תנועה לגיל הרך - עבודת סיכום

תקציר העבודה:

תנועה לגיל הרך- עבודת סיכום

תוכן העניינים
דברי פתיחה
מבוא
המרחב
מרחב אישי
מרחב אישי נייד
מצבים חברתיים במרחב האישי והנייד
מרחב כללי
מסלולים במרחב
כיוונים במרחב
רמות גובה במרחב
דוגמאות לפעילויות בתנועה במרחב
וויסות כוח
התוודעות לכוח הגוף
וויסות כוח יזום
התייחסות לבן זוג דרך כובדו וכוחו
דוגמאות לפעילויות בתנועה המשלבות וויסות כוח
הזמן והשטף
חלוקת הזמן
קצב התנועה
משך זמן
בעת ובעונה אחת - תיאום בזמן
השטף: מערכת הבקרה והמודעות לשלם
דוגמאות לפעילויות בתנועה המשלבות זמן ושטף:
מודעות גופנית
דוגמאות לפעילויות בתנועה בנושא המודעות לגוף
ביבליוגרפיה

ציטוט של פיאזה:

"הטמאה אמיתית של ידע ואפילו המופשט ביותר, מותנת אצל הילד בגיל הרך
בפעילות ממשית שכן כל אקט שכלי, מושתת על מערכת פעולות, ופעולות אלו אינן
יכולות להצמיח את תכליתן האמיתית (דהיינו יצירת מחשבה ולא רק צרופים
מילוליים) אלא במידה והוכנו קודם לבן באמצעות מעשים ממש".

"בלא פעילות ממשית לא תיתכן אינטליגנציה אמיתית".

דברים אלו של פיאזה מנחים ומובילים אותי בדרכי בעבודה, שכן כל תנועה נרכשת,
ואף הקטנה ביותר, מרחיבה ומפתחת את עולמו הפנימי של הילד ותורמת להתפתחות
שכלית קוגניטיבית תקינה.
מרכיבי התנועה, כפי שמתוארים בספרות, הם: המרחב, כוח ואיזון, הזמן, ומודעות
לגוף.
בעבודתי זו, אתמקד בתורת התנועה ובמרכיביה כפרקים בפני עצמם, כאשר בסוף כל
פרק אתן כמה דוגמאות לפעילויות בתנועה לילדים בגיל הרך בהתאם לנושא התנועתי
אשר יוזכר. אך תחילה נדון במושג 'תנועה', במרכיביה ההתפתחותיים, משמעותה,
ותרומתה להתפתחות הילד בגיל הרך.

יש לציין כי העבודה נכתבה ב 1999 עבור סיום קורס: תנועה לגיל הרך - מלימודיי
בוינגט (עוד לפני לימודי התואר בחינוך גופני). על כן העבודה אינה נחשבת כעבודה
אקדמית והיא עונה על כללי הציטוט המקובלים (מראי מקום וכד').
עם זאת, יש בה חומר רב עבור כל העוסקים בחינוך, מחול ותנועה. כמו כן יכולה
העבודה להיות לעזר רב עבור הלומדים את הנושא או עבור אלו שמעונינים להרחיב
ידע קיים (גם בזכות מגוון הרעיונות לפעילות בתנועה המוצאות בעבודה).

מקורות:

הסלקטיביות שלו מפרש גירויים חיצוניים כרצונו (על פי יכולת האינטלגנציה שלו) וכך נוצרות סוגי תגובות תנועתיות שונות. לכל פעולה שהאדם מבצע רצף משלה. מקצב התנועה מורכב מפעולה, הרפיה וחזרה על הפעולה. ההרפיה איננה מנוחה, אלא הכנה לשלב הבא של העשייה.
ההרפיה כוללת אלמנטים של תנועה המשרתים את הפעולה המרכזית. תנועה מודרכת (ע"י תרגול ספציפי) תעזור לאנשים לחוש את הקצב הביולוגי שלהם ולהיות ערים לתחושות הגוף. תחושת הריתמוס ומודעות לה חשובה ביותר. היא מאפשרת לנו חיים מתוך הקשבה לגוף ושיתוף פעולה עמו (על כך נדון בהרחבה בפרק 'מודעות לגוף').
עוד מגיל צעיר אנו נאלצים להתאים את הקצב שלנו לדרישות החיים (לדוגמה: בבי"ס המורה אשר מכתיב את הקצב לכיתה, או דרישות בעבודה, במשפחה וכו'..). כאשר אנו מנסים לאורך זמן, להסתגל לקצב שלא תואם את הריתמוס שלנו, אנו מתעייפים מהר יותר, מבזבזים אנרגיה מיותרת ויכולים להגיע למצב של תסכול ועצבנות (ולאטים
לתגובות קיצוניות יותר). שיתוף פעולה עם הקצב האישי שלנו והקצב החיצוני של הטבע עשוי להיות שלב ראשון ביציאה מהזמן הסובייקטיבי אל תפיסת הזמן.
