השירה הפוליטית של נתן זך

תקציר העבודה:

שירה פוליטית
עיון בשירתו של נתן זך

ראשי פרקיםhc0487-

מבוא
1) מאפיינים ומגמות בשירתו הפוליטית של נתן זך
2) עיון בשירתו של נתן זך
סיכום
ביבליוגרפיה

מבוא
נתן זך החל לפרסם את שיריו בשנות החמישים. מבחינה כרונולוגית הוא שייך לדור
שלאחר "דור הפלמ"ח". זך משתייך למשוררים של חבורת "לקראת" שכונו ברבות
השנים בשם - "משוררי שנות החמישים".
בראשית דרכו, יצא כנגד ההגמוניה של המשוררים הדומיננטיים באותה דוגמת
אלתרמן ושלונסקי, אולם במהלך השנים הודה בהשפעתם של משוררים אלו על
כתיבתו.
השראתו באה בעיקר מן השירה האנגלית המודרנית, בניגוד למשוררים שקדמו לו
בספרות העברית, ואשר הושפעו בעיקר מן השירה של מזרח-אירופה.
מראשית דרכו, חיפש זך אחר פואטיקה חדשה, מעין סינתיזה מודרנית זהירה, היונקת
משורשי הספרות העברית, וגם מהשירה הגרמנית והאנגלית של ראשית המאה.
הבעייה שעמדה בפני זך, ובפני משוררים אחרים בני זמנו, היתה ההתפתחות המואצת
והשינויים שעברה הלשון העברית המדוברת והכתובה בעשורים אלו. נוצר הכרח
למצוא דרכים חדשות לנסח רגשות, ודיעות בלשון אותנטית, שתוכל להיות קרובה
לנפש המשורר וקוראיו, ויחד עם זאת למצוא פתרונות פואטיים חדשים מתאימים
(למשל בתחום החריזה).
זך נמנע כבר בראשית דרכו מארגון שיריו במיבנים מסורתיים מחורזים ושקולים.
הפתרון שמצא היה שימוש בחרוזים פנימיים (במקום החריזה המסורתית בסופי
השורות). ברוב השירים שלו מתקיימים יסודות אירוניים, המנסים לבחון תופעות
מזווית חדשה, ייחודית ומבקרת.
בצידה של הכתיבה הפואטית שלו, עסק זך גם בכתיבה פוליטית.
הכתיבה הפוליטית שלו היא קונקרטית, ועכשוית. בעטיפתו של הספר "אנטי מחיקון"
מתאר זך את נושאי הספר:


"ספר של שיבה לנופי ילדות, נאורים, שיבה לנופים שנשתנו ואינם... שירים על סגירת
חלון ותריס ופתיחתם והחשיבות שבכך, דווקא בימי מלחמה. ושירים בימי מלחמה
ותקוות חוט השני".
תאור זה ממצה למעשה את רב-הגווניות שבכתיבתו של זך: זך אינו מתמקד רק
בתאור שירה אוטוביוגרפית, ולירית, אלא מתחבר בזיקה ישירה אל ההווה, אל הכאן
והעכשיו, ומתייחס לתופעות ספציפיות. מעורבותו החברתית והפוליטית של זך באה
לידי ביטוי בחלק גדול משירתו.
בעבודה זאת אעסוק בשירה הפוליטית של זך. ראשית, תוך בירור אפיוניה של שירה
פוליטית, תיאור עמדתו של המשורר בנושא, וסיכום של דיעות ביקורתיות שונות
שפורסמו במהלך השנים לגבי שיריו הפוליטיים של זך.
השירים יתוארו הן מהבחינה האידאולוגית, דהיינו, בירור העמדות הפוליטיות
העומדות בבסיס השיר, והן מבחינה פואטית - תיאור אמצעים אמנותיים, מבנה שירי,
תחבולות ספרותיות וכו'.
ינותחו שירים פוליטיים שפרסם זך מתוך הספרים: "צפונית מזרחית" ו-"אנטי
מחיקון".

