ניתוח וסקירה של ביטוחי בריאות לסוגיהם-יתרונות וחסרונות

תקציר העבודה:

תוכן עניינים
1. מבוא
2. סקירת הבעיות המתעוררות בביטוח בריאות
3. הרעיון של ביטוח בריאות - שינת הסיכון
4. הסיכון האנדוגני - The moral hazard
5. האם נותני שירותי בריאות אמורים להיות מלכ"ר?
6. הקשר בין הביקוש לביטוח בריאות לבין הביקוש לשירותי הבריאות
7. שוק תחרותי וכשל השוק
8. ההבדלים בצריכת שירותי מערכת הבריאות בין המבוטחים לבין אלו אשר אינם מבוטחים
9. השפעת ביטוח בריאות על פערים חברתיים
10. ביטוח בריאות ציבורי
11. מודלים נבחרים לביקוש לשירותי רפואה ולביטוח רפואי
12. על בסיס תשלום בעת קבלת שירות על בסיס תשלום קבוע (פרמיה)
13. שילוב של שני הנ"ל
14. השלכות לגבי מערכת הבריאות בישראל
15. חוק ביטוח בריאות ממשלתי
16. סקר שימוש בשירותי הבריאות: ממצאים עיקריים
17. סיכום ומסקנות
18. ביבליוגרפיה

תמצית
מגוון סוגים של ביטוח בריאות קיימים בעולם, ולפעמים אף באותה מדינה אנחנו מסוגלים למצוא גישות שונות כלפי התשלומים, כיסוי ההוצאות וכו'. השאלה הראשונה שמתעוררת היא: האם קיימת שיטה אחת, יציבה ואוניברסלית,
המסוגלת לתפקד ולפתור את כל הבעיות הקשורות במערכת הבריאות בצורה היעילה ביותר, כך שכל המדינות יוכלו לקיימה?
התשובה כרוכה באופי (או מבנה) הקשרים בין הביקוש לשירותי הבריאות לבין הביקוש לביטוח הבריאות והבריאות עצמו. כלומר, האם ביטוח הבריאות משפיע על הביקוש לשירותי הבריאות? התשובה היא כן, וזאת, בעצם, הבעיה העיקרית של כל מערכת בריאות ללא קשר למדינה ולווריאציות בשיטה שאותה מדינה מקיימת.
כבר מזמן שירותי הבריאות (בתי חולים, טיפול רפואי, תרופות וכו') הם מהיקרים ביותר ורק קבוצה מאוד מוגבלת של אנשים יכולה לצרוך את השירותים על ידי תשלום ישיר עבור השירותים האלו. לפיכך אנשים מעדיפים לשלם דמי ביטוח כל תקופת זמן מסוימת (למשל, חודש). הביטוח אמור לכסות את כל הוצאותיהם של האנשים על שירותי הבריאות, כאשר צריך להשתמש בהם.
ללא הביטוח האנשים היו בוחרים את הטיפול הזול ביותר (או זו, המתאים ביותר לצורכיהם), מכיוון שהטיפולים הרפואיים הם יקרים מאוד. לעתים, האדם היה מעדיף לא לפנות לרופא בכלל. במצב שהאדם מבוטח, הוא לא יחשוב האם לפנות לרופא או לא, והרופא המטפל לא יתחשב במחיר הטיפול או התרופות, מתוך ידיעה שהאדם עצמו לא משלם עבורם.
קל לראות כי נוצר מצב שבו קיימת צריכת יתר של שירותי הבריאות. כל פרט רואה את עצמו כ"קטן", אשר לא יכול להשפיע על המערכת כולה, ומכיוון שהוא ממקסם את פונקצית התועלת שלו, בוודאי יבחר בשירותי בריאות הטובים ביותר ויתכן היקרים ביותר בין אלו הקיימים בשוק, אם הדבר מתאפשר לו. הבעיה נקראת "moral hazard" והיא נוצרת תמיד, כאשר לצרכן קיימת ברירה "לנשוע חופשי" על חשבון המערכת.
מאוד קשה לפקח את התנהגותם של צרכני מערכת הבריאות ולהגבילם בתחום צריכת התרופות וטיפולים רפואיים. יכול להיות שצריכתן של שירותים מסוימים הנחשבים כיקרים היא מוצדקת לאדם אחד, אך לא מוצדקת בכלל לאדם אחר אשר, בהינתן מחלתו, יכול להסתפק בטיפול זול יותר.
במילים אחרות, אנחנו רואים, כי פרט לסיכון ישיר, הקשור לאופי ביטוח הבריאות (המערכת לוקחת על עצמה את הסיכון שתצטרך לשלם עבור שירותי הבריאות שאדם משתמש בהם) המערכת אמורה להתמודד גם עם הסיכון העקיף, המתעורר עקב .moral hazard
בפרק הבא נסקור את הבעיות העומדות בפני מערכת ביטוח הבריאות. כפי שראינו, בעיית moral hazard עלולה לייקר בצורה ניכרת הן את תשלומי הביטוח הרפואי והן את שירותי הבריאות עצמם (הצרכנים מגדילים את הביקוש לשירותי הבריאות מכיוון שהם אינם משלמים עבור שירותים אלו). עקב כך, השוק יכול להיכשל. השאלה שנשאלת היא, באיזה צורה מערכת ביטוח הבריאות יכולה לשרוד ובנוסף לכך להביא את השוק לפתרון האופטימלי? נראה, האם מלכ"ר הוא המוסד הפותר את הבעיה בצורה היעילה ביותר.
