האליטה המרקסיסטית ששלטה בדרום תימן החל מקבלת עצמאותה

תקציר העבודה:

האליטה המרקסיסטית בדרום תימן
תוכן עניינים: hc0412
1. מבוא
2. אליטות פוליטיות הצגה תאורטית
3. הרקע ההיסטורי -חברתי
4. "מצב מהפכני" בדרום תימן
5. החזית לשחרור לאומי"National Liberation Front* -
6. הפן האידיאולוגי של הNLF-
7. אליטות שמאל בדרום תימן
8. אליטה בתוך אליטה
9. סיכום

מבוא
עבודה זו תעסוק בהיסטוריה המודרנית של דרום תימן, ליתר דיוק באליטה
המרקסיסטית ששלטה בדרום תימן החל מקבלת עצמאותה. העיסוק באליטות
פוליטיות, מושג שיש לו שימושים רבים במחקר הסוציולוגי, יוצר ממשק בין שני
תחומי המחקר. לכן אבדוק האם וכיצד ניתן לשלב את שתי המתודות.
הסוציולוגיה מטבעה עוסקת בהכללות, בעוד ההיסטוריה מתענינת בפרטי. מימד הזמן
שולי בדרך כלל לסוציולוגיה, בעוד שהוא מרכזי להיסטוריה. הסוציולוגיה עוסקת
במצבים, בעוד ההיסטוריה מנתחת תהליכים - מתענינת בעיקר בשינוי. היות וזו עבודה
בעלת אורינטציה היסטורית, אנו מחויבים לשאול ראשית, האם נוכל ל'חזק' את
התובנה ההיסטורית באמצעות כלי הסוציולוגיה, או שזה תרגיל אינטלקטואלי עקר.
נרצה לברר האם אותה קבוצת אנשים ששלטה בתימן הדרומית מאז הסתלקות
הבריטים ב 1967, עונה לתנאים הנדרשים כדי להחשב אליטה לפי הגדרה סוציולוגית.
עקרונית נוכל להשתכנע כי אותה קבוצת אנשים מהווה אליטה פוליטית מדגם שאינו
מתאים לאחד מהדגמים המקובלים בסוציולוגיה. במקרה כזה נגיע למסקנה שהמחקר
ההיסטורי עשוי ללמדנו כמה דברים על אליטות שלא ניתנים לתחזית בכלי
סוציולוגיים 'טהורים'.
התקופה בה אעסוק רצופה מאבקים על השלטון בדרום תימן, שלעתים קרובות לבשו
אופי אלים ביותר. לכן בנוסף לשאלה הראשונה שהיא במהותה מתודית, אנסה להשיב
על שאלה שיש לה נגיעה מיוחדת להיסטוריה והמבנה החברתי של דרום תימן. ארצה
לבדוק האם ההתפתחויות ההיסטוריות בתקופה הנידונה הן תולדת מאבקים
אידיאולוגיים, ולכן חלק מ'חיי' האליטה, או שהן למעשה חלק ממאבק 'רגיל' על
השלטון, מורשת יריבויות שבטיות עתיקות יומין, שהאידיאולוגיה משמשת להן כיסוי
בלבד.

מקורות:

מ'החזית לשיחרור דרום תימן'.
הפן האידיאולוגי של ה NLF
המניפסט האידיאולוגי הבולט של ה NLF פורסם לאחר הקונגרס הראשון של הארגון שהתקיים בחודש יוני 1965 בעיר תעיז, שבחלק הרפובליקאני' של צפון תימן. הצ'רטר כפי שהמסמך מכונה, נפתח בהצהרה על בלעדיות ה NLF כמיצג ה'עם' בדרום. הוא `מסמן' את אויבי העם: השלטון הקולוניאלי, ועושי דברו הסולטנים. לדברי מחברי הצ'רטר,
בין החטאים הגדולים של השלטון הקולוניאלי האימפריאליסטי, היו מניעת חינוך והשכלה מודרניים מהאוכלוסייה, וכן שימור מצבן הנחות של הנשים. כוונתם לחינוך ה'מודרני' שפרותיו הם הלך מחשבה סוציאליסטי. נוח היה להם להתעלם מחלקם של שליטים כאימאמים של צפון תימן, יחיא ואחמד, ובכלל חוקי האיסלאם, בסגירתה של תימן מפני
העולם המודרני. הצ'רטר קובע את המשך המאבק האלים עד למילוי כל `תיקוות העם', כלומר סילוק מוחלט של הבריטים והסולטנים. מבחינה פוליטית זו התייחסות לקבוצות אחרות בחברה התימנית שהיו נכונות לנהל מאבק פוליטי לא אלים, ולמעשה תוך שיתוף פעולה עם הבריטים. מהפן האידיאולוגי זו עדות להשפעת הוגים רדיקאליים כפרנץ
פאנון שראה באלימות ובמאבק האלים לשחרור לאומי כורח מהפכני.
