LEX AELIA ET FUFIA והקשרם לLEX CLODIA-

תקציר העבודה:

החקיקה ברומא העתיקה

מבוא - hc0518

בעבודה זו אדון בLex Aelia et Fufia ובהקשרם ל.Lex Clodia
הLex Aelia et Fufia נחקקו באמצע המאה השנייה לפני הספירה, ועסקו ביכולת של
מניעת כינוס או הפסקה של אסיפות שונות, ע"י שימוש בתחזיות דתיות. ה Lex Clodia
היו החוקים שהוצגו ונחקקו בתקופת הטריבוניות של קלודיוס פולכר, בתחילת 58
לפנה"ס.
המקורות העיקריים למידע של החוקרים על החוקים, מהותם, תוכנם וזמן חקיקתם
הם כתביהם של Cicero Marcus Tullius, וCassius dio. אלא שניתוח מקורות אלו מעלה
בעייתיות רבה עיקר בתחום המהימנות, הדיוק וההטיה. בעבודה יבדקו הקשר והיחס
בין הLex Aelia et Fufia- ובין Lex Clodia. תשאל השאלה האם האחרון מבטל את קודמיו
או רק חלקים מסוימים מהם. ייבדק הקשר שבין דת המדינה הרומאית לחייה
הפוליטיים, תשאל השאלה האם היתה התדרדרות בחשיבותה של הדת והאם יש קשר
בין הדברים.
לצורך כל זאת אטפל בתיארוך החוקים ובדעות השונות הקשורות לכך. אשאל האם לגבי
הLex Aelia et Fufia מדובר בשני חוקים שונים או באחד. אבדוק מה הקשר בין החוקים
לobnuntiatio. אתאר את הLex Clodia, תאריכו, הרכבו ותכנו, אטפל בקשר בינו ובין
הLex Aelia et Fufia ואענה על השאלה אלו מניפולציות בא למנוע או אולי לאפשר. משקל
חשוב אתן לשאלת המהימנות של המקור הראשי, קיקרו, המטפל ב Lex Aelia et Fufia
כחלק מבקרתו ונקמתו בקלודיוס, הן על רקע אישי והן על רקע ראייתו המיוחדת את
מהותה של המדינה הרומאית, דתה וחוקיה.

מקורות:

Le x Aelia et Fufia.3 או Lay Aelia et Fufia?
האם מדובר בשני חוקים או באחד?
מה מצביע על כך שמדובר בשני חוקים נפרדים.
במכתבים ונאומים בין השנים 61 לפני הספירה ל54 לפני הספירה מתייחס קיקרו לעתים קרובות אל Lex Aelia et Fufia. הוא כורך אותם יחד ואז יכולה להיות תחושה או הבנה שאולי מדובר בחוק אחד מורכב. אבל אומר סמנר זה ברור מאליו שמדובר בשני חוקים הפועלים באותו שדה של התייחסות. סמנר טוען שהיו עוד חוקים באותו תחום, Lex
Lunia et Licinia. למרות שרוב המובאות אודות החוקים באות מדברי קיקרו, והוא קושר אותם כמעט תמיד יחד,
בייחוד בנאומים ובתיאורים הרי אם בודקים לעומק מגלים, דווקא מדבריו שאין זה חוק אחד. למשל התכתובת שניהל עם אטיקוס אודות משפטו של קטו בשנת 56. קטו הואשם בניסיונות חוזרים למנוע את הבחירות הבאות של שנת 55. היה זה לאחר ועידת לוקא, וקטו פעל כטריבון הפעיל ביותר של השליט במטרה למנוע את בחירות 55 לטובתם של
קרסוס ופומפיוס. למרות שהבאתו למשפט נשענה על Lex Lunia et Licinia, הורשע קטו תחת הLex Fufia, קבוצת חוקים אחרת שעסקה גם היא באותו תחום. קיקרו אומר שם בפירוש שההרשעה התבססה על ה.Lex Fufia אסטין, במאמרו "Leges Aelia et Fufia" טוען שהיו אלו שני חוקים שונים שהיתה הפרדה ביניהם שהחלה עוד בתהליך אישורם
כשראשון התקל הLex Aelia ואח"כ Lex Fufia שלא ידוע מה היה מרחק הזמנים ביניהם. אפשר לאמת הנחה זו של אסטין אותה הוא מביא בשם Lange מקריאה אצל קיקרו. ואכן אנו רואים שהוא מזכיר את הAelia תמיד לפני ה,Fufia ובמקום אחד מדבר רק על הAelia. אסטין, המתבונן בצורת הצגת הדברים מסיק איפה שהיו
אלה שני חוקים נפרדים, שהיה פרק זמן בין אישור האחד והשני ושה Lex Aelia אושר ראשון.
