התפתחות יחסי ארה"ב בריה"מ בתקופת חתימת הסכמי INF

תקציר העבודה:

התפתחות יחסי ארה"ב - בריה"מ
בתקופת חתימת הסכמי INF

תוכן העניינים: hc0787
1. הקדמה
2.הרקע להפשרת הקרחון הסובייטי
א. חזון גורבצ'וב ליחסי ארה"ב - בריה"מ (עפ"י ספרו).
ב. צפיותיו של גורבצ'וב מארה"ב
3. התפתחות היחסים בין הנשיאים
4. פסגת רייקיאויק
5. מדיניות החוץ והבטחון הסובייטית - השפעתו של גורבצ'וב.
6. השלכותיה של מדיניות החוץ הסובייטית על מישור היחסים הבינלאומיים.
7. "החשיבה הפוליטית החדשה".
- "עקרון המסופקות".
8. יסודותיה האידיאולוגיים של רפורמת גורבצ'וב.
9. השפעת ממשל רייגן על המדיניות הסובייטית.
10. מפגשי הפסגה ואירועים חשובים בדרך לחתימת הסכמי .INF
11. דרכי ניהול משא ומתן אמריקאיות וסובייטיות.
12. ועידת וושינגטון דצמבר .1987
13. בקורו של רייגן במוסקבה .1988
14. מדיניות בטחון והגנה - השפעות דעת הקהל.
15. הערכות צמרת המערב לעתיד היחסים.
17. השלכות תקציביות.
18. השינויים במערכת העולמית.
19. סיכום.
20. בבליוגרפיה.

הקדמה
,"NUCLEAR WAR CANNOT BE A MEANS OF ACHIEVING POLITICAL
ECONOMIC, IDEOLOGICAL OR ANY OTHER GOALS . THE ONLY WAY TO
".SECURITY IS THROUGH POLITICAL DECISIONS

כך קובע גורבצ'וב בספרו ומנסה גם במידה רבה של הצלחה (1), ליישם זאת במציאות
הפוליטית העולמית והמקומית. עבודה זו תעקוב, דרך ראי האירועים בתקופה
הנדונה,אחר התפתחות היחסים בין מנהיגי המעצמות מיריבות וחשדנות, למה שהם
כינו "שותפות" (Partnership) ויחסי אימון הדדי (1א). המחויבות הגבוהה של שני
המנהיגים ליחסים שביניהם, הביאה לבקורת כלפיהם על שהזניחו את מחויבותם
כלפי ארצם וערכים אחרים, כמו זכויות האדם בבריה"מ, ערכי הדמוקרטיה וכלכלה
חפשית. גם אדוארד שוארדנזה מבטא דעתו בצורה דומה בראיון שהעניק לעיתון
פראוודה. לדבריו : "...עלינו להבין סוף סוף שאי אפשר לכפות בכידונים, טנקים
ושפיכות דמים סוציאליזם, ידידות וקשרי שכנות טובה, ביחסים בין מדינות, יש
להתחשב באינטרסים של שני הצדדים ובזכותם לחופש החלטה" (4א).
בעבודה אשרטט את קווי מדיניות החוץ והביטחון הסובייטיות ואת המגמות
שמאפיינות אותן בחמש שנים ומחצה מאז עלייתו של גורבצ'וב לשלטון. בין היתר
אסקור את השינויים הרבים שהתרחשו במערכת הבינלאומית, לרבות חתימתם של
הסכמים בינלאומיים בדבר פירוק הנשק הגרעיני, צמצום הייצור של נשק בלתי
קונבנציונלי, הפחתת החימוש הקונבנציונלי ונסיגת כוחות ממוקדי מתיחות שונים
בעולם. לאור התרחשויות אלו ייסוב גם הדיון בהשלכות שיש למגמות אלו על
המערכת הצבאית, על מנגנוניה וחיילה לרבות הדוקטרינה הצבאית, מכיוון שמדיניות
החוץ והביטחון הסובייטיות קשורות ביניהן קשר הדוק ביותר, כל דיון במדיניות
החוץ מחייב גם דיון בהשלכה שיש לה על מדיניות הביטחון והמדיניות הצבאית.
ההפרדה בין האספקטים השונים של מדיניות החוץ ומדיניות הביטחון, כפי שתעשה
להלן, תהיה לפיכך, במידה רבה - מלאכותית. אך דומני כי נוחה היא יותר וחיונית
לאבחנה בין הפנים השונים של סוגיה זו.

מקורות:

לתכנית חימוש החלל היו הדים תעמולתיים מועטים, בעוד תכנית SDI בעצמה סבלה ממגבלות תקציביות ופרלמנטריות.
בסיומה של הועידה העביר גורבצ'וב לרייגן הצהרה בת פיסקה אחת שאותה ביקש לקרוא כהצהרה משותפת של שני המנהיגים ברוח "שתי המדינות מאמינות כי לא ניתן לפתור בעיות באמצעים צבאיים, ושתיהן תימנענה מלהתערב אחת בעניני הפנים של רעותה" (16א). אך המהלך נכשל כאשר רייגן העביר את ההודעה ליועציו אשר יעצו לו להימנע מכך
למרות שנוסח ההודעה נראה תמים כיון שכפי שיעצו לו "את הנאמר ניתן לפרש בהרבה דרכים". הסוגיה גרמה למתח מסוים בין המנהיגים כיון שנראה כי לנושא חשיבות מרובה עבור גורבצ'וב. לאחר שרייגן הבהיר למנהיג הסובייטי כי "לא יוכל לקבל את ההצהרה כלשונה" פנה אליו גורבצ'וב, הניח את ידו על כתפיו. ואמר: "אדוני הנשיא,
ביליתי בנעימים בחברתך" (16ב) כאילו לא ויתר כרגע בסוגיה עקרונית מבחינתו.
