תפקידי ההומור בפרסום בטלוויזיה

תקציר העבודה:

מהו הומור ומהי מטרת ההומור בגזע האנושי? מדוע אנו צוחקים? רוב החוקרים מסכימים, שמושג ההומור קשה להגדרה במושגים פשוטים. אנו מוצאים אלפי דברים שגורמים לנו לצחוק, ולכולם יש אלמנט של הומור. הומור מכיל דברים רבים ושונים בזמנים שונים. הוא כל כך הרבה דברים, שקשה להגדירו. לדעת סולטנהוף (Sultanoff, 1994), ההומור מורכב משנינה - שהיא חוויה מחשבתית, עליזות- שהיא חוויה אמוציונאלית וצחוק- שהוא חוויה פיזיולוגית. ניתן לחוות את כל אחד מהם בנפרד, אך כאשר אנו חווים אותם במשותף אנו מתייחסים לזה כאל הומור. גם לדעת זיו (זיו, 1996) ההומור, בניגוד לצחוק, שהוא התנהגות ניתנת לצפייה, הינו מושג תיאורטי. לדעתו, להשתמש בהומור פירושו לראות את הדברים שכולם רואים אך מזווית אחרת, חדשה ומפתיעה שיש בה הגיון פנימי. הדרך הטובה ביותר להבין מהו הומור, היא לנסות לראות מה מצחיק בני אדם. לטענתו, ההומור נוצר, מפני שהוא מאפשר לנו לעסוק בנושאים המטרידים ומעסיקים בני אדם. אחרים, היוצאים מתיאוריות העליונות של ההומור, טוענים שההומור הוא אגרסיבי, וכי הצחוק עליו מבוססת העליונות הוא הומור של לעגנות, לגלוג, גיחוך וגרוטסקי.

בעבודתי זו אבדוק, מדוע נעשה שימוש בהומור בתחום הפרסום ותפקידיו, תוך התמקדות במדיום הטלוויזיוני. את הנושא אני אבדוק תוך הצלבת יסודות מתחום הפרסום ויסודות מתחום ההומור.
מדוע פרסומאים החליטו לעשות שימוש דווקא בגישה ההומוריסטית. האם יש בשימוש בהומור יתרונות בולטים על פני שימוש בפניות פרסומיות אחרות. אנסה לחקור ולתהות אחר תופעה זו, ואולי אצליח להבין מהן הסיבות לשימוש בהומור בפרסום.

מהו פרסום? פעולת התקשורת השיווקית המדוברת והשכיחה ביותר היא הפרסום (advertising). כיום כמעט ואין פירמות, מוסדות או ארגונים, שאינם מקדישים אפילו מקצת ממשאביהם השיווקיים לפרסום. הפרסום כתהליך (או הפרסומת כיחידת מסר) הוא פעילות תקשורתית מתוכננת, המיועדת להעביר מסר אחד, או מספר מסרים מצומצם, לקהלי מטרה רחבים באמצעות ערוצי התקשורת המסחריים. המגמה היא לעודד ולשכנע צרכנים לאמץ סחורות, שירותים או רעיונות מסוימים (הורניק וליברמן, 1994).

העבודה עצמה מורכבת משלושה פרקים עיקריים: בפרק א'- אציג ארבע תשובות לשאלת הנושא: פנייה לרגש והסבת הנאה, למידה ושינוי עמדות על ידי הומור, יצירתיות ומיקוד תשומת לב ופרסום ייחודי לקהל ייחודי-ילדים. בפרק ב'- אערוך מחקר אמפירי, על מנת לבדוק את התשובות בשטח. בפרק ג'- אביא ביקורת לאותן תשובות (שהצגתי בפרק א'), ואקיים דיון והערכה לגביהן. אסיים את העבודה בפרק סיכום, אשר בעצם יתמצת את עבודתי ויחתום אותה.

תוכן עניינים:
מבוא
1. פרק א': הצגת התשובות
1.1 פנייה רגשית והסבת הנאה
1.2 למידה ושינוי עמדות על ידי הומור
1.3 יצירתיות ומיקוד תשומת לב
1.4 פרסום ייחודי לקהל ייחודי-ילדים
2. פרק ב': מחקר אמפירי
3. פרק ג': דיון וביקורת
3.1 ביקורת על פנייה רגשית והסבת הנאה
3.2 ביקורת על למידה ושינוי עמדות על ידי הומור
3.3 ביקורת על יצירתיות ומיקוד תשומת לב
3.4 ביקורת על פרסום ייחודי לקהל ייחודי-ילדים
4. סיכום
ביבליוגרפיה
נספח

מקורות:

אוסטרובר, ח. (2000), "ההומור כמנגנון הגנה בשואה", במסגרת עבודה סמינרית, מתוך האתר: http://web.macam98.ac.il/~ochayo/humor/absracth.htm .
ארווינג, ה. (1991), "גמדים קטנים ושליטה מוחית: הפרסום ומבקריו", מתוך: Continuum- כתב העת האוסטרלי לתקשורת ותרבות (עורך: ג'ון הרטלי), כרך 4, חוברת מס' 2.
בירו, ד. (1995), "פרסום-איך זה עובד ת'כלס", הוצאת פרולוג, תל אביב, עמ' 56-57.
בנר, א. (2004), "לתפוס אותם כשהם קטנים", אותות- הוצאת איגוד המפרסמים בישראל, מתוך האתר: www.themarker.com.
ברגסון, ה. (1998), "הצחוק", הוצאת ראובן מס' בע"מ, ירושלים.
גלר, י. (סתיו, 1998), "הסלנג והקריאטיביים", מתוך: כתב עת תרבות, חברה וחינוך, בהוצאת הסתדרות המורים בישראל, הקרן לקידום מקצועי, מס' 7, עמ' 67.
דולן, צ. (סתיו, 1998), "כל האמצעים כשרים", מתוך: כתב עת תרבות, חברה וחינוך, בהוצאת הסתדרות המורים בישראל, הקרן לקידום מקצועי, מס' 7, עמ' 65-66.
הורניק, י., ליברמן, י. (1994), "ניהול ה פרסום", כרך א', הוצאת אוניברסיטת תל אביב.
הורניק, י., ליברמן, י. (1996), "ניהול ה פרסום", כרך ב', הוצאת אוניברסיטת תל אביב.
וקסלר, מ. (1998), "כוח 14-5", אותות, מס' 217, הוצאת איגוד המפרסמים בישראל, עמ' 10, 50.
זיו, א. (1981), "פסיכולוגיה של ההומור", הוצאת יחדיו, תל אביב.
זיו, א. (1996), "הומור ואישיות", הוצאת פפירוס, תל אביב.
זיידמן, ע. (1994), "הומור", הוצאת פפירוס, תל אביב.
טמיר, ד. (סתיו, 1998), "שפת הסושי ושפת הפלאפל", מתוך: כתב עת תרבות, חברה וחינוך, בהוצאת הסתדרות המורים בישראל, הקרן לקידום מקצועי, מס' 7, עמ' 64-65.
כהן, א. (1994), "חיים בצחוק: הומור- תרפיה הלכה למעשה, הוצאת אמציה, חיפה, עמ' 103-125.
כהן, ג. (1998), "לא משחק ילדים", אותות, מס' 219, הוצאת איגוד המפרסמים בישראל, עמ' 6-7.
ניר, א., רהב, א. (19939, "פרסום בטלוויזיה: המדיום, המסר, הכסף", הוצאת מטר, תל- אביב.
פוסטמן, נ. (1986), "אובדן הילדות,, הוצאת ספרית פועלים, תל אביב, עמ' 150.
רייכמן, א. (1998), "מה צריך לאפיין פרסום אפקטיבי לילדים?", אותות, מס' 210, הוצאת איגוד המפרסמים בישראל, עמ' 58-64.
Boudrillard, j. (1981), "simulacres et simulation", Galilee, Pp. 1-12.
Fulgate, D.L. (1998), "The Advertising of Services: What is an Appropriate Role for Humour?", Journal of Services Marketing, Vol.12, No.6.
Grotjan, M. (1971),"Laughter in group Psychotherapy", International Journal of group Psychotherapy, 21, Pp.234-238.
Gruner, C.R. (1976), "Wit and Humor in Communication", In: Chapman, A.J., Foot, H.C.(Eds.), Humor and Laughter: Theory research and applications, N.Y., Wiley Sons.
Kostler, A. (1964), "The act of creation", London, Hutchinson.
Lull, P.E. (1940),"The effects of humor in persuasive speech". Speech Monographs, 7, Pp. 26-40.
McGhee, P.E., (1979),"Humor: its origin and development", N.Y., Freeman co.
Piddingston, R.(1963),"The Psychology of laughter: A study in Social adaptation, N.Y.: Gamut Press.
Penjon, P. (1898),"Le rire et la liberte", La revue Phylosophique, 42, Pp. 80-97.
Sultanoff, S. (1994),"Exploring the land of Mirth and Funny", A voyage through the interrelationships of Wit, Mirth and Laughter. Laugh it up, Therapeutic Humor, July/August, Pp. 3.
Zillman, D. (1977),"Directionality of transitory dominance", Journal of Personality and Social Psychology, 24, Pp. 191-198.

תגים:

הומור · טלוויזיה · ילדים · עמדות · צחוק · רגש

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תפקידי ההומור בפרסום בטלוויזיה", סמינריון אודות "תפקידי ההומור בפרסום בטלוויזיה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.