יהדות מרוקו במאות ה-19 וה-20

תקציר העבודה:

תוכן עניינים
מבוא
יהדות מרוקו ודת האסלאם
מצבה הכלכלי של יהדות מרוקו
מגורי היהודים במרוקו
חיי המשפחה
היהודים תחת שלטון הסולטאנים השונים
סולימאן השני, 1792-1822
עבד אל-רחמאן השני, 1822-1859
מוחמד הרביעי, 1859-1873
חסן הראשון, 1873-1894
השלטון העצמי ומוסד הנגידות
החכמים
קבוצות ההנהגה של יהדות מרוקו ודפוסי שינוי במאה ה20 -
"הציונים"
"כל ישראל חברים"
הפלג הפטריוטי-מרוקני
הג'וינט
יהדות מרוקו והשלטון הצרפתי
סיכום
רשימת מקורות

ברחבי מרוקו, במהלך המאה ה-19, היו עשרות קהילות יהודיות, בהן כאלה שראשיתן בתקופה הטרום-ערבית, בתקופה הערבית וכאלה שנוסדו לאחר גירוש ספרד. ניתן לחלקן לפי מיקומן הגיאוגרפי לערים השוכנות לאורך חופי הים התיכון או האוקיינוס האטלנטי, ולאלה השוכנות בפנים הארץ. ערי החוף ממזרח למערב, ומצפון לדרום, ניהלו קשרי מסחר עם מדינות אירופה, וגם יהודים נטלו חלק בהם ונהנו ממעמד טוב יותר ממעמדם של היהודים
מהערים הפנימיות, שסבלו מיחס קשה יותר מצד המוסלמים.
חברת יהודי מרוקו אופיינה בלכידות ציבורית וקיימה מוסדות ציבוריים, ועם זאת בלטו בה כוחות הפירוד, שנבעו מעצמאותם של יחידים המרכיבים את הציבור. מתיחות זו ניכרה בתחומי החיים העיקריים, שסוציולוגים רגילים למנות: הכלכלה, המוסדות הקהילתיים האוטונומיים, המנהיגות הדתית ואף חיי המשפחה.
ההתייחסות ליהדות מרוקו במאה ה-19 היא כאל יהדות מסורתית, זאת עד לשנת 1918, עם הטלת התחיקה הצרפתית על הקהילה היהודית. את סופה ניתן להתחיל ולראות כבר ממחציתה של המאה ה-19, כאשר גברה המעורבות האירופאית במרוקו (הקפיטולציות).
בתור יהדות מסורתית, ניתן לראות את מרוקו, היא חלק מכלל החברה היהודית המסורתית.
החברה היהודית המסורתית מאופיינת בבסיס חברתי-תרבותי רחב ומשותף. לבסיס זה ביטויים רבים, הן באורח חיים מוחשי, הן בהלכי רוח מופשטים, בעניינים דתיים ומשפחתיים, בפוליטיקה קהילתית ובריבוד חברתי, בהתייחסות לגויים ובחינוך ילדים.
אולם, בפרטים ובדקויות של מבנה החברה, שבהם עבודה זו תעסוק, החברות היהודיות שונות זו מזו, בעיקר בגלל רקע החברה המארחת את הקהילה היהודית. במרוקו, יהודים ומוסלמים חייו יחדיו, וכוחות חברתיים משותפים הניעו אותם. יהודים בכל מקום מציגים גוון של חברה יהודית ויהודים היושבים במקום מסוים כלשהו מפתחים באורחות החיים גוון פרטי ומיוחד של החברה המשותפת להם ולתושבי הארץ.
העבודה מציגה את יהדות מרוקו במהלכה של המאה ה-19, תוך כדי התבוננות והתמקדות על היבטים דתיים, חברתיים, כלכליים ומשפטיים. היא מורכבת ממספר חלקים: החלק הראשון של העבודה יציג את דרך התייחסותה של דת האסלאם ליהדות, ומידת השפעתה על אורחות החיים של היהודים במרוקו. החלק השני יתמקד במצבם הכלכלי של יהודי מרוקו (דרכי פרנסתם, תנאי מגוריהם וכד)'. החלק השלישי של העבודה יתמקד באנשי
השלטון במרוקו (שלטון הסולטאנים), ויסביר כיצד היהודים חיו תחת כל אחד מן הסולטאנים ששלטו במאה זו, ומה היחס שזכו לקבל. בחלק זה תופיע גם התייחסות ליחסה של החברה המוסלמית, על חכמיה, והברברים, ליהודים במרוקו. החלק הרביעי יתייחס לדפוסי השלטון המקומיים בקרב היהודים, תוך שימת דגש על מוסד הנגידות. החלק החמישי יתמקד בחכמי מרוקו, להם הייתה השפעה רבה על שגרת החיים של יהדות מרוקו, שנתנה כבוד רב למעמד החכמים, ושמעה בקולו.