ביקורו של רייגן במוסקבה 1988
הסכם INF עדיין לא קיבל את אישרור הסנט, וסוגיות נוספות הקשורות להסכמי פירוק החימוש הגרעיני היוו נושא לדיון ציבורי וצבאי.
בעת ביקורו של רייגן במוסקבה במאי-יוני 1988 הביע גורבצ'וב מחאה על הקצב האיטי של השיחות, בעוד רייגן ניסה לשמור על צביון של ביקור חברתי בנושאי תרבות, דת וזכויות הפרט.
שרי החוץ של המעצמות שולץ ושווארדנזה חתמו על הסכמי ביניים בנוגע להעברת מידע מוקדם על ניסויי טילים בליסטיים וניסוי משותף לפיקוח על ניסויים גרעיניים. במשמעות המעשית של ההסכמים היתה מועטה, אך הם שיקפו את המדיניות הסובייטית לתקוף את הנושא מבחינה תעמולתית. ניסיון הממשל לתקוף את הסובייטים בנושא תחנת רדאר
שהוקמה בעיר קרסנוירסק, בטענה שהוא משמש לשליטה בעת מלחמה, נכשל בעקבות ביקור משלחת מהקונגרס באתר, שהביעה סקפטיות לגבי האפשרות שהרדאר אכן משמש לצרכי מלחמה. הרוסים מצידם קפצו על ההזדמנות והציעו להפוך את התחנה ל"מרכז מדעי בינלאומי" בתמורה להפסקת פיתוח אתרי רדאר אמריקאיים ברחבי אירופה.
בעקבות מהלכי הסובייטים, נחתמו בז'נבה באפריל 1988 ארבעה הסכמים המסדירים את נסיגתם המלאה של הכוחות הסובייטים מאפגניסטן עד פברואר 89'.
גורבצ'וב המשיך לשלוף הפתעות לאמריקאיים לכל אורך המהלכים המדיניים ביניהם. לאורך שנת 87' משך ג' את החלטתו באם יגיע לוושינגטון לפגישה עם רייגן ולגבי מועדה.
כאשר התקיימה לבסוף הפגישה ב- 88', ביקש ג' מרייגן בפגישה פרטית בין השניים, לחתום על הצהרה משותפת שבה מתחייבים הצדדים לטפח את העקרון שלפיו "אין בעיה שניתנת לפתרון באמצעים צבאיים". יועצי רייגן המליצו לו לדחות את המסך שנראה מעורפל ונגוע בתעמולתיות.
מינהל רייגן גילה סובלנות מופלגת כלפי התנהגותו יוצאת הדופן של ג' שיוחסה לרוב לחוגי אופוזיציה פנימיים בבריה"מ למשטרו של ג'.
מדיניות בטחון הגנה - השפעות דעת הקהל
רבות ממדינות אירופה היו מלאות חששות מפני השלכות הסכמי פירוק החימוש על ביטחונן. בעוד שכלפי חוץ תמכו בהסכמים, נטען בחוגים פנימיים כי התוצאה עלולה להיות ניתוק אסטרטגי בינן לבין המעצמה בראשונה-ארה"ב, בתקופה בה החשש מעימות גרעיני נמצא בשיאו.
חששות אלו לא הובעו בגלוי בתקופתם של ניקסון-פורד-קיסינג'ר, אך קיבלו ביטוי חפשי מאז היבחרו של הנשיא קרטר. תרמו לכך יחסיו המעורערים של הקנצלר שמידט לבין קרטר.
חילוקי הדעות העקרוניים בין מערב אירופה לארה"ב הפכו ללחץ ציבורי על ארה"ב אחרי בחירתו של הנשיא רייגן, למען יתר גמישות במגעים עם הרוסים, ונגד הרטוריקה של המדיניות האנטי-קומוניסטית. אך מסתבר שלאחר מעשה, למרות ההתנגדויות הרבות שהושמעו בייחוד מצד גרמניה המערבית בתקופת שמידט, ביטאו הסכמי INF את האחדות
התקשורתית הפורמלית והלא -פורמלית, ממשלתית ואזרחית כאחד בין היבשות כפי שלא באה מעולם לידי ביטוי עד לאותם הסכמים.
לאחר נצחונו של ממשל רייגן בבחירות ב- 84' חל מפנה במדיניות הסובייטית. ייתכן שהיתה לפריסה של מערכות ה- INF השפעה נוספת, אך העובדה נותרת בעינה - בראשית 1985 עת עלה מיכאל גורבצ'וב לשלטון, מלווה בהנהגה גריאטרית של זקני הקרמלין, הוא קיבל בזרועות פתוחות את מדיניות ה"אפס-אפס" האמריקאית וחזר במהרה לשולחן
הדיונים.
