גישתם של איניס ומקלהון בנושא התקשורת הסוציולוגית

תקציר העבודה:

הנושא: גישתם של איניס ומקלהון

תוכן עניינים hc0641

1. מבוא
2. איניס
3. מקלהון
4. סיכום
5. מקורות

שניים ממניחי היסוד לחקירתה של התקשורת כתחום מחקר עצמאי בתוך
הסוציולוגיה היו הרולד איניס ומרשל מקלוהן שניהם היו קנדיים. מבין השניים
איניס היה הראשון שפנה לחקר התקשורת הסוציולוגית. הוא חי בין השנים - 1894
1952. בהכשרתו היה כלכלן ורק ב1940 - החל לגלות עניין בתולדות הדפוס,
העיתונות, הפרסום הצנזורה והתעמולה. בעבודתו הראשונה חקר את הקשר שבין
העיתונות לפיתוח הכלכלי ואחת ממסקנותיו הייתה שלעיתון היה תפקיד דומיננטי
בפיתוחם של אמצעי התחבורה והכלכלה במאה ה19 -. בעשר שנותיו האחרונות חלה
תפנית בהשקפתו והוא החל להתייחס לתקשורת בהיבט רחב יותר, התקשורת כציר
מרכזי בהתפתחות ההיסטורית.

איניס ומקלהון מייצגים שני אגפים של תפישה אינטלקטואלית הגורסת שאמצעי
התקשורת משמשים מאיץ עיקרי של תהליכים היסטוריים, ארגוניים חברתיים
ומודעות חושיות משתנה, שניהם שותפים לקביעה שהמדיום הוא המסר, דהיינו
שהצורה שבה הדברים נמסרים ומופצים חשובים מהדברים עצמם.
כל אחד מהם פורט הכללה זו לפרטים שונים ומאתר השלכות תרבותיות שונות של
אמצעי התקשורת. שניהם העריכו את הטכנולוגיה התקשורתית כמרכזית להבנת
ההשפעות של תקשורת ההמונים על החברה, אך אין זהות ביניהם באשר לטיב
ההשפעות הללו. איניס מייחס לטכנולוגיה תקשורתית השפעה על התרבות ועל
המבנה החברתי ואילו מקלהון תולה בה בעיקר השפעות על מערך החושים, המחשבה
ותפישת המציאות... מה שקובע את טיב ההשפעה של כל אמצעי הם פרמטרים
טכנולוגיים כמו ניידות, מהירות, מחיצות דיון ודומיהם".

גם איניס וגם מקלהון יוצאים מתוך אותה הנחת יסוד והיא שהמסר החברתי הוא
במדיום התקשורתי בתור שכזה. בני אדם תקשרו, מתקשרים ויתקשרו זה עם זה
ולכן המדיום כערוץ תקשורת בלתי נמנע הוא אינהרנטי ליחסי הגומלין שבין בני
האדם ולקיומן או התפוררותן של קהילות שונות בין שמדובר בקהילות קטנות או
במסגרת של מדינות. הדבר החשוב ביותר הוא הדרך בה מועברים הדברים בבחינת
הטון הוא שקובע את המוזיקה. הדרך בה מועברים הדברים כמו חריפות לשון ציווי,
שימוש באמצעים וויזואליים רבים, ניצול מוטיבים סמכותיים הם שקובעים את
מידת שיתוף הפעולה עם בעל המסרים.

ההבדל ביניהם הוא בדגשים שהם שמים. המקום בו על פי השקפתם להשתכללות
אמצעי התקשורת השפעה דומיננטית ובלתי הפיכה. איניס שם את הדגש על
המערכות הגדולות הוא בעל אוריינטציה אנתרופולוגית עם זיקה לביצוע חתכים
היסטוריים לבדיקת השפעתן של טכנולוגיות התקשורת לאדם הבודד ודינמיקה של
היחסים בין הפרט והקהילה הסובבת אותו. הוא פונה יותר לדלת אמותיו של הפרט,
למימד האינטימי של התקשורת למרות שהוא מדגיש את האנתרופולוגיה
התרבותית. צבע מסריו של מקלהון הוא פסיכולוגיסטי.

מקורות:

The Guetenburg Galaxy (1962)
understanding Media. (1964)
גם איניס וגם מקלהון מניחים כי להתפתחותה של הטכנולוגיה התקשורתית תפקיד מרכזי ביותר בעיצוב פניה הסוציולגיים והתרבותיים של החברה האנושית.3 ההבדל המהותי ביניהם הוא בכך שאיניס "מדגיש את השפעתם של אמצעים אלה על המערכת החברתית והתרבותית מקלהון מחשיב במיוחד את השפעתם על מערכת החושים ועל החשיבה".4
בעוד שאיניס מרבה לעסוק בהשפעת התקשורת על המוסדות מקלהון כמעט מתעלם מכך. אם איניס שם את הדגש על המקרו, הרי שמקלהון שם את הדגש על המיקרו. נציג עתה את גישותיהם של איניס ומקלהון בצורה מפורטת יותר ובסיכום ננסה לראות מה מייחד אותם בהשוואה זה לזה.
איניס
איניס בטפלו במושאיה של התקשורת, כולל בה את כל סוגי התקשורת האפשריים מהתקשורת האורלית בין שני בני אדם ועד לאמצעי התקשורת המשוכללים ביותר הפונים לקהלים גדולים ככל שניתן וכי בתור שכאלה יש להם יכולת ואמצעים ביצירתן של אידיאולוגיות חדשות. לשיטתו אמצעי התקשורת פועלים בשלוש דרכים:
1. "הם משנים את מבנה תחומי ההתעניינות שלנו, כלומר את הדברים עליהם אנו חושבים.
2. הם משנים את אופי הסמלים ומערכות הקודים שלנו, כלומר, את הדברים שבאמצעותם אנו חושבים.
