תוצאות מלחמת יום הכיפורים בעיני מצרים

תקציר העבודה:

בעבודה זו אתמקד בזוית הראיה המצרית של המלחמה ואנסה לבחון כיצד נראית המלחמה ותוצאותיה בעיניים מצריות. המצרים, כאמור, טוענים לניצחון גדול במלחמה, טענה עליה אעמוד בהמשך עבודתי. המצרים מייחסים לתוצאות המלחמה משמעויות לאומיות-היסטוריות כבדות משקל, אף מעבר להיבט הצבאי של הקרבות. המלחמה מסווגת בספרות ובעיתונות המצרית כאירוע בעל משמעות היסטורית, משמעות אסטרטגית-מדינית ומשמעות חברתית-פוליטית מרחיקות לכת. הסיבה המכרעת לקביעות אלו, נשענת על הצלחת המצרים להפתיע את ישראל, לחצות התעלה ולהתקדם כמה קילומטרים לתוך חצי האי-סיני.
כפי שיובהר להלן, בעבודה זו, אנסה להסביר את הסתירה הקיימת בין עמדת המצרים בפרט ומדינות ערב בכלל לפיה המלחמה הסתיימה בניצחון גדול, לבין המצב ששרר בסיום המלחמה, היינו, קווי הפסקת האש ומיקומם של חיילי צה"ל בסיום הקרבות כ-100 ק"מ מקהיר ו כ-40 ק"מ מדמשק.

הצהרת המצרים, כי זכו בניצחון גדול, מביאה למסקנה, כי מבחינתם הושגו מטרותיה ויעדיה של המלחמה. בנושא זה אתמקד בעבודה זו ואבדוק מה היו יעדי המצרים במלחמה וכמובן האם הושגו יעדים אלו הן במציאות והן על-פי הגרסה המצרית.

יעדי המצרים יסקרו בשני היבטים: האחד, ההיבט הצבאי-טקטי והשני, ההיבט המדיני -אסטרטגי. בהיבט הצבאי, אבדוק את יעדי המצרים כפי שהם עולים מגורמים שונים במצרים ומחוצה לה, במערכה הצבאית ואשר באים לידי ביטוי בהישגים טריטוריאליים, אבדות בנפש, אבדות של ציוד וכדומה. בהמשך, אדון במידת השגתם של היעדים הצבאיים שהציבו לעצמם המצרים - ואבחן לאור זאת, את הצלחתם הצבאית. במאמר מוסגר ייאמר, כי עבודה זו אינה מתיימרת לבצע ניתוח צבאי של המלחמה והקרבות בה, אלה סוקרת מהלכים עיקריים בלבד, ואת המצב בשבו היא הופסקה.
בהיבט המדיני, אעמוד על המטרות אותם רצו המצרים להשיג בעזרת המלחמה ואתמקד במטרות המדיניות שהושגו במהלך המלחמה וזמן קצר לאחריה ולא אכנס לניתוח בפרספקטיבה היסטורית של השאלה האם הושגו המטרות ובאיזו מידה.

תוכן העניינים:
1. מבוא
2. תוצאות המלחמה בעיני מצרים בהיבט הצבאי
2.1. יעדיה הצבאיים של מצרים
2.2. בחינה - האם הושגו היעדים הצבאיים שמצרים הציבה לעצמה
3. תוצאות המלחמה בעיני מצרים בהיבט המדיני-אסטרטגי
3.1. יעדיה המדיניים-אסטרטגיים של מצרים
3.2. בחינה - האם הושגו היעדים המדיניים שמצרים הציבה לעצמה
4. סיכום
5. רשימת מקורות

קטע מהעבודה:

מקורות:

דברים אלה מחזקים את הטענה, כי יעדו העיקרי של סאדאת במלחמה היה החזרת הכבוד הערבי. יעדיו המדיניים הנוספים היו יכולים לבוא רק לאחר השגת יעד זה. במילים אחרות, הניצחון במלחמה (או לפחות - ההכרזה עליו) היה תנאי לכל מהלך מדיני מאוחר יותר, וכיוון שסאדאת אינו נביא, ואין הוא ידע כיצד תסתיים המלחמה, ניתן היה
לומר, כי היה כאן אלמנט גדול של הימור. אין זה סביר שסאדאת תיכנן את כל צעדיו כאשר הוא כבר לקח בחשבון מראש ניצחון צבאי על ישראל. קשה היה לנבא את תוצאות המלחמה, ויתר על כן, להסתמך עליהן במהלכים עתידיים. "נראה, אפוא, שבעוד שלפני המלחמה נשא סאדאת רעיון כללי של מערכה להנעת תהליך מדיני, הנה, רק לאחר פרוץ
המלחמה התגבשה אצלו תמונה ברורה של האפשרויות ההסברתיות והמדיניות הטמונות במלחמה, ושל האפשרויות להישען עליה כהכשר לפריצת דרך מצרים במישור המדיני".