במקביל פרס גורבצ'וב את טילי ה- 55-20 ככלי מיקוח בזמן המו"מ. מבחינת רייגן, כפי שהתבטא בפומבי, מעמד הרוסים בתהליך היה תלוי בנכונותם לקבל באופן עקרוני את רעיון ההדדיות וביטויו בפועל ע"י השגת טילי ה- SS-20 מפריסתם הנוכחית דאז.
גורבצ'וב היה מודע ליתרונות שיש לדיון הציבורי- בשאלת INF מבחינתו. במערב עצם הדיון היווה מגבלה רצינית לפריסת טילי שיוט ואחרים במערב אירופה ובארה"ב עצמה. השיקולים הביטחוניים במערב מושפעים במידה ניכרת מדעת הקהל הפנימית והעולמית, עד כדי כך שגורבצ'וב האמין שלבסוף לא ייפרסו הטילים אך ורק בגלל האופוזיציה
הפנימית. כבסיס לאסטרטגיה חדשה במדיניות החוץ ולצורך הפצתה, הוחל במסע תעמולה במספר תחומים חשובים. בין היתר בכל הקשור לדוקטרינה של מאבק המעמדות, לדוקטרינה הצבאית, לזו המתייחסת לחוק הבינלאומי - וכל-זאת במטרה להמיס את תפישות הפחד הקיצוני במערב, בעזרתן של הצהרות מפייסות ומרגיעות שיוליכו בסופו של דבר
לשינוי וביטול העמדתם של הסובייטים כאויבם הגדול והמאיים של נאט"ו.
גם מאמרו של גורבצ'וב בעיתון פראוודה בספטמבר 1987 בשם - "מציאות והבטחות לעולם בטוח" - יצר תבנית חדשה במסע לשיפור תדמיתה של בריה"מ בדעת הקהל העולמית (8).
את ההודעה הסנסציונית כביכול על קיצוץ חד צדדי בכוחותיה הקונבנציונלים של בריה"מ, ניתן לראות כהמשך ישיר למדיניות הסובייטית הנקוטה מאז 1985.
מבחינתו היו לו מעט מאוד תמריצים להציע הקלות מהצד הסובייטי, כדי לספק את עקרון ה"אפס-אפס" כיוון שבתחומי בריה"מ היה לדיון הציבורי בנושא השפעה מועטה בלבד על שיקולי הקרמלין.
רייגן שהיה מודע ליתרות הציבורי הנ"ל של גורבצ'וב, דחף לפריסה של מערכות ה- INF פרשנים הסבירו זאת בכך שהממשל האמריקאי הבין שהתהליך הציבורי שהחל, אשר ביטא התנגדות לפריסה זו, רק ילך ויתחזק, עד למצב בו יהיה כמעט בלתי אפשרי לבצע את הפריסה אשר מעבר לביטחון הממשי שהעניקה, נתנה למערב קלף מיקוח חזק אשר אכן
הביא לתוצאות מעשיות חודשים ספורים לאחר חידוש מגעי ה- INF ב- 1985. בפרשנות שבדיעבד זו נראה שלולא בוצע מהלך זה, יתכן ולא היתה אפשרות להשפיע על הסובייטים להשיג את טילי ה- SS-20 .
באותה מטבע נכון לשאול לשם הסקת מסקנות שבדיעבד האם פריסה מוקדמת יותר של מערכות INF היתה מביאה להאצת שיחות פירוק החימוש.
הפולמוס סביב סוגיית ה- INF, סימל באורח דרמטי את הרחבת תהליך קבלת ההחלטות בנושאי נשק מודרני בתוך המדינות החברות בנאט"ו, וברמה הטרנס-אטלנטית, והוא מהווה מעין מודל אשר על פיו ניתן לחזות התפתחויות ברמות האלה במגעים בין גושיים בעתיד.
הערכות צמרת המערב לעתיד היחסים
לתמורות המהפכניות שחלו בברית-המועצות לשעבד ובמזרח-אירופה נקשרה השאלה, כיצד יש להתייחס לאיום הסובייטי המסורתי כלפי המערב - באירופה ובעולם השלישי? על רוב העוסקים בסוגיה זו היה מקובל, כי חל צמצום ניכר באיום הסובייטי כלפי המערב, בנכונותן של מדינות חבר העמים להפעיל כוח מחוץ לגבולותיהן ולפיכך גם בסיכונים
לעימות בין-מעצמית. אולם מנקודה זו ואילך קיים ויכוח נוקב בארצות-הברית ובמערב-אירופה לגבי הדרך שבה יש לראות את האיום הסובייטי, לאור הספקות שבהם נתפסות כוונותיו האמיתיות לטווח ארוך של גורבצ'וב, ולאור אי-הודאות הכרוכה בשרידות משטרו ובעתיד מדיניותו ותוכניותיו. בעל הטור ג'ים הוגלנד ניסח זאת בצורה ברורה
במאמרו מה - 13 בספטמבר 1988: "...מרכז הכובד עובר בהדרגה הקיצוץ בארסנל הגרעיני, להגבלות בכוחות הקונבנציונליים. טילים גרעיניים קל יחסית למצוא ולספור. הבעיה היא ליצור איזון בארטילריה, שריון וכוח - האדם" (6ד).