3. הם משנים את אופי מושג הקהילה כלומר, את ההקשר שבו מתפתחות מחשבות".5
תפיסת היסוד של איניס היא בעלת אופי אנתרופולוגי מובהק. איניס מנסה כאן שלושה חוקי יסוד שאמורים להיות תקפים בכל מקום ומקום בו נמצאים אנשים בלי להתייחס לתכנים עצמם. הוא מציג סטרוקטורות התנהגות אוניברסליות. הוא בוחן את הקהילה כיחידה אורגנית בה הפרטים יכולים לשנות את היקף ועוצמת תחומי התעניינותם, כאשר
התעניינות זו ומוצעת באמצעות כלים מתאימים הנושאים על גבם תחומי התעניינות אלה והם הסמלים וקודי ההתנהגות. כלים אלה הם ערוצי התקשורת שהם בעלי אופי דו-סיטרי. מפרטים לפרטים אחרים ובחזרה ומפרטים לקהילה ובחזרה. כל אלה כמכלול מעניקים לקהילה אופי דינמי מאוד ומאפשרים לה לקבוע את גבולותיה. מסקנה מתבקשת היא
שהגבולות עצמם הם דינמיים. הגבולות יכולים להיות צרים ויכולים להיות רחבים והם יכולים להיות חדירים או סגורים.
שטאל מבהיר את דבריו של איניס בצורה ברורה וציורית: "לשון מדוברת עולה מתוך מצבי חיים, מתוך מגע בין בני אדם סביב עניינים שהם אקטואליים בשבילו באותו רגע. הקשר הבלתי אמצעי בין הלשון ובין המציאות משווה לדיבור מוחשיות. הלשון הכתובה נוטה להיות מופשטת יותר: אדם נפגש בה לרוב כשהוא לבדו, ויש ניתוך בינו ובין
הטקסט, שלא כבמפגש חי עם אדם אחר. לשון כתובה מרחיבה את עולם ההתייחסות של האדם מבחינת הזמן והמרחב ובכך היא מגדילה את כושר החשיבה המופשטת".6
חיותה של התקשורת באה לה מכוחה של השפה המדוברת. זאת על פי אופייה, קשורה בקשר בל ינתן ליומיומי לקונקטי ולעכשווי. ישנה כאן הבחנה חשובה בין הלשון המדוברת ולשון הכתיבה. זאת האחרונה, פחות קונקרטית ופונה לכיוון המופשט יותר. זאת שפה מרוחקת יותר, פורמלית יותר וקרה יותר, אך גם לה יתרונות משלה. היא מעשירה את
עולם התוכן של האדם בארבעה מימדים בשלושת המימדים הפיזיים (אורך , רוחב, עומק) - המרחב ובמימד הזמן. היא מעניקה לאדם פרספקטיבות עמוקות יותר. התקשורת הכתובה איננה באה במקום התקשורת האורלית. היא משלימה אותה ומספקת לה כלים נוספים שמאפשרים לה ללמוד מנסיון העבר.
יחד עם זאת להבדל בין התקשרות האורלית לתקשורת הכתובה יש היבטים נוספים. "איניס טוען שהשתמרות מסורת הדיבור ביוון הקדומה מסבירה את פריחת הפילוסופיה היוונית. הדיונים המתמידים והערניים בעל פה הזינו והפרו את החיפוש אחר האמת ומנעו גיבוש של דוגמות קבועות במסמרות.
דיון בעל פה, הוא אומר כרוך במגע בינאישי ובהתחשבות ברגשות הזולת והדבר עומד בניגוד קיצוני לתקשורת הממוכנת והבלתי אישית השלטת בעולם המודרני. הופעת הכתב צריכה את המסורת האורלית וחזקה את הרשות החילונית ובכך העניקה קדימות ליחסים חברתיים המבוססים על מרחב ביחס לאלה המבוססים על זמן. הכתב הקפיא את המסורת
האורלית שכן מרגע שסברים נרשמים הם מאבדים את חיותם. הכתב שימש מענה לצרכי ההווה והעתיד.
הצרכים המנהליים והטכניים של אימפריות מתרחבות ודחק את הקודים המסורתיים של התרבות האורלית".7
להבנתם של דברים אלה יש לפרק דברים אלה למספר יחידות מאחר שנאמרים כאן דברים רבים בעלי חשיבות רבה והם:
1. לשיטתו של איניס דווקא התקשורת האורלית העניקה לפילוסופיה היוונית את כל עוצמתה ויופיה. תקשורת אורלית מחייבת שיג ושיח ממושך מאד בו המשוחחים, מלבנים בעיות שונות ומציגים בעיות שונות שצצות בעקבות דיונים אלה. דברים, משעה שהם מועלים על הכתב הופכים לדברים כתובים שאין מתווכחים עליהם בבחינת רק ראה וקדש
כמאמר מוסגר ראוי לציין שגישה זו איננה בהכרח נכונה. יכולים להיות ויכוחים ודיונים גם על דברים כתובים והראייה לכך הם הדיונים הנוקבים לפעמים על גבול האלימות המילולית שבין הוגי הדעות הקומוניסטיים שהשתמשו בעתונות ובכתבי עת מקצועיים כבמה להצגת דיעותיהם ולניתוח דיעותיהם של עמיתיהם.
2. התקשורת האורלית מחייבת את המתדיינים להקשיב זה לזה בלי להתפרץ לדבריהם של עמיתיהם. מתוך מטרה לתת מענה לעמיתיהם, הם חייבים להקשיב להם עד הסוף ורק משאלה מסיימים את דבריהם, אפשר לענות.
החברה הופכת ליותר מנומסת ויותר מתחשבת. גם מבחן המציאות מראה שלא תמיד הדברים הם אכן כך. אם דנים בנושא נייטרלי, הרי שקיימת סבירות גבוהה לוויכוח ענייני ומנומס, אך אם נושא הדיון הוא טעון, הרי שהמתדיינים נכנסו זה לדברי רעהו. תוכנית הטלוויזיה "פופוליטיקה" היא דוגמה לכך.
