יחס הסוציאליסטים ליהודים בצרפת 1870-1914

תקציר העבודה:

הסוציאליסטים ויהודים בצרפת ((1870 - 1914
- יחס הסוציאליסטים ליהודים בצרפת בתקופה זו

תוכן עניינים hc1532 -

1. מבוא
2. מרקס והשאלה היהודית.
3. צרפת - רקע היסטורי
4. יהדות צרפת - רקע היסטורי
5. הלאומיות והמעמד
6. משמעות הרעיון הליברלי
7. יחסו של פוריה לשאלה היהודית
8. יחסו של טוסנל לשאלה היהודית
9. סוציאליזם ויהדות
10. סוציאליסטים יהודיים
11. ז'אן זורס והשאלה היהודית
12. משפט דרייפוס
13. סיכום
הערות
ביבליוגרפיה

מבוא
מניתוח הגדרת העבודה אפשר לראות שמדובר כאן בשלושה גורמים הנפגשים
בנקודת צומת משותפת. הגורמים הם אידיאולוגיה, הוגי דעות ומיעוט אתני -
דתי במדינה נתוניה. קיימת כאן אינטגראציה בין מובילים אינטלקטואליים
המפתחים אידיאולוגיה חברתית כלכלית השונה לחלוטין ממה שהוכר עד כה
בחברה הצרפתית ובעצם באירופה כולה, אידיאולוגיה שיסודותיה מעוגנים
במשנתו של קרל מרקס לבין קבוצת מיעוט אתנית בעלת מסורת דתית ארוכה
מאוד, שהנצרות ינקה ממנה, ואשר המובילים האינטלקטואליים מגלים
התנגדות נחרצת כלפי הנצרות כל זאת תוך התפתחות מתמדת באידיאולוגיה
עצמה.
אם נרצה יש כאן גם מפגש בין תהליכים סוציופוליטיים המובלים על ידי
הגופים הסוציאליסטיים אמורים להוביל לחברה בעלת תווי פנים הומניסטיים,
המעונינות לתת לצרפת גוון כמה שיותר ליברלי, ליברליזם שיקיף ברבות הזמן
את כל שכבות החברה. בסיומו של תהליך זה הקהילה היהודית אמורה היתה
להפוך לחלק אורגני מהחברה הצרפתית ואנשי הקהילה, היו נטמעים בחברה
הצרפתית בזכות עצמם ובזכות מה שהם ולא דרך המסגרת הארגון הקהילתית
שלהם. הדת היתה מאבדת מתקפותה והיתה הופכת ללא רלבנטית.
בפועל המצב היה שונה. מהגותם ומפרסומיהם של אנשי השמאל עולה
שהאנטישמיות פועמת בקרבם והיא קיבלה את ביטויה בהגותם ובכתביהם,
אם בצורה ישירה ואם בצורה עקיפה. לשיאה הגיע האנטישמיות במשפט
דרייפוס, משפט שהיכה גלים בחברה הצרפתית ואת הדיו שומעים עד היום.
התהודה ההיסטורית קיבלה את עוצמתה לא מעט בזכות כתב ההאשמה
החריף שאין כמותו שפרסם הסופר אמיל שלא בעתונות, תחת הכותרת " אני
מאשים ! " .
שאלת היסוד כאן היא איך ולמה התפתחה גישה אנטישמית בקרב תפישה
שאמורה להיות הומניסטית ביסודה. תשובה על שאלה זו, חייבת להתייחס גם
למצב המדיני בצרפת בתקופה זו הקרינה בעוצמה רבה על תהליכים אלה.
שאלת מפתח נוספת היא איך השפיעה גישתו של מרקס על היהדות? - איך
משתלבים היהודים בחזונו הקומוניסטי בימים שעתידים לבוא?

מקורות:

פחות בבורסה. הם יעסקו במקצועות נוספים שאינם רק כסף וכסף, לא יהיה להם בעצם צורך לנצל אחרים למטרות רווח.
יחסו של טוסנל לשאלה היהודית
טוסנל חריף יותר מפורייה כלפי היהודים. והוא אומר: "הפיאודליזם התעשייתי מתגלם בדמותו של היהודי הקוסמופוליטי . . . היהודי הוא ששוכר בצרפת ומושל בה . . . מסב אני את תשומת ליבו של הקורא אל כך, שבנהוג בה באה מלה זו (יהודי) בהוראתה ההומנית : יהודי, בנקאי, מלווה בריבית . . . אירופה נתונה לשלטון ישראל.
היהודים מחזיקים בידם שלטון עולמי זה, שכובשים רבים כל כך נכספו אליו. אלוהי יהודה קיים את שבועתו לנביאיו ונתן אך הניצחון בידי המכבים. ירושלים נתנה את כל הממלכות למס עובד." 23 טוסנל כמו פורייה רואה בכסף פגע רע, כמה שגורם לחברה רק צרות. ימי הביניים עדיין לא הסתיימו, והפיאודליזם נשאר בעינו, אלא שהוא רק
החליף צורה במקום להתבסס על החקלאות, הוא מתבסס על התעשייה ומי זה שמחזיק את התעשייה בידיו. היהודי כמובן מכיון שיהודי הוא בן בלי בית, אין הוא זקוק לנכסים חקלאיים. את כספו הוא משקיע בתעשייה, הוא יכול בגלל שהוא נודד ממקום למקום להעביר את כספו וכפועל יוצא גם התעשייה ובכל מקום ומקום הוא יכול לעשות שימוש
מניפולטיבי בכספים שלו אם באמצעות הבנקים ואם באמצעות הלוואה בריבית.
