תוקפנות בכבישים

תקציר העבודה:

תוקפנות על הכביש נחשבת לעבריינות הזדמנותית, מסוג העבירות המכונות: mala prohibita שהפכו לעבירות מכיוון שהמחוקק קבע חוקים/תקנות הקובעים כי מעשים אלו אסורים על פי החוק ולכן הם נחשבים לעבירות.
העבריין ההזדמנותי מייצג את הסוג הפשוט ביותר של עבריינות. הוא מתנהג בדרך כלל כמו אזרח שומר חוק, הוא אינו מעוניין בתועלת כספית מהמעשה, אינו סובל ממחלת רוח, אינו בעל נטיות אלימות (אם כי יש יוצאים מן הכלל) ובמקרים רבים העבירה שהוא מבצע הינה אפיזודה חולפת בחייו. פעילותו הפלילית מתרחשת בצורה לא צפויה ולא סדירה, אינה מכוונת מראש (גם לא כלפי מוקד כלשהו), ומתרחשת בהתאם להזדמנויות הצצות לפניו בדרכו בכביש, ובהתאם לנסיבות המקלות עליו את הביצוע או הדוחפות אותו לשם. כל זאת, כתוצאה מדחף רגשי בלתי נשלט המניע אותו לביצוע העבירה.

תוכן עניינים:
1. מבוא
2. תוקפנות על הכביש
2.1 עקיפה מסוכנת
2.2  העברה על פי האסכולה הפוזיטיביסטית
3. הסיבות לתוקפנות/אלימות בכביש
4. השפעות סביבתיות המעודדות תוקפנות
5. נטרול וצמצום השפעות שליליות על הנהג
6. אחת הסיבות לעבריינות ותוקפנות בכביש היא אגואיזם
7. תוקפנות = אלימות בכביש
8. הסיבות לתאונות דרכים
9. פתרונות לבעיות תאונות הדרכים
לסיכום
ביבליוגרפיה

הערת מערכת: בעבודה לא צויינו מראי מקום.

קטע מהעבודה:

מקורות:

Untitled
תוקפנות בכבישים
תוכן עניינים:
1. מבוא
קרימינולוגיה - היא תת-תחום של הסוציולוגיה העוסק בסיטואציות חברתיות בפשע ובהתנהגות הפושעת וכן בודק סטטיסטיקה של הפשע ופסיכולוגיה קרימינאלית (העוסקת בפושעים ובפועלם) היוצרת את מעגלי הפשיעה ברבדים השונים .
באופן טבעי הקרימינולוגיה אינה זהה בכל תרבות, שהרי בכל תרבות החוקים, כללי המוסר והמוסכמות החברתיות הם שונים ולכן גם הפשע כפי שהוא נתפס הינו שונה בין החברות השונות. כמובן שיש מעשי פשע שהם אוניברסאליים ונתפסים כ"פשע" בכל תרבות אנושית ( רצח, גילוי עריות).
במשך השנים נחקרו בתחומי הקרימינולוגיה עוד ועוד תחומים והתפתחו מספר אסכולות מובילות:
האסכולה הקלאסית, האסכולה הפוזיטיביסטית, אסכולת שיקאגו, אסכולת הקונפליקט, אסכולת פרקנפורט, האסכולה הסטטיסטית.
עם התפתחות החברה האנושית, קבע לו כל ריכוז חברתי כללים משלו, המסדירים את התנהגותם של המשתייכים לו (שבט, עיר- מדינה, מדינה). כללים אלה, הקרויים בפינו נורמות חברתיות, קובעים בעצם איזו התנהגות תיחשב מקובלת על ידי אותה חברה, ואיזו תיחשב יוצאת דופן או שלילית. הנורמות משקפות את ערכי אותה חברה, כפי שהתפתחו
במשך הזמן. הפרת נורמה כלשהי שנקבעה על ידי אותה חברה, תיחשב כסטייה ולרוב תזכה סטייה זו לתגובה פורמאלית או בלתי פורמאלית של החברה.
הסטייה החברתית מוגדרת כהתנהגות סובייקטיבית של פרט כלשהו (ולעיתים של קבוצה נבדלת), הנחשבת בעיני קבוצת האנשים המכריעה (בד"כ הרוב או בעלי הכוח, פיזי, כלכלי או פוליטי) כמסוכנת, מביכה, או מרגיזה במידה כזו המחייבת הענשה.