מבחינה אידיאולוגית חשובה ביותר הצהרת הכוונות המפורטת, ואצטט אותה כלשונה: `התנועה המהפכנית, הינה ביטוי לתפיסה גלובאלית של החיים, המכוונת לשינוי רדיקאלי של המציאות החברתית, תוצר הקולוניאליזם על כל תפיסותיו, ערכיו, והיחסים החברתיים הנובעים ממנו, ומושתתים על ניצול, ועריצות, ולקביעת אופי החיים אליו שואף
העם והיחסים הרצויים בעיניו במישור המקומי, האזורי הלאומי והבין לאומי.' זהו ניסוח המזכיר מניפסטים דומים רבים שנכתבו כביטוי אידיאולוגי מרקסיסטי, למאבקים אנטי קולוניאלים, שנוהלו במקומות שונים בעולם. בוקייר כותב כי בולטת בצ'רטר השפעת תאוריות הסוציאליזם המדעי העומדות בבסיס הפן הכלכלי - חברתי של המסמך.
באופן ספציפי כוונת התנועה הייתה להפוך את דרום תימן למדינה חופשית משלטון בריטי, בלי סולטאנים, בה הפועלים הנם בעלי אמצעי היצור, והאדמה מחולקת בין האיכרים. (לגבי בוקייר יש לומר כי נראה שאהדתו ל NLF מביאה אותו לעתים לשימוש במונחים שמידת התאמתם לתימן הדרומית בשנות השישים מחייבת התייחסות ביקורתית).
פיסקה נוספת בצ'רטר עסקה בצורך לאחד את צפון ודרום תימן, ואחרת הדגישה את חשיבות סקטור השבטים בעם התימני, ומשום היותו מפגר יחסית, את הצורך להשקיע בחינוכו. הצ'רטר כלל גם מתווים לכלכלה העתידית של תימן. הודגש הצורך להביא בחשבון שיקולים חברתיים, שמשמעותם שליטה `עממית' באמצעי היצור, ובמוצרים הבסיסיים.
תכנון ופיקוח מרכזיים על הכלכלה, והגבלות על הסקטור הפרטי, לטובת הסקטור הציבורי. כל אלה מאפיינים של `סוציאליזם מרקסיסטי', בניגוד לדעת הלן לאקנר הטוענת ש'הפתרונות הכלכליים שהוצעו קשורים דווקא בסוציאליזם מרקסיסטי'.
הצ'רטר כולל גם תוכנית שנועדה לצמצם את הפערים בין העיר לכפר, ועיקרה: חשמול, מיכון, תכנון, חינוך, האזורים הכפריים וכיוצא בזה מושגים השאובים בברור מתוכניות החומש שהיו נהוגות בברית המועצות. גם בהמשך ניזכרת במפורש `בניה סוציאליסטית', והסתמכות על `הכוחות הפופולאריים - פועלים, איכרים, חיילים,
אינטלקטואלים מהפכניים, וסטודנטים', העילית המהפכנית כפי שלמדו ראשי ה NLF מכתבי גווארה ופאנון שהיו פופולאריים באותה עת בחוגי השמאל בכל העולם.
אליטות שמאל בדרום תימן
כפי שראינו, הNFL שהוביל את מלחמת השיחרור ואת המהפיכה החברתית בעדן ודרום תימן, החל את דרכו תחת השפעת הנאצריזם. ואולם בין השנים 1956-1968 חלה בכל העולם הערבי אכזבה מההשגים הדלים של נאצר במצרים וביחסיו הבין לאומיים (התבוסה במלחמת ששת הימים היתה בין הגורמים המרכזיים) ואידיאולוגיות מרקסיסטיות מגוונים
שונים תפסו את מקום הנאצריזם. התהליך החל בין הגורמים הפלסטינאים בבירות והתפשט לתנועות מהפכניות אחרות בעולם הערבי כולל ה NLF. בכך בחרו מנהיגי התנועה באיסטרטגיה הטובה ביותר מבחינתם, כפי שהצביעו המחקרים הסוציולוגיים עליהם ביסס בוטומור את מסקנותיו בנושא הצלחת האליטות במדינות מתפתחות.
