העיצוב מחדש של משטרי העולם הערבי בשנות החמישים והשישים

תקציר העבודה:

העיצוב מחדש של משטרי העולם הערבי בשנות
החמישים והשישים

תוכן עניינים hc0850

1. מבוא
2. רקע
3. קומוניזם, סוציאליזם ומרכסיזם בארצות האיסלאם
4. הסוציאליזם במצרים בשנות החמישים והששים
5. סיכום
6. מקורות

מבוא
שנות החמישים והשישים בעולם הערבי מהוות שנים של עיצוב מחדש, בעיקר
ע"י מהפכות צבאיות, של משטריהן. למהפכות אלו היו גורמים רבים,
כשלאידיאולוגיות המרכסיסטיות והסוציאליסטיות חלק רב בהן.
המזרח התיכון היה לאחת מזירות הקרב המרכזיות בין המערב לקומוניזם
ב"מלחמה הקרה". המדינות הקומוניסטיות ורוסיה בראשן חדרו לאזור
באמצעות הענקת סיוע רב בתחומי הכלכלה וההצטיידות הצבאית, דבר שענה
על צרכי המדינות שסבלו ממחסור וכלכלה לא מפותחת והקימו צבאות ענק
לשם הבסת הציונים מהאזור.
במאמר זה אתאר את חלקן של האידיאולוגיות השונות בהתגבשות המשטרים
שנוצרו, אשאל היכן נפגשו האתיאיזם הסוציאליסטי והקומוניסטי עם הדתיות
האיסלאמית ואבדוק מה היתה השפעת מפגש זה על עיצוב המשטרים שנוצרו.
השאלה המרכזית שתידון בעבודה זו מורכבת ממספר סעיפים:
1. כיצד התפתח הסוציאליזם בעולם הערבי ובמצרים בפרט בשנים אלו.
2. האם הנאצריזם, כלל בתוכו אידאולוגיה או אימץ אותה לצרכיו.
3. האם האיסלם היה חלק מן המהפכה המצרית של שנות החמישים ואם כן
האם הווה כישלון כמענה לבעיות החברתיות והכלכליות במצרים.
4. האם המהפכה במצרים ניסתה לענות על הצרכים של העולם הערבי באותה
תקופה והאם מכך נבע כוחו של גמאל עבדל נאצר לא רק בה אלא בעולם
הערבי כולו.

מקורות:

811
העיצוב מחדש של משטרי העולם הערבי
בשנות החמישים והשישים
תוכן עניינים:
מבוא
רקע
קומוניזם, סוציאליזם ומרכסיזם בארצות האיסלאם
הסוציאליזם במצרים בשנות החמישים והששים
סיכום
מקורות
מבוא
שנות החמישים והשישים בעולם הערבי מהוות שנים של עיצוב מחדש, בעיקר ע"י מהפכות צבאיות, של משטריהן. למהפכות אלו היו גורמים רבים, כשלאידיאולוגיות המרכסיסטיות והסוציאליסטיות חלק רב בהן.
המזרח התיכון היה לאחת מזירות הקרב המרכזיות בין המערב לקומוניזם ב"מלחמה הקרה". המדינות הקומוניסטיות ורוסיה בראשן חדרו לאזור באמצעות הענקת סיוע רב בתחומי הכלכלה וההצטיידות הצבאית, דבר שענה על צרכי המדינות שסבלו ממחסור וכלכלה לא מפותחת והקימו צבאות ענק לשם הבסת הציונים מהאזור.
במאמר זה אתאר את חלקן של האידיאולוגיות השונות בהתגבשות המשטרים שנוצרו, אשאל היכן נפגשו האתיאיזם הסוציאליסטי והקומוניסטי עם הדתיות האיסלאמית ואבדוק מה היתה השפעת מפגש זה על עיצוב המשטרים שנוצרו.
השאלה המרכזית שתידון בעבודה זו מורכבת ממספר סעיפים:
1. כיצד התפתח הסוציאליזם בעולם הערבי ובמצרים בפרט בשנים אלו.
2. האם הנאצריזם, כלל בתוכו אידיאולוגיה או אימץ אותה לצרכיו.
