רווקה, או מנסים להימנע מלהיות מסולקים על ידי חבריהם מהתכנית. תכניות מציאות הן עסק זול המייצר רווחים אדירים (דהאן, 2004).
מבחינת הרשתות וחברות ההפקה, למרות הפרס שנחשב לעיתים גבוה שניתן בסדרות האלו, החיסכון העצום בשכר לשחקנים (מכיוון שמדובר באנשים "רגילים" ולא שחקנים) מאפשר להם להפיק סדרות כאלו במחיר יחסית נמוך. זה משתלם להם מאוד במיוחד שהרייטינג של סדרות כאלו (למוצלחות יותר מביניהן) הוא גבוה מאוד ולזה מתווסף גם רווח
עצום מפרסומות ומתן חסויות.
ז'אנר טלוויזיית המציאות הוא בעיקר מציאה כלכלית עבור תחנות טלוויזיה. זהו ז'אנר בו נחסכות עלויות שכר שחקנים שישנן בסדרות דרמה שמגיעות לסכומים אסטרונומים (לדוגמא כל אחד מחברי הצוות של "חברים" מרוויח מליון דולר לפרק) ומצד שני נחסכות בו העלויות הגדולות של תחקיר עיתונאי שנדרשות בתכניות כמו "שישים דקות"
ומקבילותיה. כמו כן, מממנת רשת השידור הציבורית שמחויבת לאיכות ומתקיימת ברובה מתרומות של צופים וקרנות שונות. ולכן ניאלץ כנראה לשרוד הרבה שידורים חוזרים עד שנזכה לצפות בסדרת המציאות האיכותית הבאה.
הנחות היסוד של הכלכלה הקלאסית נבחנת בצורה חריפה בתכניות ריאליטי:
אינטרס עצמי והתנהגות רציונאלית - הטענה שהכלכלה הקלאסית לפיה התנהגות רציונאלית היא אך ורק רדיפה אחר האינטרס העצמי שכן הרדיפה היא אחר פרסום קל ומהיר והנאה כספית ללא כל קשר לעובדה כי החשיפה לא תמיד משתלמת.
אדם המחליט לחשוף את עצמו לעיני קהל בהחלטה כי זה ימקסם את תועלתו באופן ישיר ללא מחיר הינו אדם רציונאלי על פי הכלכלה הקלאסית אך לחשוב כי אותו אדם שבחר להשתתף בתכנית מציאות החושפת ללא מעצורים את האדם ואת מעשיו הכי פרטיים הוא בהחלט רציונאלי זו חשיבה מוטעית כי יש חשיבה על מהם הסיכונים ועד כמה נחשף אותו
אדם על מנת שיוכל אחר כך להשתלב או לא בשוק זה, שכן לא תמיד רק הכסף מדבר או הזכייה הסופית, ייתכן מצב כי יש חשיפה ללא כל ערך כלכלי רווחי.
טובה עצמית וטובת הכלל - הכלכלה הקלאסית טוענת כי רדיפה אחר הטובה העצמית תביא למיקסום טובת הכלל ... הייתכן??
נראה כי במקרה תכניות הריאליטי הטענה כי יעילות כלכלית מבטיחה רווחה כלכלית שגויה ומוטעית שכן חברות הטלוויזיה נהנות ממינימום הוצאות ומקסימום רווח בז'אנר הזה שנקרא ריאליטי, התשלום בעבור שחקנים, בעבור צלם, מפיק, כותב, מוזיקה, וכדומה הינו מינימאלי ובנוסף נשאלת השאלה כיצד הז'אנר החדש משפיעה על האוכלוסייה
שמקבלת איכות נמוכה של תכנים, מציצנות לשמה פרסום מתוך חשיפה ולא מתוך כישרון וכדומה.
כמו כן אין מניעה דל תחרות לא הוגנת שכן התחרות על הרייטינג נבחנת ועולה ככל שתכניות המציאות חודרניות וחטטניות יותר וכן מראות לציבור הצופים דרמות שהן בסופו של תהליך כל כך לא מציאותיות כמו תכנית "הברבור" בה משנים ומשפצים ע"י ניתוחים מקיפים את האדם שכל כך לא שלם עם עצמו ומי שהוא וע"י שיטות לא טבעיות
משנים לחלוטין את המראה החיצונים.