וינשטוק לעומת סמנר, ורוב החוקרים האחרים, רואה בחוקים הללו אחד, קורא להם Lex Aelia Fufia, (ללא ה(et טוען שהופעתם בשנת 150 לפנה"ס מקורה בהרגלים ומנהגים משנת 300 לפנה"ס.
לסיכום אפשר לומר שלגבי השאלה האם זהו חוק אחד או שניים, מסכימים רוב החוקרים שאלו שני חוקים, מטפלים באותו טווח של מערכת הגבלות וחסימות ויתכן גם אישורים, שנחקקו אחד מיד לאחר השני, שהLex Aelia הוא הראשון והLex Fufia בא כמשלימו.
4. תוכן החוקים ומהותם:
הקשר בין החוקים לobnuntatio
הקשר בין החוקים לאסיפות בוחרות ומחוקקות
מה הסברות לגבי כל אחד מן החוקים בנפרד.
כיון שקיקרו הוא המקור העיקרי לחוקים, כיוון שהוא מתייחס אליהם בכל פעם שהופרו או שניסו להפירם או בשלב שביטלו אותם או ביטלו חלק מהם, הרי שניתוח של המאורעות כפי שתוארו בידי קיקרו יכול להביא אותנו למסקנה מה היה תוכן החוקים לפי התגר שנקרא עליהם. בביקורתו על מעשיו של וטינוס בשנת 59 לפנה"ס שוטיניוס חבר עם
קיסר לעכב את הבחירות אומר קיקרו:
debilitarunt et represserunt. quae leges saepenumero trubinicio s furores
בשני קטעים קיקרו מקשר נושאים אלו עם החוקים ושניהם הוא Lex Aelia et Fufia וטוען שאיפסו את Clodiaמתקיף את ה obnuntiatioמסמכותה שכוחות ה ,ausopici הפשיטו את.comitiales נעשו fastiנהרסו ושכול ימי ה antercessiu וה מפרט "Clodius and the Lex Aelia et Fufia, " מקדונלד במאמרו את תחומי החוק כפי שנראים לו:
התחום הראשון המכוסה ע"י החוק הוא ברור למדי: הוא הסדיר את השימוש בהגנות האלים ביחס ל המגיסטרים, ע"י . consilium plebis ול comitia populi יכלו לחסום כינוס אסיפה וכך ius obnuntiationis .שימוש ב למנוע העברת חוק שהוא או המפלגה שלו לא היו מעוניינים בו. אם החוקים עוסקים בהגנות או בחסימות, מקדונלד בודק
מה היה טבע השימוש בהגנות ובחסימה של אסיפות מחוקקות ובוחרות Nuntiatio וה impetrativaו oblativa ההגנות היו משני סוגים היה המונח כללי המצביע על הודעה על תוצאת ההגנות. מטבעה של אפשר להסיק שתי מסקנות: כיון שהסימנים auspicia oblativaה מן השמים הם תוצאה ותגובה של מהלך האסיפה אי אפשר לנבא מראש se
servaturum ess de caelo על הופעתם. זה מצביע על כך שהנוסחה oblativa לא יכלה לבוא לידי ביטוי בידי כוהני הדת ביחס ל לא יכלה לשמש כמחסום של auspicia oblativa שנית .auspicia אסיפה כל שהיא אם לא התרחשה בזמן שהאסיפה פעלה. הדרך המרכזית להפעילה היתה כאשר הקונסול היה גם כוהן דת ואז יכול בעצם היה לאשר
שהסימנים הם הסימנים הנכונים, כלומר החוקים מטפלים איפה בכל האפשריות של מניעה .Nuntiatio לקרוא או חסימה של אסיפות, כשהסבה לכך יכולה להיות אי התאמה של היום בלוח השנה הרומאי לקיום אסיפה זו או אחרת, קבלה מראש של אישור או התנגדות מן האלים באמצעות הבזק אור בין חצות לשחר לקיום אסיפה מתוכננת והפסקה של אסיפה
לאחר זיהוי סימן מן השמים הקורא לכך, בתהליך מאוד ברור וידוע הכורך עימו אישור של כוהן דת ועדים שאכן ראו את הסימן. חשיבות מיוחדת יש באסיפות בחירות, והשאלה obnuntiato לזכויות הטריבונים להכריז היא האם היא מורחבת גם לאסיפות חקיקה. פותח ואומר שיש הרבה ,"Les Aelia et Fufia" אסטין במאמרו ניגודים וחוסר בהיות
באשר להבנה של תוכן החוקים ומהותם. הוא מבסס תחילה את הנקודות עליהם, לדעתו, מסכימים כל החוקרים: היו שני חוקים שונים, הם מוזכרים יחד ,Lex Aelia et Fufiaה ברוב המקרים כי הם דומים וקשורים בתוכן. שני החוקים מסדירים כלומר, התהליך החוקי הצריך להינקט עם זיהוי- - obnuntiatioאת ה שהוא ,spectioסימן מן השמים
המונע את המשך האסיפה, ואת ה תהליך בחינת השמיים לקבלת אות כזה. חלק אחר של החוקים, עליו מסכימים החוקרים הוא בחלק אחר, הוא החלק הקובע ששום אסיפת חקיקה אינה יכולה להתקיים בפרק הזמן שבין הכרזת הבחירות ותאריך עריכתן. אסטין, כדי לנסות ולהבין את תוכנם ומהותם של החוקים מנתח שתי תכונות שברור שהן קיימות:
הסדרת obnuntiatio והאיסור של אסיפות חקיקה בזמן שבין הכרזה על בחירות וביצועם.