הפרק השלישי דן בבעיות מסוג אחר. בגלל האסימטרייה באינפורמציה (הצרכן בטוח יודע יותר על מצב בריאותו מאשר המבטח) השוק התחרותי לא תמיד מספק פתרון יציב ויעיל (פרטו אופטימלי) ולפעמים השוק יכול להיכשל. נדון
בפתרונות האפשריים האמורים לפתור את הבעיה.
בנוסף לטיפול בבעיית שינת הסיכון, לביטוח בריאות יש היבט חשוב נוסף. כפי שאמרנו, שירותי הבריאות הם יקרים מאוד ולא כל אחד מסוגל להרשות לעצמו (מבחינה פיננסית) להשתמש בהם באופן ישיר. בכך, ביטוח הבריאות משחק תפקיד חשוב בצמצום הפערים החברתיים: אנשים עניים יחסית (המבוטחים) יכולים לצרוך אותם שירותי הבריאות שהעשירים צורכים.
בפרק הרביעי נדון במודלים הנבחרים המסבירים את התנהגותם של צרכני ביטוח הבריאות ואת הבעיות הכרוכות בהתנהגות זו. נסקור את הגורמים המשפיעים על הבריאות וביחד עם זאת נראה, כיצד גורמים אלו אמורים להשפיע על הביקוש לשירותי הבריאות וכיצד מערכת ביטוח הבריאות מגיבה על כך.
הפרק החמישי דן במערכת הבריאות ובמערכת ביטוח הבריאות בישראל ובבעיות הקיימות במערכות אלה על רקע התיאוריות הנדונות לעיל.

מקורות:

גם המצדדים בתשלום לפי שירות כשיטה לתיגמול רופאים מומחים עשויים להטיל ספק בהתאמתה לרופאים ראשונים. תפקידם של רופאים אלו אינו מתבטא כמעט במתן טיפול לחולה, אלא בדאגה לתיאום הטיפול הכולל הניתן לו.
בשיטת התשלום לפי שירות לא קל לתגמל רופא על נטילת קורות המחלה (אנמנזה) בצורה נאותה, על חינוך החולה, ועל גילוי אמפתיה.
שיעור המגעים בין הרופאים לחולים בישראל הינו ממילא הגבוה ביותר בעולם, ונראה שהנהגת תשלום לפי שירות עוד תגביר אותו. לעומת זאת, תשלום לפי שרות עשוי להיות כלי מתאים ביותר במקרה שמעונינים להרחיב שירותים קהילתיים מסוימים.
בנסיבות הקיימות בישראל יש יתרונות רבים לשיטת התשלום לפי מספר הנפשות. שיטה זו יוצרת תחרות בין הרופאים, המחייבים אותם לענות על ציפיות הלקוחות לאיכות טיפול גבוהה ולשירות אדיב. לרופאים יש גם תמריץ לפעול למען לקוחותיהם במגעיהם עם מנהלי המרפאות ועם מספקי שירותים רפואיים או חברתיים אחרים. שיטה זו אף
מחזקת את הקשר הישיר בין הרופא לחולה.
מודלים נבחרים לביקוש לשירותי רפואה ולביטוח רפואי
על בסיס תשלום בעת קבלת שירות
בהיעדר הביטוח כל לקוח היה צריך לשלם את כל ההוצאות באת קבלת השירות. זאת אומרת שהוצאותיו במקרה זה הן אקראיות. כאשר הלקוח משלם עבור שירותי הבריאות בעצמו, הוצאותיו על שירותי הבריאות שוות להוצאותיו האישיות של אותו פרט, כי אף אחד לא מכסה את ההוצאות. השיטה לא מגבילה בכלל את הסיכון נגד הוצאות פתאומיות,
ולכן השיטה היא לא יעילה.
על בסיס תשלום קבוע (פרמיה)
אם נכניס את אפשרות הביטוח, התמונה משתנה. כפי שראינו אדם ששונא סיכון מעדיף לקבל ערך וודאי אשר נמוך מתוחלת הערך של הגרלה. במקביל, אדם ששונא סיכון יעדיף לשלם פרמיית ביטוח גדולה יותר מאשר תוחלת הערך של ההגרלה שבה קיימות שתי אפשרויות: אפשרות המחלה (ובכך ההוצאות) בהסתברות P ואפשרות למצב בריאות תקין
בהסתברות (1-P).