התמונה המצטיירת מחלק זה מראה, כי קרוב לודאי שהגירסה בה דבק סאדאת, היינו שהיה צורך למצרים במלחמה וכמובן בניצחון בה, היתה הכרחית מנקודת מבטו כשליט מצרים, בכדי להתקדם לעבר מטרתו העיקרית שהיא החזרת השטחים שנכבשו על-ידי ישראל ב 1967. וזאת לא באמצעים צבאיים, אלא בדיפלומטיה ובסיוע אמריקאי ללחץ על ישראל.
סאדאת הבין כי לא היה יכול להיכנס למו"מ עם ישראל על הסדרי שלום, כיוון שדבר זה ייתפס בארצו ובעולם הערבי כויתור גדול, ויותר מכך - הנצחת תבוסת 1967. לולא הראה סאדאת את יכולתו מול ישראל ואת ניצחונו במלחמה, לא היה יכול להשיג את יעדיו.
כבר בתחילת המלחמה הודיע סאדאת לאמריקאים: "כי מטרת המלחמה מוגבלת והיא מכוונת לעורר את ארה"ב לפעולה למען נסיגת צה"ל מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים".
סאדאת הבין את המציאות ששררה במזרח התיכון והיה לו ברור כי לא יוכל להחזיר לידיו את סיני, לא בדרך של כיבוש צבאי מידי ישראל ולא בדרך של משא-ומתן כאשר ארה"ב תומכת בעמדת ישראל ובישראל עצמה. לכן יעדה של המלחמה לא היה תפיסת סיני בחזרה, אלא אמצעי לזעזע את המערכת הבינלאומית ובכך (ובעזרת מהלכים נוספים) לעורר
את העולם ובעיקר את האמריקאים לפעול למען החזרת השטחים הכבושים.
שפטן מסכים עם גישה זו וטוען שהמצרים ראו במלחמה אמצעי לצורך שינוי הסטאטוס-קוו ולא מטרה בפני עצמה:
הבנת התמונה האסטרטגית הגדולה של המצב במזרח התיכון הביאה את סאדאת להכרה כי לחלק הצבאי ישנו רק חלק קטן והמלחמה הנה רק אמצעי ולא יעד בפני עצמו. "כאמור, הניח סאדאת, הרבה לפני המלחמה (ואף לפני שהגיע לשלטון), כי לישראל עדיפות אסטרטגית, שאינה ניתנת לשבירה על-ידי צירוף כוחות ריאלי בעולם הערבי. על רקע זה,
הגיע למסקנה, כי מבחינת הערבים, יש למאבק הצבאי תפקיד מוגבל, המתמקד בהקניית תנופה להסדרים מדיניים, בתנאים משופרים מאד מבחינתם.
מסקירה קצרה זו של יעדי מצרים במלחמה עולה כי, מטרתה העיקרית של מצרים (זו המוצהרת), היתה ,החזרת חצי-האי סיני לידיה. אולם, מטרה זו הנה ארוכת טווח וסאדאת לא ציפה לכיבוש צבאי של סיני או אפילו להסכמה של ישראל לנסיגה מיד בסוף המלחמה. סאדאת ידע שמטרה זו תושג רק לאחר משא ומתן עם ישראל ובתיווך אמריקאי ולא
בשום דרך אחרת. לצורך כך יעדו העיקרי במלחמה היה שיקום הכבוד הערבי גם לצורך פנימי ובין ערבי, אך בעיקר לצורך יכולתו לשאת ולתת עם ישראל מעמדה שווה דבר שלא יכול היה לקרות כל עוד חרפת התבוסה הערבית ב- 1967 עדיין קיימת. כלומר, סאדאת השכיל לראות את הדברים בצורה רחבה למען המטרה החשובה, היינו, החזרת חצי
האי סיני לידי מצרים ומלחמת יום כיפור היוותה מבחינתו את השלב הראשון וההכרחי במערכה זו של החזרת השטחים הכבושים לידיהם של המצרים.