התחרות בז'אנר הנ"ל הינה תחרות קשה אך הוגנת שכן ככל שהתכנית אבסורדית יותר וקיצונית יותר כך היא משיגה את הרייטינג הגבוה יותר.
הנחת האגואיזם במבחן הניסיון - נבחין ונראה כי האדם הכלכלי הוא אגואיסט מטבעו גם בתכניות המציאות, המטרה מקדשת את האמצעים בגישה של "אני מוכן לעשות הכול למען הפרס" נקטו לא מעט אנשים. אנשים שמוכנים לשכוח מכל הנורמות החברתיות ולזנוח את קמצוץ המוסר והכבוד האחרון שנשאר להם ולשחק את המשחק בלי כפפות. כמות
השקרים והפרת הבריתות שכרת שבוצעו ע"י אחד המשתתפים בהישרדות הייתה חסרת תקדים, כאשר השקר על סבתו שמתה היווה את הדובדבן שבקצפת. הסוג השני של תכניות הוא בעיקר תכניות שבמרכזן עומד כשרון כלשהו וסוג כזה של אסטרטגיה לא מצא את מקומו.
בין היחיד לחברה - החברה היא לא יותר מאשר אוסף של פרטים שלהם אנו קוראים חברה שכן החברה היא פרטים הנוקטים באסטרטגיית הסתגלות ויכולת להתאים את עצמך לכל מצב שאתה נקלע עליו. אולי המאסטר של אסטרטגיה זו הוא רוב מהישרדות האמזונס, רוב דאג תמיד להיות עם האצבע על הדופק, לדעת מה קורה בשבט שלו ואיפה כל אחד
עומד. לבחור תמיד את הצד שלדעתו היה לו הסיכוי הטוב ביותר להמשיך איתו קדימה, ובשנייה שהוא זיהה שהכוח עומד לעבור מצד אחד לשני לקפוץ על העגלה שנוסעת עם הכוח כאילו אין מחר. האסטרטגיה שלו תמיד הייתה לקחת את החלשים והמעטים ולתת להם את הצ´אנס להתקדם קדימה במשחק על חשבון מי שהחזיק כרגע בכוח. בדרך זו הוא
הצליח להיפטר ממה שנקרא "שחקני כוח" ולהגיע לקווי הסיום של המשחק עם יחסית השחקנים הפחות טובים של המשחק. כמובן שגם אסטרטגיה זו היא לא ערובה לניצחון כמו שנוכחנו לדעת, שיטה של אני ואנחנו, מעין תלות הדדית בין הפרט לחברה אני מושפע מהחברה והחברה משפיעה עליי, אינו מוסבר בתפיסה הכלכלית ויכול להיות מוסבר על
פי הסוציולוגיה.
ב) ברמה המשפטית - אחריות המנהל על פי חוק והגנה ע"י הרגולאטור, ריסון פנימי וחיצוני.
הבעיה עם אנשים רגילים היא שהם בדרך-כלל, פשוט, רגילים. ואנשים רגילים לא ממש מעניינים. על-כן יש דגש חשוב מאד על קסטינג, ובעברית ליהוק. כשמלהקים לתוכנית ריאליטי, חשוב מאד שהאנשים יהיו מעניינים. שהם יוכלו לבטא את עצמם ואת רגשותיהם (ע"ע ליבי את רפאל לפרויקט Y2) ויוכלו לעשות זאת בצורה מובנת.
בנוסף, כדאי שיהיה להם איזה סיפור חיים מעניין, או משהו שיהפוך את האינטראקציה הבין-אישית למעניינת.
תחשבו על "הישרדות" הראשון - המצבה האחרונה הורכבה מארבעה אנשים שאין ביניהם שום קשר הגיוני, ובכל זאת הם עשו טלוויזיה טובה. הומו שמן, נחת מזדקן, נהגת משאית ביצ'ית ובחורה חייכנית. האינטראקציה בין הדמויות היא זו שעושה את תוכניות הריאליטי למה שהן.
