תפיסת האלוהות והאינות של שנקרה וברקלי כגורם חברתי מחנך

תקציר העבודה:

הפילוסופיה המזרחית, הרחוקה מאיתנו באופן יחסי, מצטיירת כעולם מיסטי מרוחק בעל תפיסות מלנכוליות המסומלות על ידי דמויות מוזרות כפקיר ההודי, מכשפים ובעלי אוב שונים, יוגים וכו'.
עיון בתורות הודיות מגלה כי למעשה כמעט ואין הבדל בין הרעיונות הפילוסופיים ההודים לבין המערביים. הגישה הפילוסופית יחד עם תפיסת הדת, עשויה להציג לנו מציאות דומה שבה מבחינה פילוסופית היווה העולם כפר קטן עוד מימים ימימה.

הגותו של מרטין היידגר, הפילוסוף הגרמני שפעל במחצית הראשונה של המאה, עשויה להדגים דמיון זה שבין מזרח למערב. ה"הן" על פי היידגר מציין את הזמניות המתקדמת, כמאפשרת את אחדות האכזיסטנציה ומהווה את התמיכה המתמשכת בהוויה, שלמעשה מתחלפת כל הזמן. לכאורה, ניתן לראות את ההוויה, אך במציאות אנו מתקדמים כל הזמן לקראת העתיד ועצם אותה הוויה, שנעה על ציר הזמן קדימה, מבססת גם את הדאגה המתמדת הקיימת לקראת המוות ואת התכוננותו של האדם לכך (Heidegger1962,: 379).
ניתן לראות מקבילה מעניינת לתפיסה זו באתוס המהבהרטה, המוליך את האדם באופן מתמיד לקראת האידיאל של התאחדותו עם האלוהות. למרות מודעותו של הפרט כי יתאחד עם האלוהות, עדיין מוטלות עליו משימות שונות בכל אחד מארבעת פרקי חייו כנער [תלמיד], כבעל בית [מפרנס], כנווד יערות [מעין גימלאי] וכנווד חסר כל שאיבד את משמעות החיים הפיזיים, אולם מבחינתו קיימת משמעות והמשכיות כדי שישתכן בצורה האידיאלית בעולם הבא ולא יחזור לעולם הזה למחזור חיים חדש. ההמשכיות המבוססת על העבר, מהווה את הסביב למשמעות החיים והוא הזימון בו דן היידגר. על פי היידגר קובעים הישות והזמן באופן הדדי אחד את השני,
אך הדבר נעשה כך שאין להתייחס לישות כדבר מה על ציר הזמן, כפי שאין להתייחס לזמן כיש קיים.

בעבודה זו אבחר להשוות בין תפיסת המאיה בשיטתו ההינדואית של שנקרה מול גישתו של הפילוסוף האירי ברקלי לגבי האינות. מושג ה"מאיה" בתורתו של שנקרה מציין את אינותו של הגשם, היינו גופים מוחשיים וגשמיים שלכאורה נראים מולנו.
למעשה, טוענת תורה זו, כי הדבר היחיד שמולנו הינו מעין בבואת דמיון, כאשר דמיון זה מוענק לנו על ידי הברהמן- המהווה את הישות הקיימת היחידה, כשבנוסף קיימת ישות שהיא החומר הנמצא במרחב האין סופי בדמות אטומים.
הפילוסוף האירי ברקלי טוען גם כן טענה דומה, היינו שהחומר אינו עצם ומה שאנו רואים, אינו אלא מצב צבירה הנכון לשניה נתונה, שכן כל שנראה לנו מוחשי עובר מטה- מורפוזה מתמדת, כך שרק האל והאטומים שבאוויר מהווים ישות מוחלטת, כאשר מה שאנו לכאורה רואים - אינו אלא בבואת דמיון.