סאדאת, ציין במקומות נוספים את מטרותיו במלחמה זו: "אנו נלחמנו, נלחמים ונמשיך להלחם, למען שתי מטרות: החזרת אדמותינו הכבושות משנת 1967, מציאת הדרך להחזרת וכיבוד הזכויות הלגיטימיות של עם פלשתין".
על-פי מטרות אלו, כפי שהובאו על ידי סאדאת בנאומו במהלך המלחמה מה-16 באוקטובר 1973 עולה, כי מטרתו העליונה היא החזרת השטחים שנכבשו ב-1967 מדי ישראל, ובנוסף, מציאת פתרון לבעיה הפלסטינית. כאן אין הוא מציין את יעדיו, שבעזרתם הוא ינסם לממש מטרות אלו, אך בהזדמנויות אחרות, כפי שהראתי, סאדאת כן מצהיר על
היעדים שיעזרו לו להשיג מטרות אלו.
יעדיו המוגבלים, אם-כן, על-פי חוקרים ומדינאים רבים משני הצדדים, היו: החזרת הכבוד הערבי ושבירת הקיפאון המדיני: " סאדאת, אפילו בשעת ההצלחה הגדולה לא נטש את יעדיו המוגבלים: להחזיר את הכבוד הלאומי האבוד ולשבור את הקיפאון הדיפלומטי". הייכל, מנסה לפשט את הסיבות למלחמה, ואין הוא מציג תמונה מורכבת של יעדים
ומטרות, אלא טוען כי מטרת המלחמה היתה החזרת הכבוד המצרי האבוד: "לבסוף, המלחמה מדגישה שוב את החשיבות של המימד ההיסטורי. ההסבר הפשוט של מדוע היא פרצה היה שהעם המצרי היה נחוש להחזיר לעצמו את הכבוד העצמי שעזב אותו מאז תבוסת 1967".
כפי שהוצג לעיל בעבודה זו מסתמן, שסאדאת השתמש באסטרטגיה צבאית-מדינית משולבת: הוא תכנן את המהלך הצבאי המוגבל במהותו, על-מנת ליצור את התנאים הטובים עבורו למשא ומתן מול ישראל לצורך השגת מטרותיו ארוכות הטווח.
בחינה - האם הושגו היעדים המדיניים שמצרים הציבה לעצמה
עבור מצרים, תוצאות המלחמה הביאו לשינויים מרחיקי לכת בכמה מישורים עיקריים. הראשון, הנו המישור הלאומי-מוראלי, החזרת הכבוד עקב ההישג הצבאי המרשים, עניין אשר גרם לסאדאת לשפר את יכולת התמרון המדינית שלו. השני, היה בכך, שהמצרים הבינו את מגבלת הכוח הצבאי (על-פי, שפטן, דבר זה היה ידוע לסאדאת עוד לפני
המלחמה) כאמצעי לפתרון הסכסוך.
דיניץ טוען ששתי הסיבות הללו הביאו את סאדאת לכך שיכול היה לגשת לאופציה המדינית ושאופציה אחרת לא היתה קיימת:
בתפיסה הערבית חלה מהפכה כפולה. מצד אחד - החזרת הגאווה העצמית ובכך השתחררות מן המועקה ומן תסביך של מלחמת 1967, ומן הצד האחר - הבנת מגבלות הכוח כפתרון לבעיית הסכסוך. תפיסה זו הביאה את מצרים אל הנכונות למשא ומתן ואל האלטרנטיבה הדיפלומטית.
החזרת הכבוד הערבי והלאומי עקב ההצלחה הצבאית, היה הבסיס לכל שינוי שהתכוון סאדאת לבצע. האופציה המדינית התאפשרה רק לאחר "הנצחון הגדול" במלחמת רמדאן:
מאחורי הניסיון להציג את המלחמה כתפנית במישורים החברתי והפנימי, טמון הזרע האידיאולוגי לשינוי בדרך הפעולה המדינית המצרית כלפי הסכסוך והכשרת הקרקע למהלכים מדיניים חריגים - ההתקרבות לארצות הברית וההשתלבות בתהליך מדיני (הסדרי הביניים) בחסותה, שזכו לעדיפות על פני דרך הפתרון הצבאי. כדי ליצור דעת קהל זו,
היה צורך במחיקת המשקעים של מלחמת ששת הימים והחלפת בתפיסה, המתבססת על העזה מדינית הנגזרת מהצלחת ההעזה הצבאית במלחמה.