לאחר שזיהינו את המהפך האידיאולוגי, עלינו לברר האם ניתן לכנות את הארגון, ומפלגת השלטון שצמחה מתוכו אליטה פוליטית, אחת או יותר, האם אלה אליטות שניתן לכנותן מרקסיסטיות, כל זאת תוך הסתמכות על הרקע התאורטי שהצגנו בפרק הראשון בעבודה. בהמשך אציג שתי פרשנויות שניתנו להתרחשויות בדרום תימן העצמאית בשנות
השבעים והשמונים. האחת של מנפרד וונר, והשניה של יוסף קוסטינר. יש לציין כי לא ראיתי מחלוקות של ממש בין החוקרים לגבי ההתרחשויות, ולמעשה גם לא באשר לפירושן, ואולם הדגשים שונים. קוסטינר מעונין ב'פעילויות, יחסים בין קבוצות בתוך האליטה, והתובנות של האליטה', או 'כיצד ההפתחויות במדינה והחברה השפיעו על
האליטה של הרפובליקה העממית של דרום תימן, ובעיקר על הפוליטיקה המהפכנית'. לכן הוא קרוב יותר לנושא העבודה הזו. וונר מעונין יותר בהקשרים הבין לאומיים של ההתרחשויות, והתיחסותו לאליטה של דרום תימן פחות משמעותית מבחינתנו. שני המחקרים סובלים מאי הימצאות תעודות ומסמכים מקוריים מדרום תימן, והם מסתמכים על
מקורות מידע משניים, אמצעי תקשורת, הערכות של גורמי חוץ, והשערות.
הקבוצה השלטת החדשה בדרום תימן היתה מבחינה חברתית הצבר (AGGREGATE), בן שלשה מרכיבים עיקריים. קבוצה מרקסיסטית לניניסטית שמרכזה בעדן, ביניהם חברי המפלגה הקומוניסטית הוותיקה, קבוצה של ותיקי ה NLF שחלקם היו למרקסיסטים בעקבות האכזבה מהנאסריזם, וקבוצה מאואיסטית מאזור חדרמוות. כבר בשלב זה נוכל לאפיין את
השלטון החדש כאליטה, שכן היא עונה לקריטריונים המאפיינים צורה חברתית זו כפי שהראתי בפרק הראשון. דהיינו, זו היתה קבוצת מיעוט, אשר הגיעה לשלטון לאחר מאבק אלים, היתה לקבוצה זו אידיאולוגיה שהבדילה אותם מיתר האוכלוסיה, ובה בעת שימשה בסיס ליצירת לגיטימציה לשלטון החדש. העובדה שהאליטה החדשה היתה מורכבת מכמה
קבוצות חברתיות משתלבת בתאורית האליטות, אופי האידיאולוגיה - מרקסיזם, מסווג אותה לקבוצת האליטות במדינות המתפתחות, והבעיות המיוחדות מולן ניצבה במדיניות הפנים, חיסול שיטת משטר פאודאלית, ומבנה מעמדי קשיח, מסווגות אותה לתת הקבוצה של מדינות ערב המתפתחות.
כל עוד היה הNFL אירגון מחתרתי שהוצא מחוץ לחוק ונלחם לשיחרור לאומי, לא ניכרו ההבדלים האידיאולוגים בין חלקים שונים של הנהגתו. גם אחרי הסתלקות הבריטים ותפיסת השלטון בדרום תימן בידי המפלגה לא ניכרה כלפי חוץ הקצנה אידיאולוגית. שם הארגון שונה על השמטת האות L ל NF (ה L סימל את השחרור שהושג כבר). ההנהגה
הראשונה שאחרי העצמאות היתה מתונה יחסית, בעלת גוון שהזכיר לוונר כמה מהמשטרים הסוציאל דמוקרטיים של מערב אירופה. ואולם לאחר שנתיים חל מהפך. וונר סבור כי המניע העמוק להחלשת ההנהגה היה קשור במדיניות החוץ של המדינה החדשה. מסיבות שונות לא גילו מדינות המערב נכונות לסייע למדינה החדשה להתמודד עם קשייה בעיקר
בתחום הכלכלי, ובכך גרמו להחלשת השלטון הקיים, והפקירו את השטח לגורמים היותר רדיקליים. קוסטינר סבור כי המהפך נגרם היות וההנהגה, למרות הצלחתה בביסוס שלטון האליטה החדשה, נכשלה בהשקטת היריבויות הפנימיות בתוכה, עד שלבסוף קמה קואליציה חזקה ממנה, הכל כחלק מאותה אליטה.
