חג הפורים

תקציר העבודה:

חג הפורים

תוכן עניינים
מבוא
רקע על חג הפורים
ההבדל בין מצוות ומנהגים
פרק א' - מצוות הפורים
מצוות פורים בעדות השונות
פרק ב' - מנהגי הפורים
מנהגי פורים בעדות השונות
סיכום
ביבליוגרפיה

עבודה זו סוקרת את המצוות והמנהגים של חג הפורים.
תחילה יובא רקע על החג ועל ההבדל בין המצוות למנהגים. בפרק הראשון יוצגו 7
מצוות החג: א. קריאת המגילה. ב. משלוח מנות. ג. מתנות לאביונים. ד. סעודת
פורים. ה. תפילת "על הניסים" בתפילה ובברכת המזון. ו. קריאה בתורה. ז. איסור
הספד ותענית.
בפרק השני יוצגו מנהגי החג - א. תענית אסתר. ב. הכאת המן. ג. התחפשות. ד.
שתיית יין. ה. עד לא ידע. ו. מאכלים. ז. רב של פורים. ח. מאכלי פורים. ט. משחקים.
י. התבשמות. יא. תהלוכות.
בכל פרק נתייחס גם לאופן קיום המצוות והמנהגים בקהילות ישראל השונות.

מקורות:

אין ספק שהמוסד הפורימי של הרבנות החל לשגשג בעוצמה מהקמת ישיבות כדוגמת ישיבת וילוז'ין. נראה שעצם הריכוז של מאות בחורים צעירים שבילו כל ימות השנה באווירה רצינית והתמסרות ללימודים הוא שהוליד את הצורך הגדול בפורקן ליצרים הכבושים במשך כל השנה. מוסד הרבנות הפורימית מאפשרת להם להפוך את כל סדרי הישיבה,
לבלבל את היררכיה של הישיבה, למתוח ביקורת ואף לזלזל באותם הדברים שנוהגים בהם בחומרה יתרה. ולכן יש צורך עז ביום שכזה.
מנהגי פורים בעדות השונות.
הצביון המיוחד של חג פורים כחג של שמחה ועליזותה, קלות ראש, שבו ניתן פורקן לקלס ולהתקלסות נשמר בכל העדות, בכל עדה זה במידה שונה וכמו כן, בכל קהילה שיוותה לשמחת פורים צביון וצורה מיוחדים כמנהג וכמסורת הדורות.
א.הכאת המן.
בתימן
ילדי תימן עושים צורה של המן "בשבעים פנים" מעליבים בו ומוחים אותו בדרך שעושים בקהילות אחרות. ילדי החצר בתימן מתקינים שני מקלות ועושים אותם "שתי וערב" - מעין צלב עוטפים אותם ומכריזים בקולי קולות : "המן הרשע !" ומכאן האימרה השגורה בפי יהודי תימן: "אדר מדאליב המן" - כלומר באדר מתקינים צלבי המן.
יש מקומות בתימן שנהגו הילדים להתקין עגלה וסוס מעץ ועליו דמות אדם, מרכיבים אותו על סוס מעץ וקוראים בקול : "ככה יעשה לאיש המן הרשע הזה". בהגיע ליל פורים גוררים את העגלה בסמטאות ומכריזים בקול: "המן!" ורוקדים ושרים בחרוזים:" הנה כבר המן בא, רוכב על סוס תיגר, התפקע והתפוצץ, אבוי לאמו, אנה היא באה".
