אחריות אישית בעלי מניות - הרמת מסך

תקציר העבודה:

מאז חוקק חוק החברות החדש, נמתחה ביקורת על הסדרים שונים הקבועים בו, ובין השאר גם על הסעיפים העוסקים בהרמת מסך. בעקבות ביקורת זו ובלחץ הקהילייה העסקית בארץ, הוכנסו מספר תיקונים לחוק החברות. אחד התיקונים המהותיים אשר הוכנס לאחרונה הוא תיקון מס' 3 לחוק החברות. תיקון זה משנה באופן מהותי את ההתייחסות מערכת המשפט בנוגע ל"הרמת מסך" והחזיר את הרמת המסך למצב חריג ולא מצב נפוץ ותדיר.
בעבודה זו אנסה לסקור את חשיבות ההתאגדות כחברה ואת עקרון האישיות המשפטית הנפרדת כתמריץ להתאגד בצורה זו. אעבור על היתרונות והחסרונות בהתאגדות כחברה, ואגע בנקודות נוספות הקשורות במבנה החברה. בהמשך, אתייחס לחוק החברות המקורי, למקורות הנוספים לאחריות אישית של בעלי מניות ולתיקון מספר 3 אשר מתייחס לנושא הרמת המסך. אבדוק את השפעת התיקון על התנהגות החברות בישראל ( כולל הביקורת אשר הושמעה על חוק החברות) ואנסה להראות כי ניתן להגשים את מטרות עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, בדרכים אחרות, שפגיעתן בנושי החברה ובעובדיה מועטה יותר, ואציע כמה פתרונות אחרים לסוגיה זו.

תוכן העניינים:
הקדמה
מבוא
מטרת העבודה
הקמת חברה - יתרונות וחסרונות
חוק החברות המקורי
אחריות אישית - מקורות נוספים
ביקורת על חוק החברות
תיקון מס' 3 לחוק החברות
דרכים חלופיות לתיקון מס' 3
סיכום
ביבליוגרפיה

קטע מהעבודה:

מקורות:

(2) בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, בשים לב לכך שהיה יסוד סביר להניח כי ניהול עסקי החברה לא היה לטובת החברה וכן היה בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.
(ד) הרמת מסך לשם ייחוס חובות החברה לבעל מניה בה, תיעשה בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה...
החוק קבע כי על אף העובדה שהחברה הינה אישיות משפטית נפרדת ניתן יהיה לבצע פעולה של הרמת מסך ובכך לבטל את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת ולחוב את בעלי המניות בחובותיה של החברה, כאשר העיקרון המנחה של בתי המשפט הוא כי ישנה הצדקה לכך, וזאת כאשר נדרש הדבר לשם הגשמת תכליתה של נורמה משפטית או כאשר נעשה שימוש
לרעה במוסד האישיות המשפטית.( כך למשל נוקטות רשויות המס בפעולה של הרמת מסך מעל חברה אשר עצם התאגדותה נבעה ממניעי התחמקות מתשלום מס).
בסעיף 6 נקבעו 3 עילות עיקריות להרמת מסך:
א. התקיימות תנאי הקבוע בחיקוק.
ב. באם נסיבות העניין מצדיקות לעשות כן.
ג. התקיימותם של התנאים המיוחדים המפורטים בסעיף 6 לעיל.
המחוקק לא הגביל את בתי המשפט ברשימה סגורה של מקרים בהם ניתן יהיה להרים מסך, וזאת על אף העובדה כי הרמת מסך היא כאמור חריג לעקרון האישיות הנפרדת. המחוקק הותיר פתח רחב לבתי המשפט להמשיך ולפתח את הכללים להרמת המסך וזאת בשל העובדה כי הרמת מסך מהווה "תרופה" כאשר מהותה של התרופה היא התעלמות מהאישיות
המשפטית של החברה ויצירת קשר ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה.
אולם, יש לזכור כי פעולה זו של הרמת מסך אינה חד צדדית, אלא פועלת לשני הכיוונים, כלומר הרמת מסך פועלת ל "רעת" בעלי המניות וגם ל "טובתם", כך ניתן בעזרת הרמת מסך להטיל על בעל מניה חובה המוטלת על החברה וגם יתם להעניק לו זכות אשר שייכת לחברה.
