אמנת השינוי האקלימי ופרוטוקול קיוטו מול אמנת וינה ופרוטוקול מונטריאול

תקציר העבודה:

בעבודה מסכמת זו ארצה לנתח ולהשוות שתי אמנות חשובות בתחום איכות הסביבה. בהתחלה אתן סקירה קצרה על שתי הועידות והפרוטוקולים שנחתמו בעקבותן. כמו כן, אתן זווית ישראלית בנוגע לשניהם, כלומר, איפה עומדת ישראל ביחס לשתי האמנות הללו. האמנות שבחרתי לנתח הן: אמנת ויינה ופרוטוקול מונטראול ואמנת שינוי האקלים ופרוטוקול קיוטו. בחרתי שתי אמנות אלו, משום שהן נראות לי כמאוד חשובות לנושא הסביבה, הם סוג של פריצת דרך חשובה לקראת העתיד ולכן יש לתת עליהם את הדעת ולתת להם מקום מכובד. אומנם, האמנות הינן חשובות מאוד לעתיד האנושות, אך כמובן שאינן חסרות תקלות ובעיות ביישום וכמו לכל דבר, יש להן חסרונות ויתרונות. דרך שתי האמנות אנסה להסביר מדוע אחת האמנות יותר אפקטיבית מהשניה, מדוע אחת מהן נחשבת לפי דעתי יותר חלשה מבחינת היישום של חלקיה וכיצד למעשה הדבר הושפע מהשחקנים שהיו שוטפים להסכמים הללו.

קטע מהעבודה:

מקורות:

Untitled
The climate change convention and the Kyoto protocol vs. the Vienna convention and the Montreal protocol
אמנת השינוי האקלימי ופרוטוקול קיוטו מול
אמנת וינה ופרוטוקול מונטריאול
תוכן עניינים
מבוא
סקירה: אמנת וינה ופרוטוקול מונטריאול
3) סקירה: ועידת שינוי האקלים ופרוטוקול קיוטו
דיון
סיכום
ביבליוגרפיה
מבוא
בעבודה מסכמת זו ארצה לנתח ולהשוות שתי אמנות חשובות בתחום איכות הסביבה. תחילה אתן סקירה קצרה על שתי הועידות והפרוטוקולים שנחתמו בעקבותיהן. כמו כן, אתן זווית ישראלית בנוגע לשתיהן, כלומר, היכן עומדת ישראל ביחס לשתי האמנות הללו. האמנות שבחרתי לנתח הן: אמנת ויינה ופרוטוקול מונטראול; ואמנת שינוי האקלים
ופרוטוקול קיוטו. בחרתי שתי אמנות אלו, משום שהן נראות לי כמאוד חשובות לנושא הסביבה. הן סוג של פריצת דרך חשובה לקראת העתיד ולכן יש לתת עליהן את הדעת. אומנם, האמנות הינן חשובות מאוד לעתיד האנושות, אך כמובן שאינן חסרות תקלות ובעיות ביישום וכמו לכל דבר, יש להן חסרונות ויתרונות. דרך שתי האמנות אנסה
להסביר מדוע אחת האמנות אפקטיבית יותר מהשניה, מדוע אחת מהן היא ,לדעתי, חלשה יותר מבחינת היישום של חלקיה וכיצד למעשה הדבר הושפע מהשחקנים שהיו שוטפים להסכמים הללו.
סקירה
אמנת ויינה ופרוטוקול מונטראול
בשנת 1977 ריכזה התכנית הסביבתית של האו"ם תכנית להגנה על שכבת האוזון, שהעלתה למודעות הציבור את הנזק שנגרם לשכבת האוזון כתוצאה משימוש בחומרים המכלים את שכבת האוזון. שמונה שנים לאחר מכן, ב- 1985, נחתמה אמנת וינה להגנה על שכבת האוזון, שהצביעה על אחריותן של המדינות לשמירה על בריאות התושבים והסביבה לנוכח
הידלדלותה של שכבת האוזון. הצדדים לאמנה הצהירו על נכונותם לשתף פעולה במחקרים בנושא ולהחליף מידע על ייצור ופליטות של CFCs וחומרים אחרים הפוגעים בשכבת האוזון. אמנה זו יצרה את המסגרת הכללית למשא ומתן סביב פרוטוקול מונטריאול. בעקבות אמנת וינה נקבע בשנת 1987 פרוטוקול מונטריאול בדבר חומרים המדללים את שכבת
האוזון אשר הגדיר לוח זמנים להפחתת השימוש בחומרים הפוגעים באוזון או להפסקתו.
לפרוטוקול מונטראול ולתיקון לונדון, יש מנגנון אכיפה בינלאומי חסרת תקדים מבחינת חומרתו ויעילותו. הם מכילים שורה של סנקציות נגד מדינות שאינן חתומות על ההסכמים.
מדינת ישראל החליטה ב 14.7.1992 לחתום על אמנת ויינה להגנה על שכבת האוזון הסטרטוספרי ולאשררה, לאשרר את פרוטוקול מונטראול, ולחתום על ההתאמות והתיקון לפרוטוקול משנת 1990 (תיקון לונדון) ולאשררם. בכך הצטרפה ישראל באופן רשמי להסכמים בינלאומיים , עליהם חתמו כבר עשרות מדינות , שמטרתם לצמצם את השימוש בחומרים
כימיים הפוגעים בשכבת האוזון. מדינת ישראל היא אחת מיצרניות המתיל ברומיד העיקריות בעולם.
ועידת שינוי האקלים ופרוטוקול קיוטו
פרוטוקול קיוטו הוא תוספת לאמנת היסוד של האומות המאוחדות לשינויי אקלים (UNFCCC), אמנה בינלאומית בנושא התחממות כדור הארץ. במסגרת של האומות המאוחדות בדבר שינוי האקלים (UNFCCC- United Nations Framework Convention on Climate Change), הידועה בשם "אמנת האקלים", אומצה בועידת הפסגה העולמית שערך האו"ם
בריו-דה- ז`נירו ביוני 1992.
בועידה השלישית של אמנת האקלים, אשר נערכה בשנת 1997 בקיוטו -יפן, אומץ הנספח לאמנה, הידוע, לפיכך, בשם -  פרוטוקול קיוטו. השם הרשמי של ההסכם המוצע, שמאשרר חלקים מאמנת יסוד לשינויי אקלים, הוא פרוטוקול קיוטו לועידת היסוד של האו"ם לשינויי אקלים Kyoto Protocol to the United Nations Framework Convention on
Climate Change. הפרוטוקול משמש ככלי אופרטיבי ליישום והשגת יעדי האמנה. הפרוטוקול מתייחס לשישה גזי חממה עיקריים. על מנת להקל עליהן ולהוזיל את עלות העמידה ביעדים אלו, כוננו, במסגרת הפרוטוקול 3 "מנגנונים גמישים". המנגנונים מאפשרים למדינות מתועשות לרכוש "זכויות הפחתת פליטה" ממדינות מתועשות אחרות או לבצע
חלק מההפחתה אליה הם מחויבים, במדינות אחרות (מתועשת או מתפתחות).
מדינת ישראל אישררה את אמנת האקלים בספטמבר 1996 וחתמה על פרוטוקול קיוטו בשנת 1998. בפברואר 2004 אושרר הפרוטוקול על ידי ממשלת ישראל. ישראל מוגדרת באמנה כמדינה מתפתחת, על כן, לא חלות עליה הגבלות לעניין פליטת גזי חממה. השוואת פליטות פחמן דו-חמצני בין ישראל למדינות אחרות מראה כי ישראל נמצאת ברמה אחת עם
המדינות המפותחות.
דיון