הכמיהה הבלתי פוסקת שלהם לכסף היא, יסוד מוסד בכל הרציונל הדתי שלהם והראיה לכך הוא שכ"כל שקוראים בתנ"ך", אחד היהודים ואחד הז'ינוביאים ההולנדים, האנגלים והאמריקאים חזקה עליהם שמצאו בספר תפילתם, שאלוהים נתן לשומרי תורתו מונופולין לנצל את העולם. לפי שכל אומות סוחרות אלו מגלות מידה שווה של קנאות דתית
בביזת עושרו של המון האנושי שהם תפושים לה, על כך, סבור אני, רדפו הרומאים, הנוצרים והמוסלמים את היהודים. אותה משטמה כלל עולמית, שעורר היהודי במשך שנים כה הרבה, לא היתה אלא עונש צדק שהביא על עצמו מפאת רהבו ללא גבול, הבוז שאנו רוחשים לו ליהודי אינו אלא גמול כדין על הטינה, שדומה שהוא נוטר לכל שאר
הבריות." 24
טוסנל השפיע על חוגים אינטלקטואלים בצרפת ואת עקבותיו למשל אפשר למצוא אצל אותם עורכים שטיפלו בעזבון הספרותי של פוריה ובאחד המקרים הם כתבו את הדברים הבאים :
ב- La Pusse מן התשעה באוקטובר 1856 מוצאים אנו את הפיסקה הבאה שעניינה דין וחשבון על הבורסה: העסקים היו מועטים ביותר, אין ספק שדבר זה יש לייחסו להעדרם של הישראלים החוגגים היום את יום הכיפורים שלהם. מפיסקה זו שומעים אנו שני דברים : האחד, שהיהודים הם ראשי המנהיגים בעסק זה של מקח וממכר בניירות ערך :
והשני שמכוח השפעתם ועושרם זוכים הם בדרך הטבע להערכה יתירה, אף שהוא מציין דת, מייצג השם יהודי, אגב קישור רפוי של רעיונות גם את צביונו הלאומי של השבט העצום, שביחס אליו משתמשים בשם זה. החברה הפריסאית וחוגי הספרות בה, שדבק בהם מאוד נגע זה של התעסקות בניירות ערך. נאלצו להתחשב בכבוד העצום של האנשים,
שאליהם הם נזקקים, ולפיכך החלו הבריות להמיר את השם יהודי במונח התמים ישראלי. שם זה נוטה שלא לעורר ככל האפשר מחשבה על נשיכת נשך או על מסחר, ובא לציין אזרחים פשוטים, שאינם אלא משתמשים בזכות שמעניקה החוקה לכל איש ואיש לעבוד שמעניקה החוקה לכל איש ואיש לעבוד את אלוהיו. כדרכה התפתחות זו במנהג הלשוני ראויה
לציון." 25 החגים היהודיים לשיטתם הם ההוכחה הטובה ביותר לפגע הרע הכלכלי של היהודים. מתי לא מרגישים בנוכחותם של היהודים, רק באותם ימים בהם הם שוהים בבית הכנסת. אז נפח העסקים וסך הכספים העובדים במשקים הם חסרי נוכחות אפשר לשמוע כאן יחס אירוני ביותר כלפי היהודים. באותם ימי חג אין מי שיקנה מהיהודים טובין
ואי אפשר לסחור בבורסה, שהרי הכל תלויים ביהודים. יתרה מזאת בזכות נספח שהכל תלויים בו, הם חורשים לעצמם מעמד חברתי מהרבה הרבה כוח, גם כאלה שאין להם ולא כלום עם נושאים כלכליים כמו הסופרים והיהודים מתוך מטרה להתנתק מהשם הרע שיצא להם החליטו להמיר את שמם הקיבוצי מיהודים לישראל, משל הם רוצים להערים על
החברה הצרפתית ולהציג את עצמם בדמותם של אחרים.
סוציאליזם ויהדות
היחס השלילי לכסף בכללותו הביא לפיתוח גישות שונות ביחס אליו שכולם ביחד מתנקזים לרעיון אחד מכללא והוא הסוציאליזם שיש להבחין בינו לבין הקומוניזם. נביא כאן גישות שונות כלפי הנושא שיהיה בהם כדי להבהיר היבטים נוספים של יחס הסוציאליסטים ליהודים.
1. הניאר למשל טוען שאין בין הסוציאליזם ועקרון השוויון בין הגזעים ולא כלום. עקרון השוויון אין בו אחיזה הואיל וכל תכליתו של הסוציאליזם הוא לפתור את הבעיה החברתית, מצווה הסוציאליזם להיות ריאליסטי ולסגל לעצמו את רעיון מלחמת הגזעים, שומה עליו להגן על הגזע הארי העליון מפני השגות גבול מציד של הגזע
היהודי, השפל עד כדי כאב והעושה כל שבכוחו, כדי לכבוש לעצמו את כל העושר שבעולם". 26 לשיטתו הסוציאליזם לא נועד אלא לרפא בכללותה את החברה מהמחלה היהודית שלה, נושאים כמו שוויון בין בני האדם באשר הם ללא הבדל גזע אינם רלבנטhים בכלל לרוחו של הסוציאליזם מה שעומד על הפרק אינו השוואת המעמד החברתי של עניים
ועשירים. אלא מלחמת הקיום של הגזע הארי. כרגע הוא נמצא בעמדת נחיתות מכיוuן שהוא מנוצל על ידי הגזע היהודי, המנסה לנכס לעצמו את כל ההון ובצורה כזאת להרחיב את הדיקטט האתני שלו על העולם כולו באמצעות ההון שצבר תוך כדי ניצולו המחפיר של הגזע הארי. יש לנכס בחזרה הון זה במלחמת חורמה ולהבטיח את רווחתו של הגזע
הארי לצמיתות. זהו בעצם משחק סכום אפס שבא להביא את היהודים באשר הם לעברי פי פחת, תוך האדרתם של האירופים.