אנחנו רואים, כי אם האדם מבוטח בביטוח המכסה את כל הוצאותיו על ביטוח אמורות להיות שוות בממוצע להוצאותיו הישירות לשירותי הבריאות עבור אותה תקופה, בהינתן פרמיית הביטוח od. במלים אחרות, השטח של המלבן odcq אמור להיות שווה בממוצע לשטח המשולש opq. אך ככל שאמרנו, האדם מוכן לשלם יותר עבור הוודאות (הערך
הוודאי הוא יותר גבוהה מאשר התוחלת של ההגרלה) לכן ישלם למעשה את פרמיית הביטוח השווה ל - oa. לפיכך הוצאותיו על הביטוח מסתכמות בסכום השווה לשטח המלבן oabq אשר גדול יותר מן התוחלת של ההוצאות על שירותי הבריאות (אנחנו מניחים, כי ההוצאות על שירותי הבריאות - משתנה מקרי) בשטח המלבן abcd. קל לראות, כי השטח
הזה מהווה את הרווח של מוסד הביטוח.
כל זאת בהסתייגות, כי קיימים יחסי אמינות בין הלקוחות לבין מוסד הביטוח, והאחרון מסוגל להעריך את תוחלת ההוצאות על שירותי הבריאות של כל לקוח, ובהתאם לכך לקבוע את הפרמיה.
שילוב של שני הנ"ל
הבעיה העיקרית נכללת בכך, כי מחד מוסד ביטוח לא יכול להעריך את הצריכה של שירותי הבריאות על ידי פרט, בגלל האסימטרייה באינפורמציה, ומאידך השיטה של הביטוח המכסה את כל ההוצאות לא מרשה למנות את צריכת יתר של שירותי הבריאות הקשורה בבעיית moral hazard.
מתעוררת השאלה, מהי השיטה המאפשרת להימנע מהיווצרות הבעיות כנ"ל? שיטה אחת, למשל, נכללת בהשתתפות חלקית של מוסד הביטוח בהוצאותיו של המבוטח. למשל, מוסד הביטוח מכסה רק 95% מתוך ההוצאה הכוללת על שירותי הבריאות.
בשיטה הנ"ל פרט לפרמיית הביטוח (היכולה להיות קטנה יותר מאשר במקרה הקודם) הלקוח משלם אחוז מסוים מן ההוצאות הישירות על שירותי הבריאות עבורו. בכך, מוסד הביטוח מכסה את החלק מן ההוצאות אשר שווה ל - ab.
שיטה אחרת מתבססת על כך, שלכל פנית הלקוח קיימות הוצאות אדמיניסטרטיביות שהן בערך זהות, בין אם מדובר בטיפולים רציניים ובין אם הטיפול הוא לא רציני, מהיר וזול. על מנת למנוע את הביקורים המיותרים לרופא (כאשר כל ביקור מלווה בהוצאות אדמיניסטרטיביות למוסד הביטוח) ניתן לחייב את הלקוחות לשלם את ההוצאות עד רמה
מסוימת עבור כל טיפול. וזאת בנוסף לפרמיית הביטוח הקבועה שמשלם הלקוח מדי חודש (או תקופה אחרת).
קל לנחש, כי כל פעם לפני הפנייה לרופא, הפרט יחשוב, האם התועלת שהוא מקבל מן הביקור עולה או לפחות שווה לתשלום עבור הביקור. אז השיטה מונעת (לפחות חלקית) את בעיית moral hazard מן הצד של צרכני שירותי הבריאות.
השיטה הקודמת (השתתפות חלקית) מעודדת את האנשים לצרוך שירותים רפואיים שהם זולים יותר (מכיוון שככל השירותים יקרים יותר, הפרט ישלם יותר). לכן השיטה מונעת את הבעיה של moral hazard מן הצד של הרופאים: הם כבר לא ימליצו על טיפולים ותרופות יקרים מדי.
לסיכום ניתן לומר, כי מתוך הניתוח והעובדות שהצגנו בעבודה ניתן להסיק, כי השילוב של שתי השיטות (המיוצגות בתת-פרק הנוכחי) ביחד עם הפלית המחירים בין קבוצות אוכלוסייה שונות ובהתחשב למצב הבריאות, יאפשר למערכת ביטוח הבריאות להתקיים בשוק התחרותי.
השלכות לגבי מערכת הבריאות בישראל
הסקנו מן הדיון הקודם, מהן הבעיות הכלליות המתעוררות בביטוח הבריאות, והצענו כמה דרכים לפתרון בעיות אלה (לפחות חלקי). בעיות אלה הן משותפות לכל מדינה ולכל אחת יש היבטים משלה בביטוח הבריאות. החוקים לגבי ביטוח בריאות בכל המדינות תלויים במערך הנורמות החברתיות, באופי צריכת השירותים הרפואיים, בהרכב הדמוגרפי
וכדומה.
מוסדות המספקים את ביטוח הבריאות בארץ הם, בעצם, קופות חולים. על מנת להבין, כיצד מוסדות אלו מתמודדים עם הבעיות שהצגנו (כגון: moral hazard, האסימטרייה באינפורמציה) נצטרך להציג את חוקי המדינה בנושא הנדון, ולראות את הממצאים האמפיריים בנושא הנדון.