בעבודה זו ארצה לטעון, כי למעשה שני הפילוסופים מתייחסים באופן רציונלי לנושא קיומו של האל מול בבואתיותו של העולם. קיום האל, הנובע מהכרה אישית בישותו, שאינה ניתנת להוכחה מדעית, אם כי נעשו נסיונות. מאידך, אעדיף, לאור גישתם הדתית של השניים, להתייחס לאל כישות קיימת ולהתמקד בנושא הגשם, היינו - האם כל הישויות והמהויות הגשמיות הנראות לנו ומוחשות על ידינו הינן קיימות או שמא הכל דמיון (מאיה)?

טענתי תהיה, כי אכן גישתם של שנקרה וברקלי לגבי אינותו של הגשם - נכונה, מאחר וכל עצם, גוף, חי, צומח או דומם ואף נוזל או גז, משנה את תצורתו בכל שניה נתונה.
אמנם בדרך כלל הדבר אינו נתפס על ידי האדם הרגיל; בדרך כלל מדובר בתהליך איטי, אשר אינו מאפשר לעקוב אחריו, אך מקץ תקופה קצרה או ארוכה, משתנים דברים. מתכות מתחמצנות, מים מזדהמים, או לחילופין משתפרים במעבי הסלעים, עצמים שונים מתלקחים, כמו גם גז ודלקים נוזלים, ונשרפים. והחומר לעולם נשאר.

בפרק הראשון אציג את שיטתו הראציונלית של שנקרה, תוך הצגת התייחסותו לגבי הקודש מחד ומאידך ליחס הדיאלקטי [או אולי הדיאלקטי למחצה] שבין האל לגוף ולנשמה, תוך הדגשת הנצחי מול הזמני.
בפרק השני אציג את תפיסת האל על פי ברקלי וכן את התיחסותו הראציונאלית מול הגישה הדתית.
בפרק השלישי אציג את רעיון המאיה כפונקציה ברהמנית על פי שנקרה.
בפרק הסיכום אקשר בין חלקי העבודה ואציג את מסקנותי לגבי כוונותיהם המוגדרות של שני הפילוסופים לגבי מהויות תפיסת החומר והיחס לאדם מול האלוהות, לצרכיו הגשמיים מול נשגבות ולו גם בזעיר אנפין.

תוכן עניינים:
מבוא
פרק א: תפיסת הדת אצל שנקרה
פרק ב: מציאות האל על פי תפיסתו של ברקלי
פרק ג: הברהמן והמאיה
סיכום
ביבליוגרפיה

מקורות:

ברקלי, ג., (תשכ"ד), עקרוני הדעת של האדם, (תרגם, יוסף אור), הוצ' מגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
ברקלי, ג., (1996) , שלושה דיאלוגים בין הילאס לפילונוס, (תרגם: משה שטרנברג), הוצ' מגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
מהבהרטה, "פרקי אבות", בתוך סדור תפלה יפה, ג. גוטמאן, קאונאס, תרצ"ט, ע"מ 174-202.
Alston, A.J., (1980), Sankara on the Creation, Shanti, Sadan.
Bennett, J., (1971), Locke, Berekeley, Hume, Oxford University Press, Oxford, pp. 165-198.
Dalmiya, V., "Introspetion", In Dany, J., Sosa, E., (Eds.), A Companian to Epistemology, Blackwell Inc., Oxford, pp. 218-222.
Devaraja, N.K., (1972), An Introdiction to Sankara's Theory of Knowledge, Motilal Banarasidass, Delhi.
Francis, X., and Clooney, S.J., (1993), Theology after Vedanata, State University of New York Press, New York.
Stack, G., "Berekeley's Phenomenalism", The Personalist, Voll. 50,1969, pp. 335-359.
Stafford, L.B., (1978), Vadiraga's Refutation of Sankara's Non-Dualism, Motilal Banarsidass, Delhi, Varanasi Patna.
Heidegger, M., (1962), Being and Time, Harper, San-Francico.

תגים:

ברהמן · מאיה · מהבהרטה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "תפיסת האלוהות והאינות של שנקרה וברקלי כגורם חברתי מחנך", סמינריון אודות "תפיסת האלוהות והאינות של שנקרה וברקלי כגורם חברתי מחנך" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.