3. האם האיסלם היה חלק מן המהפכה המצרית של שנות החמישים ואם כן האם הווה כישלון כמענה לבעיות החברתיות והכלכליות במצרים.
4. האם המהפכה במצרים ניסתה לענות על הצרכים של העולם הערבי באותה תקופה והאם מכך נבע כוחו של גמאל עבד (א)ל נאצר לא רק בה אלא בעולם הערבי כולו.
רקע
עם תום מלחמת העולם השנייה נכנס העולם לסדר חדש. סדר שבו זכו ארצות רבות לעצמאות, סדר שבו תפס תאוצה תהליך צמצום הקולוניאליזם המערבי. בעולם שלטו עתה שני כוחות מנוגדים המערב מול הקומוניזם. עוד בטרם נדמו הדי הקרבות של מלחמת העולם השנייה החלו נערכים דיונים קדחתניים בקרב ראשי הברית האנטי נאצית על מבנה
העולם בתקופה הקרובה. החלה אז ההפרדה החותכת בין ממזרח ומערב. המהלכים שננקטו ע"י כל צד הובנו ע"י צד האחר בדרך לא שלמה ולעתים לא נכונה, ונוצר מעגל קסמים שבו נלכדו שתי המעצמות ועמן שאר מדינות העולם. השתלטותה המהירה של ברה"מ על מזרח אירופה והשיטות לתפיסת השלטון במדינות אלו שננקטו בידי המפלגות
הקומוניסטיות הוסברו במערב כצעדים ברורים של מתקפה סובייטית לאומית. התחזקות המפלגות הקומוניסטיות במערב אירופה ויצירת תאים שלהם ברחבי העולם יצרה אווירה של גייס חמישי וחשש המערב מפני השתלטות קומוניסטית נוספת. תפנית חשובה במאזן האסטרטגי של שתי המעצמות באה בעקבות פתוח הנשק הגרעיני בברה"מ. התפתחות זו
הנחיתה על המערב מכה פסיכולוגית קשה והביא ליתר מחויבות וליתר מעורבות אמריקנית במערב אירופה והשקעה אדירה בפתוח הנשק האטומי שלה עד להשגת עליונות מוחלטת בו. במקביל זה הביא לריצת עמוק רוסית ליצירת אזורי תמיכה בה ברחבי העולם השלישי ובמדינות האיסלם עם דגש חזק על המזרח התיכון.
ארצות ערב, חוו החל מסיום מלחמת העולם השנייה תהליך בלתי הפיך ורצוף של השתחררות מן הקולוניאליזם המערבי. ברוב ארצות הים התיכון הושגה עצמאות בד"כ ע"י מו"מ שקט שהשלטון עבר לידי המשפחות השליטות או האליטה המשכילה. אך אלו לא הצליחו לשמר את השלטון בידיהן משום השינוי שחל בשכבות העממיות. קבוצות אלה, בכלל לא
היו מיוצגות. הקבוצות השולטות לא דברו בשפה הפוליטית של אלה אותם התיימרו לייצג, והאינטרסים שלהם הסתכמו בשמירת המארג החברתי הקיים ולא במגמות לשינוי בכוון של צדק חברתי רב יותר. החל משנות ה20 אנו מוצאים במדינות מוסלמיות רבות תאים קטנים של מפלגות קומוניסטיות. תאים אלו היו מורכבים מאינטלקטואלים מאמינים
במרכסיזם והצטיינו הן בעוצמה אידיאולוגית והן באירגון מפלגתי מסודר ויעיל. המפלגות הקומוניסטיות יכולות להתפאר בהצלחה יחסית גדולה בשנות ה40 ובתחילת שנות ה50. בעיראק הם היו המפלגה המאורגנת היחידה וסיפקו לעירקים רעיונות ומחשבות. כמו בעיראק היה האיפיון הזה קיים בארצות נוספות. זה השפיע על מפלגות פוליטיות
ותנועות חברתיות נוספות. ברוב הארצות המוסלמיות מהפכה או מרידה עצרה את ההתפתחות של המפלגות הקומוניסטיות. כך עשה הקאמליזם בטורקיה, הבעת בסוריה. בארצות אחרות ההתמודדות בתנועות עם מסרים אחרים עצרה את הקומוניזם. לעומת הקומוניזם, הסוציאליזם הצליח במזרח התיכון. אבל רק אשר היה מחובר לנציונליזם חזק.