הגדרות של עבירות אלה או אחרות אינן נצחיות והן עלולות להשתנות. חילופי שלטון עשויים לבטל או לשנות חוקים מסוימים אשר לדעת השליטים החדשים אינם מתאימים או שגויים. הם גם עשויים להחמיר בחוקים מסוימים ולהקל באחרים. הגדרת ההתנהגות האנושית כסטייה וכעבירה תלויה בתרבות אותה חברה, בערכיה, בזמן, בסוג השלטון
ובמגמותיו. לדוגמה, בתקופה של מיתון קרוב ומצב כלכלי קשה, קרוב לוודאי שעבריינות הרכוש תגבר. לכן, ייתכן ויהיה צורך להחמיר בעונשים הצפויים למבצעי עבירות רכוש על מנת להרתיע עבריינים פוטנציאליים או עבריינות זהה בעתיד, אך מצד שני לעיתים שינוי בה דווקא במטרה להקל על העבריינים ולהתחשב בהם.
על מנת להסביר את הסיבות להתנהגות העבריינית פותחו מספר גישות קרימינולוגיות: הסברים ביולוגיים ופיזיולוגיים, הסברים הקשורים במבנה האישיות, הסברים כלכליים וחברתיים, הסברים אקולוגיים, המשפחה ותהליך הסוציאליזציה, סיבות אישיות.
טיפולוגיות של עבירות ועבריינים
המשפטנים, הקרימינולוגים ואחרים העוסקים באכיפת החוק, נוהגים להשתמש בשתי אסטרטגיות עיקריות, לבחינת העבריינות. האסטרטגיה הראשונה מתרכזת סביב העבירה, ואילו האסטרטגיה השנייה עוסקת בניתוח המעשים הפליליים של העבריין ובבחינת עבירות המסווגות על פי מידת החומרה והנזק שבהן.
המסגרת הסיווגית הוותיקה ביותר מבחינה משפטית, באה להבהיר ולהסביר את החומרה ואת הנזק שעלולים לגרום העבירות מסוג mala in se . ביטוי משפטי לטיני שמובנו: עבירות שעצם השמעת שמן מעיד על משהו חמור, בלתי חוקי. מעשה שהינו רע והאסור מבחינה מוסרית. עבירות אלה שמטבען נוגדות את המצפון האנושי היו נהוגות בבריטניה
עוד מתחילת התפתחותו של החוק המקובל, ובו נכללו: רצח, אונס, משכב זכר, הצתה, שוד, חבלה חמורה והתפרצות.
הסוג השני הן עבירות מסוג mala prohibita. ביטוי שמובנו: מעשים שהפכו לעבירות על ידי חקיקה, ולכן אסורים על פי החוק. באופן כללי בחלק מעבירות אלה אין צורך להוכיח כוונה פלילית ועצם עשייתן נחשבת לעבירה הקבועה בחוק. בסוג זה של עבירות כלולות: מירמה, עבירות מנהליות ועבירות שבפיקוח.
טיפולוגיות משפטיות
כדי שמשפטנים ואנשי חוק יבדילו בין סוגים שונים של עבירות, נוהגות מדינות רבות להשתמש בסיווג עבירות המבוסס על יסודות העבירה, על חומרתה ועל העונש הצפוי למבצע אותה. העבירות הפליליות מסווגות בישראל לשלושה סוגים, "ירושה" מתקופת המנדט הבריטי.
פשע (felony) - נחשבת בישראל כל עבירה שהעונש הקבוע בחוק לגביה הוא מעל שלוש שנים מאסר.
עוון (misdemeanor) - כל עבירה שהעונש הקבוע בחוק לגביה הוא מאסר עד שלוש שנים או/קנס.
חטא - כל עבירה שהעונש הקבוע בחוק לגביה אינו עולה על שלושה חודשי מאסר או קנס (דיני עונשין, התשל"ז 1977, סעיף 24).
טיפולוגיה מרובת סיבות - טיפולוגיה זו מסווגת קבוצות של עבריינים על פי מספר גורמים ביולוגיים וחברתיים, כמו: עבריינים רגשיים, עבריינים הזדמנותיים, עבריינים מועדים, עבריינים חולי רוח, עבריינים חמומי מוח, ועבריינים תאוותנים.
