עוצמתן היחסית של ההגנה וההתקפה - קלאוזוביץ ומתנגדיו

תקציר העבודה:

הגות צבאית
עוצמתן היחסית של ההגנה וההתקפה : קלאוזוביץ ומתנגדיו

תוכן העניינים:
1. מבוא
2. קלאוזוביץ - ההגנה כצורת המלחמה החזקה
3. גנרל אנטואין אנרי ז'ומיני
4. מולטקה הקשיש - "גמישות מחשבתית"
5. הרוזן אלפריט פון שליפן - חסיד המתקפה המהירה
6. המצביאים הצרפתיים - מרשל פרדינאן פוש וקולונל אראדן די-פיק : "עוצמת הרוח
גוברת על החומר"
7. מטוטלת יחסי העוצמה שבין התקפה וההגנה - ג'ון פרדריק צ'רלס פולר
8. לידל הארט
9. סיכום
ביבליוגרפיה

"כיום אנו חיים בתקופה שבה חושפת אותנו ההתקדמות היוצאת מן הכלל של
טכניקת נשק האש לסכנת ההפרזה בערכן של עמדות מגן, ובה עלולות תיאוריות
כאלה על חשיבות הקרקע באסטרטגיה [...] להתגלות שוב כסכנה רצינית לנפשות
רפות [...] משום כך חשוב שלא להותיר מקום לספק באשר לכישלונן בהיסטוריה"
לוטנט-גנרל קמרר, 19041

מבוא
רבות נכתב על כתביו של קלאוזוביץ ועל תפיסתו את עוצמת ההגנה אל מול
ההתקפה. צורת הקרב מגננה, כך טוען קלאוזוביץ, היא צורת הקרב החזקה ביותר.
על אף שקלאוזוביץ נחשב מגדולי הוגי הדעות, והוגים ומצביאים רבים עוסקים
בכתביו אף בראשיתה של המאה ה21 -, נמצא שמרבית ההוגים החזיקו בדעה מנוגדת
לזו של קלאוזוביץ בקשר לעוצמתן היחסית של ההגנה וההתקפה. חלקם טען כי
ההתקפה חזקה תמיד מן ההגנה, וחלקן טענו כי הדבר תלוי בגורמים משתנים, וכי
לעיתים תהא ידה של ההגנה על העליונה ולעיתים תהא זו ידה של ההתקפה.
ניתן להעלות על הדעת שיקולים רבים להעדפת ההתקפה על פני ההגנה. ד"ר אריאל
לויטה עמד על השיקולים והסיבות להעדפת הדוקטרינה ההתקפית על פני זו
ההגנתית:
"מחקרים רבים בתחום ההיסטוריה הצבאית המודרנית מצביעים על כך שלצבאות יש ככל
הנראה העדפה ברורה ועקבית לדוקטרינה ההתקפית. ההעדפה של דוקטרינה התקפית
נעוצה ככל הנראה במספר שיקולים המאפיינים את החשיבה של ארגונים צבאיים באשר
הם שהעיקריים שבהם הם אלה:
השגת הכרעה [...] הקטנת אי הוודאות שלך [...] הגדלת אי-הוודאות עבור היריב [...] בזבוז
משאבים על ידי היריב [...] השגת תהילה וניצחון [...] הגדלת הקצאת משאבים [...]
אוטונומיה תפעולית [...]".2

בעבודה זו אעמוד על דעותיהם של מספר הוגים ומצביאים בדבר עוצמתן של ההגנה
וההתקפה ואסביר את הרציונל שבסיס העדפתם. נוכח קוצר היריעה וההכרח
להצטמצם, בחרתי להתמקד במבחר מייצג של הוגים: ז'ומיני כמפרשו של נפוליאון
בתקופת קלאוזוביץ, מולטקה הקשיש ופון שליפן כמייצגי המצביאות הגרמנית
בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, די-פיק ומרשל פוש כמייצגי המצביאות
הצרפתית "מקדשת ההתקפה" בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, פולר
כמייצג ותומך הכוח המשוריין עם שלהי מלחמת העולם הראשונה, ולידל הארט
שהציג את תפיסותיו כאלטרנטיבה לזו של קלאוזוביץ.
את הפרק העוסק במשנתו של קלאוזוביץ אתאר בקצרה ואסתפק בעיקרי נימוקיו
של קלאוזוביץ לעובדה שההגנה היא צורת המלחמה החזקה יותר.
