השואה בפוליטיקה הישראלית

תקציר העבודה:

תוכן עניינים
מבוא
זיכרון קולקטיבי, זיכרון מופרט ומה שבינהם
ההנהגה הציונית ויחסה לשואה
שלילת הגולה
ניצולי השואה - מעמסה נפשית או קלף מיקוח
מנחם בגין
ימי האופוזיציה
הסכם השילומים
לא בכל מחיר
ימי השלטון
הסכם השלום וקבלת פרס נובל לשלום
הפצצת הכור הגרעיני בעירק
בחירות 1981
מלחמת לבנון
הפרישה מהפוליטיקה
יוסף (טומי) לפיד
בגין ולפיד - השונה והדומה
סיכום
ביבליוגרפיה

מבוא
בארגון הזיכרון הישראלי, השואה מקבלת תפקיד מרכזי בבניית הכוח והאידיאולוגיה המנחה אותו. "הלאמת זכר השואה...משמשת אמצעי לעיצוב התודעה והחברה בישראל".1 השואה מופנמת ומובנית באופן מאורגן אל תוך הסיפר הישראלי הגדול של הקונפליקט בתוכו נתונה מדינת ישראל משחר ימיה ואף טרם קוממיותה. "הפוליטיקה של ייצוג השואה, הדיבור עליה והבנייתה אל תוך הפוליטיקה המקומית, ימיהם כימי המדינה, ועוד יותר. ובמהלך הזה לא היו גבולות - הכל הותר".2
השואה, כאירוע מכונן וממשמע בתרבות הישראלית, ממשיגה את הקונפליקט, מצדיקה את זכותו של העם היהודי להיות חזק, להילחם על קיומו ולא ללכת עוד כצאן לטבח. "השואה קובעה כסמכות-על מקיפה-כל, הממשמעת את הקיום הישראלי ואת הסכסוך המתמשך...". 3
כקורבנותיה המוחלטים של השואה, כצאציהם של מי שנרדפו לא עקב מעשים אלא רק בשל ההיות שלהם, היותם שייכים לעם היהודי, ניכסה לעצמה היורשת, מדינת ישראל, את השואה עד כדי שימוש אינסטרומנטלי בה. "ההקשר של השואה היהודית והכח הישראלי נהפך למרכיב מרכזי בגיבוש מה שכונה זהות ישראלית ובמפעל העצמתה של הלכידות והסולידריות החברתית בישראל".4 השואה, נוכחת נפקדת בחוויית הישראליות, גויסה ונוכסה לצרכים הפוליטיים והלאומיים של מדינת ישראל ולצורך ההגדרה העצמית של אזרחיה. אינסטרומנטאליזציה זו נעשתה הן ברובד הפנים-פוליטי והן כלפי חוץ, במישור הבין-לאומי.

בעבודה זו אעסוק בשאלת מקומה של השואה בפוליטיקה הישראלית ואבחן את האופן שבו החברה הישראלית מגדירה את עצמה ומעצבת פוליטיקה ישראלית של שואה. אבקש לבדוק באילו הקשרים ונסיבות נעשה, על ידי פרסונות פוליטיות בישראל, שימוש אינסטרומנטלי בשואה לקידום והשגת מטרות פוליטיות. זאת אעשה על ידי ניתוח התנהלותם של שני אישים כשני מקרי מבחן - ראש ממשלתה השישי של מדינת ישראל, מנחם בגין ז"ל, ושר המשפטים דהיום, יוסף (טומי) לפיד. אבקש לבחון האם השימוש שנעשה על ידי בגין ולפיד בשואה מקורו בחובה המוסרית שהם חשים להזכיר - בשם בני משפחותיהם שנספו בשואה ובשם המוסר האנושי - או שמא השתרבבו לתוך מטרה מוסרית זו גם מניעים פוליטיים.

הפרק הראשון בעבודתי זו יעסוק במושגי מפתח רלוונטיים, וידון בשאלת היותה של השואה אירוע מכונן מבחינת הבנית הזיכרון הקולקטיבי של מדינת ישראל ומקומו של המיתוס במערך הדיסקורסיבי הכולל שנסוב סביב השואה. בפרק השני אדון ביחסה של התנועה הציונית לשואה, ראשיתו של הניכוס והשימוש האינסטרומנטאלי לקידום המטרות הפוליטיות של הנהגת היישוב בארץ-ישראל ואסטרטגיית שלילת הגולה על ידי הציונות כאמצעי מחזק אידיאולוגיה.
כמו כן אבחן את יחסה של ההנהגה הציונית לניצולי השואה, יחס הנע על הציר שבין השימוש בהם כקלף מיקוח לקידום הרעיון הציוני והקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל, לבין סגירות החברה הישראלית בפניהם עד כדי התעלמות מהם, בשל המעמסה הנפשית שהטילו על החברה הצברית המתהווה וחוסר היכולת הממשית להתמודד עימם.