מקורות:

המתקנת הרפורמיסטית.
שמואל דיבון כתב בדו"ח שלו ש"במידה ומדברים על 'אליאנס', יש לזכור עובדת יסוד אחת והיא: שמונים אחוזים מתקציבו משלמת הממשלה הצרפתית". לדידו, לנציבות (הממשל הקולוניאלי) הצרפתית בשנות ה- 50 הייתה מדיניות מתוכננת כלפי היהודים. מזה שנים שהיא מעודדת את תהליך ההשתחררות והקידום של היישוב היהודי בשטחי ההשכלה,
הבריאות, החינוך המקצועי, ואף התפתחות של שכבות מנהיגות יהודית חדורה רוח מערבית ומהימנה לצרפת. כשם שבשטח המוסלמי לא הצליחו הצרפתים להקים שכבת משכילים נאמנה- כן מטעמים מובנים ביותר הצליח ניסיון זה בקרב היהודים. על מנת לפתח את הישוב היהודי, מפתחת הנציבות את מוסד מועצת הקהילות, תוך כדי שמירה על השפעתה
(לעיתים מכרעת). במקביל ליצירת מנהיגות חילונית ומתקדמת- נעשה מאמץ להקים דור חדש של רבנים שינהיגו את עדתם בהתאם לאינטרסים שלהם. המכשיר לעיצוב הדור הזה היה בית הספר לרבנים ברבה (רבאט) אשר בו התנהלו הלימודים בעברית ובצרפתית. פעולה זו להכשרת שכבות מנהיגות כרוחם ביישוב היהודי, לוותה במעשי הפליה לטובת
היהודים על חשבון המוסלמים. בעוד ש- 90%-95% מילדי ישראל למדו בבתי ספר, האחוז המקביל אצל המוסלמים נע על 5% בלבד. כמו כן, במועצת הממשלה מספר המקומות של היהודים לא היה ביחס פרופורציוני למספרם באוכלוסיה.
בתחום המשפטי, ארגנו בתי דין בקהילות הגדולות והוציאו את כל דיני האישות והירושה מן השיפוט של הפחות (המושלים המוסלמים של המחוזות). מדי שנה בשנה התכנסו הרבנים לדון בבעיות משפטיות ולתקן תקנות ההופכות לחוקים המסדירים את חייהם. יו"ר בתי הדין קיבלו את משכורתם מהממשלה וזכו לתשומת לב.
הפלג הפטריוטי-מרוקני
זרם רפורמיסטי-מערבי חדש שהופיע באותה תקופה בציבור היהודי בקהילה היה פלג יהודים פטריוטים-מרוקנים. מכיוון שאחד מסימני התמורות בתפוצות היהודיות הוא שההנהגה הרפורמיסטית של המיעוט היהודי גילתה נטיות פטריוטיות-מקומיות הופעתו של פלג יהודים פטריוטים-מרוקנים הייתה צפויה במידה רבה. הנהגה זו ייצגה את החוגים
היותר אמידים והיותר מתמערבים של התפוצה והללו ביקשו לעודד את הזדהותם של היהודים המקומיים עם התנועה הלאומית המקומית. מרוקו לא יצאה מכלל זה, ולכן היה צפוי שפעילי הפלג הפטריוטי החדש לא יקומו מהמלאח, אלא מקרב שורות הבורגנות היהודית.
פלג זה לא האריך ימים וחסרים פרטים רבים אודות מנהיגיו ופועלם. מספר הפעילים שניתן לכלול בעילית הפוליטית שהזדהתה עם תנועת הלאומיות המרוקנית היה קטן ביותר.
מספרם של החברים היהודים שלקחו חלק במפלגות הלאומיות-המרוקניות הוערך בסוף שנות ה- 50 בכמאתיים פעילים. אף שהפטריוטים-המרוקנים באוכלוסייה היהודית היו מעטים, הרי שהשפעתם בזירה הציבורית באותם ימים גברה והם הצליחו להרחיב את שורותיהם באופן בולט. העיתונות היומית בחודשים נובמבר-דצמבר - ימי שובו של הסולטאן
לארצו והרכבת הממשלה המרוקנית הראשונה - מילאה ידיעות על תסיסתם: כנסים, הצהרות פומביות, השתדלויות אצל גורמי השלטון החדשים וכו'.