וכל זאת למרות שהקומוניזם יכול להשיג תמיכה חזקה בין מאמיני האיסלם בגלל התאמות רבות בהשקפות ובדעות: דחיית המערב, הן במובן הכוח המערבי ככוח והן נגד דרך החיים המערבית, מוסדות המערב ותרבותו. השנאה ההיסטורית לשלטון הכפוי של המערב ולתמיכה של המערב באויבי האיסלם, פעילות נגד הקולוניאליזם, הגדלה ככל שתופעה
זו נחלשת, התמודדות נגד הפריבילגיות והשחצנות המערבית בתחומי הכלכלה החברה והפוליטיקה, ומהשינויים שהובאו לעולם ע"י המערב שכולם היו למען רווח. תחום נוסף בו מתאימה האידיאולוגיה הקומוניסטית לראיית המצב האיסלמית היא אי הנחת בעולם המוסלמי בעיקר הכלכלית והחברתית.
קומוניזם סוציאליזם ומרכסיזם בארצות האיסלם.
הרעיונות הקומוניסטיים הדוגלים בשוויון וחלוקת המשאבים ושיתוף בפעילות הכלכלית, מצאו אוזן קשבת בקרב קבוצות אנטי ממסדיות חשובות בחברה האיסלאמית של שנות החמישים והשישים והדומות מאוד לאלה שפעלו ברוסיה ערב המהפכה. לואיס רואה דווקא בפרוליטריון העירוני קבוצה בסיכון כתוצאה מהמשטרים האינטרסנטים של לאחר המלחמה
כי הכפריים חיו עדיין באופן רחב כחלק מיחידותיהם המסורתיות והמשפחתיות בכפרים. כיון שלמדינות האיסלם לא היתה כלל מסורת דמוקרטית הטוטליטריות שהתלוותה לכל המשטרים האלה לא היוותה איום למאמינים בכוח סוג כזה של משטר לפתור את הבעיות החברתיות והכלכליות של ארצות האיסלם. גם החלוקה המסורתית של העולם בידי האיסלם
לבית האיסלם ובית החרב היא ראיה מאוד דומה לראיית העולם הקומוניסטית שהכריזה מלחמת קודש באויב המערבי נוצרי. אבל מול כל אלה התייצב הקונפליקט הבלתי ניתן ליישוב: רוב המוסלמים הם דתיים ואינם יכולים לקבל השקפות חיים השוללות את האמונה הדת. לכן הקומוניזם והמרכסיזם נשארו נחלת מפלגות קטנות אידיאולוגיות מאוד
מחוגי האינטלקטואלים שהלכו ונמוגו ואיבדו את השפעתן או לחילופין נרדפו עד חורמה בידי השלטונות החדשים של שנות החמישים והששים.
לעומת זאת קמו ועלו מפלגות שאימצו שילוב מיוחד במינו של רעיונות:
מרכיב זה התפשט הרבה מעבר לעילית המשכילה אל רובד נרחב יותר של תושבי הערים שחינוכם ותקשורת ההמונים הביאו אותם למעורבות רבה יותר פוליטית. שני רעיונות מרכזיים הוו את הבסיס: האחד רעיון החזית המשותפת של מדינות שנמצאות בתהליך התפתחות ואינו "מזרח" או "מערב" ויש להן כוח קולקטיבי הנובע משיתוף פעולה (בעיקר
באו"ם) והשני האחדות הערבית. לאותם שני יסודות נוסף שלישי- הסוציאליזם.
הרעיון של שליטת הממשלה במשאבים למען האינטרסים של החברה, של בעלות ממלכתית וניהול היצור, חלוקה צודקת של ההכנסה באמצעות מיסוי ומתן שירותים חברתיים. כוחו הגובר והולך של רעיון זה שקף בחלקו את מה שהתרחש בחלקים אחרים של העולם: עוצמת המפלגות הקומוניסטיות והסוציאליסטיות במערב אירופה, השפעה הולכת וגוברת של
ברה"מ ובעלות בריתה, עליית המפלגה הקומוניסטית בסין
לשלטון ומיזוג רעיונות לאומיים וסוציאליסטיים במצען של אחדות מן המדינות שעלו לשלטון במדינות העצמאיות החדשות באסיה.
