מהפיכת הקצינים במצרים-נאצר ופועלו

תקציר העבודה:

כשלונה של מצרים במלחמה נגד ארץ ישראל יצר בזירה הפוליטית המצרית מצב של התמרדות כללית שנמשך בין השנים 1949-1952 תוך התמוטטות החוק והסדר. בסיומה התחוללה ב 23 ליולי 1952 מהפיכת "הקצינים החופשיים".

ערב המהפיכה היתה מצרים מדינה חקלאית בעיקרה. תרומתה של התעשייה לתוצר הלאומי.
היתה כעשרה אחוז בלבד והיא העסיקה רק כעשירית מכח העבודה שבמדינה. רובם המכריע של הפועלים עסקו בחקלאות והיו רחוקים מכל תודעה פוליטית. בבעלות על הקרקע היתה מחלוקת תוך אי שיוויון מדהים כאשר 6 אחוז מהאוכלוסיה החזיקה בלמעלה משישים אחוז מהקרקע הראויה לעיבוד ועשרה אחוז מהקרקע היו שייכים ל 270 - איש בלבד. בין הבעלים הללו בלטה בעיקר משפחת המלוכה.

בתקופת מלחמת העולם השנייה צברה מצרים לזכותה יתרות מטבע חוץ אדירות שבחלקן הגדול היו מוקפאות באנגליה וחלקן האחר לא הופנה להשקעות ולפיתוח אלא בוזבז. בשנת 1951 הראה המאזן המסחרי גרעון בסך 39 מליון לירות מצריות שתפח ל 72 - מיליון בשנת 1952. הכותנה היתה סחורת היצוא העיקרית ורבים ממוסדות הכספים והמסחר נמצאו בשליטת זרים. הכלכלה ברובה היתה מושתת על היוזמה הפרטית וחלוקת ההכנסות היתה בלתי שווה בצורה קיצונית.

בשנים שלאחר סיום מלחמת העולם השניה הוחל בחקיקה סוציאלית נרחבת בעיקר על ידי מפלגת הוופד. למרות זאת פרצה שורת שביתות במפעלים ובשרותים שונים תוך העלאת תביעות לרפורמה חברתית בנושאי חינוך, הגבלת הקניין הקרקעי, תנאי החיים בכפר וההכנסה. דור חדש של סופרים בעלי חינוך מערבי תבע רפורמה כללית בחברה המצרים תוך הבעת דעות רדיקליות בנושאי כלכלה וחברה. את התפוררות הממסד הישן והסדר הפוליטי שלו יש לראות על רקע הבעיות הכלכליות והחברתיות המעיקות והן על רקע צמיחת מגמה שמאלית רדיקלית בקרב האינטליגנציה. מן הראוי לציין כי ממשלת הוופד עסקה רבות בחקיקה חברתית בשנים 1950-1951 תוך התיחסות ישירה לרווחת המעמדות העובדים והכפריים.
באותן שנים חוקקו בפרלמנט חוקים סוציאליים רבים.

"הקצינים החפשיים" שירשו את המשטר המלוכני קיבלו לידיהם מדינה מוכה ומותשת על ידי סבך של בעיות מעיקות שהדחופה אם כי לא הקשה להגשמה היתה בעיית מסגרות השלטון המעורערות והמערכת הפוליטית המשותקת. בעיקרו של דבר היתה הבעייה העיקרית של השליטים החדשים כפולה: היה לה מימד חמרי בעל משמעות כלכלית-חברתית ומימד אידאולוגי שעיקרו הגדרת מסגרת הזהות האישית והקולקטיבית.

מקורות:

Untitled
מהפכת הקצינים במצרים
תוכן עניינים:
1. מבוא
2. שנות הליברליזם 1952-1956
הרפורמה האגררית
רפורמות חברתיות
3. שנות ההלאמה 1957-1962
התהליך הכלכלי מ1957-
4. מהפכת יולי השניה : הסוציאליזם הערבי
סיכום
הערות
ביבליוגרפיה
מבוא
כישלונה של מצרים במלחמה נגד ארץ ישראל יצר בזירה הפוליטית המצרית מצב של התמרדות כללית שנמשך בין השנים 1949-1952 תוך התמוטטות החוק והסדר. בסיומה התחוללה ב 23 ליולי 1952 מהפיכת "הקצינים החופשיים".
ערב המהפיכה היתה מצרים מדינה חקלאית בעיקרה. תרומתה של התעשייה לתוצר הלאומי. היתה כעשרה אחוז בלבד והיא העסיקה רק כעשירית מכח העבודה שבמדינה. רובם המכריע של הפועלים עסקו בחקלאות והיו רחוקים מכל תודעה פוליטית. בבעלות על הקרקע היתה מחלוקת תוך אי שיוויון מדהים כאשר 6 אחוז מהאוכלוסיה החזיקה בלמעלה
משישים אחוז מהקרקע הראויה לעיבוד ועשרה אחוז מהקרקע היו שייכים ל - 270 איש בלבד. בין הבעלים הללו בלטה בעיקר משפחת המלוכה.
בתקופת מלחמת העולם השנייה צברה מצרים לזכותה יתרות מטבע חוץ אדירות שבחלקן הגדול היו מוקפאות באנגליה וחלקן האחר לא הופנה להשקעות ולפיתוח אלא בוזבז. בשנת 1951 הראה המאזן המסחרי גרעון בסך 39 מליון לירות מצריות שתפח ל - 72 מיליון בשנת 1952. הכותנה היתה סחורת היצוא העיקרית ורבים ממוסדות הכספים והמסחר
נמצאו בשליטת זרים. הכלכלה ברובה היתה מושתת על היוזמה הפרטית וחלוקת ההכנסות היתה בלתי שווה בצורה קיצונית.
בשנים שלאחר סיום מלחמת העולם השניה הוחל בחקיקה סוציאלית נרחבת בעיקר על ידי מפלגת הוופד. למרות זאת פרצה שורת שביתות במפעלים ובשירותים שונים תוך העלאת תביעות לרפורמה חברתית בנושאי חינוך, הגבלת הקניין הקרקעי, תנאי החיים בכפר וההכנסה. דור חדש של סופרים בעלי חינוך מערבי תבע רפורמה כללית בחברה המצרים
תוך הבעת דעות רדיקליות בנושאי כלכלה וחברה. את התפוררות הממסד הישן והסדר הפוליטי שלו יש לראות על רקע הבעיות הכלכליות והחברתיות המעיקות והן על רקע צמיחת מגמה שמאלית רדיקלית בקרב האינטליגנציה. מן הראוי לציין כי ממשלת הוופד עסקה רבות בחקיקה חברתית בשנים 1950-1951 תוך התייחסות ישירה לרווחת המעמדות
העובדים והכפריים.
באותן שנים חוקקו בפרלמנט חוקים סוציאליים רבים.
"הקצינים החופשיים" שירשו את המשטר המלוכני קיבלו לידיהם מדינה מוכה ומותשת על ידי סבך של בעיות מעיקות שהדחופה אם כי לא הקשה להגשמה היתה בעיית מסגרות השלטון המעורערות והמערכת הפוליטית המשותקת. בעיקרו של דבר היתה הבעיה העיקרית של השליטים החדשים כפולה: היה לה מימד חומרי בעל משמעות כלכלית-חברתית ומימד
אידיאולוגי שעיקרו הגדרת מסגרת הזהות האישית והקולקטיבית.
שנות הליברליזם: 1952-1956
הרפורמה האגררית
נאצר ניסה למצוא פתרונות רבי מעוף לבעיות. לאחר שייצב את מערכת השלטון פנה לטפל בשאלות הכלכליות-חברתיות. הוא נקט בפתרון של ארגון אדמיניסטרטיבי תוך שילוב בפיתוח כלכלי מהיר. למעשה הפילוסופיה המדינית שלו היתה שילוב של תיאוריה ארגונית עם שינויים כלכליים. הארגון הפך למטרה העליונה. פותחה אסטרטגיה מבנית
שנשענה על שלשה בסיסים עיקריים: הקואופרטיבים, הדה-דנטרליזציה והלאמת הכלכלה החל משנת 1961.