המכנה המשותף של שתי תכונות אלו של החוק: יצירת נסיבות שבהם אסיפות לא תוכלנה להתקיים. זהו האלמנט העיקרי המאפין את Lex Aelia et Fufia. אסטין מניח שהן חובקות הגבלות נוספות לקיום אסיפות וטוען שאפשר להכליל ולומר שהLex Aelia et Fufia-, מגדירים נסיבות בהם אין לכנס אסיפות. בהרחבה שלו של אחריות החוק מרחיק
אסטין והולך גם ללוח הרומאי. הרי הלוח הוא שקבע את הימים בהם אסור היה לקיים אסיפות או את הימים בהם אסור היה לקיים אסיפות חקיקה. אסטין טוען שהLex Aelia et Fufia, הגדירו איזה ימים היו fasti אבל לא comitiales.
בנתחו את דברי קיקרו מציע אסטין שתי נקודות הקשורות זו בזו:
הראשונה שתפקיד העליה והפופיה היה להציב ולדקדק ולהגדיר מחדש את כל הנסיבות שעשויות לעצור את המשך העניינים באסיפות. השנייה מראה על כך שיתכן שלא צריך להתבונן על החוקים מנוקדת מבט שלילית בלבד למרות שהם עוסקים באיסורים. יכול להיות שבם גם מטפים בסימנים חיוביים הניתנים מן השמיים לפני הכרזה על קיום אסיפות
ומתירים לאנשים לחפשם. קיקרו מזכיר את auspicia והobnuntiatio כשני נושאים נפרדים וכן את ה obnuntiatioוה intercessio ולמרות שאפשר להבין זאת כמושג אחד intercessio של הקולג או intercessioיתכן גם שהוא מתכוון ל obnuntiatio לוטו הטריבוני. Lex Aelia et Fufia אסטין טוען שעד עתה, כפי שהתוכן של ידוע אי
אפשר למצוא איסור הקיים באחד ושאינו קיים בשני למרות שברור שיש הבדלים. לדעת אסטין הם היו הבסיס החוקי בכול האספקטים שלו אפילו באלה בהם החוקים לא obnuntiatioל יצרו חידוש. אם נסכם איפה נוכל לומר: מקריאה בקיקרו ומחוות דעתם של רוב הם חוקים הנמצאים על קו ,Lex Aelia et Fufia החוקרים נראה (augurs.המפגש שבין
עולם המשפט הדתי עליו חולשים כוהני הדת, (ה ובין העולם הפוליטי של הרפובליקה הרומאית. הם מסדירים את הטווח הרחב של האיסורים ההיתרים והמנהגים שהתגבשו ברומא בקשר לזמני עירכת האסיפות השונות. הם מטפלים באבחנה באלו ימים בלוח מותר לקיים אילו אסיפות, מפקחים על השיטות השונות של מניפולציות לגבי הלוח, אך בעיקר
מסדירים את עניין האותות האלוהיים זיהויים ופיענוכם ותהליך ההודעה אליהם. בעייתיות מיוחדת מעלים אותות אלה. הם מתחלקים לשניים, אותות שניתנים וקובעים האם לקיים אסיפה מסויית או לא, ואותות הניתנים במהלך האסיפה. לאיתור האותות, פיענוכם ואישורם יש הליך פרוצדורלי טכסי המערב הן פוליטיקאיים או נושאי משרות
חילוניים (המגיסטרים, כנראה גם הבכירים וגם הזוטרים) וגם כהני דת. בעוד שתפקידם של כהני הדת לזהות את האותות לאשר ולהעיד שאכן נתנו, המגיסטרים הם שאחראים על ביצוע ההודעה בעייה מיוחדת היא זיהוי אותות באמצע אסיפה, כי אז לא תמיד קיימת שם הרשות הדתית ולכן זה בר ביצוע רק אם הפוליטיקאי נושא גם תואר דתי. אלא
שדבר זה מערער מעצם טיבו את מערכת ההגנות של הרפובליקה הרומית הבנוייה מהפרדות וחלוקות, ויוצאת נגד טיבה של האזהרה השמיימית והתהליך של ההודעה.
