הבנק המרכזי, מפקח על הבנקים - האם ביצע תפקידו כהלכה?

תקציר העבודה:

המפקח על הבנקים פועל כממונה על פעילות הבנקים והוא חלק ממשרד האוצר. במסגרת תפקידו הוא פועל להבטחת הפעולות בבנקים, כחלק משירות לציבור המעוניין להבטיח כי הבנק לא יפשוט את הרגל. המפקח פיק הנחיות לבנקים כיצד לפעול, בודק את פעילותם, מבקש מהם דיווחים שוטפים, וכן פונה אליהם בבקשות שונות מעת לעת לביאורים שונים.
מערכת הבנקאות מהווה חלק חשוב ומרכזי של המשק, בעיקר משום שהיא בעצם מנהלת את ענייני הכספים של כולנו. זה כולל את החברות העסקיות, בעלי החברות ומשקי הבית - בעצם כל אזרח ואזרח. לכן תקלות בתפקוד המערכת הבנקאית עשויות לפגוע, אפילו קשה, בתפקוד המשק כולו. מכאן שלכולנו יש אינטרס שהמערכת הבנקאית תתפקד היטב ותהיה יציבה (אפשטיין,1997). משקי הבית משקיעים באמצעות הבנקים גם בקרנות נאמנות, שהוא חלק ניכר מעסקיהם (Apap & Griffith ,1998) ). מטרת הפיקוח על הבנקים היא לדאוג למניעת תקלות במערכת הזאת. תפקידו של הפיקוח הוא שמירה:
''על יציבות התאגידים הבנקאיים מהיבט ההגנה על כספי המפקידים.''
''על הניהול התקין של התאגידים הבנקאיים.''
על ''ההגינות ביחסים העסקיים שבין הבנקים ללקוחותיהם.''

ראש הפיקוח, המפקח, ממונה על ידי נגיד בנק ישראל. הביסוס החוקי של תפקידי הפיקוח על הבנקים כולל גם את הכלים שעומדים לרשות של המפקח וצוות העובדים. בין הכלים הללו ניתן למנות:
- קביעת נורמות והגבלות לפעילות הבנקים כולל ''הגבלת סכום ההלוואה המרבי שניתן לתת ללווה יחיד ולגורמים הקשורים לבנק (הלווים והמנהלים)...''
- הליכי רישוי.
- ביקורת והערכה של פעילות הבנקים.
- טיפול בפניות הציבור.

לכל אחת מפעילויות אלו יש השפעה על שוק ההון, אולם שלושת האחרונים יש להם גם משמעות לגבי מניעת מעילות.
מטרת העבודה הנוכחית היא לבדוק את פעילותו של המפקח בכל הנוגע לארבעת סעיפים אלו, וכיצד כשל בהם הביא לשני מקרי המעילה\חוסר סדרים החמורים ביורת במשק הישראלי: פרשת ויסות המניות ופרשת בנק למסחר.
שאלת המחקר היא האם תפקידו של המפקח רחב מידי, והאם בשני המקרים המפורסמים ביותר בישראל (ויסות מניות הבנקים ומקרה בנק למסחר) ניתן לומר כי המפקח התרשל בפעולותיו.

ראשי פרקים
1. מבוא
2. תפקידו של המפקח על פי החוק
מגזר הבנקאות בישראל
הפיקוח על המגזר
3. פעולות פיקוח ספציפיות של היועץ
פיקוח על היעוץ ללקוחות
בדיקת הלימות ההון
פיקוח על מתן אשראי
פיקוח על עמלות
פיקוח על המיזוגים והפרטות
4. פיקוח על פי תקנים מחו"ל
5. מקרה ויסות מניות הבנקים
6. מקרה בנק למסחר
7. סיכום ומסקנות
8. ביבליוגרפיה
9. נספחים- פרוט החוקים המוזכרים בעבודה

קטע מהעבודה:

מקורות:

האם היה אפשר לנהוג אחרת?
מהאמור לעיל עולה כי המפקח לא הטיל את כל כובד משקלו על מנת לשנות את המצב ולא אכף את החוקים ופעל בשיטת "סמוך" שהוכיחה בסופו של דבר את חסרונותיה.
לשם המחשה והדגמה ניתן להראות מצב דומה שקרה באנגליה והתיפקוד במקרה:
ב28- בספטמבר 1987, חברת התעסוקה "בלו ארו" ((BLUE ARROW ביצעה הנפקת זכויות בבורסה של לונדון, וחברת הברוקרים קאונטי נטווסט (שהיא חברת בת של נטווסט בנק ונוצרה בעקבות מהפכת ה"בינג בנג" בלונדון ב1986-) היתה החתם הראשי.