לאחר מיכן תולים את "המן" בחצר בבית הכנסת על עץ גבוה ומתעללים בו, מיידים בו אבנים וחצים עד שמנפצים אותו לרסיסים. יש המשהים את "צליבתו" עד מוצאי פורים. לאחר מיכן, מוציאים אותו לשריפה: יוצקים עליו נפט, מדיחים אותו ומוציאים שנשאר ממנו רק עפר ואפר. מנהג נוסף הנהוג אצל ילדי תימן הוא: שבועיים לפני פורים
מתחילים להכין כלי מלחמה. ההכנות נמשכות עד תענית אסתר. ביום זה הילדים חופשיים מלימודיהם, הם מתאספים ויוצאים מחוץ לעיר - ליער, ביער נמצאים צמחי צבר הנקראים בתימנית: עמק, אלו צמחים גבוהים שמתפצלים, הנערים מחפשים צמח המתפצל לעשרה פיצולים, סמל לעשרת בניו של המן ואילו הענף הראשי מסמל את המן עצמו. לאחר
מיכן, מחפשים ענף המסמל את זרש, בענף זה מספר הפיצולים אינו משנה. הנערים מקשטים את שני הצמחים המסמלים את המן וזרש בצמחי בר המפיצים ריחות לא נעימים ונושאים את הצמחים בקללות ובקריאות בוז עד לרחובות העיר ומשם לאזור המדורות, שם מוכנים שני בורות, לכל צמח בור. אז מתחילה המלחמה. הנערים יורים בצמחים, כל
ירייה מלווה בקללות:" ארור המן", "ארורה זרש". בעת היריות נסדק הצמח ויוצאים ממנו נוזלים. הילדים אומרים שהמן בוכה ורוצה לחזור בתשובה, אך אין נותנים לו. המערכה נמשכת עד זמן המנחה, עם רדת החשיכה לוקחים את "המן וזרש" ומעבירים אותם לרחבת בית הכנסת . המשתתפים הכינו מבעוד מועד מקל (הנקרא צמיל) ויש שהכינו גם
גרזן קטן עם ידית ארוכה (הנקרא מעקרה). כאשר מגיע הקורא לפסוק "ויחלו את המן" מזנקים הנערים עם כלי משחיט בידם, מגיעים לרחבה מכים ועושים שפטים בשונאי ישראל.
לבסוף לא נשאר זכר מהצמחים. לאחר מיכן, מתחילה השמחה. למחרת קריאת המגילה מרכיבים על החמור את "גולם המן" שהוכן יון לפני כן ומעבירים אותו ברחובות.
כאשר הם עוברים ליד כל בית הם מקבלים מתנות פורים כנהוג, ואת "גולם המן" .
המשתתפים מכבדים אותו בקללות. תהלוכה זו נמשכת כל היום. למחרת, בשושן פורים מוציאים את הגולם למחוץ לעיר וסוקלים אותו באבנים, אחרי בסקילה באה השריפה של "גולם המן",את העפר הם מפזרים ואומרים :"לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה" (איוב ל"ח י"ג).
אלו המנהגים העקרים העוסקים בהכאת המן.
בטוניס
בין מנהגי החג בעדה זו בולטת בעיקר השמחה בעת תליית המן ושריפתו. משנכנס אדר מתחילות ההכנות לחגיגה. "הריבי " (המורה) של התלמידים נותן להם פקודה לאסוף כספים לצורכי שריפת המן. בינתיים ממנה ה "ריבי" תלמידים זריזים ואחראים שקונים את כל המוצרים הדרושים.
לאחר מכן, הוא מחלק תפקידים: אלה גוזרים מנייר דמויות מצחיקות , אלה מכינים דחלילם וכו'.
כשההכנות מסתיימות פוקד ה "ריבי" כל בית בקהילתו ומחלק להם "המנים" תוצרת תלמידיו. ביום הפורים נכנסים הילדים לאווירה וממתינים שהקרב על המן יחל. הנשק לקרב שהם מכינים עשוי מאלה עבה ונקרא "דאבוז פורים" . כל ילד מכיל לעצמו אלה עם בליטה בקצה, לפעמים עשויה מסמרים עבים בכדי לגרום להמן ייסורים. המהדרין
צובעים את ה "דאבוז" בצבעים שונים ומקשטים אותו. יש ילדים המצטיידים גם בסוגים שונים של רעשנים וכלי יריה.