אחריות אישית - מקורות אחריות
אחריות אישית של אחד מאורגני החברה לפעילותה ולחובות התאגיד אינה בגדר חידוש של חוק החברות החדש. כך, למשל, כבר בשנת 1981, הטיל בית המשפט העליון על מנהל של חברה קבלנית אחריות אישית לליקוי בנייה ולאיחור במסירת דירות לרוכשים, משום שהמנהל לא פיקח באופן נאות לעל הבנייה.
במהלך השנים נוצרו מספר ערוצים (בנוסף לאחריות הנובעת מסעיף 6 לחוק החברות - הרמת מסך) אשר על פיהם ניתן להטיל אחריות אישית על בעלי מניות בחברה.
1. אחריות מכוח הוראה מפורשת בחוק.
אחריות אישית יכולה לקום , בראש ובראשונה, מכוח הוראה מפורשת בחוק, המטילה על אורגן (בעל מניות או מנהל) בתאגיד אחריות אישית למעשה או מחדל של התאגיד או שעשה האורגן במסגרת תפקידו.
אחריות אישית מעין זו אפשר למצוא, בין היתר, בחוקי המס, בחוקי העבודה, בחוקי איכות הסביבה, ועוד.
באופן טיפוסי, נקבע בהוראות אלה כי:
"רואים כאשם בעבירה כל חבר הנהלה, מנהל או פקיד" של חברה, אגודה שיתופית ו"אפשר להביאו לדין ולהענישו כאילו הוא עבר את העבירה".
2. אחריות מכוח דיני הפירוק.
על פי סעיף 373 לפקודת החברות, כאשר ניתן צו פירוק, והתברר שעסק של חברה נוהל בכוונת מרמה, תוך כוונה לרמות את נושיה או את נושיו של אדם אחר או לכל מטרת מרמה, ניתן להטיל על נושא משרה בחברה, שהיה, ביודעין, שותף בניהול העסק, אחריות אישית לכל חובות החרבה ללא הגבלה.
על פי סעיף 374 לפקודת החברות, כאשר ניתן צו פירוק והתברר שאדם אשר השתתף בייזומה או בייסודה של החברה, או שהינו נושא משרה בחברה השתמש שלא כהוגן בכסף או בנכס של החברה... או נעשה חב או אחראי עליהם.. ניתן לחייבו להחזיר את הכסף או הנכס, או לחייבו בתשלום פיצוי לחברה ככל שייראה לבית המשפט כפיצוי על מעשיו.
לאחרונה, נעזר בית המשפט פעמים רבות בסעיפים אלו לפקודת החברות. כך לדוגמא קבעה כב' השופטת ורדה אלשייך בתיק מיאב בציינה:
"אין להיכנס להוצאות ולחובות חדשים אשר הנאמן אינו רואה מראש כי יש להלן כיסוי בקופת הנאמנות. אין לתת לתניה זו פירוש מצמצם, כאילו יכול הנאמן, על דעת עצמו, להיכנס לסיכונים עסקיים כאשר הוא צופה כי סביר או ייתכן שיוכל לכסות את ההוצאות הנובעות מהן... חובת הזהירות והאמון המוגברת של הנאמן כלפי בי ת המשפט,
החברה, ציבור הנושים וכל שעשוי להיפגע מפעילותו מעמד מיוחד זה של הנאמן מטיל עליו חבויות מיוחדות ופועל לכוון החמרה עמו, עם כשל מלמלאן...".
בית המשפט פסק במקרה זה כי על הנאמן של החברה תוטל אחריות אישית לחובות הבלתי מכוסים אשר נוצרו בתקופת ההקפאה. פירעון חובו של הנאמן ייעשה בכל אחת מהדרכים הבאות : (א) חילוט הערבות של הנאמן אשר הפקיד בעת כניסתו לתפקיד, (ב) החזרת כל שכר בטרחה אשר שולם מקופת ההקפאה, (ג) ירידה לנכסיו האישיים של הנאמן.