מקורות:

הערוב בין אנגלים, ערבים, ובגין מנסה להראות את חוסר הטעם שבמלחמה לאורך כל הדורות, החזרה לנקודת המוצא, והבזבוז המשווע של חיי אדם.
אזכורם של מתים מן העבר וממלחמות ישראל, הופך את ההסטוריה הישראלית לכרונולוגיה של הרג החוזר על עצמו, שבתוכו המלחמה הנוכחית היא רק אפיזודה חסרת תכלית וייחוד.
אל מול הישנות ההרג והמוות מפתח הדובר אפאטיה: הוא מנתק את עצמו מתחושות, ומהזדהות עם המתרחש: "מה זה משנה מי שיחיה יחיה".
אמרות מפורסמות כמו "אם תרצו אין זו אגדה", ו"נצח ישראל לא ישקר", שזורות בתבנית נוסחאית של קלישאה. משפטים אלו מוצגים כחסרי תוכן של ממש, ומנותקים ממציאות החיים האמיתית בישראל.
צירופים כמו מקלטים-מקלטים-מדד או חדשות-ישנות יוצרים אליטרציה, ואירוניה לשונית: חוסר הטעם שבדברים, הכל הינו הך.
עירבוביה בין ספרדים ואשכנזים, יונים וניצים, יוצרת בליל בין ישראלים שאינם מסוגלים להבחין בין עיקר לטפל, ולהציל את עצמם מהמצב הקיים.
הנימה השלטת פסימית, וניכר במשורר שאינו מאמין שיש תקווה לשינוי. השיר מסתיים באווירה קודרת של תחושת תבוסה וכשלון, חוסר אונים והרמת-ידיים.
אין ברירה
א אין בררה, מכרחים להגיד:
גם בארץ הזאת ידענו
תקוות אחרות, לא ריאליסטיות
ב בימים הרעים ההם
לפני הימים הרעים ממש
ג העונה היתה קרתנית, יפה ליציקת
יסודות, השערים נעולים, תחושה של בית.
מי חשב על עולם רע יותר
ד בימים הרעים ההם
לפני הימים הרעים ממש
ה של אריק שרון והרב כהנא.
מקסים זקשנסקי הגיש סקצ'ים
ורגלים נקטעו בדרך כלל
ו בימים הרעים ההם
לפני הימים הרעים ממש
ז רק בעת הצרך ובבתי החולים הממשלתיים
במקומות העבודה
הוקמו בתים מבטון מזויין.
בשיר זה, בדומה לשיר הקודם, נערכת השוואה בין ההווה האקטואלי לבין העבר. ימי המדינה בראשיתה מאופיינים כתקופה של בנין, שאיפות לא ריאליסטיות של חזון ציוני, ויציקת יסודות רעיונים ופיזיים בבנין הארץ.
הבית "הימים הרעים ההם/לפני הימים הרעים ממש" מדגיש את הרעיון המרכזי, ומתפקד כפזמון חוזר היוצר אווירה של קינה.
"הימים הרעים ממש", מסמנים את התקופה הנוכחית. זך מאפיין את "הימים הרעים ממש" באופן ישיר ובאופן עקיף.
האפיון העקיף מובא בצורת הנגדה: לדוגמא - מתוך שהוא אומר כי "רק בעת הצורך" הוקמו בתים מבטון מזוין, ניתן להבין כי בימים הנוכחיים מוקמים בתים מבטון מזויין שלא לצורך.
התאור הישיר נותן אפיונים ברורים של מייצגי הימים הנוכחיים ומוצגים בהבלטה שני אישים מרכזיים: אריק שרון והרב כהנא הצירוף "רגלים נקטעו בדרך כלל" מעורר רתיעה, שכן מתוארת פציעה אנושה ונכות קשה כמעשה יומיומי, כחלק משגרת החיים.
השיר מעלה אווירה קשה, פסימית של דיכאון, אכזבה מדרכה של המדינה ומהמציאות שיוצרת המלחמה. אולם יחד עם זאת, למרות השימוש באמירה "אין ברירה" , הקורא נוטה להאמין שהמשורר חש כי יש דרך אחרת, וזאת הסיבה שכתב את השיר: מתוך תקווה שהקורא יחליט שיש ברירה - ניתן לחיות בארץ חיים אחרים, וצריך לפעול לשינוי המציאות.
סונטה אחרת
אל תבקשי שאהיה כתמול-שלשום:
התמול כבר גז והשלשום אבד.
עכשיו נשארת הלשון בלבד
לקבר ולהספיד, לבסוף לסתום
את הגולל על פרפורי הלב
ועל נגון דמנו כך וכך
שנים ורגעים. עכשיו נשכח
לאט את הרננה ואת הכאב.
בעל-כרחנו ננשל את כל
ילדי רוחנו מקפת הירשה
המרקנת. יהמרו על שכול
אפור כבלוק בטון. שתה, אכול
ובהה. בקצה הזכרון תשרד אושה
ותנצנץ, רסיס זגוגי בחול.