ברור שמטרת יוצרי תכניות המציאות אינה לתעד את המציאות "כמות שהיא", תמונת המציאות שהם יוצרים בתכניות אלה נועדה לשרת את צרכיהם וצורכי התעשייה שהם עובדים עבורה. גם תכניות המציאות בנויות על פי תסריט ומתנהגות על פי כללים.
מנהלי תכניות בטלוויזיה יודו רק לעיתים רחוקות שהכלים שעומדים לרשותם לצפות האם תכנית תהיה להיט או כשלון מצומצמים ביותר. הדבר תלוי בכמות גדולה של מרכיבים שקשה לצפותם ועובדה זו מסבירה את המגוון העצום שהתפתח לאחרונה בתוך ז'אנר טלוויזיית המציאות. סידרת מציאות בעצם מביאה למסך דרמה סמי-דוקומנטארית שאת כללי
המשחק שלה מעצבים מפיקי התכנית. בבואך להגות קונספט לתכנית מציאות עליך למצוא מצב בסיסי, הנחת יסוד, להגדיר מטרה ולרקוח מערכת חוקים שבמסגרתם יפעלו הדמויות בסדרה. המטרה ידועה מראש אך מה שיקרה בדרך אליה הוא בעצם הנעלם שהצופה משתוקק לראות.
אחריות המנהל - האם מחויבותו היחידה היא לדאוג להעשרת בעלי המניות תוך התמקדות אך ורק ברייטינג וברווחיות תכניות המציאות או שמוטלת עליו גם אחריות כלפי השחקנים, הצלמים, הציבור הצופה, וכדומה?
על פי מודל הבעלים נראה כי אכן אחריות המנהל היא להגדיל את רווחי הבעלים והדאגה והאחריות על גופים אחרים לגיטימית כל עוד היא מתבקשת מטעמים של כדאיות עסקית לטווח הקצר או הארוך.
על פי פרידמן נראה נימוקים רבים לכך שיש שיקול אחד באחריות המנהל והיא לטובת בעלי העניין:
שימוש בכספי אחרים - פרסומות בשיא הרייטינג, נותני חסות למיניהם וכדומה.
איום על התחרות החופשית - לגיטימיות החשיפה ואם אני לא אחשוף הכול למען הרייטינג מישהו אחר יעשה זאת.
ריבוי מטרות חברתיות - לא נוכל לבחון האחת מול השנייה בשל האפשרות לניגודיות.
מומחיות - המנהל בעצמו לא יודע את מלוא כובד האחריות החברתית שמוטלת עליו.
שלטון העסקים בשאלות של צדק - מי הוא זה שיכול לקבוע מה צודק ומה לא, הדתיים, החילוניים, רשות השידור, הרייטינג, בעלי העניין, בעלי המניות, לא ניתן אף פעם לדעת בוודאות.
סמכות לפעול בתחום החברתי - על פי פרידמן, בתפיסת הליברליזם הקלאסי, לצופה יש את הזכות לבחור לצפות או לא, התכנית והמנהל שלה לא נבחרים למלא איזה שהוא תפקיד חברתי ולכן לאו דווקא אחראי לצדק חברתי כזה או אחר.
ריסון המערכת העסקית
נראה כי כאשר בידינו חוק הקובע מה מותר ומה אסור לעשות כולל איסור גניבה, חיוב קיום חוזים, הבטחה מפני אבטלה, הגנה על תחרות חופשית, קביעת גבולות לפרסומות וחשיפות והטלת חובת זהירות כללית על מי שמייצר, משווק או מוכר דבר העשוי להזיק גורם לכך יכול להיחשב בעיני מנהלים רבים שכל מה שעליהם לעשות הוא לפעול
במסגרת החוק.
