השוואה בין מאפייני הפועל בשפה העברית בספרי בראשית ומלכים ב'

תקציר העבודה:

במקרא מרובות צורות הפועל שבהן הזמנים הפוכים. משמעות הדבר שהצורות של ויקטול וקטל משמשות במקום הצורות קטל או יקטל. יחודה של צורה זו הינו ב-ו' ההיפוך, כאשר בויקטול הופך זמן עתיד לעבר על ידי ו' ההיפוך ובצורת וקטל הופך זמן עבר לעתיד על ידי ו' ההיפוך.
חטב (Hatav, 1997: 28) טוענת במחקרה כי בעברית התנ"כית מאורגן הטקסט בתכנים של רצף וחוסר רצף - טענה הנתמכת גם על ידי חוקרים אחרים. במחקרה היא מבדילה בין צורת הפועל המציגה רציפות פעולות לבין היעדר רצף. לטענתה, צורות ויקטול וכן וקטל מופיעות רק בשרשרת רצף, כאשר ניתן להבחין ברצף במשפט המבטא כמה פעולות. אם אביא דוגמה משל חטב (שם: 4), הרי שמשפט בעל רצף הינו:
(1) דינה ערכה מסיבה ביום שישי וסם השתכר.
אם נרצה להציג את המשפט בצורת ויקטול, הרי שהוא יהיה:
(2) ותערך דינה מסיבה ביום שישי וישתכר סם.

צורת קטל מופיעה אף היא במקרא, אלא שלגביה מדובר בצורה הרגילה המופיעה במשפט כמו "בראשית ברא אלהים" (ברא' א' 1). לעומת זאת, בויקטול קיימת יותר מפעולה אחת ברצף, כמו "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור" (ברא' א' 3), כאשר קיימת גם פעולת האמירה של האל וגם פעולת ההוויה. צורת קטל מתייחסת לאספקט השלם בעברית המקראית ומשמשת לכל הפונקציות [של המצבים] המתוארות בחלקו הראשון של הפרק (שם: 175-177). עבור העתיד קיימות גם כן שתי צורות, יקטול וקטל. בעוד וקטל מתייחסת לכל המשפטים בעלי רצף של פעולות, הרי שיקטול הינה צורה פשוטה עבור פעולות שאינן רציפות במשפט (שם: 29). חטב (שם: 201) מציינת כי קביעות אלו לגבי הצורות קטל וקטל ויקטול, מתייחסות לכל המקרא עד לתקופת בית שני.

התיאוריה של חטב (שם) טוענת לתקפותה לגבי כל תקופת המקרא עד בית שני. מכיוון שכך, לאחר שחטב בדקה את הופעת צורות הפועל במקרא, אבדוק בעבודה זו כיצד מופיעות הצורות בספר מלכים ב', תוך התייחסות למדגם של שני פרקים בספר ובדיקת ההתאמה של הופעת הצורות קטל, ויקטול, וקטל למופיע במחקרה של חטב. משמעות הדבר שלאחר בדיקת מדגם מספר מלכים ב', בפרק השני, אבדוק בפרק השלישי את הופעת אותן צורות בספר בראשית ואת היחס שהן מופיעות, כלומר את מספר הפעמים היחסי בספר בראשית מול ספר מלכים ב'.
במסגרת זו אתייחס לאספקט שבו מופיעות הצורות בשני הספרים, בדוגמאות השונות [זמנים, רצף או חוסר רצף וכו']. בכך ניתן יהיה לתחום ולו במעט את התבנית הצורנית של הפועל בתקופת המקרא עד לסוף בית ראשון.
נקודה נוספת שאתייחס אליה הינה שינויי השפה. נקודה זו נוגעת לשאלה האם מדובר בשפה ספרותית או בשפה מדוברת. בנושא זה עוסק בהרחבה שנידר (14-20 :1939), המתנגד לחוקרים הטוענים שהשפה המקראית לא היתה לשון מדוברת אלא לשון ספרותית ופיוטית שהמשוררים והמליצים הטביעו עליה צורה מיוחדת. לטענתו של שנידר, לשון ספרותית שמעולם לא היתה לשון מדוברת אינה קיימת כלל, שכן כל הלשונות הספרותיות היו מלכתחילה לשון מדוברת שהתפתחה במהירות רבה יותר והלשון העתיקה יותר נותרה לשון ספרותית שחדלה להיות מובנת לפשוטי העם ונותרה בשירים וכתבים ישנים, אם כי לדבריו, אין הבדל בתבנית, במשקלים ובסימון הזמנים, בין הלשון המדוברת ללשון הספרותית. הוא מציין כי קיימים סימוכין רבים לכך שו' ההיפוך, המהווה לדעת חוקרים רבים ראיה לכך שהלשון המקראית לא היתה לשון מדוברת, היתה בשימוש בלשון המדוברת הן בכתובות שנמצאו מתקופת הנביאים והמלכים, כאשר לטענתו הדבר היה נפוץ גם בשפות ים-תיכוניות אחרות כמו אצל הפונים והפניקים.
חשיבותה של סוגיה זו הינה בכך שאם מדובר בלשון שהיתה נפוצה בקרב ההמונים בתקופת המקרא, הרי שלא היו ממשיכים להשתמש בה נביאים שהטיפו לעם הפשוט ומשמעות הדבר כי השפה לא שונתה ומכיוון שכך, אם ניתן למצוא בספר מלכים את אותן צורות לשון וצורות זמנים, אזי אותה שפה היתה מקובלת באותו זמן ולא רק בתור שפה ספרותית.