החגיגות של "שריפת המן " מתחילות בפורים משעות הבוקר ונמשכות עד הצהרים. בשעות מוקדמות נוהרות קבוצות גדולות עם "דאבוזים" בידיהם, בלוית ההורים אל חצר החדר ומסתדרים במעגל גדול. במרכז נמצאת המדורה הגדולה וכאשר ה "ריבי" מגיע הוא נותן את האות להתחלת החגיגה. כל קבוצה בהגיע תורה מתקרבת למדורה ומשליכה לתוכה
את "ההמנים", כאשר מוסיפים נפט ועצים למדורה בכל פעם. כל זה מלווה בשירת פזמוני חג הפורים ובקריאות "ארור המן ברוך מורדכי". הם מכים את המן הבוער באש ב "דאבוזים" שלהם עד שהם משמידים אותו.
בטוניס עורכים שריפות המן במרכזי שכונות יהודים. ההכנות לשריפות מתחילות מתחילת חודש אדר. בני הנוער אוספים עצים למדורה, בגדים קרועים וסמרטוטים לבובת המן. בפורים מתכנס קהל גדול ליד המקום בו שוכן כבוד המן, ושם עורכים לו בציבור "תפילת אשכבה" ומשכיבים אותו על אלונקה מיוחדת, מעבירים את האלונקה דרך כל
השכונה וקוראים לקהל לקחת חלק בהלוויה.
תהלוכת האבל מתקיימת בשעה קבועה כשהיא מלווה בשירה גדולה, בקולות נפץ של אש וגופרית ובקולות צחוק ושמחה. בכל תחנה שנקבעה מראש עומד אדם "מספיד" את המן וכל הקהילה עונה לו ביללה. לבסוף מושלך המן למקום מנוחתו - אל תוך המדורה. כל קהל האנשים פורצים בזמר ויוצאים בריקודים.
בקווקז
בין יהודי קווקז היה מנהג מיוחד, האישה היתה מכינה בול עץ משוח בפיח ובזפת כאשר הבעל היה שב לביתו מבית הכנסת הוא היה רואה את בול העץ ושואל בכעס מעושה: מי השד הנורא הזה?
האישה היתה משיבה לו: המן הרשע. מייד לאחר מכן הם היו משליכים את בול העץ לתוך התנור הבוער.
בבוכרה
יהודי בוכרה מדקדקים בקיום מצוות "מחה אמחה את זכר עמלק". כשבועיים לפני החג מכינים הילדים מכשירים שונים בהם הם מכים את המן. יש המכינים מקושים המשמיעים קול רעש חזר, אחרים מתקינים בתי יד. הילדים שמים אותם על ידיהם ובהישמע השם "המן" מפי החזן הם "מוחאים כף" ומשמיעים קול רעש גדול. גם המבוגרים רוצים להעניש
את המן, אך הם מתביישים לבוא עם כלי הקשה לבית הכנסת כדרך הקטנים ולכן הם מסתפקים ברקיעה ברגליים על שטיחי בית הכנסת ועושים עננים של חול. למחרת הסעודה מסתדרים הנערים בתהלוכה והם מכים בתוף ומרעישים ברעשנים.
בכורדיסטן
שם קיימו את מחיית המן באופן הזה: המסובים לסעודת פורים, כתבו את שמו של המן על פיסת נייר ואת הנייר הדביקו על בקבוק יין, לאחר מיכן מחו את שמו של המן ביין או בערק. יש הלוקחים שתי חתיכות עץ וכותבים עליהם: "ארור המן הרשע ", "ארורה זרש הרשעה" . אחר כך שופכים ערק על העצים ומוחקים את השמות לאמור: "תנו שרר
לעובד" (משלי ל"א ו).