להשתדלויות היו שתי מטרות עיקריות: הראשונה לנסות להשפיע על עיצוב המדיניות של מרוקו העצמאית ביחס לקיומו של המנגנון הקהילתי במדינה. חלק מציבור הפטריוטים היהודים ביקש לבטל את סממני הקיום היהודי הייחודי ותבע לנקוט מדיניות שתביא לאלתר לאינטגראציה של היהודים בכלל האוכלוסייה המרוקנית. לכן, גם העלו את
הדרישה לבטל את משטר הקהילות ומועצת הקהילות היהודיות במדינה, הגוף אשר ייצג את האוכלוסייה היהודית בתקופת השלטון הצרפתי.
מטרה נוספת להשתדלויות הייתה קשורה לניסיון למנות שר יהודי בממשלה המרוקנית העצמאית הראשונה. המינוי היה מובטח והוצהר על ידי ראש הממשלה, מבארכ בקאעי, אך לא נקבעה זהותו של השר שהיה אמור לקבל את תיק התקשורת. הפטריוטים היהודים המרוקנים, שברובם נמנו עם מחנה ה"אסתקלאל", המפלגה הלאומית הקיצונית, חששו מכך
שהמלך ימנה אדם שאינו נמנה עם חוגם הקטן. הם השמיעו קולות רמים בזכות בחירתו של מי, "אשר הוכיח מזה שנים את נאמנותו לעיקרון האינטגראציה", ולא מקרב "המצטרפים החדשים" לצד הלאומי - המרוקני המנצח.
הג'וינט
ניתן לראות בחברי הג'וינט - בדומה לקבוצות עילית רבות שפעלו בחיי הציבור היהודי בקזבלנקה, נציגים של אגף לאומי ברפורמיזם היהודי - המערבי - זה של יהודי ארה"ב. הללו חייבו את עיקרון האמנציפציה והאינטגראציה של היהודים בתפוצות ולאו דווקא בארץ ישראל או במדינת ישראל, ופעלו בין היתר במטרה להכשירם לכך. יחד עם
זאת, בניגוד לאגף הצרפתי של האליטה הרפורמיסטית המערבית פעולתם למען יהודי התפוצות לא לוותה בניסיון לקרב אותם לתרבות או לפטריוטיות האמריקניות.
במפעליהם בתפוצות השונות הפעולה הישירה לטובת ארץ מוצאם בלטה הרבה פחות מאשר במפעליהם של הארגונים האירופיים מהזרם הרפורמיסטי כדוגמת "כי"ח". יתרה מזאת, בראשית פעולתו של הג'וינט בתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה, בלטו היסודות הפילנתרופיים והסולידאריים היהודיים, ורק בשלב מאוחר יותר התחזקה בו גם המגמה
לרפורמה כלכלית ותרבותית - מגמה שייחדה את כל הארגונים הרפורמיסטיים.
נראה כי הסיבה שנציגי הג'וינט בקזבלנקה זכו למעמד ייחודי בקרב ההנהגה היהודית נבעה מהיותם כביכול, מנותקים מפילוגים חברתיים, תרבותיים, אידיאולוגיים או פוליטיים, אשר אפיינו את חיי האוכלוסייה היהודית בעיר.
הג'וינט סבסד את מערכת התזונה של מוסדות כי"ח במרוקו, ולכן היה זה טבעי שז'יל ברונשוויג - סגן נשיא כי"ח העולמי והאיש החזק של הארגון במקום - ייקח חלק בכינוסים השנתיים של הג'וינט בניו יורק. במקביל נמצא את נציגי העליות היהודית האחרות משחרים לפתחם את נציגי הג'וינט.
שליחי הג'וינט הופיעו בקזבלנקה במעמד של הגבירים העשירים אשר מעניקים תמיכה לקרוביהם היהודים, בלי לדרוש בתמורה הזדהות אידיאולוגית עם היהדות האמריקאית העומדת מאחוריהם ומממנת את פעולותיהם.