טיפולוגיה חברתית - מסווגת עבריינים על פי רמת התנהגותם הפלילית בחברה: עבריינים נסיבתיים, עבריינים חובבניים, עבריינים מקצועיים, עבריינים מאורגנים וכו'.
טיפולוגיה פסיכולוגית - מסווגת עבריינים על פי קווים פסיכולוגיים, כמו: מפירי חוק אלימים, מפגרים, רפי שכל, מושחתים, רשעים, אפילפטים, פסיכופטיים, עבריינים עקשנים-מתמידים.
טיפולוגיה מבנית - מסווגת עבריינים על פי מאפיינים ביו-פסיכולוגיים, כמו אסתניים (חלשי-כוח), בעלי טירוף מחזורי (cyclothyme), משכילים, אנדומורפיים (טיפוס מופנה-פנים), אקסטרוברטיים (טיפוס מופנה-חוץ).
טיפולוגיה נורמטיבית - מסווגת את העבריינים על פי נטייתם לבצע סוג מסוים של עבירות, כמו: רוצחים, שודדים, גנבים, אנסים, רמאים, וכו'.
טיפולוגיה של סגנון עברייני - מסווגת על פי אורח החיים העברייני, ארוך הטווח, של העבריינים בדומה לטיפולוגיה מרובת הסיבות, והיא מתחלקת כלהלן:
עבריינים הזדמנותיים: פעילותם הפלילית מתרחשת בצורה לא צפויה ולא סדירה ולעיתים היא חד פעמית.
עבריינים מקצועיים: הפועלים לבד, מאורגנים בארגוני פשע מאורגן, צווארון לבן.
חולי רוח: פסיכופטים ופסיכוטיים.
העבריין השכיח: אלכוהוליסטים, מכורים לסמים, מקבצי נדבות ומשוטטים, מהמרים, זונות.
עבריינים על פי אמונתם: פוליטית, חברתית, אתית, דתית וכו'.
בעבודתנו נדון בתופעת תוקפנות על הכביש
2. תוקפנות על הכביש
סוג זה של תוקפנות נחשב לעבריינות הזדמנותית, מסוג העבירות המכונות: mala prohibita שהפכו לעבירות מכיוון שהמחוקק קבע חוקים/תקנות הקובעים כי מעשים אלו אסורים על פי החוק ולכן הם נחשבים לעבירות.
העבריין ההזדמנותי מייצג את הסוג הפשוט ביותר של עבריינות. הוא מתנהג בדרך כלל כמו אזרח שומר חוק, הוא אינו מעוניין בתועלת כספית מהמעשה, אינו סובל ממחלת רוח, אינו בעל נטיות אלימות (אם כי יש יוצאים מן הכלל) ובמקרים רבים העבירה שהוא מבצע הינה אפיזודה חולפת בחייו. פעילותו הפלילית מתרחשת בצורה לא צפויה
ולא סדירה, אינה מכוונת מראש (גם לא כלפי מוקד כלשהו), ומתרחשת בהתאם להזדמנויות הצצות לפניו בדרכו בכביש, ובהתאם לנסיבות המקלות עליו את הביצוע או הדוחפות אותו לשם. כל זאת, כתוצאה מדחף רגשי בלתי נשלט המניע אותו לביצוע העבירה.
באופן תיאורטי - אדם מסוגל לבצע מספר די גדול של עבירות הזדמנותיות. תכיפות ביצוע העבירות מעידה על המאפיינים הפליליים של אותו אדם, ועל חולשה כלשהי באישיותו החברתית. 90% מהעבירות ההזדמנותיות הן עבירות רכוש (עשרת האחוזים האחרים הן עבירות גוף ואחרות)
בתחום תוקפנות על הכביש ובעקבות כך הן נקראות עבירות תנועה ניתן למנות את: כל אותן התנהגויות אשר פוגעות הן בצורה פיזית והן בצורה חברתית כנגד נורמות חברתיות מקובלות. כמו כן כל אותן עבירות תנועה כגון אי שמירה על תמרורים, וחוקי התנועה השונים אשר נקבעו במסגרת תקנות תעבורה ו/או על ידי המחוקק.