חוק ביטוח בריאות ממשלתי
החוק העיקרי שעוסק בנושא ביטוח בריאות, הוא חוק ביטוח בריאות ממשלתי שהתקבל בכנסת בשנת 1994. מקורות המימון של שירותי הבריאות הניתנים לפי חוק זה יהיו:
דמי ביטוח בריאות
תקבולי המס המקביל לפי חוק מס מקביל
ההקצאה השנתית למשרד הבריאות כאמור בחוק הביטוח הלאומי
הסכומים המופיעים במועד הקובע בתקציב משרד הבריאות והמשמשים למתן שירותי בריאות לפרט, לרבות בתחומי הרפואה המונית, הפסיכיאטרייה, הגריאטריה, מכשירי השיקום והביטוח הרפואי לנתמכים.
סכומים נוספים מתקציב המדינה כפי שייקבעו מדי שנה בחוק התקציב השנתי ואשר ישלימו את מימון עלות סל שירותי הבריאות
התקבולים של קופת החולים משירותי בריאות שניתנים בתשלום.
קופת חולים לא תגבה, במשרין או בעקיפין, דמי ביטוח בריאות או כל תשלום אחר עבר שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות , או עבור שירותי בריאות אחרים. ואולם רשאית היא לגבות תשלומים שנקבעו, או תשלומים עבור ביטוח משלים.
מעביד חייב לשלם למוסד דמי ביטוח בריאות בעד כל עובד מעובדיו שהוא תושב, ושהמעביד חייב בתשלום דמי ביטוח לאומי בעדו, בשיעור של 4.8% מהכנסות העובד. המעביד ינכה את דמי ביטוח הבריאות משכרו של העובד.
מבוטח החייב בתשלום דמע ביטוח לאומי בעד עצמו, חייב לשלם למוסד דמי ביטוח בריאות בשיעור של 4.8% מהכנסתו.
המקבל קצבת זקנה או שאירים לפי חוק הביטוח הלאומי בתוספת גימלה לפי חוק הבטחת הכנסה (1980), ישלם דמי ביטוח בריאות של 40 שקלים חדשים לחודש. הסכום האמור יעודכן במועדים ובשיעורים שבהם מתעדכנת הקצבה.
המוסד יגבה את דמי ביטוח הבריאות בדרך שבה הוא גובה את דמי הביטוח הלאומי. לעניין הגביה והתשלום של דמי ביטוח הבריאות יחולו הוראות חוק הביטוח הלאומי, בשינויים המחייבים לפי העניין, כאילו היו דמי ביטוח לאומי.
המוסד ינכה, מהסכומים שגבה כדמי ביטוח בריאות, את ההוצאות שהיו לו בקשר למילוי תפקידיו לפי חוק זה, בשיעורים ולפי דרכי חישוב שיקבעו שר העבודה והרווחה ושר האוצר.
קופת חולים או נותן שירותים יגבו ישירות את התשלום ממזיק או ממבטחו או מכל אדם אחר.
אנחנו רואים, כי המוסד לביטוח הלאומי מקבל את הכסף בדרכים שונות ממספר מקורות (כגון: דמי ביטוח הלאומי, מס בריאות וכו'). ניראה עותה, כיצד מתבצעת החלוקה של התקבולים לפי החוק:
המוסד יעביר מדי חודש -
לקופות החולים - את הכספים שקיבל ממקורות המימון המפורטים לעיל לאחר ניכוי ההוצאות והסכומים האמורים בסעיף 12 לעיל.
למשרד הבריאות - את הסכומים האמורים בסעיף 103ז(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי.
למועצת הבריאות - סכום כספי שיקבע שר הבריאות ולא יעלה על 0.1 אחוז מדמי ביטוח בריאות שיגבה המוסד.
שר הבריאות, שר האוצר ושר העבודה והרווחה יקבעו כללים, תנאים ומועדים לחלוקת הכספים בין קופות החולים, לתשלום מקדמות לקופות החולים, להתחשבנות בין המוסד לבין קופות החולים או בין קופות החולים בדבר כספים שהלקו ביתר או בחסר, להעברת הכספים למשרד הבריאות ולהעברת הכספים למועצת הבריאות.
ההקצאה לקופות החולים של הכספים ממקורות המימון המפורטים לעיל, תיעשה בהתאם ליחס שבין מספר המבוטחים המשוקלל בכל אחת מקופות החולים לבין סך כל מספר המבוטחים המשוקלל בכל קופות החולים, כפי שיקבע שר הבריאות באישור שר האוצר, ולאחר ששר העבודה והרווחה אישר כי בידי המוסד הכלים לחישוב מספר המבוטחים המשוקלל:
לעניין זה, "מספר המבוטחים המשוקלל" - מספר המבטחים כשלכל אחד מהם ניתן משקל לפי לילו, ריחוק מקום מגוריו ממרכזי אוכלוסייה ולפי אמות מידה נוספות, הכל כפי שיקבע שר הבריאות, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת.
ב - 1 בינואר וב - 1 ביולי של כל שנה יחשב המוסד לכל קופת-חולים, על פי הנתונים המעודכנים שבידיו, שיעור מהסכום לחלוקה על פי כללי ההקצאה.