הLex Aelia et Fufia מקורם במסורות מהמאה השלישית לפני הספירה, ימי המחלמות הפוניות, דבר המראה על חוזקם של החוקים הצורך בהם ומרמז על עמידותם בפני סערות והפרות.
5. הקשר בין Lex Aelia et Fufia Lex clodia.
א. מהו חוק Lex clodia תאריך, תוכן, סיבות לחקיקתו
וכדומה.
ב. הקשר בין החוק הקלודיאני לLex Aelia et Fufia.
ג. המניפולציות השונות שהחוק בא למנוע.
ב10 לדצמבר בשנת 59 לפנה"ס נכנס קלודיוס לתפקיד הטריבון ומיד, יתכן מאוד שאפילו ביום הראשון לכהונתו בתפקיד הוא הכריז על 4 חוקים, שהיו אבן היסוד בקריירה הטריבונית שלו ואושרו כחוק בימים הראשונים של שנת 58 לפנה"ס. (בשני לינואר). ארבעת החוקים הם:
Lex Clodia Frumentaria: חלוקת חיטה חינם באופן חופשי ללא הבדל מעמדי.
Lex Clodia Obnuntiastione: שמשמעותו הודעה על ראיית סימנים למניעת קיום אסיפה באופן אישי.
Lex Clodia de collegiis: החוק של האיגודים המקצועיים וזכות ההתארגנות, Lex clodia de censoria notione: הגבלת יכולת הקנסורים לפסול סנטורים.
כל ארבעת החוקים יחד נקראו Lex clodia ומאמרו של גרון "Clodius: Instrument or Independent Agent" מצביע הכותב על הכוח הרב שצבר קלודיוס באמצעות החקיקה הפופולרית. להמשך והגברת פופולריות זו נקט במדיניות מגוונת: איים על חיי פומפיוס, קנה את תמיכתם של הקונסולים פיסו וגבינו ע"י חקיקת חוקים המועידים להם את
הפרובינציות מקדוניה וסוריה, תהליך שהופסק קודם זמנו.
האם ביטל ה Lex clodia את הLex Aelia et Fufia?
וינשטוק קורא אצל דיו קסיו ואומר: לפי דיו אפשר לאמר שהחוק של קלודיוס מנע רק מכשולים דתיים לחקיקה, דבר המתאים לרעיונות הרפורמה הפופלאריים שלו. הוא בעצם רק
את החלק של ה Aelia העוסק בobnuntiatio, וגם זה רק בתחום העוסק בזכות זו לקונסולים. מצד שני הוא הרחיב את איסור השימוש בobnuntiatio ובnuntiatio מהמגיסטרים הזוטרים לכל המגיסטרים ללא יוצא מן הכלל. השינוי שנראה צנוע היה לו אפקט גדול. ויינשטוק טוען, שבעצם להחזרת קיקרו השתמשו נגד קלודיוס בחוק שלו עצמו,
וקיקרו לא התנגד למרות
שתהליך ההחזרה נגד את ה.
בדיקה של מספר מאורעות הקשורים לתחום אותו מכסים החוקים יכולה לסייע החלטה ולהבנה אם ביטל הLex Clodia את הLex Aelia et Fufia לגמרי או רק חלק מהם. ב163 לפנה"ס
הקונסול גרכוס עשה טעות פולחנית הקשורה להגנות ((auspices ע"י עצירתהבחירות הקונסולריות של השנה שלאחריה. צעד זה מביא בעקבותיו עוד צעדים המראים על מעורבות של הכהונה לטובת אנשים מסוימים בפוליטיקה, מראה שהדת הולכת ומאבדת את מעמדה ולכן חשובים הLex Aelia et Fufia השומרים על הנורמות באשר לסדרי האסיפות. אלא
שמגיסטרים רבים השתמשו בתואריהם הדתיים כדי לעקוף חוקים אלה (לאשר לעצמם את הסימנים האלוהיים וכך לכוון את כינוס וביטול האסיפות לפי צרכיהם) כשהשיא היה השימוש שעשה קיסר בכך. בהיותו בן 16 זוהה קיסר עצמו עם מתנגדי סולה ובשנת 84 תומכי קינה איש מחנהו של מאריוס שכנעוהו לקבל את התפקיד המיסטי דתי: "כוהנו של
יופיטר". הוא השתמש בתואר דתי זה בשנת 59 כדי לקדם את האימוץ של קלודיוס למשפחה פלבאית כדי שיוכל להיהפך לטריבון ולמגר את אויבי קיסר. קלודיוס מגדיל איפה את החילוניות הקשורה להליכים של מניעת קיום אסיפות ומקטין את כוחם של החוקים הדתיים הקשורים בכך.