במיוחד הוכח הדבר בפתוח הרעיונות המרכסיסטיים בערבית מרכז הפעילות היה במצרים: היסטוריונים החלו לפרש היסטוריה מצרית ברוח קומוניסטית ומה שנראה היה כתנועות לאומיות נראה כעת כתנועות מעמדיות הפעולות למען האינטרסים שלהם. מחמוד אמין אל עאלם ועבד אל עזים אניס כתבו בקורת סוציאליסטית על התרבות המצרית. הם
הצהירו שהתרבות חייבת לשקף את מצבה של החברה כולה והספרות חייבת לנסות ולהראות את קשריו של היחיד עם התנסות החברה. ספרות המתחמקת מהתנסות זו היא מרוקנת והיצירות המשקפות לאומיות בורגנית ריקות מתוכן. למשל נג'יב מחפוז הכותב על חיי העם אך אינו משתמש בערבית מדוברת, מבטא ניכור מסוים מן המציאות. הדרכים בהם
התמזגו היסודות הללו לתנועות עממיות היו שונות ממדינה למדינה. במגרב יצרו תנאי המאבק נגד השלטון הצרפתי תנועות לאומיות בעלות תמיכה רחבה יותר, התארגנות טובה יותר מאשר אלה במזרח. מאחר והצרפתים היו שם לא רק כממשל זר אלא כתושבים בעלי זכויות יתר השולטים על אמצעי היצור הדרך היחידה להתנגד להם בהצלחה היתה
באמצעות מרי עממי מאורגן היטב שהתפשט מן הערים אל הכפרים. באלג'יר המצב היה דומה אך במרוקו השיגה קואליציה דומה של אינטרסים בין המלך, מפלגת איסתקלאל והאיגודים המקצועיים- עצמאות.
בארצות אחרות של האיסלם, לאחר השגת העצמאות נטו המפלגות הפוליטיות שהשיגו את העצמאות להתפורר ועל חורבותיהן קמו תנועות פוליטיות שמיזגו לאומיות דת וסיסמאות של צדק חברתי. כזו היתה תנועת האחים המוסלמים בעיקר במצרים סודן וסוריה.
בסוריה בלטה מפלגת הבעת'(התחיה) שפנתה בעיקר למעמד החדש של המשכילים שנוצר כתוצאה מגידול מהיר בחינוך ובעקבות ויכוחים אינטלקטואליים על הזהות הלאומית של הסורים ויחסיהם עם קהילות אחרות דוברות ערבית (בעיקר בשל הסטורית חלוקת סוריה בין צרפת ואנגליה שלא תאמה חלוקה גיאוגרפית). במערכת הרעיונות של "האומה
הערבית הגדולה" שהבעת' היתה מחויבת לה היה פחות מקום לרעיונות החברתיים של הסוציאליסטים אך באמצע שנות החמישים התמזגה מפלגת הבעת' עם מפלגה סוציאליסטית מובהקת יותר, דבר שהביא את השילוב במשולש של ערביות, לאומיות וסוציאליזם. אנשי הבעת היו מסורים לרעיון האחדות הכלל ערבית: הם ראו בחזונם מדינה ערבית אחת
מאוחדת. חזון זה היה יותר מאשר יעד אידאולוגי מוסלמי דתי, אלה גם עניין מדיני תועלתי יצירת מסגרת חברתית מתקדמת ושחרור כל חלקי העולם הערבי מהשפעה זרה. הם האמינו כי האחדות, הסוציאליזם והחירות כרוכים זה בזה ויביאו כולם יחד לתחייתם של הערבים.