3. אחריות ישירה.
מנהל, כמו כל אדם אחר, נושא בחבות חוזים או בנזיקי, ואם הוא מפר את חובתו, הוא נושא באחריות אישית רגילה כלפי הנפגע. זאת, ללא כל קשר לתפקידו כאורגן של החברה ובנוסף לאחריות החברה כחברה. אחריות זו נקבעה בעבר ע"י בית המשפט בעניין פנידר נ' קסטרו ושם נפסק כי :
" כל צד למשא ומתן רשאי לצפות לכך שכל מי שמנהל עימו בפועל משא ומתן, יהיה מעמדו המשפטי אשר יהיה ובין אם הוא פעול בשם עצמו או בשם אחרים ולמענן, ינהג בדרך מקובלת ובתום לב. מסקנה כאמור גוררת עימה מיניה ובגם את חובת תום הלב על מנהל, הפועל מטעם תאגיד ואשר הפר את חובת היושר וההגינות"
"מעמדו של פלוני כשלוחו של אחר אינו פוטר אותו מקיום החובה הנובעת מהוראות חובת תום הלב.....חובתו האמורה של השלוח אינה נובעת מיחסי השליחות או מיחסים חזיים כביכול עם הצד השני למשא ומתן, אלא מהוראתו של החוק הקובעת נורמה בקשר למשא ומתן לקראת כריתת חוזה...".
השופט ברק הוסיף באותו פסק דין כי :
"רבים מהמקרים בחיי מסחר וחברה מתקדמים, בהם המשא ומתן לקראת כריתת חוזה, מתנהל ע"י שלוחים, ויאן זה רצוי לחסן אוכלוסייה שלמה ונכבדה זו מהחובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב".
בפסק דין נוסף קבע בית המשפט כי :
"עצם העובדה שאדם מבצע עוולה לא למען עצמו, אלא כעובד או כשלוח של אחר, אין בה כדי לשחרר את המבצע מאחריות בנזיקין. בדומה, עצם העובדה שאדם מבצע עוולה כאורגן של תאגיד, אין בה כדי לשחררו מאחריות... עמדתם של דיני הנזיקין היא העמדה האינדיבידואליסטית, לפיה, כל אדם חטאו יישא".
לאור זאת, השאלה איננה אם ניתן או לא ניתן עקרונית, להטיל אחריות אישית על האורגן, אלא האם בנסיבות המקרה הספציפי, חלה על האורגן חובה אישית ישירה כלפי הצד השלישי והאם חובה זו הופרה.
הביקורת על חוק החברות
הביקורת על חוק החברות היא בעיקר לאור העובדה, כי החוק הוסיף שכבות של בירוקרטיה ורגולציות שונות אשר הופכות את מדינת ישראל לפחות תחרותית ואטרקטיבית בפני חברות זרות וחברות אשר יכולות להעביר את פעילותן אל מחוץ למדינה.
אנשי קהיליית העסקים טוענים כי היות ואנו פועלים בסביבה תחרותית להתאגדויות של חברות, נוכח הקלות שבה חברות יכולות להתאגד במדינות אחרות (בעיקר ארה"ב) ונוכח הטבות המס במדינות האחרות, הרי שאנו צריכים להיות טובים יותר ולא שווי ערך. חוק החברות החדש מביא אותנו למצב בו אנו פחות טובים ופחות אטרקטיביים. כתוצאה
מכך, חברות רבות מעתיקות את פעילותן למדינות זרות וחברות זרות לא מגיעות למדינה.
