השוואה בין קהילות ישראל במצרים ובעירק במאה ה19-

תקציר העבודה:

קהילות ישראל במצרים ובעיראק במאה ה19 -
hc0438

מבוא - רקע היסטורי של מצרים ועיראק


בכדי להבין את ההיסטוריה של יהודי מצרים ועירק יש להכיר את הסביבה בה הם
חיו ואת התהליכים ההיסטוריים שעברו על יחידות מדיניות אלה. למרות שמצרים
הייתה במאה ה19- תחת חסותם של זרים, הרי שמבחינה מנהלתית מדינית היא
נחשבה ליחידה טבעית וזאת בשל תנאיה הגיאוגרפיים.

תקופה ממושכת היא הייתה פרובינציה עותומנית ובמהלך המאה ה19- היא עברה
מספר ידיים. בסוף המאה ה18- מצריים הייתה בידי נפוליאון וב 1801 כוחות צרפת
שהיו במצרים הוכנעו על ידי הבריטים וכוחם של אלה במדינה הלך והתחזק.

למרות שהשהייה הצרפתית במצרים הייתה קצרה מאוד 3 - שנים (1798-1801), הרי
שהשפעת צרפת הייתה מרחיקת לכת וזאת בזכות שיטות צבאיות חדישות פרי
פיתוחו של נפוליאון ששליטי מצרים ניסו לחקות.
הנסיון המנהלי שגם הוא היה בבחינת מודל לשליטים המצריים והנוכחות
המסיבית של אנשי מדע ומחקר אירופיים שהתסיסו את החיים האינטלקטואליים
במצרים.

מי ששלט במצרים באותה תקופה היה מוחמד עלי. הוא אמנם היה שליט ומדינאי
נמרץ שניסה לדחוף את מצרים לתוך החיים המודרניים, אך הוא לא הצליח במעשיו
מכיון שהמדינה עדיין לא הייתה מוכנה לכך. גם ממשיכיו איברהים - עבאס (1848-
1854), סעיד (1854-1863), איסמעיל (1863-1879) ותופיק (1879).-1892

המודרניזציה הייתה איטית מאד וזאת מכוח בחישתם של זרים במדינה.
ב"הדרכה מערבית אימפריאלית קפיטליסטית ותוך חדירת אינטרסים מערביים
למשקה, ושולטים במסחר הגדול ובעיקר כמכווני הפיננסים, כבנקאים וכבעלי
האשראי (שפעלו בשיתוף עם שכבה מתהווה וצומחת של מעמד עליון מצרי)".


המאורע המשמעותי ביותר מבחינתה של מצרים במאה ה19- הייתה כריתה של
תעלת סואץ (1854-1869), שהפכה מהר מאד לעורק תחבורה בינלאומי בעל חשיבות
בלתי רגילה שהכניס לבעליו רווחים חסרי תקדים. מי שפעל רבות למודרניזציה של
המדינה היה אסמעיל פחה.

"עבודות ציבוריות השקיה, תעלות, מסילות ברזל, נמלים, רשת טלגרפית ואף
לפיתוח החינוך. אותה שעה השיג הרחבה ניכרת אוטומטית בעצמאותו כגון מתן
רשות ב 1866-67 - להוציא צווים מטעמו בלי שיחולו על מצריים אוטומטית חוקים
וצווים עותומניים".

המודרניזציה החלה להנביט גם חשיבה לעצמאות מדינית ואת ניצניה אפשר היה
לראות בחוגים אזרחיים ובחוגים צבאיים. החוגים האזרחיים בעלי אוריינטציה
שמרנות ליברלית שחתרו לצורת ממשל ויציבות והם חששו משעבוד המדינה
ובכללה האינטרסים המעמדיים כלכליים שלה והחוגים הצבאיים ולהם היו מטרות
מרחיקות לכת יותר מהחליף את כל הקאדר הבכיר במנהל ובצבא שהציב במקום
הזרים שתפעלו משרות אלה, אנשים ילידי מצרים.