בפרס
במוצאי הצום (תענית אסתר) מתאסף כל הקהל בבית הכנסת או בבתים פרטיים. הילדים מכינים חומרים מפוצצים הנקראים: "טרקה", אלו הם חומרים המתפוצצים בתוך רובים. או שהיו מכינים ניירות עם חומרים מפוצצים המתפוצצים בזריקה או "פישפי שאק", גלילים ממולאים חומרי נפץ המחוברים לפתיל דק העובר לאורך הגליל, הם היו מציתים
את הפתיל ובעקבות כך היו ניתזים ממנו הרבה ניצוצות. כשהיו מקריאים את שמו של המן היו מתחילים להרעיש בפצצות שהכינו ובמכות אגרוף על השולחנות והקירות, הרעש היה מתגבר עם קריאת עשרת בני המן.
ביום הפורים הילדים היו תופרים בבגדי המן "טרקה אחשי", חומר נפץ בצורת משולש עם פתיל. באמצע החדר היו תוקעים קורת עץ או ברזל ותולים עליה את המן, יוצקים עליו שמן ומציתים אותו באש כשהמון ילדים מסתובבים סביבו, מתופפים ומוחאים כף תוך כדי קריאות: "המן, המו הרשע".
בדמשק
מעמידים על בית התפילה צורת המן - פסל גדול עשוי סמרטוטים וחומרי שריפה אחרים. לאחר הסעודה היו מתכנסים היהודים ו"יורים" בהמן ברובים ומכים אותו בחרבות שלופות.
בספרד
היו נוהגים לעשות "כתובה של פגעים" לכבוד החתונה שבין המן הרשע וזרש אישתו.
במצרים
מנהג קדמון ביום הפורים, הנערים היו מסתובבים ברחוב כשהם רכובים על סוסים, פרדים, חמורים זאת לזכר הנאמר במגילת אסתר: "והרכיבוהו על סוס בתוך העיר".
באיטליה
בשעת קריאת המגילה נהגו היהודים להרעיש ולרקוע ברגליהם ברעש כל זמן שנשמעה במילה "המן". יהודי איטליה נהגו לרכוב על סוס ולהריע כנגד דמות שסימלה את המן ובנוסף לשבור את דמותו בראש כל החוצות.
בצרפת
עוד בימי הביניים נהגו הנערים בפרובנץ לקחת חלוקי אבנים ולכתוב עליהם את שם המן, לאחר מיכן היו מקישים עם האבנים זו על גבי זו עד שהשם היה נמחק. בנוסף לזה היה מנהג נוסף בו היו כותבים את שם המן על סוליית נעליים ורוקעים עד שהשם היה נמחק.
בפולין
במקומות שונים בפולין היו הצעירים נוקמים בכומר הקתולי - "הגלח" שגרם סבל רב לקהילה היהודית. הכהן הקתולי הפך להמן הרשע ובו היו מתעללים, כשהוא לבוש בבגדי הכהן ומחזיק בידו צלב.
בגרמניה
מנהג היה בקהילת פרנקפוט. על נהר המיין, בשעת קריאת המגילה, היו מעמידים על הבמה דבר מיוחד, מעין ארמון עשוי שעווה צבוע בצבע זהב ובנוסף לארמון העמידו גם דמויות של המן וזרש עשויות גם כן משעווה. בתחילת קריאת המגילה נהגו להדליק את הדמויות והם בערו עד תום קריאת המגילה.
קהילות צרפת, איטליה, מצרים, אלג'יר ואמסטרדם
בקהילות אלו נהגו להכות את המן ע"י רקיעה ברגליים, חבטות במקל, הקשה בפטישים ובאבנים. מחיית דמותו של המן היתה נעשית ע"י זריקת אבנים ועצים.
קהילות פולין, ליטא, רוסיה ורומניה
בקהילות אלו השתמשו ב"מפתח", זה היה מפתח רגיל אשר מילו אותו בגופרית ואבק שריפה. את המפתח היו מכניסים לתוך צינור הטעון בחומרי נפץ, את הצינור היו מחזיקים בחבל אותו היו מעיפים בתנופה ומטיחים את הצינור בקיר והחומר שהיה במפתח היה מתפוצץ.