השפעתה עברה את גבולות המדינה ללבנון, עיראק, ירדן ואף לחצי האי ערב. היא משכה לא רק אינטלקטואלים וסטודנטים אלא גם קציני צבא מן הדרג הנמוך. בסוף שנות החמישים עקב הפילוג הרב בפרלמנט הסורי היא יכלה ליזום איחוד ואח"כ פילוג עם מצרים.(קע"מ)
באותה תקופה היתה עוד תנועה חשובה, הפוכה במגמתה: משטר שפיתח בהדרגה מערכת אידיאות שבאמצעותן טען ללגיטימיות, והכוונה לקציני הצבא שתפסו את השלטון במצרים בשנת 1952 ועבד אל נאצר שהפך למנהיגם הבלתי מעורער. מפלגת הבעת' שהיתה אידאולוגיה שהפכה לכוח פוליטי, בחרה לא במקרה את מצרים של גאמל עבד אל נאצר, כמקור
לחיבור איחוד והגשמת האידאולוגיה המשולשת בה דגלה.
הסוציאליזם במצרים בשנות החמישים והששים
אמנם לאחר מלחמת העולם השנייה היתה מצרים לכאורה מדינה עצמאית, אך כמו רבות ממדינות האיסלם השלטון בה הוחזק בידי האליטה (המלך פארוק ואנשיו) ששמרו רק על האינטרסים שלהם. המלך פארוק פיתח תלות באמריקאים ובאנגלים שאפיינה את משטרו. עוד בימי מלחמת העולם השנייה, לאחר שאולץ המלך בידי האנגלים להחליף את חברי
ממשלתו החלה מתארגנת, בראשות קצין צבא צעיר, גמל עבד אל נאצר, קבוצת קצינים שנקראה "הקצינים החופשיים" ורקמה חלומות להחלפת המשטר.
בשנות הארבעים והחמישים פעלו במצרים תאים מרכסיסטים וקומוניסטיים אך הם לא הגיעו לכל ביטוי פוליטי מעשי אלא בעיקר אינטלקטואלי.
המצב הכלכלי הקשה במצרים הביא מרד האיכרים בשנת 1951 וכפי שמתואר בידי הייכל, היה "ניצוץ של מהפכה בגלל מחסור בקרקע".
למרות ביטויי המצוקה של האיכרים ומצבם הכלכלי הקשה, המעמד שהכי סבל מהמשטר המלוכני, שנשען על אנגליה וארה"ב, היה המעמד הבורגני הזעיר ורובד של האינטלקטואלים והיזמים.
למעמד זה משתייכים גם נאצר והקבוצה שהוא עומד בראשה שגדלה מ15 איש בתחילה, ל300 בשנת 1952. ביולי 1952 היא מכריזה על מהפכה צבאית, אך רק לאחר כמעט שנתיים בשילטון, ב1954, הפך עבד אל נאצר למנהיגה הבלתי מעורער.
אם תיארנו קודם את הבעת' כאידאולוגיה המגיעה לשלטון, הרי קבוצת הקצינים לאחר שכבר שהתה בשילטון מספר שנים החלה מפתחת לאט לאט אידאולוגיה שהבליעה שקראה ללאומיות ואחדות ערבית. הם האמינו שיש בזכותם לבצע מהפכה חברתית: בעלות ממשלתית או שליטה על אמצעי היצור וחלוקה מחדש של ההכנסות. כל אלה היו חיוניים כדי
להשיג את מירב העוצמה הלאומית ולחולל תמיכה המונית במשטר. תוכנית הרפורמה הוצדקה ע"י הרעיון של "סוציאליזם ערבי מיוחד", מערכת הנמצאת באמצע הדרך בין המרכסיזם המייצג את המאבק המעמדי וקפיטליזם. כל החברה כולה אמורה להתקבץ סביב הממשלה הדואגת לאינטרסים של הכלל. גם בשיאו לא הצליח משטרו של עבד אל נאצר לתעל את
כל הכוחות הפוליטיים של העם המצרי. נגד התנועה ההמונית שלו ה"איחוד הערבי הסוציאליסטי" ששמשה בתפקיד של אפיק חד כווני העברת רצונות הממשלה אל העם. האחים המוסלמים האשימו את התנועה בשימוש בלשון האיסלם על מנת לחפות על משטר חילוני במהותו והמרכסיסטים האשימו את הסוציאליזם הערבי שהוא שונה מן הסוציאליזם המסורתי
המבוסס על ההכרה בהבדלים ובניגודים המעמדיים.
