ברה"מ- מבנה המשטר כפונקציה של האידיאולוגיה בתקופת סטאלין

תקציר העבודה:

ברה"מ - מבנה המשטר כפונקציה של האידיאולוגיה
בתקופת סטאלין

הקדמהhc0579-
מעצמות יכולות להתערב במדינות אחרות אם באמצעות השפעה על מקבלי
ההחלטות בדרך של תגמולים חיוביים או שליליים ואם באמצעות פלישה וכיבוש..
הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות. גם אם מצהירים על הסיבות בצורה רשמית,
הרי שהם מהווים גורמים ודומיננטיים ביחסה של המעצמה עם המדינות הקטנות.
סיבה חשובה אחרת היא חומרי גלם - מחסור בחומרי גלם בין שהם תעשייתיים או
כלכליים. בתארו את סיבות ההתפשטות האירופית ברחבי תבל מציין פול בנדי
ש"רשימת הסחורות" אשר ליוו את התפשטותה היבשתית של רוסיה -
כללה: פרוות, עורות, עצים, קנבוס, מלח וגרעיני תבואה".
לחומרי גלם חשיבות נוספת והיא שימוש בהם לפיתוח וייצור נשק. שהרי בלעדיהם,
אי אפשר להחזיק צבא. סיבה אחת היא החזקת אזורי השפעה המבאר עוצמה
צבאית ומעצמות יכולות להלחם בינן לבין עצמם על איזורים אלה. סיבה אחרת
היא שימוש באיזורים אלה כאיזורי חיץ כנגד מעצמות עויינות. זאת הייתה הסיבה
להקמתה של ברית ורשה. ברה"מ כפתה על מדינות מזרח אירופה לשמש לה כאזור
חיץ מפני פלישה פוטנציאלית של נאט"ו. להתיש מדינות אלה בזמן מלחמה ולשמור
בצורה כזו על שטחיה היא. סיבות אחרות שנגזרות מגורמים אלה ואשר בימיה של
אשור היו בעלי משמעות קרדינלית היו "חשש וסתימת מבואות מכיוון היוני...
פרובוקציות, הפרת חוזים, סכנת ויתור".
סיבות אחרות הן תחושה של מדינה דמוגרפית שקיבלה ביטוי בוטה על ידי היטלר
כאשר טען שגרמניה זקוקה למקום תחת השמש ומצוקה דמוגרפית.
במצוקה זו כגורם לפלישה שהתערבות מטפל פול קולינויו. וזה אופייני על פי שיטתו
במדינות עשירות ואם להביא מדבריו: "גידול רצוף של האוכלוסיה בחברה עשירה
יחסית מחולל מלחמה תוקפנית. יעשה שימוש בנשק עדיף כדי להפקיע אדמות
ולכונן מושבות... רק חברות עשירות יוצאות למלחמות תוקפניות וזאת כדי לענות
על הצרכים של העשירים יחסית, לאו דווקא על צרכי העניים. ביוקרטיה משוכללת
ואובדן החירות יופיעו תמיד דורות מספר לאחר כינונה של אימפריה בתוקף
כיבושים".

מקורות:

לומד, הוגה ומעל לכל - מדריך".10
אמצעים אחרים שנכללו בתוך הריטואל הקומוניסטי היו חובתם של האמנים לצייר ברוח הריאליזם הסוציאליסטי - ציורים של עמלים בבגדי עבודה, כתיבת שירים עם הרבה פתוס קומוניסטי, הזמנות ספרים ויצירות מוזיקליות על ידי השלטונות כדי לרומם ולפאר את הקומוניסטים. ריטואל שכולם מחוייבים בו הוא השתתפות בחגים ובפולחנים של
החברה הקומוניסטית. "ביום 7.11 וב - 1.5. הופכת המפלגה את הכיכר האדומה לאולפן טלוויזיה ענק מתחת לכיפת השמיים, עבור מצעד הטילים והטנקים עבור אלפים רבים של מתעמלים לבושים ססגונים. המבצעים את תרגיליהם וחולפים לפני הנהגת המפלגה הניצבת בקצה המוזוליאום של לנין וקוראים "תחי המפלגה הקומוניסטית של ברה"מ!
הידד, הידד הידד!" דיוקנותיהם של לנין ושל המנהיגים החיים שנראים כולם צעירים בעשר עד חמש עשרה שניה, נושאים ברמה לאורך הכיכר, ממש כפי שנישאו ברמה האיקונין של הקדושים בתהליכות הדתיות, שנערכו ברמה לאורך הכיכר, ממש כפי שנישאו ברמה האיקונין של הקדושים מתהלוכות הדתיות שנערכו באותה כיכר האדומה עוד לפני מאות
בשנים."11
תפישת ברה"מ את העולם החיצוני.