3. תקשורת כתובה היא בעלת אוריינטציה עתידית וחשיבותה היא בהקשרים פוליטיים ואדמיניסטרטיביים. המילה הכתובה משמשת שליטית וראשי ארגונים וכלי שליטה וכלי להעברת מסרים שונים למרחבים. התקשורת הכתובה בבחינת כלי שליטה ובקרה, מכוון שדברים הכתובים הם דוקטרינריים על פי משנתו של איניס, קל להשתמש בהם להפצת דיעות
פוליטיות וצווים של ראשי מדינות משרות בעבר, ראשי ממשלה כיום של מנהלי חברות.
4. התקשורת הכתובה מאפשרת קשר הדוק בין יחידות גיאוגרפיות שונות המרוחקות זו מזו, שהרי אפשר להעביר מסרים ממקום למקום במדוייק. מה שאי אפשר לעשות בתקשורת אורלית. הסיבה לכך נובעת מהעובדה שבתקשורת האורלית העברת מידע באמצעות שליחים - שליח אחד מספר לשליח השני מה עליו להעביר הלאה - מידע יכול להתעוות מכיוון
שהשליח מקבל המידע, עלול שלא להבין נכון את דבריו של השליח מוסר המידע, ועל רצף של זמן - שליחים עלולים גם לשכוח דברים. תקשורת אורלית טובה אם כן לקהילות קטנות, החיות ביחידות גיאוגרפיות קטנות.
מדברים אלה אפשר להבין את ההבחנה של בין הטיות של זמן((Temporal Bias לבין הטיות מרחביות (Soatial Bias ) בהם איניס בטפל בספרו The Bias of Communication. תקשורת בעלת נטייה מרבית מיטיבה לגשר על פני מרחקים, כלומר מעדיפים כביכול את ציר המרחב, ואליו הטיות של זמן נוטות לגשר על פני פערים בזמן, כלומר מעניקות
עדיפות לציר הזמן. עם הסוג הראשון נמנים למשל הטלגרף והטלפון. עם הסוג השני הספר והתקליט.
אמצעי התקשורת עמידים ובני קיימא, דוגמת קלף חור ואבן מדגישים את מימד הזמן. החומרים הכבדים מתאימים להתפתחות ארכיטקטורה ופיסול.
אמצעי תקשורת המדגישים את המרחב הם פחות עמידים ויותר קלים. דוגמת פפירוס ונייר. הללו מתאימים לקיום אדמיניסטרציה ומסחר על פני שטחים נרחבים... חומרים המדגישים את הזמן מעודדים ביזור ומוסדות היררכיים.
ואילו חומרים המדגישים את המרחב מעודדים צנטרליזציה ושיטות ממשל פחות היררכיות, ארגונים מדיניים גדולי מימדים כגון אימפריות, נבחנים מנקודת הראות של המימדים הללו, זמן ומרחב והישרדותם ביכולתם להתגבר על ההטייה של אמצעי התקשורת המדגישים את אחד המימדים יתר על המידה."8
הטייה היא פונקציה של יכולת ההעברת מידע באופן פסיבי. בעבר היה מקובל לכתוב על חרסים ואבן ואת אלה מטבע הדברים קשה לסחוב (כמה חרסים כבר יכול לסחוב אדם ואם משתמשים בבהמת משא הרי שקצב התקדמותה איטי יותר מאשר של אדם או של פרש). לכן מידע שנרשם על חרסים ואבן היה מקובע לאורך זמן. הדוגמה הטובה ביותר לכך הם
המפעלים הארכיטקטונים האדירים במצרים, בבבל ואצל שבטי האינדיאנים ביבשת אמריקה. אצל כל אלה המידע היה מוטבע על קירות באמצעות פיסות והדוגמה הטובה ביותר לכך הם כיתובי ההירוגליפים המצריים המספרים רבות מתולדותיה של מצרים. מגילות הקלף הן ניידות יותר, אך קיימת גם כאן מגבלת נשיאה. מגילות אלה הן כבדות ולא
נוחות לנשיאה.
הפפירוס היה קל מאוד ונוח לנשיאה ויותר מאוחר בא הנייר שהיה קל יותר מהפפירוס ואופן תכנונו ועיצובו במתכונת של ספרים אפשר אחסון מידע רב יותר לאותה יחידת נפח. אלה מטבעם משמשים אמפריות וארגונים גדולים.
שהרי קל יותר להעביר מידע למרחקים ובהתחשב בשינויים מדיניים תכופים יש צורך לשנות פקודות והוראות והרי הפפירוס והנייר זמינים יותר לצרכים אלה. מכאן אפשר להבין שלמרות פיתוחם של אמצעי תקשורת ניידים, דווקא התכלותם המהירה תואמת את המאפיינים הדינמיים של החברה בה הם נמצאים בשימוש. כפועל יוצא יש להם השפעה על
מבנים ארגוניים. זמינותם הגבוהה של אמצעי תקשורת מתכלים מאפשרת פיתוח מערכות בעלות מבנים ארגוניים ריכוזיים וזמינות נמוכה של אמצעי תקשורת ברי-קיימא נותנת מקום רב יותר לקיומם של מערכות בעלות מבנים היררכיים.