המשורר פונה בראשית הדברים לנמענת אנונימית ומדגיש את ההבדל שחל בין הוויתו בעבר למצבו בהווה. הוא אומר, שאמנם הוא נותר אמנם בחיים, אך בד בבד מדגיש, שלא יחזור לעולם להיות כפי שהיה בעבר.
האמצעי היחיד שנותר בידו כדי להזכיר את המתים הם דברי הספד. מילות ההספד הן מעין גולל המוטל על הקברים הפתוחים. הסכנה המרחפת היא סכנת השכחה: המתים אינם עוד, וניתן רק להזכיר את שמם, בעוד דמויותיהם מתפוגגות ונשכחות. הישנות מקרי המוות יכולה להביא לאבדן היכולת הרגשית של בני האדם, ויצירת מנגנון הגנה של
אטימות, שתכליתה להגן מפני הכאב שבזכרון.
התהליך האיטי והמתמשך של השכחה, מביא לחוסר אונים המבוטא במילים "בעל כרחנו".
לדעתו של הדובר, הירושה הרוחנית שהיתה אמורה להיות מנת חלקם של הבנים התרוקנה מתוכן: "קופת הירושה המרוקנת".
השכול מדומה לבלוק בטון (דימוי הבטון חוזר אצל זך כסמן לאטימות והכאב שבמלחמה). בפראפרזה לביטוי: "אכל ושתה כי מחר נמות" מתקין זך את המשפט: "אכל שתה ובהה", זוהי אנטרפרטאציה אישית שלו לתוצאות אליהן מובילה המלחמה: האדם מאבד משמחת החיים, ומהרצון להיות פעיל, והופך לאפאטי, ונעדר חיות.
הבהייה נכחה, היא מעין תגובה פסיכולוגית של הלם קרב, ומסמלת את חוסר יכולת להוסיף ולהתמודד עם מראות החיים. באותה רוח ממש מסיים זך את שירו:
"בקצה הזכרון תשרד אושה /ותנצנץ, רסיס זגוגי בחול".
הזכרון אבוד כמעט לחלוטין, ורק בקצהו יש שריד לתנועה (תנועה=חיים). נצנוץ הרסיס הזגוגי מתאר דמעה. הדמעה נטמעת מיד בחול ונעלמת, והופכת בעצמה לזכרון על דמעה.
השיר מתאר אווירה קשה של שכול, וקינה על אבדן צלם אנוש.
שיר לגוני
אינני יודע מה הניע אותך לקחת אתך
בין חפציך דוקא את השיר על המת
אשר התולעים אינם מניחים לו להתחרט:
צידה מפקפקת לדרך ממנה לא חזרת -
אולי כקמיע-סגלה: המלים שלי
במקום מותך, כפרה. ואתה בן 26, בגילי
כשכתבתי את שירי.
לילה טוב, אמרה אמך בהספדה. שום תולע
לא יפריד עוד בינך לבין לילה טוב
שאמרה אמך, גם לא הלילה הרע.
ממך ומחבריך אני לומד את אמץ-הלב
שחסר לי בגילכם:
שהייתי עכשיו לתלמידכם,
שהייתי עכשיו לתלמידך,
שלקחת אתך את שירי למלחמה,
אני אוסף אלי את מותך
אשתדל להיות ראוי לו.
השיר "שיר לגוני" נכתב לאחר שנמצא בין חפציו של חיל הרוג השיר "חרטה" שכתב זך. זך מחזיר את הקורא באלוזיות לשיר המקורי, בו תאר באופן אירוני את הקשר בין התולעים והמת.
המשורר יוצר החלפת תפקידים בינו לבין החיל המת: "שהייתי עכשיו לתלמידכם, שהייתי עכשיו לתלמידך". מותו של החיל מעמיד יחסים
חדשים: היצירה השירית שנכתבה במקום ובזמן חיצוניים לארוע הקונקרטי, הגיעה פיזית לשדה הקרב וכביכול הפכה ללוחמת במלחמה. בקחתו את היצירה עמו, נתן לה החיל תפקיד ממשי, מעין "ארטילריה רוחנית".
השיר נלקח כ"קמיע סגולה" - קמע שלא פעל את פעולתו, ולא הצליח למנוע את מותו של החייל, אך בכל זאת תרם לרוחו .
זך מדגיש : "שלקחת את שירי למלחמה". לקיחת השיר למלחמה, מזכירה למשורר מהו הכח העצום הטמון במלה הכתובה, והוא מזכיר זאת לקוראיו.
בהקשר לתפקידה של שירה פוליטית, ניתן לראות בשיר איזכור לתפקידה של שירה כמשפיעה בתוך העולם, ולא כפועלת מחוצה לו.