2. מאלון טוען ש "יש למנוע מכל הון, ולא רק מן ההון היהודי, את יכולת הניצול של העבודה, המהפכה הסוציאליסטית שתבוא לא תהיה רק אנטי-יהודית אלא בראש וראשונה אנטי-קפיטליסטית. היא תפתור את הבעיה היהודית ואת הבעיה הסוציאלית כאחד." 27 הקפיטליזם לשיטתו הוא רע ושלילי מיסודו ויש להלחם בו תוך כדי הפקעת הרכוש שלו
ממנו וניכוסו לטובת החברה. בעלי הון הם בכל מקום. אין בכוונתו להלחם ביהודים בתור שכאלה, אלא מכיוון שגם הם בעלי הון. אין הוא עושה הבחנה בין בעלי ההון לא על פי השתייכות גזעית, לא על פי השתייכות דתית ולא על פי השתייכות אתנית. בעלי ההון בתור שכאלה הם פגע רע שיש להתמודד איתו, רק משתפתר בעיה זו, תפתר מאליה
גם הבעיה היהודית וכל זאת למה ? על פי תפישתו "למוסדות דת משה נודעה השפעה הרסנית על האנושות, ואפילו אין להכחיש את ערכם המוסרי של כמה מן הנביאים הרי כללי האתיקה של התנ"ך אינם אלא שיטה ברברית היפה לעם ברברי". 28 מכיון שהמלחמה בבעלי ההון בכללותם תביא לפתרונה גם של הבעיה היהודית, הרי אותם מוסדות שהוקמו
מקדמא דנן על ידי משה מי שהיה מייסדה של היהדות, יעלמו מאליהם, השנאה ליהודים תעלם והם
נהיו כאחד העם, יהיה להם מה שיש לכלל הציבור, ולא יהיה להם מה שאין לכלל הציבור. בכך יושווה מעמדם לזה של שאר העמים.
3. אוגוסט שיראק טוען ש"הסיבה העיקרית שהולידה את האנטישמיות, היא האימה שנולדה מתוך ההפקרות הטפילית, שהשמיים הם בני ישראל שטופים היו בה יתר על כל שאר הבריות. המפלגה היהודית הישראלית שבצרפת הריהי כבר אומה בתוך האומה, ומבקשת אף שהיות מדינה בתוך המדינה. ההון היהודי הבינלאומי תומך ברוסיה במעשי ההתנקשות
בחיי הצאר; אין הניהליזם . . . אלא תנועה של אמנציפציה יהודי מידי היהודים נבראה השאלה המזרחית והם עושים בה שימוש לתועלתם. מטרתם החדשה ביותר היא לקומם את הלאומיות היהודית כדי שיתעצם המונופולין שלהם, קיצורו של דבר, רצונם להיות אדוני העולם". 29 לשיטתו, השנאה התהומית ליהודים נוצרה לא מעט בגלל ההתבדלות של
היהודים מתוך הקהילה הצרפתית, הם זרו בעצמם חומה כפולה כדי שיוכלו לחיות בתוך עולמם בלא להתערב בתוך הקהילה הסובבת אותם. חומה אחת היא החומה הנבואי שהבדילה אותם כאומה משל עצמה בתוך האומה הצרפתית, החומה השניה היא החומה המדינית בכך שיצרו לעצמם מדינה בתוך המדינה הצרפתית אלא בעוד שלצרפתים כמדינה יש טריטוריה
משלה ואילו ליהודים אין בנמצא טריטוריה. הם היהודים מונעים על ידי דבר אחד והוא לשלוט בעולם ולעשות בו כרצונם וזאת על ידי התבדלות והתנשאות מהסביבה שלהם ובכך להגשים את אותו פסוק מקראי המציינים "כעם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב", ואיך הם עושים זאת ? באמצעות ההון היהודי שאותו הם צוברים בעולם ועושים בו
שימוש רב, הם חיים על חשבון כולם בכך שמנכסים את ההון של הצרפתית ומשתמשים בו למניפולציות פוליטיות ימי נסיון ההתנקשות בצאר הרוסי.