באשר לגודל האוכלוסיה, ההערכה כי בראשית המאה ה19- היו במצרים כ2 - מיליון
איש. לגבי 1882 ישנו אומדן מדוייק 6.8 - מליון איש.

עירק כישות מדינית לא הייתה קיימת במאה ה 19 -. מסגרת גיאוגרפית זו הייתה
מחולקת ל 3 - מחוזות והם: מוצול, בגדד ובצרה. תושבי המדינה היו שבטים נוודים
או נוודים למחצה שרק במאה זו החלו לעבור להתיישבות קבע ולהקמת מסגרות
קהילתיות.

ב1831- השלטונות התורכיים הדיחו את המושלים המקומיים והפכו אותם
לפרובינציות רגילות ונשלטות. המעצמות הלכו והעמיקו את מעורבותן באיזור
כשהמעצמה הדומיננטית היא אנגליה. אנגליה רצתה למנוע את השתלטותן של
מעצמות אחרות על הדרך המובילה להודו, צרפת רצתה להרחיב את השפעתה
מארצות הלבנט מזרחה עד למוצול ורוסיה החלה לגלות עניין גובר והולך על
הדרכים המובילות לנמלי המפרץ הפרסי.

תנועה לאומית עירקית החלה לקרום עור וגידים רק בסוף המאה ה19- ובחילת
המאה ה20-. בניגוד למצרים שבה הקהילה היהודית חיה בתוך מסגרת מדינית
מוגדרת, הרי שבעירק הקהילה היהודית חיה באינטראקציה עם יחידות אתניות
שונות כשמסגרת הגג היא האימפרטורים ששלטו באותה תקופה באיזור.
בעבודה זו ייעשה נסיון להשוות בין שתי קהילות אלה על בסיס הפרמטרים הבאים
והם דמוגרפיה, מבנה הקהילה, חינוך, תרבות וקשרי גומלין עם האוכלוסיה.

מקורות:

בכל איזור עיראק היו בו, להוציא את הקהילה הערבית, גם קבוצות מיעוטים שונים. ליהודים היה בתוקף תעסוקתם קשר עם כולם, אך הם לא שבעו נחת מקשרים אלה עם אוכלוסיה זו. יחסם של המוסלמים כלפי היהודים היה רע. יחס זה "נבע לא רק מקנאות דתית, אלא גם מתוך קנאה ליהודי המצליח ההדור ממנו בלבושו, המתפרנס בכבוד והעולה
עליו בהשכלתו."95
מכיוון שהיהודים היו בתנועה רבה ברחבי עיראק הם נפלו קורבן למקרי שוד וגזל, גניבות וגם רציחות ואלה היו שכיחים. ידוע גם על מקרה מ1876- בו העלילו עלילת שווא על יהודי שהגיע מפרס לבגדד שההמון עשה בו שפטים והעלה אותו על המוקד. לחץ מצטבר זה של ההמונים גרם להם, לחלק מהיהודים, לנקוט בצעדי יאוש והם התאבדו.96
המיעוט הארמני סבל גם הוא. שתי הקהילות סבלו מהקיצ'רים. אך במקום לכונן ברית הם היו מסוכסכים זה עם זה. "היהודים האשימו את הארמנים שהשתדלו בכל עת להרע להם ומשום כך השתדלו להדיחם ממעמדם בעזרת הלחץ הרב שלהם על הסולטן הם הצליחו להביא להדחתו ולהגלייתו של אחד היהודים האמידים ורבי ההשפעה יחזקאת גבאי ויותר
מאוחר רצחו אותו ואת אחיו.97
לא חסרו גם התעללויות מצד השלטונות "מעשה במושל בגדד שהעליל על היהודים שקנו סחורות גנובות ונתפשרו עם השר בעשרת אלפים זהב וכן העלילו על הקהל והיה צריך ליתן שוחד לערכאות. ושוב אנו מוצאים את היהודי משה דוד בנימין שהיה משרת שר אחד שהיה שולט ובוזז בעיירות שמחוץ לעיר ובכלל הביזה בזז ממון ויהודי אחד ושמו
חליף בן יוסף שהיה לו כמו שני מאות שקין של משור והפקיד השר על חליף הוזי והניחו ערום ועריה."98
לחצים אלה הביאו יהודים אם כי לעיתים רחוקות להשבר ולהמיר את דתם. התורכים נהגו לתת לכל יהודי או נוצרי שהתאסלמו 150 גרוש.
בבדיקת מצבם של היהודים על רצף של זמן מצבם השתפר במחצית השניה של המארה ה19-, אם כי סך הכל מצבם לא היה רע וזאת למרות התנאים ששררו באותו זמן בעיראק.
סיכום - השוואה בין קהילות מצרים ועיראק
בין קהילת יהודי מצרים וקהילת יהודי עיראק יש קווי דמיון רבים ויחד עם זאת כל קהילה יש לה את המאפיינים הייחודיים לה. נבדוק קווי דמיון והבדלים אלה על פי הנושאים שאותם בחנו.
דמוגרפיה:
שתי הקהילות היו קטנות מאד ביחס לכלל האוכלוסיה.
(אמנם לגבי המחצית הראשונה של המאה ה19- אין עדויות על מפקדי אוכלוסין, אך עדיות של תיירים מזדמנים נותנים מקום להערכה די טובה בדבר סדרי הגודל של כלל האוכלוסיות בעיראק ובמצרים).
מדובר בעשרת אלפים בסוף המאה ה19-. הן במצרים והן בעיראק רוב האוכלוסיה היהודית התרכזה בערים הגדולות, במצרים - קהיר ואלכסנדריה, בעיראק - בגדד ובצרה. בעיראק הקהילה הייתה הרבה יותר גדולה לכל אורך המארה וקצב הגידול שלה היה יותר גדול מאשר
במצרים. לקראת סוף המאה במצרים היו 25,200 יהודים ובעיראק רק בבגדד היו 45,000 יהודים. בקהיר היו 13,000 יהודים. שיעור תושבי בגדד היה גדול ב32,000- איש כלומר פי 3.5.
תעסוקת היהודים:
למרות היותן של קהילות אלה קטנות מאד, בולטותן הייתה רבה מאד, הרבה מעבר לגודלן הממשי. הסיבה לכך הייתה אופי מקצועותיהם. יהודי שתי הקהילות עסקו במקצועות כלכליים מובהקים כמו פיננסים - הלוואות, אשראי, נכסי דלא ניידי וכו' וכן במקצועות אדמיניסטרטיביים. מקצוע שירותי ייחודי היה ליהודי מצרים - תרגומים.