-----------------------------------------------------------------------------------------
1. עזר גת, מקורות המחשבה הצבאית המודרנית, הוצאת "מערכות", 2000, עמוד .290
2. אריאל לויטה, הדוקטרינה הצבאית של ישראל: הגנה והתקפה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988, עמודים .12-14

מקורות:

"כיום אנו חיים בתקופה שבה חושפת אותנו ההתקדמות היוצאת מן הכלל של טכניקת נשק האש לסכנת ההפרזה בערכן של עמדות מגן, ובה עלולות תיאוריות כאלה על חשיבות הקרקע באסטרטגיה [...] להתגלות שוב כסכנה רצינית לנפשות רפות [...] משום כך חשוב שלא להותיר מקום לספק באשר לכישלונן בהיסטוריה"
לוטנט-גנרל קמרר, 1904
תוכן העניינים:
1. מבוא
2. קלאוזוביץ - ההגנה כצורת המלחמה החזקה
3. גנרל אנטואין אנרי ז'ומיני
4. מולטקה הקשיש - "גמישות מחשבתית"
5. הרוזן אלפריט פון שליפן - חסיד המתקפה המהירה
6. המצביאים הצרפתיים - מרשל פרדינאן פוש וקולונל אראדן די-פיק : "עוצמת הרוח גוברת על החומר"
7. מטוטלת יחסי העוצמה שבין התקפה וההגנה - ג'ון פרדריק צ'רלס פולר
8. לידל הארט
9. סיכום
ביבליוגרפיה
1. מבוא
רבות נכתב על כתביו של קלאוזוביץ ועל תפיסתו את עוצמת ההגנה אל מול ההתקפה. צורת הקרב מגננה, כך טוען קלאוזוביץ, היא צורת הקרב החזקה ביותר.
על אף שקלאוזוביץ נחשב מגדולי הוגי הדעות, והוגים ומצביאים רבים עוסקים בכתביו אף בראשיתה של המאה ה- 21, נמצא שמרבית ההוגים החזיקו בדעה מנוגדת לזו של קלאוזוביץ בקשר לעוצמתן היחסית של ההגנה וההתקפה. חלקם טען כי ההתקפה חזקה תמיד מן ההגנה, וחלקן טענו כי הדבר תלוי בגורמים משתנים, וכי לעיתים תהא ידה של
ההגנה על העליונה ולעיתים תהא זו ידה של ההתקפה.
ניתן להעלות על הדעת שיקולים רבים להעדפת ההתקפה על פני ההגנה. ד"ר אריאל לויטה עמד על השיקולים והסיבות להעדפת הדוקטרינה ההתקפית על פני זו ההגנתית:
"מחקרים רבים בתחום ההיסטוריה הצבאית המודרנית מצביעים על כך שלצבאות יש ככל הנראה העדפה ברורה ועקבית לדוקטרינה ההתקפית. ההעדפה של דוקטרינה התקפית נעוצה ככל הנראה במספר שיקולים המאפיינים את החשיבה של ארגונים צבאיים באשר הם שהעיקריים שבהם הם אלה:
השגת הכרעה [...] הקטנת אי הוודאות שלך [...] הגדלת אי-הוודאות עבור היריב [...] בזבוז משאבים על ידי היריב [...] השגת תהילה וניצחון [...] הגדלת הקצאת משאבים [...] אוטונומיה תפעולית [...]".
בעבודה זו אעמוד על דעותיהם של מספר הוגים ומצביאים בדבר עוצמתן של ההגנה וההתקפה ואסביר את הרציונל שבסיס העדפתם. נוכח קוצר היריעה וההכרח להצטמצם, בחרתי להתמקד במבחר מייצג של הוגים: ז'ומיני כמפרשו של נפוליאון בתקופת קלאוזוביץ, מולטקה הקשיש ופון שליפן כמייצגי המצביאות הגרמנית בתקופה שלפני מלחמת העולם
הראשונה, די-פיק ומרשל פוש כמייצגי המצביאות הצרפתית "מקדשת ההתקפה" בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, פולר כמייצג ותומך הכוח המשוריין עם שלהי מלחמת העולם הראשונה, ולידל הארט שהציג את תפיסותיו כאלטרנטיבה לזו של קלאוזוביץ.
את הפרק העוסק במשנתו של קלאוזוביץ אתאר בקצרה ואסתפק בעיקרי נימוקיו של קלאוזוביץ לעובדה שההגנה היא צורת המלחמה החזקה יותר.
2. קלאוזוביץ - ההגנה כצורת המלחמה החזקה
כפי שציינתי, קלאוזוביץ טען כי ההגנה היא צורת המלחמה החזקה יותר. לטענתו, תכלית ההגנה היא לשמר, בעוד תכלית ההתקפה היא לתפוס. קל לשמר מאשר לתפוס, ומכאן נובע כי אם אמצעי הצדדים זהים ושווים, תהיה ההגנה קלה מן ההתקפה. כלומר, קלאוזוביץ טוען כי כל זמן שאינו מנוצל לתועלת כלשהיא, מטה את כפות המאזניים לצד
המגן, "הוא קוצר את אשר לא זרע. כל הפסקה בהתקפה, בין אם מחמת טעות, או מפחד או מבטלנות, תפעל לטובת המתגונן".
ההגנה אם כן, היא צורת מלחמה קלה מהתקפה. יחד עם זאת, תכלית ההגנה היא כאמור לשמר (בלתי מגמתית) ואילו תכלית ההתקפה היא כיבוש (מגמתית), ומכיוון שתכלית ההתקפה, הכיבוש, מגבירה את אמצעינו לעריכת מלחמה, יש לקבוע במפורש שצורת המלחמה הקרויה מגננה חזקה, כשלעצמה, מן המתקפה. קלאוזוביץ ניסה להסביר את הסתירה
עולה מבין דבריו ואמר שמאחר וההגנה היא צורת המלחמה החזקה יותר, אולם תכליתה שלילית, הרי שיש לנקוט בה כל עוד אנו במצב של חולשה. עם ההתחזקות יש לזנוח אותה ולנקוט בצורה בעלת התכלית החיובית.
