הארכיטקטורה הגרמנית בתקופת ביסמרק וקשריה לתנועת הלאומיות הגרמנית

תקציר העבודה:

הארכיטקטורה הגרמנית בתקופתו של הקנצלר אוטו
פון ביסמרק ובקשריה לתנועת הלאומיות הגרמנית.
תוכן עניינים hc1192-
1. מבוא
2. הפן הלאומי של הבנייה למהותה של הלאומיות
3. ביסמרק האיש
4 . לאומיות
5. לאומיות גרמנית - בעיות איחוד המדינות בגרמניה , האיחור בלאומיות
הגרמנית
6. הישגיה האינטלקטואליים של גרמניה כמבטאי הלאומיות הגרמנית
from Schinlhel to the Bauhaus .7
8. התפתחות הארכיטקטורה הגרמנית בזמנו של ביסמרק
9. סיכום: סממנים לאומיים בארכיטקטורה הגרמנית

מבוא
עבודה זו עוסקת בארכיטקטורה הגרמנית בתקופתו של הקנצלר אוטו פון ביסמרק
ובקשריה לתנועת הלאומיות הגרמנית.
אין ספק כי לאורך המאות ה18 - וה19 - אם התבססותה של התנועה הלאומית
באירופה, שימשו מבני הציבור וצורות רבות של ארכיטקטורה כחלק מהסמלים
הלאומיים. מבנים נתפסו כמיצגי אופי מסויים של משטר, דוגמאת הבסטיליה אשר
ייצגה את הדיכוי בצרפת, או הטאוור שייצג את כוחו של המונרך בבריטניה.
ומהעבר השני מבנים כמו זה של האסיפה הלאומית בפריז נבנו על מנת לייצג את
הרוח הלאומית המחודשת של העם הצרפתי. אולם כל אלה דוגמאות תלושות ואין
עוסקות בנושאו המרכזי של מאמר זה. כאשר ביקשתי לחפש חומר על נושא הבנייה
הלאומית בגרמניה של ביסמרק נתקלתי בבעיות מטודולוגיות רבות. ראשית יש
לזכור כי תקופתו של ביסמרק היתה תקופה של התעצמות כלכלית גדולה ומטבע
הדברים גם תקופה של התפתחות אדירה בהקפי בנייה. קסרקטיני צבא נבנו
באלפים, מפעלים ומבנים אשר נועדו לשרת את הציבור. אולם הבעייה המרכזית
בכל אותה בנייה מסיבית היתה כי בנייה זו לא היתה בנייה מונומנטלית בעלת
ערכים ארכיטקטונים מובהקים, אלה היתה זו בניה שנועדה לספק צרכים
חברתיים וכלכליים מובהקים. אם סוגי הבנייה האירופאים של עידן הלאומיות
באו לבטא את מה שכונה רוח האומה, הרי שמרבית הבנייה בגרמניה של ביסמרק
הינ בנייה פרקטית ללא מאפינים ארכיטקטונים הבאים להדגיש שונות תרבותית.
בשל בעייה זו מצאתי קושי רב באיתור חומר רלוונטי לנושא מאמר זה, לעיתים
מצאתי את עצמי כופה את הדברים על הנייר כדי להתאימם לקונטקסט המבוקש.
הארכיטקטורה נוגעת בדבר הבסיסי ביותר בחיי האדם והוא הבית המקום בו
האדם גר. אם נתייחס לבתים מבחינה פונקציונאלית לאורך ההיסטוריה האנושית
נבחין שהבנייה מתחלקת לסוגים שונים על פי התפקיד שמיועד להם. ישנם מבנים
המשמשים למגורים ישנם מבנים המשמשים למשרדים וישנם מבנים המשמשים
לתעשייה כל שהיא. וישנם מבנים המשמשים כמקדשים יחד עם זאת ישנם מבנים
המשלבים מספר פונקציות כמו ארמונות בעבר ששימשו הן את מגורי השליטים -
המלכים והן לצרכים תפקודיים שונים וישנן גם טירות שמשמשות הן למגורים והן
לצרכים צבאיים. מבנים שהתפתחו במאה ה 19 - לצרכים ספציפיים ואשר נכנסו
למאה ה 20 - הם בתי מלון, בתי חולים מוזיאונים, ספריות, עם כל זאת אין לשכוח
שהבנייה יש גם היבט אמנותי והכוונה היא לצורת הבנייה ולסגנון שלה. דוגמאות
לכך הן הסגנון הגותי של ימי הביניים. סגנון הבנייה הקלסי של יוון ההלניסטית
וזרם חשוב שפעל בשנות ה20 - של המאה ה20 - הבאוהאוז. מטרת הבנייה וסגנון
הבנייה מושפעים מהמציאות ומושפעים ממנה.
בכדי שנוכל להבין את מורכבות התופעה, כדאי להביא את דבריו של אלחנני אשר
מבחין בין שלושה מושגי יסוד הפונקציונליזם, הקונסטרוקטיזם והאורגניות.
"המושג הראשון הוא פונקציונליזם, ובעברית פשוטה שימושיות. מובן מאליו שבנין
צריך להיות שימושי לפחות כמו נעל ולא פחות ממשקפיים. ארכיטקטים שונים,
המפורסמים באמרות הכנף שלהם, מגדירים זאת ככלי רויים, מכות מגורים ועוד
מיני מליצות מסוג זה, עובדה שהבנין צריך להיות שימושי והמילה היא
פונקציונליזם.
המילה השניה היא קונסטרוקטיביזם, הבניין בנוי לפי עקרונות קונסטרוקטיביים
כלשהם. מברזל, מלבנים, מבטון, והוא צריך לבטא את המבנה שלו. הדבר לא היה
נכון בכל התקופות של הארכיטקטורה, אבל זה היה נכון במרביתן ובטובות שבהן.
אתה רואה בדיוק איך הכוחות של המסה מתחלקים ומתפצלים. עד שהם שוקעים
באדמה, הדבר נכון לגבי בניינים מודרניים טובים והוא אינו נכון לגבי עניינים
מודרניים רעים.
