יחסי איראן-ישראל

תקציר העבודה:

למרות שעברו כבר כ-25 שנים מאז מהפכת ח'מיני ששמה קץ ליחסים המיוחדים בין ישראל לאיראן, עדיין רב הנסתר על הגלוי, ותוכן הקשר בין המדינות הוא לרוב נעלם מן העין. הסיבה לחשאיות היחסים בין ישראל לאיראן בין השנים 1949-1979, היתה למנוע ככל האפשר תגובות חריפות וקיצוניות מצד המדינות הערביות במזה"ת הסובבות את ישראל והשכנות לאיראן, ונטרול הלחץ הערבי לניתוק יחסים אלה.
ההכרה האיראנית בישראל היתה אומנם דה-פקטו - הכרה עובדתית בעלת משמעות מעשית, ואכן המשמעות המעשית היתה רחבה ועמוקה, כשרמת השת"פ בין המדינות גלש לתחומים רבים ונמשך כשלושים שנה.
לכאורה ובמבט ראשון, אין לצפות מאיראן ומישראל לשת"פ וליחסים הדוקים. לשתי המדינות אין קשר דתי או קשר גיאוגרפי. אך הן זיהו למרות זאת את המשותף ביניהן - היותן לא ערביות ואף סכסוך מתמשך בינן לבין מדינות הערב במזה"ת, בדגש על זרם הנאצריזם שאיים על המשטר באיראן וסיכן את קיומה של ישראל. כל אלה קירבו את ישראל ואיראן בראשית שנות ה-50' והביאו למערכת יחסים ענפה לאורך כל שלטון השאה האיראני, ובפרט בשנים ששררה עוינות רבה בין מדינות ערב לישראל עד המהפכה ונפילתו ב-79'.
בנוסף לתחומים המשותפים בין שתי המדינות, התקיימו אינטרסים חיוניים, משלימים ואף כמעט זהים בין ישראל לאיראן שהביאו להתקרבות ושת"פ ברמה הגבוהה ביותר ביניהן. השאה זיהה את ישראל כשער שדרכו ניתן להגיע למערב ובפרט לארה"ב, וזאת כדי לשמר את שלטונו ואת חוסנו הצבאי, וישראל ראתה ביחסים עם איראן כתחום שיכול לשבור את מעגל האיבה הערבית נגדה. כ"כ איראן יכלה לספק לישראל נפט באופן סדיר למרות החרם הערבי ולהפוך לשוק העיקרי של נשק ישראלי בעולם.
גורם נוסף שתרם לרצון הישראלי לכונן יחסים עם איראן הוא הניסיון להבטיח את הקיום של הקהילה היהודית העתיקה באיראן. לגורם זה אין משמעות דומה למניעים הקודמים, אולם ההשקפה הישראלית בענייני החוץ לא הפחיתה מערך גורם זה. ישראל ניצלה בראשית שנות ה-50' את הקהילה היהודית באיראן לטובת העלאת יהודי עראק, ולאחר מכן ביקשה לסייע להקילה עצמה וקיוותה במשך השנים להכשיר את הדרך לעלייתם לארץ, תחום שהתגשם ואכן רבים מיהודי איראן עלו לארץ עד המהפכה האסלאמית ואף אחריה.
אין להתעלם גם מתפקידה של ארה"ב באזור שביקשה לרכוש לה ידידים במזה"ת שרובה - מדינות ערב, היו נתונות להשפעה סובייטית, ועל כן ארה"ב ניסתה כבר בשנות ה-50', לקרב את המדינות הלא ערביות באזור רגיש זה-תורכיה, איראן וישראל, אליה כדי שיעמדו מול הגוש הסובייטי ולימין ארה"ב.

שאלת המחקר:
מה היו השיקולים והאינטרסים של ישראל בכינון וקידום יחסיה עם איראן?
השערת המחקר:
בבסיס השאיפה הישראלית לכונן יחסים עם איראן בשנים 49'-79', עמדו מגוון אינטרסים משלימים ומשותפים - מדיניים, בטחוניים, כלכליים ויהודיים.
שיטת המחקר:
שיטת המחקר הינה איכותית, במסגרתה נעשה שימוש בספרים הבוחנים והמנתחים את האינטרסים של איראן וישראל שהביאו לקיום קשרים ביניהן, את ההשפעות הסביבתיות מצד מדינות מזה"ת וכן את השקפת והשפעת המעצמות על יחסים אלה.

תוכן עניינים:
מבוא
רקע תיאורטי
ראשית יחסי איראן-ישראל וברית הפריפריה
דיפלומטיה חשאית לקידום יחסי איראן-ישראל
סיכום
ביבליוגרפיה

מקורות:

בן דור, ג. (1976). איראן ומערכת היחסי הבין ערביים, חיפה: אוניברסיטת חיפה.
הולסטי, ה. (1983). מטרות מדיניות החוץ - מושגי יסוד ביחסים בינ"ל, ת"א: האוניברסיטה הפתוחה.
הרכבי, י. (1990). מלחמה ואסטרטגיה, ת"א: מערכות.
מורגנתאו, ה. (1968). פוליטיקה בין האומות, ת"א: יחדיו
מלצר, א. (1994). איראן - לקט מאמרים , ת"א: ענף תוד"א.
מנשרי, ד. (1988). איראן במהפכה, ת"א: הקיבוץ המאוחד.
נויברגר, ב. (1992). "מאידיאליזם לפרגמטיזם: ישראל והעולם השלישי", בתוך בנימין נויברגר (עורך), מלחמות והסדרים, ת"א: האוניברסיטה הפתוחה, 495-510.
סופר, ש. (1996). הדיפלומטיה ביחסים הבין לאומיים, ת"א: האוניברסיטה הפתוחה.
עזרי, מ. (2001). מי בכם מכל עמו, אור יהודה: הד ארצי
קליימן, א. (1992). "מכירות נשק: טיפוחו החשאי של האינטרס הלאומי", בתוך בנימין נויברגר (עורך), מלחמות והסדרים, ת"א: האוניברסיטה הפתוחה, 215-233.
שגב, ש. (1989). הקשר האיראני, ירושלים:דומינו
Robinson, T. (1972) "National Interests", in Rosenau, J.N (ed), International Politics and Foreign Policy, New-York: Free-Press, pp. 182-190

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "יחסי איראן-ישראל", סמינריון אודות "יחסי איראן-ישראל" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.