בקונגרס המפלגה שנערך ב 1968 אומץ מצע סוציאליסטי רדיקלי ביותר, כולל הלאמה, קולקטיביזציה, פיקוח ממשלתי על הכלכלה, טיהור הצבא ומוסדות המדינה, כמיטב המסורת הקומוניסטית. ההנהגה המתונה נאלצה להסתלק והאידיאולוגים הקיצוניים מהשמאל סלים רובאיה עלי, עלי נאסר, ועבד אל פתח איסמאיל, השתלטו על ה NLF ועל דרום
תימן. זה היה המהפך הראשון באליטה השלטת של דרום תימן. דווקא הצעד המתבקש על פי התאוריה של בניית אליטה, ויותר מכך יצוב שלטונה - הקמת מפלגת שלטון אחת, כדי לשפר את ארגונו של המיעוט השליט, בוצע רק בשנים 1975-1978. אז אוחדה ה NF עם ה PDU המפלגה הקומוניסטית הוותיקה, ועם קבוצה בעת'יסטית קטנה.
באותן שנים נוצר באזור דרום ערב וואקום מעצמתי, בריטניה הסתלקה מהאזור, ארה"ב ובריה"מ עדיין לא היו מעורבות עמוקות בעניניו, כתוצאה מכך חלה הדרדרות לשרשרת בלתי פוסקת של מלחמות שבטיות. בשנים הבאות ניהלה תימן מדיניות אגרסיבית כלפי שכנותיה, תוך היותה מעורבת בפעילות מהפכנית, בעיקר בנסיון להפיל את שלטון
הסולטנים בשכנתה עומן. לדעת קוסטינר נולדה מדיניות זו מתחושת האליטה השלטת כי האנרכיה בקרבת תימן עלולה לגלוש גם לתוכה, אך גם מחשיבה אידיאולוגית. על פי התאוריה הנאו מארקסיסטית, מדינות שהשתחררו משלטון קולוניאלי, מחויבות לערוך גם מהפך במבנן החברתי- כלכלי, בדומה למהפך שעבר על תימן, אחרת הן מועדות להשתלטות
כלכלית של המדינות הקפיטליסטיות. כמה מראשי האליטה בתימן הדרומית ראו עצמם כמחויבים לשיקולים אידיאולוגים מרקסיסטים, והוואקום האזורי נראה כרקע מתאים לנסיון לשיחרור עומן משלטון הסולטאנים.
משלב זה ניתן להבחין בהתפלגות בתוך האליטה השלטת בדרום תימן. דומה ש'גבולות' האליטה היו חדירים להשפעות שנבעו מאזורי המוצא של המנהיגים. למעשה כל אחד הבין את תהליכי בנין המדינה וביצור עמדתה הבין לאומית, על פי הרקע החברתי של מקום מוצאו. הזרזים לתהליך היו אי ההצלחה ביצוא המהפכה למדינות השכנות, והתגברות
הקשיים הכלכליים מבית. בשנים 1970-1974 נוצרו בתוך האליטה שתי קבוצות שהגיבו באורח שונה להתפתחויות פנימיות וחיצוניות. שלשת המנהיגים הבולטים נחלקו בשאלות של אורינטציה במדיניות חוץ ופנים כאשר מקומות מוצאם קובעים את ההשתיכות, רובאי איש חדרמוות נקשר לקליקה מפלגתית שראתה עצמה מושפעת מסין, עלי נאסר שבא
מאזור בו התקימו תוכניות פיתוח נרחבות בשנות החמישים, היה בעד מדיניות פיתוח פרגמטית, ואיסמעיל יליד צפון תימן התחבר לאנשי המפלגה הקומוניסטית בעדן, ויצר מערכת קשרים מסועפת עם המפלגה הקומוניסטית בברית המועצות. בפועל נוצרה ברית בין רובאי לעלי נאסר, שרצו במדיניות חברתית וכלכלית פרגמטית כל אחד משיקוליו,