טענה נוספת, מופנית כלפי עמימותו של החוק. החוק טומן בחובו מושגים רבים הנתונים לפרשנות בתי המשפט. ריבוי המושגים העמומים מבחינה משפטית מייצר חוסר ודאות, וזו אינה כר משפטי פורה לפעילות עסקית.במקרה של חקיקה באמצעות כללים, החקיקה היא הקובעת את הדין החל בנסיבות הקונקרטיות של יעד החקיקה. לעומת זאת, חקיקה
באמצעות סטנדרטים היא חקיקת מסגרת כללית המותירה את ההכרעה ואת פיתוח הדין לשיקול דעתן של הערכאות השיפוטיות. בחירת שיטת החקיקה מבין שתי השיטות הללו תיעשה באמצעות החלטה מיהו יצרן הכללים היעיל: המחוקק או הפרשן. פרופ' פרוקצ'יה סבור כי בתי המשפט אינם יכולים ובנויים להתמודד עם בעיות בתחום דיני החברות וזאת
בשל היעדר בתי משפט המתמחים בתחום זה. בשל כך, לדעתו, הפתרון הראוי הוא שהמחוקק יסדיר את תחום דיני החברות באמצעות חוק עתיר כללים.
עיקר הביקורת הופנתה כלפי החלשת עקרון האישיות המשפטית הנפרדת ועקרון האחריות המוגבלת באמצעות השימוש - שנהפך קל יותר - בדוקטרינת הרמת המסך על שלל הסעיפים העוסקים בה.
חיזוק אפשרי לטענה זו ניתן לראות במגמה ההולכת וגוברת להחיל את דוקטרינת הרמת המסך בערכאות הראשונות לאחר חקיקת החוק. מנתונים אשר הציגה ד"ר אירית חביב-סגל, ניתן לראות כי במשך פחות מארבע שנים מיום חקיקת החוק, ניתנו כ- 448 פסקי דין בנוגע להרמת מסך ( 17 בבית המשפט העליון, 116 בבתי המשפט המחוזיים, 229 בבתי
משפט השלום, 12 בבית הדין הארצי לעבודה, ו- 74 בבתי הדין המחוזי לעבודה). כמו כן, ניתן לראות בתרשים את העלייה המהירה של כמות פסקי הדין מיום חקיקת החוק.
משרד המשפטים היה ער לביקורת ובשל כך הבטיח לתקן את הסעיפים העוסקים בדוקטרינה זו על ידי הגבלתה למידה ראויה ומאוזנת. בד בבד עם עבודת משרד המשפטים הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק פרטית, שאף היא נועדה להשיג יתר יציבות תוך גידור מקרי הרמת המסך.
תיקון מס' 3 לחוק החברות החדש
במהלך חודש מרץ בשנה זו התקבל תיקון מס' 3 לחוק החברות. כמו שכבר צויין לעיל, לשונו הרחבה של החוק ופסיקה מאסיבית של בתי המשפט אשר כירסמה באחריות המוגבלת והטילה אחריות על בעלי המניות בגין חובותיה של החברה, הרתיעו משקיעים ומנהלים מלפעול והותירו את הקהילה העסקית כולה בחשש מסיכונים, אשר היקפם אינו נתון
לצפייה.
בעיקרו, התיקון החדש לחוק, דוחה את הגישה של אלו אשר דוגלים בפרשנות מרחיבה בנושא הרמת מסך. כמו כן, מסדיר התיקון נושא זה, בקובעו רשימה סגורה של מקרים, בהם ניתן יהיה לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה ובלבד שנכון וצודק לעשות כן. "צודק ונכון" במובן, שייחוס החוב לבעל המנייה יביא בחשבון את שיעור אחזקותיו,
ובמקרים בהם שיעור האחזקות לא איפשר לו פיקוח יעיל על פעולות החברה, לא יהא זה צודק ונכון להרים את מסך ההתאגדות ולחייבו בחובות החברה.
התיקון מבהיר כי לא די ברשלנות מצד בעל המניה בפעילותו, על מנת לייחס לו חובות החברה, אלא, נדרשת מודעותו לשימוש האסור אשר נעשה. התיקון לחוק מחדד את ההבחנה בין העילות להרמת מסך קלאסית, דהיינו, ייחוס חוב של החברה לבעל מניה בה, ובין הרמת מסך מדומה אשר נעשית על ידי בית המשפט בסברו כי נכון להרים את מסך
ההתאגדות על בסיס פרשנות החוק או ההסכם בין הצדדים.