השאלה שתעמוד במרכז העבודה ועליה אנסה לענות לאחר הבדיקה שאערוך בספרי מלכים ב' ובראשית היא: האם ניתן להסיק כי התורה נכתבה בשפה מדוברת התואמת לאותם זמנים שעל פניהם היא חולפת, או שמא עריכתה הינה באופן שאינו כרונולוגי, כלומר שיתכן וספר מוקדם, כבראשית, נכתב או נערך בתקופה מאוחרת יותר מאשר מלכים ב'? אם אמנם ניתן למצוא צורות מאוחרות בכתבים מוקדמים, הרי שניתן יהיה להעריך כי התורה נכתבה כטקסט נרטיבי שכוונתו נרטיבית ויתכן שבזמן כתיבתה ועריכתה שוב לא היתה שפתה השפה המדוברת.

תוכן עניינים
פרק ראשון: מבוא ורקע
פרק שני: בדיקת הצורות קטל, וקטל ויקטול בספר מלכים ב'
פרק שלישי: בדיקת צורות הפעלים בספר בראשית
סיכום
ביבליוגרפיה

מקורות:

אבן-שושן, א., (עורך), (1977), קונקורדנציה חדשה לתורה נביאים וכתובים (כרך 1), קרית ספר, ירושלים.
בנדויד, א., (1967), לשון מקרא ולשון חכמים, דביר, תל-אביב.
יגר, י., (1973), מטאפורה, דימוי וניב, מ. ניומן, ירושלים - תל-אביב.
ממן, א., "העברית של הקראים", לשוננו לעם מ-מא, התש"ן, עמ' 53-59.
מנדלקרן, ש., (1959), קונקורדנציה לתנ"ך, שוקן, תל-אביב.
סיוון, ר., (1974), לקסיקון לשיפור הלשון, קרני, תל-אביב.
שנידר, מ.ב., (1939), תורת הלשון והתפתחותה (כרך שני), גרבר, וילנה.
Gesenius, W., (1907), Hebrew and English Lexicon of the Old Testament (tr, by E. Robinson), Clarendon Press, Oxford.
Hatav, G. (1997), The Semantics of Aspect and Modality: Evidence from English and Biblical Hebrew, John Benjamins Publishing Company, Amsterdan/Philadelphia.
Koelher, L. (ed.), (1953), Lexiconim Vetis Testamenti Lobros, E.J. Brill, Leiden.

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "השוואה בין מאפייני הפועל בשפה העברית בספרי בראשית ומלכים ב'", סמינריון אודות "השוואה בין מאפייני הפועל בשפה העברית בספרי בראשית ומלכים ב'" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.