יחסם של יהודי מצרים כלפי התנועה הלאומית המצרית

תקציר העבודה:

תוכן העניינים:
הקדמה
הצגת הנושא
מצב המחקר
המקורות
מבוא
הלאומיות הערבית
התנועה הלאומית המצרית והתפתחותה המדינית של מצרים
המודרניזציה במצרים
מצבה של הקהילה היהודית במצרים
המודרניזציה בקהילה היהודית במצרים
דמוגרפיה
שפה
חינוך
כלכלה
נתינות
פרק ראשון: פעילים יהודים בתנועה הלאומית המצרית
פרק שני: פעילים יהודים באגף השמאלי הסוציאליסטי-קומוניסטי
פרק שלישי: חשיבותה של הפעילות היהודית לתנועה הלאומית המצרית
סיכום
ביבליוגרפיה

ב-1798 כבש נפוליאון את מצרים. כיבוש זה מהווה נקודת מפנה בתולדותיה של מצרים ושל המזרח התיכון כולו1. כתוצאה מכיבוש זה החל במצרים תהליך של התמערבות, קרי תהליך של מודרניזציה.
אחת התגובות מיני רבות למפגש עם המערב, לתהליך ההתמערבות, היתה צמיחתה של התנועה הלאומית המצרית. את ראשיתה של התנועה הלאומית המצרית, מייחסים למרד עוראבי פאשה ב-1881 2 , שבמהלכו נשמעה לראשונה במצרים הסיסמה: "מצרים למצרים" L Egypte aux " - "Egyptiens
מאז מרד עוראבי פאשה, החל מאבקה הממושך של התנועה הלאומית המצרית, לעצמאותה של מצרים, לאמור,סילוק הנוכחות הבריטית ממצרים והדחת בית המלוכה, שושלתו של מחמד עלי.
הקהילה היהודית במצרים, אשר תהליך ההתמערבות לא פסח עליה, ליוותה המאבק הזה מראשיתו ונטלה חלק פעיל בשורותיה.
נושא מחקרנו הינו יחסה של הקהילה היהודית במצרים כלפי התנועה הלאומית המצרית.
הקהילה היהודית במצרים מנתה כ-5000 - עד 7000 יהודים בתקופת מחמד עלי ובגין ההגירה למצרים, הגיעה בשנת 1882 לכ-10,000 נפש, וב-1897 ל-25,000 יהודים.3
המעורבות בפוליטיקה באותה עת, היתה מנת חלקם של מיעוט קטן, כך לפחות עם צמיחתה של התנועה הלאומית המצרית. רק מיעוט קטן, הן של מצרים והן של יהודים, גילה פעילות בפוליטיקה, מיעוט שהלך, צמח והתפתח בהמשך.
למרות שמדובר במיעוט בקהילה היהודית שהתעניין בפוליטיקה, אחד משלושת אבותיה של התנועה הלאומית המצרית היה יהודי, יעקוב איבן רפאיל צנוע, בעל הכינוי "אבו נדרה", קרי בעל המשקפיים. צנוע, בשורה אחת עם ג'מל אל דין אל אפג'אני ומחמד עבדו, נחשבים לאבותיה של התנועה הלאומית המצרית.
לאחר צנוע באו יהודים נוספים מקרב הקהילה היהודית במצרים בעקבותיו והצטרפו לשורותיה של התנועה הלאומית המצרית, היו פעילים בה ונטלו חלק במאבקה הלאומי של מצרים: Murad Farag, Daoud Hazan, Leon Castro, Farag Mizrahi, Carmona, Maurice Mizrahi ואחרים. אלה הצטיינו בשורותיה של התנועה הלאומית המצרית.
אישים נוספים הראויים לציון: רבה הראשי של מצרים, הרב נחום חיים אפנדי, נשיא ועד הקהילה היהודית, שאף היה לשר בממשלות מצרים, Cattaoui פאשה, וועד הקהילה היהודית. אלה לא רק שהזדהו עם המאבק הלאומי המצרי, אלא אף דגלו ב"התמצרות" "Egyptienization", לאמור, הפיכתם של יהודי מצרים למצרים בעלי דת יהודית.
יהודים נוספים ממחנה השמאל, מהאגף הסוציאליסטי-קומוניסטי, שאף הוא תמך בסילוק הבריטים והדחת המלך, ועל כן לשיטתנו, מהווים חלק בלתי נפרד של התנועה הלאומית המצרית: .Israel Marcel, Schwartz, Ezra Harari, Hillel, Curiel