בנוסף, כולל תחום זה בתוכו "עבירות תנועה" אשר עליהן נמנות עבירות כמו: אי ציות לתמרורים, אי שמירה על חוקי התנועה השונים וחוסר התחשבות בנורמות חברתיות מקובלות. חוקי התנועה השונים נקבעו במסגרת תקנות התעבורה או על ידי המחוקק והפרתן יוצרת פגיעה, הן פיזית והן חברתית, ונחשבת לעבירה אשר חומרתה נמדדת ברמות
שונות. באופן קוהרנטי לעבירה נמדדת גם חומרת הסנקציה הננקטת כלפי העבריין(אם כי בישראל חומרת הענישה עדיין אינה משמשת גורם מרתיע, למרבה הצער!).
2.1. עקיפה מסוכנת
אחת מתוך עבירות התנועה השכיחות היא עקיפה המתפתחת לעיתים רבות למסוכנת. במקרה שכזה העקיפה הופכת לעבירה המוגדרת כ "כתוקפנות בכביש".
החוק מתייחס לעקיפה מסוכנת על ידי כך שהוא מגדיר את מרבית המקרים בהם העקיפה אסורה.
בפועל, שלושת העבירות הנפוצות ביותר בתחום זה הן:
עקיפה בדרך לא פנויה.
עקיפה כאשר "הראות לקויה או שדה הראייה חסום או מוגבל".
עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף ( קו לבן).
2.1.1 העבירה החמורה ביותר מבין השלוש בעיני החוק היא עבירת העקיפה בדרך לא פנויה (א'). העונש המינימאלי, הצפוי לנהג אשר נתפס עובר עבירה זו, לפי סעיף 47 (ד) הוא שלושה חודשי פסילה בפועל. מדובר בנהג הרואה שהדרך לפניו אינה פנויה, שדה הראייה שבפניו לא מספיק, ולמרות שהוא רואה רכב אחר, הוא בוחר לבצע את
העקיפה בכל מחיר. עקיפה זו היא המסוכנת ביותר וגורמת לתוצאות הקשות ביותר, בעת התרחשות של תאונה חזיתית. במקרה שכזה, בדרך כלל מבחין הנהג העוקף ברכב המתקרב לעברו, הנע בנתיב הנגדי, התנאים האובייקטיביים בשטח הם כאלה, שבכל מקרה אינם מאפשרים את השלמת העקיפה בבטחה. הנהג העוקף הוא הגורם לתאונה והוא מפגין
אדישות כלפי ההתרחשות הצפויה וכלפי התוצאה החמורה של התנגשות. בדו"ח התנועה השוטרים נוהגים לציין את התנאים האובייקטיביים בשטח. למשל השוטר יכול לציין בדו"ח שמדובר בכביש בעל נתיב אחד לכל כיוון בלבד או שהשוליים הם צרים ולכן הם מגבירים את הסיכויים לאירוע תאונה. השוטר ימשיך ויפרט בדו"ח שבנתיב הנגדי התקדם
רכב, אשר כתוצאה מהעקיפה של הנהג העבריין, נאלץ לסטות ולרדת מהשוליים, על מנת למנועה התנגשות.
2.1.2 לעומת זאת, נהג אשר נוהג בקטע כביש אשר שדה הראייה בו מוגבל, והוא אינו רואה שהדרך לפניו אינה פנויה, עובר עבירה של עקיפה כאשר "הראות לקויה או שדה הראייה חסום או מוגבל" - לפי סעיף 47 (ה)(1).
עבירה זו נתפסת בעיני החוק כפחות חמורה ואין בצידה עונש "מינימום", של פסילה בפועל. ההיגיון שבהתייחסות שונה ומקילה במקרה זה נעוץ בעובדה שלא מדובר בנהג אשר צופה בפועל שתתכן התנגשות. אין באפשרותו לדעת שיש לפניו סכנה והוא אינו יכול להפעיל שיקול דעת שיימנע את ההתרחשות. אם זאת מוטל על כל נהג להתנהג בזהירות
יתרה כאשר תנאי הכביש אינם מאפשרים ראות בהירה ורצופה של הדרך ושיקול הדעת המצופה מנהג במקרה זה, הינה של נקיטת "משנה זהירות" מראש. נהג העובר עבירה זו אינו מביע אדישות בהתנהגותו אלא "רשלנות". הוא לא היה מבצע את העקיפה בתנאים הקשים שנוצרו אך התנהגותו הרשלנית הביאה לתוצאות של התנגשות, בעוד שהתנהגות זהירה
יכלה למנוע את התאונה. זאת משום שהפעלת שיקול דעת הייתה מאפשרת לנהג העוקף לצפות לסכנה ולאפשרות שרכב אחר יגיח מולו (למרות שבפועל לא קיים רכב מולו).