ניתן להצביע על קשריו ההדוקים במיוחד של הג'וינט עם העילית הציונית. הג'וינט תמך מאוד במערכת הקליטה והעלייה בישראל, והתמיכה שלו במרוקו הייתה בשיפור מצב הבריאות והתברואה של הילדים והנוער, דרך אוז"ע, או במערכת ההכשרה המקצועית דרך "אורט", לא נעשתה בשל אמונה שהוא מכשיר את הנוער המקומי להשתלב במרוקו אלא
משיקולים שנועדו לקדם את העולים לישראל. יתרה מזו, הג'וינט תמך ישירות בתקציב העלייה ממרוקו, ואף שימש מתווך לגיוס תרומות לטובת הפעילות הציונית מארגונים רפורמיסטיים אחרים שאהדו פחות את הציונות ומדינת ישראל.
לפיכך ניתן לראות ארגון רפורמיסטי-מערבי אשר לא גילה עוינות לתנועה הציונית, אלא שיתף עמה פעולה מלאה ותמך בה כמעט בכל דרך אפשרית. מבחינה אידיאולוגית או לפחות רגשית, היו נציגי הג'וינט קרובים לזרם הרפורמיסטי הפרו לאומי ואפילו לתנועה הציונית, יותר מאשר לזרמים רפורמיסטיים קלאסיים ששמו דגש על תיקון היהודים
במטרה לשלבם באוכלוסיית מושבם.
לאחר שהצגתי את קבוצות ההנהגה העיקריות של יהדות מרוקו, אציג סיכום קצר של מצב יהדות מרוקו תחת השלטון הצרפתי.
יהדות מרוקו והשלטון הצרפתי
השתלטותם של הצרפתים על מרוקו סימנה את קץ מעמדם של היהודים כמיעוט דתי וכגורם מתווך. אנשי מנהל ומתיישבים צרפתים הפכו למרכיב בנוף האנושי של מרוקו. מוסדות שלטון יעילים וסמכותיים יותר מאשר בעבר חיזקו את מנגנוני השליטה והפיקוח של המדינה על כלל שטחי מרוקו. לתהליך זה היו ביטויים כלכליים מובהקים. הנוכחות
הצרפתית ביטלה את תפקידם של היהודים כמתווכים. שיעור היהודים אשר עסק במסחר עירוני ירד. מכלל המועסקים היהודים בקזבלנקה תחת שלטון החסות הצרפתי היו רק 25% סוחרים. למעלה מ-50% היו בעלי מלאכה. ואילו בערי האטלס וקדמת הסהרה, ששם היה העיסוק המסורתי של היהודים רוכלות ומלאכה, התבטא השינוי לא בהתפלגות המקצועות
בקרב בני הקהילה, כי אם בהגירה לערי החוף.
משנדרשו יהודי מרוקו לבחור נתיב חדש, הם בחרו בהגירה מאזורי הקיום המסורתיים שלהם לשטחים שבהם ניכרה התפתחות כלכלית מהירה, ובראש ובראשונה במעבר מפנים הארץ לרצועת החוף.
התמורה ניכרה גם בתרבות ובלשון. בהגדרת תרבות מדובר בנורמות וערכים אשר מדריכים את הפרט בחיי היום-יום. כך, לדוגמה, במהלך התקופה הצרפתית ניכרו שינויים בדפוסי הנישואין של היהודים. אשר לתמורות בתרבות הגבוהה, הן משתקפות בבחירה היהודית בצרפתית כשפת היצירה והקשר. רב-לשוניות לא הייתה תופעה מוגבלת לעת החדשה
או ליהודי מרוקו. פורטוגלית וספרדית היו שפתן של קהילות שהורכבו מפליטים מחצי האי האיברי. אולם במאה העשרים הייתה לבחירה בצרפתית כשפת התרבות "הגבוהה" משמעות פוליטית, משום שנלוותה אליה התרחקות מן הערבית הספרותית הטעונה בסמלים אסלאמיים. הבחירה בצרפתית כשפת לימוד בבתי הספר הקהילתיים הלמה את מגמת המנהל
הצרפתי, ועמדה בניגוד לכוחות לאומיים אשר ראו בשפה הערבית הספרותית מרכיב בזהות וחוליה מקשרת עם העולם הערבי.
סיכום
היהודים חיים במרוקו מהתקופה העתיקה, ונחלקים לקבוצות כדלקמן:
אלה שחיו בין הברברים עד שנות החמישים של המאה העשרים, ורובם עלו לישראל.
התושבים שקדמו לבואם של מגורשי ספרד, שחיו בערים ובעיירות במרחבי הארץ.