משך זמן
המושג 'משך זמן' עוסק בחוויית הזמן העובר ביחידות ארוכות וקצרות של אירועים. מרווח מסוים של זמן, כמו שעה לדוגמה, עוברת מהר יותר עבור האחד, מאשר עבור השני. המשך הוא התארכות הזמן הנורמלי של חיינו. 'ההווה המתחיל לחלוף אך ממשיך להתקיים בהכרה' (אורנשטיין, 1975). הפסיכולוגים יכנו 'משך' כאופן נמשך, שבו הזמן
לינארי (כרצף). המשך, מסמן כמה זמן מתארכת פעולה או סדרה של פעולות. חווית משך הזמן מושפעת מהעניין שאנו מגלים בעשייה ובתוכן. היא אישית ונבנית באופן יחסי, למעשה איננו תופסים את הזמן עצמו, אלא את מה שקורה בזמן. כאשר אנו מתרכזים בפעילות, אנו מפנים את הקשב לפעולה ומאבדים את היכולת לאמוד את משך הזמן,
(לדוגמה: ילד שמשחק במשחק מעניין יכול להתרכז בו שעות ולאבד את תחושת הזמן - גם אצל המבוגרים זה דומה). פיאז'ה (1970), גורס כי ילדים תופסים את הזמן כיחידה אחת שלמה (בתפיסה 'כוללת, תבניתית'). הילד אינו מעריך את הסיום בעת ובעונה אחת כבעל חשיבות,מכיוון שהוא אינו מייחס זמן משותף לפעולות הנפרדות.
פיאז'ה ראה עלייה בהתפתחות ובתפיסה המורכבת של גורמי הזמן עם תהליך הגדילה. אינטליגנציה, יכולת למידה ותפיסת זמן הם מרכיבים של אותה יכולת התפתחות.
התיאוריה הפסיכואנליטית (רבין, 1981) רואה את ההתפתחות של יכולת ההפרדה בין זמן סובייקטיבי לתפיסת זמן אובייקטיבית, בכך שהילד לומד להתמודד בהדרגה עם תסכולים סביבתיים, הנובעים ממצבים שבהם חייבים לדחות סיפוק. ואז הילד חייב ללמוד לטפל ולשלוט בסביבתו להשגת מטרותיו (לתרגל את המעבר מחוויית הזמן הסובייקטיבית
לתפיסת הזמן המופשטת).
בעת ובעונה אחת - תיאום בזמן
הביטוי 'תנועה בעת ובעונה אחת' מתאר יחידה בסיסית קצרה ומלאת פעילויות. בתנועה הנעשית תוך תאום, יש שילוב שבו תפקיד מרכזי לחושי התנועה. הם מאחדים את כל הידע שיש למתנועע על הזמן. עיתוי נכון דורש שליטה בהערכת משך זמן, בחלוקת זמן ובתפיסת המקצב.שליטה זו אינה עיבוד שכלי של פעילויות,אלא הפיכתן לפעולה
אוטומטית. עד היום עוד לא ידוע על ניסיון לבדוק את הקשר (בצורה מחקרית), שבין תהליכי ההתפתחות השכלית לבין העיתוי בתנועה. ישנן שתי עובדות המתייחסות לקשר הנ"ל:
האחת- בכדי לשלוט טוב בעניין העיתוי, נדרשת בשלות מוטורית והגיל הטוב ביותר לשם כך זה הגיל שבין שמונה לעשר שנים כאשר מתחילה בשילות הקואורדינציה הגופנית.
השנייה- באותו גיל עצמו, קיימת יכולת התזמון ואומדן הזמן המדויק ביותר אצל הילד. קשה לו לתת תשומת לב לשתי פעולות בעת ובעונה אחת, אלא אם כן הן קשורות אחת לשנייה ברצף מסוים או פשוט יוצרות אצלו עניין.
בכל הנוגע לתיאום בזמן, אפשר למיין שני סוגים של תנועות הנעשות 'בעת ובעונה אחת':
תנועה בעיתוי הנכון - תנועה אחת משלימה('קולעת'), אשר לצורך ביצועה המוצלח נדרש עיתוי מדויק (ותזמון נכון) בין קליטת החושים וביצוע השריריים, למשל, עלייה על מדרגות נעות, בעיטה בכדור הנע לעברנו, שחייה בים גלי, החלקה על הקרח וכו'...
עיתוי זהה לתנועות שונות - תנועות אשר לא כ"כ קשורות האחת לשנייה. לפחות שתי סוגי תנועות, הדורשות תשומת לב משותפת ועיתוי זהה בין החושים לביצוע עבודת השריריים באופן של קואורדינציה.