מקצועות אלה אפשרו להם להקלט באליטות בשני המקומות.
מעמדם היה כה גבוה שהם מלאו גם תפקידים בכירים ביותר כמו המקרה של ויקטור הררי שהיה אחראי על ההקדש המוסלמי במצרים. לשתי הקהילות היו עסקים חובקי עולם והם פתחו שלוחות במקומות שונים בעולם. יהודי עיראק פנו למזרח הרחוק ויהודי מצרים פנו לאירופה.
בניהם של שתי הקהילות לא שירתו בצבא (הם פטרו עצמם מכך באמצעות תשלום כופר).
חינוך:
הן יהודי מצרים והן יהודי עיראק שמו דגש על החינוך ומערכות החינוך בשתי הקהילות זכו לתנופה רבה במיוחד במחצית השניה של המאה ה19-.
עם זאת ראוי לציין שמערכת החינוך בעיראק הייתה יותר מסודרת
וממוסדת מאשר במצרים.
בעיראק, כבר במחצית הראשונה של המאה ה19- היו בתי ספר מוסדרים בעוד שבמצרים שיטת הלימוד היחידה הייתה החדר. הבדל זה יש לייחס למסורת הישיבות המפוארת של בבל (שהייתה בשטח של עיראק כיום) סורא, פומפודיתא ונהרדעא.
במחצית השניה של המאה ה19- הוקמו מוסדות לימוד חילוניים. במצרים הייתה לכן הצלחה גדולה יותר, אולי בגלל קרבתה לאירופה. בעיראק המשיכו לשים דגש על לימודי קודש, אם כי לא הצליחו לדחוק לגמרי את לימודי החול. באשר לעיראק ידוע שפתיחת בתי ספר לבנות הביאה לשיפור מעמד האישה בקהילה היהודית. סביר להניח שכן היה זה
גם במצרים.
מוסדות הקהילה:
מבחינה מבנית מוסדות הקהילה הן במצרים והן בעיראק היו דומים. זה היה מבנה פירמידלי שבקודקודו עמד מנהיג רוחני, מתחתיו פעלה קבוצה של עסקנים שבאה מקרב האליטה הכלכלית - ועד הקהילה ומתחתיהם עמדו גופים וולונטריים שונים. גופים אלה לא היו כפופים לועד הקהילה.
אך יש להניח שהיו מתואמים איתםץ
שתי הקהילות עברו תהליך של דמוקרטיזציה במהלך המאה ה19-, אם כי בכל אחת מהם, הדמוקרטיזציה לבשה פנים אחרות במצרים חלה עם הזמן הפרדה בין פונקציות דתיות לפונקיות חילוניות. החכם באשי ראש הקהילה היה מטפל רק בפונקציות הדתיות וועד הקהילה היה מטפל בפונקציות האזרחיות.
בעיראק במחצית הראשונה של המאה ה19- פעלו נשיאים כמנהיגים רוחניים והם נבחרו על ידי נציבי השלטון העותומני ותפקידם עבר בירושה ואילו במחצית השניה של המאה ה19- היה נבחר כל פעם חכם באשי אחר.
חכם זה אמנם היה נבחר על ידי השלטונות העותומנים אך מינוי זה היה מקבל גושפנקא רשמית, רק משחכם זה נבחר קודם לכן על ידי אנשי הקהילה. משעה שהיה ממונה היה חייב להביא במכלול שיקוליו את דעתם של אנשי הקהילה.
הגופים הוולנטריים היו גופי סעד שונים שדאגו לספק שירותי רווחה כמו שירותי בריאות, שירותי קבורה עזרה לעניים וכו'.
יצירה רוחנית:
בתחום זה היה הבדל ניכר בין יהדות מצרים ליהדות עיראק. קהילת יהודי עיראק הייתה קהילה של יודעי ספר. הסיבה לכך - מערכת חינוך מטופחת וממוסדת שאותה הזכרנו והתוצאה לא אחרה לבוא. קהילה זו הוציאה מקרבה אנשים משכילים שלא רק קראו אלא גם כתבו. אמנם
כתיבתם הייתה בעיקרה כתיבה דתית, כך ההיקף העצום של הכותבים מעיד עבור עצמו. הם כתבו גם בעיתונות הזרה.