בנוסף, התיקון לחוק הבחין בין אחריות בעלי המניות לאחריותם של המנהלים, כך, שהשימוש בהרמת המסך ייעשה רק כנגד בעלי המניות. בניגוד להם, אחריותם של המנהלים תיקבע על פי חובותיהם הקבועות בחוק ובדין הכללי, כגון: חובת הנאמנות לטובת החברה תוך הפעלת שיקול דעת סביר.
בפסק-דין אשר ניתן בבית משפט השלום לאחר תיקון מס' 3 נכתב :
"מתברר כי תיקון מס' 3 צמצם את העילות להרמת מסך כלפי בעלי מניות, בעלי מניות קטנים או פאסיביים לא ניתן להטיל עליהם אחריות עוד. בעלי מניות שהם בעלי שליטה יחויבו רק במקרים חריגים, ואין די בכך שנטלו סיכון עסקי בניהול עסקי החברה או אף בניסיון להבריאה. יש צורך להראות שנטלו סיכון בלתי סביר. יש צורך להראות
כי פעלו באופן הפוגע בתכלית החברה, דהיינו מתוך מניעים זרים, שלא לטובת החברה, לדוגמה כדי להונות נושים או להבריח נכסים.
לפי סעיף 6 לחוק החברות לפני התיקון, האפשרויות להרמת מסך היו רחבות יותר והמבחנים מעורפלים יותר באופן שפגע בוודאות העסקית, תוך שהושאר שיקול דעת רחב לבית המשפט לעשות שימוש בסעיף. לפי דעות מסוימות, החוק בנוסח הקודם הרחיק משקיעים מישראל, משקיעים אשר פנו לעשות עסקים במדינות אחרות.ו
לסיכום, בקליפת אגוז, ניתן לומר כי לפי פקודת החברות שהיתה בתוקף עד 1999, העילה העיקרית להרמת מסך היתה שימוש לרעה במסך ההתאגדות.ב
לפי חוק החברות שבא אחרי פקודת החברות, החל בשנת 2000, העילות העיקריות להרמת מסך היו נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת החברה לפרוע את חובותיה וכן כאשר צודק ונכון היה להרים את מסך ההתאגדות. המבחנים הנ"ל היו מבחנים חילופיים, אולם המבחן השני, "צודק ונכון", היה רחב מאוד ונעדר סייגים, סייגים שהוכנסו
בתיקון מס' 3.ו
תיקון מס' 3 ממרץ השנה, צמצם את האפשרויות להרמת מסך ויצר שני מבחנים:
ראשית, כאשר השימוש בחברה נעשה כדי להונות אדם או לקפח נושה. לפי מבחן זה אין צורך בתרמית ממש ומספיקה התנהגות חריגה אפילו פחותה מתרמית.
מבחן שני, חלופי, הוא כאשר מתקיימים התנאים הבאים: כאשר נעשה שימוש בחברה באופן הפוגע בתכלית החברה (לדוגמה, עירוב נכסים בין החברה לבין חברה אחרת), נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולת לפרוע את חובותיה, כאשר הפעולות מבוצעות במודע ולא מתוך רשלנות בלבד, ורק לגבי בעלי מניות עיקריים או בעלי שליטה ולא לגבי
בעלי מניות פאסיביים, והכל בשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה, כאשר הרמת המסך תיעשה רק במקרים חריגים. כל האלמנטים הנ"ל, לפי המבחן השני הם אלמנטים מצטברים...".
בית המשפט העליון קבע לאחרונה כי :
"עינינו הרואות, כי סעיף 6 צומצם בתיקון החדש, באורח שבו הרמת מסך על-ידי ייחוס חוב של חברה לבעל מניה בה אפשרית במקרים שבהם נעשה השימוש באישיות המשפטית הנפרדת "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה ..." או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה", וזאת
בין היתר, בשים לב לאחזקות בעל המניות וכן ליכולת החברה לפרוע את חובותיה..... ס"ק (ב) החדש מאפשר הרמת מסך על-ידי ייחוס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה, "אם מצא (בית המשפט - א"ר) כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון
בפניו". על פי הסעיף במתכונתו החדשה בוטלה "עילת הסל" של ס"ק (ב) לגבי ייחוס חובות של חברה לבעל מניות, והאפשרות צומצמה למקרי הונאה או קיפוח...."