4. רואנה טוען ש"הנטיה השלטת בעם ישראל היא לכבוש לעצמם כיבוש מונופולין את כל ערכי החליפין : וכך מוסיפים היהודים איבה על איבה, את האיבה הכלכלית , שבין קפיטליסטים לבין פרולטרים, על האיבה הגזעית, שקיימת כבר בדרך הטבע בין האריים לבין השמיים . . . ברור שהשפעתם הגוברת והולכת של היהודים נודעו לה תוצאות
הרסניות. הקפיטליסט היהודי נוהג ככובש כל יכול, שאין לפניו חמלה לקורבנותיו, . . . ודאי אין הקפיטליסט הארי נוהג רכות יתרה בפרולטארים מבני גזעו. אף נכון שיחסי האיבה שבין הקפיטליסטים לבין העמלים נחתכים ביסודים לפי היחסים הכלכליים, אבל גם דבר זה נכון, קובע רואנה שהיהודים מפיצים את השיטה הקפיטליסטית
במהירות מחרידה, ואם ימשך תהליך זה עוד כמה שנים, נפול תיפול כל האנושית בידיהם". 30
גם היהודים וגם הקפיטליסטים הם חורשי רעה, שניהם רוצים לנצל את הפרולטריון, לרכב על גבו, לנצלו עד תום בכדי להגיע למקסימום רווחים. במובן זה אין שום הבדל מהותי בין הקפיטליסט לבין הקפיטליסט היהודי. ההבדל הוא בכך שבעוד הקפיטליסט הארי פועל רק במדינה בה הוא חי וזאת מתוקף היותו אזרח המדינה, הרי שהקפיטליסט
היהודי הוא חסר מולדת הוא נמצא בכל מקום, ולכן הוא יכול להפיץ את הקפיטליזם בכל מקום אשר כף רגלו דורכת עליו. יוצא אפוא שהיהודי מפיץ את המארה הקפיטליסטית בכל העולם וכך הוא מושך אחריו מאוחר יותר את הקפיטליסט הארי. זה האחרון ירצה או לא ירצה תלוי ביהודי, יתרה מזאת, הוא חייב ליהודי הרבה, מכיון שזה האחרון
פותח בפניו דלתות שהיו עד כה חסומות בפניו, וכך מעצים היהודים את השנאה הכללית כלפיהם הן במובן הגזעי והן במובן הכלכלי. המונופולין הוא עבור היהודים דיקטט התנהגותי, הטבוע בהם בצורה כה חזקה עד כי אין הם יכולים בלעדיו.
את האנטישמים מוצאים הן בקרב הסוציאליסטים והן בקרב הלא סוציאליסטים. בנסיון להבחין בין סוגי אנטישמיות שונות אפשר להבחין בשלוש קבוצות והם אנטישמים כלכליים, אנטישמיים דתיים ואנטישמיים גזעיים. את שתי הקבוצות הראשונות מוצאים בעיקר בקרב הסוציאליסטים. 31 כאשר הם פיתחו ושכללו את הביקורת שלהם על החברה בת
זמנם הם השתמשו ביהודי בתור סמל לעליית הקפיטליזם. בין שהקפיטליזם היה מסחרי או כספי, הסוחר היהודי נתפש כסמל מוחשי של המחלה, הפיתרון למחלה זו הוא יישובם של היהודים והפיכתם לחקלאיים. הביקורת העיקרית על היהודים התייחסה להון שלהם ולעוצמה הפיננסית שלהם. היהודים על פי גישה זו ינקו ומצצו את כיסיהם של
הצרפתים בכדי להגדיל את התכולה של הכיסים המוזהבים שלהם. זהו עושר שבא ממקורות לא יצרניים ולכן יש לגנותו בכל צורה שהיא. על פי הגישה הסוציאליסטי למשל של דרומון יש להוציא את המפעלים מידיהם של היהודים ולהפוך אותם למעבדות שבהם יבצעו ניסויים סוציאליים. במסגרת ניסויים אלה המפעלים יועברו לניהולם של העובדים
ואותו הדבר ייעשה גם בכספים שבידי היהודים 32 יש לחלק מחדש את הנכסים שבידי היהודים ולנהל אותו כפי שזה נעשה בזמן המהפכה הצרפתית. הפרולטריון המודרני יכול לבצע את המהפכה הפרודוקטיבית ביותר של הזמנים המודרניים. באם המהפכה תתוכנן כראוי אפשר יהיה לבצע אותה תוך יום אחד. הסוציאליזם של דרומון הוא למעשה התקפה
על הקפיטליזם מימין. היה כאן נסיון מצידו להחיות את העבר ההרואי שלפני המהפכה. תיאור המלכודת החברתית של הרוטשילדים מנקודת מבטו נשמע כמו המלונות והעלבונות של הבורגנים הקטנים. גישה זו היא ביסודה אנטישמיות של הסוציאליסטים.
גישה אחרת שילבה יסודות כלכליים ויסודות דתיים. כזאת למשל היתה משנתו של Regnard. הוא שילב גישה אנטי דתית וגישה גזעית אנטישמית. לשיטתו עתיקותו של הגזע הארי המשקף את המצב האידיאלי של האנושות נהרסה על ידי המורשת היהודית נוצרית שהובילה מאוחר יותר להתקשרויות הקפיטליזם. יש להלחם נגד המגפות ההיסטורית -
השמיות, הנצרות והקפיטליזם. בנסיון להראות עד כמה היהודים הם גזע מכוער שיש להלחם בו הוא טען שליהודים כמו לתושבי פתגוניה האפים הארוכים ביותר בעולם. 33
סוציאליסטים יהודיים
היתה בין הוגי הדעות הסוציאליסטים היתה גם קבוצה פעילה של יהודים אשר חרה להם הניסיון שנעשה להכפיש את שמה של היהדות בשם אידיאולוגיה זו והם מצאו לנכון להגיב בצורה חריפה. "הם שיגרו מכתב גלוי למפלגה הסוציאליסטית הצרפתית שבו לא הסתפקו רק במה שהעירו, שהעם היהודי הוא לדאבון, העם היותר פרולטארי בעולם. הם אף
מתחו בו ביקורת חמורה על המפלגה, בגלל עמדתה לגבי התנועה האנטישמית, עמדה זו . . . אינה גלוית לב למדי, ואינה נמרצת למדי, כמבקרים דומים, כעקרונות של קידמה ושל אנושות נתונים בסכנה. אומרים שאין הסוציאליסטים מגלים כלל התנגדות לאנטישמיות ואמנם אין מדובר בכולם כיון שתנועה זו מוחזקת להם פגע ששכרו בצידו, הם
מבקשים להרכיב שנאה מעמדית על שנאה ליהודים 'לשון אחר' עמדתם היא בחינת עיסקה פוליטית בין יצרים ברבריים קדומים לבין השאיפות המודרניות להומניטריות ולחירות, מסיחים הם את דעתם מכך, שקורבנה היחיד של מדיניות מעין זו הוא הפרולטריון היהודי, לפי שהבורגנות היהודית אינה נפגעת כלל על ידי האנטישמיות בין כך ובין
כך, אולי יש ענין שנציין, שהסוציאליסטים התעלמו אותו זמן ממכתבם של הפועלים היהודים". 34 כך אין ספק שמדובר בתגובה חריפה מאוד וחסרת תקדים. זהו נסיון להתחשבנות קשה וכואבת של יהודים שהזדהו עם הרעיון הסוציאליסטי שחרה להם קשות על העוול שנעשה ליהודים.