הרעיון הקומוניסטי בשל הטוטליות שבו ראה את מה ששונה ממנו כאימפריאליזם וקפיטליזם. מה ששונה מהקומוניסטים הוא נגדו ועל כן חייב במיגור לנין ניסח את דבריו במילים הבאות: "האימפריאליזם הוא הקפיטליזם במדרגה זו של התפתחותו, שבה ותהווה שלטון המונופוליות וההון הפיננסי, ליצוא ההון הנודע ערך מיוחד: התחילה חלוקת
העולם על ידי הטרסטים הבינלאומיים ונסתיימה חלוקתו של כדור הארץ כולו בין הארצות הקפיטליסטיות הגדולות ביותר".12
הקפיטליזם הוא מקור הרע בשל ניצול המחפיר של כל העולם. הגישה הזו לנין מציג את הקומוניזם בתור הצד הטוב ומתבקשת מלחמה של הטוב ברע.
הדיכוטומיזציה של השונה מהקומוניזם אוכפת אותו למה שהוא דמוני ושטני. לנין הביא את חשיבתו זו לידי ניסוחה הבוטה במרס " 1919.
אנחנו חיים לא רק בתוך מדינה בלבד אלא במערכת של מדינות וקיום של הרפובליקה הסובייטית צד בצד עם מדינות אימפריאליסטיות לאורך ימים - אין להעלותו על הדעת. זו או זו מוכרחה לנצח בסופו של דבר, ולפני שיקיץ לפתע הקץ הזה, תבוא בהכרח סדרה של התנגשויות מחרידות בין הרפובליקה הסובייטית ובין המדינות הבורגניות.13
את היחסים עם העולם החיצוני יש לתפוש במונחים של מלחמות צודקות ומלחמות לא צודקות והצדק על פי תפישתו של לנין הוא עם הקומוניזם שהרי הקומוניזם שואף לשחרר את העמלים בגסותם וניצולם המחפיר מידי הקפיטליסטים שנואי נפשם ולכן "מלחמות צודקות הן לא רק מלחמות מגן מפני התקפה מן החוץ, אלא גם מלחמות לשחרור העם
מעבדות קפיטליסטית או לשחרור קולוניות וארצות משועבדות מעול האימפריאליזם".14 הקומוניזם הוא שיביא שלום עלי אדמות ויביא על סיפוקה את תשוקתו של האדם לשלום בר קיימא.
סטלין אימץ לעצמו גישה זו ובנאום בחירות שנשא בפברואר 1946 אמר כי "טעות היא לחשוב, כי מלחמת העולם השניה פרצה במקרה, אדרבה היא הייתה כתוצאה ההכרחית של התפתחות הכוחות הכלכליים והמדיניים בעולם על בסיס הקפיטליזם המונופולי של היום. אולי אפשר היה למנוע את המלחמה אילו הייתה קיימת האפשרות לשנות מפקידה לפקידה
את החלוקה של חומרי גלם ושווקים בתוקף החלטות בדרכי שלום, אבל לא יתכן בהתפתחות הקפיטליסטית השוררת בהווה במשק העולמי".15 כל פעולה מדינית או כל פעולה צבאית נגזרות באופן בלתי נמנע משאיפתה של ברה"מ לממש את השלום האוטופיסטי.
מבנה המדינה:
המאפיין הבולט ביותר של ברה"מ הוא היותה מדינת מפלגה, מדינה הנשלטת על ידי מפלגה אחת היא המפלגה הקומוניסטית, כאשר המדינה והמפלגה מהווים בעצם יחידה אורגנית אחת". בשנת 1937 תאר פעם סטלין את השכבות המנהיגות של המפלגה כמורכבות משלושת אלפים עד ארבעת אלפים מנהיגים בדרג הראשון, אותם הגדיר כ"חבר הגנרלים" של
המפלגה. 40000 30000 - מנהיגים בדרגים הבינוניים שנועדו להיות "חבר הקצונה" של המפלגה. מ - 10,000 לערך ועד 150,000 הסגל הפיקוד בדרג הנמוך, הם המש"קים. מאז תפחו וגאו הדרגים הללו. אבל הגידול הזה סייע לריכוז רב יותר של הסמכות המכרעת הנתונה לשכבות הפסגה של הנהגת המפלה, שנמנו עליה עד לתקופה האחרונה חברי
הפוליטבירו הארגביורו והמזכירות".16
שלטונו הטוטליטרי של סטלין התבסס על חמישה גופים, שלושת הגופים הראשיים היו מנגנון המפלגה והמנהל המרכזי שהיה כפוף לו, המשטרה החשאית והצבא וגופי המשנה כללו את המנהל הכללי והארגונים הציבוריים".17
המפלגה עצמה הייתה גוף מורכב ומסועף ביותר בעלת מבנה פורמלי ואפשר להבחין בה ב - 5 רובדים והם:.18
הרובד הראשון - כלל את הגופים המובילים שישבו במוסקוה והוא כלל את הוועד המרכזי, הפוליטבירו, האורגביורו ומזכירות הוועד המרכזי.