נגד איסמעיל שמטרתו היתה בנית מדינה על פי הדגם המרקסיסטי לניניסטי הקשוח מורשת ידידיו בקרמלין. בכך 'חטאו' חברי האליטה לאחד משלושת הפרמטרים ליציבות האליטה כפי שהגדירם דודזון, פרמטר הליכוד - הם לא היו מסוגלים ליצור חזית אחידה בהתמודדות עם אתגרים חיצוניים. אחד המאפיינים את מאבקי הכוח בתוך האליטה, היה
גיוס תומכים מ'אזורי הבחירה' של הבכירים, והצבתם בעמדות מפתח באדמיניסטרציה ובצבא. במובן מסוים ניתן לראות כמטרת המדיניות הזו, הרחבת האליטה השלטת באנשים שיש להם אינטרס בביסוסה - תהליך המתיישב עם התאוריה הסוציולוגית על יצוב האליטה. בפועל הורחבו בדרך זו שורות הקליקות השונות שבתוך האליטה, וכאשר פרץ סכסוך
אלים בין החלקים השונים באליטה בשנת 1986, היה בכוח הצבאות השונים להביא חורבן על עדן. יוצא שהרציפות המעמדית בין חברים חדשים וישנים באליטה, שלא כפי שסבור דודזון, אינה תורמת בהכרח ליציבותה. אבל עוד קודם לכן התברר אופיו ה'מסורתי' של המאבק בתוך האליטה של דרום תימן. בשנת 1978 החלה שרשרת רציחות ברציחת נשיא
צפון תימן, ואחריו יורשו. רובאי נחשד ביזום מעשה הרצח השני, ויריבו איסמעיל ניצל את ההזדמנות. יחידות צבא נאמנות לאיסמעיל תפסו את רובאי, ובתום משפט קצר הוא הוצא להורג. ברור מכך שהיריבות הפוליטית בתוך האליטה לא הסתיימה בבנין קואליציות (`מחנות'), אלא בבנין צבאות פרטיים, ובנכונות להפעילם.
הדגש העיקרי במדיניותו של איסמעיל, היה במדיניות החוץ. חיזוק קשרי דרום תימן עם בריה"מ, ויתר חברות ה'בלוק' הקומוניסטי. אלא שגם שלטונו לא האריך ימים. בשנת 1980 חל מהפך נוסף כאשר איסמעיל שהיה עד כה הבכיר בהנהגת תימן, הודח על ידי ראש הממשלה, עלי נאסר מוחמד אל חסאני. שינוי זה לווה גם בשינויים פרסונאליים
שמשמעותם היתה נקיטת קוו פרגמטי יותר במדיניות חוץ. היו באותה תקופה כאלה שרצו לראות בהפיכה ותוצאותיה נסיגה חמורה לקבוצות הפרו סוביטיות ופרו צפון תימן בהנהגת דרום תימן. אחרים סבורים כי סך הכל, משמעות המהפך הינה שינוי דגשים מטעמים הנובעים דווקא ממהות היחסים עם ברית המועצות, דהיינו רצונה של האחרונה,
מסיבותיה, שדרום תימן גרורתה תנהל מדיניות חוץ `פתוחה' יותר.
בין השנים 1980-1985, ניהל עלי נאסר מדיניות חוץ ופנים `פתוחה' ופרגמטית יותר משל קודמיו. הדבר בא לידי ביטוי בפתיחות רבה יותר לקשרים עם מדינות המערב, ובהשקעות בפיתוח כלכלת תימן שאכן צמחה באופן ניכר. ואולם לא ניתן היה לנהל מדיניות מנותקת מהיריבויות השיבטיות - אזוריות המסורתיות. כדי לקדם את מדיניות
הפיתוח הכלכלי נשען עלי נאסר יותר ויותר על אנשי מקצוע שונים שהתגוררו בעדן. נוסף על כך הוא גילה העדפות בחלוקת מישרות מפתח לנאמניו, שוב על בסיס גאוגרפי. בכך יצר ניכור בינו לבין תושבי, פנים הארץ והאזורים ההרריים. ושוב נפתרה המחלוקת תוך סכסוך רווי דמים בראשית שנת 1986, וגם נאסר עלי סולק.