לאחר סקירה היסטורית זו ידון הפרק השלישי במקרה הבוחן הראשון, מנחם בגין ז"ל. את השימוש שעשה בגין בשואה במסגרות הפוליטיות אבחן לאור נקודות ציון מרכזיות בקריירה הפוליטית שלו: מימיו באופוזיציה, אז היפנה את חיצי השואה שבהתבטאויותיו כלפי עמיתיו הפוליטיים שבמחנה האחר, ועד ימיו בשלטון, עת הצדיק את הפרקטיקות הפוליטיות והפעולות בהן נקט בטיעונים 'שואניים' כלפי פנים המערכת הפוליטית הישראלית כמו גם כלפי העולם כולו. אל מול בגין, שמייצג את 'הפוליטיקה הישנה', הפרק הרביעי יבחן באספקלריה של שימוש פוליטי בשואה את יוסף (טומי) לפיד, המייצג את העידן הפוליטי החדש. חרף חלוף השנים נראה כי כאשר מדובר בפרקטיקות ואסטרטגיות פוליטיות, לא השתנה הרבה מאז ימיו של בגין
בשלטון.

לבסוף, אנסה לעמוד על קווי הדימיון והשוני בין שני האישים הפוליטיים הללו, בגין ולפיד, בבחינת מאפייניהם האישיותיים כמו גם במכוונות השימוש האינסטרומנטאלי בשואה להצדקת וקידום מטרותיהם הפוליטיות. בפרק זה אעמוד גם על הטיעון כי "זכר השואה ניזוק דווקא על- ידי אלה המתיימרים לנכס לעצמם את שימורו".5
---------------------------------------------------------------------------------
1. הנרי וסרמן, "הלאמת זיכרון ששת המיליונים", פוליטיקה, גיליון 8, (תל-אביב: זמורה ביתן, דצמבר 1986), ע' 55
2. עדית זרטל, האומה והמוות, (אור יהודה; הוצאת דביר, 2002), ע' 237
3. שם, ע' 235
4. שם, ע' 230
5. משה צוקרמן, חרושת הישראליות, (תל-אביב: הוצאת רסלינג, 2001), שם, ע' 130

מקורות:

בר-זוהר, מיכאל, בן-גוריון, (תל-אביב: הוצאת זמורה ביתן, 1987)
זרטל, עדית, האומה והמוות, (אור-יהודה" הוצאת דביר, 2001)
נאור, אריה, בגין בשלטון - עדות אישית, (תל-אביב: ידיעות אחרונות, 1993)
נקדימון, שלמה, תמוז בלהבות, (תל-אביב: הוצאת עידנים וידיעות אחרונות, 1986)
צוקרמן, משה, חרושת הישראליות, (תל-אביב: הוצאת רסלינג, 2001)
צוקרמן, משה, שואה בחדר האטום, (תל-אביב: הוצאת המחבר, 1993)
קרניאל, מרדכי, דיוקנו של מנהיג, (ירושלים: הוצאת פסגות, 1998)
קרניאל, מרדכי, מרשתו של מנחם בגין, (ירושלים: הוצאת פסגות, 1999)
שגב, תום, המיליון השביעי, (ירושלים: הוצאת כתר-דומינו, 1991)
גוטויין, דניאל, "הפרטת השואה: פוליטיקה, זיכרון והיסטוריוגרפיה", דפים לחקר תקופת השואה, מאסף ט"ו, (תל-אביב: הוצאת מערכות, 1998), עמ' 7-52
גרץ, נורית, "מעטים מול רבים", סימן קריאה, חוברת 16 (1983), עמ' 106-126
ויץ, יחיעם ויץ, "תנועת החרות נגד השילומים מגרמניה", תיאוריה וביקורת, (גיליון 12-13), (תל-אביב: מכון ון-ליר, הקיבוץ המאוחד, 1999), עמ' 99-109
וסרמן, הנרי, "הלאמת זיכרון ששת המיליונים", פוליטיקה, גיליון 8, (תל-אביב: זמורה ביתן, דצמבר 1986), עמ' 6-7, 55
ז"ק, משה, "העם היהודי והשואה במשנתו המדינית של מנחם בגין", גשר, חוברת 125, קובץ 38, 1992, עמ' 49-56
זרטל, עדית, "אשם", פוליטיקה, גיליון 1, (תל-אביב: זמורה ביתן, ינואר 1985), ע' 6
פישוף, אהוד, "אני אפילו לא יודע אם אני בא או הולך" פוליטיקה, גיליון 23, (תל-אביב: זמורה ביתן, ינואר 1985), עמ' 2-4

תגים:

שימוש · היסטוריה · מנחם · בגין · ישראל · טומי · לפיד · שואה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "השואה בפוליטיקה הישראלית", סמינריון אודות "השואה בפוליטיקה הישראלית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.