לרוע מזלם של כל הנוגעים בענין, המשבר הגדול של אוקטובר 1987 הפריע לשיווק התקין של המניות המוצעות, וקאונטי נטווסט, ביחד עם עוד חברת ברוקרים ידעוה בשם פיליפס אנד דראו, מצאו את עצמם תקועים עם חבילות גדולות של הניירת של בלו ארו, כאשר לא היה ניתן למכור אותן הלאה מבלי לספוג הפסדים גדולים ומבישים. הפיתרון
שאימצו לעצמם הברוקרים החרוצים היה פשוט, ואפילו לא מקורי במיוחד. כדי להסתיר מציבור המשקיעים שהחתם בעצמו נאלץ להישאר עם המניות - דבר שהיה גורם בוודאות לירידת ערך המניה, הם איתרו כל מיני "מקומות חנייה" בתוך קבוצת נטווסט שבהם היה ניתן לאחסן חבילות של מניות, מבלי שאף אחד ירגיש בדבר, ומבלי שידווחו על
אחזקותיהן.
כאמור, פיתרון זה אינו מקורי, אבל הוא בהחלט עונה על הצרכים. יש לגביו רק שתי בעיות, האחת תיאורטית, והשניה מעשית מאוד. הראשונה היא שמעשים כאלו הם נגד החוק, מפני שהם מהווים התערבות מלאכותית ובלתי תקינה בקביעת מחיר המניה ע"י השוק החופשי. במקומנו קוראים לזה "ויסות", וימים אלו של תחילת אוקטובר הם המתאימים
ביותר להיזכר בנפלאות הויסות ולאן הוא יכול להוביל.
במקרה של בלו ארו, הויסות היה בקנה מידה פחות אפוקליפטי מאשר ויסותים שבוצעו בישראל, כמובן, אבל עדיין בגדר האסור. מה שחמור עוד יותר הוא שנתפסו.
המפקח מעד בצורה רצינית בזה שהוא נתן לנשיונל וסטמינסטר לבצע בדיקה פנימית. לא רק שהדו"ח שהוכן ע"י סגן היו"ר לא פירט את העבירות שבוצעו, הוא גם נשאר חסוי. אפילו כשהיו"ר והמנכ"ל של קאונטי נטווסט התפטרו, הציבור לא למד על כל הנסיבות והסיבות שהביאו לכך.
רק ביולי 1989, כשמשרד המסחר והתעשייה פירסם את דו"ח החקירה שלו על הפרשיה האומללה, נחשפו כל- או לפחות-רוב - הפרטים, ואז התחילו הרעש וה"טיהורים". האחראים בדרגות הניהול עפו מהר מאוד, אבל התהליך לא נעצר שם. אחרי שהתברר שחברי הדירקטוריון של חברת האם דנו מיד אחרי ההנפקה לגבי חוקיות הטיפול במניות, אבל לא
נכנסו לעובי הקורה. ואכן, לאחר שדו"ח משרד התמ"ס מתח ביקורת על שלושה דירקטורים במיוחד, לא נשארה להם ברירה אלא להתפטר (יש לזכור, שמדובר באנגליה לא בישראל, ולכן מי שמבוקר מסתלק מהר מאוד). אבל גם יו"ר הקבוצה, הלורד בורדמן, התפטר גם כן, באומרו שהאנשים האלו יוחדו לביקורת בצורה לא הוגנת. יש לציין שלורד
בורדמן עצמו לא היה מטרה לביקורת אישית בדו"ח.
המצב אצל רשויות הפיקוח אינו יותר טוב. אם כל השחקנים התגלו כגנבים בכוח או בפועל נשאלת ממילא השאלה על אזלת ידן של המשטרות למינהן, והתשובות אינן משביעות רצון. כל הדיבורים של הגופים השונים על ההתקדמות של שיתוף הפעולה ביניהם התגלו כחסרי ערך, ואולי אפילו חסרי יסוד, הבנק אוף אינגלנד יצטרך ללמוד איך
להתקיים לצד הגופים החדשים שהוקמו בעקבות הרפורמות של השנים האחרונות, אחרת הקריאה שכבר נשמעת להקמת גוף פיקוחי עליון לבנקאות וניירות ערך עשויה להפוך לדרישה כללית ולבסוף להתגשם.
מרוח הדברים מובן פה שהשוני העיקרי הוא בטיפול שאחרי הפרשה: בישראל ראשי הבנקים לא "עפו" במהרה ואף התנגדו לעיתים לנישולם ממשרותיהם ולעומת זאת באנגליה היה ברור להם שאחת דתם להתפטר.
תופעה זו אינה יחידה במערכת הבנקאית ובארץ בכלל. ישנם דוגמאות רבות לכך. ארצנו היא ארץ מרובת ועדות חקירה וכמעט כל ועדת חקירה מוצאת אשם בנחקרים. בנושא זה יש לציין את ועדת אגרנט, ועדת כהן וכו'.
גם לגבי הבנקים אין זה מקרה ראשון ואחרון. מקרה אופייני ומפורסם אחר הוא של דו"ח שמחה שנקר (הארץ 10.12.87 עמוד 11) שעבד בבנק לאומי והתלונן נגד ההנהלה.
החל מחודש יוני 1984 שיגר שנקר מכתבי תלונה למפקחת על הבנקים אך מעוללם לא הוזמן לשיחה כדי לברר את תלונותיו. התייחסות אחת היתה רק באוקטובר 1986 בתשובה לתלונה מיולי אותה שנה וזאת לאחר ששנקר פנה גם מבקר המדינה, באה תשובת המפקחת:
"1. באשר לדירקטוריון - בדקנו את האמור במכתבך ולא מצאנו שנדרשים מצדנו צעדים להבטחת פעולתו התקינה.