השטף: מערכת הבקרה והמודעות לשלם
לשטף ( FLOW) מקום שונה משאר רכיבי המאמץ. הוא למעשה מעין מערכת בקרה האומדת את טיבם של רכיבי המאמץ בהשתלבותם יחד. בפרקים הקודמים של עבודתי דנתי באופן נפרד בכל אחד ממרכיבי המאמץ. אך ההפרדה היא די מלכותית מכיוון שכל תנועה מתבצעת במרחב, בזמן ובכוח. החלוקה והבידוד היו לצרכים דידקטיים, לצרכיי מיקוד
ולמידה. התנועה היא יחידה מורכבת ושלמה. הפירוק מאפשר הבנת מרכיבי השלמות הזאת.
'התאמת השטף' מנסה למקד את תשומת הלב בדינמיות שבתנועה, בהמשכיות ובתיאום המלא בין רכיבי התנועה. התנועות הן עוקבות, כך שהשניה תהייה תמיד המשכה של הראשונה. תנועתנו הטבעית (שאליה אנו קרובים יותר רק בילדותנו), מאבדת את השטף הנכון שלה עם הזמן. בתהליכי לימוד של התאמת שטף השאלות הנשאלות הן: האם השטף מתאים
לתנועה? האם האדם בוחר ושולט בשטף? האם הוא יכול לנתח, לתקן, לשפר או אולי התנועה מקרית ואין יכולת להתייחס אליה. תכנון השטף מעיד על חשיבה בשילה בתנועה. המתנועע מקשיב לגופו והתנועה מוליכה אותו להמשיך.
השטף נע בין שני קצוות: משטף מרוסן - שבו ניתן לעצור,או להפסיק את התנועה בכל אחד משלביה. לשטף זורם - שבו הקשר בין התנועות נעשה ללא יכולת לעצור או להפסיק באמצע, אלא בסוף סדרת התנועות בלבד (תנועה רצופה). הגוף בשטף זורם, יהיה תמיד כרוך במידת תאוצה מסוימת. לדוגמא: הגלשנים בים - ברגע ש 'תופסים גל'
קשה להם להפסיק את רצף פעולת הגלישה. מבחינה מעשית, בשטף מרוסן (מבוקר): הגוף נאבק נגד הזרימה שבתנועה, מלווה בתחושה שאפשר לעצור את הגוף במצב של איזון בכל רגע שנרצה. בשטף זורם (חופשי): הגוף מתמכר לזרימה שבתנועה, מלווה בתחושה של רציפות זורמת. ההבדל בין רצף לשטף - הרצף הוא סדרת תנועות
המבוצעות במרחב בזו אחר זו. ביחס לזמן, נאמר שהרצף הוא סדרת התרחשויות מעבר מ- עבר להווה ולעתיד...
השטף הוא שילובם של המרחב, הזמן והכוח המתמזגים לתנועה אחת. לדוגמא: ריצה תוך כדי דחיפת שולחן (כוח), במסלול ישר (מרחב), במהירות (זמן). השטף הנוצר הוא שטף זורם. * אם הייתי צריכה לדחוף את השולחן במסלול זיג זג, תוך שינויי מהירות (והאטת התנועה). אז השטף הנוצר היה שטף מרוסן.
השטף בעצם מבקר איכות של כל תנועה ואת איכות המעבר מכל תנועה ותנועה. הוא מוודא שהתנועות ואופי חיבורם יהיו שלמות אחת. אם תהייה התנתקות כל שהיא בצרוף התנועות (או הפעולות) שאני יבצע, אזי, אין שטף תנועתי בניהם.
דוגמאות לפעילויות בתנועה המשלבות זמן ושטף:
רוץ לאט ככל האפשר, עבור בפתאומיות לריצה המהירה ביותר... מה ההבדל? מתי נוח יותר לרוץ? / בישיבה: הנע שני איברים (למשל יד ורגל) בעת ובעונה אחת, נסה להניע את שניהם לאט, שניהם מהר, אחד מהר השני לאט ולהפך...
*תרגלנו כאן פעילות בנושא של מהר - לאט וניגודים.
לך לאט, האץ עד ריצה מהירה. / לך מהר, האט עד עצירה. - בדוק היכן אתה מאיץ או מאט בפתאומיות ונסה לדרג את מהירות ההתקדמות.
* תרגלנו פעילות בנושא: האטה, האצה ומעבר מדורג.
בזוגות: רוצו יחדיו במהירות. אחד מבני הזוג מחליט על קצב התנועה ובלי לתת סימן מאט בפתאומיות /עוצר בפתאומיות. בן הזוג השני צריך להתאים את עצמו לקצב המוכתב (ואחר כך מחליפים בתפקידים). *תרגלנו פה, תנועה מבוקרת ופתאומית.
עבודה עם דלגיות: למתן אות, שים את הדלגית על הרצפה - נתר מעליה מצד לצד, לאורכה מקצה אחד לשני ובחזרה. נסה לבצע את המשפט התנועתי בשלמותו, יותר חלק ויותר שוטף. / שנה את גובה הניתורים - גבוה, נמוך / את טווח הניתור- קצר, רחוק / את עוצמת הניתור - חזק, חלש / את מהירות הניתורים - מהר, לאט / את כיוון
הניתורים - לאחור, הצידה... ננסה לעשות זאת גם בצורה שוטפת וגם מבוקרת.