ולמרות שהתעמולה הראשונית של המהפכה נוסחה בידי האגף המרכסיסטי שבכת הקצינים, הוא ימהר להתפטר מפלג זה מיד לאחר שיגיע לשלטון.
ברורה איפה, במשטרו של נאצר בשנות החמישים והששים המגמה הסוציאליסטית בתחום הכלכלי וניצפתה גם במישטרו התקרבות הולכת וגדלה לגוש הקומוניסטי. כלומר, לענייננו אפשר לצפות במצרים נקודות מפגש רבות בין האיסלם לקומוניזם.
נאצר התבטא בבהירות ובחדות נגד המרכסיזם בע"פ ובכתב, ובהתאם נהג בראשית שלטונו במנהיגי התאים המרכסיסטיים בארצו. באביב 1953 הועמדו לדין צבאי מנהיגי ה-פי סי אי הפלג המרקסיסטי הקיצוני ביותר והקרוב לברה"מ, אב בית הדין העלים בקושי את אהדתו לנאשמים, העיתונות דווחה על מחלה חברתית משונה.
ב1955 ערב ועידת באנדונג, שעד הרגע האחרון לא החליט אם להשתתף בה, נערך מצוד על הקומוניסטים ועשרות מהם הושלכו לכלא.
אלא שהוא שב מהוועידה איש אחר ממי שיצא אליה. הוא ראה במפורש כיצד שתי המדינות המאוכלסות ביותר בעולם סין וברה"מ מתחרות על חסדיו.
נוצר מצב שאפיין את כל תקופת שלטונו של נאצר שהמהפכה נתונה בידי המנהיג. המציאות בעיניו היא הרפתקה היסטורית הנתונה לאילתור. שלוש שנים מן המסע לאינדונזיה ועד הקונפליקט עם עיראק נוצרים יחסים מוזרים בין נאצר למרכסיסטים: אחרי שנתיים חלק מחבריהם נקרא לשתף פעולה עם נאצר, שנה לאחר מכן, בשנת 1956 הם משוחררים
ומצורפים לטראסט המוחות של הנשיא או למערכות העיתונים רבות ההשפעה. למרות מצבם הרעוע של הקומוניסטים במצרים לא מהססת ברה"מ לחפש דרך למעורבות הולכת וגוברת בה. ומעורבות זו תופסת תאוצה דווקא בשנים 1958, 1959, שבהן נכלאו כל האינטלקטואלים המרכסיסטיים: "מחנות הריכוז בבראז' או במאהאריק היו עתה אוניברסיטאות של
ממש שרכזו את מיטב אנשי הרוח של מצרים".
הכניסה הרוסית המסיבית הראשונה למצרים נעשתה באמצעות פרויקט סכר אסואן. היתה זו תכנית בנייה אדירה מורכבת מאוד מבחינה טכנולוגית וטקטית, שמטרתה היתה כבוש קרקע לעבודה חקלאית והסדרה של בעיית המים שתי בעיות מסיביות בכלכלתה של מצרים. המטרה של רוסיה היתה בעצם חדירה לצורך השפעה למצרים, שנחשבה אז למובילה בעולם
הערבי בכלל ובמזרח התיכון בפרט וע"י כך לחדור גם לארצות נוספות ולשנות את מאזן התמיכה לטובתה במאבק הקומוניסטי מערבי על השליטה בעולם. ואכן תכנית אסואן היתה השלב הראשון לחדירה בתחומים רבים נוספים ומשלוח של נשק רב.
אבל, טוענים סידר ואירוינג כבר מההתחלה החיבוק הכלכלי ומשלוחי הנשק של הרוסים לא יכלו להסתיר את האיבה הכמוסה בין שתי האידאולוגיות נאצר מתח, ללא בושה, קו בין ברה"מ ובין האידאולוגיה שלה - הקומוניזם המשיחי אינו רצוי בארץ הנילוס והאיסלם הוא האמונה האחת והיחידה. אי עירוב האידאולוגיה עם המדיניות נובע
מהשאלות שהאיסלם מפנה במפגשו עם הקומוניזם: מהי האמת, סוד האלוהות, איכות הרשע, ומשמעות ההיסטוריה. יש מאבק רציני באיסלם לגבי צורתו העתידית שלקומוניזם יש בו חלק חשוב. לדעת המוסלמים הקיצוניים קומוניזם, סוציאליזם וקפיטליזם נוגדים את עקרונות השריה.