אך לא ולא!, החוק הוא המינימום הנדרש, והנוטל על עצמו נורמות מוסריות מעל ומעבר לחובה המשפטית נוהג מנהג חסידים על חשבון העסק, החוק הוא הרצפה של המוסר.
ריסון פנימי -
נראה כי החוקים הקיימים לא הספיקו לריסון חברות התקשורת הגדולות שראו לנכון להראות כל פיסת מידע אפשרית אשר תוביל לעלייה מתמדת ברייטינג העולה וגדל כל הזמן.
נמצא ונראה כי בהתחשב בעובדה כי תכניות המציאות הינן פן חדש בדור הטלוויזיה והאינטרנט עד כי הגבולות לא היו ממש ברורים וההתייחסות של ההנהלה והצוות תוך הסכמה טוטאלית של המשתתפים לחשיפה לא דרשה לעצור ולחשוב מה באמת מוסרי ועד כמה ניתן לראות ולחשוף.
על כן נקבעו חוקים ברורים אשר יאפשרו למשתתפים וגם לצופים ליהנות ממעט אנושיות גם אם אתה מצולם 24 שעות ביממה.
להקפיד על כך שהמתמודדים יקבלו זמן ומקום בו אינם נצפים, על מנת להבטיח את שמירת כבוד האדם שלהם. לפיכך, יש ליצור הפסקות יומיות, באורך סביר ומשמעותי, בו אין הקלטת וידאו או אודיו (או שידור). המתמודדים צריכים לקבל מידע ברור לגבי הפסקות אלה.
לספק למשתתפים בתכנית מקומות המוסתרים מהצופים, בהם יוכלו לעסוק בפעילות פרטית שלא ראוי לחשוף אותה לציבור הצופים, גם אם המשתתפים אינם מתנגדים לחשיפה זו.
פעילות זו לא תשודר בתכנית. על המפיקים לחדול מצילום במהלך פרקי זמן מוגדרים בכל יום על מנת לאפשר למשתתפים לעסוק בפעילות פרטית או אינטימית.
ריסון חיצוני -
נקודות המצריכות הגנה ע"י הרגולאטור
החוק עוזר לעוזריו - הגנה על פרטיות וכבוד האדם - סוגיה רחבה זו כוללת בתוכה היבטים רבים, הנובעים מאופיו הפולשני של הז'אנר.
המשתתפים בתכניות מציאות אינם שחקנים מקצועיים ולכן אינם מוגנים ע"י ארגונים מקצועיים (בארה"ב - גילדת השחקנים בטלוויזיה). כתוצאה מכך, תנאי העבודה שלהם אינם מובטחים ואינם מפוקחים. אפשר להעסיק אותם ללא תמורה כספית ובמקרים רבים אכן זה כך. המשתתפים מוכנים לזה כדי לזכות בהופעה בטלוויזיה. העוצמה שבידי בעלי
המדיה מאפשרת להם לקבל עבודה ללא תמורה, מאלה השואפים להיכנס לתעשייה ולהביא להשפלתם העצמית בפומבי.
החוק כללי מדי - הגבלת ההשפלה הציבורית - המנגנון של הבטחת הנגישות לשידור באמצעות ביצוע פעולות משפילות, הוא מנגנון שיש לצמצם. בעלי המדיה יכולים לעשות שימוש בעוצמתם ולגרום לאנשים לעשות דברים שלא היו עושים בנסיבות אחרות. יש להימנע מלאפשר שימוש במצלמת הטלוויזיה ככלי הבודק כמה רחוק אנשים ילכו בשביל להפוך
למוכרים. באותו אופן, השימוש בהבטחה לזכייה כספית תמורת ביצוע מעשים משפילים פוגעת בחברה ויש להימנע ממנה.
הרוכב תלוי בסוסו - יש להימנע מההבטחה השקרית ל"ניסוי חברתי". חלק מתכניות המציאות לא מגדירות את עצמן כבידור בלבד, אלא מתיימרות לשמש כזירת ניסוי חברתי. פעמים רבות הן מחזקות ימרה זו ע"י הוספת פסיכולוגים לצוות התכנית. יש להימנע מכך שכן זה מעודד שימוש במדיום לניסויים בבני אדם.