הסכום לחלוקה יהיה בתוקף לגבי השנה שלגביה נערך המאזן: השיעור שחישב המוסד לכל קופת חולים יהיה בתוקף מיום הקביעה ואילך למשך ששה חדשים (כאשר "סכום לחלוקה" - סכום שהמוסד קבע, עם פרסום מאזן המוסד, לחלוקה בין קופות החולים מתוך סך כל התקבולים ממקורות המימון המפורטים לעיל, בשנת הכספים שלגביה נערך המאזן,
לאחר ניכוי ההוצאות).
התקבולים ממקורות המימון המפורטים לעיל ישמשו אך ורק למטרות אלה:
למתן שירותי בריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות.
למחקר רפואי לפי כללים שיקבע שר הבריאות
למימון פעולותיה של מועצת הבריאות ולכיסוי תשלומי המוסד והוצאותיו כאמור בחוק זה.
קופת חולים תיתן לכל מי שהיא אחראית כלפיו את כל שירותי הבריאות שלהם הוא זכאי לפי חוק ביטוח בריאות, בין בעצמה ובין באמצעות נותני שירותי, ללא כל הפלה.
אי תשלום או פיגור בתשלום דמי ביטוח בריאות לא יפטרו את קופת החולים מחובתה לתת את שירותי הבריאות הכלולים בסל שירותי הבריאות.
קופת חולים או נותן שירותים, שנתנו שירותי בריאות למי שחלה או למי שנפגע ממזיק זכאית להיפרע את הסבת הנזק מהמזיק או ממבטחו או מכל אדם אחר (בהתאם להוצאות אשר הוציאה בפועל למתן שירותי הבריאות למי שנפגע או שחלה כאמור).
כל קופת חולים חדשה אמורה לעבור תהליך ההכרה על ידי משרד הבריאות. שר הבריאות לא יכיר בקופת חולים אלא אם כן נתקיימו בה כל אלה:
התאגיד המבקש הוא תאגיד שהמסמכים שעל פיו הוא נתכונן מחייבים את השקעת כל הרווחים בו לשם ביצוע מטרותיו, אינם מתירים חלוקת רווחים בין חבריו או בעלי מניותיו, לפי העניין, ומחייבים את העברת יתרת נכסיו למטרה הקרובה למטרותיו בעת פירוקו או חיסולו.
לתאגיד המבקש היכולת לספק לאורך זמן את כל שירותי הבריאות לפי חוק זה, בין בעצמו ובין באמצעות נותני שירותים, ברמה רפואית ומקצועית נאותה על פי אמות מידה שקבע שר הבריאות.
תוך פרק זמן שיקבע שר הבריאות, יהיה מספר המבוטחים בקופת החולים לפחות כמספר שקבע השר.
התאגיד המבקש אינו בבעלות של נותן שירותים.
בנוסף לכך נקבע סל שירותי הבריאות הבסיסי, וכל קופת חולים חייבת לספק את השירותים האלו. סל זה זהה לסל שירותי בריאות המסופק על ידי קופת החולים "כללית".
כל קופת חולים רשאית להוסיף שירותים רפואיים לסל הבסיסי, ובנוסף לכך גם את השירותים בהשתתפות כספית עצמית של המבוטח. שירותים בהשתתפות כספית של המבוטח כוללים את אלו כגון: ביקור בית של רופא, שירותי חירום (למשל, מד"א), דמי נסיעה והסעות, אשפוז כרוני, בדיקות במהלך הריון, טיפולים פארא-רפואיים, הפרעות בתקשורת
וכו'.
סקר שימוש בשירותי הבריאות: ממצאים עיקריים
על מנת לקבל מידע, שיסייע לתכנון שירותי הבריאות ולהכנת תוכניות לקידום הבריאות בישראל, נערך סקר (על ידי הלמ"ס, 1993) שהוא הסקר הארצי השלישי בנושא שימוש בשירותי בריאות. בסקר התקבל מידע על היקף השימוש בשירותי הבריאות הנבחרים. בפרסום זה מוצגים נתונים נבחרים על כל הנושאים שנחקרו פרט לביקורים אצל רופאים
ואחיות. הנושאים העיקריים בפרסום זה הינם: אשפוזים ונמתנה לאשפוז, שימוש בשירתי מעבדה, שכיחות מחלות כרוניות נבחרו, פציעות ונתונים על מבוטחים בקופות החולים. השימוש בשירותים (התפלגות מחוז מגורים וצורת יישוב, השכלה, גודל משק בית ותכונות כוח עבודה. בנוסף לכך, מובאים נתונים על התפלגות המאושפזים לפי מחלקה,
זמן המתנה לאשפוז וקופת חולים.
הנושאים שנחקרו בסקר היו:
תדירות הביקורים אצל רופאי משפחה ורופאים מומחים, רופאי שיניים ואחיות.
תדירות הפניות לשירותי מעבדה ולצילומים.
תדירות האשפוזים בבתי חולים.
משך ההמתנה לאשפוז בבית חולים.