המושג השלישי הוא אורגניות. לבניין חייב להיות קשר עם המקום שבו הוא ניצב.
אם זה באור-חיוב להיות לו קשר עם הבתים הסמוכים עם הרחוב, עם הכיכר, עם
ההרים שבאופק - אם יש הרים, עם הים שליד, אם יש ים. הוא צריך לצמוח מתוך
האתר, ורצוי שתהיה לו איזו קרבת דם אל חומרי האתר. הארכיטקטורה צריכה
לבטא גם את התקופה שלה (Reitaist) מהבחינה של תרבותה, כלכלתה, המבנה
החברתי שלה, האמנות שלה והשאיפה שלה. כל ארכיטקטורה טובה שבטאה
תקופה, להוציא אותה מאה אומללה, המאה ה19 -...ארכיטקטורה שאינה מבטאת
את תקופתה היא ארכיטקטורה שטחית".
לאומנות אם כן יש גם משמעות חברתית רחבה ברמה הלאומית, היא מקרינה על
עוצמות רגשיות ואלה מצידן יכולות להשפיע על ההמונים מה אלה רוצים לראות
בבנין או בבנייינים מסויימים כמבטאי לאומיות מסויימות. דוגמאות ליחסי גומלין
אלה הם מגדל דוד בירושלים מגדל אייפל והלובר בצרפת, ארמון המלוכה והביג-בן
בגרמניה, בנין הסנט ב CapitolHill - בוושינגטון והפנטגון משרד ההגנה האמריקאי.
גם אותם בניני פאר שנבנו על ידי פרנסואה מיטראן בפריז מבטאים היבט זה של
הבנייה. בעבודה זו נתמקד בארכטקטורה הגרמנית בימיו של ביסמרק הקנצלר של
גרמניה במאה ה .19 -

מקורות:

בנין עמודים אחר, אך מעודן יותר הוא st. George Hall שבמינכן שתוכנן על ידי H.L. Elmes (1814-1847) ב - 1840. היתרון הגדול שלו מצא בפשטות שלו אבל בעיקר בדרך שבה הארכיטקטורה בכן של המדרגות או הפלתפורמה, היכול להרים את ה"מקדש" שלו המורם כלפי מעלה.
מסיומן של מלחמות נפוליאון עד לתהילתה של מלחמת העולם השניה. עברו בדיוק 100 שנה - אך גרמניה היתה כעת היתה המדינה העשירה והחזקה ביותר בעולם ובאותה מידה גם המורכבת, הרומנטית, חסרת התרבות והמזוהמת ביותר. שלושה בתי ספר מצטיינים ואנטגנוניסטיים לארכיטקטורה פעלו בגרמניה זו לצד זו. ראשית היתה התחיה של
הסגנון המסורת קלסית, שנית היתה התלבות מתחיית הסגנון הגותי, שלישית היה השימוש שמצאו המהנדסים בברזל, זכוכית ומתכת. הקלציסטים והגותיות הרוויחו ממלחמת הסגנונות, מה שהביא תועלת מועטה לכל אחד חוץ מאשר למתחרים. כל אחד מהם החזיק באמונה הסגנונית שלו מסיבות שיכולות להיות ספרותיות, מוסריות, ואפילו אסטתיות,
אבל לעיתים רחוקות הין ארכיטקטוניות במובן שבו ארכיטקטים משתמשים בהם כדי לשרת את הצרכים של החיים. שני בתי ספר אלה לארכיטקטורה של ארכיטקטים מקצועיים הסכימו ביניהם רק על כך שעבודת המהנדסים - גשרים גדולים ותחנות רכבת אינם ארכיטקטורה בכלל.
מצב מסובך זה נהיה מורכב ביותר על ידי עבודות כמו המצאות טכניות מהירות ותהליכי ייצור, תוצאות של הגידול של הערים השחורות הגדולות תחיית הדת הרגשנית, ליברליזם, פילנתרופיה, קנאות עיוורת, ה- laissez fiaze והדומיננטיות של הבורגנות.
התחיה הגותית של גרמניה במאה ה -19 היתה כמעט בלתי נמנעת כמו תחיית הרומאיות בפלורנס במאה ה - 14. הרנסנס האנגלו והברוק היו תויד, אם יותר מאשר אופנה, לא יותר מאשר טעם מעמדי, לשון הציבור הכפרית ועיר השוק המשיכו לחיות והסגנון הגותי המשיך לחיות. לאורך המאת - כמו חוטי הזהב בשטיחים השחורים, דומה יותר למה
שקנת קלרק קרא "הזרם הלא נעים" - שאותם מוציאים בתחיה הגותית - שאותו מצדדים בתחיה הגותית, המגדל הגותי st. Mary's Warwick שנבנה ב - 1698 כאשר Vanbrugh תכנן את ה - Castle Howard , Wren Adam Soane.
יכלו כולם ביחד יכלו לייצר יחידה גותית כאשר Nash ארגן למעשה את המשרד שלו עם "מחלקה גותית" ובנה לעצמו ,טירה" מעודנת באי Wigrt. המשוררים יותר מאשר ארכיטקטים המשיכו לשמור בחיים על הרוח הגותית מהזמן בו מילטון כתב על "Studios clisters" ן - "Storied windows richly ctigh" ועד לספר של Tennyoon: "האידיליה של
המלך" היה שיר - קבוע.
Horace Wadlope החל לתת סגנון גותי ל - Strawberry Hill בתחילת 1750, עם אח ומדפי ספרים. ב - FontHill ב - Wiltshire ב - 1795 ג'יימס וואט בנה "Abbey" מהודר וריק מתוכן William BeckFord האקסצנטרי, ה - FontHill מילא עם דברים שאוהבים ויותר מכך בצורה מסיבית דברים מסוגננים - התקדמות על בסיס הרעיון ש"גותיקה"
היא בעיקר עניין של קשתית. לקראת סוף המאה, אריסטוקרטים רבים הרגישו גאווה בקשר העתיק שלהם - תחיית הגותיות היא בוודאי אספקט של הלאומיות - שהם בנו לעצמם טירות עם תעלות מגן וחומות אשנבים. ה - Culzean של Robert Adam (1777-96), Eaton Hall של Porden (1804-1812), Eastnor של Smirke (1810-1816) כמו הרסטורציה
הדרמטית של Windsor על ידי Jeffry Wyatville הם כולם באותה קטגוריה.