* תרגלנו כאן תנועה בשטף חופשי ('זורמת') ותנועה בשטף מבוקר ('מרוסנת').
משחק 'קציר רגליים' 4 - 3 קבוצות עומדות בטור, מספר שווה בכל קבוצה. הראשון בכל קבוצה מחזיק כדור. מגלגלים את הכדור בין הרגליים של הילדים עד האחרון שבטור. האחרון שמגיע אליו הכדור תופס אותו ורץ לפנים הטור . הקבוצה הראשונה שסיימה להעביר את הכדור בין כל הילדים- ניצחה! * גם פה עבודה על שטף תנועתי.
המורה מתופפת על תוף יד. במקצבים שונים ומכתיבה לילדים את צורת ההתקדמות (קפיצות, הליכה, ריצה, דילוגים, זחילה). הילדים מנסים על פי חוש הקצב שלהם להתנועע לפי מפעמי התיפוף (המורה יכולה לעזור בהכוונת קצב התנועה הנכונה).
* בפעילות זאת נתרגל ערנות לקיום הקצב ולמשמעותו לתנועה.
בחר תנועת התקדמות בצע אותה: לאט ככל האפשר / מהר ככל האפשר (תוך שמירה על שלמות התנועה) / במפעם הנוח לך (זהו המפעם האישי!) / ובמפעם המתאים לקצב של חבריך (זהו המפעם החיצוני).
גלגל כדור מקצה אחד של החדר לקצה השני. נסה להשיג אותו / נסה להתאים את תנועותיך לקצב של הכדור ולהגיע אתו ביחד לקצה החדר.
מודעות גופנית
המודעות הגופנית היא גורם חיוני בהתפתחות הפיסית והמנטאלית של האדם. לפי דעתי, אפשר לשים בחשיבות עליונה את נושא המודעות לגוף (ביחס למרכיבי התנועה שעליהן כבר דנתי בפרקים הקודמים). אמנם המודעות הגופנית אינה חלק ממרכיבי המאמץ, אך היא חלק בלתי נפרד ממרכיבי התנועה, ממהותה של התנועה. תנועת גוף האדם היא
נקודת המוצא של התנועה. כדי להבין בצורה פרטנית יותר את תפקיד המודעות הגופנית ביחס לתנועה ומרכיביה, נשרטט את התרשים הבא:
נקודת המוצא רכיבי המאמץ התוצר הכולל
התמצאות במרחב
תנועת הגוף חוויית הזמן והבנייתו השטף - כבקרה

וויסות הכוח
לפי התרשים אפשר לראות ולהבין שכל תנועה יוצאת תמיד מנקודת המוצא - מגופינו. ובגלל זה חשובה ההבנה, המודעות וההקשבה לגופנו. כי ללא שליטה בגופנו לא נצליח לבצע את התנועה שנרצה לעשות ובכלל, לא תהיה התאמה בין רצוננו לבין התנועות של גופנו. מצבים כאלו של חוסר שליטה בתנועות הגוף- לעומת הרצונות שלנו, ניתן
לראות אצל ילדים אוטיסטים או מוגבלים. אך בל נשכח שגם אצל תינוקות המצב די דומה, כי יכולת ההקשבה המלאה לגופנו והשליטה בתנועותינו נרכשת ומתפתחת עם הזמן ואינה לגמרי מולדת. באמצעות התנועה הילד חוקר באופן פעיל את גופו, הוא לומד שלגופו גבולות מוגדרים המפרידים בינו לבין העצמים בסביבה, הוא תופס את מקומו
ומצבו במרחב, הוא תופס שבאמצעות התנועה מצבו משתנה במרחב, ובהתאם לכך משתנים היחסיים בינו לבין האובייקטים המרחביים. באמצעות התנועה הילד רוכש תחושת שליטה על הגוף ועל האובייקטים. הוא תופס את מושג הקביעות של העצמים, הקביעות של גודל וצורה וכו'... כל אלה תורמים לעיצוב דימוי חיובי ומגבירים את המודעות של מי
אני ומה אני יכול לעשות במצב סטטי ובתנועה. הייצוג של הגוף מעוצב תוך קבלת מידע שוטף מאיברי החושים. תוך כדי תנועה האדם מקבל תחושות המלוות בחשיבה דימויית.