2. המפקח על הבנקים עוסק בקרה על הניהול התקין של עסקיהם של הבנקים והשפעתו על יציבותם. בהקשר לזה אנו בודקים טענותיך הספציפיות בדבר חריגות בנושא ניהול תקין".
בינואר משגרת המפקחת על הבנקים מכתב נוסף: "כידוע לך עיקר תפקידו של הפיקוח על הבנקים הוא להבטיח כי הבנקים ינהלו עסקיהם בדרך שלא תביא סיכונים בלתי סבירים. בהתאם מקבלים עדיפות ראשונה בתוכנית העבודה נושאים הקשורים ביציבות הבנקים".
על כך השיב לה שנקר: "בנק לאומי עמד על סף תהום ואתם בחוסר הבנתכם במקרה הטוב, או בהתעלמות זדונית, מתוך שיקולים שמן הדין שייחקרו, התעלמתם מהסימנים הברורים ומהכתובת על הקיר. התעלמותכם מהתלונות שהגיעו אליכם מצביעות בעליל על אטימות מוחלטת מצדכם. אין ספק שנכשלתם כישלון חרוץ במשימות העיקריות שאתם טוענים
שעליכם לבצע".
דוגמא נוספת היא המינויים הפוליטים בארץ והשחיתויות הפוליטיות (דוגמת ח"כ אבוחצירה).
האילגליזם הפך כבר מאילגליזם רך ולפעמים מוצא את ביטויו בשחיתויות לאור היום.
בעשור האחרון נתגלו בישראל כמה פרשיות שחיתות בקרב עובדי ה"צווארון הלבן"14 בדרגים הבכירים ביותר של המינהל הממשלתי וכן בקרב הצמרת הפוליטית של רשויות מקומיות אחרות. בסקר שערך המכון למחקר חברתי שימושי במאי 1975, על מידגם המייצג את הציבור היהודי בארץ, נמצא ש58%- השיבו כי מיקרי הרמאות והשוחד הינם מקרים
"רגילים" או אף "רגילים מאוד" בחברה הישראלית. 88% העידו שהפרשיות הכלכליות מעידות על רמה מוסרית נמוכה. ביום עיון שערכה המיכללה למינהל בקיץ 1978 בנושא טוהר המידות במינהל הציבורי בישראל, העלה שר המשפטים דאז שמואל תמיר את הטענה שמאז "שורת המתנדבים" הולכת ומתפתחת במיגזר הציבורי בישראל 'שיטה' הגורמת
להתפוררות איטית אך רצופה בטוהר במידות.
מטבעה, השחיתות מתבצעת בסתר והיא מלווה בהסוואה ובעורמה. כך לגבי השוחד שבו קיים שיתוף פעולה וקשר של שתיקה בין המקבל והנותן. לפיכך קשה לאמוד במדויק את היקף של הבעיה וממדי התפתחותה. אולם ניתן לקבוע כי בשנים האחרונות הסטייה מעקרון טוהר המידות מקבל ציביון מדאיג. לא רק שמסתמן כאן מעבר מהפקידות הזוטרה אל
הפקידות הבכירה, אלא שעברייני ה"צווארון הלבן" בישראל כמיכאל צור ואשר ידלין האמינו שמכוח תרומתם הרבה למשק הישראלי ומתוך כך שגלגלו כספים שהסתכמו במילארדים של לירות אין כל פסול מוסרי בהפרשת "מעות לכיסם".
אשר ידלין, במשפטו ובספרו "עדות" העלה מעין כתב "הגנה" שיסודו בטענה שהוא אינו אלא "קורבן" של שיטה פוליטית שלא בחלה אף במעשי שחיתות אם אלו נעשים למען המפלגה. ע"פי עדותו, שיטה זו מקדשת את המעצים למען מימוש מטרות המפלגה - העומדת לכאורה מעל החוק ומעל לכל מוסד אחר במדינה, מתוך שפעל בתוך שיטה זו ולמען
אינטרסים ציבוריים כביכול, ביקש אשר ידלין להוכיח את חפותו. ממידע שהופץ בעת משפטם של מספר עברייני הצווארון הלבן בישראל עולה, שאנשים אלו נהגו לפזר סכומי כסף גדולים בעת שהייתם בחו"ל. עקרון "פער הסטאטוס והמשכורת" איננו מתקיים בישראל באותו אופן שבו הוא מתקיים בארצות המתפתחות. נראה שהציפיות של הציבור
הישראלי ממנהיגיו ומעובדי הציבור הן עדיין של ו"הצנע לכת" חרף העובדה שהחברה הישראלית נעשית יותר ויותר ראוותנית וחומרנית. גם משום יחסו וציפיותיו של הציבור וגם מתוך החשש לעורר את תשומת ליבן של רשויות מס ההכנסה, אין עבריין הצוארון הלבן מתפתה להפגין את בעלותו על "סממני הסטאטוס" החברתיים והכלכליים- אלא
בהיותו בחו"ל. הפיתויים והלחצים הפסיכואגואיסטיים להפגין סממני סטאטוס ב"עולם הגדול" הם אלו המחריפים את האילוץ למעול ולהשחית.