ב - 1834 חלק גדול של ארמון West minister המכיל את הבית הישן של המפרלמנט נהרס בשריפה. הגותיקה היתה כה חזקה באופנה, עד שחברי וועדת הפרלמנט שגדלו על ברכי הקלסיקה אבל בקולג'ים גותיים החליטו שהבית החדש של הפרלמנט יבנה בסגנון גותי אליזבתני. זbArry שבאותה מידה פעל בסגנון הגותי ובסגנון האיטלקי זכה בתחרות.
התוכנית שלו היתה מזהירה, לוגית קלה ויעילה. מכונה יעילה לממשלה בעלת שתי לשכות היה כאן מסדרון ארוך וסימטרי עד לנהר התמז. מספר מועט של מגדלים כוללה - Big Ben הוצבו בפינות מיוחדות.
בינן הפרלמנט של בארי מסמל את ההכרה בתחייה הגותית כסגנון לאומי, הקשת של Augustus Weby Pugien (1812-52) מייצג את ההכרה כסגנון נוצרי. שעה שהביקורת של Pegien הפכה אותו לבעיה קשה עבור רוב הלקוחות, הוא מצא בין המשפחות הקתוליות הוותיקות, כאלה שגילו נכונות לתרום לבניית כנסיות קתוליות. הבניין של כנסייה
טיפוסית של Pugien כמו St. Chud's Birmingham (1834) St. Giles's Cheadle (1841-6) הוא הגותי בויתר שבשנות ה - 40 נוטה להיות קשה.
Sir George Gilbert Scott (1811-78) יש לו חלק יחד עם Barry ן - Alfred Walterhause חלק מעורפל בכל שהיה בין הראשונים שהיו להם משרדים מאורגנים דגולים עם הרבה לקוחות.
Scott's Albert Memorial התחיל בכך ב - 1863, היה הצופה ההחילוקי במדליות הפרפר.
סיכום : סממנים לאומיים בארכיטקטורה הגרמנית
הארכיטקטים הגדולים של הדור השני של התקופה הרומנטית שהופיוע קצל לפני שנת 1800 היו בעיקרם תומכי התחיה הקלסית. הם הלכו שלב מתקדם יותר מאשר אבותיהם מעידן הברוק והם היו מצויידים בתיעוד שחסר היה לאבותיהם. הגידול ההולך ומתמשך בפרסומים המלא בציורים של מונומנטים קלסיים לא סלחו בכלל לבורות. באופן כללי,
האררכיקטים גם של התחיה הקלסית המפותחת היו פחות קיצוניים בצדקתם ממה שאמורים היו להיות מבחינה מקצועית. הם התייחסו יותר לעבודה עצמה מאשר להעתקת מקדשים. מתוך תקווה למצוא מודלים אחרים, יותר מאשר ספר העמודים הקלסי מאשר בשרידים הורמאים או היוונים, הם גילו ענין רב יותר בגילוי דברים שלא היו קיימים בעבר.
מציאות מדומיינת כמו במקרה של Pirro Ligorio במאה ה - 16 מצדיקה ניסויים רבים ורציונליזציה רבה חסרת תקדים למרות שרק על ידי פוריסטים ובישופים כמו Quatremere de Dwing רק עבודה טיפוסית ואותנטית של העת העתקיה נחשבה ראויה לאמולסיה, ממלכת Vitravius החלה להיות מאויימת לפני שנת 1800 ממקור בוגדני אחר בנוסף
לארכיטקטורה המדומיינת. סטודנטי הארכיטקטורה הרציניים ביותר הושפעו בעיקר מהמגמה הכללית של תקופתם בביצוע טיולים ססגוניים ביוון ובאיטליה. חורבות קלסיות היו בין העצמים הראשונים שהוגדרו כ"ססגוניים" באותה מידה שהוגדרו כ"מזוקקים,. הידע הארכיאולוגי היה מתקדם במידה נאותה כדי להבטיח שהארכיטקטורה הקלסית "היפה"
לא תהיה "ססגונית" חוץ מאשר במקומות שנבחרו ובקושי נמצאו ברומא. איטליה היתה עדיין מלאה עם מבנים מכל התקופות ש - Poussin ו - Claude אשרו אותם. ולכן האידיאל לכל הפחות של ה - "Itallian Villa" הנוסחה המקובלת של אמצע המאה ה - 19, נולדה בגרמניה, צרפת וגרמניה לפני סוף המאה ה - 18.
השפעה איטלקית זו היתה אפקטיבית במיוחד בצרפת. בה היא הוטמעה בתחיה הקלסית כסוג מיוחד של רנסנס-רנסנס. Percier ו - Fontaine היו בין הראשונים - ב - 1798 שפרסמו מבחר כללי של קונסטרוקציות איטלקיות מהמאה ה - 15 ומהמאה ה - 16. ספר אחר שלהם הודפס ב - 1812 והוא מטפל בדוגמאות מאוחרות ומשוכללות יותר. בעקבותיו
של ספר זה Grandiean de Monting פרסם ב - 1815 עבודה בשם Architecture toscane שבו הדגש היה באופן טבעי על המונומנטים של המאה ה -15, אבל עוד לפני כן חלק גדול מספריו של durand: Pre'cis de `lecons חזיתות המבנים היו מבוססים על עבודה איטלקית בפשטותה הגדולה. רבים מהם היו מחוספסים או בעלי אופי של ימי הביניים
ועם זאת כולם היו סימטריים. Durand הציג גם פרוייקטים איטלקיים גמורים וסוגים שונים של בניינים, ללא שימוש בסדר כל שהוא רק התכננונים המונומנטלים והמפוארים שלו עבור ארמונות מלכותיים וכך הלאה היו עקביות עם תחיית העתיקותיות. ב - 1827 ההשפעה החדשה התרחבה למימדים כאלה וכה מקובלת בארכיטקטורה המקומית עד
שהשרטוטים שהודפסו על ידי Urbain Vitry ב - Proprietaire architecte בדרך כלל לאחר ביצוע בעבודה צויינו בוודאות בתור שכאלה. זה חלק מהאמת של הבתים שנבנו ובתים אחרים שהודפסו על ידי Nozmand ב - 1837 בספרו Paris moderne, תאריך שבו הופיעו הרבה מסמכים ממקור ראשון.