הרובד השני - זהו הארגון המפלגתי של 16 רפובליקות חברות שהרכיבו את ברה"מ. לכל הארגונים המפלגתיים האלה מבנה ארגוני זהה לזה היושב במוסקוה.
הרובד השלישי - האובלסט (המחוז) - כל רפובליקה הייתה מורכבת ממחוזות וגם להם ארגון מפלגתי שמבנהו דומה לזה היושב במוסקוה.
הרובד החמישי - כלל את כל התאים שהיו פזורים במקומות העבודה, בבתי ספר באיגודים מקצועיים בצבא ובשגרירויות. חלוקה זו לתאום היא ייחודית למפלגה הקומוניסטית ואיננה קיימת בשום מפלגה אחרת. חלוקה זו לתאום היא שאפשרה למפלגה לחדור לעומקה של החברה הרוסית ולשעבד אותה לרצונה.
הרציונל לקיומו של הצבא הרוסי:
מתוך התייחסות דיכוטומית לברה"מ ולמס שנמצא מחוצה לה, הרי כל מה שנמצא מחוץ לגבולות המדינה הוא בבחינת איום קיומי. לפיכך החלו הרוסים להשתמש בטרמינולוגיה של מלחמות צודקות ומלחמות לא צודקות.19 ברה"מ מתוך ראייתה את עצמה כמחפשת הצדק ומשחררת העולם מניצול קפיטליסטי רואה את החזקת צבאה ופיתוח כמחוייב המציאות
וכפועל יוצא מלחמותיה הן צודקות בעליל. צידוק זה הוא בבחינת מתן לגיטימציה למלחמותיה.
רציונל זה מצא את מקומו גם בהגות הצבאית הרוסית. לשם המחשה נביא מדבריו של גנרל מיום נ. פושקו אחד מהוגי הדעות הצבאיים הרוסיים:
"בימינו, שבהם נעשתה בעיות המלחמה והשלום לחמורה בבעיות, לובשת שאלת מהות המלחמה משמעות גורלית הן מבחינה עיונית והן מבחינה מעשית. רק המרקסיזם לניניזם הצליח לחשוף את מהות המלחמה, לעצב תורה צבאית מדעית במלחמה...20
אי אפשר להגדיר ניתוח של מלחמה כמטריאליסטי, אם אין הוא חושף את היסודות הכלכליים העמוקים ביותר של המדיניות, שתוצאתם הישירה היא המלחמה.. ניתוח זה, כידוע אינו מצוי אצל קלאוזביץ. נהפוך הוא: ניתוח המלחמה הלניני הוא מופת לשימוש נכון בתורה המטריאליסטית דיאלינטית. מדיניות של כפיה היא המונחת ביסוד מהות
המלחמה ותוכנה והיא מהווה את כל השתקפויותיה המגוונות. זאת הדגיש לנין לא אחת...21 צדקתה של המלחמה שנאלצה מדינתו הסוציאליסטית לעשות בתוקפנים האימפריאליסטיים, צדקתן של מלחמות השחרור הלאומי, מתבטאות בכך שבמלחמות אלה הוגשמה מדיניות צודקת המשקפת את האינטרסים החיוניים של העמים באמצעים של מאבק מזויין. מהי
המסקנה הנובעת מכך? מאבק מזויין הוא המכשיר העיקרי המכריע של הגשמת המדיניות שהמשכה הוא המלחמה. בחינתו של המאבק המזויין מחוץ להקשרו המדיני רק מוליך לתחום חטרני של התופעה, וגישה זו נטולת הגיון."22
כל בסיס קיומו של הצבא הסובייטי הוא שירות המדינה כנגד הרוע המוחלט שמאיים על הצדק שהקומוניזם חותר אליו. לכן אי אפשר ובעצם אסור להתייחס לצבא כאל מה שהוא עקר וחסר נשמה. אפשר לראות בכך מעין רומנטיזציה של הצבא והמלחמה. הצבא על לוחמיו וכלי הנשק שברשותו נלחם עבור מטרה נאצלה ולא עבור בצע כסף.
נכונות להלחם יש להפנים בקרב הלוחמים על שדותיהם ממפקד הצבא ועד אחרון החיילים. פונקציה זו מולאה על ידי הקומיסרים הפוליטיים שהוצבו בצבא לכל אורך שרשרת הפיקוד." למנהלים הפוליטיים של זרועות הצבא היו כפופים המינהליים הפוליטיים של המחוזות הצבאיים של ברה"מ, ובכפיפות להם. הסנקציות הפוליטיות של עוצבות,
האוגדות והחטיבות.