לפי דעתנו האשם הוא בשיטה ויש לשנות אותה. מדינתנו היא מדינה שבה הכל מאורגן תחת השפעתם של גופים גדולים וכל חשיפה של שחיתות מתקבלת באיפוק ובעין רעה אצל הממונים ולוקח הרבה זמן עד שטחנות הצדק מתחילות לעבוד.
מקרה בנק למסחר
באפריל 2002 התמוטט הבנק למסחר, כתוצאה מהמעילה הענקית, בהיקף של יותר מ- 250 מיליון שקל, שביצעה עובדת הבנק, אתי אלון במשך כ- 5 שנים. לאחר קריסת הבנק, בדק משרד מבקר המדינה את דרך הפיקוח של מחלקת הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל על הבנק למסחר בתקופה שבה בוצעה המעילה.
במקרה של בנק למסחר המפקח לא בדק את ספרי הבנק לעומקם, וכך הצליחה עובדת הבנק לתת אשראי פיקטיבי, להחתים לקוחות לכאורה על בקשת אשראי ואת הכסף לגנוב.
בקשר למעילה בבנק, לא מצא המבקר ליקויים בפעולות המפקח על הבנקים, יצחק טל (שפרש לפני מספר חודשים) המצביעים על קשר ישיר לאי מניעה, או אי גילוי, המעילה במועד מוקדם יותר. יחד עם זאת, ציין המבקר מספר הערות והמלצות כלליות בעניין הפיקוח העקיף על האמצעים שבהם נוקטים הבנקים נגד סיכוני מעילה.
מבקר המדינה העיר למפקח על הבנקים, כי למרות קביעת המפקח שהבנק למסחר חרג שוב ושוב מההוראות לניהול בנקאי תקין, וכי הדו"חות שהגיש בעניין זה היו לעיתים שגויים ואף מסולפים, לא נקט המפקח הליכים להטלת סנקציות על הבנק. כן ציין המבקר כי המפקח על הבנקים לא יזם פנייה לטיפול בחריגות אלה גם כאשר נקט הבנק למסחר
בתחבולות ובסילוף נתונים.
לדעת המבקר, הימנעות המפקח על הבנקים לאורך שנים מהטלת סנקציות על הבנק למסחר, או על מנהליו, לאחר שמצא בו הפרות חוזרות ונשנות של הוראות הניהול התקין, פגעה ביכולת ההרתעה מפני הפרות נוספות של הוראות המפקח. מבקר המדינה מציין כי מן הראוי שהמפקח על הבנקים יבחן מחדש באיזו מידה, באילו בנקים ובאילו סוגים של
ליקויים דרושה ביקורת מעקב בסמוך לקבלת הודעות מהבנקים בדבר תיקון ליקויים שהתגלו בביקורות קודמות. המבקר גם מציע לבנק ישראל לבחון אפשרות לביצוע תיקון חקיקתי של פקודת הבנקאות, שבו יוסמך המפקח על הבנקים להטיל קנס אזרחי מדורג על בנק, על מנהלו או על שניהם.
הקנסות יוטלו במקרים שבהם יימצא כי הבנק הפר את הוראות הניהול הבנקאי התקין, או הוראה ספציפית שנתן המפקח לבנק לתקן פגמים בניהולו, וכן במקרה שבו יתברר כי הבנק מסר למפקח הצהרה לא נכונה בדבר תיקון ליקויים. עוד מציע המבקר לשקול להגביר את תדירות ביקורות המעקב של מחלקת הפיקוח בבנקים בכלל, או בבנקים מסוימים
שמהימנות הדיווחים שלהם אינה גבוהה.
בבנק ישראל ראו בחיוב את קביעתו המקצועית של מבקר המדינה ש"גם בקשר למעילה בבנק למסחר לא העלה מבקר המדינה ליקויים בפעולות הפיקוח של המחלקה על הבנק, המצביעים על קשר סיבתי ישיר בינם לבין אי מניעה או אי גילוי המעילה במועד מוקדם יותר". לדברי בנק ישראל, המבקר גם אישר את התפיסה הכללית של הפיקוח על הבנקים,
בדבר אחריותן של הנהלות הבנקים ומערכות הבקרה שלהם בתחום המעילות -בדומה למקובל בעולם.
עוד קבע בנק ישראל כי "מטבע הדברים, כולל הדו"ח גם הערות ביקורת והמלצות לשיפור אשר חלקן כבר יושם על ידי הפיקוח על הבנקים במסגרת הפקת הלקחים מהאירוע וחלקן ייושם בהמשך. בנק ישראל יבחן בחיוב צעדי חקיקה להרחבת סמכויות האכיפה של הפיקוח על הבנקים, עליהם ממליץ מבקר המדינה".