לסיכום הפרק המדיני בעבודה זו, ניתן לומר, על סמך כל האמור לעיל, כי מן ההיבט המדיני-אסטרטגי, השיגה מצרים את יעדיה קצרי הטווח שהיו:
מעבר לאוריינטציה אמריקאית על-חשבון הסובייטים
מצב בינלאומי משופר למצרים והעולם הערבי על חשבון מעמדה של ישראל
כניסה למשא ומתן ישיר עם ישראל מעמדה שווה
השגת יעדים אלו, אפשרו למצרים את השגת מטרותיה האסטרטגיות ארוכות הטווח בהמשך, שהיו בסופו של דבר - החזרת אדמותיהם הכבושות מ-1967 ופתרון לבעיה הפלסטינית.
ההוכחה הברורה להשגת יעד המלחמה עבור מצרים היתה בכך שכן נוצר תהליך מדיני שהוביל לתוצאות - דבר שלא קרה טרם המלחמה, ולכן, השינוי חל אצל ישראל והאמריקאים, רק בעקבות המלחמה, וזהו הישג מצרי ברור. ע"פ גישה זו, המלחמה ב-1973 היתה אכן חוליה אחת בשרשרת של הפעולות של המדיניות המצרית, אשר רצתה בהשגת הסדר
מדיני ועצם הצלחתה לכפות רצונה על ישראל היה הישגה הגדול.
סיכום
בעבודה זו ניסיתי לבדוק את הטענה הרווחת והמקובלת, כי הערבים בכלל והמצרים בפרט היו המנצחים הגדולים במלחמת יום הכיפורים. טענה זו נראתה לי מופרזת על הרקע שבו נסתיימה המערכה הצבאית.
על-מנת לנסות ולבחון את טענת המצרים ביחס לניצחונם הגדול, היה צורך לבדוק את יעדיהם ומטרותיהם במלחמה, שכן, השגתם היא המביאה לניצחון - ולא סביר, כי ניצחון במלחמה יבוא ללא השגת מרבית מטרותיה.
בחלקה הראשון של העבודה, סקרתי את ההיבט הצבאי של המלחמה. בהיבט זה הצגתי את יעדי מצרים במלחמה, כפי שעלו מגורמים שונים, וכמובן האם יעדים אלו הושגו - דבר שיוכל לאפשר למצרים להצהיר על ניצחונם הגדול.
בחלקה השני של העבודה סקרתי את ההיבט המדיני-אסטרטגי של מצרים, שהמלחמה היתה רק חלק ממנו.
בהיבט המדיני הבאתי, גם כן, את מטרותיה של מצרים במלחמה, וניסיתי להראות האם הושגו המטרות. במאמר מוסגר ייאמר, כי בעבודתי, אני סוקר את פרק הזמן הקצר שלאחר סיום המלחמה, ואין אני מתיימר לבחון את השגת המטרות של החזרת סיני (ב 1982) או שינויי במצרים עקב מעבר להשפעה מערבית (שהיתה, גם כן, אחת ממטרותיו של
סאדאת במלחמה), וכן השפעות ארוכות זמן נוספות.
מן העבודה שכתבתי עולה, כי מן ההיבט הצבאי גרידא, תוצאות המערכה היו מעורבות, כאשר כל צד זכה בניצחון בשלב מסוים. ההפתעה שבה פתחו הערבים במלחמה והישגיהם בקרבות הימים הראשונים היוו הצלחה גדולה. אך, תוצאות הקרבות בסיומה של המלחמה היו קשות למצרים (וגם לסורים) ועל-כן הן הוסתרו מהעם המצרי ומהתקשורת המצרית.
הניצחון המצרי הברור ארע בימיה הראשונים של המלחמה, והוא אשר אפשר למצרים לטעון לניצחון, לו היה זקוק סאדאת במהלכיו המדיניים.