בסוגיה זו הסתכמה בשנים האחרונות גישה עיקרית - שיש לה תומכים רבים במשרד ההגנה, במועצה לביטחון לאומי ובממסד הביטחוני בכללו בארצות-הברית - גישה השמה דגש על הספקנות והזהירות. לדידה, התמורות בגוש הסובייטי נובעות במידה רבה גם מהפגנת נחישותה ועצמתה של ארצות-הברית, שגררה את ברית-המועצות למרוץ חימוש שכלכלתה
לא היתה מסוגלת לעמוד בו. מנקודת מוצא זו מועלות כמה טענות עיקריות:
ראשית, לא ברור מהן כוונותיו האמיתיות לאורך הזמן של גורבצ'וב. יתכן שעיקר כוונתו אינה אלא לזכות במרווח נשימה ארוך כדי להשיג טכנולוגיה וסיוע מערביים, להניע מחדש את הכלכלה הסובייטית, ולחזק מחדש את העצמה הצבאית הסובייטית בטווח הארוך. בתוך כך, גורבצ'וב חותר לתקוע טריז בין ארצות-הברית לבין אירופה, ולהביא
לפירוק נאט"ו ולקיצוץ כוחן הצבאי של מדינות המערב. לפיכך, אי אפשר להתעלם מהאפשרות, שהאיום הסובייטי כלפי אירופה יתחדש שוב כעבור שנים. צריך לומר, עם זאת, כי טענה זו, שרבים החזיקו בה בתקופה הראשונה של ההתפתחויות בגוש הסובייטי, הלכה ואיבדה מתוקפה במהלך 1990, ככל שהתבררה עצמתם של תהליכים אלו.
- שנית, האיום הסובייטי מגולם בעיקר בכוחות הממוכנים המסיביים של ברית-המועצות, ואלו ממשיכים לעלות בהרבה על הנדרש לצרכי הגנת מזרח-אירופה, כשהם מקיימים את כל המאפיינים של היערכות התקפית. הוצאות הבטחון של ברית-המועצות גדלו בין 1989-1985 בשיעור של 3% לשנה, בעוד שאלו של ארצות-הברית ירדו ב- 11% במהלך אותה
תקופה. בתחילת 1989 הודיע גורבצ'וב על קיצוץ הוצאות ההגנה של ברית-המועצות בשיעור של 14.2% עד 1991. משרד ההגנה האמריקני מעריך, כי ההוצאות הצבאיות הסובייטיות ירדו ב- 5%-4% כמונחים ריאליים ב- 1989; אך אפילו לאחר קיצוץ זה, הוצאות ההגנה הסובייטיות גבוהות כיום מאלו שהיו עם עלית גורבצ'וב לשלטון.
ברית-המועצות חזקה כיום יותר מאשר בעת עלית גורבצ'וב, במיוחד בתחום הגרעיני האסטרטגי. גודל הוצאות הבטחון הסובייטיות אינו תואם את מדיניותו המוצהרת של גורבצ'וב לרפורמה כלכלית, צבאית ופוליטית, וצמצום של10% מרמה זו אינו מספיק משמעותי למערב. יתר על כן, במסגרת השיחות לפירוק הנשק באירופה מועלות טענות, עוד
בתחילת 1991, כי ברית-המועצות עוקפת הגבלות שקיבלה על עצמה בתחום זה, כולל הגדרת יחידות יבשה כיחידות ימיות, המאפשרת לה להימנע מקיצוץ 3,500 פריטי נשק. טענה אחרת המועלית בהקשר זה היא, שברית-המועצות העבירה כמויות גדולות של טנקים מאירופה למחסנים באסיה, במקום להשמידם.
שלישית, גם אם העצמה הצבאית הסובייטית תקוצץ באורח משמעותי, אין לראות בכך עדות למדיניות סובייטית פחות אגרסיבית. אדרבא, האסטרטגיה של גורבצ'וב אינה הגנתית, אלא היא מבוססת על תרכובת שונה של מרכיבים צבאיים, מדיניים ואחרים, ויש לה מטרה התקפית רחבה יותר, תוצאות הצמצום בעוצמה הצבאית הסובייטית יכולות להסתבר
כאיום גדול יותר למערב מאשר האיום הצבאי הסובייטי הנוכחי. הצמצום בכוח הסובייטי משנה רק הזמן שיידרש לבניה מחדש של היכולת ההתקפית הקודמת, והאיום כלפי המערב יכול להופיע שוב. בינתיים, יתפרקו המערכים הצבאיים של המערב, תעורער היציבות שהושגה באירופה מאז תום מלחמת-העולם השנייה, וייפגעו אופיה ולכידותה של ברית
נאט"ו, כמטרייה פוליטית לאינטגרציה כלכלית וביטחונית במערב אירופה.
ורביעית, גם אם כוונותיו של גורבצ'וב טהורות, הוא עלול להיכשל, ויורשיו יוכלו לשנות את מדיניותו ולבטל את ההסכמים שיחתום עם המערב, או להתחמק מביצועם. כבר עתה יש סימנים לאי-יציבות מסוכנת בגוש הסובייטי, ובעיקר במדינות חבר העמים עצמן. לא ברור מה יקום במקום האימפריה הסובייטית, ואין להוציא מכלל אפשרות שזו
תוחלף ע"י מדינה רוסית לאומנית-מיליטנטית. התפוררותהשל האימפריה הסובייטית והתפצלות עצמתה הצבאית - כבר העלו, בין השאר, את הסכנה של ביזור השליטה בעוצמה הגרעינית הסובייטית ושל סיכונים צבאיים אחרים בפריפריה של ברית-המועצות.