אגב, בספר "עקרונות המלחמה" מוקדש פרק לנושא "הטקטיקה כתורת הקרב". מפירוט העקרונות הטקטיים וממיקום התייחסותו להגנה ניתן ללמוד על גישתו של קלאוזוביץ, לפיה ההגנה היא צורת המלחמה בעלת העוצמה הגבוהה מבין צורות המלחמה.
יחד עם האמור לעיל, דומה שפירוש נכון יותר של הגותו של קלאוזוביץ מציע לנו פרופ' וואלך. לדידו, פירוש תורתו של קלאוזוביץ מוביל למסקנה כי צורת ניהול הקרב החזקה ביותר היא המגננה האסטרטגית בצירוף למתקפה הטקטית. לראיה, וואלך מביא מכתביו של קלאוזוביץ בספר השישי:
"המגן יכול בהגנתו לנהל קרב, שמבחינה טקטית אינו אלא קרב התקפה מובהק".
הנה כי כן, תורתו של קלאוזוביץ בתחום עוצמת ההגנה ביחס להגנה מסתכמת (על רגל אחת) בהעדפת ההגנה כצורת מלחמה אסטרטגית ובה משולבות התקפות טקטיות. כעת אבחן את תורתם והגותם של הוגים ומצביאים שחלקו על דעתו של קלאוזוביץ והגיעו לתובנות אחרות.
3. גנרל אנטואין אנרי ז'ומיני
ז'ומיני, בניגוד לאלה הטוענים כי ה"מלחמה היא מדע אפוף עלטה", וכמבקרו הגדול של קלאוזוביץ שייחס משקל רב לגורמים האי - רציונאליים במלחמה, האמין כי ישנם עקרונות בסיסיים, בלתי משתנים, הקובעים את תוצאת המלחמה, וכי התיאוריה הסבירה היחידה של המלחמה היא זו המכירה בקיומן של תפיסות יסוד, אך מותירה מקום לגאונות
המצביאים, ומכאן גם צידד במבצעים התקפיים.
למעשה, ז'ומיני ביקר את פון בילוב על כך שהוא מדגיש יתר על המידה את ההיבטים המדעיים של המלחמה, אך לא הצליח, כקלאוזוביץ, לנקוט בגישה מנוגדת ובחר בדרך הביניים.
ז'ומיני השקיף על המלחמה והאסטרטגיה כעל לוח שחמט, ותורתו מלאה במונחים גיאומטריים. הוא הסביר כיצד חישובים גיאוגרפיים וגיאומטריים משפיעים על "הקו האופרטיבי", ועמד על מקומם של המערכה והניצחון כגורמים מכריעים במלחמה.
ז'ומיני האמין ש"מדע המלחמה מושתת על עקרונות שאינם ניתנים לשינוי, שאין לפגוע בהם, בשעת העימות עם אויב נבון, מבלי לנחול כשלון". עקרונות אלה הם קבועים, שכן הם אינם תלויים בהתפתחות כלי נשק אלו ואחרים. לתפיסתו, מצביאים חייבים להבין כי על המלחמה משפיעים אלף גורמים בעוצמה זו או אחרת, ואין להשתיתה על
חישובים מתמטיים. להבנתו, במלחמה פועלים עקרונות יסוד מוגבלים ושיטות הפעלת עקרונות אלה אף הן מצומצמות, ומצביא שינהג ויתאים את העקרונות לנסיבות יהיה באפשרותו לנצח במלחמה. ז'ומיני עמד על עקרון יסוד אחד ויחיד לכל פעולות המלחמה באשר הן - על המצביא להעביר את כוחותיו אל החזית לאחר חישוב אסטרטגי, לתמרון
בצורה שבה יופעלו כוחותיו נגד כוחות קטנים של האוייב, ולהגיע אל נקודת ההכרעה בשדה הקרב.
מגישתו של ז'ומיני על אופן עריכת המלחמה ניתן ללמוד על העדפת ההתקפה ועל האמונה כי תמרון והתקפה חזקים מן ההגנה במרבית המקרים. חשיבות בחירת הקו האופרטיבי הנכון ותפיסת נקודות מפתח גיאוגרפיות, ולא השמדת האוייב, הן הנקודות החשובות בתורת המלחמה שלו ועל כן הבליט את ההתקפה כצורת מלחמה עדיפה. כך למשל, ז'ומיני
טען כי בעת עריכת מבצע יחיד, למתקפה יש תמיד יתרון משום שרק באמצעותה ניתן להנחית מהלומה על הנקודה המכרעת במערך האויב, ונטילת היוזמה האסטרטגית חייבת להיות יעד אופרטיבי ראשון במעלה.
יחד עם זאת, ז'ומיני ניסה להדגיש בהצהרותיו את הצורך בגמישות והבהיר כי לא ניתן לפשט את המלחמה ולהופכה לאוסף של צורות גיאומטריות. הוא עסק ותכנן הגנה שכן, כפי שציינתי, האמין כי את העקרונות צריך המנהיג להתאים לנסיבות. כך למשל, לאור לקחיו מהמלחמה בחצי האי האיברי ציין ז'ומיני כי "מסוכן לעורר את איבתו של
העם שאל ארצו נערכה הפלישה".