איטלקיות זו בקושי שינתה את החומרה המלנכולית שהתפתחה בצרפת אפילו עוד לפני המהפכה. ה - Se'minaire Saint Sulpice החד פעמי שבפריז. מונומנט מעודן שהוחל בהקמתו ב - 1820 ע"י Godde הוא חמור ביותר, שפוי ומחוסר כל קישוטים מאחורי הפנים המגושמים של הקירות ושל קשתות ה - Bramantesque של החלונות. כמו רבים
מההצהרות של התקופה הרומנטית לפני התקבלותו של הטעם האקלקטי באמצע המאה ה -19, הרנסנס-רנסנס היה במשך תקופה ארוכה בצורה מובהקת אימון בחזון, הרחבה של ההערכת המוצרים המעודנים בצרפת. הם במובן מסויים חלק מהפלטות של dUrand ב - Recueils החסרים את הרצינות הארכיאולוגית של Percier ו - Fontaine או Grandjean de
Montigny שהציעו להקים במקום המונומנטים הגדולים של פלורנס ורומא הדפים מעודים ובכמות גדולה של קונסטרוקציות כפריות. אלה האחרונים הם כה אותנטיים ברומנטיות שלהם שהם בקושי יכלו להתקיים בתור שרטוט. זה בולט במיוחד בספרו של Schult שהם היו חייבים להיות סידורים ארכיטקטוניים ברעיון איטלקיים ע"י "הנוסע הציורי,
מכיוון שהם לעולם לא הוצאו לפועל, הם בקושי בונים ארכיטקטורה.
הרנסנס-רנסנס השאיר את חותמו בעיקר באיטליה ובצרפת מתחילת המאה ה -19, אבל בגרמניה ובגרמניה הוא הופיע קצת מאוחר יותר ולא היה בעל חשיבות רבה עם שהתחיה הקלסית החלה לדעוך. אפילו אז הוא השתלב בעיקר עם תחילת הטעם האקלקטי או עם תחיית ימי הביניים. ארכיטקטים אנגליים וגרמנים מהתחלה הושפעו במידה פחותה מהקלסיקה
הקשוחה מאשר הצרפתיים. המונומנטים הטובים ביותר היו חופשיים גם מהשעמום והגדלות הקרה שהצרפתים גילו כלפיהם חובה רבה עוד לפני המהפכה. המעודנים שבהם היו לכל הפחות אקלקטיים במידת מה בסגנון ובמידת מה גם הגיוניים לכן אפשר להתייחס אליהם ככאלה שחזו את הארכיטקטורה של המסורת החדשה.
זוהי טרגדיה מיוחדת של התקופה הרומנטית שהמונומנטים המעודנים ביותר שלה נבנו כארכיטקטורה כמו גשרים ואולמות תצוגה או שהיו באיכות גבוהה בגלל שהמשיכו במסורת הברוק, או שהיגיעו למעמד גבוה של יצירת מה שהוא חדש בזכות יכולתם לצפות קדימה להיבט הרציונליסטי של אטלקיות הסגנון שלו הופיע לפני השנים האחרונות של המאה
ה - 19. לכן אפשר לציין כדבר אמיתי שלא היתה ארכיטקטורה רומנטית גדולה בתור שכזאת.
התקופה שלאחר 1800 אי אפשר להגיד עליה שלא היו בה מונומנטים מעוררי ענין שאי אפשר היה לבנותם בתקופה אחרת, אך הם באופן יותר מידי עקבי כמו הפברוקים המאפיינים את תחילת הרומנטיקה, יותר כאילוסטרציות של נקודו מבט חדשות מאשר בעלי מהות פנימית משלהם זה פחות מדכא לקרוא על המבנים ה"עניים" שלהם מאשר לצפות בהם.
להוציא קבוצה קטנה של ארכיטקטים גאונים, התכונות שלהם מקבלים הערכה טובה, לכן באיורים של ספרים שיש בהם קווי חריטה, גוונן מים. לתיגורפיות מאשר הם במציאות שהזמן השחית. יתרה מזאת הוא יכל לפקח על הטבע בצורה מושלמת יותר מאשר הארכיטקטים הבונים, בלי להתייחס לנופים אפילו הטיסות הקיצוניות של הרומנטיקה
השימושית, בתי קרח מצריים ורפתות מצריות הם לא אבסורדיים כאשר הם בהדפסים עם נשורת או סביבה אלפינית.
יחד עם זאת, אין לשכוח שלמרות העובדה שנשעים שינויים בנסיונות הארכיטקטונים בתקופה המודרנית נעשים תחילה בשני מימדים. האמנות לאמיתו של דבר קיימת בשלושה מימדים. אפילו בתקופה שחסרה בה עבודה באיכות גבוהה. ההיסטוריה יכולה רק באופן מקרי וחלקי לדון בשינויים בנקודת מבט. ההישג המשמעותי בתומנטיציזם בעבודה בפועל
מופיעה במאה ה - 19 למרות שמספרן של עבודות אלה קטן ראוי להשוות אותם עם מונומנטים מוקדמים ומאוחרים יותר.