בראש כל דרג מנהלי עמד קומיסר פוליטי ולצידו פעלו סנקציות מיוחדות להסברה ולתעמולה, לארגון מפלגתי, להדרכה, לחינוך ולתרבות וכן סקציה למידע ולנדרים. הדרגות בהררכיה של הקומיסרים הפוליטיים הקבילו לאלה של ההיררכיה הצבאית: מדריך פוליטי זוטר. מדריך פוליטי, מדריך פוליטי בכיר, קומיסר הצבא דרגה 2 וקומיסר הצבא
דרגה 1."23
באותה מידה שהמפלגה הקומוניסטית חדרה לכל שדרות הציבור, רק הקומיסרים הפוליטיים במבנה הארגוני שהם כפו על הצבא הגיעו עד ליחידות הקטנות ביותר.  מה שהקל עליהם באינדוקריזציה הפוליטית של הצבא ובפיקוח עליו. הצבא היה נתון לפיקוחן של שתי היררכיות מקבילות צבאית ואזורית.
הפלישה לפינלנד.
מתוקף תפיסתה האידיאולוגית הרוסים ראו בפינלנד איום, אל איום מצד פינלנד עצמה, אלא מצד גורמים אחרים שיכנסו דרך פינלנד לרוסיה וישתלטו על לנינגרד. מה עוד שהם לא היו מוכנים לכך שהחוף הבלטי שלהם יהיה בידיים זרות וכפי שסטלין התבטא "יש לנו אמנם עכשיו יחסים טובים עם גרמניה. אבל, בעולם הזה הכל יכול להשתנות...
אנו איננו יכולים להזיז את לנינגרד ועל כן יש להזיז את הגבול, הנמצא עכשיו במרחק של 32 ק"מ. למרחק של 70 ק"מ זו תביעתנו המינימלית.24 התביעות הסובייטיות כללו גם ויתור פיזי על החלק המערבי של חצי אי הדייג - Rybachi Peninsula, הן בשל סכנות פוטנציאליות לבסיס הצי במורמנס והן בשל מרבצי הנוזל שהיו חיוניים
לאנגלים ולגרמנים.
פינלנד נדרשה בין היתר לא ליטול חלק בשום ברית שהיא שיהיה בה משום גילוי של עויינות כלפי ברה"מ. גרמניה נתפסה כאיום קיומי על ברה"מ לא רק בשל עוצמתה הצבאית, אלא בשל תפיסתה האידיאולוגית. כל התפיסה הנאצית בזכות הגזע העליון שרתה את הצדק הקומוניסטי אותו רצתה ברה"מ להנחיל לעולם. פלישה גרמנית לרוסיה לא תאפשר
לסטלין ולמפלגה הקומוניסטית לבסס את הקומוניזם בברה"מ וכפועל יוצא אי אפשר יהיה להפיץ אותו בעולם כולו.
לאחר מלחמת העולם הוקמה ברית נאט"ו והרוסים עדיין המשיכו להרגיש עצמם מאויימים אם כי על ידי אוייב אחר. האחיזה הרוסית בפינלנד באר לידי ביטוי בחברי הממשלה הפינית שנבחרו מתוך התחשבות באינטרסים של ברה"מ. המעבר לעולם דו-קוטבי המבוסס על אידיאולוגיות קומוניזם מזה ודמוקרטיה מזה העמיד מנקודת מבט רוסית את ארה"ב
בצד הרע.
הצידוק האמפירי לשימוש בגרפים
המודל שפותח בעבודה זו לצורך השוואת מערכת היחסים אשור - יהודה לברה"מ - פינלנד בנוי על קשר בין משתנים שונים. הכוונה היא להראות איך משתנה אחד משפיע על משתנה אחר ואיך מכלול זה של יחסים בין המשתנים יכול להציג את הדינמיקה שביחסי הגומלין בין המדינות הנחקרות. הרציונאל של חקירת קשר בין משתנים מבוסס על
עבודתו של מיכאל קדל "תאוריות של סיום מלחמות". כחלק מעבודה זו הוא בקד את נקודת סיום המלחמה בין שתי מדינות בהקשרים קונצפטואליים. טענת היסוד שלו הייתה שככל שהעוצמה העצמית הנתפשת בידי מדינה לוחמת לאורך זמן יורדת, הרי היא תגלה נכונות רבה יותר לסיים את המלחמה וככל שהעוצמה העצמית הנתפשת בידי המדינה הלוחמת
השניה לאורך זמן גדלה, כך היא תגלה נטייה נמוכה יותר לסיום המלחמה. הגרפים שהנדל משתמש בהם הם:
תפישה של מדינה Z תפישה של מדינה Z
Z State perception Z State perception
עוצמה עוצמה
חשיבות ההצגה הגרפית היא רבה ביותר. זאת דרך נוחה להצגת מערכות יחסים
סבוכות ודיניות בין מדינות ומאפשר לחוקר להבין תהליכים אלה ולהציגם בפני קהל חוקרים ו/או קבל קוראים.