אנשי שמאל שלא הכירו את החברה היהודית בכלל, לא בעבר. - הכרת ההיסטוריה של העם היהודי ולא ההווה שלו : מצבם האמיתי של מרבית היהודים. מעט מאוד יהודים היו בעלי הון. בחישוב הפוליטי הציני של סוציאליסטים שרצו לסחוף אחריהם המונים שהוסטו על ידי פעילים פוליטיים אנטישמים אם בצורה יזומה ואם בצורה פסיבית בכך
שהתעלמו מאותם עיתונים וספרים אנטישמיים ולא ניסו לדכא אותם.
התוצאה מכל מקום היא אחת, מי שסובל מכך ביסודו של דבר הם בעיקר היהודים. כי מה יוצא מכך, אותו פרולטריון יהודי שנזקק לתמיכתם של הסוציאליסטים הופך בעצם לשק האגרוף שלהם ואותם הדיבורים על הומניטריות וחירות האדם הם לא יותר מאשר מוסר כפול וצביעות שלא משרתת בכלל את הענין הסוציאליסטי.
ז'אן זורס והשאלה והיהודית
ז'אן ז'ורס תרם רבות מבחינה אידיאולוגית לתנועה הסוציאליסטית התרומה הערכית שלו היתה לפעולה נגד אי הצדק ותמיכה מסיבית באחוות האדם 35.
הוא לא הסתפק רק בפעולה מצומצמת שנועדה לקדם את עניינם של העובדים המבט שלו היה הרבה יותר רחב. הוא טיפל בכל הקשר זה בבעיה היהודית והפך את המאבק באנטישמיות לאחד הסמלים המרכזיים של הסוציאליזם מנקודת מבטו "המשבר הסוציאלי של התקופה. עיקר סימניו הם התעצמותו של ההון, חורבנו של המסחר הזעיר ושחיתותה של
העיתונות, כיון שהיהודים מנוסים זה מכבר בבנקאות ובמסחר, הרי הם מנצלים את המשבר לתועלתם. אולם לא הם שהולידוהו, לפיכך מצווים הסוציאליסטים לבטל כל ניצול שהוא, ולא רק את הניצול שהיהודים מורגלים בו. יש למגר את הקפיטליזם המוליד משברים ולא את הגזע היהודי, האנטישמיות אינה אלא גניבת דעת קפיטליסטית". 36 ז'אן
ז'ורס מבחין כאן בין סיבה לתוצאה באשר למעמדם של היהודים וליחס הנדרש מהם. בניגוד לקודמיו הוא לא בא אליהם בטעויות שהם מלכתחילה פעלו נגד הצרפתים וכאילו תכננו תוכנית על שנועדה לרפד את כיסיהם של הצרפתים ולהעשיר את כיסיהם שלהם היהודים לשיטתו רק מנצלים סיטואציה מסויימת בצורה מתוחכמת. משל ז'ורס רוצה לומר
שהאשמה של היהודים היא אשמה למחצה. אין הם יוצריו של מצב זה, לפיכך מתפקידם של הסוציאליסטים לצאת למלחמת חורמה בקפיטליזם, אז חלונות ההזדמנויות הכלכליות תסגרנה מאליהן והיהודים לא יצטרכו להגיע למצב בו לא יעמדו בפתח ויתחילו במסכת של ניצול כלכלי. היהודים בפעולתם הם רק תוצאה של מצב לא רצוי, משתיפתה בעיה זו
תפתר גם בעייתם של היהודים. כל מה שהאנטישמיות עושה אינה אלא, נסיון לנצל מצב מורכב ומסובך, שלא היהודים הם שגרמו ולהטיל את האשמה להיווצרותו של מצב זה. האנטישמים מפעילים תוכנית הונאה שבאה להסיט את הציבור מלב הבעיה, תוך הטלת אשמה על אחרים ויש בכך משום הונאת הציבוריות הצרפתית מנקודת מבטם של האנטישמים הרי
שהם שמים לעצמם רגל וזאת מהסיבה ש"הם נופלים ברשתם של היהודים, או ליתר דיוק - ברשתם של היהודים העשירים . . . היהודים העשירים הם קפיטליסטים יותר ממה שהם יהודים. ונכונים הם לבגוד בגזעם, בלבד שיחלטו את מעמדם". 37 הווי אומר, לא כל היהודים הם רודפי בצע שינסו לנשל את הצרפתים מרכושם. מדובר כאן בקבוצה קטנה
מאוד של יהודים שתנסה לפגוע אפילו בבני עמם ובלבד שכיסם ירופד בכסף ולכן לא יהיה זה צודק לפגוע בכל היהודים, בגלל קבוצה קטנה שסרחה ופוגעת בהם וגם בצרפתים עצמם לרבות האנטישמים עצמם. זאת כבר אמירה מרחיקת לכת, הסותרת את גישתם של סוציאליסטים אחרים, הרואים ביהודים כמי שמנסים להחזיק את כלכלת העולם בכיסם. משל
למה הדבר דומה, למקרה בו הכנסיה היתה מאשימה, רק קבוצה קטנה של יהודים שהביאה לצליבתו של ישו ולא היהדות בכללותה. ז'ורס עושה כאן מאמץ שדורש יושר אינטלקטואלי ללכת נגד הזרם ולא לראות ביהדות בכללות, נגע כללי חברתי, שיש להלחם בו מלחמת חורמה.