מבחינת מצרים המלחמה הסתיימה ביום החמישי למלחמה וכל מה שאירע לאחר מכן אינו בעל חשיבות גדולה עבורם. הצגת הניצחון במלחמה, אפשר לסאדאת לממש את מטרותיו המדיניות, שהיו החלק החשוב בכל המהלך. את מטרותיה המדיניות של המלחמה השיג סאדאת זמן קצר לאחר סיומה, כאשר יכול היה להיכנס למשא ומתן עם ישראל מעמדה נוחה
יותר עבורו. בנוסף ניצל סאדאת את המצב הסבוך במישור הבינלאומי וביצע שינוי כיוון לעבר המערב ובראשו ארה"ב, וזאת בראיה שזה הדבר שיסייע למצרים לשקם את המדינה ולהחזיר את אדמותיה הכבושות.
על מלחמה זו ניתן להחיל את האימרה המפורסמת של קלאוזביץ': כי המלחמה היא חלק מהמדיניות, ודבר זה אכן בא לידי ביטוי במהלכיו של סאדאת.
כפי שעולה מעמדתם של מרבית החוקרים, סאדאת, תכנן את המלחמה כמהלך צבאי מוגבל, במערכה מדינית שבסופה יוחזרו אדמותיה הכבושות של מצרים. ובנוסף מצרים תעבור להשפעה אמריקאית, דבר שיכול לקדם את עתיד המדינה, השרויה בפיגור רב.
מסקנתי העולה מן העבודה גורסת, כי מצרים לא ניצחה במערכה הצבאית על-פי הקריטריונים לניצחון, אך ההישגים שהיו לה בפתיחת המלחמה, הספיקו לה לטעון לניצחון צבאי (אשר מצוין במדינה מדי שנה).
על סמך "הניצחון הצבאי המזהיר" יכל סאדאת לקצור את יעדיו במישור המדיני-אסטרטגי. הוא מחק את חרפת תבוסת 1967 והשיב את הכבוד הערבי. הוא הראה לעולם, כי צבאו מהווה יריב מסוכן לישראל והוא יכול היה להיכנס למשא ומתן ישיר עם ישראל תוך תמיכה ציבורית ותיווך אמריקאי, ובכך לקדם את מטרותיו הגדולות.
הניצחון הצבאי המצרי במלחמה היה תודעתי ונבע מהצגה לא מדויקת של המציאות. ההישגים המצריים בתחילת המלחמה היו אמנם מרשימים, אך הם קוזזו על-ידי ההצלחה הצבאית הישראלית בהמשך, הצלחה ישראלית זו, לא הוזכרה כמעט על-ידי הממסד המצרי לאחר סיום המלחמה, ולכן יכלו המצרים להתהדר בניצחון צבאי מזהיר.
ואמנם, צה"ל לא השיג ב-1973 את הניצחון המכריע על צבאות מצרים וסוריה, ואלו היו יכולים לטעון להישגים בשלבים שונים של המלחמה. הישגים אלו אפשרו למצרים לקדם את מטרתם העיקרית, שהיתה החזרת שטחה הכבוש, בדרך מדינית .
בסופו של דבר, כפי שניתן לראות מעבודה זו, "מלחמת רמדאן" היתה מוצלחת עבור מצרים וזאת כיוון שסאדאת הבין את המציאות הגלובלית ואת יחסי הכוחות בין הערבים לישראל ופעל בהתאם.
רשימת מקורות:
אופז, ח, בר-סימן-טוב, י. (עורכים) (1999). מלחמת יום הכיפורים -מבט מחדש. ירושלים, האוניברסיטה העברית.
בר, שמואל, (1986). מלחמת יום הכיפורים בעיני הערבים. תל אביב, משרד הביטחון.
הייכל, מוחמד חסנין. (1978). הספינקס והקומיסר - עלייתה ושקיעתה של ההשפעה הסובייטית בעולם הערבי. תל אביב, (1981) .
המכון למחקר מדיני, (1974). יום הכיפורים הארוך - המלחמה: רקע, מהלכים ותוצאות. תל אביב: "ספריית מדים"
הראבן, אלוף. (1989). מלחמות ושלום - סוגיות ביחסים בין ישראל לשכניה הערבים. ירושלים, האוניברסיטה עברית
זעירא, אלי (1993). מלחמת יום הכיפורים - מיתוס מול מציאות. ידיעות אחרונות, תל-אביב.
חסדאי, יעקב. (1978). אמת בצל המלחמה. תל אביב, זמורה-ביתן.
שאזלי, פריק סעד אלדין. (1980). חציית התעלה, משרד הביטחון (1987).
שגב, שמואל. (1978). סאדאת - הדרך לשלום. רמת-גן, מסדה.