דרכים חלופיות לתיקון מס' 3
לאור קשיי החקיקה הרבים אשר ליוו את תיקון מס' 3 לחוק החברות ניתן היה לשקול דרכי פעולה חליפיות אשר יספקו את המבקרים.
בעולם העסקי המשתנה וחסר הוודאות יש הכרח ליטול סיכון בשביל להצליח. כאשר חברה מחליטה לקחת הלוואה גדולה למימון רכישת מכונה יקרה כדי להגביר את כושר הייצור שלה לשם סיפוק ביקושים הולכים וגוברים למוצר מסוים, היא אינה בטוחה כי ביקושים אלו יתקיימו לאורך כל חיי המכונה. ייתכן שלאחר פרק זמן קצר מאוד, הביקושים
למוצר שמספקת החברה יצנחו, החברה לא תוכל לעמוד בתשלומי ההלוואה שנטלה, ומשום כך תהפוך לחדלת פירעון. במקרים אלו ההבדל בין החלטה עסקית מושכלת ובין הרפתקה מסוכנת עשוי להיות דק מאוד.
אין חולק כי במקרה שההחלטה העסקית השגויה התקבלה ברשלנות, אין להרים את המסך ולהטיל אחריות על בעלי המניות בחברה. ההיגיון הוא ברור: אם לא ייעשה כן, רבים יסרבו לכהן במשרות הדורשות קבלת החלטות, או יכהנו בהן, אך יימנעו מקבלת החלטות שסיכון כלשהו בצ?דן. הקושי הוא בתחום האפור שבין המצבים.
אין חולק כי מצב זה אינו רצוי. על בעלי המניות בחברה להפנים את העלויות הפוטנציאליות של תוצאות החלטותיהם ולהביא אותן במניין שיקוליהם בבואם לקבל את ההחלטה.
דרך פעולה חלופית יכולה להיות יצירת מצב של הרמת מסך סלקטיבית. כיום, הרמת המסך מגינה על בעלי המניות בפני כל נושי החברה ללא כל הבדל ביניהם. לחברה יכולים להיות נושים לא רצוניים, כגון נושים נזיקיים, אשר חוב החברה כלפיהם אינו נובע מהחלטה רצונית שקיבלו הנושים, אלא מפעולה (כגון תאונה) שקרתה שלא בשליטתם.
מנגד, לחברה נושים רצוניים, כגון ספקים ועובדים אשר בחרו מרצונם החופשי להתקשר עם החברה בחוזי אספקה ועבודה במקרה של נושים לא רצוניים ראוי שמסך ההתאגדות יהיה "רך" יותר, שהרי לא הייתה להם הזדמנות להעריך את הסיכונים בהתקשרות עם החברה ולקבל החלטה רצונית בעניין, שלא כנושים הרצוניים, אשר התקשרו עם החברה תוך
הערכת הסיכונים הכרוכים בכך וידיעתם. ייתכן שיש מקום להבחין בין נושים רצוניים בעלי אפשרות ריאלית לבצע הערכת סיכונים ולקבל החלטה מושכלת (אז המדובר בנטילת סיכון עסקי), לבין החסרים אפשרות זו (אז מדובר בפערי מידע, כמו עובד המבקש להתקבל לעבודה בחברה).
היתרון הגלום ב"הרמת מסך סלקטיבית" אינו רק בכך שהוא נותן לשופט כלי להשגת צדק פרטי במקרים שצודק וראוי לעשות כן, אלא שהוא עושה כן תוך השארת הוודאות המשפטית-עסקית על כנה שכן הקריטריונים שיורו מתי המסך יהיה קשה, ומתי רך, יהיו קבועים מראש וברורים.
פגיעה זו בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת עלולה לפגוע בתמריץ להתאגד בחברה וביתרונות צורת התאגדות זו שמנינו לעיל. ניתן להשיג את איזונה של הפגיעה באמצעים אחרים, כגון הפחתה הדרגתית של מס החברות בישראל. שילוב זה של פגיעה מצד אחד בתמריץ להקמת חברות ומצד שני עידוד החברות בצורה של הטבת מס, יכולה הייתה לענות
בצורה טובה על הטענות כנגד חוק החברות , וזאת מבלי להיזקק לתיקון החוק.