אפשר לומר בבטחה וללא שום ספק שהארכיטקט הגדול ביותר בראשות המאה ה - 19 היה Siz Johan Soane, נולד ב - 1753 ונפטר ב - 1837 במשך כל שנות פעילותו בתקופת הסגנון של לואי ה - 16 והתחיה הקלסית. הוא מסווג עם התקופה המאוחרת, אך העבודות החשובות שלו מייצגות בעיקר את התקופה הרומנטית. התכנונים של תקופת צעירותו
שבהם המשיך השילוב הברוקי-הרומנטי בגרסה הגרמנית ואשר האחים אדם עשו בהם שימוש, יש בהם מקוריות מועטה וחסרי משמעות מיוחדת יתרה מזאת, ברבים מהפרוייקטים השאפתניים שלו של שנותיו האחרונות כמו בהנחיות שלו באקדמיה המלכותית, הוא המשיך לכופף קשתות לקשתות קלסיות ואפשר שימוש בהנחיות בפזרנות לא רציונלית. אבל
בתכנונים היותר אינדיבידואלים שלו אף אחד מבני תקופתו אינו מעפיל עליו אפילו לא האמנים של המסורת החדשה שהוא היה אחד ממבשריה.
בבניית בית ה - Tyringham שהתבצע בין 1793-1800 הוא התנסה בצורה כמו כל ארכיטקט ברוק אחר, אך בצורה שקטה ואופנה שמורה יותר, שעה שארכיקטי הברוק עבדו בצורות טהורות כמו עם חרסית הוא עבד עם מפסלת שיש. כמו בעבודה של Robert Adam אפשר להבחין בקשר מסוים עם "הצבעוניות" של Vanbrugh כמו שקיימת השפעה קטנה יותר של
ה - Sublimity של Piranesi.
ב - Tyringham, Soan מנע כמעט שימוש בהנחיות. בכניסה האחורית של המשך, בגשר ובחזית הגן של הבית הוא נתן ביטוי מלא לפשטות של מבנה הבית והשיג הרמוניה בתוך המסה וקו יוצא מן הכלל של פשטות ואלגנטיות. בדרך השימוש בפרטים הוא היה מאוד כלכלי. הוא נמנע כליל משימוש בכרכובים אך במקום זאת השתמש בחריתות פנימיות וזה
היה קישןט שלא היה תקדים בשימוש בו. זה סיפק דקורציה שהוא פיתח מאוחר יותר בווורטואאזיות רבה במיוחד בקבר שלו עצמו, גם כשהשתמשו בהנחיות ב - Tyringham, בחזית הכניסה ובכניסה לאכסדרת הבית, הם היו צנועים בצורה יותר מדי מושלמת גרפי שהתקופה דרשה זאת, כדי שישתמשו בהם. בתכנונים אחרים שלו הוא השיג טוהר רב יותר
כדוגמת זה שב - Rutterfon אבל לעולם לא בשלמות עבודה כזאת.
בספרו Sketches in Architecture שפורסם ב - 1798 ואשר הכינו 5 שנים קודם לכן, הוא מספר פרוייקטים בעלי אופי פשוט ביותר עבור מספר קוטג'ים כפריים אם אכן היו נבנים הם הן מוכחים כתקפים באופי הרצוני שלהם ב - Tyringham. ספרו זה הוצג כתקדימי בתחום זה בספרו ש Plaw, Rural Architecture ב - 1785 ובספרו של
Middleton: Picturesque and Architectural views for cotlages etc. מ - 1795. שני ספרים אלה כפי ש - Hussly מציין זאת הם בעלי חשיבות הסטורית. התכנונים של Soane הם מחוספסים אך בעלי קשיחות סימטרית בקומפוזיציה היסודית שלהם הם היו קלסיים למרות השימוש הרב ב - Gothic mullions. תכנוני הווילות שלו בספר זה
דומים לאלה של Adam. אך בבתי הקרח ובמלאים המתוארים בתור קברים, בהתאם לכוונות שלו הוא היה המפעל הגדול ביותר שלו, יותר מאשר עבודות המופת שלו, היה הבנק של גרמניה שנהרס עכשיו בחלקים הטובים ביותר שלו. הוא עבד על כך פחות או יותר ברציפות בין 1788-1833. על הקירות החיצוניים נעשה שימוש רב בהנחיות. רק בקישוטים
יותר מאשר בחומרה היוונית מופיעה המיומנות היצרתית שלו. החדרים שבפנים עם הקימורים המרוצפים שלהם מייצגת ההנדסה המתקדמת של תקופתו. הדקורציה היתה גיאומטרית או בקווי חריתה המדגישים את המבנה. Soane עבד בעיקר עם החלל ואפילו עם אור לקבלת מפרטים של צורות אבסטרקטיות והוא זכה להערכה כפי שלא זכה לה שום ארכיטקט
שאנו מהזים עם הברוק. אבני הזיזים וה - Annunitiesשבהם השתמש מראים על וירטואוזיות בלתי רגילה בשינוי העקרון החצי מעגלי וקשתית הגלילים המקוטעים שהוחלפו בצוהרים בצורת צוהרים תלויים. כפי שזה נראה בפרוטרוט Ingres Ruphal כאן הרנסיות המרכזית של הרנסנס וגם של הפריטוטיסים הביזנטיים שלהם נראים שהם מדוכאים על
ידי ארכיטקט שלא חשב עליהם בכלל.
המודלים של soane היו רומאיים במובן מסוים, אך יותר טכניים מאשר אסתטיים. הוא היה קודם לכל מהנדס שהיה מעוניין להשיג משרדים מונומנטליים שיש בהם חללים מוארים ומאווררים היטב. לאפקטים האסתטיים לא היה כמעט שום קשר לעבר הרומאי. הרוטנצה המרכזית היא למעשה זיכרון של הפנתיאון. היא מספקת את המתח האידיאלי של
הסכמה בעיקר בצורה אבסטרקטית לרוע המזל, למרות שנעשה שימוש טוב בפסל, הוא לא היה טוב במהותו.