מגורשי ספרד ופורטוגל, שהתיישבו בעיקר בערים המסחריות, היו הגורם הדומיננטי, המשכיל והעמיד באוכלוסייה היהודית.
מהגרים ממקומות שונים בארצות הים התיכון ואירופה.
ליהודים במרוקו לא הייתה זכות לכוח פוליטי או פיזי כלשהו. כבכל ארצות האסלאם היו הם נסבלים, "מוגנים", על פי מינוח ימי הביניים, ולא היו חייבים להמיר את דתם - אולם חלה עליהם חוקת מיעוטים מפלה (חוקת הד'ימי). על פי חוקה זו חייבים המוסלמים להשפיל את היהודים ואת דתם, ולהשפלה זו ביטויים מרובים, שבא לידי
ביטוי ב"תנאי עומר".
מצבם של היהודים היה תלוי ביציבות השלטון המרכזי. זה דאג בדרך כלל להבטחת חייהם ורכושם, אבל מפעם לפעם גזרו הסולטאנים או מושלים מקומיים גזירות נוספות. במהלכה של המאה ה-19, התחלף מספר פעמים הסולטאן. דרך התייחסותו של כל סולטאן ליהודים הייתה שונה. דרך ההתייחסות הושפעה מאנשי הדת המוסלמים, החברה המוסלמית,
המצב הכלכלי באותה תקופה, מידת השפעתן של המעצמות האירופיות, ועוד.
פרנסתם של יהודי מרוקו הייתה על מגוון של מקצועות. בצורפות, למשל, הייתה ליהודים שליטה כמעט מלאה. הם עסקו במסחר זעיר, בהלוואה בריבית, ובכפרים בהרי האטלס גם בחקלאות זעירה ובגידול צאן. קצתם נדדו בין הערים ובין שבטי הברברים למכירת מרכולתם. מיעוט קטן היה מקורב לשלטון - אלה היו סוחרי המלך שנהנו ממונופול על
ענף כלכלי. מקצת יהודים היו מעורבים במסחר בינלאומי. אם אסכם את מצבם ומעמדם הכלכלי של יהדות מרוקו, הרי שרובה של יהדות מרוקו התפרנסה והתקיימה תחת דוחק ומצוקה כלכלית, כשלצידה התקיים מיעוט, במקורב לשלטון, שחי ברמה כלכלית גבוהה.
מבחינת השלטון העצמי-המקומי של היהודים, הרי שבראש ובראשונה התקיים מוסד הנגידות. תפקיד הנגיד בעיקרו לשמש צינור לדרישות השלטון אל הקהילה, ולהיענות הקהילה לדרישות אלו. הנגיד היה ממונה רק על יהודי אותה העיר או סביבתה, כלומר היה כעין ראש הקהל. הנגיד רשאי היה למנות גבאים לגביית מיסים, הייתה לו סמכות
להעניש עבריינים או מפירי התקנות של הציבור במאסר, בקנס ובעונשי גוף. הנגיד היה אחראי על תשלום מס הגולגולת והתשלומים השרירותיים ששילמו בני קהילתו לאוצר המלכות, וכן על ביצוע ההגבלות החלות עליהם לפי "תנאי עומר", על ההוראות של הממשל, ועל התנהגות נאותה של בני הקהילה.
לצידם של הנגידים התקיימו החכמים. לחכמים נודע מקום חשוב בקביעות מדיניות בקהילות. יהדות מרוקו, בתור חברה מסורתית, העניקה כבוד רב לחכמים, ולרוב נהגה להישמע להם. החכמים, לרוב, זכו גם להערכה מצד המוסלמים. החכם היה בדרך כלל איש אשכולות. הוא כיהן בתור דיין, פוסק ומשיב לשאלות בהלכה, פרשן, דרשן, פייטן
ומקובל. החכמים החשובים ביותר, "הדיינים", עסקו בשיפוט, ובין השאר מילאו תפקיד באישור הסכמות של יחידים. חכמים אלה גם כונו לפעמים "בית דין". החכמים נטלו בדרך כלל חלק בטרדות הציבור, בין השאר בחלוקת צדקה לעניים. כשהיהודים סבלו ממצוקה או מרדיפות היו החכמים פונים לגורמים שעשויים לסייע. למרות שמבחינה
ארגונית מוגנים כבוד החכמים ומעמדם החברתי באופן רופף בלבד, הרי שהייתה להם מידת השפעה לא מועטה על דרך חיי הקהילות היהודיות ברחבי מרוקו.