בין שאחת מהצעות החוק תתקבל ובין שהמצב המשפטי יישאר על כנו, מוצע בזאת להשתמש בכלים משפטיים אחרים כדי לעשות צדק עם נושי החברות כאשר ראוי לעשות כן, באמצעות שימוש בדיני עשיית עושר ולא במשפט, דיני הנזיקין ודיני החוזים. כך, למשל, ניתן יהיה לתבוע את בעלי החברה בגין התעשרות שלא כדין, משום שהם אינם חייבים
לשלם כספים לנושי החברה שלהם, אף שברור כי החברה בבעלותם והם נהנו מרווחיה, אולם לא נשאו בסיכוניה.
סיכום
בעבודה זו, סקרתי את חוק החברות החדש. את המצב טרום החוק החדש, את החוק עצמו, ואת ההשלכות של החוק על הקהילה העסקית בישראל. סקרתי את היתרונות והחסרונות של התאגדות כחברה. בהמשך הבאתי את הביקורת אשר הושמעה כלפי החוק ובעיקר כלפי החלשת עקרון האישיות המשפטית הנפרדת ועקרון האחריות המוגבלת באמצעות השימוש -
שנהפך קל יותר - בדוקטרינת הרמת המסך על שלל הסעיפים העוסקים בה. לבסוף סקרתי הצעה חלופית אשר הייתה יכולה להחליף את התיקון לחוק בצורה של הרמת מס סלקטיבית ועידוד הקמת חברות ע"י הטבות מס שונות.
ביבליוגרפיה
1. חוק החברות, התשנ"ט-1999
2. חוק למניעת הטרדה המינית, התשנ"ח-1998,ס' 7; חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, ס' 27.
3. חוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, ס' 1ג'.
4. חוק החופשה השנתית, התשי"א-1951, ס' 29.
5. פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) ס' 224א'.
6. י' בהט, חברות- החוק החדש והדין , (תשנ"ט) 103.
7. י' גרוס חוק החברות החדש (מהדורה שלישית, 2003) 46.
8. א' חביב סגל דיני חברות לאחר חוק החברות החדש (תשנ"ט,כרך א)245.
9. ש' שגב פרקים בדיני חברות (תשס"ד) 88.
10. ג. הולין, "דיני עבודה" מעבר לדוח, (אוקטובר 2004),47 .
11. י' כפרי "הרמת מסך בדין הישראלי" הערת דין (יוני 2004).
12. א' פרוקצ'ה "מאחורי הקלעים", משפטים לב (תשס"ב) 303-306.
13. ר. פרל "הרמת מסך מתוקנת", הארץ אונליין, 13.04.05.
14. א' חביב-סגל, יום עיון בדיני חברות, התאחדות התעשיינים, תל אביב, ספטמבר 2005.
15. ד' לחמן-מסר, יום עיון בדיני חברות, התאחדות התעשיינים, תל אביב, ספטמבר 2005.
16. ע"א 6024/97 שביט נ' חברה קדישא גחש"א ראשל"צ, פ"ד נג(3) 600.
17. דב"ע נג/3-205 מוחמד וגיה נ' גלידות הבירה, פד"ע כז' 345,350.
18. בר"ע 2417/05, גל יעד בע"מ נ' נועה מכונות ושירותים בע"מ ואח' (טרם פורסם) ניתן ביום 01.09.2005.
19. ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בע"מ ודוד רוז נ' יואל אורן ורח', פד"י לה(4)253.
20. פש"ר 1357/03, מיאב חברה קבלנית לבנין בע"מ (מחוזי ת"א) (לא פורסם).
21. ד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ ויוסף פניני נ' דוד קסטרו,
פ"ד לז(4) 673.
22. ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ,פ"ד מח(5) 661.
23. א 180161/02 צ. אוסטנשיסקי נ' תימרת מכונות אוטומטיות בע"מ ואח', (טרם פורסם) ניתן ביום 25.08.2005.
24. ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, (טרם פורסם) ניתן ביום 16.10.2005.
ר. פרל "הרמת מסך מתוקנת", הארץ אונליין, 13.04.05.
חוק החברות, התשנ"ט-1999
י' גרוס חוק החברות החדש (מהדורה שלישית, 2003) 46.
ע"א 6024/97 שביט נ' חברה קדישא גחש"א ראשל"צ, פ"ד נג(3) 600.
דב"ע נג/3-205 מוחמד וגיה נ' גלידות הבירה, פד"ע כז' 345,350.
י' גרוס חוק החברות החדש (מהדורה שלישית, 2003) 49.
א' חביב סגל דיני חברות לאחר חוק החברות החדש (תשנ"ט,כרך א)245.
א' חביב-סגל, יום עיון בדיני חברות, התאחדות התעשיינים, תל אביב, ספטמבר 2005.
א' חביב סגל דיני חברות לאחר חוק החברות החדש (תשנ"ט,כרך א) עמ' 2-3.
י' גרוס חוק החברות החדש (מהדורה שלישית, 2003) 46.
ש' שגב פרקים בדיני חברות (תשס"ד) 97.
א' חביב-סגל, יום עיון בדיני חברות, התאחדות התעשיינים, תל אביב, ספטמבר 2005.
בר"ע 2417/05, גל יעד בע"מ נ' נועה מכונות ושירותים בע"מ ואח' (טרם פורסם) ניתן ביום 01.09.2005.
י' כפרי "הרמת מסך בדין הישראלי" הערת דין (יוני 2004).
ש' שגב פרקים בדיני חברות (תשס"ד) 88.
י' בהט, חברות- החוק החדש והדין , (תשנ"ט) 103.
ש' שגב פרקים בדיני חברות (תשס"ד) 95.
א' חביב סגל דיני חברות לאחר חוק החברות החדש (תשנ"ט,כרך א) 283.
א' חביב סגל דיני חברות לאחר חוק החברות החדש (תשנ"ט,כרך א) 11.
חוק החברות, התשנ"ט-1999.
ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בע"מ ודוד רוז נ' יואל אורן ורח', פד"י לה(4)253.
פקודת מס הכנסה (נוסח חדש) ס' 224א'.
חוק למניעת הטרדה המינית, התשנ"ח-1998,ס' 7; חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, ס' 27.
חוק למניעת מפגעים, התשכ"א-1961, ס' 1ג'.
חוק החופשה השנתית, התשי"א-1951, ס' 29.
ג. הולין, "דיני עבודה" מעבר לדוח, (אוקטובר 2004),47 .
פש"ר 1357/03, מיאב חברה קבלנית לבנין בע"מ (מחוזי ת"א) (לא פורסם).
ד"נ 7/81 פנידר חברה להשקעות פיתוח ובניין בע"מ ויוסף פניני נ' דוד קסטרו, פ"ד לז(4) 673.
ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ,פ"ד מח(5) 661.
י' כפרי "הרמת מסך בדין הישראלי" הערת דין (יוני 2004).
א' פרוקצ'ה "מאחורי הקלעים", משפטים לב (תשס"ב) 303-306.
א' חביב-סגל, יום עיון בדיני חברות, התאחדות התעשיינים, ספטמבר 2005.
ד' לחמן-מסר, יום עיון בדיני חברות, התאחדות התעשיינים, תל אביב, ספטמבר 2005.
ר. פרל "הרמת מסך מתוקנת", הארץ אונליין, 13.04.05.
א 180161/02 צ. אוסטנשיסקי נ' תימרת מכונות אוטומטיות בע"מ ואח', (טרם פורסם) ניתן ביום 25.08.2005.
ע"א 10582/02 ישראל בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ, (טרם פורסם) ניתן ביום 16.10.2005.
1

תגים:

אחריות · אישית · בעלי · החברות · החדש · הרמת · חוק · מניות · מסך · תיקון

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "אחריות אישית בעלי מניות - הרמת מסך", סמינריון אודות "אחריות אישית בעלי מניות - הרמת מסך" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.