בתחילת שנות ה - 50 של המאה ה -19 אף ארכיטקט גרמני לא יכול היה לרכוש השכלה פורמלית בארכיטקטורה גותית. הכשרת ארכיטקטים היתה בידי המדינה. המדינה היא שהחזקיה וממנה אקדמיות ופוליטכניקומים טכניים ותפישת העולם החינוכית של מעצביהם של בתי ספר אלה היתה יותר תולדה לתיאוריות המבוססת על דעות קדומות של המפקחים
ושל הצוותים שעבדו איתם. במינכן ובקרלסוואה. שיטה זו קיבלה ביטוי מעשי בערים שונות בגרמניה. במינכן ובקרלסוואה לימוד שיטתי של יסודות ה - Rundbogenslil, בברלין אנדוקרינציה נידונית לכיוון אהבה אקלקטית של הסגנון היווני על ידו של Shinkel. ארכיטקט שרצה ללמוד סגנון גותי, נאלץ היה למעשה ללמוד זאת לבד, בפרט
בהתחלה, כמו שרבים עשו זאת בדרך של ביצוע רסטורציות בכנסיות. בשל מחסור במפרטים טכניים של תכנון שעליהם אפשר לסמוך, הארכיטקטים הגותיים הראשונים נאלצו להיות המורים של עצמם. George Moller, Carl Alexsander Helcliloff ו - Jonhanan Claudius Lassaulx עשו זאת בדרך של לימוד הסגנון בדרך של בחינה מעמיקה
אינטנסיביות ויסודות של בניינים מימי הביניים. האותודידקטים הגותיים שרצו מונומנט אחד למשנה עם ואשר בצעו מדידות מפורטות הפכו לדמויות מפורסמות וצבעוניות בגרמניה.8
ארכיקט שהוכשר באקדמיות הרשמיות היה זה עדיין אפשרי לשפר את השכלתו על ידי לימוד הסגנון הגותי, טיהור השאריות של הסגנון הקלסי, George Gottlob Ungwitter ניצל את לימודיו הפרטיים שנמשכו 9 חודשים ללימוד ה - Libeck בכדי להתגבר על המורשת של לימודים באיטליה של Friedrich Burklien שבמינכן, אותו הדבר עשה
(1818-1902) Conrad Wilhalm Hasel נשא בתיקו רשימות Rundlogen Slif כאשר חזר ממינכן, אז הוא למד דברים חדשים כאשר שהה שנה אחת כארכיטקט רפטורציות במנזר מימי הביניים שב - Loccum שליד הנובר, לימוד עצמי החל להשתלם, שעה שבתי הספר הראשונים לארכיטקטורה החלו לצרף מורים בסגנון גותי לפקולטות שלהם ב - 1849 Hasel
הצטרף לפולטכניקים של הנובר והחל להתרחק אט אט מתוכנית Rundbogenslif שעוצבה על ידי Erenst Ebeling. בית הספר הגבוה הפוליטכני שב - Kosel היה מצודת Rundbogenslif, כאשר Ungewilter הצטרף לפקולטה ב - 1851, מה שגרם למבוכה בקרב המורים הוותיקים. עם זאת, התהליך היה איטי והצוות הוותיק המשיך לגלות חשדנות עויינת
כלפי הסגנון הגותי. כאשר Ungewitler נכנס פעם ראשונה לכיתת הלימוד מי שהוא רקא לו מאחורי הגב"ישועיסט".9
וכך, למרות הישגם מקומיים, בתי הספר הגרמניים לארכיטקטורה נשארו במובק אני-גותיים. הסטודנטים הראשונים שסיימו את אוניבירסטאות הנובר וקאסל עם איזו שהיא הכשרה גותית רשמית היו חדשניים. הדרישה לארכיטקטים אלה היתה כה גדולה עד ש - Ungewitler בקושי היה מוכן להשאיל את הסטודנטים שלו לארכיטקטים אחרים כמו Statz
בקלן או גוסטב מרטנס בקייל 10 10 Reichensperger העריך מאוד ארכיטקטים אלה והוא השקיע הרבה ממרצו למיוזמתו כדי שיכינו עצמם לפרקטיקה גותית. אך למרות הסימפתיה והאהדה הרבה שלו בתכנון ובביצוע רפורמות מרחיקות לכת בבתי הספר לארכיטקטורה, הוא לא ראה בבתי הספר הפוליטכניים זירה עתידית לסגנון הגותי. החזון שלו היה
תחייה גותית מחוץ לבתי הספר של המדינה ומחוץ לטווח ההשפעה שלה ושל האקדמיה. Reichensperger לא רק סימן של מחלה מבחינתו זה היה מצב בריא במצב שהתהווה הוא היה עד לפריחתה הוזנה על ידי מקורות שלא מצאים בטווח הצל של בתי הספר של המדינה. האימון המעשי שהתנסה בו אדם כמו Vincenz Stusz בקתדרלה של קלן היה עבורו מודל
לחינוך ארכיטקטוני. מאז 1845 Reichensperger מתח ביקורת קשה על המדינה ועל המונומנטים הכשולים שלה כצעד הכרחי לקראת רפורמה ארכיטקטית. בעבודה הספרותית Die Chrislich - germanische Baukunst הוא הניח שרפורמה זו תפרח בבנייני הארחה שיחקו את בוני הקתדרלות של ימי הביניים. מבנים אלה ולא האקדמיות לארכיטקטורה או
משרדי בנייה של המדינה, יהיו העריסה של הארכיטקטורה הגותית החדשה שתיוולד. מתוך ידיעה שגילדות של בונים ומתכננים של ימי הביניים יהיו הבסיס שעליו ישענו הארכטיקטים המודרניים.