גישה זו סוכמה ע"י מזכיר ההגנה האמריקני, ריצ'רד צ'ייני, בספטמבר 1990 (דהיינו, לאחר פרוץ המשבר העיראקי): "כוחה הצבאי של ברית-המועצות הוא עצום, והוא ממשיך לשים לו למטרה את ארצות-הברית ובעלות-בריתה. כל העדויות מלמדות שעובדה זו לא תשתנה. יתירה מכך, האיום אינו עוד ברור וחד; השלכות השינוי בתוך
ברית-המועצות עדיין אינן ידועות במלואן" (2ג). מזכיר המדינה - בייקר העיר כי "אי - הוודאות בהקשר לעתידה של הפרסטרויקה היא רק סיבה נוספת למשנה זהירות שעל האמריקנים לנקוט", הערה שמשמעותה תמיכה בהמשך קיצוץ הכוחות ההדדי (14א). הויכוח בין שתי הגישות העיקריות עדיין נמשך, לאורך ציר הזמן, הגישה הראשונה -
השמה דגש על ספקנות וזהירות - הולכת ומאבדת מאחיזתה לטובת הגישה השנייה. המחשת התפוררותה של ברית ורשה, וויתורה של ברית-המועצות לשעבר על מאחזיה במזרח-אירופה, ובעיקר במזרח-גרמניה; הסכמתה של ברית-המועצות לשעבר לקיצוצים משמעותיים בכוחותיה ובתקציב הבטחון שלה; מדיניותה של ברית-המועצות בסכסוכים בינ"ל, הנתפסת
כקונסטרוקטיבית יותר, ובמיוחד התנהגותה בפרשת המשבר העיראקי; תלותן הגוברת של ברית-המועצות ומדינות מזרח-אירופה בסיוע כלכלי וטכנולוגי מערבי; והתמקדותה הגוברת של ברית-המועצות בבעיות הפנים שלה, שעצמתן מתבלטת יותר ויותר - כל אלו משכנעים יותר ויותר במערב ובארצות-הברית, כי "החשיבה החדשה" הסובייטית היא אכן
אמיתית ומשמעותית. הויכוח שנותר מתמקד במידה רבה בשאלות: כיצד יש להתייחס לעוצמה הצבאית הסובייטית האדירה שנותרה בעינה, ולאפשרות שבניינה המאיים יתחדש בטווח הארוך, ואיזה משקל יש להקנות למשמעויות האפשרות, שבברית-המועצות יקום משטר שמרני-לאומני בעל מגמות מיליטנטיות.
השלכות תקציביות
לשינויים החשובים שחלו בתפיסת האיום הסובייטי במערב יש השלכות חשובות לגבי התפיסה האסטרטגית הכוללת, ולגבי עתיד נאט"ו, גודל הכוחות הצבאיים והיקף תקציב הבטחון של ארצות- הברית ומדינות המערב.
בקרב גורמים רבים במערב מתגבשת הערכה, שאין עוד בסיס מוצדק לקיום אותה רמה של סדר-כוחות והוצאות בטחון ואותה מתכונת של ברית נאט"ו, כבעבר. הויכוח הוא במידה רבה על העיתוי, הקצב וההיקף של השינויים המתחייבים, בהתחשב במידת אי-הודאות הגבוהה הכרוכה בהתפתחויות בגוש הסובייטי.
עתיד נאט"ו הינו אחד המוקדים העיקריים של הויכוח. ההבנה הכללית היא, כי לנאט"ו נועדו עדיין יעדים ומשימות. מצד אחד, ארצות-הברית חותרת להבטיח לעצמה תפקיד בעיצוב הסדרי הבטחון העתידיים באירופה ולהגן על מעמדה המרכזי של נאט"ו, שהיא גם צינור ההשפעה העיקרי שלה באירופה. בארצות-הברית נשמעים קולות רבים הגורסים,
כי לאור האפשרות שהאיום הסובייטי יתחדש בעתיד הרחוק, יש להמשיך לקיים ברית מערבית חזקה, ובמסגרתה גרמניה מאוחדת וחזקה, ולשמר עוצמה צבאית שניתן יהיה להרחיבה במהירות, עד שיתברר לחלוטין שברית-המועצות עברה מאוריינטציה התקפית הגנתית טוענים, כי אסור לנאט"ו לוותר על יעודה העיקרי בתחום הבטחון הקיבוצי, ואף יש
להרחיבו, וכי העיתוי לשינויים הרצויים יבוא רק כשהכוחות הסובייטיים יעזבו את מזרח-אירופה ויבוצע ההסכם להגבלת הכוחות הקונבנציונליים מצד שני, יש הטוענים, כי על נאט"ו להפוך למכשיר לקידום יחסי מזרח-מערב ויציבות אזורית, ולמצוא דרך כדי לוודא שהמבנה החדש של בטחון אירופה יכלול גם את מזרח-אירופה, תוך דגש על
פתרון סכסוכים בדרכי שלום, במקום על הצבת כוחות גדולים.