אם ניקר את המקרה הרוסי פיני ונבחן אותו לאור מקבץ כללי האינטרס ומקבץ כללי סיבות למלחמות נראה הנכונות של ברה"מ לצאת למלחמה כנגד פינלנד הייתה גדולה בשל האינטרסים הכבדים שהיו לה בדרום פינלנד.
מנהיגיה של ברה"מ היו בעלי אופי ניצי מובהק ולכן שולי התגובה היו נמוכים. מסיבות אלה הדרישות שלהם מהפינים הפכו עם הזמן יותר ויותר בוטים והפעלת הצבא הייתה מהירה יחסית. מרגע הצגת דרישותיהם לראשונה, עד לכניסת הצבא האדום לפינלנד.
סיכום
בהשוואה בין ברה"מ לאשור נראה שלמרות מרחק של זמן הגדול ביניהן יש להן דברים רבים במשותף. אם נבחן את ההיבט הסטרוקטורלי של האידיאלוגיות שלהן נראה ששתיהן הן אידיאולוגיות רחבות היקף וחוברות עולם, שתיהן בעלות אופי אוניברסלי. שתי האידיאולוגיות פועלות על עקרון דיכוטומי של טוב ורע כאשר אין שום אפשרות למצבי
ביניים וכפועל יוצא ההתנהגות הפוליטית שלהן היא בעלת אופי ניצי מובהק.
הביטוי הלשוני של אידיאולוגיות אלה הן "אנחנו" ו"הם" - (.Us Vrs (Otherhood. כאשר אנחנו הטובים והם הרעים. אצל הרוסים הטוב מתייחס למעמד העמלים והרע מתייחס לקפיטליזם המנצל את העמלים. מכיוון שבקפיטליזם בעלי ההון נלחמים זה בזה התוצאה הסופית היא כאוטית, זאת מלחמת הכל בכל שמובילה להרס מוחלט. בתוך רוסיה אין
קפיטליזם ולכן אין מלחמות בעלות אופי טוטלי להרס מוחלט.
בתוך רוסיה אין קפיטליזם ולכן אין מלחמות בעלות אופי טוטלי והסדר הוא בלתי נמנע על פי הגדרה בתוך הקומוניזם קיים מערך מסודר של כללים ונורמות מחייבים על פי האידיאולוגיה האשורית הפריפריה היא קוסמוס שנכשל, או קוסמוס שלא התגשם אך בעל פוטנציאל התגשמות.
פוטנציאל זה קיים גם על פי התפישה הרוסית והוא יבוא לידי מימוש משעה שרוסיה תפיץ את הקומוניזם בעולם. רוסיה היא המרכז שממנו יצא הצדק לעולם. גם האידיאולוגיה הרוסית וגם האידיאולוגיה האשורית רואות במדינותיהן מן זרקור המאיר לכל כיוון - אור לגויים.
בשתי המעצמות הייתה האדרה חסרת תקדים של השליט עצמו. בברה"מ סטלין עשה זאת בעצמו. הוא הפעיל את מלוא עוצמתו האישית והמדינית כדי להעצים את שמו ואת כישוריו, לדרגת אל גם אם לא אמר זאת במפורש. הוא יצר דפוסי פעולה ריטואליים שיש בהם מין חיקוי של ריטואלים דתיים.
באשור האדרה זו נעשתה באמצעות הממסד הדתי. בשני המקרים התוצאה הייתה אחת. השליט היה מרוחק מההמונים והוצבה ביניהם תהום מלאכותית.
גם סטלין וגם המלך האשורי הפכו לבלתי מושגים. כל נסיון לפגוע בהם ייחשב כנסיון לשבש את היחסים הנורמטיביים בין בני האדם לאלים.
שתי המעצמות היו ריכוזיות מאד ונעזרו במנגנונים ביורוקרטים שיתפרשו בכל רחבי האימפריה. קביעת המדיניות נעשתה על ידי השליטים, כאשר הנחיותיהם מועברים דרך "שרשרות הפיקוד הביוקרטי". מנגנונים ביוקרטיים אלה הם שטיפלו באחזקה השוטפת של מעצמות. הם שמשו כחוט השדרה האדמיניסטרטיבי שלהן.. אפשר לראות במושלי
הפרובינציות האשוריים מקבילים למזכירי המפלגה הקומוניסטית. הראשים המדינתיים כמו מזכ"ל המפלגה של אוקראינה או אוזבקיסטן למשל. בשתי המעצמות נעשה שימוש מסיבי באמצעי תעמולה שונים להאדרת עוצמתם של השליטים.