למרות קביעות אלו התקשורת "צלבה" את המפקח. המפקח על הבנקים, יצחק טל, נמצא לאחר גילוי המקרה (מאי 2002) תחת מתקפה ציבורית ותקשורתית; לאחר קריסת הבנק למסחר והתמוטטות הבנק לפיתוח התעשייה, גברו הקולות הקוראים לו להודות בכישלון ולהתפטר מתפקידו; בבנק ישראל זועמים: ככה זה בישראל. אם הבנק מצליח - מנהליו
מקבלים בונוס. אם הוא נכשל - המפקח עף
"אני לא מתכוון להסיק מסקנות אישיות ולא מתכוון להתפטר מהתפקיד.. מדובר באירוע נקודתי שאינו משפיע על יציבות בנקים אחרים. המערכת יציבה ואין צורך לחשוש", אמר אז המפקח על הבנקים 2.5.2002) , יצחק טל, פחות מ-3 חודשים לאחר מכן התמוטט הבנק לפיתוח התעשייה, בנק קונטיננטל דיווח על הפסדי ענק והמערכת הבנקאית כולה
דיווחה על ירידה חדה ברווחיות, שחלק לא מבוטל ממנה נעוץ בגידול חד בהפרשות לחובות מסופקים. האשראי הנדיב שחולק ללקוחות כמו רפי פלד וגד זאבי חזר כבומרנג וגרם ללא מעט אנשים לפקפק בשיקול הדעת של הבנקים בישראל.
בעקבות משבר האמון החמור במערכת הבנקאית, התמוטטותם של שניים (וחצי) בנקים תוך חודשים ספורים, גברו הקולות הקוראים לטל להתפטר. אותם גורמים, הטילו על טל את האחריות להתמוטטות הבנקים, והאחריות למשבר האמון. לעומתם, לא מעט סברו כי טל אינו נושא באחריות להתנהלות העגומה של הבנקים וכי ביצע עבודתו נאמנה.
בנק ישראל, בתפקידו כמפקח על הבנקים זעם מצידו על האוצר, שלהערכתם מדליף לתקשורת האשמות נגדם ומנסה להתנער מאחריותו בפרשת הבנק לפיתוח התעשייה; כעסו על ראש הממשלה, שנזף בהם קשות ("תגיד לי על איזה בנק אתה לא מפקח ושם אפקיד את כספי", אמר שרון לטל); כעסו על הבנקים הגדולים, שמנצלים כל פורום, לדבריהם, כדי
להתלונן על הפיקוח; כעסו על חברי הכנסת, שלדעת הפיקוח על הבנקים לוקה בחוסר הבנה והצטרפו לעליהום האופנתי על טל וקליין. וכעסו על התקשורת שהצטרפה אף היא לתנועת 'הכה במפקח' ו'טחנה' את טל וקליין מדי יום ביומו מזה 3 חודשים.
ואכן, בשבועות שלאחר התמוטטות הבנק למסחר הפך טל מטרה בולטת לחצי הביקורת. לבד מהטענה לאחריות הפיקוח, נשמעות טענות על מדיניות שגויה ביחס לבנקים קטנים וכן טענות על פיקוח שמרני, חסר מעוף וארכאי. מיותר לציין, כי בבנק ישראל דחו את הטענות. היתה תפיסה שגויה בישראל, שאינה מקובלת בעולם, שהפיקוח על הבנקים צריך
לעשות הכל, הם אומרים, אם הבנק מצליח - מנהליו מקבלים בונוס. אם הוא נכשל - המפקח עף. למרות הצדק המסוים בטענות הפיקוח, יש לציין כי נפילתם של שני בנקים במהלך קדנציה של מפקח אחד היא אירוע נדיר ביותר. טל, כך נראה, לא ידע איך להתמודד עם המתקפה הציבורית והתקשורתית:
חלק מהיחס אליהם נבע בין השאר מהתבטאויותיו האומללות בעקבות הפרשיות, ובשל התבטאויות אומללות של קליין. במקום לקחת חלק באחריות, במקום לנחם את הצרכנים ולהרגיע, בחרו השניים להדגיש את חוסר אחריותם למשבר, בהצהרות כמו אי אפשר לצפות מהמפקח לעמוד מאחורי כל פקיד ולבדוק את פעילותו. הציפייה בקרב הציבור היתה כי
הנגיד והמפקח יפגינו מנהיגות כלכלית ויפזרו מסרים שירגיעו את הציבור, שאינו מעוניין במיוחד במשחקי העברת האחריות בין האוצר, הבנקים והפיקוח.
האם אפשר היה לנהוג אחרת?
פרופ' דוד לב-ארי מהחוג לכלכלה באוניברסיטה העברית היה בעבר חבר הוועדה המייעצת של בנק ישראל. הוא מתח ביקורת חריפה על התנהלותו של טל (ידיעות אחרונות, 10.5.2002) "זה נכון שהוא לא היה האחראי היחיד, אך אין ספק שהוא לא פיקח כהלכה על המערכת הבנקאית", אומר לב-ארי, ומציין כדוגמה את העובדה שהפיקוח לא בדק כמו
שצריך את העובדה שחלק מהאשראי ניתן ללקוחות בודדים גדולים. "ריכזו כל כך הרבה אשראי אצל כמה גבירים", הוא אומר, "והיה צריך לטפל בכך שזה לא יקרה. הרי העם הפשוט נדרש להחזיר את ההלוואות שהוא לוקח. הרי אם פלוני צריך לקנות משהו, הוא צריך להביא חלק גדול מהכסף מהבית".
