פמיניזם ופוסטמודרניזם כפי שהם משתקפים בסרט ג'קי בראון סרטו של ק.טרנטינו

תקציר העבודה:

הסרט "ג'קי בראון" (תסריטאי ובמאי: קוונטין טרנטינו, 1997), המבוסס על ספרו של לאונרד אלמור ("1992 ,"Rum Punch) מסקרן בשני היבטים: האחד, האם זהו סרט פוסטמודרניסטי? והשני, האם זהו סרט פמיניסטי?
הטענה המקובלת כיום בשיח האקדמי ובביקורת של הקולנוע היא, שקוונטין טרנטינו הינו יוצר פוסטמודרניסטי, ושסרטיו הם דוגמאות המייצגות היטב טקסטים פוסטמודרניסטיים (גורביץ, 2000, עמ' 309). פול וודס טוען, ש"טרנטינו הפך לשם נרדף בעולם לתרבות הפופ ולקולנוע פוסטמודרני פופולארי" (2000 ,Woods, עמ' 5). במקום אחר נכתב, "הכריזו עליו כפוסטמודרניסטי כיוון שהוא קטע את הזמן, וכיוון שמרחץ הדמים שלו שולב בתשוקה לעממיות: פטפוט יתר על מדונה, שמניב שטף של יריות, וכן פטפוט יתר על המבורגרים... שמניב שטף נוסף של יריות" (2000 ,Hattenstone, עמ' 160).
בסרט "ג'קי בראון" ניתן למצוא שפע של מאפיינים פוסטמודרנים. בחיבור זה אדון בשאלה האם זהו סרט פוסמודרניסטי, ואבחן זאת בעיקר מנקודת המבט של הביקורת הניאו-מרכסיסטית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתביהם של פרדריק ג'יימסון ודיוויד הרווי.
למרות הקושי בהגדרת המונח פוסטמודרניזם (1990 ,Harvey, עמ' 7-9), רבים נוטים לראותו כמציג טענה ביחס לדמותה של התרבות במחצית השניה של המאה העשרים. המושג פוסטמודרניזם מצביע על זיקה בין הופעתם של תנאים צורניים חדשים בתרבות לבין סוג חדש של חיים חברתיים במסגרת "קפיטליזם מאוחר" (סוג חדש של קפיטליזם, שלדברי ג'יימסון ואחרים, מאופיין בחברה צרכנית; חברה של המדיה או של קפיטליזם רב-לאומי). במילים אחרות, הפוסטמודרניזם הוא דרך חדשה של האדם המערבי לראות את העולם ואת עצמו. הפוסטמודרניסטים תוהים האם עודנו "אנשים מודרניים", המקדשים את ההווה בשם העתיד, הצועדים אל האושר, הקידמה והגאולה. זוהי התבוננות ביקורתית בלגיטימיות של החלום הרציונלי, שמהולים בה יסודות של נוסטלגיה, אירוניה וקיטש. הפוסטמודרניסטים אינם מאמינים עוד בדבר; הם אינם מכירים בעבר אך גם לא בעתיד; הכל מתרחש בהווה; אין חשוב יותר או חשוב פחות (Harvey, עמ' 59); "אין חדש תחת השמש"; שום דבר
לא יוכל עוד להפתיע; הכל שרירותי. הפוסטמודרניסטים משלימים ומקבלים את הדברים כמות שהם, ולאומנות לא נותר אלא להעתיק או לצטט אחרים.
הפוסטמודרניזם הינו בעל ברית טבעי לפמיניזם, שכן מדובר בשתי צורות של שיח, הרואות עצמן כדובריו הנאמנים של ה"אחר", זה המצוי ב"שולי התרבות". שניהם מבקשים להציב אתגר בפני השיח ההגמוני, ולחתור נגדו. שניהם ממקדים את הסתכלותם בשולי ובמודחק. שניהם פותחים פתח לריבוי של סוגי שיח הטרוגניים, המציבים חלופה לדיכוטומיה הישנה של מרכז מול שוליים (גורביץ, עמ' 132-135).
לובין טוענת, שמנקודת מבט פמיניסטית ביקורתית, כל טקסט יכול להיות הגמוני, כזה המשדר את מערכת הערכים ההגמונית, שבמסגרתה מוצבת האישה בשוליים; פמיניסטי, כזה המעמיד את החוויה הנשית במרכזו; או חתרני, כזה המשדר את המסר הנורמטיבי ההגמוני, אבל בו זמנית גם מערער עליו (לובין, 1995, עמ' 225-226). בחיבור זה אטען, ש"ג'קי בראון" איננו טקסט פמיניסטי, אלא טקסט חתרני, ואנסה לחשוף את המימד החתרני שלו.
כמו כן אטען, כי המימד החתרני של הסרט יכול להיחשב כאחד המאפיינים הפוסטמודרנים שלו, מאחר ומיתוס הטוטליות שעמד ביסוד המודרניזם, שראה ב"גבר" את נציגו הטבעי, וב"אישה" את ההתגלמות המנוגדת לו - מפסיד במערכה מול מיתוס הריבוי, הפיצול והרבגוניות המאפיין את הפוסטמודרניזם.
אך למרות ההיבט החתרני הפוסטמודרני של הסרט, ולמרות שפע המאפיינים הפוסטמודרנים האחרים, אטען כי "ג'קי בראון" איננו יכול להיחשב פוסטמודרניסטי, בשל אידיאולוגיית הגאולה המודרנית, הבאה לידי ביטוי בסרט, המנוגדת לפסימיזם הפוסטמודרני.