**** במקרים מסוג זה מדובר בעבירות "התנהגותיות" ולא בעבירות "תוצאתיות", שכן תוצאת העקיפה במקרה זה לא משנה.
2.1.3 העבירה השלישית, עבירה של עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף - לפי סעיף 47 (ה)(5) לתקנות. (במקרה זה כל מה שצריכה התביעה להוכיח שהנהג נהג במקום ובזמן המצוינים בדו"ח, ושבמקום קיים קו הפרדה רצוף והנהג חצה אותו).
2.2 העברה על פי האסכולה הפוזיטיביסטית
על פי אנשי האסכולה הפוזיטיבית עבירה של עקיפה מסוכנת מבוססת על דחפים המתעוררים אצל הנהג בסיטואציה מיוחדת וכן מבוססת על הנסיבות המעוררות מניעים ודחפים אלו. אין הם רואים בעבירותיו של עבריין זה משום אורח חיים.
על פי סיווג עבריינים של קלינארד וקוויני, עבירות תנועה נחשבות ל"פשע כנגד הסדר והמוסר".
קריירת העבריינות שלהם היא בינונית, בעלת דימוי עצמי לא מוגדר ובעלת היסוס בהזדהות עם הפשע.
התמיכה החברתית בהתנהגות העבריינית לדעתם, היא בינונית, אך במקביל הם טוענים כי קיימת תמיכה חלקית להתנהגות זו, מצד קבוצות מסוימות.
הקשר בין דפוס התנהגות עבריינית לבין דפוס התנהגות לגיטימית הוא בינוני וכך גם
התגובה החברתית היא בינונית והסנקציות הן בהתאם: מחבוש, מעצר בכלא, מבחן.
עבירה מקרית - שוהם, רהב וגוטמן - ניסו ב- 1970 לצמצם את הפער בן המושגים המשפטיים למושגים של העוסקים במדעי ההתנהגות ולסלול את הדרך לביטול שטח ההפקר הקיים בין הנורמה של החוק הפלילי להתנהגותו של האדם. וכך חשבו לסווג את עבירות התנועה בישראל, הן מבחינה משפטית והן מהבחינה ההתנהגותית ל"עבירה מקרית" אחת.
3. הסיבות לתוקפנות/אלימות בכביש
בשנים האחרונות מגוון ההתנהגויות הכוללות תוקפנות ואלימות בכביש הולך וגדל, והפשיעה שבצד התנהגות זו הולכת ומחמירה. אנו עדים לויכוחים בין נהגים על צורת נהיגה כזו או אחרת, עבור לאלימות מילולית ופיזית וכלה במקרי רצח של נהגים על הכביש ובמגרשי החנייה.
התנהגות החברה בכללותה נעשית אלימה יותר, וההתנהגות בקרב נהגים מושפעת מכך.
"כיוונים" ("כיוונים" מגזין העוסק בסקירת ספרות וחידושים היוצאת מטעם המכון לחקר התחבורה בטכניון) מביא תקציר של מחקר שנערך בעניין זה באנגליה:
מסקנת המחקר היא כי נהיגה יוצרת רוגז והסיבות לכך הן רבות. בין השאר בולט זעם ותסכול המתפתח בקרב נהגים בכביש, בניגוד להליכה. לדוגמה:
הנהיגה רצופה הפרעות (עיכובים בתנועה, פקקים וכו').
הנהיגה מלווה במגבלות (מבחינת מהירות הנסיעה ויכולת התנועה).
הנהיגה יוצרת מצב שבו חייב הנהג לגלות מידת התעניינות גבוהה בתנועות ובהתנהגות של גורמים אחרים בכביש.
הנהג בכביש נמצא בסכנה מוחשית יותר מהסכנה שצפויה לו בהליכה.
מכלול זה של פרמטרים יוצר תחושת אחריות המוטלת על הנהג, לא רק כלפי עצמו, אלא גם כלפי האחרים בכביש.

האלימות בכביש מושפעת מהאלימות הגוברת בחברה. באנגליה לדוגמה, נמצאת התאמה בין מספר מקרי המוות בתאונות בכביש לבין מספר מקרי המוות הכללי בחברה (כתוצאה ממקרי אלימות כמו רצח). באזורים שבהם רמת האלימות גבוהה יותר, מספר תאונות הדרכים גבוה יותר. לתוקפנות הנהגים בכביש היבטים נרחבים ולכן, הפתרונות המוצעים
צריכים להתייחס להיבט הכולל.