דימוי הגוף - הוא מושג המתאר את התמונה הפנימית, הייצוג שיש ליחיד על תנועתו, על מבנהו ועל צורתו. התמונה כוללת בעיקר את החושים על מצב הגוף ועל תנועתו. החושים המרכזיים הם חושי התנועה. לדימוי הגוף יש חלקים שהם נכונים וחלקים אחרים שהינם מוטעים. למשל, דימוי הגוף: 'שמן' : אם העובדה נכונה והאדם מרגיש שהוא
שמן - דימוי הגוף נכון. אך אם העלייה על המשקל נותנת לאדם ידיעה חיצונית על גופו שהוא איננו שמן, אז זה מקרה של דימוי גוף מוטעה. דימוי הגוף יכול להיות חיובי או שלילי. למשל, אדם המעריך שאיננו יכול לרוץ מספיק מהר, כדי להשיג את האוטובוס 'הבורח' מהתחנה, או ילד החושש לרכב על אופניים. חוסר האימון ביכולת הוא
דימוי שלילי, אך כדאי תמיד לבדוק האם הדימוי שאנו מיחסים לגופנו הוא נכון או לא נכון.
מתוך ההסבר על דימוי הגוף ניתן להבין שההתנסות בתנועה היא מקור המידע המרכזי לדימוי הגוף. ככל שההתנסות בתנועה רבה יותר, התמונה הפנימית ניזונה ממידע רב יותר ונכון יותר. ההתנסות בתנועה משפרת את יכולת התנועה, ובכך גם תורמת לדימוי גוף טוב יותר.
ידיעת הגוף - היא הבסיס שממנו מתחיל האדם בידע שלו ובהבנה שלו על תנועותיו. ידיעת הגוף כוללת פרטים על מבנה הגוף ופעולותיו. עובדות על האיברים הפנימיים והחיצוניים של הגוף ועל תנועותיהם. והתייחסותו המתמדת של הגוף המתנועע למרחב הסובב אותו. לימוד הגוף דומה לידיעת גיאוגרפיה, ככל שנתמצא טוב יותר ב 'חומר
הנלמד' אז נבין טוב יותר מצבים, או אירועים, או תופעות טבע שמתרחשות בעולם. תפקיד התנועה במהלך לימוד הגוף דומה לתפקיד המפה בגיאוגרפיה - אמצעי המחשה.
מודעות לגוף - המודעות לגוף היא הידיעה הפנימית של האדם על גופו. במצב של מודעות לנתון גופני אין מסתפקים בידיעת העובדה, אלא הופכים את העובדה האובייקטיבית לתמונה הפנימית. למשל, העובדה שחוליות המותניים מאפשרות תנועה של הגוף לפנים ולאחור, ושתנועה זו מפעילה כוחות גדולים על מפרקי החוליות, הופכת בזמן מודעות
להיות תמונה ייחודית של המודע על התנועה בפועל ועל העומס המופעל על המפרקים של האדם המודע. כלומר, המודעות לגוף היא המפגש בין ידיעת הגוף לבין דימוי הגוף. דמוי הגוף קובע אלו חלקים של ידיעת הגוף יחדרו למודעות לגוף. חלקיות בידיעת הגוף אינה מאפשרת לתמונה פנימית תחושתית להפוך למצב של מודעות. ככל שהמודעות
עולה, מפתח האדם המודע יותר רגישות ויכולת אבחנה לתנועותיו, למצבי גופו, לתחושותיו, לרגשותיו ולשדריו. תהליך העמקת המודעות משפיע על דימוי הגוף לאפשר ליותר ויותר מידע פנימי וחיצוני לחדור. התנועה -שהיא אמצעי המחשה לידיעת הגוף ומקור מידע מרכזי לדימוי הגוף- משמשת כחוליית קשר הכרחית למודעות לגוף.
דמות הגוף - ההתייחסות של הסביבה משפיעה מצד אחד על המידע לגבי הגוף המגיע לילד ממקורות חיצוניים, ומצד שני משפיעה על התמונה הפנימית, שיש לילד על גופו בעזרת מערכת ציפיות המשפיעה על התנהגותו. חיבור ההשפעות יוצר את דמות הגוף.
כשאנו אומרים 'ההתייחסות של הסביבה החברתית', אנו מתכוונים בראש ובראשונה להורים שהשפעתם מכרעת. לדוגמה, המעשה הפשוט של מדידת הגובה הנעשית בכל בית במיוחד בגילים של הגדילה המואצת (הגיל הרך וגיל ההתבגרות). המדידה מספקת לילד מידע שלגוף יש מידת אורך, האורך הולך וגדל עם הגיל הכרונולוגי וכו'... אך יחד עם
המידע האובייקטיבי נקבעות גם הציפיות של ההורים: הילד נמוך מידי, או גבוה מידי, קצב הגדילה משביע רצון... ידיעת אורך הגוף מאוד חשובה ועוד הערכות מסוג זה. המידע וההערכות יוצרים אצל הילד ציפיות ומשפיעים על התנהגותו ופעילותו. הסביבה החברתית המשפיעה על דמות הגוף, כוללת גם את בני הגיל, את הגננת ואת המורה.
מלבד הסביבה הישירה משפיעה על גיבוש דמות הגוף - ההתייחסות של התרבות לגוף: שייכות מינית, יחס התרבות לגיל, היחס להישגיות, תפיסה ומושגי גוף של התרבות.