באותן חברות שבהן הייתה הטיית זמן הייתה מגמה לכבד את המבוגרים ואילו כיום החברה שבה ישנן הטיות מרחב, הצעירים הם הדומיננטים. "בחברות מסורתיות, המשתנות באיטיות רבה, יש נטיה לכבד את הזקנים בבחינת אוצרי המסורת האורלית ובהם נשמרת החוכמה השבטית. בחברות כמו שלנו, שבהן הידע והטכניקה משתנים במהירות רבה אין
נטיה כזאת לכבד כל כך את הזקנים. דווקא הצעירים נושאי הדגל הטכניקות החדשות והידע החדש הם בעלי הסיכויים לזכות ביוקרה ובכוח... אין להתעלם מן התרומה שגורם עצם מספרם הגדול של הדורות הצעירים לחידוד מודעותנו לאי הרציפות שבין הדורות. שיעור הצעירים בכלל האוכלוסיה גדל גם בעקבות התארכות תקופת ההתבגרות. כיום
אתה צעיר זמן רב יותר מאשר במאות הקודמות".9
בגלל שהשינויים הטכנולוגיים והחברתיים היו איטיים מאד, הרי שקצב השינויים הוא קטן מאד והוא בעצם היה בעל אופי כמעט סטטי והיה טעם לרשום אותם על מבנים מונומנטליים על מנת שישאר לדורות והנשאים האנושיים של מידע זה היו מטבע הדברים הזקנים שנסיונם המצטבר הפכם לנשאי הידע והחוכמה והם היו על כל האנשים בעלי הסטטוס
הגבוה. אליהם פונים לקבלת מידע ואותם מתיידצים. אלה היו זקני העדה שגם השליטים היו מתייעצים איתם. כיום המגמה היא הפוכה. מידע מתחלף במהירות וקצב התיישנותו והפיכתו ללא רלבנטי הוא גבוה מאוד. מי שיכול להתמודד עם כך הם הצעירים. לאנשים מבוגרים קשה להתמודד עם תחלופת מידע כה מהירה.
קצב החיים שלהם ויכולתם המנטלית לקלוט מנות גדולות של מידע ומהר נמוכה מטבע הדברים מזו של הצעירים ובשל התארכות תוחלת החיים, מושג הצעירות השתנה גם הוא.
כיום אדם בן 60 נחשב לאדם צעיר. בעבר הוא נחשב לאדם זקן. בהתחשב בכך שהמידע מופץ כיום למרחבים גדולים מאד הרי שציבורים גדולים זוכים לקבל במהירות מידע רב יותר. התוצאה היא שהגבולות הלאומיים נפרצים "המרחב כגורם מבדיל הולך ונעלם בעולם המודרני. ככל שהמרחב נעשה רצוף יותר, כן נשחקות הווריאציות האיזוריות
בתרבות ובמבנה החברתי...עלייתה של תרבות עירונית עולמית. המבוססת על מהירות ועל התפרשות גדולה של התחבורה והתקשורת האלקטרונית צמצמה יותר ויותר אף שבשום פנים לא הצליחה לחסל כליל את ההבדלים שבין לאומים שונים במרחב, בתרבות ובמבנה החברתי".10 התוצאה היא אותו כפר גלובלי שכל דיירי העולם חיים בו.
לשיטתו של איניס למכלול זה השפעה משמעותית גם על תוחלת החיים של מעצמות. "קיומה ועוצמתה של אימפריה ניתנת לתיאור במונחים של המרחב הגיאוגרפי שעליו היא שלטת ו/או פרק הזמן שבו היא מקיימת את שלטונה.
שלטון פירושו בין היתר השגת מונופול על מידע ועל הפצתו ואמצעי תקשורת שונים מקנים אפשרויות שונות לעשות זאת".11 בשל אופיים המתכלה של אמצעי התקשורת שאינם ברי קיימא, הרי שיש צורך לשלוט בייצורם ובתוכן הדברים המופץ באמצעותם. יכולת שליטה עליהם ובלעדיות בהם הם שנותנים בידי מדינות ובפרט מעצמות יכולת ועוצמה
מדיניים. איבודה של יכולת זאת, תפגע ביכולת הפצת המידע, תפגע ביכולת להעביר צווים. התוצאה לא תאחר לבוא ומדינות ומעצמות תפסקנה אט אט לתפקד ולבסוף תקרוסנה.
על פי ברגר "עם הופעת הווידיאו הפכה ההטיה להטיה ברורה לכיוון של זמן. בווידיאו נעשה שימוש בעיקר במסגרות קטנות כמו בני משפחה וחברים.
כלומר למרחב קטן. אולם כוחו של הווידיאו טמון בשמירת המסרים של הטלוויזיה לאורך זמן."12 דווקא ההתפתחות הטכנולוגית תביא להיפוך הכיוון מהטייה מרחבית להטיית זמן. היכולת לשמר מידע לאורך זמן באמצעי נייד שאיננו בהכרח מתכלה נותנת מקום להידוק המסגרות הקטנות בין שהן משפחתיות או קהילתיות. ולהידוק מסגרות
לאומיות. המידע הופך לגורם מלכד.
"איניס טוען שהאפיסטמולוגיה שלנו - תפישת העולם שלנו, ההגדרות שלנו את הדברים הנכונים והלא נכונים ואת האמיתיים והלא אמיתיים - נקבעת בכל תקופה על פי המדיום המרכזי של תרבות נתונה, בעידן שבו המדיום התקשורתי העיקרי הוא המילה המדוברת. כלומר, בתרבויות שבעל פה, התפישה שלנו את מה שנכון ולא נכון נקבעת על פי
אותה מילה מדוברת. לשאלה איך אתה יודע? התשובה "אחי סיפר לי", תהיה מספקת. בתרבות ובעידן של הכתב והדפוס תשובה כמו "קראתי את זה בעיתון אתמול" היא מספקת. בתרבות ובעידן של טלוויזיה קריאה בעיתון כבר אינה מספקת והצופים מעדיפים לראות את הדברים במו עיניהם".13
מידת הנכונות לקבל דברים הנכונים או הלא נכונים או כטעוני הוכחה תלויה בכלים הנתונים בידינו מבחינה טכנולוגית. היכולת הטכנולוגית היא האינסטרומנט שבאמצעותו מאששים או מפריכים טענות. אם בעבר כל טענה דרשה עדות של אדם נוסף הרי שכיום יש צורך בעדות קבועה ו/או בעדות מצולמת או משודרת בטלוויזיה. הטכנולוגיה
המצויה בתקופה נתונה היא המחייבת אם מבחינתה של העדות התומכת ומסייעת ואם מבחינה משפטית.