4. השפעות סביבתיות המעודדות תוקפנות.
קיימות מספר השפעות סביבתיות העלולות לעודד תוקפנות ולהגדיל את הסיכוי להתפרצותה:
רעש: משפיע על עוצמת התוקפנות, ויכול לגרות אותה להתפתח. התוקפנות תלויה ביכולת השליטה של הנהג על הרעש ומקורו.
הרעש מקשה על הריכוז ויוצר מתח רב. בתנאי צפיפות תנועה בדרך, רעש המכוניות, ואפילו של מקלטי הרדיו שבהן, עלול ללבות ניצני תוקפנות שכבר קיימים אצל הנהג.
מזג האוויר: מזג-אויר חם במיוחד עלול ליצור אפקטים דומים. ידוע שהאלימות בכביש עולה בעונות הקיץ. קיים יחס ישר בין מידת החום מחוץ לרכב לתוקפנות הנהג.
מצב רוח: על כל הגורמים המשפיעים על תוקפנות הנהג, מתווסף גם מצב רוחו. נהגים במצב רוח ירוד חשופים יותר להשפעת הפעולות והמעשים של נהגים אחרים בכביש. מצב הרוח כמובן מושפע מסביבתו של הנהג לאו-דווקא בכביש, אלא גם ממקום עבודתו, ממשפחתו ומנושאים אישיים אחרים. נהגים, המוגדרים כ"פוטנציאליים" להתקפות זעם,
ניתנים לאפיון ולאבחון על-ידי מספר פרמטרים, כגון: גירוי של סכנות, נטייה לאגואיזם, אימפולסיביות ועוד.
5. נטרול וצמצום השפעות שליליות על הנהג.
קיימים פתרונות לנטרול ההשפעות הסביבתיות המעודדות תוקפנות:
הפתרון למצבי הכעס הוא השליטה והמודעות העצמית שאותן יש לפתח:
יש ללמוד להתמודד עם מחשבות הכעס והזעם לפני שלב התפרצותן. ככל שההתערבות של החשיבה הרציונאלית במחשבות הכעס תהיה מוקדמת יותר, כן ייטב. הטקטיקה היא לבחון את החשיבה הכועסת והעצבנית במונחים הגיוניים יותר. אחת המגבלות של טקטיקה זו היא שבמצבי כעס רב, קשה לאדם להפעיל חשיבה הגיונית.
הסחה היא גישה נוספת לפתרון התופעה. יש להסיח את הדעת מהנושא המכעיס עד לירידת רמת האדרנלין והרגעות הנהג.
הניסיון להבין מדוע אנשים מתנהגים בכביש, כפי שהם מתנהגים, יכול לסייע בשליטה העצמית. אנשים רבים מנסים להירגע מכעסים שונים (שלא בהכרח נגרמו בכביש) דווקא על ידי נהיגה. במקרים אלה מומלצת הליכה, אך לא נהיגה.
נראה לנו שאין להתייחס לזעם בכביש כתסמונת, אלא כסימפטום לעלייה ברמת האלימות והתוקפנות בחברה כולה.
6. אחת הסיבות לעבריינות ותוקפנות בכביש היא אגואיזם.
על פי תאוריית הפיקוח החברתי (הגישה הסוציולוגית) שאותה מסביר הסוציולוג הרשי- יכול כל אחד להיות עבריין בשלושה סוגי חברות, אותן הוא מתאר:
בחברה בהתהוות, יש פחות עבריינות כי האגואיזם הוא רציונאלי ולא אישי לפיכך חברה בהתהוות גורמת לנתינה וקבלה.
בחברה בהתפתחות, גורם התחרות עולה, יש פחות הכרות עם אנשים.
בחברה תעשייתית, כולם רוצים מעט עמל והרבה עושר, קיים ניכור ואין משותף, יש אמביציה דורסנית, תחרות גדולה, ובולט אגואיזם אישי.
כיום אנו נמצאים בחברה תעשייתית ולכן קיימת בכביש תוקפנות רבה יותר, על כל סוגיה השונים (על פי התיאוריה של הרשי).