שיעור הסובלים ממחלות כרוניות מסוימות.
תדירות הפגיעות והתאונות וכן הטיפול הראשוני בהן.
ביטוח בריאות בקרב התושבים לפי קופות החולים השונות.
בסקר נחקרו 5,738 משקי בית מתוך 6,776 משקי בית המיועדים לחקירה.
ביטוח בריאות: המרואיינים נחקרו לגבי חברות בקופות החולים. חשוב להזכיר, כי הממצאים משקפים רק את ההתפלגות בקרב האוכלוסייה שנחקרה בסקר, ולא בקרב כלל המבוטחים, שכן אין כלולים בהם חברי קיבוץ, אנשים במוסדות, וקבוצות אחרות שלא נכללו בסקר.
95% מהאוכלוסייה שנחקרה היו מבוטחים באחת מקופות החולים בעת הסקר. מבין המבוטחים 68% היו מבוטחים בקופת החולים הכללית, 15% בקופת החולים מכבי, ו - 9% ו - 7% בקופות החולים לאומי ומאוחדת, בהתאמה.
בקרב האוכלוסייה הלא יהודית, כ - 12% לא היו מבוטחים בביטוח בריאות, בהשוואה ל - 4% בקרב יהודים. בקרב ערבים ואחרים בקבוצות הגיל 18-19 ו - 20-24, אחוז הלא מבוטחים עלה ל - 36% ול - 28% בהתאמה, ובקרב יהודים בני 20-24, אחוז הלא מבוטחים נאמד ב - 7%.
משתמשים בשירותי מעבדה ובשירותי בריאות נבחרים אחרים: בסקר נחקרה גם שכיחות ביצוע בדיקות מעבדה, בדיקות רנטגן, אק"ג ובדיקות אחרות וקבלת טיפולים פיזיוטרפיים, בשבועיים שקדמו לריאיון, ובתדירות נמוכה יותר נערכו גם בדיקות רנטגן, אק"ג, בדיקות אחרות וטיפולים פיסיותרפיים. בין המבוגרים, בני 25+, שיעור הנבדקים
בבדיקות מעבדה עלה ביחס כמעט ישר לגיל. בקבוצת הגיל 25-44 שיעורי כל בדיקות המעבדה בקרב הנשים היו גבוהים פי שלושה מאלו שבקרב הגברים, ואילו בגיל 65 ומעלה שיעור כל הבדיקות בקרב הגברים השתווה לזה שבקרב הנשים.
השכלה: קיים קשר הפוך בין השימוש בשירותי המעבדה ורמת ההשכלה. ככל שההשכלה גבוהה יותר, שכיחות השימוש יורדת. ההבדלים בולטים יותר בקרב בני 45-64, ובקרב בני 65+ לא דווח על הבדלים משמעותיים בין קבוצות ההשכלה. לגבי ילדים על גיל 17, נרשמה ההשכלה של האם.
גודל משק בית: ככל שמשק הבית גדול יותר, שיעור השימוש בשירותי מעבדה לנפש נמוך יותר. בסקר נרשמו 122 נבדקים ל - 1000 נפש בקרב משק בית בן נפש אחת לעומת קבוצות הגיל.
מחלות כרוניות נבחרות: בסקר נבדקה שכיחות של שש מחלות כרוניות: יתר לחץ דם, מחלת לב, סוכרת, אסתמה, כיב קיבה ומחלת כליות, בהתאם לדיווח של המרואיין או בן משפחתו. נמצא, שבין המחלות שנחקרו, יתר לחץ דם הינו המחלה השכיחה ביותר הן בקרב זכרים והן בקרב נקבות. יחד עם זאת, נקבות סובלות מיתר לחץ דם ב - 30% יותר
מזכרים. שיעור הסובלים ממחלת לב גבוה יותר בקרב זכרים מאשר בקרב נקבות. לא נרשמו הבדלים משמעותיים בין זכרים לבין נקבות בקרב חולים, שסובלים מאסתמה, מכיב קיבה וממחלת כליות.
כצפוי, בקרב המבוגרים שכיחות מחלות כרוניות עולה עם הגיל. שיעור הקשישים, בני 65+, שסובלים ממחלה כרונית אחת, לפחות, גבוה פי שמונה יותר מאשר שיעור החולים בקרב בני 25-44. רק בקרב חולים שסובלים מאסתמה נמדדו הבדלים פחות גבוהים בין קבוצות הגיל.
פציעות: בסקר נחקרה שכיחות הפציעות השונות, שאירעו בשבועיים שקדמו לריאיון. המרואיינים דיווחו על 8 נפגעים לכל 1000 נפש באוכלוסייה, בתקופה של שבועיים. 8 לאלף בקרב יהודים ו - 5 לאלף בקרב ערבים ואחרים. שיעור הנפגעים הגבוה ביותר דווח בקרב קשישים, בני 65+ (12 נפגעים ל - 1000). עד גיל 44 שיעורי הפציעות בקרב
זכרים היו גבוהים יותר מאלה של נקבות. מגיל 45 ומעלה לא נמצאו כמעט הבדלים בין המינים.