העזרים הטכנולוגיים המצויים בידינו כספקים של מידע, מאפשרים לנו לראות דברים במו כינינו ולא להסתפק בעדות של צד שני ו/או צד שלישי.
היבט נוסף שאיניס מתייחס אליו הוא הקפיצות של הכתב. "שיטה פשוטה וגמישה נקוטה לסייע לעמדות בעלי זכויות יתר ואילו שיטה פשוטה וגמישה (כמו האלף בית הפונטי) מאפשרת סיגולו לשפת העם. עם כל ההשלכות החברתיות הנובעות מכך".14 ככל שהכתב מסובך יותר וקשה יותר לשימוש כמו כתב החרטומים או כתב תמונות, הרי שמספר
המשתמשים בו הוא מצומצם יותר ולכן קטן יותר מספר האנשים השולטים במידע. הכתב על כן ימצא תמיד בידי אליטות. ככל שהכתב פשוט יותר לשימוש מספר גדול יותר של אנשים יוכל להשתמש בכתב. לכן גם חברה שבה הכתב נפוץ יותר יהיה לה סיכוי גדול יותר להיות חברה דמוקרטית. בחברה כזאת מספר בעלי המידע יהיה גדול יותר. במצרים
העתיקה ידיעת אלף בית נחשבה למה שהוא פחות ערך מכיוון שקל להשתמש בו. הייתה הערכה רבה לאלה שידעו את כתב החרטומים. ידיעת כתב מסובך ומורכב הייתה גם סמל סטטוס.
מקלהון
מקלהון טוען "כי הדקדוק של המדיום נגזר מן המזיגה המיוחדת של החושים המשרתים את הפרט בהשתמשו במדיום. למשל השפה - או ליתר דיוק הדיבור.
הוא הראשון שבאמצעי תקשורת המוניים. הדיבור הוא אמצעי להחצנת המחשבה, לקבוע תפישות ולשיתוף הזולת בהן... אם הדיבור הוא תופעה אורלית היוצרת תרבויות של שמיעה (תרבויות שבהן אנשים נוטים להאמין למשמע אוזניהם יותר משהם נוטים להאמין למראה עיניהם), הרי התקשורת האורלית מפעילה גם כשרים חושיים אחרים ויוצרת סינטזה
ביניהם. למשל בשעת שיחה האדם מרגיש לא רק בצליל של המילים. אלא גם בתכונות הוויזואליות של הדובר ובמערכת התכונות המישושיות של גורמים שונים בסביבה ואפילו במאפייני כח מסויימים של האדם ושל המצב.
כשרים שונים אלה יוצרים אופני תקשורת מקבילים וסימולטניים, ומכאן מסיק מקלהון שתרבויות אורליות יוצרות סינתזה בין האופנים השונים הללו, מפעילות או משתפוות את כולם בסיטואציה המנצלת אתכל מנגנון החושים של האדם. בתרבויות האורליות יש אפוא משחק גומלין סימולטני של מראה, קול מגע וריח ולפיכך על פי מקלהון, הן
מעמיקות את המעורבות בחיים שכן אמצעי התקשורת העיקרי - הדיבור האורלי - מפעיל בו בזמן את כל הכשרים החושיים שבאמצעותם רוכשים בני האדם ידע ומשתפים זה את זה ברגשותיהם".15
התקשורת האורלית על פי מקלהון מעשית בין שני בני אדם הנמצאים בקשר עין זה עם זה וכפועל יוצא תקשורת ביניהם היא שילוב של תקשורת נורמלית ותקשורת לא נורמלית. המדבר כשהוא מאזין לעמיתו לשיחה, שומע לא רק את דבריו של המשיב, אלא הוא "שומע" גם דברים נוספים שהמשיב משדר בין אם זה תנועות גוף, פיזיונומיה וריחות.
ולפיכך שני הדוברים מתנסים גם בטוטליות של התקשורת ביניהם. הם משדרים זה לזה כמות מידע רבה שעל פיה הם משיבים זה לדברי זה. הם מפעילים את כל החושים שלהם ומכוחה של הטוטליות התקשורתית המשודרת הם גם משתפים אחד את השני ברגשותיהם.
החצנת הרגשות היא דבר מתבקש. כאשר קבוצת אנשים דוברת ומקיימת רב-שיח משודר.
דבר נוסף והוא האווירה הקיימת בין המשוחחים, מה שמעצים את כמות המידע המשודר ובהכרח גם מעצימה את עוצמתה של הטוטליות. למכלול זה מקלהון קורא תרבות של שמיעה. ומכיוון שמספר הקהילות הוא גדול מאד הרי שקיימות "תרבויות שמיעה" רבות. לשפת התקשורת כללי דקדוק ותחביר אופיניים לה. אין הכוונה למשמעות המקובלת של
דקדוק כאשר מדברים בניתוח שפה כמו צורנית, לאקסיומות, זמנים. נושא נשוא וכו'. אלא לדרך בה החושים השונים של הפרט המעורבים במדיום האורלי, באים לידי ביטוי שעה שהדובר משתמש בהם. אם להבין נכון את מקלהון הרי שהכוונה היא לאינטונציות, לחיתוך הדיבור, לתקיפות, שימוש בתנועות ידיים או הפיזיונומיה להדגשת הדברים
הנאמרים וכו'.
אמנם בעת העתיקה כתבו ולמדו את כתבי התקופה אך הכנסת הדפוס ככלי להפצת כתבים גרמה למהפכה תרבותית. "מבחינה נפשית הביא הספר המודפס, שהוא הרחבה של כושר הראיה, להעצמת הפרספקטיבה ונקודות הראות הקבועה.