האינטרסים של שתי המעצמות הגדולות במזרח התיכון באו לביטוי ברור במלחמת ששת הימים ובניהול המו"מ בשנים שאחריה. המעורבות הסובייטית במצרים בלטה במיוחד אך הביקורת שספגה ברה"מ ממצרים לאחר התבוסה כמי שאיחרה להושיט עזרה, והעצמאות שנטל נאצר בהסכמה לתיווך אמריקאי ב"מלחמת ההתשה" מצביעים על היכולת שלו למתוח קווי
הפרדה, למרות היות מוסקווה מעורבת בתחומים רכבים של החיים במרים ואפילו בטיפול המחלה שהביאה לבסוף למותו.
המפגש בין הקומוניזם לאיסלם או כפי שקרא לו הייקל, המפגש בין ה"ספינקס לקומיסאר", אופיין במצרים בשנות החמישים והששים במספר רבדים: ראשית, מהפכת הקצינים ב1952 למרות שהיתה פרגמטית נעזרה במסרים שהביאו למצרים החוגים המרכסיסטיים בה, ונאצר ראה בהחלט את מהפכתו גם כמהפכה שנועדה לענות על צרכים חברתיים וכלכליים.
האמביוולנטיות ביחסו של נאצר, לאורך השנים, למנהיגי התאים המרכסיסטיים, הראתה את הצורך שלו באידאולוגיה חברתית מהסוג הסוציאליסטי בצד חשש להיות מזוהה עם אידאולוגיה השוללת את קיום הדתות. גם הביקורת על משטרו הן מצד המרכסיסטים שאינו מספיק מרכסיסט בגישתו החברתית והן מצד האחים המוסלמים שאינו מאמין באיסלם מראה
על שניות זו.
רובד מיוחד במינו הוא מהעורבות הסובייטית במצריים שאפיינה את משטרו של נאצר והלכה וגדלה בשנות הששים. נאצר ראה במעורבות זו הזדמנות לשפר את מצב הכלכלי של ארצו ולהצטייד בנשק משוכלל לצורך מלחמה עם ישראל, רוסיה ראתה בהשקעותיה הגדולות במצרים דריסת רגל לכל העולם הערבי ובפרט לארצות המזרח התיכון כחלק ממאבקה
באמריקה ובמערב. כמו בכל ארצות האיסלם האחרות גבר האיסלם על האידאולוגיות הליברליות והקומוניסטיות אותן ראה כמנוגדות לחוקי השריה, רוב האוכלוסייה נשארה דתית והשלטון הקיים ברוב ארצות אלה מערב נאציונאליזם, איסלם וסוציאליזם.
סיכום
שנות החמישים והשישים בעולם הערבי, מהוות שנים של עיצוב מחדש של רוב המשטרים במדינותיהם. אם מלחמת העולם השנייה היוותה מפנה בנושא השחרור מן הקולוניאליזם המערבי והעברת השלטון לידי האליטה
המקומית שדאגה בעיקר לענייניה ושמרה על הפער הרחב בינה לבין
השכבות הרחבות של הכפריים והעירוניים העניים, הרי שנות החמישים והששים מתבטאות במהפכות של תנועות בעלי מסרים חברתיים וכלכליים. הן היו מונעות ע"י הרעיונות שבסיסם סוציאליסטי ומרכסיסטי. מדינות הגוש המזרחי ובראשן רוסיה היו מעוניינות בחדירה לארצות אלו בייחוד באזור המזרח התיכון וזאת כדי לסלק את המערב ממנו.