הפרת החוק משתלמת - מעקב כבידור - בחברה הדמוקרטית מעקב נתפס כביטוי לשליטה חברתית והגבלת חירויות האזרח. תכניות המציאות מפחיתות בערך הפרטיות והופכות את המעקב לחוויה מבדרת ואפילו תרפיוטית. החוקר מציע להתייחס ברצינות למאפיין הפולשני של התכניות, ואף לדרוש מיוצריהן יחס רציני שכזה.
כאמור, תכניות המציאות מתבססות כמעט לחלוטין על אנשים מהרחוב, שחקנים לרגע. לשחקנים מקצועיים שמור בתכניות רק תפקיד המארח. מאפיין זה מעלה שאלות בנוגע להבטחת מעמד השחקן המקצועי. (החוק מגיב באיחור).
הסתמכות על החוק יכולה לשמש כאצטלה לחוסר אחריות מוסרית - על מנת להגן על צופים צעירים (ילדים ונוער) מחשיפה לתכנים בוטים, מיניים ואלימים, אשר מופיעים בתכניות מציאות פעמים רבות, יש לתת את הדעת לסיווג התכניות ולהגבלת שעות שידורן.
סוגיה נוספת הקשורה לקהל הצעיר היא הגבלת גיל המשתתפים בתכנית המציאות. בבריטניה שודרה תכנית בשם Teen Big Brother שמשתתפיה בני 18. באתר התכנית מצוין כי לא צפויה תוכנית בהשתתפות מתמודדים צעירים יותר, בשל מגבלות החוק.
בטויי מין ואלימות - מהניסיון באיטליה ניתן ללמוד על הקושי להגדיר מהם תכנים מיניים לגיטימיים במסגרת תכנית המציאות. האם שידור אקט מיני בין משתתפים שונה משידור סרט פורנוגראפי? מהם הגבולות בכל הנוגע להתנהגות מינית מרומזת?
התכניות מבוססות על התפתחויות הטכנולוגיות ושילובם מאפשר נתיבים חדשים בשוק הפרסום. תכניות המציאות מציעות מדד חדש של צפייה - מדד אפקטיבי, התנהגותי. יש לתת את הדעת להשלכות מאפיין זה על שוק הפרסום בטלוויזיה.
החוק מגיב באיחור - סוגיה נוספת היא סיווג תכניות המציאות לצורכי הכרה בעמידה במכסות. בצרפת, סבב הדיון סביב ההכרה בתכנית מציאות כיצירה אודיו ויזואלית. בישראל, רלוונטית שאלת הסיווג לז'אנרים להכרה במכסות, הנדרשות מן המשדרים, להפקה ברמת נאותות גבוהה.
כזכור, הועלתה בצרפת הטענה כי יש להתייחס לערך האומנותי והתרבותי של התכנית. נשאלת השאלה, באיזה מידה רצוי וניתן להתייחס למרכיב זה בשיקולי ההכרה בתכנית, ע"י הרגולאטור. זאת, במיוחד בהתחשב בערכים ובמסרים הבעייתיים בתכניות אלה.
ג) ברמה החברתית מוסרית - רייטינג תכניות מציאות כמעין הסכמה חברתית, השפעות, פגיעה בחירות או הזדמנות חיים.
על פי עקרונות מוסר בעסקים:
תועלתנות - המעשה הראוי הוא זה שיביא למקסימום אושר למרב בני האדם - הטון הוולגרי של החדירה לפרטיות והתייחסות להחלטה עם מי להעביר את שארית חייך כמשחק הן מנת חלקן של הרבה מתכניות המציאות שמציעות הרשתות הגדולות של הטלוויזיה באמריקה. תכניות אלה הן למעשה ניסוי סוציולוגי מתועד שמטרתו לבדר. הן נבדלות אחת
מהשנייה לא רק בנושא בהן הן עוסקות ובסוג המשימות שעל המשתתפים למלא אלא גם ברמת השליטה שמפעילים מפיקי התכנית. ההנחה שככל שהכוח שמשקיעים מפיקי התכנית בבריאת המציאות בה יפעלו המשתתפים ותיעולם בכיוונים הרצויים להם ייצרו מצבים יותר אנושיים ודרמטיים אינה תמיד נכונה.