לב-ארי ראה את עיקר הבעיה בטיפול במשבר עצמו. "אמרות כנף כמו 'תיזהרו מהבנקים הקטנים' זרעו פאניקה. הרבה אנשים פנו אלי אישית והתייעצו איתי בנושא. נוצר בלבול וחוסר אמון. היה צריך להודיע מיד על ביטוח פיקדונות ולהרגיע את הציבור".
הבנק לפיתוח התעשייה, לא נקלע למשבר יציבות בעקבות הגידול בהפרשות וההפסד. הבנק נקלע למשבר כשהחלו הלקוחות לצבוא על דלתותיו כדי למשוך את פיקדונותיהם, בעקבות גל שמועות על כך שנקלע בפשיטת רגל. הפאניקה נוצרה בעקבות פנייתו של היו"ר הטרי, הח"כ לשעבר רענן כהן, לממשלה, בבקשה להזרמת הון. בנק ישראל לא השכיל
לטפל במשבר שנוצר, והמצב התדרדר בתוך ימים ספורים (גלובס, 2.1.2002).
האם לא היתה דרך חכמה יותר לטפל במצבו של הבנק? תשובה לשאלה זו ניתן למצוא במבט היסטורי:
בשנות ה-80 נקלע בנק המזרחי למשבר, כשגל שמועות על מצבו זרע פאניקה בקרב לקוחותיו, והם נהרו אל הבנק כדי למשוך את כספם. משה זנבר, שכיהן אז כנגיד בנק ישראל, דאג להעמיד בן לילה לטובת הבנק הזרמה הונית. הוא לא עירב את הממשלה ולא חיפש את התשובה באותיות הקטנות של החוק. הוא ראה לנגד עיניו את טובת הציבור
והבנק. בנוסף, הוחלט לתת ערבות על פיקדונות.
בנק המזרחי ניצל, ובתום 4 שנים החזיר את כל הכסף. קליין וטל לא נהגו כך. הם לא טיפלו במשבר במהירות הרצויה ולא הוכיחו כל יצירתיות בניסיון להציל את המצב. בינתיים, הם נותנים אשראי ביניים לבנק בריבית של - 48% בדומה לשוק האפור - והיא לבדה מערערת את יציבות הבנק. למה? כי כך כתוב בספרים.
פרופ' אריה ארנון מהחוג לכלכלה באוניברסיטת בן-גוריון סבור גם הוא כי היתה כאן בעיקר בעיה של ניהול משבר. להערכתו, הגיע זמן לנער את המערכת ולהגדיר מחדש את האחריות. "בנק ישראל בכלל והפיקוח על הבנקים בפרט", הוא אומר, "חייבים כאן בהסברים רבים". בנוסף, הוא אומר ושולח רמז עבה לרענן כהן, "התנהלות המשבר
מוכיחה, כי בשעה כזו יש צורך דחוף באנשי מקצוע".
קורות החיים של כהן הם ספר פתוח. כשרציתי למנות את כצנלסון (מועמד ליו"ר הבנק לפיתוח תעשייה לפני רענן כהן - א.ר), שלחתי ביוזמתי לטל את קורות החיים שלו, כי הוא לא היה מוכר. אמרתי לו תגיד לי אם הוא ראוי או לא, והוא אמר שלא. בכל מקרה, מזל שמיניתי את רענן כהן ואת המנכ"ל, אורי גלילי. אם הם לא היו מגיעים
לבנק, לא היה מתגלה כל הפשלה". לדברי איציק, קליין אמר לה על כהן שמזל שהוא נמצא. איציק, לדבריה, השיבה לו: "תגיד לתקשורת, אל תגיד לי. תהיה אמיץ".
למרות הטענות הרווחות, כדאי להזכיר כי לכישלון בבנק לפיתוח התעשייה יש הרבה אבות. יש לפחות 40 מנהלים בכירים בבנקאות הישראלית, שעליהם נופלת האחריות הישירה ליציבות הבנק שבניהולם. מעליהם יש לבנק מוסדות - הדירקטוריון וועדותיו - ומעליו יש לבנק בעלים. האחריות הכוללת היא של בנק ישראל ובתוכו הפיקוח על הבנקים,
אך הם לא מנהלים את הבנק. במקרה של הבנק לפיתוח התעשייה, לא מעט אשמה מוטלת על הבעלים - הממשלה והאוצר. הדיון על חלקו של בנק ישראל בכישלון אינו צריך להסיר את האחריות מגורמים אחרים.
פרופ' בן-ציון זילברפרב מאוניברסיטת בר-אילן, שכיהן בעבר כמנכ"ל משרד האוצר, ציין כי האחריות מוטלת בראש ובראשונה על הנהלת הבנק ומוסדותיו, אך מותח ביקורת על התנהלותו של הפיקוח על הבנקים בזמן המשבר. הוא סבור, שבנק ישראל שגה בכך שלא פעל לפתרון סוגיית ביטוח הפיקדונות קודם לכן. "לא צריך לחכות למשבר, ואז
לפעול תחת לחץ", הוא אומר, "מאז 1982, משבר המניות הבנקאיות, אני לא זוכר שפל כזה במידת אמון הציבור במערכת הבנקאית". "עם זאת", הוא מדגיש, "אי אפשר לראות בפיקוח כאחראי להתמוטטות הבנק למסחר. היכן שיש כסף, יש מעילות", אמר.