באשור למשל המלך נתפש בתור "האדריכל העליון" ויצירות ספרותיות נכתבו כדי לפאר את שמו בדרך של הצגת מלחמות שונות כנצחונות אישיים שלו וכי הוא היה ארכיטקט המלחמה. בברה"מ הסטליניסטית, סטלין עצמו הוא שדאג לכך על ידי מתן תכתיבים לעתונות ולסופרים מה לכתוב עליו.
גם אשור וגם ברה"מ נקטו מדיניות נרחבת של כיבושים. שתי המעצמות כפו עצמן על מדינות אחרות באמצעות כיבושים והצבת אנשים מטעמם לפקח על המדינות הכבושות. פלישתו של סטלין לפינלנד הייתה המשך של מסורת היסטורית ארוכה של כיבושים. בימיו של סטלין כיבושים אלה קיבלו גושפנקא אידיאולוגית. הפלישות הרוסיות במאה ה20-
קיבלו האצה עם כיבוש דרום פינלנד והגיעו לשיאן לאחר מלחמת העולם השניה, עם האכיפה  כוחנית של המשטר הקומוניסטי על מדינות מזרח אירופה.
גם באשור וגם בברה"מ השליט הוא המפקד העליון של הכוחות הלוחמים.
ההבדל ביניהם היה טכני. בעוד שבאשור המלך עצמו היה לעיתים משתתף בקרבות ומנהל את המערכה מהשדה, הרי שבברה"מ סטלין לא ישב בפועל בשדה הקרב. בכל מקרה שניהם היו מקור הסמכות הצבאי העליון ושניהם חיפשו לגיטימציה אידיאולוגית לפעולותיהם הצבאיות בין שמדובר בדיקטט ה קומוניסטי למיגור הקפיטליזם ובין שהמלחמה באה
במצוות האל. עמוד השדרה  המרכזי של צבאות אשור וברה"מ התבססו על גיוס חובה. אם באשור גיוס החובה "חל על כל מחזיקי האחוזות מטעם המלך ועל הכפרים שהוטל עליהם מס של כך וכך אנשים לשירות הצבא".27 הרי בברה"מ גיוס החובה חל על כל המדינות שרוסיה כבשה לאורך ההיסטוריה.
סיבות ראשיות להתערבות/פלישה של מעצמות
מעצמות יכולות להתערב במדינות אחרות אם באמצעות השפעה על מקבלי ההחלטות בדרך של תגמולים חיוביים או שליליים ואם באמצעות פלישה וכיבוש.. הסיבות לכך יכולות להיות מגוונות. גם אם מצהירים על הסיבות בצורה רשמית, הרי שהם מהווים גורמים ודומיננטיים ביחסה של המעצמה עם המדינות הקטנות. סיבה חשובה אחרת היא חומרי גלם
- מחסור בחומרי גלם בין שהם תעשייתיים או כלכליים. בתארו את סיבות ההתפשטות האירופית ברחבי תבל מציין פול בנדי ש"רשימת הסחורות" אשר ליוו את התפשטותה היבשתית של רוסיה - כללה: פרוות, עורות, עצים, קנבוס, מלח וגרעיני תבואה".28
לחומרי גלם חשיבות נוספת והיא שימוש בהם לפיתוח וייצור נשק. שהרי בלעדיהם, אי אפשר להחזיק צבא. סיבה אחת היא החזקת אזורי השפעה המבאר עוצמה צבאית ומעצמות יכולות להלחם בינן לבין עצמם על איזורים אלה.29 סיבה אחרת היא שימוש באיזורים אלה כאיזורי חיץ כנגד מעצמות עויינות. זאת הייתה הסיבה להקמתה של ברית ורשה.
ברה"מ כפתה על מדינות מזרח אירופה לשמש לה כאזור חיץ מפני פלישה פוטנציאלית של נאט"ו. להתיש מדינות אלה בזמן מלחמה ולשמור בצורה כזו על שטחיה היא. סיבות אחרות שנגזרות מגורמים אלה ואשר בימיה של אשור היו בעלי משמעות קרדינלית היו "חשש וסתימת מבואות מכיוון היוני...
פרובוקציות, הפרת חוזים, סכנת ויתור". 30
סיבות אחרות הן תחושה של מדינה דמוגרפית שקיבלה ביטוי בוטה על ידי היטלר כאשר טען שגרמניה זקוקה למקום תחת השמש ומצוקה דמוגרפית.