כפי שנראה לי מסקירת שתי האמנות, האמנה של ועידת שינוי האקלים ופרוטוקול קיוטו חלשים יותר מאמנת ויינה ופרוטוקול מונטראול. ההסכם (קיוטו) נכנס לתוקף ב-16 בפברואר 2005, בעקבות אישורו על-ידי רוסיה ב-18 בנובמבר 2004. המכשול העיקרי בפני יישום האמנה הוא עמדתה של ארצות הברית בהודעתו של הנשיא ג'ורג' בוש ב
2001, על פרישת ארה"ב, המזהמת הגדולה בעולם.
בוש טען כי יישום הפרוטוקול יקר מדי. הוא גם מתח ביקורת על העובדה שהאמנה אינה חלה על המדינות המתפתחות, בהן סין, אף היא מהמדינות המזהמות ביותר. בארה"ב יש בנוסף על כך ספקנות בנוגע לידע המדעי על שינוי האקלים. גם מדינות אחרות, בהן בריטניה ואיטליה, מקיימות מחלוקות משפטיות עם האו"ם ביחס לחלקים שונים
באמנה. לעתים הן אפילו איימו על ארה"ב שימשיכו עם הועידה ללא ארה"ב אם היא לא תסכים לתנאים מסוימים. אך לבסוף הם לא היו מוכנים להמשיך בזה. יש הסכמה מוחלטת כמעט על כך שהמאבק בשינויי האקלים לאחר 2012 תלוי במדיניות ארה"ב. "קיוטו לא יצליח אם ארה"ב לא תהיה חלק ממנו לאחר 2012" , אומר בו קיילן, חוקר אקלים
בריטי. "למדינות כמו סין לא יהיה תמריץ להצטרף לפרוטוקול, אם ארה"ב תהיה פטורה".
התומכים באמנה מתקשים למרות הכל להפגין התלהבות יתרה. מדינות רבות ובהן ספרד, פורטוגל ואירלנד, ניצבות הרחק מעבר ליעד הקיצוץ בפליטת גזי החממה. בין בריטניה לאיחוד האירופי שוררת מחלוקת משפטית, לאחר שבריטניה הורידה את יעדי הקיצוץ לתעשייה. איטליה מתלוננת על העלויות הכרוכות ביישום הפרוטוקול. ואילו האו"ם
אומר כי המאבק בשינוים האקלימיים יהי ארוך וקשה.
העימות השני היה בין הדרום והצפון. האמנה מבוססת על העיקרון של אחריות משותפת אך שונה המוטלת על הצדדים השונים לאמנה. עקרון זה מבדיל בין מדינות מתועשות, לבין מדינות מתפתחות, תוך הכרה בכך שעל המדינות המתועשות מוטלת מרבית האחריות ההיסטורית לעלייה בריכוז גזי החממה באטמוספירה, אולם, המדינות המתפתחות הנן
הכי פגיעות להשלכות השליליות של שינויי האקלים. יתרה מכך, למדינות המתפתחות אין את היכולת המוסדית והכלכלית להירתם להפחתת הפגיעה במערכת האקלים.
בעיקר בנוגע למשאבים שהמדינות המתועשות צריכות להתחייב להם על מנת לאפשר למדינות המתפתחות ליישם את עיקרי האמנה. הסכסוך נסוב סביב הטענה כי המדינות המתועשות הן האחראיות העיקריות שגרמו מלכתחילה לשינויי האקלים, ומאחר והן בעלות משאבים כלכליים וטכנולוגיים, כל הנטל צריך ליפול לפיכך על הצפון.
למרות שפרוטוקול קיוטו עושה שינוי חיובי, הוא עדיין אינו מספק פתרונות אופטימליים. נראה כי הוא שירת כזירה ללימוד הבעיה שעל סדר היום ותרם לחיזוק הידע להחלטות המדיניות.
אומנם פרוטוקול קיוטו הוא ההסכם הבין לאומי המתקדם ביותר, אולם הוא ינו הולך רחוק מספיק על מנת לצמצם התחממות כדור הארץ. במצב הפוליטי הנוכחי, נראה שאין סיכוי שארה"ב, היצרן הגדול ביותר של גזי חממה, יאשרר את הפרוטוקול.
אחד האתגרים הפוליטיים הקשים ביותר הוא השגת הסכמה בין לאומית בנוגע לחלוקת הנטל, או להקצות אחריות על צמצום עולמי של פליטות בין המדינות. ההחלטה על שיתוף הנטל או מטרות לאומיות יכולה להיות מבוססת על מספר מאפיינים שונים של המדינה, כולל פליטות נוכחיות או מהעבר, גודל האוכלוסייה ותל"ג. כל אחד מהאפיונים הללו
מרמז על שינויים בחלוקת האחריות להפחתת הפליטות וכמו כן, שינויים ברווחים מרשיון עסקאות החילופין. למרות שפרוטוקול קיוטו נכלל ביעדים לאומיים, השימוש ביעדים הללו נשאר עודנו שנוי במחלוקת.
יישום אמנת ויינה ופרוטוקול מונטראול תופס תאוצה ובמדינות מתועשות הוא טוב למדי, למרות ההתקדמות האיטית יחסית ביחס ל HCFCs וברומייד. במדינות עם כלכלות-במעבר היישום הוא בעייתי יותר. מספר מדינות, כשרוסיה היא החשובה בינהן, לא מסוגלות לעמוד במטרות באותה מידה כמו המדינות המתועשות. רוסיה הייתה גם מעורבת
בייצור לא חוקי של CFC והבריחה אותו למערב. הייצור והצריכה במדינות המתפתחות גדל באופן ניכר. כך למשל, ב 1995 הצריכה של המדינות המתפתחות הייתה גבוהה בכ - 40% מאשר ב 1986, והצריכה הכללית של חומרים שמדלדלים את שכבת האוזון הייתה גדולה במדינות המתועשות. אולם, המדינות המתפתחות במצב מיוחד שכן ניתנה להם ארכה
של עשר שנים בפרוטוקול מונטראול.
למרות דיווחי הבעיות וחוסר הידיעה הלאומית, ההתרשמות הכללית בנוגע לפרוטוקול מונטראול היא שהתפתחות הויסות הבין לאומי מרשימה למדי ומשפיעה על התנהגות השחקנים. הנתונים הלאומיים מצביעים על כך שהשינויים ההתנהגותיים המתבקשים מיושמים, אולם בהתמדה יתרה בצפון מאשר בדרום ובמזרח, וברור שהיישום מושפע על ידי
