הטרולים ב"פר גינט" מאת איבסן-האגדה והמיתוס

תקציר העבודה:

בעבודתי בחרתי להתמקד בדמות הטרולים במחזה "פר גינט" מאת איבסן. הטרולים הם דמויות מרכזיות המנווטות את העלילה ושזורות בה כחוט השני. מייקל מאייר בספרו על איבסן אומר כי הטרולים, אם מבינים אותם נכון, הם כוחות הרשע של הטבע, הנחבאים בנפשו של בן האדם. הם לעיתים מדכאים את המודע של האדם ומשתלטים על המעשים שלו, על ידי פנייה מתמדת לאינסטינקטים המרושעים ולתשוקותיו. כך הם הפכו למעשה לשולטים על האדם - כוחות מסתוריים, שהופכים את האדם לפוחד מעצמו. המחזה כולו, טוען מאייר, עוסק במאבק בין המטרה הקדושה לבין תשוקותינו, כלומר, בין האני העמוק שבאדם לבין החיה שבו, או הטרול שבו (1).
אם כן, אין להתייחס לטרולים כאל יצורים בפני עצמם, כדמויות חיצוניות, אלא כחלק מסוים מנפשו של האדם, החלק האפל שבנפש.
הטרולים מתגלים לראשונה במחזה במערכה השנייה, תמונה ה'. הדיאלוג הראשון, בו מנסים האישה הלבושה בירוק ופר להתרברב במוצאם נראה כמו דיאלוג בין שני ילדים. האישה מדברת על כך שלכל אחד מהטרולים שני פנים: "אם נבוא למשל אל ארמון המלך הוא יהיה בעינינו כמדבר אבנים, כשממה עזובה, אבל זה רק נדמה לך." (2) פר עונה לה מייד שכך זה גם אצלו. כבר במפגש הראשון בין פר לבין בתו של מלך הטרולים פר מעיד על עצמו כי יש לו תכונות של טרול. שניהם רואים את העולם באופן הפוך - הם רואים את היפה כמכוער, את המכוער כיפה.

מקורות:

Untitled
הטרולים ב"פר גינט" מאת איבסן -
האגדה והמיתוס
בעבודתי בחרתי להתמקד בדמות הטרולים במחזה "פר גינט" מאת איבסן. הטרולים הם דמויות מרכזיות המנווטות את העלילה ושזורות בה כחוט השני. מייקל מאייר בספרו על איבסן אומר כי הטרולים, אם מבינים אותם נכון, הם כוחות הרשע של הטבע, הנחבאים בנפשו של בן האדם. הם לעיתים מדכאים את המודע של האדם ומשתלטים על המעשים
שלו, על ידי פנייה מתמדת לאינסטינקטים המרושעים ולתשוקותיו. כך הם הפכו למעשה לשולטים על האדם - כוחות מסתוריים, שהופכים את האדם לפוחד מעצמו. המחזה כולו, טוען מאייר, עוסק במאבק בין המטרה הקדושה לבין תשוקותינו, כלומר, בין האני העמוק שבאדם לבין החיה שבו, או הטרול שבו (1).
אם כן, אין להתייחס לטרולים כאל יצורים בפני עצמם, כדמויות חיצוניות, אלא כחלק מסוים מנפשו של האדם, החלק האפל שבנפש.
הטרולים מתגלים לראשונה במחזה במערכה השנייה, תמונה ה'. הדיאלוג הראשון, בו מנסים האישה הלבושה בירוק ופר להתרברב במוצאם נראה כמו דיאלוג בין שני ילדים. האישה מדברת על כך שלכל אחד מהטרולים שני פנים: "אם נבוא למשל אל ארמון המלך הוא יהיה בעינינו כמדבר אבנים, כשממה עזובה, אבל זה רק נדמה לך." (2) פר עונה
לה מייד שכך זה גם אצלו. כבר במפגש הראשון בין פר לבין בתו של מלך הטרולים פר מעיד על עצמו כי יש לו תכונות של טרול. שניהם רואים את העולם באופן הפוך - הם רואים את היפה כמכוער, את המכוער כיפה.
פרויד ב"טוטם וטאבו" אומר כי בראשיתן של יצירות תרבותיות חשובות הייתה דו ערכיות רגשית במובנה האמיתי, כלומר, אהבה ושנאה בו זמנית כלפי אדם או מושא אחד. אפשר להניח, טוען פרויד, כי אותה דו ערכיות היא תופעה יסודית של הרגש שלנו (3).
אם כך, הדו - ערכיות שמציגה בתו של מלך הטרולים ושמציג פר גינט עצמו בסצנה - הראייה של הדברים בצורה הפוכה, ראיית הנקי כמלוכלך וההיפך, אם כי גם זה "רק נדמה לך" כפי שאומרת בתו של מלך הטרולים, אם ננתח זאת מבחינה פסיכולוגית, זו תכונה רגשית יסודית ביותר של בני האדם, לדברי פרויד.
בתמונה ו' מגיע פר גינט לארמונו של מלך הטרולים. כאן מוצגים הטרולים הצעירים כאכזריים במיוחד, כאשר הם מתארים תיאורים גרפיים של הדברים אותם הם מעונינים לעולל לפר. הם אומרים דברים כמו: "אחתוך את אצבעותיו", "אנגוס חתיכת שוק רגלו." לצד הטרולים האכזריים נמצא סמל נוסף של רוע - המכשפות.
המלך מציע לקשור לפר זנב, כדי שייראה כמו טרול. פרויד ב"טוטם וטאבו" אומר כי: "כדי לפגוע באוייב ניתן להסתייע גם בשיטה אחרת. אתה משתלט על שיערותיו, ציפורניו...או אף על חלק מבגדיו ועושה באלה מעשי איבה. במעשה זה כאילו השתלטת על אותו אדם עצמו, וכל מה שעשית לעצמים השייכים לאותו אדם, נגזר שיחול עליו עצמו."
(4) ניתן לראות במעשיו הפיזיים של מלך הטרולים ובמעשים שרוצה לעשות לפר, רצון להשתלט עליו, כדברי פרויד. כך, הצמדת זנב היא יותר מאקט סמלי, שרוצה ליצור דמיון חיצוני בין פר גינט לבין הטרולים, זהו למעשה אקט ממשי, אשר הופך, או רוצה להפוך, את פר גינט לטרול על כל המשתמע מכך. מטרת מלך הטרולים אינה רק שפר גינט
יראה כמו טרול, אלא שממש יהפוך להיות טרול בכל אבריו החיצוניים ובעיקר בתכונותיו הפנימיות.
אם נחזור לטענתו של מאייר כי הטרולים אינם, במקרה של המחזה "פר גינט", יצורים חיצוניים ממשיים, הרי שבסצנה הזאת ישנו מין מאבק פנימי בתוך נפשו של פר גינט. המאבק הוא בין הכוחות שבו שאינם רוצים להיות כמו הטרולים, לבין כוחות הרשע שבתוכו, המושכים אותו ועושים הכל כדי שתכונותיו יהיו כשל טרול מושלם.
נשאלת השאלה - מהן אותן תכונות של טרול. לפי הפילוסופיה של מלך הטרולים, כל מה שצריך לעשות הוא לספק את הצרכים שלו, את עצמו. ברנס וברודווין טוענים כי מלך הטרולים מייצג את ההיפך הגמור מהמקובל. הפילוסוף קירקגורד, לדבריהם, ייעץ לבן דורו להיות הוא עצמו. (5) מלך הטרולים, אם כן, הוא המייצג של התכונות
ההפוכות מאלה שהיו מקובלות בזמנו של איבסן. מלך הטרולים מגלם השקפת חיים אגואיסטית. למעשה, השקפת החיים של מלך הטרולים דומה מאוד לזו של פר גינט עצמו. גם פר עסוק בסיפוק היצר של עצמו. ההבדל בין פר לבין הטרולים הוא כי מלך הטרול אומר זאת במפורש. בעוד שפר, כדמות אנושית, חלים עליו כללים חברתיים ונורמות
המונעות ממנו לומר את האמת כפי שהיא, על הטרולים, כדמויות שאינן אנושיות, לא חלים אותם כללים ואותן נורמות, הם יכולים לומר במפורש כי הם עוסקים רק בסיפוק היצר שלהם.
הטרולים הצעירים משחקים בפר גינט משחק אכזרי. תוך כדי המשחק, אומר פר: "סור בן שטן!" (6) פר אמנם אינו מתכוון במפורש לכך שהטרול הצעיר הוא בנו של השטן, אך ניתן לראות בכך שפר למעשה רואה בטרולים את השטן בעצמו. שוב, לדעתי, מדובר כאן בשטן השוכן בתוך נפשו של פר ולא בשטן במובנו הממשי.