תוכן עניינים:
1. מבוא

2. "ג'קי בראון" - סרט פמיניסטי?
2.1 ייצוג האישה ב"ג'קי בראון"
2.1.1 מנגנון "המבט החודר"
2.1.2 ייצוג סטריאוטיפים נשיים
2.1.3 ייצוג הקול הנשי
2.2 "ג'קי בראון" מנקודת מבט פמיניסטית-פסיכואנליטית
2.3 סיכום ביניים
3. "ג'קי בראון" - סרט פוסמודרניסטי?
3.1 מאפיינים פוסטמודרניים ב"ג'קי בראון"
3.1.1 אינטרטקסטואליות
3.1.2 חלל וזמן
3.1.3 הסובייקט הסכיזופרן
3.1.4 סימולאכרום
3.1.5 מודעות יתר
3.1.6 ה"אחר" והקושי לייצגו
3.2 הגאולה ב"ג'קי בראון"
3.3 סיכום ביניים
4. סיכום
5. ביבליוגרפיה
6. פילמוגרפיה

מקורות:

בורשטיין, יגאל (1998): ספרות, סרט ומלחמות האזרחים של התרבות, ירושלים: "מעלות" הוצאת ספרים. עמ' 111-121.
בן שאול, ניצן (2000): מבוא לתיאוריות קולנועיות, תל אביב: הוצ' דיונון. עמ' 131-140.
גורביץ, דוד (1997): פוסטמודרניזם: תרבות וספרות בסוף המאה ה- 20, תל-אביב: דביר הוצאה לאור.
ג'יימסון, פרדריק (1990): "פוסט מודרניזם, או ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר", קו 10 (כתב-עת לאמנות), יולי, 1990. עמ' 100-119.
לובין, אורלי (1995): "דמות האישה בקולנוע הישראלי", בתוך: גרץ, נורית, לובין, אורלי, נאמן, ג'אד (עורכים): מבטים פיקטיביים - על הקולנוע הישראלי, תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה. עמ' 223-246.
Charity, Tom (2000): "Fun Lovin' Criminals", in: Woods, Paul A. (ed.): Quentin Tarantino: The Film Geek Files, London: Plexus. .
Collins, Jim (1992): "Television and Postmodernism", in: Allen C, Robert (Ed.), Channels of Discourse Reassembled, Chapel Hill: University of North Carolina Press. .
Doane, Mary Ann (1991): Femmes Fatale, NY London: Routledge. .
Harvey, David (1990): The Condition of Postmodernity, Cambridge: Blackwell Publishers.
Hattenstone, Simon (2000): "I Quentin", in: Woods, Paul A. (ed.): Quentin Tarantino: The Film Geek Files, London: Plexus. pp 160-165.
Kaplan, E. Ann (1983): Women and Film: Both Sides of the Camera, NY London: Routledge. pp 1-48.
Lawrence, Amy (1991): Echo and Narcissus, Berkeley Los Angeles Oxford: University of California Press. pp. 29-32.
Mulvey, Laura (1988): "Visual Pleasure and Narrative Cinema" and "Afterthoughts on 'Visual Pleasure and Narrative Cinema' Inspired by 'Duel in the Sun'", in: Constance, Penley (Ed.), Feminism and Film Theory, NY: Routledge, London: BFI. Chapter 4 5. pp. 57-79.
Woods, Paul A. (1998): The Wild World of Quentin Tarantino, London: Plexus. pp. 174-205.

תגים:

זולה · אלימות · נשים · אישה · האחר · סטריאוטיפ · פוסטמודרניזם · פמיניזם · קולנוע

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "פמיניזם ופוסטמודרניזם כפי שהם משתקפים בסרט ג'קי בראון סרטו של ק.טרנטינו", סמינריון אודות "פמיניזם ופוסטמודרניזם כפי שהם משתקפים בסרט ג'קי בראון סרטו של ק.טרנטינו" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.