ז'אן ז'ורס לא היה נקי לגמרי מרעיונות אנטישמיים, אך לפחות הוא הראה צעדים ראשונים לקראת חשיבה, שאפשרי סוציאליזם שאין בו שום נגיעה למעמדם ולמיקומם של היהודים בחברה בכללותה. מה שתרם לא מעט לגישה זו הוא משפטו של דרייפוס, וזאת לאחר שהחלו אט אט להיחשף מסמכים שונים שהראו מה היתה כוונתם של אלה שפעלו במסגרת
התנועה האנטידרייפוסית. הוא החל להתייחס ליהודים בפרספקטיבה היסטורית רחבת היקף ולא אידיאולוגית צרה. הוא ציין שהגזע היהודי מכמה בחינות גזע גדול ביותר, גזע זה חלם על אחווה בין בני האדם. הוא יצר ספרות נבואית, שמצד עצמה אין גינוי גדול ממנה להון היהודי, והוא נתן לאנושות אנשים גדולים כרמב"ם, כשפינוזה כמרקס
וכלאסל. ז'ורס נהג כבוד בדברו על אידיאל הצדק היהודי בחינת יסוד חשוב בציביליזציה הצרפתית". 38 אפשר לראות כאן מספר רבדים שמהם יונק ז'ורס את גישתו ליהודים. ראשית המאבק לאחווה. נראה שז'ורס עושה כאן הקבלה בין מלחמתם האוניברסלית של הפועלים נגד בעלי ההון המנצלים אותם ובכך יוצרים אחווה סולידרית של אחים
הנלחמים נגד עוולות הנגרמות להם ומנסים להשיג צדק חברתי, באותה מוצר שהיהודים שואפים להגיע לאחווה אוניברסלית. רובד שני הוא הנביאים שנלחמו קשות ואפילו שילמו על כך מחיר יקר כדי שישכור צדק בעולם, והם נלחמו גם נגד אחיהם שדכאו את עניי העם היהודי בארץ ישראל בתקופה המקראית. ז'ורס מניח כאן הנחה סמויה שאם
הנביאים היו חיים בימיו, קרוב לוודאי שהיו נגד אותה קבוצה של קפיטליסטים יהודיים. רובד שלישי הוא ההכרה בחשיבותם ההיסטורית של הוגי דיעות יהודיים בין שהם בני זמנו ובין שמדובר בהוגי דעות מתקופות עתיקות יותר, ראוי לשים לב שהוא שם בשורה אחת למשל את הרמב"ם ואת קרל מרקס. ברובד רביעי ז'ורס מדבר כצרפתי ולא
כאידיאולוג. הוא ער לתרומה הרבה שתרם ותורם אידיאל הצדק היהודי לתרבות הצרפתית בכללותה - תרבות צרפת לא יכלה להגיע לאן שהגיע לולא הטמיע בקרבה את הצדק היהודי.
במישור הקונקרטי מלחמה נגד היהודים הקפיטליסטים היא חסרת ערך וזאת מהסיבה, שבעקבות הפסקת פעולתם של היהודים אלה יכנסו לפעולה נוצרים קפיטליסטים. 39
המלחמה צריכה להיות בקפיטליסטים ולא ביהודים בלבד. מה שמחזיר אותנו לדברים שנאמרו קודם שאין לצאת למלחמה כוללת נגד היהודים בגלל קומץ קפיטליסטים שהם יהודים על פי השתייכותם הדתית, יש בכך כדי לעורר שאלה מסקרנת האם ז'ורס הושפע מהשאלה המקראית "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה?
בעיות קשות שהתעוררו בכלכלה הצרפתית כמו התמוטטותה של חברת Union Generale והשערוריות שהתרחשו בתעלת פנמה יותר מהשם תוצר לפעילות של מוסר יהודי, הם תוצר של פעילות קפיטליסטית.