במצוקה זו כגורם לפלישה שהתערבות מטפל פול קולינויו. וזה אופייני על פי שיטתו במדינות עשירות ואם להביא מדבריו: "גידול רצוף של האוכלוסיה בחברה עשירה יחסית מחולל מלחמה תוקפנית.32 יעשה שימוש בנשק עדיף כדי להפקיע אדמות ולכונן מושבות... רק חברות עשירות יוצאות למלחמות תוקפניות וזאת כדי לענות על הצרכים של
העשירים יחסית, לאו דווקא על צרכי העניים. ביוקרטיה משוכללת ואובדן החירות יופיעו תמיד דורות מספר לאחר כינונה של אימפריה בתוקף כיבושים".33
מורכבות החברה ועוצמתה הצבאית
שני מושגים אלה "מורכבות החברה" ו"עוצמה צבאית" הם מושגים השייכים לעולמות תוכן שונים. אחד לקוח מהסוציולוגיה והשני לקוח ממצע המדינה. למרות שאין שום קשר תוכני ביניהם הם יכולים לשמש מדד חשוב להשוואה בין אשור לברה"מ. אחד המושגים בהם משתמש אייזנשטדט לבחינת מורכבותה של החברה הוא העובדה ואם להביא מדבריו הרי
"שנראה אפוא כי יש להבחין בין שני הצדדים של חלונות העבודה והם חלוקה ישירה - חלוקה הכרוכה בפעולת גומלין ישירה בין נושאי התפקידים, ולחלוקה עקיפה, כאשר תפקיד אחד או כמה תפקידים מווסתים את תלות הגומלין בין התפקידים".34 גם באשור וגם בברה"מ היתה חלוקת תפקידים, ההבדל המהותי שבין שתי חברות אלה הוא שברה"מ
בהיותה שייכת למאה ה20-.
קיימת בה דיפרנציאציה מקצועית חזקה מאוד (למרות שאיננה חברה קפיטליסטית) וזאת בשל היותה מדינה תעשיתית. ובתור שכזו מתחייבים מקצועות רבים לגווניהם. מורכבות גבוהה זו לא התאפשר באשור מכיון שהיא היתה מדינה חקלאית וסך המקצועות החקלאיים (וכאלה היו כל המדינות בעת העתיקה) הוא קטן בהשוואה למקצועות התעשייתיים.
הבדל מהותי זה לא מנע מאשור מלהיות מעצמה צבאית. מדינה יכלה להיות חקלאית וביחד עם זאת לפתח ולממש שאיפות אימפריאליות כדי לממש חסכים כלכליים ו/או גם מסיבות מדיניות כדי להפגין דומיננטיות ולהכפיף את רצונה על מדינות אחרות.
קיימות הגדרות שונות לאפיונן של מעצמות. נביא כאן שתי הגדות: הגדרה אחת אומרת שמעצמה גדולה היתה כל מדינה אשר יכולה היתה לקיים את בטחונה כנגד כל יריבותיה בעצמה".35 והגדרה שניה אומרת "מעצמה גדולה היא מדינה אשר לא מדינה אחת ולא קואליציה של מדינות יכולות להביסה במלחמה מבלי שהיא עצמה תסחוט מחיר שווה
מיריבותיה".36 גם ברה"מ וגם אשור עומדות בקריטריונים אלה. פער המורכבות החברתית לא מנע מהן מלפתח צבאות אדירים שהצליחו להגיע למרחקים גדולים מאד, הרחק מהמרכזים הגיאוגרפים הרוחניים והמדיניים שלהם, ולממש את שאיפתן מרחיקות הלכת. כך זה ביחסים בין אשור לממלכת יהודה ובין מוסקבה לבין פינלנד.
הערות
1. ליאון בוין - משטר ואידיאולוגיה בברה"מ ובדמוקרטיות העממיות באירופה, אקדמון, תשכ"ט, עמ' 149.
2. סטלין יוסף - בעיות הלניניזם, מרחביה, ספרית הפועלים, 1945, עמ' 100-101.
3. שם, עמ' 104.
4. Stalin Joseph - Leninism, 1934, Vol I p. 365.
5. ערן עודד (עורך) - ברה"מ בתקופת סטלין: משטר טוטליטרי קומוניסטי, האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 9, עמ' 66-67.
6. שם, עמ' 71.
7. שם, עמ' 65.
8. הדרין סמית - הרוסים, הוצאת משרד הבטחון, 1975, עמ' 237.
9. שם, עמ' 235.
10.שם, עמ' 238.
11. שם, עמ' 244.
12. וולדימיר אילוץ לנין - כתבים נבחרים, הוצאת הקיבוץ הארצי, 1952, כרך V עמ' 75.