Reichensperger הקדיש רבות מזמנו החופשי לאיסוף וליקוט ולארגון מסמכים על ההסיטוריה המוקדמת של גילדות אלה. ב - 1845 הוא הדפיס והפיץ מחדש היה העבודה של Mathias Roritzer: Gereckligkuf Buchlein Von der Failen - עבודה שבדקה את התזרים הגאומטריים שנעשה בהם שימוש רב מאוד בגילדות בתור כלי תכנוני. ב - 1849
הוא הדפיס טקסט אחר מאמן בנייה אחר. שעה שישב בפרלמנט הוא כתב באופן סדיר על מבני מוגרים של ימי הביניים ופירסם חלק מצווים של בית המשפט מימי הביניים שהוא אסף. מכון זה של ימי הביניים המטפל במבנים היה מושא התעניינותו העיקרי כאשר הגיע לברלין ב - 1851.
אחרי שהייה של מספר חודשים במרכז הפעילות בפרוסיה Reichensperger החל להשתוקק אלי קרב. הממסד האמנותי הארכיטקטוני המקומי היה חשדן מאוד לגבי זה שבא מבחוץ, ה - Catholic Rlinelsndet שהתמחה בתוך סמכות באמנויות. הפך לאישיות לא רצויה, אחרי שה - Deutoches Kunstblatt תקף את אחד המאמרים שלו בחריפות ב - 1951 תוך
כינוי כאיקונולסט המתנגד לעבודות הנעשות בהווה. התשובה של Reichensperger היתה שמה שעומד בראש מעייניו היה מכלול של גורמים פרגמטיים מאשר הישגים אמנותיים. שעה שהוא סוגר עבור בנייה סיתות וגילוף הם תומכים באיסוף, שימור, ציור והסבר ב - 1852 פעילותו דיעותיו של Reichensperger היו כבר ידועות ברחבי גרמניה והוא
הפך לדמות נערצת באותו זמן גדלה מיומנותו בפוליטיות התן ןקח של הפרלמנט וזה נתן את ביטוי בפעילותו הארכיטקטונית. הרבה יותר פרגמטית ונינוחה וזה בא לידי ביטוי בצילנים שלו עם הארכיטקט הפרוסי Zwirner שאופיינו בגמישות ובפשרות. כל זאת למרות הדיגמטיות הגותית הרטורית שלו. אפילו מבין המולמדים שב - Kunakblatt לא
התייחס אליו יותר כאל אויב נצחי של ה - Bauakademie וזה בא לידי ביטוי בדבריו ב - 20.2.1852.
"I believe that if that which has been so often deliated here is ever to become a reality, mamely a simplification of the state administration the institute under discussion (the Bauakademie) and all its related institutions must vanish from our budget. I hope that we will thereafter acquire
straightforward apprentics and deft masters once more".12
Reichensperger לא היה מעוניין להרוס אף בנין בלי שיביא קודם לכן תוכניות לבניית מבנה חדש. המודלים ששימשו אותו למערכת חינוך ארכיטקטונים חדשה היו בנמצא ב - Bauhiilte מכון לבנייני מגורים של ימי הביניים. הוא הציע להקים מערכת לימוד חדשה שתחליף את האקדמיות של המדינה. הכוונה שלו להקמת מערכת מבנים בהיקף
לאומי שתקיף בקתדרלות של ימי הביניים או מונומנטים אחרים ותחיה נתונה לפיקוח מקומי ולא ארצי. הארכיטקטים בוגרי מוסדות אלה יהיו קרובים ברוחם לרוחם של הבונים מימי הביניים מאשר לאכיטקטים המודרניים.
בשנות החמישים המוקדמות Reichensperger יצר קשר עם חלק ממובילי הזרם הגותי באירופה. עם בני ברית כמו Lassus - Didron בצרפת ו - Scott ו - Pugin בגרמניה הוא נטל חלק חשוב בתנועה הבינלאומית אבל התחיה הגותית שלו פותה מעבר לארכיטקטורה. היה לכך היבט פוליטי רחב ביותר. Reichensperger טיפח קשרים עם העולם הפוליטי
עם בני ברית זרים. קשרים אלה בעיקר עם גרמניה וצרפת היו הזרוע הפוליטית של התנועה הגותית הבינלאומית. הבניה קיבלה תאוצה חזקה וכפי שמציין זאת Michael Lewis:
"Major Gothic town halls were now rising in Munich. A region of lissur Gothic secular buildings were already completed, under construction, and being projected, and in the newby acquized German territories rang strong currents of support for medieval architecture".14
לאחר 1871 עם מיניו של ביסמרק לקנצלר ניהול הארכיטקטורה בגרמניה כולה רוכז כולו תחת קורת גג מנהלית אחת בברלין. משרד הבינוי (Bauamt) של כל עיר ושל כל פרובינציה הועמדו תחת פיקוחו של המשרד בברלין לכן כל אישור לבנייה מונומנטלית חייב להנתן על ידי משרד הבינוי האימפריאלי. תחת פיקוחו של המשרד האימפריאלי
הועמדו גם כל הערים ששימשו בירות מקומיות וקיבלו מעמד של פרובינציות והם היו עדים להקמת מבנים שסימלו את מעמדם החדש.
דוגמאות למבנים כאלה הם משרדי הדואר, תחנות רכבת, בתי משפט, מנהל המשטרה וקסרקטינים צבאיים. מבנים אלה הן מבחינת המיקום שלהם והן מבחינת הפונקציות שלהם הפכו למבנים החשובים ביותר בערים שבהם הוקמו.13
ביבליוגרפיה
1. אלחנני אבא - הארכיטקטורה כאמנות וכמדע אונ' משודרת ומשרד הבטחון 1994 עמ' 15.
2. וסרמן הנרי - אירופה ערש הלאומיות האונ' הפתוחה יחידה 1, 1990 עמ' 3.
3. ולנטין וויט-קורות עמי העולם הוצאת אקיאסף 1969 עמ' 199-200.
4. אנדון בנימין - לאומים ומדינות עם עובד 1980 עמ' 27-28.
5. רודולף פורהאוס - ציפייה ומפרוי. התודעה הלאומית הגרמנית בתקופה קריטית 1815-1848 בתוך מרמן משה משברי הלאומיות הגרמנית במאות ה - 19 וה - 20 הוצאת מגנס 1983
6. יורגן קורה בילפלד - חדלון הלאומיות הפרוגרסיבית ברייך השני שם עמ' 85.