מרבית הפציעות היו כתוצאה מנפילה או ממכה, וסוגי הפציעות הנפוצים ביותר היו פצעים, חתכים, שברים ומכות. מרבית הפציעות אירעו בבתי מגורים ובמקומות עבודה ולימודים. בכ - 70% מהפגיעות היה צורך בטיפול רפואי.
מאושפזים: בסקר משאלו המרואיינים לגבי מספר האשפוזים בששת החודשים שקדמו לריאיון. הממצאים בחלק זה מתייחסים רק לאשפוז הראשון. קבלה לחדר מיון בלבד ואשפוזים לצורך לידה או הפלה לא נכללו. לא מופיעים נתונים עבור מאושפזים בני 0-24 מפאת מספרם הקטן של מקרים. מתוך הסקר נאמד מספר המאושפזים בחצי שנה ב - 225 אלף
מהאוכלוסייה הנחקרת. שיעור המאושפזים מבין הקשישים, בני 65+, היה גבוה פי שניים מאשר בקרב בני 45-64. שיעור המאושפזים בין הזכרים, ילדים וקשישים, היה גבוה בכ - 40% מזה של נקבות באותן קבוצות הגיל. בקרב בני 25-44, נשים אושפזו יותר מגברים. בקרב בני 45-64 לא נמצאו הבדלים בין שיעורי האשפוז של גברים לאלו של
הנשים. בדומה למשתמשים בשירותי המעבדות, הממצאים מצביעים על קשר בין שיעור המאושפזים לבין רמת ההשכלה. בכל קבוצות הגיל נמצא, שככל שמספר שנות הלימוד עולה, שיעור המאושפזים יורד, בזכרים ובנקבות כאחד.
זמן המתנה: 77% מהמאושפזים ב - 6 חודשים שקדמו לריאיון התאשפזו תוך שבוע מקביעת התור. מרבית הפניות למחלקות פנימיות וטיפול נמרץ היו פניות של מקרים דחופים, לעומת 40% של קבלות דחופות במחלקות אף, אוזן וגרון ועיניים. מבין 23% הנותרים - המאושפזים שהמתינו יותר משבוע, כ - 2/3 אושפזו תוך שלושה חודשים מהיום, בו
נרשמו לאשפוז בבית החולים.
סיכום ומסקנות
מתוך העובדות שהובאו בשני תת-הפרקים הקודמים ניתן להסיק מסקנות הבאות:
השירותים הרפואיים מעבר לסל שירותי הבריאות מסופקים בתשלום, לכן הרופאים מוגבלים בנתינת שירותים היקרים ביותר.
האנשים אינם מוגבלים בצריכת שירותי הבריאות מכיוון שקופות חולים חייבות לספק את כל שירותי הבריות מתוך סל שירותי הבריאות.
שירותי ביטוח בריאות מסופקים על ידי מלכ"רים, המתחרים על מקורות המימון על בסיס התחרות על הלקוחות: ככל שיותר לקוחות יש לקופת חולים - יותר משאבים כספיים תקבל אותה קופת החולים מתוך מקורות המימון.
כל קופת חולים חייבת לקבל את כל הלקוחות על בסיס שווה ללא כל הפליה (פרט לעובדה, שמעל גיל מסוים אנשים יכולים להיות מבוטחים בקופת חולים "כללית" בלבד). לכן גם אפליית המחירים בין קבוצות שונות היא בלתי אפשרית.
לסיכום ניתן לומר, כי שוק ביטוח הבריאות הוא תחרותי במידה מסוימת, מכיוון שהתחרות על הלקוחות מהווה את התחרות על מקורות המימון. קיום סל שירותי הבריאות המסופקות חינם ושירותי בריאות אחרים המסופקים בתשלום פותר רק במידה חלקית את בעיית moral hazard.
ביבליוגרפיה
Robert N. Frumkin, Health insurance in cost control and coverage, Monthly labor review, September 1986.
Timothy Besley, The demand for health care and health insurance, Oxford review of economics policy, Spring 1989.
Health economics, Victor R. Fuchs, Non - profit organization , Burton A. Weisbord, The New Economic Dictionary.
Frank A. Sloan, Adverse selection: does it preclude a competitive health insurance market? , Journal of health economics, October 1992.
ישראל; [חוקים וכו'. חוק ביטוח בריאות ממשלתי (תדפיס) 1994]
ישראל. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר שימוש בשירותי הבריאות. קט. אנליטי של: סדרת פרסומים מיוחדים (מס' 1001)
ביבליוגרפיה נוספת
1. ברגלס, איתן. צדקה, אפרים. "ניתוח כלכלי של מערכת הבריאות" בתוך:רבעון לכלכלה, נובמבר 1988. דבר, תל-אביב. (138:283-288) .
2. גור, עופר. "מערכת התיגמול של בתי החולים בישראל והצעה לרפורמה" בתוך: רבעון לכלכלה. (139: 533 - 555 )
3. רוזן, ברוך. "תיגמול רופאים בישראל: ניתוח של הצעות נבחרות למדיניות" בתוך: רבעון לכלכלה. ינואר 1989. (139: 556-592).