4. מולטקה הקשיש - "גמישות מחשבתית"
מולטקה הקשיש, הרמטכ"ל הפרוסי שפיקד על הצבא הפרוסי בשלושת מלחמות איחוד הגרמניות (1864, 1866, 1870/71), חלק על קביעותיו של קלאוזוביץ וטען כי ככלל יש להעדיף את ההתקפה נוכח יתרונותיה הבולטים. לאחר המחיר הכבד ששילם צבאו במלחמת 1870/71 שינה במקצת את דעותיו החד-משמעיות בעד ההתקפה, אולם נראה שחזר בו בחלק
מהדברים לאחר מספר שנים. מולטקה, שהעריך עד מאוד את תרומתן של מסילות הברזל במלחמה, סבר בתחילה כי מאחר והתוקף נהנה מיוזמה ומתזמון, וביכולתו לרכז כוחות בצורה מהירה תודות למסילות הברזל (דוגמת קרב סאדובה), באפשרותו ליצור יחסי עוצמה לטובתו אל מול היערכות המגן.
כאמור, בתחילת הדרך עמד מולטקה הקשיש על עוצמתה של המתקפה ביחס להגנה, וכתלמידו של קלאוזוביץ, היה זה מפתיע למדי. כך למשל, בשנת 1869, ב"הוראות למפקדי גיסות בכירים" שפירסם מולטקה, עולה בבירור אהדתו להתקפה כמעט בכל מקרה:
"במצבים, שבהם רב הספק והמצבים בלתי ברורים, כפי שקורה לעיתים קרובות כל-כך, כדאי יותר בדרך כלל להיות אקטיבי, ולשמור על היוזמה, ולא להיגרר אחר תכתיב האוייב [...] יתרונותיה של המתקפה מקובלים על הכל; שהרי בה מכתיבים אנו ליריב את דרך פעולתו, עליו להתאים את צעדיו לשלנו, עליו לחפש דרכים כיצד לסכל את
צעדינו".
כפי שציינתי, את כתביו יש לבחון ברוח התקופה בה נכתבו, ואין להתעלם מכך שבתקופה בה כתב את הוראותיו היה מושפע מהניצחון הפרוסי בקרב סאדובה ב - 3 ביולי 1866. בקרב סאדובה, האוסטרים שהיו חמושים ברובים נטעני-לוע נערכו בצפיפות לפני מבצר קניגרץ וציפו להתקפת הצבא הפרוסי. ואכן צבאו של מולטקה התקדם כתף אל כתף
בהתקפה חזיתית, והצליח להתקדם הודות לרובים נטעני-המכנס שלהם שאפשרו להם לבצע ירי בשכיבה.
שנים מספר לאחר מכן, לאחר שהתנסה במערכות 1870/71 (בין היתר במערכות גראבלוט וסן-פריבה), חזר בו מנחרצותו בדבר עוצמתן של ההתקפה והגנה וניסח את הקשר בינן בצורה אחרת:
"לפי מיטב הכרתי, זכתה המגננה הטקטית ביתרון רב על המתקפה הטקטית בעקבות שכלולם של כלי הירייה. נקטנו, אמנם, תמיד פעולה התקפית במסע המלחמה של שנת 1870, וכבשנו את המוצבים המוגנים ביותר של האויב - אך מה היה המחיר בקורבנות ? נראה לי, כי מוטב לעבור למתקפה רק לאחר הדיפת התקפות מספר של האויב".
לא הייתה זו "תחנתו" האחרונה של מולטקה. לאחר עשור, כאשר כבר זיכרונותיה הקשים של המלחמה ניטשטשו בראשו, שינה מולטקה את עקרונותיו וקבע כי ברמה הטקטית ההגנה היא צורת המלחמה החזקה והרמה האסטרטגית, ההתקפה היא החזקה:
"כל שאמרנו אפשר לנסח במשפט: המגננה הטקטית היא הצורה החזקה ביותר, המתקפה האסטרטגית - היעילה יותר ורק היא מובילה אל המטרה".
5. הרוזן אלפריט פון שליפן - חסיד המתקפה המהירה
שליפן, שהתגאה על היותו תלמידו ומיישם תורתו של קלאוזוביץ, החזיק בדעה הפוכה מזו של קלאוזוביץ בכל הנושא לעוצמתן של ההתקפה וההגנה וטען בתוקף כי "אין להשיג ניצחון במערכה על ידי היערכות הכוחות אלא רק על ידי תנועתם". שליפן השתכנע כי הדרך היחידה שבה צבא חלש יותר יכול לנצח צבא חזק ממנו היא באמצעות ביצוע
התקפת איגוף גדולה אשר תביא לקרב השמדה גדול. שליפן, שלא האמין שאומות יכולות לממן מלחמות התשה בשל ההוצאות הכרוכות בהחזקת כוחות צבא מודרניים גדולים, האמין כי רק באמצעות ההתקפה המהירה ניתן להכריע וראה במתקפה מהירה במערב את האמצעי הטוב ביותר למניעת מלחמה ממושכת.
כאמור, שליפן דחה את ההגנה המאופיינת בצפייה ליריב, ותוך שהוא נשען על דוגמאות היסטוריות ציין כי המגן מסתכן בכיתור על ידי כוחות עדיפים של התוקף ולכל הפחות הגנתו תסתיים בנסיגה קשה. לפיכך, שליפן טען כי עמדות ההגנה המבוצרות אינן משרתות את ההגנה כי אם מאפשרות לכוחות נחותים לעבור למתקפה.