חשביה, אריה. "לקחי מלחמת יום הכיפורים בעיני זרים", מערכות, דצמבר 1974.
רביב, יהושע (תא"ל). "נסיונות מוקדמים להסדר הביניים בין ישראל למצרים (בשנים 1970-1971)", מערכות, אפריל-מאי 1975.
נאום סאדאת מה- 16 באוקטובר 1973, מערכות, נובמבר 1973.
אורן, אמיר, "בהשוואת מטרות לתוצאות, ישראל נכשלה ב-73' והישגיה היו חלקיים". הארץ. 12.8.2003
מתוך אתר ויקיפדיה, ערך: מלחמת יום כיפור - אבידות: http://he.wikipedia.org/wiki
Badri, Hassan; Magdoob, Taha; Zuhadi, Dia el din. (1978). The Ramadan War, 1973. New York
El-Sadat, Anwar. (1978). In Serch of Identity, an autobiography . Glasgow : Fontana / Collins
Finklestone, Joseph. (1996). ANWAR SADAT - Visionary Who Dared. FRANK CASS, London
Heikal, Mohamed. (1975). The Road To Ramadan. London, Collins.
Herzog, Chain. (1975). The War of Atonement. London, Weidenfeld and Nicolson
Lester A. Sobel, (1974). Israel the Arabs: The October 1973 war, New York.
Nasee H, Aruri (Ed) (1975). Middle East Crucible - Studies on the Arab-Israel War of October 1973. The Medina University Press International, Illinois
נגיב מחפוז, אל-אהראם, 10 אוקטובר 1973. מתוך: בר, שמואל. (1986). מלחמת יום הכיפורים בעיני הערבים, תל אביב: משרד הביטחון, עמ' 67
אנואר סאדאת בראיון לאל אהראם. מתוך: בר, 1986, עמ' 67
Lester A. Sobel, (1974). Israel the Arabs: The October 1973 war, New York. p 56
אשר, דני (סא"ל). " התוכנית המצרית למלחמת יום כיפור". מערכות, נובמבר, 1998. משרד הביטחון, עמ' 23
שם, עמ' 23
שאזלי, פריק סעד אלדין. (1980). חציית התעלה, משרד הביטחון (1987). עמ' 17-18
חשביה, אריה. לקחי מלחמת יום הכיפורים בעיני זרים, מערכות, (דצמבר 1974). עמ' 21
שגב, שמואל, (1978). סאדאת - הדרך לשלום. רמת-גן, מסדה. עמ' 234.
שיפטן, דן, (1999). ייחודה של המלחמה בפרספקטיבה הערבית, בתוך:חיים אופז, יעקב בר-סימן-טוב (עורכים).מלחמת יום הכיפורים מבט מחדש. ירושלים, האוניברסיטה העברית. עמ' 128
Heikal, Mohamed. (1975). The Road To Ramadan. London, Collins. p 257
אשר, מערכות. 1998
אורן, אמיר. "בהשוואת מטרות לתוצאות, ישראל נכשלה ב-73' והישגיה היו חלקיים". הארץ. 12.8.2003
זעירא, אלי (1993). מלחמת יום הכיפורים - מיתוס מול מציאות. ידיעות אחרונות, תל-אביב, עמ' 69-68
Nasee H, Aruri (Ed) (1975). Middle East Crucible - Studies on the Arab-Israel War of October 1973. The Medina University Press International, Illinois. p 96
המכון למחקר מדיני. (1974). יום הכיפורים הארוך - המלחמה: רקע, מהלכים ותוצאות. תל אביב: "ספריית מדים". עמ' 142.
Heikal, (1975). p 248
שאזלי, (1980). עמ' 196.
שם, עמ' 196.
שם, עמ' 204.
שם, עמ' 207
שם, עמ' 207.
הייכל, מוחמד חסנין. (1978). הספינקס והקומיסר - עליתה ושקיעתה של ההשפעה הסוביטית בעולם הערבי. תל אביב (1981). עמ' 256.