בסיומו של השיר, ברוח החלפת התפקידים, מצדיע זך לחייל המת, שמסמל שילוב בין רגישות רוחנית ועוצמה פיזית. השיר "חרטה" הפך למעין צוואה, המחייבת את המשורר להמשיך בדרכו האנטי מלחמתית.
רוח הדברים מאוד אישית ומבטאת תחושת כאב, אך גם שליחות.
הדמעה
א הדמעה מוחילה כבר לפני האנדרטה,
דם נצבת הילדה לפני האבן,
החיל לשעבר מסתבך בתולעיו
כאבשלום, כלאוקואון, בלי דעת
ב נשלחת היד למחות את כתם הדיו
שהותיר ניר העתון. למחרת
נודדות הרוחות למקום אחר, שם
מוצאים אותן החזאי והמוות
ג באויר טעון מוסר השכל:
קשתות נצחון ארכיאולוגיות
עשויות חמר שביר עם מטען
חבלה לעתיד, מנגנון אל-רתע:
ד הקוצרים ברנה או שן חדה
של מחרשה, הכל אחת, יתקלו בהן כבאבן מועדת לסקילה:
פרי קשה של קצר היד
וחסר האונים של גברים ונשים.
סיטואצית העמידה הפאסיבית הפותחת את השיר וחותמת אותו בשורה המסיימת: "וחסר האונים של גברים ונשים" מסמלת את חוסר היכולת להתמודד עם מראות המלחמה ותוצאותיה.
בשיר זה, בדומה לאופן שבו עשה זאת זך בשירים קודמים שתיארתי, מתקיים ערבוב בין קלישאות לבין מראות מקאבריים או ארועים קשים של מלחמה: "הקוצרים ברנה או שן חדה של מחרשה", ערוב בין מוות וניצחון: "קשתות נצחון ארכיאולוגיות/עשויות חמר שביר עם מטען". זך אינו מנסה לטשטש את עקבות האמירה הפוליטית, אלא מוביל את
הקורא אליה ביד מכוונת, וטורח לכתוב: "באויר טעון מוסר השכל".
"קוצר היד" ו"חוסר האונים" מותירים את בני האדם במצב של היעדר התגוננות, כביכול אינם מסוגלים להשפיע על המלחמה. המלחמה נתפסת כאן כמצב דטרמיניסטי, שכופה עצמו על בני האדם.
תפיסה זאת, מעמידה סימני שאלה בפני הקורא - האמנם בני אדם לא יכולים להשפיע בכיוון אנטי מלחמתי?!, האמנם הדמעה היא האמצעי היחיד שבני האדם יכולים להפעיל כנגד המלחמה?!.
כפי שכבר ראינו, זך אינו מאמין בפאסיביות, אלא מנסה באמצעות תיאור מראות נוראיים בצד חוסר מעורבות אנושית, לגרום להנעתו של הקורא, ולהצטרפותו לעמדה האנטי מלחמתית שהשיר מייצג.
סיכום
השירה הפוליטית של זך כתובה לרוב בשפה יומיומית, ברורה וחדה. הלקסיקון המילוני המשמש את זך בשירים אלו מצומצם למדיי, וניכרת חזרה על מילות השוואה, ותבניות של הקבלה ניגודית בין סיטואציות (השוואות בין עבר להווה, בין מלחמה לשלום, בין מוות לחיים).
זך משתדל לכוון את הקורא למסר האידיאולוגי שלו באופן ישיר, ואינו מתעכב על בניית תבניות פואטיות מורכבות.
ביקורת חריפה נמתחה על ידי מבקרים רבים, אשר ראו בשירתו הפוליטית של זך שירה נחותה ביחס לכלל יצירתו. אכן, מתקיים הבדל ברמתה הפואטית של השירה הפוליטית של זך, מבחינת העושר האמנותי והמבני: ברבים מהשירים הפוליטיים שנותחו בעבודה, אין תיחכום שירי מיוחד, וניכרת דלות יחסית במלאכת השיר.
יחד עם זאת, לדעתי, חלק מהשירים (כמו "הרצון לדייק") הם שירים בעלי עוצמה רגשית וחוויתית עמוקה, החורגים מקצוות המסגרת של "שירה פוליטית" .
נראה לי, שבמידה רבה הפשטות שבה נכתבו רוב השירים היא כורח בלתי נמנע, שמציבה השירה הפוליטית בפני המשורר: המשורר רוצה להיות קומוניקאטיבי ככל האפשר, על מנת שיוכל להעביר את המסרים שלו בצורה היעילה והתקשורתית ביותר.
זך מעוניין להשפיע על קהל קוראיו ולהפעיל אותו: להרגיז, לקומם, להיתמם, ולהניע לפעולה.