סיבה נוספת לתפיסתו של שליפן את ההתקפה כחזקה מן ההגנה נבעה מהתעלמותו מהיתרונות הרבים שמעניקים כלי הנשק המדויקים למגן. שליפן הכיר בכך שכלי הנשק משפיעים על תבניות הלחימה, אולם לא השכיל להבין כי שיפורים אלה מיטיבים עם המגן ומחזקים את ההגנה.
מטבע הדברים, דעתו של שליפן על הנסיגה הייתה שלילית, הוא ראה בה צורת קרב מסובכת מידי, ולפיכך היא מילאה בתורתו הצבאית תפקיד שולי למדי. כחסיד המתקפה האמין שליפן כי בביצוע הנסיגה אנו משאירים את היוזמה בידי האוייב ושליפן כאמור דחה כל השארת יוזמה בידי האויב.
פרופ' וואלך טען בספרו כי זלזולו של שליפן בצורת הקרב הגנה הביאה לזניחה מוחלטת של כל אימון מגננתי בצבא הגרמני. וילהלם פון-לב עמד על כך בספרו "הגנה":
"ראינו, כי בהגות האסטרטגית, האופרטיבית והטקטית לפני מלחמת העולם הראשונה התקיימה ההגנה בדוחק, כאותה אם חורגת. כל הכשרת המטה הכללי, המפקדים הבכירים והגייסות - להלכה ולמעשה -התבססה על התקפה".
פון-לב הוסיף והסביר שהמימד התורתי של שליפן התאים למערכת האמונות שמיקמה את רוחות הגייסות במרכז ההוויה, ולא חסך את ביקורתו בנושא:
האתגר של החינוך להתקפה נזרע בקרקע פורייה בעוצבות. הקריאה פונה לנפשו של החייל, שטוב לו לתקוף מאשר להתחפר באת. אולם, אסור היה שהאתגר הזה יגרום לנו שנזניח את ההכשרה להגנה, שנמעיט בערכה ומתוך כך ניגרר לפיגור ביישומה. שגתה הדעה על עבודת האת, שהיא כובלת את רוח ההתקפה"
מן הראוי לציין כי הצורך להגיע להכרעה מהירה והעדפתו של שליפן את המתקפה תרמו לפיתוחו של רעיון מרכז הכובד האסטרטגי של האויב.
6. המצביאים הצרפתיים - מרשל פרדינאן פוש וקולונל אראדן די-פיק : "עוצמת הרוח גוברת על החומר"
קולונל אראדן די-פיק כתב ספרון בשם "מחקרים בנושא הקרב". בספר, שראה אור לאחר מותו, קבע די-פיק כי למרות תהליך התעצמות התיעוש ועוצמתה המתגברת של האש המודרנית, האדם עודנו הגורם המכריע בשדה הקרב. מסקנתו הייתה שיסוד המוראל במלחמה עדיף על הגורם הפיסי, משמע שהרוח יכולה לנצח את החומר. ניצחון או תבוסה נובעים
אך ורק מהלך רוח, לא מן העוצמה החומרית, ולמעשה גבורת הלוחם היחיד היא המביאה את הניצחון בקרב. די-פיק, מטבע הדברים, סירב להכיר בערכה של ההגנה. לתפיסתו, גבורה, רוח לחימה, ומוראל ניתנים למימוש רק בהתקפה ועל כן יש לדגול בהתקפה.
מרשל פוש, כיאה לרוח הפיקוד הצרפתי בשלהי המאה ה - 19 ותחילת המאה ה-20, התרכז במחקריו לא על ההיבטים החומריים - מדע התנועה, גיאומטריה או גיאוגרפיה - כי אם בצדדים הרוחניים של האדם, בגורם הפסיכולוגי. על מנת לעמוד על שורשי תפיסותיו והגותו של פוש יש להבין את הסביבה בה התפתח. הייתה זו תקופה בה שגשג המחקר
הנפוליאוני בצרפת, והוגים ואנשי צבא רבים החלו מנמקים את תבוסת 1870 בתפיסות מגננתיות. פוש עצמו סיפר כי בהיותו סרן בלשכת המבצעים במטה הכללי של גנרל מיריבל, בשנת 1891, היה עד למנטליות מגננתית והסתמכות מופרזת על הקרקע מצד הצרפתים.
לתפיסתו של פוש, המלחמה המודרנית היא מאבק לחיים ומוות בין אומות האוחזות בנשק, העשוי להסתיים רק בשבירת רצון ההתנגדות של האוייב. לפיכך, "הקרב המכריע, השואף להשמדת צבא האוייב, הוא האמצעי הלגיטימי היחיד, והתוקפנות היא דרך הפעולה הלגיטימית היחידה".
את תפיסותיו באשר לחשיבות הקרב נטל מקלאוזוביץ, אך הוסיף כי לדעתו רק המתקפה עשויה להניב פירות במלחמה, משום שהתוקף נהנה מעדיפות מוראלית. המלחמה היא ממלכת הכוח הרוחני ועל כן קבע כי "קרב המסתיים בניצחון הוא קרב שבו מסרב הלוחם להודות בתבוסתו".