7. אנציקלופדיה לפילוסופיה הוצאת פרידמן 1967.
8. Loretta Santine - Rome and Vatican Plusigrag 1977 p. 18
9. Chashel A. - Italian Art Mcgrew Thiel 1963, p. 315
10. Giovanna Magi - Paris Bonechi Publishers 1974, p. 15
11. Edward Crankshow - Bismark Macmillan London IMD 1981 p. 197
12. Gordon Craig - Germany 1866-1945 Oxford Universing Press 1978 p. 59
13. G.P. Goach - Studies in German History Cambridge University Press 1948 p.39
14. Grand Robertson - Bismark Constable and company 1918 p. 363
15. Sulzbach W. - Zur Definition and Bychologie Von "Nation" and Nationallewusstien" Politische Vierteljaresschist III 1962 pp 139-168
16. Minogue K.R. - Nationalism Princeton University Press 1967 p. 115
17. J/H. Headlam: Bismark and the Foundation of the German Empire 3rd rev. ed. 1922 p. 153
Herman Kinder Werner Hilgamann - The Penguin Atlas of a world history Vol. 1 Penguin Books 1980 p. 60
18. H.V. Wehler - Das Deutsche Keuicreich Gottingen 1975 p. 279
19. Herman Kinder, Wener Hilgemann - The Pengiun Atlas of World History p. 65
20. Cassires F. - Sfudien Zue Detschen Geisesgechichte Leipzi
אלחנני אבא - הארכיטקטורה כאמנות וכמדע אונ' משודרת ומשרד הבטחון 1994 עמ' 15.
וסרמן הנרי - אירופה ערש הלאומיות האונ' הפתוחה יחידה 1, 1990 עמ' 3.
שם עמ' 4.
4 שם עמ' 20.
3? Loretta Santine - Rome and Vatican Plusigrag 1977 p. 18
3? Chashel A. - Italian Art Mcgrew Thiel 1963, p. 315
3? Giovanna Magi - Paris Bonechi Publishers 1974, p. 15
5 ולנטין וויט-קורות עמי העולם הוצאת אקיאסף 1969 עמ' 199-200.
6 שם עמ' 240.
7 שם עמ' 246.
8 Edward Crankshow - Bismark Macmillan London IMD 1981 p. 197
9 Ibid p. 59
10 Gordon Craig - Germany 1866-1945 Oxford Universing Press 1978 p. 59
11 G.P. Goach - Studies in German History Cambridge University Press 1948 p.39
12 Ibid p. 175
13 Grand Robertson - Bismark Constable and company 1918 p. 363
14 Sulzbach W. - Zur Definition and Bychologie Von "Nation" and Nationallewusstien" Politische Vierteljaresschist III 1962 pp 139-168
15 אנדון בנימין - לאומים ומדינות עם עובד 1980 עמ' 27-28.
16 Minogue K.R. - Nationalism Princeton University Press 1967 p. 115
17 רודולף פורהאוס - ציפייה ומפרוי. התודעה הלאומית הגרמנית בתקופה קריטית 1815-1848 בתוך מרמן משה משברי הלאומיות הגרמנית במאות ה - 19 וה - 20 הוצאת מגנס 1983
18 Ibid p. 59
19 Ibid p. 65
20 יורגן קורה בילפלד - חדלון הלאומיות הפרוגרסיבית ברייך השני שם עמ' 85.
21 J/H. Headlam: Bismark and the Foundation of the German Empire 3rd rev. ed. 1922 p. 153
22 Ibid p. 211
23 אנציקלופדיה לפילוסופיה הוצאת פרידמן 1967 עמ' 162.
Herman Kinder Werner Hilgamann - The Penguin Atlas of a world history Vol. 1 Penguin Books 1980 p. 60
25 שם עמ' 88.
26 H.V. Wehler - Das Deutsche Keuicreich Gottingen 1975 p. 279
27 Herman Kinder, Wener Hilgemann - The Pengiun Atlas of World History p. 65
28 Cassires F. - Sfudien Zue Detschen Geisesgechichte Leipzig Diver 1916 p. 243
1 W.R. Lthaby - Form in civilization, London, Oxford University Press 1921. Chapter VIII "Modern German Architecture and what we may learn from it.
1 W.R. Lethaby - Form in civilazation London, Oxford University Press 1922 Chapter IX "Architecture and Modern Life"
8 Michael J. Lewis - The Politics of the German Gothic Revival August Reichensperger The Architectural history foundation 1993 p. 152
9 Ibid p. 152-153
10 Ibid p. 153
12 Zeichrift fur praktische Baukunst 12 1852: p. 295
14 Michael J. Lewis - The Politics of the German Gothic Revival Ibid p. 247
שיאה של הבנייה הלאומית הגרמנית היה ללא ספק בתקופתו של היטלר הבנייה המונומנטלית של הנאצים היתה מגמתית ובאה כדי להרשים ולהטיל אימה כאחד .
הבנייה הלאומית בסמנו שלן ביסמרק היתה אם כן מצומצמת ביותר, אולם עדיין ניתן למצוא סממנים לאומיים בתקופתו של ביסמרק, סממנים לאומיים הבאים לידי ביטוי בבנייה גדולה ומוגזמת בסממנים גותים בולטים. הסממנים הגותיים חותרים לתקופה הגרמנית השבטית הקדומה, זו אותה תקופה המבטאה את הרצון והזיכרון הלאומי הגרמני.
13 Cullen - `Der Reichshuy" Deutsche Bauzeiteing 6 no. 26 J. Aug. 20 1872

תגים:

לאומנות · אדריכלות · באוהאוס · היסטוריה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הארכיטקטורה הגרמנית בתקופת ביסמרק וקשריה לתנועת הלאומיות הגרמנית", סמינריון אודות "הארכיטקטורה הגרמנית בתקופת ביסמרק וקשריה לתנועת הלאומיות הגרמנית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.