לסיכום הפרק אביא את דעות שני החוקרים בשאלת אופי השיקולים הפוליטיים בדרום תימן. לדעת וונר השיקולים הפוליטים המכריעים בפוליטיקה של דרום תימן, לא היו אידיאולוגיים. שאלות המוצא השבטי, או המדיני - ילידי צפון או דרום תימן, היו חשובות בהרבה משאלות אידיאולוגיות, או קשרי חוץ. בצידן צרכי הסיוע הכלכלי
הדחופים של דרום תימן, כלכלה ענייה של מדינה במדינה חסרת משאבי טבע. במובן זה נראה שברית המועצות זכתה ב'הצלחה' רבה יותר בשל יכולתה להגיש סיוע לדרום תימן, וסירובן של מדינות המערב לענות לצרכיה. גם לשיטה זו חילופי השלטון יתפרשו כ'התאמת' הקליקה השלטת לאינטרס עכשווי של ה'פטרון'.
קוסטינר טוען כי כל תהפוכות השלטון והמדיניות בדרום תימן, החל בסוף שנות השישים ועד אמצע שנות השמונים, ארעו תוך תהליך של מאבק בתוך האליטה של דרום תימן, מכאן ואילך משתלבים מאבקי האליטה בכל ניתוח הארועים. יש להדגיש כי קוסטינר רואה בדרום תימן אליטה אחת בלבד, ואולם הוא אינו מציג מבוא מתודי בשאלת מהות
האליטה הזו מבחינה סוציולוגית.
אליטה בתוך אליטה
אחת התוצאות המענינות של הסתלקות השלטון הבריטי ותפיסת השלטון בתימן על ידי הNLF היתה כניסת המפלגה הקומוניסטית הקטנה ה PDU לשותפות בשלטון בתימן. זו תופעה שארעה גם בקובה כאשר לאחר תפיסת השלטון על ידי קבוצה שמאלנית `מתונה' יחסית, מצטרפת אליה תנועה קטנה ואורתודוכסית בהרבה. ויש טעם לבחון את מקומה של
מפלגה זו כחלק מהשלטון והחברה של תימן הדרומית.
המפלגה הקומוניסטית בדרום תימן הPDU הוקמה על ידי בני משפחת בה דהיב שמוצאה מחדרמות שבמזרח, בני משפחה זו הנהיגו את המפלגה עד שנות השמונים, ובמובן זה היא שמרה על קשר למסורת השבטית של תימן. מראשיתה התבססה המפלגה על תנועת נוער ה'שאביבה', והשתדלה לייצג את הפועלים והסטודנטים. מבחינה מספרית ומבחינת השפעתה
על כלל החברה, לא התבלטה ה PDU. למרות זאת כיהנו נציגים מטעמה בכל הגופים החשובים בצמרת הפוליטית של תימן הדרומית, משך ימי משטרו של עיסמאיל, ואף לאחר שזה סולק מצמרת השלטון. בעת המאבק האלים לעצמאות שמרה המפלגה על מעורבות מינימלית, לטענתם כוחם היה ב'כישוריהם האירגוניים והעיתונאים, ביכולתם להוות קישור
לאירגונים דומים מחוץ לתימן, ולהעניק למטרה כיוון אידיאולוגי'. גם לאחר העצמאות היתה למפלגה הקומוניסטית השפעה שמעבר לגודלה המספרי בתחומי החינוך, התרבות. וביחסים בין לאומיים, כלומר במערכת היחסים עם ברית המועצות, שימשה המפלגה כדברי אנטוני: `נציג ומתווך, חומרי, אידיאולוגי, תרבותי, חינוכי, ופוליטי - עבור
ברית המועצות ומרכיב חשוב בחברה הדרום תימנית.'
על פי הצגת הדברים אצל אנטוני, ולמעשה על פי הדרך בה מתארים עצמם דוברי המפלגה הקומוניסטית, נראה שניתן לזהות בהם אליטה אינטלקטואלית מרקסיסטית, אליטה בתוך אליטה. זו היתה קבוצת אנשים קטנה ומאובחנת היטב, שמילאה בחברה ובמשטר הדרום תימני תפקיד יחודי,אם כי לא שלטוני בפועל, משך תקופת זמן ארוכה, תוך כדי
חילופי משטר.