4. רוזן, ברוך. כהן, מרק. ברג, איילת. נבו, יעקב. התנהגות הצרכן בשוק קופות החולים. ג'וינט מכון ברוקדייל להתפתחות אדם וחברה, ירושלים, 1995.
5. רוזן, ברוך. יובל, דן. גבאי, אורי. אופנהיים, דני. רופאים עצמאים בקופת חולים כללית - רקע הסטורי וארגוני ג'וינט מכון ברוקדייל להתפתחות אדם וחברה, ירושלים, 1991.
6. רוזן, ברוך. יובל, דן. גבאי, אורי. שיטת הרופא העצמאי ושיטת המרפאה בקופת חולים כללית - תמצית ממצאים מסקר מבוטחים. ג'וינט מכון ברוקדייל להתפתחות אדם וחברה, ירושלים, 1994.
7. רוזן, ברוך. יובל, דן. גבאי, אורי. בראודה, חדוה. שיטת הרופא העצמאי ושיטת המרפאה הקהילתית בקופת חוים כללית: ההשפעה על נוצאות בריאות. ג'וינט מכון ברוקדייל להתפתחות אדם וחברה, ירושלים, 1992.
8. שכטר, מרדכי. שביט, תרי. "הנהגת שירותי רפואה פרטיים בבתי חולים ציבוריים - בדיקה כלכלית" בתוך: רבעון לכלכלה, דצמבר 1992. (153: 305-319)
9. רב שיח: לקראת רפורמה מקיפה במערכת הבריאות בישראל. עורכים י. טאוב, א. רזין. דצמבר 1993, חוברת 4.
Timothy Besley, The demand for helth care and helth insurence , Oxford review of economics policy, Spring 1989.
Helth economics, Victor R. Fuchs, Non - profit organization , Burton A. Weisbord, The New Economic Dictionary.
Frank A. Sloan, Advers selection: does it preclude acompetitive helth insuarance market? , Journal of helth economics, october 1992.
ברגלס, איתן. צדקה, אפרים. "ניתוח כלכלי של מערכת הבריאות" בתוך:רבעון לכלכלה, נובמבר 1988. עם עובד, תל אביב. עמ' 286. להלן: ברגלס.
גלזר, יעקב. "תמריצים אופטימליים במערכת הבריאות" בתוך: רבעון לכלכלה, דצמבר 1993. עם עובד, תל אביב, עמ' 482.להלן: גלזר.
גור, עופר. "מערכת התיגמול של בתי החולים בישראל והצעה לרפורמה" בתוך: רבעון לכלכלה, ינואר 1989, (139: 533 - 555 ) עמ' 533.
יובל, דן. ,רוזן, ברוך. רופאים עצמאיים בקופת חולים כללית רקע הסטורי וארגוני, ג'וינט - מכון ברוקדייל לגרנטולוגיה ירושלים, 1991. עמ' 4. להלן: יובל.
רוזן, ברוך. יובל, דן. גבאי, אורי, בראודה, חדוה. שיטת הרופא העצמאי ושיטת המרפאה הקהילתית בקופת חולים כללית: ההשפעה על הוצאות בריאות. ג'וינט - מכון ברוקדייל לגרונטולוגיה והתפתחות אדם וחברה, ירושלים, 1992. עמ' 3. להלן: ברוך.
שם.
שם.
שם, עמ' 61.
שם, עמ' 63.
יובל, דן. רוזן, ברוך. גבאי, אורי. אופנהיים, דני. רופאים עצמאיים בקופת חולים כללית - רקע הסטורי וארגוני. ג'וינט - מכון ברוקדייל לגרונטולוגיה והתפתחות אדם וחברה, ירושלים, 1991. עמ' 8. להלן: אופנהיים.
שם, עמ' 9.
יובל, עמ' 2.
שם, עמ' 3.
גור, עופר. "מערכת התיגמול של בתי החולים בישראל והצעה לרפורמה" בתוך: הרבעון לכלכלה, ינואר 1989, עם עובד, תל אביב. (139: 533 - 555 ) עמ' 537. להלן: גור.
רוזן, ברוך. "תיגמול רופאים בישראל - ניתוח של הצעות נבחרות למדיניות" בתוך:רבעון לכלכלה, ינואר 1989, עם עובד, תל אביב. (139: 556-576). עמ' 556. להלן: רוזן.
שם.
רוזן, עמ' 567.
שם, עמ' 568.
ישראל; [חוקים וכו'. חוק ביטוח בריאות ממשלתי (תדפיס) 1994]
ישראל. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, סקר שימוש בשירותי הבריאות. קט. אנליטי של: סדרת פרסומים מיוחדים (מס' 1001)
38

תגים:

כלכלה · רווחה · רפואה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ניתוח וסקירה של ביטוחי בריאות לסוגיהם-יתרונות וחסרונות", סמינריון אודות "ניתוח וסקירה של ביטוחי בריאות לסוגיהם-יתרונות וחסרונות" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.