ילדי החדר למדו גם להכין רובים ואקדחים לפורים, הם היו מכינים רובה גליל מסליל של חוטים, צד אחד היו סותמים בעץ וצד השני היו מחברים בעזרת גומי בריח שנדרך ומתמתח ויורד בחוזקה ומקיש את העץ. הילדים היו מכינים גם רובים מרעפים של גגות, כאשר בסדן הרובה היה חריץ, קצה אחד היו סותמים בתרמיל ריק של רובה אמיתי
וזה היה משמש קנה לרובה, בצד השני נדרך בריח בעזרת גומי, היו שמים כדור נייר בתוך הסדן, דורכים את הבריח ומרפים אותו, הוא היה יורד בקפיצה והיה מכה על כדור הנייר, כדור הנייר היה מתפוצץ ברעש עז.
ב. התחפשות.
בפולין ובליטא
יום זה נחשב כיום "מחייה" לליצנים, לקבצנים וללהקות אשר היו הולכות מבית לבית כשה"גיבורים" מציגים הצגות ומקבלים את שכרם. אצל יהודי ליטא ופולין נוצרו משחקי פורים כשהאנשים מתחפשים, שרים, מנגנים, רוקדים ומשחקים. לרוב השתתפו בזה בחורי הישיבה שהיו מתחפשים, חובשים מצנפות, לובשים מסכות ועורכים הצגות מבדחות
בלוית זמרה ונגינה.
בתימן
בתימן לא נהגו להתחפש, שם לא היתה קיימת אותה השובבות שהיתה קיימת אצל יהודי אשכנז.
ג. שמחה והצגות היתוליות.
בתימן
יהודי תימן שעשעו את עצמם במדרשים ובאגדות בימי פורים. רבים הם המדרשים והאגדות למגילת אסתר וידועים הם בהומור שבהם.
בקרב יהודי מזרח אירופה
היה נהוג שאחד מתלמידי הישיבה המפולפלים היה מתמנה לראש ישיבה ביום פורים והיה נקרא "רב של פורים".
ד. מאכלים.
בתימן
אין יהודי תימן נוהגים להכין מאכלים ומעשי מאפה מיוחדים לחג פורים פרט למיני ממתקים צבעוניים.
יהודי אשכנז
אצלם מקובל לאכול בפורים פת המגיעה בתוך כסונים ממולאים לרוב בפרג, בתבנית משולשת. יש שנהגו להכין עוגות בדמות המן, למלוק את ראשו ולאוכלו.
לסיכום מנהגי העדות
ניתן להבחין בסגנון מסוים לאורך המנהגים הנהוגים כמעט בכל העדות, בכל העדות מצאנו ביטוי לכעס על המן. מצאנו גם שבכל העדות ישנו צורך עז לפרוק את מה שהצטבר אצלם במשך כל השנה, פורקן זה מתבטא בהתבדחות, מעשי קונדס, השתובבות וכו'.
סיכום
במבוא שבתחילת העבודה הצבנו בפנינו מספר שאלות מעניינות עליהן רצינו לענות במהלך עבודת החקר שלנו, ניתן לומר שענינו על כל השאלות שהצבנו, הבנו את ההבדל בין מצוות למנהגים, הצגנו את שבעת מצוות החג שהם: א. קריאת המגילה. ב. משלוח מנות. ג. מתנות לאביונים. ד. סעודת פורים. ה. תפילת "על הניסים" בתפילה ובברכת
המזון. ו. קריאה בתורה. ז. איסור הספד ותענית.
הסברנו אותן, את מקורן וציינו כיצד מקיימים מצוות אלה בעדות השונות. הצגנו את מנהגי החג שהם: א. תענית אסתר. ב. הכאת המן. ג. התחפשות. ד. שתיית יין. ה. עד לא ידע. ו. מאכלים. ז. רב של פורים. ח. מאכלי פורים. ט. משחקים. י. התבשמות. יא. תהלוכות. הסברנו אותם, את מקורם וציינו גם כן, כיצד מקיימים אותם בעדות
השונות.