סיכום
שאלנו במבוא לעבודה האם אותה קבוצת אנשים ששלטה בתימן הדרומית מאז הסתלקות הבריטים ב 1967, עונה לתנאים הנדרשים כדי להיחשב אליטה לפי הגדרה סוציולוגית. התשובה לשאלה זו הינה לדעתי חיובית. זה אכן היה מיעוט השולט ברוב, תוך שימוש באמצעים חוקיים ושרירותיים, מאורגן היטב במפלגה הסוציאליסטית, מצויד באידיאולוגיה
מפותחת שהקנתה לו לגיטימציה, בעיני רוב הציבור.
שאלה אחרת הינה עד כמה היתה האליטה הזו יציבה. ללא ספק היא נחנה בתודעה קיבוצית, והיתה בה נכונות רבה לפעולה להגנת האינטרסים שלה. ואולם בכל הקשור לליכוד השורות, ההופעה האחידה בפני אתגרים איתם היה עליה להתמודד, היא נכשלה לחלוטין. לכשעצמה התפלגות פנימית בתוך האליטה אינה מזיקה בהכרח לכוחה. ואולם באליטה
המרקסיסטית של דרום תימן גברו הכוחות הצנטריפוגאליים, שיסודם במבנה החברתי, ובחלוקה הגיאוגרפית, שחדרו לכל רמות האליטה, ובמסורת האלימה מאד של פתרון מחלוקות.
בכך ענינו למעשה גם לשאלה ה'היסטורית' שהצבנו בראשית העבודה. אם הגענו למסקנה שהכוחות המסורתיים השבטיים בחברה הדרום תימנית, גברו במסגרת האליטה השלטת על הגורמים המלכדים, הרי ברור שלשון המאזניים במאבקי השלטון בכלל נטתה יותר לצד המניעים האישיים - כוחניים, מסורתיים, ופחות לצד המניעים האידיאולוגיים.
באשר לשאלה המתודית, האם יש טעם לשידוך הסוציולוגיה עם ההיסטוריה, אני מסופק. איני יכולה לומר כי חידשתי דבר מה בהיסטוריוגרפיה של דרום תימן על ידי המבט הסוציולוגי, וספק אם גיליתי כאן סוג חדש של אליטה פוליטית.
ביבליוגרפיה
1. Bottomore Tom, Elites and Society, Routledge, London 1993
2. Bukair, Omar Salem, The PDRY: THREE DESIGNS FOR INDEPENDENCE, in Contemporary Yemen: Politics and Historical Background, ed. Pridham.B. R , CROOMHELM, London Sydney 1984 pp. 63-75
3. Duke Anthony John, The Communist Party of the Poeple's Democratic Republic of Yemen: an Analysys of it's Strenghths and Weaknesses, in Contemporary Yemen: Politics and Historical background, ed. Pridham.B. R , CROOMHELM, London Sydney 1984 pp. 232-239
4. Kostiner Joseph, South Yemen's Revolutionary Strategy 1970-1985, Jaffee Center for Strategic Studies, Tel Aviv University, 1990
5. Kostiner Joseph, The Struggle for South Yemen, Croom Helm, London Canbara, 1984
6. Lackner Helen, The Rise of the National Liberation Front as a Political Organization, in Contemporary Yemen: Politics and Historical Background, ed. Pridham.B. R , CROOMHELM, London Sydney 1984 pp. 46-62
7. Stookey, Robert. W, YEMEN, The Politics of the Yemen Arab Republic, Westview Press, Boulder Colorado, 1978
8. Wenner Manfred, South Yemen Since Independence: An Arab Political Maverick, in Contemporary Yemen: Politics and Historical Sydney 1984 pp. 125-146
9. דודזון אורי, האליטה הפוליטית בתיאוריה הסוציולוגית, אוניברסיטת תל - אביב, הפקולטה למדעי החברה, החוג לסוציולוגיה, 1971.