ולמרות שקיקרו קרא לחוקי קלודיוס ההרס של השלמות של האומה החופשית סובר מקדונלד שהLex Clodia פגע או סתר או ביטל רק חלק מהם. את מסקנתו זו מסיק מקדונלד מכמה וכמה תחומים: ראשית הLex Aelia et Fufia נראים לו חוקים חזקים מאוד שעמדו בפני נסיונות רבים של תיגר למשל: הטריבון הפופולרי קורנליוס שבשנת 67 גרם
עצבנות רבה לסנט בניסיונות רפורמה, לא העז להתעלם מהם, או ניסיון הנפל של וטיניוס להפירם בשנת 59.
הסיבה הנוספת שמקדונלד טוען שהחוקים בוטלו רק בחלקם היא העובדה שי עדויות על פעילות המצביעה על קיומם אחרי שנת 58.
המגיסטרים הבחירים החזיקו אחרי שנת 58 את זכויותיהם ל spectio obnuntiatioו לפחות בקשר לאסיפות בחירה, וכך גם הטריבונים. מקדונלד מדגים זאת בארוע הקור לעצירת אסיפת
בחירות הקשור לקלודיוס ולהעמדתו למשפט בידי מילו, והרבה שנים מאוחר יותר, בשנת 44, באר ועבו ניסה קיסר להתאים בחירה של קונסול לצרכיו והחוק הפריע לו. מקדונלד מגיע למסקנה שרק היבטים מסוימים של Lex Aelia et Fufia, בוטלו ע"י חוק הobnuntiatio, החוק מספר 2 של הLex clodia, וזאת בלל אופיים של דברי קיקרו המקור
העיקרי לפרטים. כשמפרשים את דברי קיקרו, אומר מקדונלד, צריך להיזהר בשבע עיניים בשל ההגזמה הרטורית וההטיות הפוליטיות. גם דיו ידוע לשמצה כמדריך רע בנקודות היפות ביותר של ההיסטוריה של החוק. המקורות המאירים עליהם חקירה יכולה להתבסס הם המגמות האקטואליות של מכשולים כאמצעים של הגנה כפי שהתרחשו בין 59 לפני
הספירה ותום תקופת הרפובליקה. ע"י בדיקה זהירה של מגמות אלה אנו נוכל להחליט אלו אמצעי הגנה לא ננקטו אחרי 59 ולכן, נאסרו ע"י הLex Clodia. אז נבחן את החוקים כפי שתוארו או הוגדרו ע"י הכותבים העתיקים וניישב אותם ככל הניתן עם מסקנות החסימה שלנו.
בנתחו את כל אלה פונה מקדונלד להנחה מהפכנית מבחינת המחקר, והיא בדיקה נוספת שלתכולת הLex Aelia et Fufia, ופנייה לכוון ראייה מצמצת של החוקים ולא גורפת. מקדונלד מגיע למסקנה שהחוקים נתנו את זכויות המניעה והעצירה רק למעמד העליון וקיפחו נבחרים מהמעמד התחתון. קלודיוס חוקק את חוק obnuntiatio שלו כחלק
מסדרת חוקים האמורה להגדיל את הפופולאריות שלו ויתכן שגם חוק זה נגע לכך. כתוצאה מכך מסיק מקדונלד שהLex clodia ביטל את שני החלקים של Lex Aelia et Fufia, שאפשרו למגיסטרים הבכירים לבצע obnuntiatio במהלך אסיפות חקיקה, וחסם, גם כן בקשר לאסיפות אלה, את הdies fasti non comitials. מקדונלד ימקם איפה את
ההתנגדות הקשה של קיקרו לחוקי קלודיוס, בראייה השמרנית שלו את המדינה הרומאית, באידאולוגיה שלו הורסת על שמירת ערכיה חוקיה והרגליה בכל מחיר ובחשש מכל רפורמה, יחד עם רגשות הנקמה והשנאה שלו לקלודיוס בשל הגלייתו.
אסטין בבדיקה שלו האם הLex clodia ביטל או איפס את שני החוקים, Lex Aelia et Fufia, מתייחס דווקא לקיקרו, לתאור, ולהדגשה של התפקידים והאיסורים של החוקים כפי שVatinius ניסה להפירם או כפי ששונו על ידי קלודיוס. אסטין טוען שלמעשה לא סביר שקיקרו נתן לנו תיאור מאוזן של תכולת החוקים ותפקודיהם בציבור ובחיים
הפוליטיים אלא תכונות מסוימות של החוקים שהודגשו על ידיו כי נראו רלוונטיות למטרתו המיידית. מטרת החוקים היתה לספק ביקורת על חקיקת הטריבונים. המגיסטרים מול גישות של obnuntiatio הפטריקים קיבלו אתה כוח להפעיל וכך היו בעלי זכות וטו לחקיקה (Concilium plebis)מועצות העם מועלית Lex Aelia et Fufia טריבונית.