חובות וזכויות - הרצון הוא רצון רגשי והוא מופעל ומתעורר ללא שליטה, יש לבחון את המשמעות המוסרית של המעשה רק מתוך המניע מה ביקש האדם ליצור במעשה.
האדם כתכלית - עשה מעשיך כך שהאנושות הן שבך הן שבכל איש אחר, תהיה לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד:
בערכים ומסרים בתכניות מציאות - במובן מסוים נתפסות תכניות המציאות כמימוש החלום הדמוקרטי של עידן המידע. "האמיתיות" של תכנים אלה קשורה באינטראקטיביות שלהם. הצופים משתתפים ביצירת התכנית והופכים לאקטיביים.
הצלחת תכנית מציאות תלויה ביכולת ליצור אשליה של מוצר מדיה דמוקרטי. הצופה מקבל "בעלות" על תהליך הצפייה דרך השידור החי והמתמשך (כאמור, בערוץ לוויין בכמה מדינות שודרה התכנית באופן רציף, 24 שעות ביממה) ובאמצעות מעורבותו בניפוי המשתתפים.
על פי קאנט - הציווי המוחלט - עשה מעשיך על פי הכלל המעשי אשר בקבלך אותו תרצה גם לחוק כללי:
דרך הצפייה במשתתפים, הצופים לומדים מה "אמיתי". הם משתמשים בצפייה כדי להעניק משמעות והגיון לחייהם שלהם. התכנית מחזקת את הצופים דרך הצפייה בחייהם "האמיתיים" והאינטימיים של אחרים. נוכחות המצלמה מבטיחה אמינות, וכך, באופן פרדוקסאלי, מאשרת את האינדיבידואליות של הצופה.
צדק - אחת הביקורות המרכזיות על תכניות המציאות היא שהן מקדמות הלך רוח בקרב צעירים לפיו ניתן להפוך למפורסמים ועשירים בקלות. מספיקה השתתפות בתכנית וחשיפה במסגרתה. המשתתפים "מוכרים" את פרטיותם תמורת תהילה. למעשה, הפרס האמיתי בתכנית המציאות הוא התהילה (לאו דווקא הפרס הפורמאלי הניתן לזוכה). הפנטזיה של
כוכבות, של חשיפה מקסימאלית, היא המוקד, התשוקה והתכלית. המדיום אינו רק המסר, הוא הפנטזיה עצמה, בגלוי ובמוצהר. דין שונה לשווים אשר כולם חושפים את עצמם אך לאו דווקא נשארים אלו גם בסוף בקבלת הפרס.
סגולות טובות - פתרון מיוחד המהווה מעין פשרה ומנהל בעל סגולות אלו הוא זה שיוכל לראות את טיבה המוסרי של הסיטואציה, הגדלת רווחי הפירמה תוך ריסון פנימי ושמירה על חירות הפרט - תכניות המציאות, גם בארצות הברית וגם בישראל, שוברות את כל שיאי הרייטינג, אין תכנית חדשות או תכנית אחרת שאחוזי הצפייה שלהן גבוהים
יותר מתכנית כמו "כוכב נולד" או "קחי אותי שרון".ברור שמטרת יוצרי תכניות המציאות אינה לתעד את המציאות "כמות שהיא", תמונת המציאות שהם יוצרים בתכניות אלה נועדה לשרת את צרכיהם וצורכי התעשייה שהם עובדים עבורה.
תכניות המציאות בנויות על פי תסריט ומתנהגות על פי כללים.
הסכמה חברתית - סיפוק אינטרסים כלכליים תוך ביטוי ערכים אישיים ותרבותיים בחייהם הכלכליים של כל בעלי העניין המשתתפים והמנהלים.