התהליך הבין לאומי.
סיכום
מצאתי ששני ההסכמים מאוד חשובים לעתיד האנושות, יש בהם יעדים חשובים ביותר עבור מדינות העולם. אולם מצאתי שמבחינת היישום, פרוטוקול קיוטו בעייתי יותר ונחשב לחלש יותר, בעיקר בגלל עמדתה של ארה"ב בנידון וחוסר מוכנותה לאשרר אותו. יש לציין שחלק גדול מההתקדמות שחלה בעשור האחרון בתחום של הסביבה הוא הודות
לארגונים לא ממשלתיים, שהופכים להיות משמעותיים בעיצוב המדע והטכנולוגיה, במיוחד בתחום הסביבה. הם הפכו, במונחים רבים, להיות מתרגמים הכרחיים בממצאי המחקר האקדמאי לתוך שיח של מידניות מדעית וטכנולוגית.
הפעילויות של WWF של GREENPEACE ואחרים, נעשות מתוך דאגה לשרידות עולמית, גלובלית והמשך ההתפתחות. הם אלה שגם ידחפו כנראה מדינות כמו ארה"ב לכיוון אשרור של פרוטוקול קיוטו על מנת להשיג את כל המטרות שנקבעו בו.
כנראה שיישום מושלם של פרוטוקול קיוטו לא יתאפשר אם ארה"ב לא תסכים לאשרר אותו ולהיכנס לתמונה, וייתכן שיעבור זמן מה עד שיעלה לשלטון מנהיג אחר מלבד בוש, שיהיה מוכן שליעדים והמטרות של הפרוטוקול, גם אם מעצמה גדולה כמו ארה"ב תצטרך לקחת על עצמה יותר נטל.
כפי שציינתי בדיון אומנם גם לפרוטוקול מונטראול לא חסרות את הבעיות שלו, אולם הוא תפס תאוצה רבה יותר ונראה שיש התקדמות נאותה לקראת עתיד "ורוד" יותר. מצד כל השחקנים המעורבים יש שינויים התנהגותיים לטובה על פי היעדים המוקצבים ויש שיפור משמעותי.
ביבליוגרפיה
Dieter Helm, Environmental policy, Oxford university press, 2000.
John Voyker and Mark F. Imber, The environment and international relations, Routledge press, 1996.
Oran R. Young, The effectiveness of international environmental regimes, The MIT press Massachusetts institute of technology, 1999.
Scott Lash, Bronislaw Szerzynski and Brian Wynne, Rrisk, Environment and Modernity, Sage publications ltd, 1996.
Stephen H. Schneider, Armin Rosencranz and John O. Niles, Climate change policy, Island press, 2002.
Edward L. Miles, Steinar Andresen and Jon Birger Skjaerseth, Environmental regime effectiveness, The MIT press, 2002.
"שירות הארץ", "כל העולם יקרא היום להצלת כדור הארץ, חוץ מארה"ב", 16/2/05 http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=541006
www.sviva.gov.il
www.sviva.gov.il
ביוספרה- ירחון המשרד לאיכות הסביבה.
John Voyler and Mark.F.Imber, the Environment International Relations, Routledge Press, 1996, pp 149-151.
http://www.cnn.com/SPECIALS/1997/global.warming/stories/treaty/
Dieter Helm, "Environmental Policy", Oxford University Press 2000, pp 116-134.
ביוספרה- ירחון המשרד לאיכות הסביבה.
"שירות הארץ", "כל העולם יקרא היום להצלת כדור הארץ, חוץ מארה"ב", 16/2/05 http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=541006
John Voyler and Mark F. Imber, "The Environment and International Relations", Routledge Press 1996, pp 59-64.
Oran. R. Young, The Effectiveness of International Environmental Regimes, The Mit Press Massachusetts Institute, 1999, pp 1-3.
Stephen Schneider, Armin Rosencrantz, Climate Change Policy, Island Press 2002, pp 47-49.
Stephen Schneider, Armin Rosencrantz, Climate Change Policy, Island Press 2002, pp 119-120.
John Voyler and Mark.F.Imber, the Environment International Relations, Routledge Press, 1996, pp 155-157.
John Voyler and Mark.F.Imber, the Environment International Relations, Routledge Press, 1996, pp 165-166.
Scott Lash, Bronislaw Szerszynski, Risk, Environment Modernity: Towards a New Ecology, Sage Publications LTD, 1996, pp224-243.
6

תגים:

האקלים · והאמנות · חלוקת · ישראל · מדינת · שינויי · צפון · דרום · מפותחות · מתפתחות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "אמנת השינוי האקלימי ופרוטוקול קיוטו מול אמנת וינה ופרוטוקול מונטריאול", סמינריון אודות "אמנת השינוי האקלימי ופרוטוקול קיוטו מול אמנת וינה ופרוטוקול מונטריאול" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.