חשיבות השמירה על שוב ושוב בנאומי קיקרו אחרי גלותו, הוא רואה בהפרתם הפרת הסדר הכולל של הרפובליקה ובשמירה עליהם סיוע כנגד שיגעון הטריבונים. את קיקרו מעניינת יכולת המניעה והעצירה הגלומה בחוקים ויתכן מאוד, אומר אסטין שאינו פורש לפנינו את כל הקשת הרחבה של התערבות בנושאי קביעת מועדי אסיפות וביטולן עליהם
חלשו. משנת 58 ,lex clodiaאפשר לסכם ולומר שבנוגע לקשר שבין ה הדעות של החוקרים השונים ,Lex Aelia et Fufia Lexלפנה"ס וה פחות נחרצות, המושגים מעומעמים יותר ואין הסכמה מלאה על Lex clodiaאיזה חלק מן החוקים שעליהם אנו מדברים אכן השפיע ה קעקע את יסודות Lex clodiaובאיזו מידה. מקיקרו הטוען שה ובתוכה את ,Lex
Aelia et Fufia Lex,הרפובליקה ואיפס את ה זכויות ביטול האסיפות מראש, הפסקתן באמצע והודעה על כך בידי כל סוגי המגיסטרים, בשני סוגי האסיפות obnuntiatio .חקיקה ובחירה, ועד למקדונלד הטען שהחקיקה הזו של קלודיוס, המתייחסת להגנות, היא מינורית מאוד, ואינה אלא חלק מן הריפורמה החברתית הפופולרית של קלודיוס.
סיכום
נושא עבודה זו היה הLex Aelia et Fufia בהקשרם לLex Clodia.
הLex Aelia et Fufia נחקקו באמצע המאה השנייה לפני הספירה, ועסקו ביכולת של מניעת כינוס או הפסקה של אסיפות שונות, ע"י שימוש בתחזיות דתיות. הLex Clodia היו החוקים שהוצגו ונחקקו בתקופת הטריבוניות של קלודיוס פולכר, בתחילת 58 לפנה"ס.
המקורות העיקריים למידע של החוקרים על החוקים, מהותם, תוכנם וזמן חקיקתם הם כתביהם של Cicero Marcus Tullius, וDio Cassius. אלא שניתוח מקורות אלו מעלה בעייתיות רבה עיקר בתחום המהימנות, הדיוק וההטיה. בעבודה יבדקו הקשר והיחס בין הLex Aelia et Fufia- ובין Lex Clodia.
בניסיון לתארך במדויק את זמן החקיקה של Lex Aelia et Fufia שהם חוקים מאמצע המאה השנייה לפני הספירה, נתגלתה השנה 153 לפנה"ס כשנה החביבה על רוב החוקרים. היא התאימה הן מתמטית לפי הצהרותיו של קיקרו בנאומים ובמכתבים בשנים שאחרי גלותו, הלא היא שנת 28 לפנה"ס שהחוקים הם בני מאה שנה והן בניתוח אירועים שונים
בסביבת שנה זו שהראו על צורך לחוקק חוקים שיסדירו תופעות שפגעו בתחומים בהם חוקים אלה מטפלים. אבל, מקדונלד ואסטין שבדקו וניתחו סוגים כאלה של ארועים הגיעו למסקנות אחרות. מקדונלד קובע את השנה כ132 לפנה"ס, מייד עם סיום הטריבוניות הבעייתית השנייה של גרככוס, ואילו אסטין בוחר בשנים או 146 או 147 לפנה"ס עם
תום תקופת הקונסוליות
השלישית הבעייתית מבחינת החוק של סקיפיו אלימינוס.
לגבי השאלה האם הLex Aelia et Fufia הם שני חוקים או שמא חוק אחד, מסכימים רוב החוקרים שאלו שני חוקים, המטפלים באותו טווח של מערכת הגבלות וחסימות ויתכן גם של אישורים, שנחקקו אחד מיד לאחר השני, שהLex Aelia הוא הראשון והFufia Lex בא כמשלימו. לגבי תוכנם ומהותם, יש עדיין תהיות רבות.
מקריאה בקיקרו ומחוות דעתם של רוב החוקרים נראה שאפשר לקבוע בוודאות שה Lex Aelia et Fufia, הם חוקים הנמצאים על קו המפגש שבין עולם המשפט הדתי עליו חולשים כוהני הדת,
(ה(augurs ובין העולם הפוליטי של הרפובליקה הרומאית. הם סדירים את הטווח הרחב של האיסורים ההיתרים והמנהגים שהתגבשו ברומא בקשר לזמני עריכת האסיפות השונות. הם מטפלים באבחנה באלו ימים בלוח מותר לקיים אילו אסיפות, מפקחים על השיטות
השונות של מניפולציות לגבי הלוח, אך בעיקר מסדירים את עניין האותות האלוהיים זיהויים ופענוחם ותהליך ההודעה אליהם.