קהילת יהודי מצרים הייתה דלה מאד מבחינה אינטלקטואלית. אמנם פעלו כאן אילוצים אובייקטיביים שונים, אך, הסיבה הראשונה והמשמעותית ביותר הייתה זלזול בשפה העברית והערבית. שהרי התנך וחלק מהתלמוד והמשנה נכתבו בעברית והרמב"ם ויהודה הלוי כתבו ערבית.
מודרניזציה:
לגבי המודרניזציה ידוע יותר על הנעשה במצרים. חלו שינויים באשר למנהגי חג ושבת, ברית מילה הייתה נעשית תחת פיקוח רפואי, ולרופא היה מה להגיד גם בכל מה שקשור לסדרי קבורה. המקרים הקיצוניים היו של עזיבת המסגרת הדתית בכלל. יש להניח ששינויים דומים התרחשו גם בעיראק.
מה שמשותף לשתי הקהילות הוא עליית מעמד האישה וזאת בזכות הפנמת נורמות התנהגות שיובאו מאירופה ובתי הספר לבנות שהוקמו הן במצרים והן בעיראק.
קשרים עם האוכלוסיה:
בשתי הקהילות התפתחה מגמה של אמביוולנטיות כלפי האוכלוסיה בצד קשרים הדוקים עם האליטות המקומיות ומצד שני יחסי מתיחות ואיבה עם כלל האוכלוסיה. הקשרים עם האליטות נבעו מקשרי עבודה שהיו ביניהם וקרוב לוודאי גם אינטראקציה תרבותית ויחסי האיבה נבעו מעצם
העובדה שהיהודים היו שונים מהשאר הן בדתם, הן בהצלחתם והן בהשכלתם.
בשני המקרים השנאה הבולטת ביותר באה מצד מיעוטים אחרים. במצרים היו אלה היוונים נוצרים ובעיראק היו אלה ארמנים. מה שמייחד מתיחות ספציפית זו היו שהקהילות האחרות היו נוצריות ויש להבין זאת הן על רקע האנטישמי המושרש אצל הנוצרים והן על רקע תחרות בין קהילות מיעוטים, שכל אחת מהן מנסה להחצין את בולטותה עד קצה
גבות היכולת.
מקורות
1. שמעוני יעקב - מדינות ערב פרקי היסטוריה מדינית, עם עובד 1988, עמ' 17.
2. שם עמ' 18.
3. שם עמ' 21.
4. שם עמ' 24.
5. שם עמ' 25.
6. שם עמ' 29.
7. שם עמ' 48.
8. שם עמ' 52.
9. סרג'ו דלה = פרגולה - האוכלוסיה היהודית במאות ה19- וה20-.
בספר תולדות יהודי מצרים בתקופה העותומנית בעריכת י.מ.לנדאו, משגב ירושלים 1988, עמ' 29-34. צבי זוהר -
מסורת ותמורה, מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל, 1993, עמ' 10.
10. סרג'ו דלה פרגולה - שם עמ' 30.
11. צבי זוהר - מסורת ותמורה, שם עמ' 11.
12. סרג'ו דלה - פרגולה שם עמ' 57.
13. שם עמ' 58.
14. סלומון שטמבלו - הפעילות הכלכלית של יהודי מצרים 1798-1918
בספר תולדות יהודי מצרים בתקופה העותומנית שם עמ' 119.
15. אליעזר - בשן - חיי הכלכלה במאות ה16-18- בספר תולדות
יהודי מצרים בתקופה העותומנית שם עמ' 89.
16. זוהר צבי שם עמ' 11.
17. סלומון שטמבלי - שם שם.
18. שם עמ' 123.
19. זוהר בצי - שם עמ' 13.
20. בורנשטיין לאה - מקובצקי, הקהילה ומוסדותיה בספר תולדות יהודי מצרים בתקופה העותומנית עמ' 214.
21. חיים י. כהן - היהודים בארצות המזרח התיכון בימינו, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1972, עמ' 106.
22. לא בורנשטיין מקובצקי - שם עמ' 215.
23. שם שם.
24. זוהר צבי - שם עמ' 14.
25. בשן אליעזר - שם עמ' 120.
26. לאה בורנשטיין - מקובצקי - שם עמ' 205-207.
27. ניני יהודה - ממזרח ימים יהודי מצרים, חיי יום יום והשתקפותם בספרות השו"ת תרמ"ב - תרע"ד אוניברסיטת ת"א שם עמ' 19.