בנוסף לחכמים ולמוסד הנגידות, יהדות מרוקו נעזרה גם במספר קבוצות הנהגה יהודיות אשר ניסו לבקר ולכוון את תהליכי התמורה של היהודים. לרוב קבוצות ההנהגה לא היה מעמד מקומי בלבד אלא נמנו עימן שליחים ותומכים מקומיים של מוסדות וארגונים יהודיים שרשתותיהן היו פרוסות על פני התפוצות היהודיות כולן. בקשת הרחבה של
העיליות אשר מילאו מקום בחיי הציבור היהודי בקזבלנקה היה ייצוג מלא לכל הטיפוסי האופייניים של העיליות היהודיות הבתר-מסורתיות. מכל תפוצה הנכנסת לשלב הבתר-מסורתי שלה אפשר לגלות מעין מיקרוקוסמוס המשקף את כלל ההנהגה הבתר-מסורתית בפזורה היהודית כולה, אך אין זהות בין המיקרו-קוסמוסים השונים. הפעילות של
קבוצות העילית הבתר-מסורתיות משתנה ממקום למקום ומתקופה לתקופה בהתאם לתנאים השונים של התפוצות.
עצם העובדה שלהנהגה היהודית המקומית הייתה אומנם זיקה לעיליות היהודיות שפעלו ברחבי הפזורה - אין בה ייחוד, אך מידת המעורבות הישירה של העיליות היהודיות הבין - תפוצתיות וארגוניהם בחיי הציבור היהודי בקזבלנקה, איננה שכיחה גם לא באזורים אחרים בארצות האסלאם.
לא בכדי מצאו להן עיליות יהודיות לא מקומיות כר נרחב לפעולה בקזבלנקה המתפתחת. כאן חברו המצות המתלוות לכל תהליך של מודרניזציה ותיעוש - בעיות חריפות של שיכון והיגיינה, התפוצצות אוכלוסין והתרופפות כבלי מוסר ודת מסורתיים - לבעיות המיוחדות של חברה קולוניאלית המשוסעת לאגפים בעלי הרכב אנושי שונה, כביכול.
יהדות מרוקו, במהלכן של המאות ה-19 וה-20, התאפיינה בעיצוב חייה במסלול קרוב לזה של שכניה המוסלמיים. למרות בידודה מן התרבות המרוקאית-המוסלמית, התפתחה במרוקו יהדות המבוססת על למדנות מופלגת, כהמשך למסורת הלמדנות היהודית הקלאסית, ועימה יחד התפתחה דתיות אנשים פשוטים, המבוססת על יראת שמיים עממית
וספונטאנית.
רשימת מקורות
ספרים באנגלית:
Flournoy, Francis Rosebro. British policy towards Morocco in the age of Palmerston (1830-1865). Westport, Conn. : Negro Universities Press, 1970.
Landau, Rom. Portrait of Tangier. London: Robert Hale, 1952.
Morsy, Magali. North Africa 1800-1900: A Survey from the Nile Valley to the Atlantic. London: Longman, 1984.
ספרים בעברית:
ארמנד אטדגי, גן משולש המראות, כ"י, חלקים א'-ד', אשקלון 1990.
אלבוים, אברהם. העדה היהודית בפאס במאות הי"ז והי"ח. רמת גן: אוניברסיטת בר אילן, 1972.
בן עמי, יששכר. הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו. ירושלים, האוניברסיטה העברית, 1984.
בשן, אליעזר. היהודים במרוקו במאה ה-19, והמיסיון האנגליקני. רמת גן: אוניברסיטת בר אילן, 1999.
--------- יהדות מרוקו עברה ותרבותה. תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2000.
--------- ממזרח שמש עד מבואו, פרקים בתולדות יהודי המזרח והמגרב: חברה וכלכלה. לוד: אורות יהדות המגרב, 1996.
דשן, שלמה. ציבור ויחידים במרוקו. תל אביב: משרד הביטחון, 1983.
עובדיה, דוד. פאס וחכמיה. ירושלים: בית עובד, 1979.
-------- קהלת צפרו. כרכים א'-ג'. ירושלים: המכון לחקר תולדות קהילות היהודים במרוקו, 1974.
צור ירון והגר הלל. יהודי צפון אפריקה במאות ה- 19 וה- 20. יחידות 1-2. תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1995.
רודריג, אהרון. חינוך, חברה והיסטוריה: כל ישראל חברים ויהודי אגן הים התיכון 1860-1929. ירושלים: מכון בן צבי, 1991.