נאמן לדרכו ומאמין בניצחון רוח הגייסות, פוש טען כי קרב אמיתי הוא קרב תמרון אותו מכין, יוזם ומנהל המפקד, והמגיע לשיאו בהתקפה המכרעת, המהווה ביטוי של כוח רצונו, ואשר היא ורק היא עשויה להביא את הניצחון. את הקרב, שהוא הפעולה המלחמתית העליונה יש לנהל עד גבול היכולת, וללא היסוס.
כך לדוגמא, ממחקר קרבות 1870 הסיק פוש כי מולטקה ניצח רק הודות לחוסר המעש של הגנרלים הצרפתיים וכי הם שותקו על ידי דוקטרינת הגנה מוטעית. לתפיסתו, המפלה הצרפתית לא נבעה מאסטרטגיה טובה יותר של המטה הכללי הפרוסי, אלא מן היוזמה והרוח ההתקפית של המפקדים בדרגי השדה. לטענתו של פוש, דרגים אלה, ברוח לחימתם
ואיתנותם, תיקנו את השגיאות האסטרטגיות של המטה הכללי הפרוסי והביאו את הניצחון בקרב. (לידל הארט מבקר את פוש וטוען כי התעלם לחלוטין מההבדלים החומריים שניכרו במלחמה - יתרונו של הרובה הפרוסי נטען המכנס על הרובה האוסטרי נטען הלוע).
הנה כי כן, בבחינת ניצני תפיסותיו של פוש אין זה מפתיע שהכיר בעדיפות ההתקפה על ההגנה, ואף ניסה לחזק את טיעוניו באמצעות שורה של חישובים מתמטיים שהוכיחו, לטענתו, את יתרונה של ההתקפה על ההגנה.
7. מטוטלת יחסי העוצמה שבין התקפה וההגנה - ג'ון פרדריק צ'רלס פולר
פולר, אביה הרוחני של לוחמת השיריון, היה מהראשונים שהדגישו את חשיבותו המכרעת של הטנק עוד לפני מלחמת העולם השנייה, וכתומך נאמן בתפיסת דהירת השיריון האמין שההתקפה היא צורת המלחמה החזקה יותר, הן במימד הפיסי של הלוחמה והן במימד הרוחני. יחד עם זאת, פולר ציין כי ההתקפה היא צורת המלחמה החזקה נוכח היתרונות
שהשיריון מעניק לתוקף, ועוצמתה של ההתקפה אל מול ההגנה אינה מוחלטת וקבועה. כך למשל, בהתייחסו לעקרונות המלחמה ציין פולר כי בין עקרונות המלחמה החשובים מצוי עקרון המתקפה, אולם הוסיף באותה מידה כי אין ליישם את עקרונות המלחמה באופן עצמאי אלא בהקשר לתנאים מסוימים: הזמן, המרחב, הקרקע, מזג האוויר, המוראל
והתחזוקה.
בהתייחסו למימד הרוחני, כתומך מושבע של האסכולה הצרפתית שקידשה את "פולחן המתקפה", הזדהה פולר עם הוגים כארדאן די-פיק, דא-גראנמאזון ופוש וציטט מכתביהם כי "הרצון לנצח הוא נשמת המלחמה" וכי "פעולה התקפית היא הגזע, שממנו צומחים כל ענפי האומנויות הצבאיות", ואף הכריז כי "הדוקטרינה שלנו חייבת, אפוא, להיות
המתקפה, הן האסטרטגית והן הטקטית".
בהתייחסו למימד הפיסי, פולר עמד על "התנאים המיוחדים" המעלים ומורידים את קרנם של ההתקפה וההגנה זה מול זה באופן מחזורי, והתנגד לגישת קלאוזוביץ לפיה ההגנה היא צורת הקרב החזקה יותר תמיד. כך למשל, לפני הופעת הנשק החם, הייתה הלוחמה מבוססת ברובה על גיחות מתוך מבצרים. אבירים פרצו מטירותיהם, לחמו בשדות
ונסוגו אל מבצריהם והדרך היחידה להכניעם הייתה לצור על בסיסיהם ולנסות להרעיבם שכן לא ניתן היה לפרוץ את חומותיהם. פולר ציין כי הופעת התותח בשדה הקרב סימלה את עליית ההתקפה. לטענתו, התותח היה מסוגל להתגבר על חומות ומבצרים, ובעשותו כן קבע, שההתקפה היא צורת המלחמה החזקה יותר. והנה, עם הופעת הרובה, שדיוקו
וטווחו הגדילו את הטווחים בין הצבאות הנלחמים, הפכו את ההסתערות ובסופו של דבר את ההתקפה, לאפשריים פחות ופחות, וההגנה הפכה לצורת המלחמה החזקה יותר. לחיזוק טיעוניו, פולר ניתח את מלחמת העולם הראשונה וציין כי כלי הנשק החמים לא הצליחו להרוס את ה"מבצרים" החדשים, הלא הם קווי החפירות, המלחמה לבשה צורה של
מצור ממושך ולמעשה שוב נעשתה ההגנה צורת הקרב החזקה יותר.