בד בבד עם הדגשת הצד החזותי של נקודת הראות ושל נקודת ההעלמות, המקנה אשליה של פרספקטיבה, צמחה אשליה נוספת - האשליה כי המרחב הוא חזותי, אחיד ורצוף. הקוויות, הדיוק ואחידות הסידור של אותיות הדפוס הם חלק בלתי נפרד מצורות התרבות ומן החידושים הגדולים של הרנסנס.
החיזוק החדש של הדגשת החזות ושל נקודת הראות האישית התמזגו במאה הראשונה שלאחר המצאת הדפוס עם האמצעי להבעת עצמות שנתאפשר תודות להרחבת האדם על ידי הדפוס.
מבחינה חברתית חדרה הרחבת האדם על ידי הדפוס והשפיעה על הלאומיות, על התיעוש, על השיווק להמונים, על הקניית קרוא וכתוב לכל ועל מתן חינוך לכל. שכן הדפוס ייצג דימוי של דיוק שניתן לחזור עליו, אשר פתח לפני הכוחות האצורים בחברה צורות התפשטות חדשות לגמרי. בהפקיעו את היחיד מקבוצתו המסורתית ובהעמידו בעת ובעונה
אחת דגם המראה כיצד מצטרפים יחידים יחדיו ומהווים מצבר כוח המוני, שחרר הדפוס בתקופת הרנסנס.
כביפן וברוסיה בימינו, כוחות נפש וחברה עצומים. אותה רוח של יוזמה פרטית אשר עוררה סופרים ואמנים שיטפחו את הבעתם העצמית, עוררה אנשים אחרים להקמת תאגידי ענק צבאיים ומסחריים." בדבריו אלה מקלהון עומד על מספר גורמים שהמצאת הדפוס הייתה מרחיקת לכת מבחינתם ובעלת תוצאות בלתי הפיכות בהתפתחותה של התרבות האנושית
והם:
1. היקף הידע שהועמד לרשות האדם היה במספר סדרי גודל מזה שהיה לו במסגרתה של התרבות האורלית. גם אם באותה תקופה כתבו, הסיבה לכך נובעת מהעובדה שמספר הכותבים גדל גם כן ולכן מספר גדול יותר של מומחים יכול להפיץ את אוצרות הידע שלו.
2. מתאפשרת עתה הפצה גדולה יותר ומהירה יותר של ידע.
3. ידע זה מעשיר את אופן הראייה של האדם והוא הופך לעצמאי יותר מבחינת זמינותו של הידע. הוא הופך לא רק לזמין מבחינה טכנית אלא גם מבחינת הזמן. האדם יכול לקרוא ידע זה מתי שהוא מוצא לנכון בלי לחכות למועד הופעתם של מקריאים מקצועיים.
4. הפרספקטיבה של האדם גדלה בשל היכולת שלו להצליב את המידע שנמצא ברשותו.
5. החזקת ספרים וקריאה בהם, מורידה ממעמדם האליטיסטי של בעלי ספרים בעבר ובהכרח ממעמדם של בעלי הידע. כל אדם יכול לבנות לעצמו ספריה פרטית ולהעצים את כמות המידע שברשותו וכפועל יוצא להעשיר גם את עולמו הרוחני. הפצת הידע באמצעות הדפוס הביאה כפועל יוצא לדמוקרטיזציה שלו.
6. צורת הספר, צורת העימוד וצורת האותיות הופכים לחלק מהתרבות בה הם מופקים ואפילו גם למיצגיה של תרבות זו. באותה מידה שמבנים מונומנטליים בעת העתיקה שמשו סמנים מייצגים של המדינות בהם הם נבנו.
כך גם צורות ההדפסה יכולות לספר על המדינות בהן נעשה בהם שימוש.
דוגמאות לכך הם הכתב הגותי מחד גיסא והכתב הקורולי מאידך גיסא.
7. בשם יכולת ההפצה הגדולה של הספר והיכולת להדפיס אותו הדפסות חוזרות ונשנות (מהדורות חדשות) הוא פתח ערוצי השפעה נוספים כמו חיזוק הלכיודות החברתית והעצמת תחושת הלאומיות. הפצת מידע על מוצרים חדשים וכפועל יוצא גדל היקף השיווק וקידום המכירות. מה שהביא להגדלת היקף התיעוש ומעבר לייצור המוני. המילה הכתובה
שימשה בה בעת כוחות אינטלקטואליים וגופים אינטרסנטיים רבי עוצמה כמו צבאות, תעשיות אזרחיות ותעשיות צבאיות. שום חברה ושום מסגרת ציבורית לא יכולים להתקיים כיום ללא חומר כתוב.
עם כל זאת, המצאת הדפוס מאפשרת לאדם גם שלא להיות מעורב בקהילה בה הוא חי. הוא יכול להעשיר את עצמו מהבחינה הרוחנית באמצעות ספריה שהוא בונה לעצמו ולשמור ידע זה בבטל". בלי לשתף אחרים בעולמו הפנימי, התרבות האורלית היא ממנו והלאה.
עם התקדמות הטכנולוגיה, הדיבור מאבד מהדומיננטיות שלו. "בחברות בעלות טכנולוגיה מתקדמת עשויים הדפוס השידור והקולנוע לתפוש את מקומו של הדיבור בבחינת האמצעי העיקרי להעברת ידע ורגשות. בחברות כאלה הדיבור אינו נעלם, אלא מקבל את התכונות של אמצעי התקשורת הדומיננטי. למשל בחברות של יודעי קרוא וכתוב, המסורות
האורליות נעלמות ותוכן התקשורת המדוברת הוא המסורת הכתובה. הדיבור שוב אינו ממלא אחר חוקיו שלו.