שורקי, נתן. קורות היהודים בצפון אפריקה. תל אביב: עם עובד, 1975.
שטאל, אברהם. תולדות יהודי מרוקו. ירושלים: משרד החינוך והתרבות, 1979.
טולדנו, משה יעקב. ספר נר המערב: תולדות עם ישראל במרוקו. ירושלים, הספרייה הספרדית, 1989.
מאמרים בעברית:
דיבון, שמואל. "רשמי מסע במרוקו", דו"ח לשר החוץ, 27.12.53, גנזך המדינה, חץ, תיק 2380/20 בתוך: ירון צור והגר הלל. יהודי צפון אפריקה במאות ה- 19 וה- 20. יחידות 1-2 (תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1995).
דשן, שלמה, "אוכלוסייה ועיסוקים ביהדות מרוקו השריפית," בתוך: גרוס נחום. עורך. יהודים בכלכלה: קובץ מאמרים. ירושלים: מרכז זלמן שזר, 1985. ע"ע 173-183.
הירשברג, ח"ז. "המלאח והמסוס הרובע היהודי במרוקו," ארץ ישראל, ד(1947), בתוך: ירון צור והגר הלל. יהודי צפון אפריקה במאות ה- 19 וה- 20. יחידות 1-2 (תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1995). ע"ע 226-230.
פרנקל יהושע. "היהודים במרוקו בראשית המאה העשרים". בתוך שטרית יוסף וחיים סעדון. עורכים. מקדם ומים (חיפה: אוניברסיטת חיפה, 2000), ע"ע 99-119.
Magali Morsy , North Africa 1800-1900: A Survey from the Nile Valley to the Atlantic (London: Longman, 1984), P. 19.
שלמה דשן, ציבור ויחידים במרוקו (תל אביב: משרד הביטחון, 1983), ע"ע 11-14. להלן: דשן, ציבור ויחידים במרוקו.
אליעזר בשן, היהודים במרוקו במאה ה-19, והמיסיון האנגליקני (רמת גן: אוניברסיטת בר אילן, 1999), ע"ע 9-10. להלן: בשן, היהודים במרוקו במאה ה- 19.
אליעזר בשן, יהדות מרוקו עברה ותרבותה (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2000), ע' 59. להלן: בשן, יהדות מרוקו עברה ותרבותה.
בשן, היהודים במרוקו במאה ה-19, ע' 16.
דשן, ציבור ויחידים במרוקו, ע"ע 27-28.
נתן שורקי, קורות היהודים בצפון אפריקה (תל אביב: עם עובד, 1975), ע' 190. להלן: שורקי, קורות היהודים בצפון אפריקה.
בשן, היהודים במרוקו במאה ה-19, ע"ע 28-29.
דשן, ציבור ויחידים במרוקו, ע"ע 32-35.
שלמה דשן, "אוכלוסייה ועיסוקים ביהדות מרוקו השריפית," יהודים בכלכלה: קובץ מאמרים (ירושלים: מרכז זלמן שזר, 1985), ע"ע 173-183.
אברהם שטאל, תולדות יהודי מרוקו (ירושלים: משרד החינוך והתרבות, 1979), ע' 59. להלן: שטאל, תולדות יהודי מרוקו.
שם, ע"ע 146-147.
דשן, ציבור ויחידים במרוקו, ע"ע 36-40.
ח"ז הירשברג, המלאח והמסוס, ע"ע 226-230.
בשן, היהודים במרוקו במאה ה-19, ע' 18.
אהרון רודריג, חינוך, חברה והיסטוריה: כל ישראל חברים ויהודי אגן הים התיכון 1860-1929 (ירושלים: מכון בן צבי, 1991), ע' 138.
דוד עובדיה, קהלת צפרו, כרך ג' (ירושלים: המכון לחקר תולדות קהילות היהודים במרוקו, 1974), ע"ע 73-101.
יששכר בן עמי, הערצת הקדושים בקרב יהודי מרוקו (ירושלים, האוניברסיטה העברית, 1984), ע"ע 166-184.
בשן, יהדות מרוקו עברה ותרבותה, ע"ע 61-62.
ח"ז הירשברג, " המלאח והמסוס הרובע היהודי במרוקו," ארץ ישראל, ד(1947), ע"ע 226-230.
דשן, ציבור ויחידים במרוקו, ע"ע 22-23.
Rom Landau, Portrait of Tangier (London: Robert Hale, 1952), p. 168.