במרבית השירים מובעת גישה אנטי מלחמתית, המתארת את מראות המלחמה הקשים והדירדור המוסרי שמביאה המלחמה, שירתו יוצאת כנגד אלימות, ומנסה לקעקע גישות של כיבוש ועליונות. זך מתרעם על הרוח האלימה שפשטה בארץ, על מלחמת לבנון, יוצא כנגד ממשלות הימין, ומבכה על המתים שלא יחזרו.
חוזרות תבניות של הזרה, המשקיפות על המציאות מזווית בלתי שגרתית, על מנת לבחון את התופעות בהסתכלות מחודשת מפוכחת ומבקרת.
לרוב משתמש זך באירוניה, תיאורים מקאבריים וציניים, אנלוגיות ניגודיות בין רצוי למצוי, ואיפוק רגשי.
זך מתעמת בשיריו עם המבקרים, שאינם מעריכים את שירתו הפוליטית. עיסוקו האינטנסיבי בנושא מעיד על הבעייתיות הכרוכה בכתיבתה של שירה פוליטית עבורו.
בשיריו מדגיש זך את שליחותו, תפקידו, ורצונו לעסוק באקטואליה כאדם החווה את היומיום, ורואה את תפקידה של השירה לא רק בהיותה כלי ביטוי פואטי, אלא גם אמצעי לביקורת, חינוך, ונטיעת נורמות מוסריות בקהל הקוראים.
ביבליוגרפיה
1. אבידן, דוד. "משורה לשורה זה", "עכשיו", כרך 5-6, 1960.
"הרומנטיקן המר ואקדחיה של הדה גאבלר", זמנים.
2. בר כוכב, ישראל. "עוד על אנטי מחיקון לזך", "מעריב", 9.11.1984.
3. ברנשטיין, אורי. אורי ברנשטיים מראיין את נתן זך עם הופעת ספרו "צפונית מזרחית", "ידיעות אחרונות", 2.11.78.
4. גורי, חיים. "תוכחת הטהור", "ידיעות אחרונות", 15.10.1982.
5. גנוסר, יאירה. "בלי רוק כבד", עתון 77, נובמבר, 1984.
6. וולף, תמי. "ואולי לא באנו לכאן לעקר הרים", מאזניים, מאי- יוני, 1990.
7. ויזלטיר, מאיר. "חתך אורך בשירתו של נתן זך", סימן קריאה, מס' 10.
8. זקס, אריה. "לקום מתוך האפר", "הארץ", 17.8.1984.
9. לחמן, לילך. "כיהלום אך גם כמטה רחבה: תפיסת השיר והמשורר ב"צפונית מזרחית" לנתן זך", "סימן קריאה", 4-5.
10.צימרמן, משה. "שיבה אל יבשת אבודה", שופרא, ינואר 1986.
11.שרון, יוסף. "הבכי העיוני: הערה על "ווסקס", "סימן קריאה," 4-5.
טקסטים:
זך, נתן. צפונית מזרחית, הוצאת הקבה"מ, תש"מ. ("לידידים שיעצו לא", ולמוות יש ממשלה").
זך, נתן. אנטי מחיקון, הוצאת הקבה"מ, תשמ"ד. ("שלשה שירים שלא נכתבו", "אבל לפחות", "על הרצון לדייק", "חיפה ערב הפלישה ללבנון", "אין ברירה" "סונטה אחרת" "שיר לגוני" "הדמעה").

ברנשטיין, אורי. אורי ברנשטיין מראיין את נתן זך עם הופעת ספרו "צפונית מזרחית".
שם. שם.
בר-קדמא, 21.12.1984.
צימרמן, משה "שיבה אל יבשת אבודה".
חבר, ח. ראשית התגבשותו של השיר הפוליטי בשירה העברית בארץ ישראל", חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה.
וולף, תמי "ואולי לא באנו לכאן לעקר הרים".
גנוסר, יאירה. "בלי רוק כבד".
זקס, אריה. "לקום מתוך האפר".
גורי, אריה. "תוכחת הטהור".
שרון, יוסף. "הבכי העיוני".
בר כוכב, ישראל. "עוד על אנטי מחיקון לזך".
לחמן, לילך. "כיהלום אך גם כמטה רחבה".
השימוש בנמענת בשם "נערתי" שכיח בשירתו של זך, וניתן לראותו בשירים נוספים: "כשהלכה ממני נערתי", "נערתי גבוהה מאוד" (מתוך "שירים שונים") ועוד.

תגים:

צפונית · מזרחית · מחיקון · אנטי · מחאה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "השירה הפוליטית של נתן זך", סמינריון אודות "השירה הפוליטית של נתן זך" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.