שולטים בו חוקי המסורת הכתובה. פירוש הדבר לא רק ש"תוכן" הדיבור הוא מה שכבר הועלה על הכתב, אלא שהקצב ועולם הדימויים של הדיבור היומיומי זהים לאלה של הכתיבה.
בחברות של יודעי קרוא וכתוב מתקשים בני האדם להעמין כי הדיבור העשיר, המוצק, הגרפי כמעט רב - מימדי של האיכרים המקסיכניים הבורים של אוסקר לואיס נובע מפי בריות "חשוכות תרבות" שכאלה. אך מקלהון סבור כי הדיבור המסורת האורלית, המנצלת בו בזמן אופני דיבור תקשורת רבים הוא כמעט ואך ורק נחלתם של הבורים."18
הציבור ישאר בכל חברה בכל רמה טכנולוגית שהיא, שהרי ללא קשר אורלי בין בני אדם לא יתכנו בכלל חיים חברתיים אלה מה? האמצעים הטכנולוגיים משמשים כלי ביטוי חדשים שלגורם התקשורת האורלית יוצקת את עצמה והיא מקבלת צורת ביטוי חדשה הן מבחינת התקשורת הוורבלית שלה והן מבחינת התקשורת הלא וורבלית כמו שפת הגוף
והפיזיונומיה. ראוי לציין שהתגוננותם של אמצעים אלה מביאה לפיתוח שפות כתובות ואורליות ייחודיות. השפה שבה משתמשים בעיתונות הכללית למשל "הארץ" ו"מעריב" שונה מהשפנה הנקוטה בעיתוני הספורט. השפה הנקוטה ברשת א' שונה מהשפה הנקוטה ברשת ג'ובגלי צה"ל והשפה הנקוטה בטלוויזיה שונה מהשפה הנקוטה בקולנוע למרות ששני
המדיומים האחרונים הם מדיומים וויזואליים הרי שגודל המסך מחייב שימוש בטכניקות אחרות.
שימוש בצילומי תקריב לקולנוע איננו יכול להעביר אותן תחושות כמו בצילום תקריב טלוויזיוני. וסרטים בעלי אופי של ספקטאקל כמו "קגמושה" של אקירה קורוסאווה ו"אודיסאה בחלל" של סטנלי קובריק מאבדים מעוצמתם שעה שהם משודרים בטלוויזיה. המדיום בו משתמשים מחייב את אלה המופיעים בו ואת אלה המביימים בו להתאים אליו את
השפה המדוברת הן מבחינת הדקדוק והן מבחינת התחביר.
הדיבור אינו יכול להשתמש יותר בכללים שהכיר עד כה. הוא חייב להשתמש בכלים אחרים, שאם לא כן הוא לא יקרין ולא ישדר אמינות. על רצף של זמן מתפתחות באמצעי תקשורת אלה מסורות חדשות ששונות במובהק מהמסורת של התרבות האורלית. לשיטתו של מקלהון זה דומה לאדפטציות הביולוגיות.
באותה מידה שאדם המאבד את ראייתו, משפר את חוש השמיעה שלו ואת חוש המישוש, כך גם התקשורת האורלית מקבלת אפיונים חדשים כאשר היא מנותבת לתוך טכנולוגיות תקשורתיות חדשות תוך איבוד מאפייניה האורליים הקודמים.19
אחת ההבחנות בה מקלהון משתמש והמוכרת מתוך מכלול הבחנותיו היא ההבחנה בין "מדיה חמה" ((Hot Media ו"מדיה קרה" ((Cold Media, מידה החום או הקור של המדיה היא פונקציה למידה "בה אנו מופעלים כתוצאה מהזדקקותנו לאמצעי תקשורת זה או אחר".20 הרדיו לשיטתו של מקלהון הוא מדיה חמה מאחר והוא משדר כמות מועטה של מידע
ועל המאזין להשתמש בדמיונו להשלים את החסר באמצעות שאר החושים שלו. הוא חייב לתאר לעצמו בדמיונו את הנפשות הפועלות, לדמיין לעצמו מה הדינמיקה שביניהם מה הם לובשים איזה סיטואציה פיזית הם נמצאים (בתוך חדר או במקום פתוח), לנסות לתאר לעצמו ריחות שונים.
אם הוא שומע תסריט ומתוכן הדברים עולה שהנפשות הפועלות נמצאות בחדר סגור ומעשנות, אזי הוא יכול לתאר לעצמו חדר מלא עשן ומסריח.
הטלוויזיה לשיטתו של מקלהון היא "מדיה קרה" מאחר שהמידע הנמסר לצופה הוא גדול מאד והוא איננו צריך להפעיל את דמיונו ביחס למאזין לתוכניות רדיו, הצופה בטלוויזיה הוא בעמדה פסיבית. מידת המעורבות שלו היא נמוכה יותר לא מורגש שום צורך להשלים את המידע החסר.
סיכום
איניס ומקלהון מייצגים שני אגפים של תפישה אינטלקטואלית הגורסת שאמצעי התקשורת משמשים מאיץ עיקרי של תהליכים היסטוריים, ארגוניים חברתיים ומודעות חושיות משתנה, שניהם שותפים לקביעה שהמדיום הוא המסר, דהיינו שהצורה שבה הדברים נמסרים ומופצים חשובים מהדברים עצמם.