בעייתיות מיוחדת מעלים אותות אלה. הם מתחלקים לשניים, אותות שניתנים וקובעים האם לקיים אסיפה מסוימת או לא, ואותות הניתנים במהלך האסיפה. לאיתור האותות, פענוחם ואישורם היה קיים הליך פרוצדורלי טכסי המערב הן פוליטיקאים או נושאי משרות חילוניים (המגיסטרים, כנראה גם הבכירים וגם הזוטרים) וגם כהני דת. בעוד
שתפקידם של כהני הדת היה לזהות את האותות לאשר שאכן הם האותות הנכונים ולהעיד שאכן נתנו, המגיסטרים הם שהיו אחראים על ביצוע ההודעה. בעיה מיוחדת במינה הווה תהליך זיהוי האותות באמצע אסיפה, כי אז לא תמיד היתה קיימת שם הרשות הדתית ולכן זה היה בר ביצוע רק אם
הפוליטיקאי נושא גם תואר דתי. אלא שדבר זה ערער מעצם טיבו את מערכת ההגנות של הרפובליקה הרומית הבנויה מהפרדות וחלוקות, ויצא נגד טיבה של האזהרה השמיימית והתהליך של ההודעה. עובדה נוספת המוסכמת על כל החוקרים היא מוצאם של הLex Aelia et Fufia במסורות מהמאה השלישית לפני הספירה, ימי המלחמות הפוניות, דבר
המראה על חוזקם של חוקים אלה,על הצורך המתמשך בהם ומרמז על עמידותם בפני סערות והפרות.
בנוגע לקשר שבין הlex clodia, משנת 58 לפנה"ס והFufia Lex Lex Aelia et, הדעות של החוקרים השונים פחות נחרצות, המושגים מעומעמים יותר ואין הסכמה מלאה על איזה חלק מן החוקים שעליהם אנו מדברים אכן השפיע הLex clodia ובאיזו מידה. הדעות מתפלגות מאלו המאמצות את דעתו הגורפת של קיקרו הטוען שהLex clodia קעקע את
יסודות הרפובליקה ואיפס את
הLex Aelia et Fufia, ובתוכה את זכויות ביטול האסיפות מראש, הפסקתן באמצע והודעה על כך obnuntiatio בידי כל סוגי המגיסטרים, בשני סוגי האסיפות, חקיקה ובחירה, דרך חוקרים הטוענים שהחוק ביטל רק חלקים מסוימים של קודמיו ועד למקדונלד הטען שהחקיקה הזו של קלודיוס, המתיחסת להגנות, היא מינורית מאוד, ועמם חלק מן
הרפורמה החברתית הפופולרית של קלודיוס, ומטפלת רק בזכויות מסוימות מאוד של המגיסטרים ממעמד האצולה.
ברור שלמאבק הפוליטי שהתרחש בין קיקרו לקלודיוס חלק רב בהבנה שלנו את החוקים, ויש להיזהר בדברי קיקרו למרות שהוא המקור הכמעט יחידי המטפל בLex Aelia et Fufia, כיוון שטיפול זה הוא חלק מבקרתו ונקמתו בקלודיוס, הן על רקע אישי והן על רקע ראייתו המיוחדת את מהותה של המדינה הרומאית, דתה וחוקיה.
מלבד השטח אותו מכסים החוקים וההבנות שהם מעניקים לנו לגבי המגבלות האיסורים וההיתרים הקיימים בלוח הרומאי ובאותות השמיימיים והקשורים לתוכן החוקים ומהותם, זורקים חוקים אלה גם אור רב על הקשר בין הדת הרומאית והפוליטיקה הרפובליקאית, ועל היריד הולכת וגוברת של מעמד הדת ככל שהלכו ותמו ימי הרפובליקה.
ביבליוגרפיה:
Astin A. E., Leges Aelia et Fufia, Latmus, 1964, pp. 423-445.
Cicero, The Speeches, Pro Sestio and in Vatinium, with English translation by Gardener M.C., Harvard University Press, london, 1965.
Cicero, The Varrine Orations, with English translation by Greenwood L.H.G., Harvard University Press, london, 1967.
Cicero Marcus Tullius, On the Commonwealth, translated by Smith S.B., The Ohio State University Press, Ohio, 1929.
Cicero, Philippics, Translated by Ker Walter C.A., Harvard University Press, london, 1951.
Cicero, Letters to Atticus, Translated by Winstedt E.O., Harvard University Press, london, 1970.
Dio's Roman History, with an English Translation by Earnest Cary, Harvard University Press, 1929, books no xx, xxi, xxii, xxiv, xxxviii.
Gruen Erich S., P. Clodius: "Instrument or Independent
Agent?", Phoenix, 1966, pp. 120-130.
Goar R. J., Cicero and the State Religion, Adolf M. Hakkert Publishers, Amsterdam, 1972, pp. 1-31.