מעבר להשלכות על עתיד נאט"ו, ההתפתחויות בגוש הסובייטי מניעות כבר עתה תהליכים לקיצוץ כוחות משמעותיים. במהלך שנת 1990 הושגה סדרת הסכמים, המסמלים יותר מכל את סיום "המלחמה הקרה". בשיחות שהתקיימו בווינה בין נציגי נאט"ו וברית ורשה, הוסכם בפברואר 1990 להגביל את היקף הכוחות של ארצות-הברית וברית-המועצות
המוצבים מחוץ לגבולותיהן ל- 195,000 חיילים בחזית המרכז ובמזרח-אירופה, כאשר ארצות-הברית תורשה להחזיק 30,000 חיילים נוספים בשאר אזורי אירופה. בנובמבר 1990 נחתם בין נציגי נאט"ו וברית ורשה ההסכם לצמצום הנשק הקונבנציונלי באירופה ולהסדרת יציאתו של הצבא הסובייטי ממדינות ברית ורשה לברית-המועצות. ההסכם מגביל
כל אחת משתי הבריתות להחזקת מכסת-גג של 20,000 טנקים, 30,000 נגמ"שים, 20,000 קני ארטילריה, 6,800 מטוסי קרב ו- 2,000 מסוקי תקיפה. עיקר הקיצוצים במאגרי הנשק נעשה בצבאות ברית ורשה, בהם הושמדו עשרות אלפי מערכות נשק. ברית המועצות גם הסכימה עם גרמניה, ביולי 1990, לפנות את כוחותיה ממזרח-גרמניה תוך 4-3 שנים,
ולמעשה כמעט כל הצבא הסובייטי כבר התפנה ממזרח-אירופה. ולבסוף, בתחילת 1991 הסכימו מדינות ברית ורשה על פירוק המנגנונים הצבאיים של הברית, החל מסוף מרס 1991. את תפיסת הממשל האמריקני בסוגיה סיכם מזכיר ההגנה, צ'ייני, בתחילת ספטמבר 1990:
(א) השינוי העיקרי שחל בתפיסה האמריקנית הוא נטישת ההנחה, שעל ארצות-הברית להיות מוכנה תוך ימים או שבועות להילחם במסגרת עימות כולל עם ברית-המועצות. הנחת ארצות-הברית עתה היא, שיהיה לה זמן מספיק והרתעה נאותה לבנות את כוחותיה מחדש, לפני שיתפתח עימות כולל, וכי אין צורך בהיקף וברמת המוכנות של הכוחות שנדרשו
ב- 40 השנים האחרונות.
(ב) תחת זאת, על ארצות-הברית להתמקד לא בעימות כולל, אלא בסכסוכים אזוריים. אין בכך משום צמצום מחויבותה של ארצות-הברית להיות מעורבת באורח פעיל באזורים שונים בעולם. ארצות-הברית תקיים היערכויות קדומניות באסיה ובאוקיינוס השקט; באירופה תימשך היערכות אמריקנית משמעותית, אך ברמה פחותה מבעבר. הכוחות הקדומניים
יגובב ע"י כוחות חירום שיימצאו בארצות-הברית.
קיצוץ הכוחות קשור עם בקיצוצים בתקציבי הבטחון. הממשל האמריקני מצוי תחת לחץ ציבורי להפנות משאבים לתחומי הפנים והרווחה, וברור כי הגדלת התקציב לצרכים אלו אפשרית בעיקר ע"י קיצוץ ניכר בתקציב הבטחון. ואכן, למרות שהוצאות הבטחון בארצות- הברית מצויות בירידה מזה שבע שנים,
במונחים ריאליים, הורה מזכיר ההגנה האמריקני לקצץ 180 מיליארד דולר מתוכנית החומש הנוכחית להגנה. הקיצוץ בהוצאות הבטחון משקף קיצוץ מתוכנן גדול עוד יותר בסדר הכוחות של הצבא האמריקני. ביוני 1990 הסכים מזכיר ההגנה לתכנן קיצוץ של 25% בגודל הכוחות, כאשר מתוך 3.2 מיליון חיילים שהיו בשרות פעיל ובמילואים אז
ישוחררו 702,000 חיילים עד סוף 1995.
באחה"צ של אותו יום בו נפגשו המנהיגים בדצ'ה ב- 31 ביולי 1991, לאחר שבפגישת הבוקר הודיע בוש לגורבצ'וב על אירוע הטבח בבלטים (מראה מקום 7ו) חתמו השניים על הסכם INF באורך 47 עמודים ופרוטוקול באורך 700 עמודים. על החוזה חתמו בעטי מתכת שנלקחה מטילים שהוסרו במסגרת הסכמי INF (7ז).