משפט דרייפוס
משפט דרייפוס היווה משום נקודת מפנה בחשיבה הסוציאליסטית והשאיר את חותמו בחברה הצרפתית הן במשור הפרגמטי והן במישור התיאורטי, פרשה זו נמשכה 12 שנה מרגע שאלפרד דרייפוס הובא למשפט ב- 1994 בטענה שהוא מרגל גרמני ובעקבות האשמה זו נלקחו ממנו דרגותיו והודו נשלח לגלות, בעקבות גל מחאות חריף שהמפורסם שבהם הוא
מאמרו החריף של אמיל זולא בעיתונות, וספקות שהתעוררו לגבי המהימנות העדויות והמסמכים הנוגעים למשפט נפתח מחדש ב- 1906. מבחינה פוליטית, צרפת התחלקה לשתי קבוצות, קבוצה אחת שנקראה הדרייפושיסטים שצידדו בדרייפוס וקראו לזיכויו מכיון שאיננו אשרם והאנטידרייפושיסטים שצידדו בגזר הדין של בית המשפט הצבאי,
האינטלקטואלים הדרייפושיסטים הם העלו טענות גם ביחס ללגיטמיות של המשפט הרפובליקני. חל כאן אם כן מעבר הדרגתי מטיעונים הנוגעים לאדם עצמו לטיעונים פוליטיים. 40
משפט דרייפוס נוגע בתחום מאוד יסודי בחיים הפוליטיים, השמת דגש על אזרחות ולא על גזע או אתניות כהגדרה זכות ושייכות לקהילה הלאומית, תכונה זו נגזרה מהעקרונות הרפובליקניים הקלאסיים של שוויון והתאגדות לכל חברי הקהילה אותם זכויות ופריבילגיות ויש להתייחס אליהם על פי עקרונות הצדק האוניברסלי, במהלך המשפט
הלאומנים והאנטירפובליקנית הזכירו את המוצא היהודי של דרייפוס כטיעון מרכזי כנגד הרביזיה המשפטית. מנקודת מבט שלהם האופי הקוסמופוליטי של היהודים עושה אותם באופן אינהרנטי בוגדניים ולכן אין להם מעמד של חברים באומה הצרפתית. 41 הטענות הנגדיות על רעיון החברה הפחותה של הזהות הלאומית חברית בקהילה הלאומית היא
נגישה לא רק לאלה שנולדו בצרפת, אלא גם לאלה שבחרו בצרפת להיות מודל שלהם.
מנקודת מבט אידיאולוגית התנועה הסוציליסטית החלה לצדד בגישה סוציאל דמוקרטית וקבלה דה פקטו של סדר בחברה. הסוציאליזם והמרכז הבורגני הגיעו למסקנה משותפת שהאינטרסים של הפרולטריון והאינטרסים של הבורגנים הליברליים מחייבים השתת משטר דמוקרטי במדינה. 42
עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 האנטישמיות שימשה כארגומנט פוליטי רק בקרב החוגים הלא קונפורמוסטים של השמאל, האגף הסוציאליסטי שסירב באופן עקבי ושיטתי לשחק על פי כללי המשחק הדמוקרטית הבורגנית והליברלית.
סיכום
מתוך ניתוח התהליכים החברתיים, הפוליטיים והאידיאולוגיים של ההיסטריה הצרפתית בין השנים 1914 - 1870 אפשר לראות ששאלות המחקר שהצגנו במבוא קשורות זו בזו, ואולי גם נגזרות זו מזו.
אי אפשר לדבר על הבעיה היהודית מנקודת מבט סוציאליסטית בלי להתייחס לקרל מרקס, שהרי הוא הראשון שהעלה בעיה זו לדיון ציבורי ובאותה מידה אי אפשר שלא להתייחס למתרחש בסביבה החוץ סוציאליסטית באשר למקומה של האנטישמיות בחברה הצרפתית.
הקפיטליזם נתפש במהותו כדבר שלילי מיסודו שיש לעשות כל שניתן לעשות כדי למגרו. רק מאמץ משותף של כל המנוצלים כלומר הפועלים יביא לצמצום המקוות. מכיון שהיהודים מוכרים כבעלי הון וכדוגמא בולטת לכך משמשת משפחת רוטשילד, הרי שאי אפשר להלחם בקפיטליזם בלי להלחם ביהודים. השמאל בראשית דרכו באשר לשאלה היהודית, היה
ער לכך שקיימת כאן בעיה, אבל הוא ניסה להתמודד איתה בדרך של כוחנות. חיסול הקפיטליזם והבורגנות, יביא כפועל יוצא לפתרון בעית היהודים. אין מדובר בהם כפרטים אלא כמסגרת אתנית דתית זה היה למעשה הפתרון הראשוני שהועלה על ידי קרל מרקס ואומץ על ידי השמאל.
כפרטים יוכלו היהודים להיקלט ולהיטמע בתוך החברה הצרפתית. יחד עם זאת יש לציין שהיתה קיימת גישה אחרת פחות נוקשה שניסתה לנצל דווקא את היתרון הקוסמופוליטי של היהודים בכך שיתרמו מכספם וממרצם למאבק העמלים הבינלאומי כדי להלחם בקפיטליסטים באשר הם. על פי גישה זו היהדות היא קבוצה ייחודית שיש עימה אמנם בעיה,
אך שימוש מושכל במיצוב החברתי שלהם יביא לשינוי מעמדה מקצה לקצה.
האנטישמיות שבצבצה מבין דבריהם של חלק מהסוציאליסטים אם בצורה סמויה ואם בצורה גלויה היא למעשה תמונת שיקוף סטרוקטורלית של האנטישמיות הדתית. זאת האחרונה האשימה את כל היהודים במותו של ישו והאנטישמיות הסוציאליסטית האשימה את כל היהודים במגפה הקפיטליסטית.