סיכום ומסקנות
מערכת הבנקאות מהווה חלק חשוב ומרכזי של המשק, בעיקר משום שהיא בעצם מנהלת את ענייני הכספים של כולנו. זה כולל את החברות העסקיות, בעלי החברות ומשקי הבית - בעצם כל אזרח ואזרח. לכן תקלות בתפקוד המערכת הבנקאית עשויות לפגוע, אפילו קשה, בתפקוד המשק כולו. מכאן שלכולנו יש אינטרס שהמערכת הבנקאית תתפקד היטב
ותהיה יציבה. מטרת הפיקוח על הבנקים היא לדאוג למניעת תקלות במערכת הזאת. תפקידו של הפיקוח הוא שמירה 'על יציבות התאגידים הבנקאיים מהיבט ההגנה על כספי המפקידים', הניהול התקין של התאגידים הבנקאיים'' ו'ההגינות ביחסים העסקיים שבין הבנקים ללקוחותיהם.
ראש הפיקוח, המפקח, ממונה על ידי נגיד בנק ישראל. הביסוס החוקי של תפקידי הפיקוח על הבנקים כולל גם את הכלים שעומדים לרשות של המפקח וצוות העובדים. בין הכלים הללו ניתן למנות:
קביעת נורמות והגבלות לפעילות הבנקים כולל ''הגבלת סכום ההלוואה המרבי שניתן לתת ללווה יחיד ולגורמים הקשורים לבנק (הלווים והמנהלים)...''
הליכי רישוי.
ביקורת והערכה של פעילות הבנקים.
טיפול בפניות הציבור.
תפקידי הפיקוח על הבנקים הם פיקוח על יציבות התאגידים הבנקאיים מהיבט ההגנה על כספי המפקידים.
שמירה על הניהול התקין של התאגידים הבנקאיים ושמירת ההגינות ביחסים העסקיים שבין הבנקים ללקוחותיהם... את תפקידיו ממלא הפיקוח על הבנקים באמצעות מגוון רחב של כלים: הליכי רישוי, קביעת נורמות והגבלות ועידוד פיקוח השוק. כמו כן בידי המפקח סמכות של ביקורת והערכה, שפירושה ביקורת בספרי הבנק וניתוח הממצאים
במטרה להעריך את מצבו העסקי ואיתנותו, ולוודא כי הוא מקיים את הוראות המפקח על הבנקים, מנוהל באורח תקין ונמנע מסיכוני יתר. על יסוד ממצאי בדיקותיו עושה הפיקוח על הבנקים לתיקון הלקויים, ובמקרים חמורים אף מטיל סנקציות על הבנק ומנהליו. הגדרה מתומצתת זו נוסחה על-ידי בנק ישראל עצמו, ובהתייחס אליה, נראה כי
הפיקוח על הבנקים יתקשה להתנער מכל אשמה כאשר התמוטטו שני בנקים במערכת המפוקחת שלו.
בעבר הקרוב היינו עדים להתמוטטות שני בנקים, זאת לאחר שערוריית משבר המניות הבנקאות שכמעט מוטטה את החסכונות של משקי הבית. האחד הבנק לפיתוח התעשייה שבבעלות הממשלה והשני הבנק למסחר שהתמוטט בעקבות מעילה שנמשכה מספר שנים. האירועים האלו הפנו את אש הביקורת הציבורית אל המפקח על הבנקים שכיהן אז, יצחק טל.
המבקר הבולט היה ראש הממשלה אריק שרון, בעל הבית הבכיר של הבנק לפיתוח התעשייה. כאן ראוי לציין כי למרות הסמכויות הרחבות של המפקח, האחריות החוקית לפעילות הבנקים מוטלת על הבעלים של כל אחד מהבנקים.
למרות דעות נחרצות ורמזים עבים בעיתונות, מבקר המדינה שהוא הגוף המוסמך מצא כי תפקידיו של המפקח מולאו כיאות ולכן "זיכה למעשה את המפקח". למרות זאת מעמדו של המפקח כלפי הציבור התערער והעיתונות ביקרה את המפקח.
לאור זאת , לדעתנו, יש לפרט בפני הציבור את תפקידו של המפקח בשפה שתובן לכל; כאשר משקיע ישקיע את כספו בבנק הוא ידע את הסיכונים בפניהם הוא ניצב ומה הסיכוי לחוסר סדר בבנק.
ביבליוגרפיה
אפשטיין א., (1997), "אתיקה תאגידית" מתוך אחריות חברתית בניהול, אוניברסיטה פתוחה.
גרוס י.,(2001) חוק החברות החדש
דו"ח ועדת החקירה לעניין ויסות מניות הבנקים ירושלים 1986.
ורנר משה (1997), "אתיקה ומוסר במינהל הציבורי בישראל", מתוך אחריות חברתית בניהול, אוניברסיטה פתוחה.
זקלר ניב (1998) הפיקוח על מיזוגי הבנקים, ירושלים: בנק ישראל.
חת מאיר (2000), "הבנקים: הבעלות והשליטה", נ י ה ו ל.