השינויים במערכת העולמית
מאז 1989, הולך ונוצר במהירות סדר חדש במערכת היחסים הבינלאומיים. מקורה של תמורה זו הוא בעיקר במתרחש בברית המועצות ובמזרח-אירופה. משטרה של ברית-המועצות עבר שינוי, כשהוא נתון לקשיים חמורים מבית. הן יציבותה הפנימית והן שלמותה הטריטוריאלית עומדות בסכנה; משטרה נדרש להתמודד עם מצוקה כלכלית חריפה, עם
לחצים פנימיים לשינוי פניו, תוך מאבק עיקש בין הקבוצות השמרניות לקבוצות הדוחפות להתחדשות, עם בעיות אתניות, ועם לחצי פרישה בכמה מהרפובליקות המערביות והדרומיות. מדינות מזרח-אירופה עוברות תהליך של דמוקרטיזציה וליברליזציה; את מקומה של המפלגה הקומוניסטית הולכים ותופסים משטרים רב-מפלגתיים, שבהם מתבלטים
מנהיגים מטיפוס ומדור חדשים. ולא פחות חשוב, מדינות מזרח-אירופה הולכות ונוטשות את חסותה ואת שליטתה של ברית-המועצות, שאינה יכולה, ואינה מוכנה, לעצור את התהליך ההיסטורי, ומשלימה עם התפוררות נכסיה; ובעצם, ההכרה שברית-המועצות אינה מתכוונת לבלום את השינויים במדינות מזרח-אירופה היא שאפשרה במידה רבה את
התרחשותם. מערך ומזרח גרמניה התאחדו, והדבר מסייע בידי גרמניה המאוחדת להפוך במהירות למעצמה המובילה במערכת האירופית. ועל רקע המתרחש במזרח-אירופה, מערב-אירופה מתקדמת בבניית מסגרות איחוד מדיניות וכלכליות.
התמורות המבניות שחלו בדפוסי היחסים שבין המעצמות, ובתוך הגושים הקשורים עמן, הן מרחיקות לכת. המערכת הדו-קוטבית של היחסים הבינלאומיים, שעוצבה מאז מלחמת העולם השנייה, משנה פניה. התמוטטות הקומוניזם במזרח-אירופה, והכרסום באימפריה הסובייטית, נטלו הרבה מהמשמעות של החלוקה הבסיסית המוכרת בין מזרח למערב.
"המלחמה הקרה" הסתיימה - ובניצחון ארצות-הברית והעולם המערבי. מרכז אירופה איבד הרבה ממשמעותו האסטרטגית, כזירה פוטנציאלית עיקרית לעימות בין מעצמתי. ברית-המועצות איבדה הרבה מעצמתה כמעצמת-על, וצמצמה את היקף אינטרסיה הבינלאומיים כדי להתמקד בפתרון בעיותיה הפנימיות. האידיאולוגיה הקומוניסטית, ככוח מניע
ומאיים, נתפסת כיום ככזו שפשטה את הרגל, כשאין ביכולתה לענות על צרכי המדינות שבהן שלטה. מנגד, ארצות-הברית הפגינה את חסינות עצמתה, ונותרה בברור כמעצמה המובילה ללא עוררין, אף כי גם היא נתונה למגבלות בהפעלת השפעתה מול מדינות מתחזקות באירופה ובאסיה ובתוך כך, פרט לאותם חלקי עולם שבהם נמשכים עימותים צבאיים
- מסיבות אזוריות או פנימיות - הולכת ומצטמצמת חשיבותה של העצמה הצבאית במערכת הבינלאומית, ואת מקומה תופסות סוגיות כלכליות-חברתיות, ובכללן תחרות כלכלית. . באווירה זו של סיום "המלחמה הקרה", צפוי כי יתרחב תחום האינטרסים ה שותפים לשתי מעצמות-העל, ויודגש יותר עניינן למצות את אפשרויות שיתוף הפעולה ביניהן.
במסגרת זו גם גדל עניינן המשותף לבלום גילויי תוקפנות, העלולים לערער את הסדר העולמי החדש. מעבר לכך האינטרסהאמריקני שהיה מושתת על הגנתה מפני הגוש המזרחי, השתנה, ואין כיום הצדקה להחזקתם של כוחות גדולים על אדמת אירופה (10א).
סיכום:
במילות הפרידה שלו ממשרתו כנשיא בריה"מ (לשעבר), אמר גורבצ'וב ב- 25 בדצמבר 1991: "... קץ הושם למלחמה הקרה, ומירוץ החימוש המטורף נפסק... אנו חיים בעולם חדש, ואני תקוה כי התהליך של עצירת החימוש הגרעיני שהחלתי בו, לא ייפסק. התקופה הקרובה קריטית להצלחת התהליך... הרסנו את המערכת הישנה לפני שביססנו את
המערכת החדשה ולפיכך עלינו להיזהר שבעתיים מהקיצונים בכל המחנות ולא לתת להם לחבל בתהליך."(4ב).
למדנו על טכניקות משא ומתן של שני הצדדים, על דיפלומטיה מתוכננת ומבוימת לפרטיה, אך נראה כי לצורך יצירת שינויים אמיתיים יש נחוצה תמיכה אמיתית מכל שכבות העמים, ומסתבר כי גם יצירת קשר אמיתי של הערכה הדדית מעבר למשחקי הפוליטיקה בין המנהיגים.
ההסכמים נחתמו ע"י המנהיגים בהנחה שהם מייצגים את העמים ויש באפשרותם לכפות את ביצועם על משטריהם הפנימיים. אין ספק כי המצב הוא כזה בארה"ב. לגבי בריה"מ מתקיים התנאי של רצון העם, אך עם רעב החי באנרכיה, ואשר רסן השלטון הוסר ממגזרים שלמים בו, עלול להסכין לתופעות כמו שלטון מאפיה, והסרת הפיקוח מעל סחר
בחומרים גרעיניים.