פולר האמין כי עליית הכוחות המשוריינים למרכז שדה הקרב תחזיר את ההתקפה למקומה כצורת המלחמה החזקה. לטענתו, ממלחמת העולם הראשונה ניתן ללמוד כי לכוח ממונע בשדה הקרב יתרונות רבים. לתפיסתו, כוחו הבסיסי של החייל הממונע הוא ביכולתו להפתיע, וחולשתו הבסיסית היא חוסר יכולתו להכריע מקרוב :
הוא [החייל הממונע] יכול להדאיג את יריבו עד מוות, אולם אין הוא יכול לחנקו. עטוף אותו בשיריון, וחולשה זו נעלמת; תן לרכבו יכולת צליחת שטחים, וניידותו תגדל עד מאוד. כך קובעים מחדש המכונית והטנק את ההתקפה כצורה החזקה-יותר של המלחמה" .
זאת ועוד, בחלקה הראשון של "תוכנית 1919" שעיבד פולר, עמד על השפעת הטנק על הטקטיקה וציין כי "עוצמת המתקפה הולכת וגוברת, הואיל והחייל משתחרר מנשיאת כלי-נשקו, והסוסים - מגרירתם".
8. לידל הארט
למעשה, לידל הארט אימץ את גישתו של קלאוזוביץ בנוגע לעוצמתן של ההתקפה וההגנה, וטען כי ברמת האסטרטגיה ההגנה היא החזקה יותר, ואילו ברמה הטקטית והמערכתית ההתקפה היא צורת הקרב החזקה. מאחר ואינו מחזיק בדעה הפוכה מזו של קלאוזוביץ, לכאורה אין מקום להזכירו בעבודה זו. יחד עם זאת, מאחר ומדובר בהוגה בעל שיעור
קומה, שבמרבית המקרים הציג עצמו כאלטרנטיבה לקלאוזוביץ, מצאתי מן הנכון לפרט בקצרה את גישתו ויחסו לעוצמות ההתקפה וההגנה.
תחילה, לידל הארט מציין את יתרונותיה של ההתקפה אולם מוסיף ומזכיר לנו כי "חופי ההיסטוריה זרועים שברי מלכויות, שכיוונו את מצפנן לנתיב התקפי. נפוליאון הגדול הוא הגדול שבאותם שברים. אולם הקריירה שלו הגיעה לקיצה הנוראה לפני שגאות ההתקפה עצמה הגיעה לשפל".
לידל הארט האמין כי האסטרטגיה של הגישה העקיפה באה לידי ביטוי בשני צירופים אפשריים, כאשר הרצוי מבחינתו הוא השילוב של "אסטרטגיה של הגנה גמישה - נסיגה מחושבת - אשר תושלם על ידי התקפה טקטית", ובכך למעשה הצהיר שהמגננה היא הצורה החזקה והחסכונית מבין צורות האסטרטגיה.
בשנות ה- 30 - בהיותו מודאג ממערך ההגנה הרעוע של בריטניה - הטיף לידל הארט להגנה דינאמית על הבסיס העיקרי כדי שיהיה לאנגליה מבצר שתוכל לגייס בו את כוחותיה לקראת מתקפה בשלב מאוחר יותר. לידל הארט, יליד אנגליה, הושפע ממצבה של בריטניה לפני המלחמה ומהיתרונות שבהיותה "אי מוגן" ואין ספק כי עובדה זו השפיעה על
מחשבתו. לתפיסתו, נוכח העובדה שאנגליה היא אי מוגן מן הראוי לנקוט בהגנה אסטרטגית, להניח לתוקף "ליהנות" מחסרונות ההתקפה, לשחוק את כוחותיו עד שיאבד את יתרונותיו, ואז לעבור ותקוף אותו.
מפרשיו של לידל הארט מציינים כי שלושה גורמים השפיעו על מחשבתו בתחום זה: ראשית, כפי שציינתי, העובדה שנקודת ההתייחסות של לידל הארט הייתה בריטניה, ה"אי המוגן", השפיעה כפי הנראה על העדפתו את ההגנה. שנית, לידל הארט הושפע מקרבות מלחמת העולם הראשונה והקיפאון בחזית המערבית, שם פעם אחר פעם היה ידה של ההגנה
על העליונה, ושלישית, טוענים כי לידל הארט הושפע מדעת הקהל הבריטית, "מתעבת המלחמה והתוקפן", בתקופה שלאחר המלחמה.
הנה כי כן, גדול מבקריו של קלאוזוביץ ומי שהציג עצמו כאלטרנטיבה לגישתו של קלאוזוביץ, נקט בגישה קרובה לזו של קלאוזוביץ, וטען כי ברמת האסטרטגיה ההגנה היא החזקה יותר, ואילו ברמה הטקטית והמערכתית ההתקפה היא צורת הקרב החזקה יותר.
9. סיכום
מרבית ההוגים הצבאיים אומנם הביעו דעה מנוגדת לזו של קלאוזוביץ בשאלת עוצמתם של ההגנה וההתקפה וסברו כי ההתקפה היא צורת הקרב החזקה יותר. לדעתי, לא ניתן למתוח קו אחד בולט אחד בין כל ההוגים ביחס לשאלה זו. כך לדוגמא, ההוגים הצרפתיים (די-פיק ופוש) קידשו את ההתקפה במסגרת "פולחן ההתקפה" לאחר שסברו כי לקחי
מערכת 1870 מצביעים כי הניצחון הפרוסי הושג תודות לעדיפות ברוח הלחימה של הצבא הפרוסי, וכי רק ההתקפה משרתת זאת, ולעומתם, פולר האמין כי הטנק והשיריון קובעים את ההתקפה לצורת הקרב החזקה נוכח חוסר יכולתו של המגן להתמודד עימם.