מחקרנו מבקש לבחון את הסוגיות המתעוררות: יחסה של יהדות מצרים לתנועה הלאומית המצרית, יחסה של יהדות מצרים למאבקה הלאומי של מצרים. נבקש לחקור איזה תפקיד מילאה הקהילה היהודית במצרים, בתנועה הלאומית המצרית ומה היתה תרומתה ותרומת הפעילים היהודים בתנועה.
כן נבדוק את יחסה של מצרים כלפי היהודים, לאחר המהפיכה של הקצינים החופשיים ב-1952. נבקש לחקור את יחסי התנועה הלאומית היהודית-הציונות במצרים עם התנועה הלאומית המצרית.
את מחקרנו נתחיל ב-1914, מלחמת העולם ה-I, התנתקותה של מצרים מהאימפריה העות'מאנית, מצרים מוכרזת כפרוטקטורט.4
מאבקה של התנועה הלאומית המצרית נמשך כ-70 שנה. המאבק הגיע לשיאו בתקופת מנהיגותו של נשיא מצרים גמל עבד אל-נאצר. רק בתקופתו, בשנות ה-50 של המאה ה-20, השיגה התנועה הלאומית המצרית את יעדיה, עת סולק המלך פרוק, פינויה של מצרים מהכוחות הבריטיים וסילוק ההשפעה הזרה לכאורה.
תחת הנהגתו של נאצר, עם השגת מטרותיה, התכחשה התנועה הלאומית המצרית לפעיליה היהודית ולתרומתם למאבק הלאומי המצרי. בתקופתו של נאצר התייחסה מצרים לקהילה היהודית בעוינות יתירה ותחת הנהגתו הגיעה הקהילה היהודית במצרים לקיצה.
שנת 1952, מהפיכת הקצינים החופשיים במצרים, בראשותו של גמל עבד אל נאצר, היא השנה שבה הושגו מטרותיה הלאומיים של התנועה הלאומית המצרית: סילוקו של המלך ומאוחר יותר סילוק הבריטית.
שנת 1952 תשמש עבורנו כשנת סיום עבודת מחקר זו, משום שבראשות המדינה המצרית עמדה ממשלה לאומית שהשיגה את מטרות המאבק של התנועה הלאומית המצרית.
אנחנו אמנם נרחיק לכת אחרי שנת 1952, בכוונה לבדוק את התייחסותה של מצרים בתקופת גמל עבד אל נאצר כלפי הפעילים היהודים בתנועה הלאומית המצרית ופועלם במסגרת התנועה הלאומית המצרית, אך בשנת 1952 תם עידן הפעילות היהודית בתנועה הלאומית המצרית.
---------------------------------------------------------------------------------
1. שמיר, ש. תולדות הערבים במזרח התיכון בעת החדשה, ת"א, רשפים, 1977, עמ' 29.
2. שם, עמ' 138.
3. לשם, ר. יציאת מצרים השניה - סיומו של פרק היסטורי תחת שלטון ערב, ת"א, אוניברסיטת ת"א, 1998, עמ' 4.
4. שמיר, עמ' 303.

מקורות:

קוריאל אנרי, על מזבח השלום, ת"א, מפרש, 1982.
שמיר שמעון, תולדות הערבים במזרח התיכון בעת החדשה, ת"א, 1977.
שמעוני יעקב, אביתר לוין, עורכים, לקסיקון פוליטי של המזרח התיכון במאה ה-20, ירושלים, 1974.
Fargeon Maurice, Les Juifs en Egypte, Le Caire, 1938.
Gendzier Irene, The Practical Visions of Ya'ub Sanu, U.S.A., 1966.
Hassoun Jacques, Juifs du Nil, Paris, 1981.
Kramer Gudrun, The Jews in modern Egypt, 1914-1952, London, 1989.
Laskier M. Michael, The Jews of Egypt, 1920-1970, New York, N.Y. University, 1992.
Mizrahi Maurice, L'Egypte et ses Juifs, Geneve, 1977.
Mechoullam Mazal, La vie culturelle et Litteraire de la communaute Juive d'Egypte d' apr?s ses deux hebdomadaires "Israel" (1920-1939) "La Tribune Juive" (1936-1948), Tel Aviv, 1988.
Shamir Shimon (Editor), TheJews of Egypt, London, 1987.

תגים:

אימפריה · עות'מאנית · נאצר · כיבוש · בריטי · לאומיות · ערבית · התמערבות · יהדות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "יחסם של יהודי מצרים כלפי התנועה הלאומית המצרית", סמינריון אודות "יחסם של יהודי מצרים כלפי התנועה הלאומית המצרית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.