כדי להבטיח ביצוע מושלם של תוכן ההסכמים, ויציבות בין-מעצמתית, על הצדדים לדאוג לשקט פנימי בגוש הסובייטי לשעבר, שקט שעדיין רחוקה הדרך להשגתו. ברית ורשה לא קיימת יותר. העולם המקוטב של יאלטה והמלחמה הקרה הולך ונעלם ועמו גם ההגמוניה המוחלטת של שתי מעצמות העל. במדינות הגוש המזרחי אין עוד מפלגה קומוניסטית
בשלטון, והעניין הציבורי מופנה כיום לעבר המתרחש בתוככי בריה"מ לשעבר ולעיצובה מחדש של המפה הפוליטית באירופה. הסיבה לכך נובעת מן העובדה שלהליכה לקראת חופש בחירה כלכלי ופוליטי בבריה"מ, יש השפעה על שרטוטה מחדש של המפה הפוליטית באירופה ובאסיה. בריה"מ כיום שלא בדומה למציאות הכלכלית והטכנולוגית שלפני
המהפכה, הינה מדינה תעשייתית מודרנית נשלטת ע"י מליוני מהנדסים ובעלי מקצועות טכנולוגיים אחרים, כשהמציאות ההיסטורית הנוכחית מחייבת את ההנהגה לגבש לה דרכים וכיווני מדיניות חדשים ומוצלחים.
עם כל תחושת השיכרון המלווה את סיומו של עידן המלחמה הקרה, עובדה היא שהמערב עדיין לא ויתר על האסטרטגיה של "הגנה קידמית". ארה"ב ובעלות בריתה מוסיפות לדבוק באפשרות של שימוש בנשק גרעיני כדי להדוף התקפה בכוחות קונבנציונליים. "תיאוריית השלבים", החוזה הסלמה הדרגתית בשימוש במגוון רב של אמצעים הגנתיים
והתקפיים, עדיין לא עברה מן העולם.
רבים עדיין מאמינים כי די בכישלון הרפורמות של גורבצ'וב, או השתלטות אפשרית של צמרת שמרנית בקרמלין, כדי להביא להחזרת הגלגל אחורנית ולהתלקחותה של האיבה מחדש.
הערות שוליים
1. מיכאיל גורבצ'וב, פרסטרויקה - חשיבה חדשה לארצנו ולעולם, ספרית מעריב.
1א. עמ' 214.
1ב. עמ' 189.
1ג. עמ' 52.
1ד. עמ' 87.
2. עודד ערן, מדיניות החוץ של בריה"מ מלנין ועד גורבצ'וב, האוניברסיטה הפתוחה, כרך ב', 1991.
2א. עמ' 92.
2ב. עמ' 94.
2ג. עמ' 108.
3. Eberhard Schneider, On the way to parliamentarism - The first stage in the reform of the soviet political system, Bericht Des Biost, No.64, October 1989,
3א. עמ' 56.
4. The Soviet System: From Crisis to Collapse.
Alexander Dallin and Gail W. Lapidos , Stanford University
4א. עמ' 567.
4ב. עמ' 642.
5. David Jacquelyn, 1989. , The INF controversy .
5א. עמ' 143.
6. Forreign Policy , The Soldiers' Summit, Kurt M. Campbell.
6א. עמ' 76.
6ב. עמ' 77.
6ג. עמ' 84.
6ד. עמ' 85.
7. At The Highest Levels, Michael R. Beschloss and Strobe Talbott
7א. עמ' 7.
7ב. עמ' 38.
7ג. עמ' 51.
7ד. עמ' 67.
7ה. עמ' 35.
7ו. עמ' 415.
7ז. עמ' 417.
8. Pravda, ספטמבר 1987.
9. The United States and the End of the Cold War, John Lewis Gaddis 1992
9א. עמ' 121.
9ב. עמ' 135.
10. Forreign Affairs , 1989 and All That, Robert W. Tucker
10א. עמ' 110.
11. TIME Magazine , August 1985
11א. עמ' 16.
12. Forreign Policy 1989, Start Finish, James P. Rubin
12א. עמ' 96.
12ב. עמ' 99.
12ג. עמ' 108.
13. Forreign Affairs , The Revolution in Soviet Foreign Policy, Robert Legvold
13א. עמ' 85.
14. Forreign Affairs , US - Soviet Relations: Threshold of a New Era, Arnold L. Horelick
14א. עמ' 58.
15. Forreign Affairs , Gorbachev's New Thinking ,
David Holloway
15א. עמ' 72.
15ב. עמ' 76.
16. The Turn, From a Cold War to a New Era Don Oberdorfer
16א. עמ' 300.
16ב. עמ' 303.
1

תגים:

גורבצ · רייגן · קרה · גיאופוליטיקה · מלחמה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "התפתחות יחסי ארה"ב בריה"מ בתקופת חתימת הסכמי INF", סמינריון אודות "התפתחות יחסי ארה"ב בריה"מ בתקופת חתימת הסכמי INF" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.