דמות הגוף כוללת את הנתונים החיצוניים והפנימיים, כפי שהתקבלו מכור ההיתוך של האישיות. הנתונים החיצוניים - ניתנים בעזרת מידע ובעזרת ההתייחסות של הסביבה החברתית. הנתונים הפנימיים - הם הדימוי הגופני והערכים, שהועברו מהסביבה והופנמו אצל הילד.
דמות הגוף מגובשת ופתוחה יותר ככל שההתנסות בתנועה רבה יותר וחיונית יותר, כי התנועה נותנת לנו גם נתונים פנימיים - החושים, השרירים וכו'... וגם נתונים חיצוניים- הסביבה הפיזית והחברתית עמה אנו פועלים.
'דמות גוף' היא חלק מ 'דמות העצמי'. דמות העצמי הוא: מושג המתאר את הדרך בה האדם תופס ומעריך את עצמו, או סך כל הציפיות שיש לאדם על עצמו ויכולתו.
הדימוי העצמי, הוא תוצר של הדרך בה האדם תופס את זהותו הפיזית, המינית, המשפחתית, חברתית, מוטורית וכד"... הגוף הוא היסוד הפיזי, המוחשי ביותר של דמות העצמי. הידע על הגוף הוא חלק מהידע שיש לפרט על האדם, דימוי הגוף הוא חלק מהאופן הכללי בו מדמה האדם עצמו והמודעות לגוף היא חלק מהמודעות של האדם לעצמו.
פסיכולוגיים הן בתחום האישיות (פרויד, רוג'רס), והן בתחום הקוגניציה (פיאז'ה), רואים בהתייחסות לגוף תשתית לקראת היכולת להבחין בין ה 'אני' ל- 'לא אני'.
העוצמה של דמות הגוף קשורה בחשיפה שהתנועה והפעילות הגופנית יוצרות. הפעילות נראית לעין ונשפטת ע"י האני וע"י הסביבה.זהו חלק של ה 'אני' שאינו ניתן להסתרה והופך להיות מקור ללחץ חברתי גלוי וסמוי. ככל שהפרט בוטח בתנועותיו, תלותו באחרים יורדת והגדרתו העצמית - עולה.
מחקרים מראים שהגוף הוא נקודת מוצא בהתייחסות החברתית. לבני אדם עם דימוי גופני חיובי, יש הערכה עצמית גבוהה יותר והם מגלים נכונות גבוהה יותר לאינטראקציה חברתית. בעלי דימוי הגוף החיובי מקובלים יותר במסגרת הקבוצה, הם בעלי יכולת השפעה חברתית רבה, מגלים עצמאות ויוזמה והם בעלי מניע הישגיות גבוהה. בעלי
דימוי גוף שלילי נוטים לגלות התנהגות תוקפנית יותר מאחרים. הם בעלי חוויות משמעותיות של כישלון, וחשופים יותר לאיום מהסביבה. בעלי דימוי הגוף החיובי יגלו תפקוד טוב יותר במצבי לחץ פסיכולוגי חברתי.
ההתייחסות של דמות הגוף ל 'עצמי' קשורה גם להתייחסות המרחבית. הגוף הוא מעיין נקודת מוצא, מוכרת לילד, ממנה הוא יכול לצאת למרחב. יכולת המעבר מהמרחב האישי לכללי קשורה בראש ובראשונה להתנסות ולביטחון של הילד בעצמו ובגופו.
דוגמאות לפעילויות בתנועה בנושא המודעות לגוף
בדוק, מהם גודלם של איבריך השונים כגון: מהו אורך ידך? מאיזו נקודה היא מתחילה והיכן היא נגמרת? / בכמה אפשרויות שונות אתה יכול להניע את ידך? / מדוד, מהו היקף מותניך? האם אתה יכול להניען? / נסה להתכופף לאחור, לפנים ולצדדים. האם אתה יכול להפנות את גבך? הולך יד אחת לאורך אמצע גבך. מה אתה חש? (נכוון את
הילד לדבר על עמוד השדרה). מהי תחושתך? האם אתה חושב שהוא יכול לנוע? / נסה להתעגל עם גופך כמו כדור,מה קורה לעמוד השדרה?...
הנע כתף אחת למעלה, למטה, לפנים ולאחור כששאר חלקי גופך במצב יציב ללא תנועה. עשה זאת בשתי הכתפיים. / ננסה גם עם אבריי גוף אחרים באופן ספציפי...
שמור על גוף יציב ותנסה לגלות את היקף התנועות האפשריות עם חלקי הגוף השונים. מתי אנו נבצע את ההיקף הגדול ביותר? ( עם הרגל? עם היד? עם הראש?).
האם שמת לב שבכפיפה או הפניה אחת אתה מותח את השריריים בחלקים אחרים של גופך? בדוק אם הנך יכול להרגיש בהתמתחות של שריריך והראה את השריריים שנמתחו (ניתן לתלמידים מגוון תרגילים שמכווצים את שריריי הגוף - ובחלק אחר מותחים אותן).