בנוסף, ניתן לומר שהעבודה האירה לנו דברים רבים שהיו לנו עד עתה לא ברורים או לא ידועים.
תחילה ניתן לומר שהנושא שבחרנו עורר בנו סקרנות שגברה ככל שהעמקנו בנושא, במהלך העבודה ענינו על השאלות ובכך סיפקנו את סקרנותנו, בסך הכל נהנו מאוד מהגילויים החדשים שגילינו ונאמר בוודאות שאין ספק שעבודה זו הפנימה בנו חומרים חדשים בהם נוכל להשתמש בעתיד בתור מורות.
ישנן שאלות נוספות כמו: מה מקורו של חג הפורים עצמו?, האם זהו חג תנכ"י או מאוחר יותר?, היכן התחילו לחגוג את חג זה?, מדוע החג נחגג דווקא בתאריך זה?, מהו מקור השם "פורים"?, מדוע החג נמשך X ימים?, מי היו הגיבורים בחג? עליהן חשבנו בסוף העבודה ואותן נוכל אולי, לחקור באופן עצמאי בעתיד.
ביבליוגרפיה
אריאל, ז' (1962) ספר החג והמועד. תל אביב: עם עובד. עמ' 194 וע"מ 222 - 221 ועמ' 219 ועמ' 212.
בן גוריו, א' ( תשמ"ו). ילקוט פורים. בית השיטה: הוצאת ברית. ע"מ 60 - 55 ועמ' 47.
דב, י' (1998). יד בפורים. בני ברק: חמו"ל. עמ' 163.
ד"ר הרמן, ד' (1995). כל חג ומועד. תל אביב: פרולוג. ע"מ 201 - 197.
יואל, ר' (1989). מועדי ישראל. עמ' 290 - 289 וע"מ 299 - 298.
כהן, ד' (1988). פורים וחודש אדר. בני ברק : חמו"ל. ע"מ עג - עה ועמ' עס.
מיכל שטרן, י' (תשמ"א) ספר מועדי השנה. עמ' שיט.
מייזליש, ש' (1991). יהדות - אנציקלופדיה למושגים ומסורת ישראל. תל אביב: ספרי חמד. עמ' 138.
מרדכי, מ' (תשמ"א). שבת וחודש אדר. ירושלים: מכון דעת ותבונה. עמ' 195.
רז, ש' (1996). יהדות על רגל אחת. תל אביב: כתר. ע"מ 100 - 99.
רפל, י' (1989). מועדי ישראל. תל אביב: עם עובד. ע"מ 289 - 290.
שוורץ, י' (1983). אדר ופורים. ירושלים: דבר ירושלים.
ימי מועד וזיכרון פורים עמ' 128 - 124 וע"מ 133 - 132 ועמ' 138 ועמ' 156.
רפל, י' (1989). מועדי ישראל. תל אביב: עם עובד. ע"מ 289 - 290.
מייזליש, ש' (1991). יהדות - אנציקלופדיה למושגים ומסורת ישראל. תל אביב: ספרי חמד. עמ' 138.
רז, ש' (1996). יהדות על רגל אחת. תל אביב: כתר. עמ' 99 ו 100.
ד"ר הרמן, ד' (1995). כל חג ומועד. תל אביב: פרולוג. עמ' 197.
אריאל, ז' (1962) ספר החג והמועד. תל אביב: עם עובד. עמ' 194.
יואל, ר' (1989). מועדי ישראל. תל אביב: עם עובד. עמ' 289.
שוורץ, י' (1983). אדר ופורים. ירושלים: דבר ירושלים.עמ' 261.
יואל, ר' (1989). מועדי ישראל. תל אביב: עם עובד. עמ' 290.
ד"ר הרמן, ד' (1995). כל חג ומועד. תל אביב: פרולוג. עמ' 200.
ימי מועד וזיכרון
שוורץ, י' (1983). אדר ופורים.ירושלים: דבר ירושלים.עמ' 262.