זאת ועוד, ייתכן כי גישתם המנוגדת של מרבית ההוגים נעוצה בעובדה שקלאוזוביץ כתב את כתביו תוך השפעה ממערכות נפוליאון ובעיקר מהתקפתו הכושלת לרוסיה בשנת 1812, ואילו שאר ההוגים ניתחו את מלחמות איחוד גרמניה ואת התקופה שלאחריה.
לבסוף, ייתכן כי התשובה לחלק מהדעות המנוגדות לדעתו של קלאוזוביץ ביחס לעוצמתן של ההגנה וההתקפה נובעת מסתירות פנימיות בכתביו, ומפירוש לא נכון שנתנו המצביאים לכתביו, כפי שציינו ז'וק והייאם:
"פירוש לא נכון, או פירוש לא שלם, הוליד את המונח "קלאוזוויציאני", המתייחס, בדרך כלל, למי שמוכן לנהל מלחמה בצורתה האלימה ביותר להשגת יעד מדיני. אכן, זה היה הפירוש הפרוסי החד-צדדי, אשר הדגיש במשך 100 שנה את השקפות קלאוזוביץ על האלימות ההתקפית, והתעלם מן התיאוריה שלו בדבר עדיפות ההגנה ההתקפית".
ביבליוגרפיה
גת, עזר, מקורות המחשבה הצבאית המודרנית, הוצאת "מערכות", 2000.
הרכבי, יהושפט, מלחמה ואסטרטגיה, הוצאת "מערכות", 1992.
וואלך, יהודה, תורות צבאיות, הוצאת "מערכות", 1977.
ז'וק דוויד ורובין הייאם, קיצור תולדות המלחמות, הוצאת "מערכות", 1981.
לאונרד, רוג'ר אשלי, על מלחמה- מדריך קצר לקלאוזוביץ, הוצאת "מערכות", 1996.
לויטה, אריאל, הדוקטרינה הצבאית של ישראל: הגנה והתקפה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988.
לידל הארט, ב.ה, אסטרטגיה של גישה עקיפה, הוצאת "מערכות", 1956
לידל הארט, ב.ה, מחשבות על המלחמה, הוצאת "מערכות", 1989.
פון לב, וילהלם, הגנה, "מערכות", 1993.
פון קלאוזוביץ, קרל, עקרונות המלחמה, הוצאת "מערכות", 1950.
קארבר, מייקל, אדוני המלחמה, הוצאת "מערכות", 1976
פולר, ג'ון פרדריק צ'רלס, לוחמת שיריון, הוצאת "מערכות", תש"ם
עזר גת, מקורות המחשבה הצבאית המודרנית, הוצאת "מערכות", 2000, עמוד 290.
אריאל לויטה, הדוקטרינה הצבאית של ישראל: הגנה והתקפה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1988, עמודים 12 - 14.
רוג'ר אשלי לאונרד, על מלחמה- מדריך קצר לקלאוזוביץ, הוצאת "מערכות", 1996, עמודים 159 - 161.
פון קלאוזוביץ, עקרונות המלחמה, הוצאת "מערכות", 1950, עמוד27.
יהודה וואלך, תורות צבאיות, הוצאת "מערכות", 1977, עמוד 56.
להרחבה, יהושפט הרכבי, מלחמה ואסטרטגיה, הוצאת "מערכות", 1992, עמודים 408 - 411.
דוויד ז'וק ורובין הייאם, קיצור תולדות המלחמות, הוצאת "מערכות", 1981, עמוד 146.
הערה 5, שם, עמוד 23.
הערה 5, שם, עמוד 24.
הערה 7, שם, עמוד 146.
הערה 7, שם, עמודים 146 - 147.
הערה 7, שם, עמוד 198
וילהלם פון לב, הגנה, "מערכות", 1993, עמודים 10 - 11.
הערה 5, שם, עמודים 72 - 73.
הערה 5, שם, עמודים 108 - 110
הערה 7, שם, עמודים 201 - 202.
הערה 13, עמוד 127.
הערה 7, שם, עמוד 203.
הערה 1, שם, עמוד 302.
הערה 1, שם, עמוד 304.
הערה 7, שם, עמוד 203.
מייקל קארבר, אדוני המלחמה, הוצאת "מערכות", 1976, עמודים 104 - 105
הערה 1, שם, עמוד 291.
הערה 5, שם, עמוד 189.
ג'ון פרדריק צ'רלס פולר, לוחמת שיריון, הוצאת "מערכות", תש"ם, עמודים 143 - 144
הערה 5, שם, עמוד 195.
ב.ה לידל הארט, מחשבות על המלחמה, הוצאת "מערכות", 1989, עמוד 383.
הערה 5, שם, עמוד 225.
הערה 7, שם, עמוד 151.

תגים:

היסטוריה · מלחמות · צבא · צבאית · ביטחון · בטחון

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "עוצמתן היחסית של ההגנה וההתקפה - קלאוזוביץ ומתנגדיו", סמינריון אודות "עוצמתן היחסית של ההגנה וההתקפה - קלאוזוביץ ומתנגדיו" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.