בעמידת ברכיים וידיים - קמר וקער את גבך. בדוק, היכן מתבצעת התנועה? / האם היא מתחלקת שווה לאורך הגב? / השען כעת על אמות ידך (במקום כפות הידיים) ובדוק, מה ההבדל? מה קורה בחוליות בין השכמות?
מקל (באורך 80 ס"מ) לכל תלמיד. / אזן את המקל לאורך עמוד השדרה. בדוק, אלו חלקים נוגעים בו? נתק מגע ככל שתוכל. / הגדל את השטח הנוגע במקל. / לנסות לחקות את תנועות המקל שהמורה עושה (מול הכיתה) - לצדדים, לפנים, לאחור. / נסו לדמות את עמוד השדרה שלכם למקל של המורה ולהתנועע כמוהו.
נועו במרחב הכללי ובדקו האם תנועותיכם סימטריות או אסימטריות. בחרו ב שלוש תנועות סימטריות ובשלוש תנועות אסימטריות (ברמות שונות). / הרכיבו משש הצורות 'משפט תנועתי' מסוים. תרגלו אותו תוך שימת לב למעברים שוטפים ממצב למצב.
עמידת פישוק - הפנה ראש, כתפיים, ידיים ואגן לכיוונים מקביליים ונגדיים האחד ביחס לשני (להתחיל בהדרגה כאשר כל פעם חלק גוף מסוים קבוע). / הפנה את הגב עד לישיבת שיכול - חזור לעמידה - תרגל עוד כמה פעמים לשני הצדדים (התרגול פה מתמקד ביכולת תנועת הגב בשתף).
עמידת ארבע אחורית - ותנסה לעבור לעמידת ארבע קדמית כאשר ידך ורגלך מובילות בתנועה חליפית. כנ"ל בניתור. בדוק, היכן נוצרת ההפניה?
מזרן - התגלגל בגוף סימטרי ככל האפשר תוך שינויי כיוון. / התגלגל באופן אסימטרי. / התגלגל בגוף ארוך ועגול. / צור צורה מסוימת בגופך (ארוך, רחב, עגול). הפנה כתפיך (או אגן או ראש) לשינוי צורה תוך החלפת חלק מהגוף המהווה לך בסיס משען. בחר ארבע צורות שונות מאילו שניסית - חזור ולטש אותן.
הרכב משפט תנועתי משולב מצורות אלו.
רשימה ביבליוגרפית
בינטר יהודית - אתה התנועה - אוצר המורה - 1972
שקדי חגית - מחרוזת תנועה - רכס - 1999
גיליום, בוני צ'ארפ - יסודות בחינוך לתנועה לילדים - וינגיט 1979
גלאור, שובל, לנצר - להיות בתנועה - צא אל המרחב - חלק א' - וינגיט 1983
גלאור, שובל, לנצר - דימוי הגוף להיות בתנועה - חלק ב' - וינגיט 1983
גלאור, שובל, לנצר - להיות בתנועה - הזמן - חלק ג' - 1987
כלב אריה - תנועה, תנועה, תנועה - הוצאת רשפים - 1984
שובל פרדימן - תנועה לעניין - באר שבע - 1988
רצון מירי -התפתחות מוטורית תחושתית ותהליכי למידה- הוצאת סמינר הקיבוצים
רות לנצר - נושאי תנועה - וינגיט 1975
נאמן נירה, ברטל לאה - התנועה מודעות ויצירה - ספריית פועלים - 1970
רכס אילנה - תנועה משכילה - דוד רכגולד מוציאים לאור - 1998
משרד החינוך - על ילדים, חושים ותנועה - התפתחות חושית תנועתית
אשר מסביר כיצד הרמת הראש הראשונה מובילה את התינוק אל המצב הזקוף
שכמו ההגעה לזקוף, גם היא נתון מולד. על כך אדון בפרק: 'המרחב'
ההליכה הינה בראש וראשונה תוצאה של נתון מולד של האדם. הבאת רגל קדימה לצעידה היא תוצאה של יכולת העברת-משקל לצד אחד
של הגוף במידה כזו שתגרום להתנתקות רגל אחת מהמשטח. החיפוש אחר מרכז-הכובד גוררת את הצעד הבא אחריו, וכך הלאה...
הרחבה בחלק העליון של עמ' 3 - 'הרצף ההתפתחותי' של מרכיבי התנועה.
"רפלקס האחיזה"- מתבטא בכך שכל חפץ המונח בכף ידו של התינוק גורם לסגירת כף היד ולקושי בשחרור החפץ.
מנקודה זו הוא תופס ומתייחס למצבו ומקומו במרחב, לאורכו רוחבו ותנועת גופו ואיבריו.
האיברים נעים סביב מיפרקי הגוף.
לדוגמא: לשבת תמיד באותה שורה באולם הרצאות, באותו מושב באוטובוס...
כלומר: חשיפה מירבית לגירויים חדשים.