הפגישה הבאה בין פר גינט לבין מלך הטרולים נערכת במערכה החמישית. לדבר מאייר, איבסן כתב את המחזה מבלי לחשוב על הצגתו על הבמה, לכן הוא השתמש בחופשיות בזמן ובמרחב. הוא התעלם מהבדלים בין מציאות לבין פנטזיה, בין המודע לבין תת המודע. לדברי מאייר, אין להתייחס למערכה האחרונה ככתבה וכלשונה. יש לראות בה
כמתרחשת במוחו של פר ברגע מותו, או בזמן של שיטוט נפשי. (7)
אם כך, המפגש בין פר לבין מלך הטרולים הוא כנראה מפגש דמיוני, בין פר העומד על סף מוות לבין אותו כוח אפל אשר קיים בתוך נפשו. חשבון הנפש של פר מתבטא כאן בכך שמלך הטרולים אינו מוכן להעיד כי פר התנגד להפוך לטרול. לדבריו, פר לבש זנב טרול ושתה מי דבש. פר מגן על עצמו בכך שהוא טוען כי מלך הטרולים פיתה אותו.
אותו פיתוי הוא למעשה ההשתלטות של הכוח המרושע שבתוכו של טרול. ניתן לראות בו את הבלתי מודע של פר העולה לרמה של המודע.
ברונו בטלהיים בספרו אומר כי אגדות פונות הן למודע והן לבלתי מודע שלנו. גם סתירות חיות יחדיו בשלום בבלתי מודע. (8) ניתן לראות את הטרול כחלק מהבלתי מודע של פר, הבלתי מודע אשר מניע אותו למעשים ואשר, בסופו של דבר, אינו מאפשר לפר להתחמק מאחריותו למעשיו. מלך הטרולים אומר לפר: למעשה במשך כל חייך היית טרול,
כי טרול מאמין באימרה: "מה מבדיל בין אדם לטרול? טרול אתה ודייך באשר הינך." (9) המלך מוסיף ואומר כי פר הוא לא רק טרול אלא הוא המשל לסיסמתם של הטרולים. כאן ישנו נדבך נוסף המוסיף להשערה כי המדובר בכוח פנימי. פר מהווה דוגמא ומופת עבור הטרולים, סמל ומשל.
בסוף המפגש של פר גינט עם מלך הטרולים, אומר המלך על עצמו כי הוא למעשה אגדה. הוא אומר כי בניו ובני בניו טוענים כי הוא לא היה ולא נברא מעולם. יסוד כל חייו הם דמיון ושקר. הוא קיים רק בספרים בהם הוא כתוב. לדעתי, משפט זה ממצה את הווייתם של הטרולים. בנורבגיה הטרולים הם אגדה. אך כאן מדובר בייצור שאינו
קיים ואשר מודע לכך שאינו קיים ולכך שלמעשה הוא רק אגדה וקיים רק בספרים שבהם מסופר עליו. ייתכן שבכך אומר מלך הטרולים לפר למעשה כי הוא קיים רק בדמיונו או בנפשו של פר גינט.
טרול נוסף המופיע במחזה הוא בנם של פר גינט ושל בתו של מלך הטרולים. הבת ובנה מופיעים במערכה השלישית, ברגע של אידיליה בין פר וסולויג. כלומר - ברגע של אושר של פר, מופיע אותו יצר מרושע שלו, שהוא מכוער מתמיד, והורס לפר כל אפשרות ממשית של אושר. בתו של מלך הטרולים קוראת לבנה "שדון". זה דומה לאופן בו
מתייחס פר עצמו לטרול הצעיר - "בן שטן". אם הילד הוא שדון, או בן שטן, הרי שקיימת כאן האפשרות שלפר יש תכונות של שד או של שטן.
הטרולים, אם כן, הם כנראה חלקים בנפשו של פר. אלה הם חלקים בתת המודע שלו, השולטים בו וגורמים לו להתנהגות כמו של טרול. כל חייו של פר מתנהלים כחיי טרול, כאשר הוא אגואיסט העוסק כל העת בסיפוק הצרכים שלו. אותם חלקים בנפשו של פר אינם מרפים ממנו ומופיעים לכל אורך המחזה. הם אלה שמנווטים לא מעט את התנהגותו
של פר. למשל, לאחר המפגש עם בתו של מלך הטרולים ועם הבן המשותף לה ולו - לפר, פר אינו מתחתן עם סולויג, בגלל איומה של בתו של מלך הטרולים כי תרדוף אותו ותהיה לצידו בכל עת. אם היא חלק אפל בתת המודע של פר, הרי שהוא חושש מכך שהחלקים המרושעים, ה"טרוליים", העוסקים בסיפוק יצרים הקיימים אצלו, לא יתנו לו מנוח