Bottomore Tom, Elites and Society, Routledge, London 1993
Bottomore, op.cit pp.8-10
דוידזון אורי, האליטה הפוליטית בתיאוריה הסוציולוגית, אוניברסיטת תל - אביב, הפקולטה למדעי החברה, החוג לסוציולוגיה, 1971, עמ 45
Bottomore, op.cit pp.3-4
Bottomore, op.cit p. 6
דודזון, שם, עמ 40
דודזון, שם, עמ 69-71
דודזון, שם, עמ 80
Bottomore, op.cit p. 73
Bottomore, op.cit p. 74
Bottomore, op.cit pp. 78-79
Kostiner Joseph, the Struggle for South Yemen, Croom Helm, London Canbara, 1984, p.1
Wenner Manfred, South Yemen Since Independence: an Arab Political Mavvrick, in Contemporary Yemen: Politics and Historical Sydney 1984, p 128
Kostiner , op.cit p.2
Stookey, Robert. W, YEMEN, The Politics of the Yemen Arab Republic, Westview Press, Boulder Colorado, 1978, p. 190
Kostiner , op.cit pp 4-6
Kostiner , op.cit p 8
Kostiner , op.cit pp 10-11
Kostiner , op.cit p 14
Kostiner , op.cit pp 22-23
Kostiner , op.cit pp 24-25
Kostiner, op.cit pp, 26-27
Kostiner, op.cit pp, 30-32
Kostiner, Kostiner, op.cit pp, 26-27
Kostiner, op.cit pp, 30-32
Kostiner op.cit p 47
Kostiner, op.cit p 47
Kostiner, op.cit p 56
Kostiner, op.cit pp. 42-44
Kostiner, op.cit pp.39-41
Lackner Helen, the Rise of the National Liberation Front as a Political Organization, in Contemporary Yemen: Politics and Historical Background, ed. Pridham.B. R , CROOMHELM, London Sydney 1984, pp 46-48
Lackner op.cit, p 50
Bukair, Omar Salem, the PDRY: THREE DESIGNS FOR INDEPENDENCE, in Contemporary Yemen: Politics and Historical Background, ed. Pridham.B. R , CROOMHELM, London Sydney 1984 p 69
Kostiner, op.cit pp. 53-59
Wenner, op.cit p.128
Bukair, op.cit p. 66
Lackner op.cit, p 51
Mansfield Peter, The Arabs, Penguin Books, England. 1978 p. 389
Bukair op.cit, p 73
Lackner op.cit, p 53
Bukair op.cit, p 63
Bukair op.cit, p 73
Bukair op.cit, p 74
Lackner op.cit, p 54
Lackner op.cit, p 55
Kostiner Joseph, South Yemen's Revolutionary Sstraregy 1970-1985, Jaffee Center for Strategic Studies, Tel Aviv University, 1990, p.17 (from now Kostiner - strategy)
Kostiner -Strategy, op.cit pp. 13, 17
Kostiner -Strategy, op.cit pp. 14
Kostiner -Strategy, op.cit p.19
Kostiner -Strategy, op.cit p.3
Wenner, op.cit pp. 129-130
Kostiner -Strategy, op.cit p.23
Kostiner -Strategy, op.cit p.38
Kostiner -Strategy, op.cit pp. 107-108
Kostiner -Strategy, op.cit p.103
Wenner, op.cit p. 130
Kostiner -Strategy, op.cit pp.24, 25
Kostiner -Strategy, op.cit p.108
Wenner, op.cit p. 132
Kostiner -Strategy, op.cit p. 25
Duke Anthony John, the Communist Party of the Poeple's Democratic Republic of Yemen: an Analysys of it's Strenghths and Weaknesses, in Contemporary Yemen: Politics and Historical background, ed. Pridham.B. R , CROOMHELM, London Sydney 1984 p. 235
Wenner, op.cit p. 130
Kostiner -Strategy, op.cit pp.24, 25
Kostiner -Strategy, op.cit p.108
Wenner, op.cit p. 132
Kostiner -Strategy, op.cit p. 25
Duke Anthony John, the Communist Party of the Poeple's Democratic Republic of Yemen: an Analysys of it's Strenghths and Weaknesses, in Contemporary Yemen: Politics and Historical background, ed. Pridham.B. R , CROOMHELM, London Sydney 1984 p. 235
Duke Anthony, op.cit pp. 237-238
Kostiner -Strategy, op.cit p. 27
Wenner, op.cit pp. 135-137
Halliday Fred, Soviet Relations with South Yemen, in Contemporary Yemen: Politics and Historical background, ed. Pridham.B. R , CROOMHELM, London Sydney 1984 p. 209
Duke Anthony, op.cit p. 232
Duke Anthony, op.cit pp. 233,235
Duke Anthony, op.cit p. 236
Duke Anthony, op.cit p. 237
1

תגים:

מרקס · מדעי · החברה · המדינה · סוציולוגיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "האליטה המרקסיסטית ששלטה בדרום תימן החל מקבלת עצמאותה", סמינריון אודות "האליטה המרקסיסטית ששלטה בדרום תימן החל מקבלת עצמאותה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.