מסלולים ה"מצוירים" על ידי תנועתם של גופים במרחב.
לפנים, לאחור - למעלה, למטה - לימין, לשמאל.
לשנות כיוון במהירות וביעילות תוך כדי תנועה... לבצע בכוח ובשטף תנועות כיווץ, מתיחה, הפניה ומשיכה...
מרגישים פחד מחדירה למרחב האישי - כמו חדירה לפרטיות.
תרגול צורות של קווים במסלולים שונים.
לדוגמא: בריצה קלה באולם, מרחב התנועה הוא האולם בכלל, ומסלול הריצה בפרט. זמן התנועה יבוא לידי ביטוי במהירות ההתקדמות
ובהפסקה שבין צעד לצעד. והכוח המושקע בתנועה יתבטא בדחיפת אצבעות כף הרגל, זקיפות הגו ושחרור הידיים לטילטולן.
השריריים העיקריים המבצעים את התנועה.
השריריים הנגדיים לאלו המבצעים את התנועה. לדוגמא, בכפיפת מרפקים השריר העיקרי הוא הדו ראשי זרועי (השריר הקדמי של
הזרוע) והנגדי לו הוא התלת ראשי (השריר האחורי של הזרוע).
או כל טונוס שרירי אחר (מתח בשריר). שבא לידיי ביטוי בכיווץ יתר של השריר וחוסר הרפיה מוחלטת.
הניסיון בתרגילים אלו מלמד אותנו על התערבות הכוח בכובד. ושע"י שליטה בכוח ניתן להשפיע על כובד הגוף.
בלימת כוח בתפיסת כדור.
העבודה בתרגילים אלו מתמקדת בהעתקת כובד בעוצמה למעוף. כאן הילדים ילמדו כיצד להפעיל כוח ולבלמו. וששליטה במעוף-
ניתור, רחיפה ונחיתה - דורשת יותר כוח מצורות אחרות של העתקת כובד. ושלהשגת מעוף חזק ויעיל, על כובד הגוף להימצא מעל
לנקודת הניתור.
השעון למשל, הוא מחלק את הזמן לשניות, דקות, שעות, המתווספות לימים, חודשים ושנים... חלוקה זו היא מוחלטת ואינה תלויה ישירות בחוויית הזמן של היחיד, אלא בהסכמה הכללית בין בני האדם.
מפעם - צרוף של פעמות ( פעמות- BEAT - יחידות הזמן הראשוניות והבסיסיות). מפעם איטי- צירוף יחידות זמן ארוכות.
מפעם מהיר- צרוף יחידות זמן קצרות.
קצב - במוסיקה המונח משלב את המפעם (המהירות), המשקל (ארגון הפעמות בקבוצות), והמקצב (החלוקה היחסית של כל
פעמה ופעמה הנותנת למנגינה את אופיה המיוחד).
הקשורות לתפיסת הזמן החווייתי של האדם.
במפגשים עם ילדים שהיו חסרים במחזוריות קבועה של מפגשים עם האם, נמצאו ליקויים בתפיסת הזמן.
למשל, סיבוב יד אחת לפנים בעוד שהיד השנייה מסתובבת לאחור. אצל רקדנים יהיה עיתוי זהה לתנועות שונות ברמה גבוה יחסית.
הרכיבים הם: מרחב, זמן וכוח. בעניין ה 'מודעות הגופנית', נחשיבה כחלק ממרכיבי התנועה ולא כחלק מרכיבי המאמץ של התנועה.
ילד בגיל הרך שומר על השטף באופן ספונטני
אך רצף יתקיים. מכיוון שמספיקה סדרה של תנועות בכדי לקים רצף (ולא משנה אם התנועות שונות אחת מן השניה ובאברי גוף שונים).
דוגמא לפעילות ברצף: נערה שמבצעת תרגיל מורכב בהתעמלות קרקע - על הקורה ועוברת למזרן ולמקבילים...
רצף גם יכול להיות אוסף של תנועות בשטף.
התינוק בראשית חייו, מרבה להשתמש בפה וידיו בחקירתו את הסביבה. לתנועת איברים אלה יש ייצוג גדול יחסית בחלק הסנסורי במוח. המידע המועבר באמצעות הפה והאצבעות מבסס את 'דגמי התנועה' הראשוניים.
ולא רק בהתייחסות התנועתית.
את הנושא הקשור למרחב והשפעתו על הילד, אפשר למצוא בתחילת עבודתי בפרק הדן 'במרחב'.
תנועה סימטרית - ששני צדי הגוף נמצאים באותו מצב, או מבצעים תנועה זהה
תנועה אסימטרית - שצד אחד של הגוף מודגש יותר, או מבצע תנועה אחרת מאשר הצד השני כך שאין שוויון בין הצדדים.
7

תגים:

התעמלות · גופניגיל · הרך · תנועה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תנועה לגיל הרך - עבודת סיכום", סמינריון אודות "תנועה לגיל הרך - עבודת סיכום" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.