וירדפו אותו ביחסיו עם סולויג.
לסיום, ברצוני להתייחס לדמויות של הטרולים מבחינת איפיון הדמויות. לשם כך אשתמש ב"פואטיקה" של אריסטו. אריסטו מונה ארבעה כללים לאיפיון דמויות בטרגדיה. (10) לפי אריסטו לדמויות צריך להיות רצון. הטרולים הם בעלי רצון מרכזי אחד - להפוך את פר לטרול. בתו של מלך הטרולים היא בעלת רצון מעט שונה - להיות בחייו של
פר, להיות חלק מהם ולשבש אותם. המלך רוצה להפוך את פר לטרול ואילו הטרולים הצעירים חפצים רק להתעלל בפר ולהשתעשע. כל אלה יכולות להיות תכונות של התת מודע של פר.
איפיון שני הוא התאמת הדמות לטיפוס, מבחינת הגיל או המעמד. איפיון שלישי הוא דמיון לפרט, איפיון רביעי הוא עיקביות באיפיון תכונה של הדמות. מאחר שהמדובר כאן בדמויות שאינן אנושיות, הרי שקשה להתייחס לשלושת הדרישות הללו. עם זאת, ניתן לומר כי המלך הוא בעל תכונות גבריות של מנהיגות ואילו בתו היא בעלת תכונות
נשיות - פיתוי (חיובי בתחילה ושלילי בסוף). העקביות קיימת - המלך ממשיך בתכונותיו הבסיסיות, שאחת הדומיננטיות היא כנותו. גם העובדה שיש טרול גבר וטרול אשה אינה מקרית, לדעתי. ישנה כאן השלמה של תכונות, כך שאותן דמויות הקיימות בתת המודע של פר, שולטות בו על ידי פנייה לצד הגברי שבו, לצד שואף המנהיגות, לצד
הנוח להתפתות שבו, לצד הנשי החלש ואף לצד הילדותי המשתטה.
הערות:
1. Michael Meyer, Ibsen (Middlesex: Penguin books, 1985) p. 290
2. הנריך איבסן, פר גינט. תרגום: לאה גולדברג (תל אביב: דביר, 1992) עמ' 63
3. זיגמונד פרויד, טוטם וטאבו. תרגום: חיים איזק (תל אביב: דביר, 1988) עמ' 139
4. שם עמ'77
5. אדוארד ט. ברנס, סטנלי ברודווין, הערות והנחיות ללימוד וקריאה פר גינט. תרגום: יוסי כרוסט (תל אביב: אור עם, 1974) עמ' 16
6. איבסן, שם, עמ' 77
7. Meyer, Ibid, p. 289
8. ברונו בטלהיים, קסמן של אגדות. תרגום: נורית שלייפמן (תל אביב: רשפים, 1987) עמ' 140
9. איבסן, שם, עמ' 240
10. אריסטו, פואטיקה. תרגום: שרה הלפרין (אוניברסיטת בר אילן, 1977) עמ' 40
ביבליוגרפיה:
Meyer, Michael. Ibsen. Middlesex: Penguin books, 1985
איבסן, הנריך. פר גינט. תרגום: לאה גולדברג. תל אביב: דביר, 1992
פרויד, זיגמונד. טוטם וטאבו. תרגום: חיים איזק. תל אביב: דביר, 1988
ברנס, אדוארד ט. וברודווין, סטנלי. הערות והנחיות ללימוד וקריאה פר גינט. תרגום: יוסי כרוסט. תל אביב: אור עם, 1974
בטלהיים, ברונו. קסמן של אגדות. תרגום: נורית שלייפמן. תל אביב: רשפים, 1987
אריסטו. פואטיקה. תרגום: שרה הלפרין. אוניברסיטת בר אילן, 1977
שונמי, גדעון. הטרקלין, הטירה והגן. תל אביב: אור עם, 1987
Tennant, P.F.D. Ibsen's Dramatic Technique. New York: Humanities Press, 1965

תגים:

מחזאות

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "הטרולים ב"פר גינט" מאת איבסן-האגדה והמיתוס", סמינריון אודות "הטרולים ב"פר גינט" מאת איבסן-האגדה והמיתוס" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.