במקביל לגישות אלה פעל זרם אידיאולוגי נוסף שהקרין על הסוציאליסטים ואשר התעצם בעקבות משפטו של דרייפוס. זרם זה הוא הזרם הליברלי אשר טען שאין להפקיע את רכושם של היהודים. וכן אין המדינה יכולה לכפות את עצמה על הפרטים. זרם זה פעל לבדו, באופן עצמאי ופה ושם אפשר למצוא את השפעתו בקרב סוציאליסטים שונים כמו
ז'אן ז'ורס. התקרבות רבה בין זרמים אלה באה בעקבות המשפט שהאיץ התמזגות רעיונות בין קבוצות אידיאליות שונות שתוצאתו הסופית היא הקמת המפלגה הסוציאל דמוקרטית. מה שהביא למעשה להתרחקות הדרגתית אצל חלק מהאליטה האינטלקטואלית מהפתרונות הקולוסאלים נוסח קרל מרקס ונוסח משנותיהם של פורייה ושל טוסניל. לכך תרמו לא
מעט סוציאליסטים יהודיים שהתקוממו נגד העוול שנעשה להם בגינם של מספר מצומצם של יהודים שכל עניינם היה כסף בלבד. דרך מאמריהם וספריהם, הביאו תמונה עובדתית על מצבם הקשה של מרבית היהודים שאין להם ולא כלום עם רדיפת ממון, כשעל דגליו חרוטים הסוציאליזם בהיבט היהודי שלו החל בקול תרועה עם חזיונות אפקליפטיים
והסתיים בהתפכחות והבנת הסכנה הטמונה בגישה זו, תוך אימוץ גישה הומניסטית יותר. היהודי אצל מרבית הסוציאליסטים נתפש עתה יותר כאדם, שלו זכויות וחובות וכמו לשאר אזרחי המדינה ולא עוד כאיזה שטן מקורנן ששם את כל יהבו על הכסף וניצולם של האחרים.
מקורות
1. יערי אריה - אתגר הלאומיות ספרית הפועלים 1985 עמ' 53.
2. שם שם.
3. מוריאה אנדרה. דברי ימי צרפת הוצאת מסדה תש"ד עמ. 366.
4. שם עמ. 368.
5. שם עמ. 369.
6. שם עמ. 376.
7. שם עמ. 377.
8. אטינגר שמואל - תולדות ישראל בעת החדשה הוצאת דביר 1969 עמ. 160.
9. שם עמ. 166.
10. שם שם.
11. שם שם.
12. שם עמ. 167.
13. טלמון יעקב - המשיחיות המדינית הוצאת עם עובד ודביר תשל"ם עמ' 239.
14. שם עמ' 239.
15. שם עמ. 240.
16. שם שם.
17. Suddir Hazazeenigh - Political Traditions in Modern France Combidge University
Press 1975 p.80.
18. Ibid p. 81.
19. ibid
20. ibid
21. זילברנר אדמונד - הסוציאליזם המערבי ושאלת היהודים הוצאת דביר 1963.
22. שם עמ. 23 - 22.
23. שם עמ. 31.
24. שם שם.
25. שם עמ. 34.
26. שם עמ. 81.
27. שם עמ. 82.
28. שם שם.
29. שם עמ. 83.
30. שם עמ' 84 - 83.
31. Greeen Nancy . - "Socialist Anti-Semitism, Dlense of a Bourgoois Jew and Discovery of the Jewish Proletarait" International Social Reviw 1985 p. 374.
32. Ibid p. 374
33. Ibid p. 379
34. זולברנר אדמונד - הסוציאליזם המערבי ו"שאלת היהודים" שם עמ. 88.
35. Harvey Goldbery - "Jean Jawies and the Jewist Question"
36. זולברנר אדמונד - הסוציאליזם המערב ושאלת היהודים שם עמ. 98.
37. שם עמ. 99.
38. שם שם.
39. Harvey Godebery - Jean Jouris and the Jewish Question. "The Evolution of a
position" Ibid p. 68.
40. Sudhir Hazareesigh - Political Traditions in Modern France
41. Ibid p. 87
42. Strnhell Zeev - in Anti-Semitism in the Third Republic in Malin, Wasserfein (Ed) - The Third Republic in Malino, Wasserstein (Ed) - The Jews in Modern France Brandes University Press 1985 p. 14
ביבליוגרפיה
1. אטינגר שמואל, תולדות ישראל בעת החדשה, הוצאת דביר, 1969.
2. מוריאה אנדרה, דברי ימי צרפת, הוצאת מסדה, 1966.
3. זילברנר אדמונד, הסוציאליזם המערבי ושאלת היהודים, הוצאת דביר 1963.
4. טלמון יעקב, המשיחיות המדינית, הוצאת עם עובד ודביר 1965.
5. יערי אריה, אתגר הלאומיות, ספרית הפועלים 1985.
6. Goldberg Hrvy, "Jean Joures and the Jewish Question: The Evaluation of a position", Jewish Social Studies, vol. 20 4/1958.
7. Green Narcy L., "Socialist Anti - Senitism, Defense of a Burgeois Jew - and Discovery of the Jewich Probtarait", International Social Reviw 1985.
8. Sudhir Hazareerigh, Political Traditions in Modern France, Cambridge - University Press 1975.
9. Sternleel Zeev, "The Roots of Popular Anti-semitism in the third Rpublic", in: Malino, Warrerrtein (Ed), The Jewish in Modern France, Brandis University Press 1985.
29

תגים:

אנטישמיות · ורס · דרייפוס · קומוניזם · סוציאליזם

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "יחס הסוציאליסטים ליהודים בצרפת 1870-1914", סמינריון אודות "יחס הסוציאליסטים ליהודים בצרפת 1870-1914" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.