המימד המרכזי של תכניות המציאות הוא התחרות, התחרות האכזרית בין המתמודדים על מנת לזכות במיליון דולר במאבק הישרדות מול חבריהם באי בודד, להיות זה שמבין עשרים וחמישה הצעירים, שנבחרו בקפידה על ידי צוות ההפקה, יזכו בליבה של רווקה, או להביס בתחרות ברוטאלית את המתמודדים האחרים על מנת לזכות במשרה המכניסה 250
אלף דולר בתאגיד של דונאלד טרמפ.
יצר המציצנות שלנו בא על סיפוקו כשאנו צופים במה שנראה כגרסה מודרנית המכליאה קרבות גלדיאטורים וקרקס. כללי המשחק של התכניות הללו מבוססות על שיסוי המשתתפים זה בזה. אושרו של הזוכה יכול להיות מושג רק באמצעות כישלונם והשפלתם של המשתתפים האחרים. אחד הרגעים האהובים על במאי התכניות מתרחש כאשר המצלמה מלווה
בפעם האחרונה את המפסידים ברגעי כישלונם, שבורים ודומעים ברגע סילוקם מהתכנית.
3. סיכום ומסקנות
תוכניות המציאות מאופיינות לא פעם בשילוב משימות קשות, שיש בהן סכנה פיסית ואפילו התאכזרות פסיכולוגית. למשל בתכניות מסוג 'הישרדות' הכוללות משימות של הישרדות בתנאי שטח קשים ותחרות קשה בין המתחרים. בסופו של תהליך קשה זה, נדרש הצוות להחליט מי מבין חבריו ראוי להמשיך ולהשתתף ומי יודח. תכניות אלה פוגמות
בערכים של שיתוף פעולה ומתן סיוע לזולת.
ביקורת על הז'אנר נוגעת בכך שהוא יוצר ומחזק תרבות של חוסר מעש, גסות, צריכה על חשבון יצירה ומתן דגש למראה החיצוני על חשבון האינטלקט. ביקורות נוספות טוענות כי התכנית מקדמת מציצנות, ריקנות כוכבות מהירה, חוסר אחריות מוסרית כלפי החברה.
אחת הביקורות המרכזיות על הסדרה 'האח הגדול' היא שהיא מקדמת הלך רוח בקרב צעירים לפיו ניתן להפוך למפורסמים ועשירים בקלות. מספיקה השתתפות בתכנית וחשיפה במסגרתה. המשתתפים "מוכרים" את פרטיותם תמורת תהילה.
למעשה, הפרס האמיתי בתכנית המציאות הוא התהילה (לאו דווקא הפרס הפורמאלי הניתן לזוכה). הפנטזיה של כוכבות, של חשיפה מקסימאלית, היא המוקד, התשוקה והתכלית. המדיום אינו רק המסר, הוא הפנטזיה עצמה, בגלוי ובמוצהר.
ביקורת רבה נשמעת על המסרים המועברים בתכניות המציאות והערכים שהן מקדמות. אולם, ישנן גם דוגמאות לתכניות מציאות אשר מקדמות ערכים חיוביים.
למשל, תכנית מציאות המשודרת בארה"ב, במסגרתה חיים אנשים בסביבת חיים ממאות קודמות. התכנית מאפשרת היכרות עם תקופות היסטוריות ועם חלקים מן המורשת האמריקאית.
תכנית המביעה ומדגישה ערכים ואידיאולוגיה כמו בעבר תוך התחשבות מקסימאלית ביכולות הזולת, שיתוף פעולה, קשב ומוסר.
בתכנית מציאות בתורכיה, עוברות שתי משפחות לגור בשני בתים נפרדים. כל משפחה עובדת במקום עבודה, שאליו היא נשלחת על ידי ההפקה, תמורת שכר מינימום. המשפחה שהוציאה הכי פחות כסף זוכה. המתמודדים מתועדים בחיי היום יום. הסדרה מקדמת ערכים של הסתפקות במועט והיכרות עם קשיים כלכליים של קבוצות אוכלוסייה שונות.