דשן, ציבור ויחידים במרוקו, ע"ע 24-25.
בשן, יהדות מרוקו עברה ותרבותה, ע' 62.
דשן, ציבור ויחידים במרוקו, ע"ע 27-30.
בשן, יהדות מרוקו עברה ותרבותה, ע' 60.
שם, ע' 40.
בשן, היהודים במרוקו במאה ה-19, ע' 20.
בשן, יהדות מרוקו עברה ותרבותה, ע"ע 41-42.
בשן, היהודים במרוקו במאה ה-19, ע' 20.
Francis Rosebro Flournoy, British policy towards Morocco in the age of Palmerston (1830-1865) (Westport, Conn. : Negro Universities Press, 1970), p. 244.
בשן, יהדות מרוקו עברה ותרבותה, ע"ע 43-47.
בשן, יהדות מרוקו עברה ותרבותה, ע"ע 47-48.
אליעזר בשן, ממזרח שמש עד מבואו, פרקים בתולדות יהודי המזרח והמגרב: חברה וכלכלה (לוד: אורות יהדות המגרב, 1996), ע"ע 289-360.
בשן, היהודים במרוקו במאה ה-19, ע"ע 27-28.
דשן, ציבור ויחידים במרוקו, ע"ע 42-48.
בשן, יהדות מרוקו עברה ותרבותה, ע' 76.
דשן, ציבור ויחידים במרוקו, ע"ע 49-55.
בשן, יהדות מרוקו עברה ותרבותה, ע"ע 77-78.
דוד עובדיה, קהילת צפרו, כרך א' (ירושלים, המכון לחקר תולדות קהילות היהודים במרוקו, 1974), ע' 61. להלן: עובדיה, קהילת צפרו, כרך א'.
בשן, יהדות מרוקו עברה ותרבותה, ע' 113.
יעקב משה טולדנו, ספר נר המערב: תולדות עם ישראל במרוקו (ירושלים, הספרייה הספרדית, 1989), ע' 88.
דוד עובדיה, פאס וחכמיה ( ירושלים: בית עובד, 1979), ע"ע 249-367.
בשן, יהדות מרוקו עברה ותרבותה, ע' 115.
שם, ע' 113.
שם, ע' 135.
אברהם אלבוים, העדה היהודית בפאס במאות הי"ז והי"ח(רמת גן: אוניברסיטת בר אילן, 1972), ע' 132. להלן: אלבוים, העדה היהודית בפאס.
עובדיה, קהילת צפרו א', ע' 47.
עובדיה, קהילת צפרו ג', ע' 71.
אלבוים, העדה היהודית בפאס, ע' 55.
חיים זאב הירשברג. מארץ מבוא השמש. עם יהודי אפריקה הצפונית בארצותיהם, (ירושלים: המחלקה לענייני הנוער והחלוץ של ההסתדרות הציונית, תשי"ז), ע' 179.
ארמנד אטדגי, גן משולש המראות, כ"י, (אשקלון: 1990), חלק א', פרק 13. בתוך: ירון צור והגר הלל. יהודי צפון אפריקה במאות ה- 19 וה- 20. יחידות 1-2 (תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1995).
ירון צור והגר הלל. יהודי צפון אפריקה במאות ה- 19 וה- 20. יחידות 1-2 (תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1995), ע' 32.
שם, ע' 34.
שם, ע' 36.
שם, ע' 37.
שמואל דיבון, "רשמי מסע במרוקו", דו"ח לשר החוץ, 27.12.53, גנזך המדינה, חץ, תיק 2380/20 בתוך: ירון צור והגר הלל. יהודי צפון אפריקה במאות ה- 19 וה- 20. יחידות 1-2 (תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1995), ע"ע 14-15.
צור, ע' 53.
שם, ע"ע 57-63.
יהושע פרנקל, "היהודים במרוקו בראשית המאה העשרים". בתוך שטרית יוסף וסעדון חיים. עורכים. מקדם ומים(חיפה: אוניברסיטת חיפה, 2000), ע"ע 114-115.
בשן, יהדות מרוקו עברה ותרבותה, ע' 12.
דשן, ציבור ויחידים במרוקו, ע' 90.
1

תגים:

אפריקה · גורמים · חברה · יהדות · יהודי · יהודים · יהודית · מאה · מורניזציה · מרוקו · צפון · קזבלנקה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "יהדות מרוקו במאות ה-19 וה-20", סמינריון אודות "יהדות מרוקו במאות ה-19 וה-20" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.