המנהיגים החדשים היו זקוקים לסיוע הכלכלי והצבאי של ברה"מ ולאידאולוגיה שתזין את גלגלי המשטר שלהם ותלהיב את ההמונים. לאור כל אלה התפתח בארצות מוסלמיות רבות סוציאליזם מסוג חדש שאימץ לתוכו עוד שני אלמנטים: לאומיות ואיסלם. למרות התמיכה הרבה של רוסיה בהן הן לא הפכו את הקומוניזם לאידאולוגיה השלטת בהם אלא
שמרו על המרשם המיוחד שהתאים לארצות בהם רוב העם דתי ומאמין.
מצרים בשנות החמישים והשישים, מהווה דוגמא מושלמת לתהליך זה.
ביבליוגרפיה
1. ואגו רפאל, "המלחמה הקרה, מהלכים ותוצאות", סקירה חודשית, יוני 1978, עמ' 22-17.
2. חוראני אלברט, ההיסטוריה של העמים הערבים, דביר, 1933, עמ', 397-391.
3. לאקוטיר ז'ן, נאצר ויורשיו, אופקים, עם עובד, תל אביב, 1972.
4. סידאר ארוין, גרינברג הרולד, מאחורי הספינכס המצרי, תמר ת"א, עמ' 27.
*5. סיל פטריק, סוריה - מאבק אל הצמרת, מערכות, משרד הביטחון, ת"א, 1968, עמ' 345-340.
6. עברון יאיר, "מלחמת קוריאה ולקחיה", סקירה חודשית, יוני 1978 עמ' 22-17.
7. שמעוני יעקוב, מדינות ערב בימינו, עם עובד, תל אביב, 1968, עמ' 213.
8. שמעוני יעקוב, לקסיקון פוליטי של העולם הערבי, כתר, ירושלים,
1988.
9. Arjomand Said Amir, From Nationalism to revolutionary Islam, Macmillan, Oxford, 1984,.
10. Heikel Muhammad Hasanayn, Sphinks and Commissar, Collins, London, 1978.
11. Cragg Kenneth, "The Intellectual Impact of Communism Upon contemporary Islam", The Journal of Middle East, Vol. 8, Spring 1954, No 2, pp. 127-138.
12. Lewis Bernard, "Communism and Islam", International Affairs (London), Vol. 30, January 1954, pp. 1-12.
עברון יאיר, "מלחמת קוריאה ולקחיה", סקירה חודשית, יוני 1978 עמ' 22-17.
ואגו רפאל, "המלחמה הקרה, מהלכים ותוצאות", סקירה חודשית, יוני 1978, עמ' 22-17.
חוראני אלברט, ההיסטוריה של העמים הערבים, דביר, 1993, עמ' 397.
Arjomand Said Amir, From Nationalism to revolutionary Islam, Macmillan, Oxford, 1984, pp. 3,4.
Lewis Bernard, Communism and Islam, International Affairs (London), Vol. 30, January 1954, pp. 1-12.
חוראני אלברט, ההיסטוריה של העמים הערבים, דביר, 1993, עמ' 398,397.
סיל פטריק, סוריה - מאבק אל הצמרת, מערכות, משרד הביטחון, ת"א, 1968, עמ' 345-340.
לאקוטיר ז'ן, נאצר ויורשיו, אופקים, עם עובד, תל אביב, 1972.
חוראני אלברט, ההיסטוריה של העמים הערבים, דביר, 1933, עמ', 397-391.
לאקוטיר ז'ן, נאצר ויורשיו, אופקים, עם עובד, תל אביב, 1972. עמ' 149-145.
לאקוטיר ז'ן, נאצר ויורשיו, אופקים, עם עובד, תל אביב, 1972. עמ' 149-145.
סידאר ארוין, גרינברג הרולד, מאחורי הספינכס המצרי, תמר ת"א, עמ' 27.
Cragg Kenneth, "The Intellectual Impact of Communism Upon contemporary Islam", The Journal of Middle East, Vol. 8, Spring 1954, No 2, pp. 127-138.
Heikel Muhammad Hasanayn, Sphinks and Commissar, Collins, London, 1978.

תגים:

נאצר · עירק · איסלם · איסלאם · סוריה · ערב

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "העיצוב מחדש של משטרי העולם הערבי בשנות החמישים והשישים", סמינריון אודות "העיצוב מחדש של משטרי העולם הערבי בשנות החמישים והשישים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.