Heikal, Ramadan. (1975). p 207
319 El-Sadat, Anwar. (1978). In Serch of Identity, an autobiography . Glasgow : Fontana / Collins, p
נג'יב מחפוז, "לקח 6 באוקטובר", בתוך: בר. (1980), עמ' 70
ג'אמסי לאח'באר אליום, 31 באוגוסט, 1974. בתוך: שם, עמ' 70
חסדאי, יעקב. (1978). אמת בצל המלחמה. תל אביב, זמורה-ביתן, עמ' 54-55
קפלניוק, אמנון. (1975). לא "מחדל"! המדיניות שהוליכה למלחמה, תל אביב, עמיקם, עמ' 166
שם, עמ' 260
יום הכיפורים הארוך,( 1974), עמ' 141-140
הראבן, אלוף. (1989). מלחמות ושלום - סוגיות ביחסים בין ישראל לשכניה הערבים. ירושלים, האוניברסיטה העברית, עמ' 112
בר-סימן-טוב יעקב, (1999). "מלחמת יום הכיפורים כנקודת מפנה לשלום", מלחמת יום הכיפורים - מבט מחדש.
ירושלים, עמ' 186
חסדאי, (1978). עמ' 54
שם, עמ' 55
אורן, אמיר, "בהשוואת מטרות לתוצאות, ישראל נכשלה ב-73' והישגיה היו חלקיים". "הארץ", 12.8.2003
יום הכיפורים הארוך,( 1974), עמ' 135
שם, עמ' 138-137
284 Herzog, Chain. (1975). The War of Atonement. London, Weidenfeld and Nicolson p
285 Herzog (1975). P
חשביה, (1974). עמ' 21
שגב, (1978). עמ' 254-253
El- Sadat, (1978). Pp 315-316
יום הכיפורים הארוך,( 1974), עמ' 140. יצויין, כי לא מצאתי במקורות שאחד מיעדי המלחמה המוצהרים של הערבים היה ניצחון מוחלט על ישראל, שפירושו כניעתה המלאה או הודעה בתבוסה. יעד זה ייתכן והיה קיים בתקופת נאצר, אך לא בתקופתו של סאדאת.
El-Sadat, (1978). p 319
Finklestone, Joseph. (1996). ANWAR SADAT - Visionary Who Dared. FRANK CASS, London, p. 117
Finklestone, (1996). p. 118
El-Sadat, (1978). p 320
Finklestone, (1996). p 119
אורן, "הארץ", 12.8.2003
חשביה, מערכות, (1974). עמ' 21.
מתוך אתר ויקיפדיה, ערך: מלחמת יום כיפור - אבידות: http://he.wikipedia.org/wiki
שיפטן, ייחודה של המלחמה... (1999). בתוך: מלחמת יום הכיפורים - מבט מחדש. עמ' 124
Badri, Hassan; Magdoob, Taha; Zuhadi, Dia el din, (1978). The Ramadan War, 1973. New York, pp 177-178, 150-151
גזית, מרדכי. (1999). האם אפשר היה למנוע את המלחמה? בתוך: מלחמת יום הכיפורים - מבט מחדש, עמ' 9
יעקבי, גד. (1999). הניסיון להסדר ביניים עם מצרים בשנים 1971-2 ולקחיו. בתוך: מלחמת יום הכיפורים - מבט מחדש. עמ' 51
אורן, אמיר, הארץ. 12.8.2003
רביב (תא"ל), "נסיונות מוקדמים להסדר הביניים בין ישראל למצרים (בשנים 1970-1971)". מערכות, אפריל-מאי 1975. עמ' 13
El-Sadat, (1978). p.371
יעקבי, (1998). הניסיון להסדר... עמ' 56
שם, עמ' 57
p 56 .(1974) Lester,
El-Sadat, (1978). P 292
מתוך: מערכות. נובמבר1973 . עמ' 94
בר, (1986). עמ' 80
שגב, (1978). עמ' 240
שפטן, (1999). ייחודה של המלחמה..., עמ' 132
נאום סאדאת מה- 16 באוקטובר 1973, מערכות, 1973, עמ' 98
Finklestone, (1996). p 110
Heikal,(1975). p 260
דיניץ, שמחה, הדיאלוג הישראלי-אמריקאי במהלך המלחמה, בתוך: מלחמת יום הכיפורים - מבט מחדש. 1999. ירושלים, עמ' 158
בר, (1986). עמ' 104
8
3

תגים:

אסד · מעצמות · הייכל · ישראל · מצרים · נאצר · סאדאת · סואץ · סוריה · סיני · שאזלי · שרון · תעלת

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תוצאות מלחמת יום הכיפורים בעיני מצרים", סמינריון אודות "תוצאות מלחמת יום הכיפורים בעיני מצרים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.