28. שם עמ' 26.
29. לא בורנשטיין מקובצקי עמ' 144.
30. שם שם.
39. שם עמ' 145.
40. לנדאו יעקב - היהודים במצרים במאה ה19-, מכון בן צבי 1967 עמ' 100.
41. שם עמ' 100-101.
42. שם עמ' 99.
43. ניני יהודה - שם עמ' 60.
44. שם עמ' 62.
45. שם עמ' 53.
46. שם שם.
47. שם עמ' 55.
48. שם שם.
49. שם עמ' 28.
50. שם עמ' 56.
51. שם עמ' 61.
52. שם שם.
53. שם עמ' 52.
54. שם עמ' 51.
55. שם עמ' 52.
56. וינטר מיכאל - יחסי היהודים עם השלטונות והחברה הלא יהודית בספר תולדות יהודי מצרים בתקופה העותומנית. עמ' 415.
57. שם עמ' 416.
58. שם שם.
59. לנדאו יעקב - שם עמ' 21.
60. ניניו יהודה - שם עמ' 17.
61. אברהם בן יעקב - יהודי בבל הוצאת קרית ספר 1979, עמ' קז'.
62. בשן אליעזר - עדויות של תיירים אירופיים על היהודים בבבל ובכורדיסטן מסוף המארה ה16- עד המאה ה19- בתוך "מחקרים בתולדות יהודי עיראק ובתרבותם" מס' 1 מורשת יהודי בבל 1981, עמ' 23.
63. אברהם בן יעקב - שם עמק ר"ג.
64. שם שם.
65. שם שם.
66. אברהם בן יעקב - שם עמ' קז'.
67. יואל רפל (עיראק) - מזרח ומים פרקי מורשת ותרבות, הוצאת משרד הביטחון 1978, עמ' 65.
68. אברהם בן יעקב שם עמ' קז'-קח'.
69. שם עמ' קו'-קז'.
70. עזרא חדד - אבני דרך לתולדות היהודים בבבל ובעיראק הוצאת ארגון יוצאי עיראק בישראל עמ' 61.
70א' שם עמ' 62.
71. חיים י. כהן, עמ' 106.
72. אברהם בן יעקב, שם עמ' קנ'
73. שם עמ' קנא'.
74. שם עמ' קנב'.
75. תוינה אברהם - החינוך היהודי בבגדד 1852-1851, הוצאת אגודת בית כנסת גאולה - רמלה 1975, עמ' 60.
76. שם עמ' 64.
77. חיים י. כהן - שם עמ' 110.
78. שם עמ' 114.
79. עזרא חדד - שם עמ' 62.
80. מרדכי כהן (עיראק) - פרקים בתולדות יהודי המזרח כרך ג' קהילות יהודי ספרד והמזרח, משרד החינוך והתרבות תש"ח עמ' 39.
81. אברהם בן יעקב - שם עמ' קעד'.
82. שם עמ' קט-קו.
83. שם עמ' קנב, קנו, אליעזר בשן שם עמ' 60.
84. אברהם בן יעקב - שם עמ קנו.
85. מרדכי כהן - שם עמ' 37.
86. שם עמ' 40.
87. שם שם.
88. שם שם.
89. שם עמ' 41.
90. אברהם בן יעקב - עמ' קעט'.
91. שם עמ' קז'.
92. שם עמ' קכז, קכח, קל, קלג, רא, רב, רד,
93. שם עמ' רא'.
94. מרדכי כהן - שם עמ' 54.
95. שם עמ' קמד'.
96. שם עמ' קג'.
97. שם עמ' קב'.
98. שם עמ' קו'.
99. שם שם.
כללי
1. Coke Richard - Bagdad the city of peace, London, 1927.
2. Issaw, Charls - The Economic History of the Middle East, Chicago, 1966.
3. Landshut S. - Jewish communities in the Muslim Coubtries, of the Middle East London 1950.
4. Nissim Rejuan - The Jews of Iraq (3000 years of history and culture) London, 1985.

תגים:

עיראק · אדולף · אליאנס · יהודים · עלי · כרמיה · מוחמד · נהרדעא

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "השוואה בין קהילות ישראל במצרים ובעירק במאה ה19-", סמינריון אודות "השוואה בין קהילות ישראל במצרים ובעירק במאה ה19-" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.