חת מאיר (1999), "הבעלות על הבנקים במערכת הנתונה לפיקוח ממלכתי",בתוך מכירת מערכת הבנקאות על ידי הממשלה: עקרונות ותהליכים, יום עיון שנערך ע"י המכון הישראלי הבינלאומי לסקר מדיניות כלכלית שימושית, 17.2.1999
לוי חיים וסרנט משה (1992) , הבורסה, תל אביב
לוין א., (1987) הבנקאיות, תל אביב.
סמט צפורה (1991) "מדיניות הפיקוח על עמלות הבנקים" רבעון לבנקאות.
קשת משה "רואי החשבון הזהרו", גלובס 21.11.96.
קשת משה , "כהונה רבת כבוד ועתירת חובות", הארץ 26.1.97.
Apap A Griffith J (1998) "The Impact Of Expences On Equty Mutual Performance" Journal Of Financial Planing
Christoffersen S E (2001) "Why Do Money Fund Managers Vollumeunatary Waive Their Fees" The Journal Of Finanace 3, 2001.
Honohan P And Klingebiel D (2003) "The Fiscal Cost Implications Of An Accommodatin Approach To Banking Crisis Journal Of Banking Finance
Kelly E G (2001), Conflicts Of Interest A Legal View bloomindale: the university press Pp. 254-321.
Lichtenstein Donald Et All (1999) "Why Consumer Choose Mutual Index Fund: Hypotheses From Consumer Behavior" The Journal Of Consumer Affairs
Otchere I And Chan J (2003) "Intra-Industry Effects Of Bank Privatization" Journal Of Banking Finance
Riepe Mark Et All "Bank Interest Rate Swap" Bussiness Week 9/4/98.
Singh M Et All (2003) "Agency Cost, Owenership Structure And Coporate Governance Mechanisms" Journal Of Banking Finance
Unal H Et All (2003) "Pricing And Risk Of Recovery In Defaule With Absolute Priority Rule Violation" Journal Of Banking Finance
נספחים- פירוט החוקים המוזכרים בעבודה
חוק ניירות ערך ]תשכ"ח [ 1968
54. תרמית בקשר לניירות ערך (תיקון: תשמ"ח, תשנ"ד) ^4^
(א) מי שעשה אחד מאלה, דינו - מאסר חמש שנים או קנס פי חמישה מן הקנס כאמור
בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין;
(1) הניע או ניסה להניע אדם לרכוש או למכור ניירות-ערך ועשה זאת באמרה,
בהבטחה או בתחזית - בכתב, בעל-פה או בדרך אחרת - שידע או היה עליו לדעת שהן
כוזבות או מטעות, או בהעלמת עובדות מהותיות;
(2) השפיע בדרכי-תרמית על תנודות השער של ניירות-ערך.
(ב) בסעיף זה "ניירות-ערך" - לרבות ניירות-ערך שאינם כלולים בהגדרה שבסעיף
1 ולרבות יחידות של קרן סגורה לפי חוק השקעות משותפות בנאמנות.
פקודת ה חברות (נוסח חדש) 1983
139. איסור מימון (98)
(א) לא תיתן חברה לשום אדם במישרין או בעקיפין סיוע כספי - בהלוואה,
בערבות או במתן ערובה או בכל דרך אחרת - לשם קניית מניותיה, או בזיקה
לקניה כזו, שנעשתה או שיש לעשותה.
(ב) האמור בסעיף קטן (א) לא יחול על -
(1) מתן הלוואה מאת חברה שהלוואת כספים היא חלק מעסקיה הרגילים וההלוואה
ניתנת במהלך עסקיה הרגילים;
(2) כספים שהחברה מספקת לנאמנים על פי תכנית בת תוקף לשם קניית מניות
החברה שנפרעו במלואן, כדי שיוחזקו בידי עובדי החברה, לרבות דירקטור המועסק
בה, או ממלא תפקיד, בשכר, או לטובתם;
(3) הלוואות שהחברה נותנת לעובדים בה, כדי לאפשר להם לקנות מניות נפרעות
במלואן של החברה ולהחזיקן בעצמם לטובת הנאה שלהם, אולם אין בהוראה זו כדי
להכשיר מתן הלוואה לדירקטור.
(ג) סך כל ההלוואות שניתנו לפי פסקאות (2) ו-(3) לסעיף קטן (ב) ולא נפרעו,
יצויין כפריט מיוחד במאזן החברה.
(ד) בסעיף זה, "קניית מניות" - לרבות חתימה על מניות.
(ה) חברה שהפרה הוראה מהוראות סעיף זה, דינה ודין כל נושא משרה בה
שביודעין ובמזיד אישר או התיר את ההפרה - קנס.
סמט צפורה (1991) "מדיניות הפיקוח על עמלות הבנקים" עמודים 24-26
גלובס 24.10.89

תגים:

בנק · למסחר · מפקח · בנקים · חשבונות · כספים · משיכה · מעילה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הבנק המרכזי, מפקח על הבנקים - האם ביצע תפקידו כהלכה?", סמינריון אודות "הבנק המרכזי, מפקח על הבנקים - האם ביצע תפקידו כהלכה?" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.