המודעות העצמית של המדיום התיאטרוני-טשטוש הגבולות בין אשליה למציאות בתיאטרון המודרני

תקציר העבודה:

בבואנו לדון במודעות העצמית של המדיום התיאטרוני על צורותיה השונות, עלינו להבין, בראש ובראשונה, את התופעה הכללית של שבירת אשליית המציאות, כביטוי לשינויים בתפיסת העולם של האדם המודרני בין מלחמות העולם וכתוצאה מהן. ללא בסיס זה, לא נוכל להבין מהיכן מגיע הרעיון הזה לאור הזרמים שאפיינו את התקופה שקדמה לו - הריאליזם והנטורליזם, שהיוו בסיס להמשך - אם ע"י פיתוחם בדרכים אלו ואחרות ואם ע"י שבירתם המוחלטת (ההפשטה).
בשלהי המאה התשע עשרה, אנו עדים לתופעה כללית של התפתחות חברתית כללית בכיוונים שונים. מדע, פסיכולוגיה, תעשייה וכו'. מבחינת התאטרון, מתפתחות שיטות בימוי חדשות, שהופכות את ההצגה בתאטרון המודרני למושג פתוח ולא חד משמעי.
החופש שיצרה גישה זו פתח אפיקים חדשים במושג "תאטרון", ונתן מגוון אפשרויות שלא היה קיים קודם לכן. עם זאת, ההשקפה המאפיינת את התקופה המודרנית, בעצם, היא היעדר האמונה המאחדת, השקפה הדוחה את האמת הקיומית האחת, ומאמצת את הראיה הפרספקטיבית של העולם. על בסיס נרחב זה ובהמשך לו, יתפתחו בתיאטרון המודרני זרמים רבים ושונים, כאשר כל אחד מהם יצמח על ברכי תקופתו וכתוצאה מאירועים והתרחשויות בני אותה התקופה. שני הזרמים המרכזיים הראשונים שהתפתחו בתאטרון המודרני היו הזרם הריאליסטי והזרם המופשט, שנבעו מהתפתחות העולם כפי שציינתי לעיל, כאשר הזרם הריאליסטי היווה, בעצם, מעין בסיס אותו ניסו הזרמים המופשטים בתאטרון המודרני לסתור, ואשר כנגדו יצאו.
התפנית הקוראת לשבירת אשליית המציאות נולדה על בסיס אחר ושונה לגמרי: התקופה שבין שתי מלחמות העולם. המלחמות הותירו אחריהן חורבן והרס באירופה. העידן המודרני, הקידמה והפיתוח אכזבו והביאו, על פי אנשי אותה תקופה, רק רע לעולם במקום הטוב לו כולם ציפו. הן הולידו אחריהן תפיסה חדשה, שנבעה מייאוש. על רקע תקופתי זה צמחו מספר צורות תיאטרון שבאו לבטא את מחאתם וכעסיהם. הן קראו לשבירת האשלייה הבימתית, באופן שלא ידמה לתיאטרון הריאליסטי כפי שהיה מקובל בתקופה שקדמה להם. הבסיס ההיסטורי שלהן הוא משותף ומגמתן אף היא כזו - אך התיאטרון שהן ביקשו ליצור אומר אמירות שונות בדרכים שונות: ראשונות היו תנועות האוונגארד של שנות ה20 -, ואחריהן באו התיאטרון האפי של ברכט, תיאטרון האכזריות של ארטו וכמובן זרם האבסורד. לכולן היתה נקודת המוצא המשותפת של הזעזוע והשוק שגרמו מלחמות העולם והקידמה הטכנולוגית שיצרה את הקרקע לפריצתן ולייאוש והסבל שיגיעו אחריהן, וכולם ביקשו למחות ולשבור את אשליית המציאות בצורה זו או אחרת, אך כל אחד מהם בחר לשים את הדגש על צורת ביטוי שונה דרכה הוא ביקש להביע את מסריו - ובזאת אדון בפרק הבא.

תוכן העניינים:
מבוא
שבירת אשליית המציאות
תנועות האוונגארד
תיאטרון האכזריות - אנטונין ארטו
התיאטרון האפי - ברטולט ברכט
תיאטרון האבסורד
מחכים לגודו - חשיפת המדיום התיאטרוני והאירוניה במחזה
סיכום
ביבליוגרפיה

מקורות:

אסלין, מרטין, תיאטרון האבסורד, בתרגום אליקים ירון, זמורה-ביתן, ת"א, 1985
ארטו, אנטונין, התיאטרון וכפילו, בתרגום אוולין עמר, בבל + ביתן הוצאה לאור, ת"א, 1996.
בקט, סמואל, מחכים לגודו, בתרגום מולי מלצר, אדם מוציאים לאור, ת"א, 1985.
ג'. ברוקט, אוסקר, תולדות הדרמה והתיאטרון, בתרגום מירי קרסין ונלי רכלר, בעריכת ד"ר דן אוריון, מודן, ת"א, 1998.
שונמי, גדעון, אוונגרד ומהפכה בדרמה של המאה העשרים, אור-עם, 1997

תגים:

תולדות · ברכט · ארטו · בימה · מחזה · הצגה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "המודעות העצמית של המדיום התיאטרוני-טשטוש הגבולות בין אשליה למציאות בתיאטרון המודרני", סמינריון אודות "המודעות העצמית של המדיום התיאטרוני-טשטוש הגבולות בין אשליה למציאות בתיאטרון המודרני" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.