נראה כי המסר של התכניות הללו הוא שהמציאות היא שדה קרב דארויניסטי שרק הטובים והחזקים באמת שורדים בו. בתכנית "הישרדות" שבה המתמודדים המחולקים לשבטים חייבים לשרוד בתנאי הג'ונגל, חברי השבט צריכים לעבוד למען השבט, אולם כל אחד מהם יודע שלבסוף רק אחד מהם יחזור הביתה עם מיליון דולר.
התפיסה החברתית של תכניות המציאות היא תפיסה של משחק סכום אפס, אתה לא יכול להפוך למנצח אלא אם כן אתה גורם לאחרים, גם באמצעות רמאות והונאה, להפסיד. בעולם הטלוויזיוני הזה שבו אדם לאדם זאב, סולידאריות ואלטרואיזם הן מידות בלתי ראויות שלא יובילו אותך אלא לכישלון.
4. ביבליוגרפיה:
1. Blocman, A. Challenge the Classification of "Audiovisual Work". European Audiovisual Observatory. France, 15 November 2001.
2. Blocman, A. The CSA Delivers its Report on the Definition of What Constitutes "Audiovisual Work". European Audiovisual Observatory. France, 25 July 2002.
3. CSA. ACTIVITE RAPPORT 2001.
4. Dorfman, R. The Future of Reality...Television. EXQUISITE CORPSE. Spring/summer 2002.
5. Jedras, H. Financial Penalty concerning "Big Brother"- format. European Audiovisual Observatory. Poland, 4 October 2001.
6. Jones, J. "Show Your Real Face". New media society. London, 2003.
7. Lengyel, M. Regulatory Authority Takes Action Against "Big Brother". 8. European Audiovisual Observatory. Hungary, 2003.
8. Sousa, H. High Authority for the Media Takes Stand on Reality Shows. European Audiovisual Observatory. Portugal, 22 May 2001.
9. Stoican, M. Conclosions on "Reality Shows". European Audiovisual Observatory. Romania, 16 May 2003.
10. Vier, C. Definition of an "Audiovisual Work". European Audiovisual Observatory. France, March 2002.
11. אבולעפיה, ר. תושבת חוזרת, טלוויזיית מציאות- 1882 ועד 2002, נובמבר 2003.
12. אלפנט- לפלר, נ. סקירה משווה בנושא תכניות מציאות, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, דצמבר 2003. זמין ב:
http://www.rashut2.org.il/editor%5Cuploadfiles%5C%D7%A1%D7%A7%D7%99%D7%A8%D7%94%20%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%94%20%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90%20%D7%AA%D7%95%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA%20%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA.doc
13. אלפנט- לפלר, נ. דר' אברהם, א. דר' פירסט, ע. לאור, נ. הנעדרים והנוכחים בזמן צפיית שיא, הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, יולי 2003.
14. אסף TV, You're Fired, http://www.tve.co.il/story.asp?id=2374, אוקטובר 2004.
15. אסף TV, הקרב על הרייטינג, www.tve.co.il, דצמבר 2004.
16. גרנות, א. דור הריאליטי. קאט. ישראל, נובמבר 2003.
17. דהאן, י. המציאות על פי ""תכניות מציאות", חברה צודקת, http://www.hevra.org.il/modules.php?name=News file=article sid=599 , מרץ 2004.
18. מאיה, סדרות מציאות, מה זה?, www.tapuz.co.il, אוגוסט 2004.
19. מאיה, אסטרטגיה בעידן הריאליטי, www.tapuz.co.il, אוגוסט 2004.
20. רון, המציאות מאחורי סדרות המציאות, www.tapuz.co.il, אוגוסט 2004.
21. רון, אסטרטגיות בריאליטי, www.tapuz.co.il, אוגוסט 2004.
1

תגים:

אחריות · אינטרס · האגואיזם · חובות · חיצוני · סמכות · פנימי · ריסון · רציונאלית · שימוש

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תכניות מציאות וריאליטי במשמעות מוסר בחברה", סמינריון אודות "תכניות מציאות וריאליטי במשמעות מוסר בחברה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.