כהן, ד' (1988). פורים וחודש אדר. בני ברק: חמו"ל. ע"מ עג - עה.
12 דב, י' (1998). יד בפורים. בני ברק: חמו"ל. עמ' 163.
13 כהן, ד' (1988). פורים וחודש אדר. תל אביב.
14 יואל, ר' (1989). מועדי ישראל. תל אביב: עם עובד. עמ' 291.
בן גוריו, א' ( תשמ"ו). ילקוט פורים. בית השיטה: הוצאת ברית. ע"מ 60 - 55.
כהן, ד' (1988). פורים וחודש אדר. בני ברק : חמו"ל. עמ' עס.
אריאל, ז' (1962). ספר החג והמועד. תל אביב: עם עובד. עמ' 219.
שוורץ, י' (1983). אדר ופורים. ירושלים: דבר ירושלים. עמ' 264.
ימי מועד וזיכרון.
אריאל, ז' (1962). ספר החג והמועד. עמ' 219.
בן גוריו, א' ( תשמ"ו). ילקוט פורים. בית השיטה: הוצאת ברית. ע"מ 58 - 57.
יואל, ר' (1989). מועדי ישראל. תל אביב: עם עובד. עמ' 272 - 271.
אריאל, ז' (1962) ספר החג והמועד. תל אביב: עם עובד. עמ' 212.
מיכל שטרן, י' (תשמ"א) ספר מועדי השנה. עמ' שיט.
אריאל, ז' (1962) ספר החג והמועד. תל אביב: עם עובד. עמ' 212.
בן גוריו, א' ( תשמ"ו). ילקוט פורים. בית השיטה: הוצאת ברית. ע"מ 47.
ימי מועד וזיכרון פורים עמ' 156.
ימי מועד וזיכרון פורים עמ' 138.
יואל, ר' (1989). מועדי ישראל. תל אביב: עם עובד. עמ' 293.
אריאל, ז' (1962) ספר החג והמועד. תל אביב: עם עובד. עמ' 220.
אריאל, ז' (1962) ספר החג והמועד. תל אביב: עם עובד. עמ' 221.
ימי מועד וזיכרון פורים עמ' 133 - 132.
ימי מועד וזיכרון פורים עמ' 128 - 126.
יואל, ר' (1989). מועדי ישראל. עמ' 299 - 298.
ימי מועד וזיכרון פורים עמ' 128.
בן גוריו, א' ( תשמ"ו). ילקוט פורים. בית השיטה: הוצאת ברית. ע"מ 55.
ימי מועד וזיכרון פורים עמ' 125 - 124.
בן גוריו, א' (תשמ"ו). ילקוט פורים. בית השיטה: הוצאת ברית. ע"מ 60 - 59.
מרדכי, מ' (תשמ"א). שבת וחודש אדר. ירושלים: מכון דעת ותבונה. עמ' 195.
בן גוריו, א' (תשמ"ו). ילקוט פורים. בית השיטה: הוצאת ברית. עמ' 59.
אריאל, ז' (1962) ספר החג והמועד. תל אביב: עם עובד. עמ' 219.
יואל, ר' (1989). מועדי ישראל. תל אביב: עם עובד. עמ' 299.
בן גוריו, א' ( תשמ"ו). ילקוט פורים. בית השיטה: הוצאת ברית. ע"מ 58 - 57.
מרדכי, מ' ( תשמ"א). שבת וחודש אדר. ירושלים: מכון דעת ותבונה. עמ' 195.
אריאל, ז' (1962) ספר החג והמועד. תל אביב: עם עובד. עמ' 222.
יואל, ר' (1989). מועדי ישראל. תל אביב: עם עובד. עמ' 298.
אריאל, ז' (1962) ספר החג והמועד. תל אביב: עם עובד. עמ' 221.
1

תגים:

אחשוורוש · אסתר · מרדכי · מנהגים · מצוות · פורים

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "חג הפורים", סמינריון אודות "חג הפורים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.