7. תוקפנות = אלימות בכביש
בכל דיון בתוקפנות האנושית חייבים להבחין ראשית, בין תוקפנותו של היחיד לבין תוקפנותה של הקבוצה, שביטויה המאורגן הוא המלחמה. אבחנה זו, פיתח בצורה מעמיקה, הפסיכולוג אריך פרום בספרו: "האנטומיה של ההרסנות האנושית". לדבריו, בהתנהגותו התוקפנית של היחיד יש להבחין בין תוקפנות שהיא הגנה על אינטרסים, לבין
תוקפנות הרסנית שאין בה ובין ההגנה על אינטרסים לא כלום.
בדומה לבעלי החיים, נוטה גם האדם לגונן על האינטרסים שלו ולתקוף את מי שמאיים עליהם. אבל היקף האינטרסים החיוניים של האדם עולה לאין שיעור על אלה של בעלי החיים. הם כוללים לא רק את שלמות גופו, ואת מלוי צרכיו הגופניים, שלו ושל משפחתו, כגון הצורך באוכל, במקלט ובביטחון. אלא גם את רכושו, את כבודו, את מעמדו
ביחס לאחרים, ובארץ, גם את שלטונו הבלתי מעורער על הכבישים. פגיעה במה שהאדם תופס כאינטרס לגיטימי יכולה לעורר תגובת חימה ותוקפנות, ללא שום יחס לנזק הממשי.
יעיד על כך הסיפור הבא:
"אלימות בכביש: הנהג עקף - וננשך לו האף. שוטרי מרחב לכיש מתקשים להיזכר במקרה מוזר של אלימות בין נהגים, כפי שאירע אמש (שבת).
המקום: כביש קריית גת-באר שבע, סמוך למושב עוזה. השעה היא שעת לילה מאוחרת. נהג עוקף בצורה מסוכנת נהג אחר, ומביא לכך שהרכב הנעקף סוטה באופן חד לצד הכביש אולם מצליח לבלום.
נהג הרכב העוקף עוצר אף הוא, ובין הנהגים מתפתח ויכוח, שהופך אלים יותר ויותר. לפתע מזנק הנהג שנעקף, ונושך בפרעות את אפו של הנהג שעקף אותו. הנהג הנשוך מתמוטט, והנושך נמלט מהמקום........מפקד מרחב לכיש, ניצב משנה ניסים מור, אמר כי מדובר בבריונות חמורה על הכביש, שמסכנת את כל הנהגים הנוסעים.
(מתוך ynet ידיעות אחרונות מיום 15/8/2004 - כתבה טובה דורון)
תוקפנות על הכביש אשר הנהג מבצע באין ספור מקרים והזדמנויות, היא מהסוג ההרסני. אין היא באה להגן על אינטרס כלשהו מלבד האינטרס האגואיסטי ההרסני של הנהג העבריין.
8. הסיבות לתאונות דרכים
הסיבות לתאונות דרכים, המדווחות ע"י בוחני תאונות הדרכים של משטרת ישראל, הן רבות. על פי נתוני המשטרה, רובן המוחלט של הסיבות לתאונות הינם גורמים אנושיים: ביצוע עבירות, רשלנות וטעויות של נהגים והתנהגותם חסרת הזהירות של הולכי הרגל. מבין הסיבות העיקריות לתאונות קטלניות, יש לציין את המהירות (הן מהירות
מופרזת והן מהירות לגבי החוק) אשר מהווה בשנת 2003 כ-15% מהסיבות לתאונות הקטלניות. בנוסף עבירות תנועה (אי ציות לתמרורים ורמזורים, אי מתן זכות קדימה, אי שמירת רווח ועקיפה שלא כחוק) אשר מהוות 23% מהסיבות לתאונות הקטלניות וכן סטיה מנתיב, המהווה 13% מהסיבות.(נתונים אלו נמצאים בדוח סטטיסטי של משטרת ישראל
ואינם מדווחים ע"י הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בסה"כ מדווחות 437 סיבות ל-415 תאונות קטלניות, כלומר בחלק קטן מן התאונות מדווחת יותר מסיבה אחת).
9. פתרונות לבעיות תאונות הדרכים
הפיכת אדם לנהג טוב אינה פשוטה. נהיגה היא דבר מורכב הדורש מיומנויות מיוחדות. הדינמיקה בה, דורשת יכולת גבוהה של קבלת החלטות מהירות. ההתפתחות המוטורית של החברה המודרנית מדהימה ואינה פחותה מההתפתחות הטכנולוגית בכללותה. למעשה כאשר מדובר בנהיגה אנו מדברים על רכישת מקצוע - נהיגה היא מקצוע הדורש מיומנויות
מיוחדות.