Kenter L.P., M. Tullius Cicero, De Legibus, Adolf M. Hakkert Publishers, Amsterdam, 1972, pp. 23-33.
Kirsopp Michels A., calendar of Roman Republic, Prinston University Press, N.Y., 1967, pp.41, 94-97.
McDonald William F., "Clodius and the Lex Aelia et Fufia," Journal of Roman Studies, 1929, Vol 2, pp. 161-179.
Party Politics in the age of Caesar, pp. 77-91.
Sumner G.V., "Lex Aelia Lex Fufia", American Journal of Philology, vol. LXXXIV, 4, (1963), pp. 337-357.
Tatum W. J., P.Clodius Pulcher:The Rise to Power, Dissertation, University of Texas, Austin, 1986.
Weinstock Stefan, "Clodius and the Lex Aelia Fufia", Journal of Roman Studies, 1937, Vol 27, pp. 215-222.
יעבץ צבי, יוליוס קיסר, תהפוכותיה של כריזמה, דביר, 1992, עמ' 42-40.
שפיגל נתן, קיקרו, אקדמון, ירושלים, תשמ"א.
שצמן ישראל, תולדות הרפובליקה הרומית, מאגנס, ירושלים, תש"ן.
שצמן ישראל, תולדות הרפובליקה הרומית, מאגנס, ירושלים, תש"ן, עמ' 225.
שם עמ' 218
שם עמ' 551.
Party Politics in the age of Caesar, pp.77.
Party Politics in the age of Caesar, pp. 78-84
Goar R. J., Cicero and the State Religion, Adolf M. .1 Hakkert Publishers, Amsterdam, 1972, pp. 1-3.
שפיגל נתן, קיקרו, אקדמון, ירושלים, תשמ"א.
Cicero Marcus Tullius, On the Commonwealth, tranby Smith S.B., The Ohio State University Press, Ohio, 1929, pp. 2,3.
שפיגל נתן, קיקרו, אקדמון, ירושלים, תשמ"א, עמ' 75.
Kenter L.P., M. Tullius Cicero, De Legibus, Adolf M. Hakkert Publishers, Amsterdam, 1972, pp. 23-33.
Pisonem 10
Cicero, The Speeches, Pro Sestio and in Vatinium, with English translation by Gardener M.C., Harvard University Press, london, 1965, pp. 269.
McDonald William F., "Clodius and the Lex Aelia et Fufia," Journal of Roman Studies, 1929, Vol 2, pp. 164.
Dio's Roman History, with an English Translation by Earnest Cary, Harvard University Press, 192 9, books no xxiv.
Sumner G.V., "Lex Aelia Lex Fufia", American Journal of Philology, vol. LXXXIV, 4, (1963), pp. 337-357.
Astin A. E., Leges Aelia et Fufia, Latmus, 1964, pp. 432-440.
Sumner G.V., "Lex Aelia Lex Fufia", American Journal of Philology, vol. LXXXIV, 4, (1963), pp. 338.
Cicero, Letters to Atticus, Translated by Winstedt E.O., Harvard University Press, london, 1970, iv.
Astin A. E., Leges Aelia et Fufia, Latmus, 1964, pp. .3 433-440.
Cicero, The Speeches, Pro Sestio and in Vatinium, with English translation by Gardener M.C., Harvard University Press, london, 1965,pro sest. 56
.vat. 18 ,שם
Weinstock Stefan, "Clodius and the Lex Aelia Fufia", Journal of Roman Studies, 1937, Vol 27, pp. 216.
.שם עמ' 174
Astin A. E., Leges Aelia et Fufia, Latmus, 1964, pp. 431.
Astin A. E., Leges Aelia et Fufia, Latmus, 1964, pp. 427.
Lex Aelia et Fufia Tatum W. J., P.Clodius Pulcher:The Rise to Power, Dissertation, University of Texas, Austin, 1986, pp. 193-200.
Gruen Erich S., P. Clodius: "Instrument or Independent Agent?", Phoenix, 1966, pp. 117.
Weinstock Stefan, "Clodius and the Lex Aelia Fufia", Journal of Roman Studies, 1937, Vol 27, pp. 217-220.
Goar R. J., Cicero and the State Religion, Adolf M. Hakkert Publishers, Amsterdam, 1972, pp. 27-30
יעבץ צבי, יוליוס קיסר, תהפוכותיה של כריזמה, דביר, 1992, עמ' 42-40.
goar שם.
McDonald William F., "Clodius and the Lex Aelia et Fufia," Journal of Roman Studies, 1929, Vol 2, pp. 175-177.
Astin A. E., Leges Aelia et Fufia, Latmus, 1964, pp. 431.

תגים:

פולכר · קלודיוס · קיקרו · רומא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "LEX AELIA ET FUFIA והקשרם לLEX CLODIA-", סמינריון אודות "LEX AELIA ET FUFIA והקשרם לLEX CLODIA-" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.