13. Lenin V. I. - Selected Works, edited by J. Fireberg, New-York 1937, Vol VIII, p. 33.
14. Ibid - Vol VI, p. 16, Vol. VII, p. 357.
15.סטלין יוסף - כתבים עיוניים "הבעיות הכלכליות של הסוציאליזם בססס"ר" הוצאת הקיבוץ הארצי, 1953.
16.יוליאן טאוסטר - ברית המועצות של הרפובליקות הסוציאליסטיות, בתוק טיילור קול (עורך) - המשטרים הפוליטיים באירופה כרך שלישי, הוצאת יחדיו 1965, עמ' 104.
17.ערן עודד - שם, עמ' 72.
18.שם, עמ' 74.
19.יוליאן טאוסטר - שם, עמ' 219.
20.גנרל מיור, נ. סושקו - המלחמה בתוך: "מחשבה צבאית סובייטית בעידן הגרעיני, משרד הביטחון 1969, עמ' 11.
21.שם, עמ' 12.
22.שם, עמ' 13.
23.ערן עודד, שם עמ' 85-86.
24. Soviet Documents On Foreign Policy - Edited by J. Degras.III Vol pp. 382-384.
25. מיכאל הנדל - "תיאוריות של סיום מלחמות" מדינה ממשל ויחסים בינלאומיים, 1978, עמ' 5-26.
26. שם, עמ' 19.
27. קונטנו ז'ורז' - חיי יום יום באשור ובבל הוצאת עם הספר 1964, עמ' 108.
28. פול קנדי - עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות, 1992, עמ' 48.
29. שם שם
30. קונטני ז'ורז' - שם, עמ' 108.
31. פול קולניוו - גורלות של אומות, ספרות מסדה, 1980, 200 עמ'.
32. שם, עמ' 70.
33. שם, עמ' 71.
34. איזנשטדט ש.נ. - דיפרנציאציה וריבוד חברתי, הוצאת מגנס, תשל"ט, עמ' 6.
35. Robert, L. Rothstien - Alliances and Small Powers, New-York, "Colombia University Press, 1968' p. 296.
36. David Vital - The Survival of Small States, London Oxford University Press 1971, p. 5.
ביבליוגרפיה
1. איזנשטדט ש.נ. - דיפרנציאציה וריבוד חברתי, הוצאת מגנס, תשל"ט.
2. הדרין סמית - הרוסים, הוצאת משרד הבטחון, 1975.
3. וולדימיר אילוץ לנין - כתבים נבחרים, הוצאת הקיבוץ הארצי, 1952, כרך V.
4. יוליאן טאוסטר - ברית המועצות של הרפובליקות הסוציאליסטיות, בתוק טיילור קול (עורך) - המשטרים הפוליטיים באירופה כרך שלישי, הוצאת יחדיו 1965.
5. ליאון בוין - משטר ואידיאולוגיה בברה"מ ובדמוקרטיות העממיות באירופה, אקדמון, תשכ"ט.
6.גנרל מיור, נ. סושקו - המלחמה בתוך: "מחשבה צבאית סובייטית בעידן הגרעיני, משרד הביטחון 1969.
7. מיכאל הנדל - "תיאוריות של סיום מלחמות" מדינה ממשל ויחסים בינלאומיים, 1978.
8. סטלין יוסף - בעיות הלניניזם, מרחביה, ספרית הפועלים, 1945.
9.סטלין יוסף - כתבים עיוניים "הבעיות הכלכליות של הסוציאליזם בססס"ר" הוצאת הקיבוץ הארצי, 1953.
10. ערן עודד (עורך) - ברה"מ בתקופת סטלין: משטר טוטליטרי קומוניסטי, האוניברסיטה הפתוחה, יחידה 9.
11. פול קולניוו - גורלות של אומות, ספרות מסדה, 1980.
12. פול קנדי - עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות, 1992.
13. קונטנו ז'ורז' - חיי יום יום באשור ובבל הוצאת עם הספר 1964.
1. David Vital - The Survival of Small States, London Oxford University Press 1971.
2. Lenin V. I. - Selected Works, edited by J. Fireberg, New-York 1937, Vol VIII.
3.Robert, L. Rothstien - Alliances and Small Powers, New-York, .35 "Colombia University Press, 1968.
4.Soviet Documents On Foreign Policy - Edited by J. Degras.III Vol .
5.Stalin Joseph - Leninism, 1934, Vol I

תגים:

סטלין · קומוניזם · מדינה · רוסיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ברה"מ- מבנה המשטר כפונקציה של האידיאולוגיה בתקופת סטאלין", סמינריון אודות "ברה"מ- מבנה המשטר כפונקציה של האידיאולוגיה בתקופת סטאלין" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.