כל אחד מהם פורט הכללה זו לפרטים שונים ומאתר השלכות תרבותיות שונות של אמצעי התקשורת. שניהם העריכו את הטכנולוגיה התקשורתית כמרכזית להבנת ההשפעות של תקשורת ההמונים על החברה, אך אין זהות ביניהם באשר לטיב ההשפעות הללו. איניס מייחס לטכנולוגיה תקשורתית השפעה על התרבות ועל המבנה החברתי ואילו מקלהון תולה בה
בעיקר השפעות על מערך החושים, המחשבה ותפישת המציאות... מה שקובע את טיב ההשפעה של כל אמצעי הם פרמטרים טכנולוגיים כמו ניידות, מהירות, מחיצות דיון ודומיהם".21
גם איניס וגם מקלהון יוצאים מתוך אותה הנחת יסוד והיא שהמסר החברתי הוא במדיום התקשורתי בתור שכזה. בני אדם תקשרו, מתקשרים ויתקשרו זה עם זה ולכן המדיום כערוץ תקשורת בלתי נמנע הוא אינהרנטי ליחסי הגומלין שבין בני האדם ולקיומן או התפוררותן של קהילות שונות בין שמדובר בקהילות קטנות או במסגרת של מדינות. הדבר
החשוב ביותר הוא הדרך בה מועברים הדברים בבחינת הטון הוא שקובע את המוזיקה. הדרך בה מועברים הדברים כמו חריפות לשון ציווי, שימוש באמצעים וויזואליים רבים, ניצול מוטיבים סמכותיים הם שקובעים את מידת שיתוף הפעולה עם בעל המסרים.
ההבדל ביניהם הוא בדגשים שהם שמים. המקום בו על פי השקפתם להשתכללות אמצעי התקשורת השפעה דומיננטית ובלתי הפיכה. איניס שם את הדגש על המערכות הגדולות הוא בעל אויינטציה אנתרופולוגית עם זיקה לביצוע חתכים היסטוריים לבדיקת השפעתן של טכנולוגיות התקשורת לאדם הבודד ודינמיקה של היחסים בין הפרט והקהילה הסובבת
אותו. הוא פונה יותר לדלת אמותיו של הפרט, למימד האינטימי של התקשורת למרות שהוא מדגיש את האנתרופולוגיה התרבותית. צבע מסריו של מקלהון הוא פסיכולוגיסטי.
הערות
1. דן כספי - תקשורת המונים: יחידה 3 - התפתחות אמצעי התקשורת המודפסים האוניברסיטה הפתוחה 1994 עמ. 113.
2. שם עמ' 110.
3. שמעון שור - קומוניקציה חברתית, ספריית הפועלים 1972 עמ. 59 58.
4. שם עמ' .59.
5. אריה ברגר - מבוא לתקשורת אוניברסיטה משודרת משרד הביטחון 1995 עמ. 36.
6. שטאל אברהם - "שינויים היסטוריים בתרבות ישראל והשלכותיהם על הטיפול בתלמידים טעוני טיפוח" בתוך מספרות החינוך קבצי מאמרים מתורגמים קובץ ז': ידיעת קרוא וכתוב והמעבר לתרבות מודרנית. בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית הוצאת אקדמון 1973 עמ' 11.
מבוסס על דבריו של איניס ב:
Innis H.A. - Empire and Communication Oxford, Clarencen 1950 p.11
7. דן כספי - תקשורת המונים יחידה ד' התפתחות אמצעי התקשורת המודפסים שם עמ' 112.
8. שם שם.
9. ג'יימס ויקארו - הרולד אדמס איניס ומרשל מקלהון בתוך המקראה:
תקשורת המונים בעריכת דן כספי האוניברסיטה הפתוחה 1995 עמ'. 40.
10.שם מע' 39.
11.דן כספי - תקשורת המונים יחידה 3 התפתחות התקשורת המודפסים עמ 111.
12.אווה ברגר - מבוא לתקשורת שם עמ' 9.
13.שם עמ' 11.
14.שמעון שור - קומוניקציה חברתית שם עמ' 59.
15. ג'יימס ויקארו - הרולד אדמס איניס ומרשל מקלהון שם עמ' 37.
16.מרשל מקלהון - "המילה המודפסת - אדריכלות הלאומיות" בתוך מספרות החינוך מאמרים מתורגמים קובץ ז': ידיעת קרוא וכתוב והמעבר לתרבות מודרנית. בית ספר לחינוך של האוניברסיטה העברית אקדמון 1973 עמ' 109-110.
17.שם עמ' 110.
18.ג'יימס ו. קארי - הרולד אדמס איניס ומרשל מקלהון שם עמ' 37.
19.שם עמ' 39.
20.דינה גורן - תקשורת המונים ספרות מן המוקד עם עובד 1975 עמ' 22.
21.דן כספי - תקשורת המונים יחידה 3 התפתחות אמצעי התקשורת המודפסים שם עמ' 113.
ביבליוגרפיה
ברגר א. מבוא לתקשורת, אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון 1995.
גורן ד. תקשורת המונים, ספרות מן המוקד עם עובד 1975.
ויקארו ג'. - הרולד אדמס איניס ומרשל מקלהון בתוך המקראה:
תקשורת המונים בעריכת דן כספי האוניברסיטה הפתוחה 1995.
כספי ד. , תקשורת המונים: יחידה 3 - התפתחות אמצעי התקשורת המודפסים, האוניברסיטה הפתוחה 1994.
מקלהון מ. "המילה המודפסת - אדריכלות הלאומיות" בתוך מספרות החינוך מאמרים מתורגמים קובץ ז': ידיעת קרוא וכתוב והמעבר לתרבות מודרנית. בית ספר לחינוך של האוניברסיטה העברית אקדמון 1973.
שטאל א. "שינויים היסטוריים בתרבות ישראל והשלכותיהם על הטיפול בתלמידים טעוני טיפוח". בתוך: מספרות החינוך קבצי מאמרים מתורגמים קובץ ז': ידיעת קרוא וכתוב והמעבר לתרבות מודרנית. בית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית הוצאת אקדמון 1973.
שור ש. קומוניקציה חברתית, ספריית הפועלים 1972.

תגים:

בלשנות · תעמולה · אנתרופולוגיה · פסיכולוגיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "גישתם של איניס ומקלהון בנושא התקשורת הסוציולוגית", סמינריון אודות "גישתם של איניס ומקלהון בנושא התקשורת הסוציולוגית" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.