נהג טוב הוא לא אותו נהג "חברמן" הלוחץ את דוושת הבלם לעיתים קרובות. בוודאי לא אותו נהג שעוקף מכל הצדדים ומגיע ראשון. זה גם לא אותו נהג המפגין שליטה ברכב וביצועים שאינם ניתנים לחיקוי - על ידי רוב הנהגים האחרים.
הנהג הטוב צריך להיות זה היודע לוותר, המראה התחשבות בזולת, המגלה סבלנות כלפי אחרים, המציית לחוקי התנועה והמודע לסכנות בכביש, ועוד.
אם נתחיל להבין שאלו הן הנורמות המרכיבות את התכונות של "הנהג הטוב" והבטוח, אזי מדברים אנו על תרבות נהיגה.
להכשיר נהג כזה, שיהיה מיומן ובעל יכולת לקבל החלטות מהירות מצד אחד ובמקביל יפגין נורמות נהיגה נכונות (הכוונה לנהג עם תרבות נהיגה) מצד שני, מצריך תהליך ממושך. תהליך זה צריך להתחיל מגיל צעיר מאד, עליו להימשך זמן רב ולהיות מופנם בתוך הנורמות החברתיות ה"טובות" ובתוך כללי ההתנהגות המקובלים באותה חברה.
אנו מדברים על סוג של "סוציאליזציה" מחודשת.
בבדיקת הגורמים לתאונות הדרכים הרבות, בולטת בעיקר חוסר המודעות של הנהג ללקיחת סיכונים (כגורם ראשוני). חוסר מודעות זה גורם לתאונות מהסיבות הבאות:
מהירות מופרזת - אובדן שליטה.
עייפות בזמן נהיגה - הרדמות.
נהיגה תחת השפעת אלכוהול - קבלת החלטות שגויות.
ירידה לשוליים, עקיפות מסוכנות, החלקה ועוד.
לסיכום
שינויים בלימוד המעשי של נהיגה כנראה שלא ימנע את התרחשותן של תאונות, בוודאי לא באופן מוחלט. אבל יש לצפות כי אחוזן (של מספר התאונות ) יפחת וירד, במידה ניכרת.
יש צורך דחוף להתחיל את החינוך ל"תרבות הנהיגה" כבר במערכת החינוך הפורמאלית, על ידי הוספת מקצוע הנהיגה בתוכנית הלימודים הקבועה. על המקצוע לכלול נושאים תיאורטיים של נהיגה, חינוך לסובלנות ולהתחשבות, כללי התנהגות במצבים שונים של נהגים ושל הולכי רגל, אימון ותרגולות ברמות שונות, ועוד. הכנת הילד/הנער
במסגרת בית הספר, יכשיר בסופו של תהליך, נהג בעל יכולת גבוהה יותר להתמודדות עם לחצים ומצבים שונים בכביש, נהיגתו תהייה טובה יותר וכמובן בטוחה יותר והחברה תצא נשכרת ומוגנת יותר.
ביבליוגרפיה
ד"ר יהושע כספי, "עבירות ועבריינים בישראל, 1948 - 1998" אתיקה הוצאה לאור בע"מ 1999.
שהם, ש. גיורא - קרימינולוגיה: תיאוריות, מחקר ויישום, הוצאת שוקן/ירושלים ותל אביב.
המאמר "חייתיות בתנאי תרבות" מתוך העלון למורי הביולוגיה, חוברת ב' שבט התשנ"ו 1996, 146. הוצאת, האוניברסיטה העברית בירושלים - המרכז להוראת מדעים.
הרבעון המקצועי לנהיגה ב.ב.ד - בטיחות בדרכים, המרכז להדרכה.
אתר התעבורה הישראלי: www.trafficgam.co.il .
טובה דורון, אלימות בכביש: הנהג עקף - וננשך לו האף, ynet, 15/8/2004
http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/ArticleLayout/CdaArticlePrintPreview/1,2506,L-2963453,00.html
חומר הלימוד.
15

תגים:

עבירות · עבריינים · פשיעה · אלימות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תוקפנות בכבישים ", סמינריון אודות "תוקפנות בכבישים " או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.