עד לשנת 1961 לא חתרה מהפיכת "הקצינים החופשיים" לכיוון של מהפיכה חברתית מעמיקה. צעדו העיקרי של נאצר בתחילת הדרך היה הרפורמה האגררית במשק החקלאי. ב9- לספטמבר 1952 חולקו מחדש הקרקעות במדינה. האחוזות החקלאיות הוגבלו לגודל של 200 פדאן ליחיד. הקרקע העודפת נמכרה לממשלה וכפיצוי קיבלו בעלי הקרקע אגרות חוב
מהממשלה המצרית. הממשלה חילקה את החלקות החדשות שברשותה לאיכרים זעירים כשכל אחד מקבל בין שניים לחמישה אקר. הללו היו חייבים להחזיר את שווי הקרקע בתשלומים לשיעורין במשך שלושים שנה. לשם בצוע התכנית הוקמה סוכנות ניהול ממשלתית אשר נתקלה בהתנגדות מצד בעלי הקרקעות הגדולים שניסו להפריע לתהליך. הרפורמה
הקרקעית היוותה איתות לאליטה חדשה במצרים תוך מחיצת הכח הכלכלי והפוליטי של הקבוצות המסורתיות. בתוך חודש הורה לקבוע את שכרם של הפועלים החקלאיים ולהקים אגודות קואופרטיביות שונות. כל אדם שזכה בקרקע עקב ברפורמה חוייב להצטרף לקואופרטיב. בראש הקואופרטיבים הועמדה מועצת מנהלים בת אחד עשר חברים שנבחרו על ידי
האיכרים ואשר קבלו על פי החוק סמכויות נרחבות. הקואופרטיבים החקלאיים במצרים היו קיימים עוד לפני מלחמת העולם הראשונה ולאחר דעיכה מסוימת בתקופה שבין שתי המלחמות קיבל הנושא דחיפה בתקופת מלחמת העולם השניה. תוכניות האגודות הקואופרטיביות של נאצר גרמה לכך שבמשך הזמן הפך המגזר החקלאי להיות תחת פיקוח ממשלתי
ישיר. להוציא את הרפורמה האגררית ניתן לומר כי עד 1954 נפוצה היתה במצרים מדיניות ליברלית תוך מתן תמריצים להשקעות ולהון חוזר.
רפורמות חברתיות
הרפורמה האגררית משנת 1952 השיגה שתי מטרות חשובות בתחום החברתי:
היא חיסלה את כוחם הכלכלי והפוליטי של בעלי הקרקעות הגדולים ושיפרה את תנאי חייהם של קבוצות מסוימות באוכלוסייה הכפרית.
הרפורמה אמנם לא הגשימה את המטרה הכלכלית של יוזמיה והיא הפניית הון פרטי מהחקלאות לתעשייה ואף לא להעלות את התפוקה החקלאית.
לעומת זאת גרם חוק הרפורמה האגררית לשיפורים נוספים מבחינה סוציאלית כמו קביעת שכר מינימום לפועל החקלאי ורשות להתארגן באיגודים מקצועיים. בנוסף לכך שופרו תנאי החכירה של הקרקע ונוצרו תנאים משופרים להתארגנות אגודות קואופרטיביות.
הרפורמה האגררית במצרים הייתה חלק בלתי נפרד מנושא הפיתוח הכפרי.
הביטוי לכך בא על ידי שינוי הבעלות והארגון. לשם בצוע הארגון החלו השלטונות כבר ב - 1953 לתכנן "יחידות משולבות" לאספקת בריאות, חינוך, שירותים סוציאליים וחקלאיים. בין 1939 ל 1952 הוקמו 150 יחידות כאלה כאשר כל יחידה הייתה מורכבת מאגרונומים, אחיות ועוד אשר גרו בכפר ושרתו אוכלוסיה שמנתה עשרת אלפים נפש.
ב1960- היו 250 יחידות כפריות בקרב יותר מאלף יישובים כפריים באוכלוסיה של למעלה מארגעה מיליון נפש. הרעיון היסודי מאחרי יחידה כזו היה שהציבור יוכל לשפר את תנאי חייו ולפעול להטבת מצבו כחלק מתהליך כולל ובלתי ניתן לחלוקה. כל יחידה מורכבת ממרכז בריאותי, חברתי, בית ספר, מרכז חקלאי ומגרשי משחקים ציבוריים.
מרכז כזה משרת בדרך כלל ארבעה כפרים וחמשה עשר אלף איש לערך מקבלים שירותים על ידי יחידה משולבת כזו.
בתחום המדיניות הסוציאלית השיגה הרפורמה האגררית הישגים מסויימים אולם המשמעותי ביותר מכל החידושים שהוכנסו לכלכלה המצרית היה התיעוש המהיר לתעשיה. תוך עשר השנים בהן אנו דנים עלתה תרומת התעשייה לתל"ג מעשרה אחוז לעשרים אחוז. בשל צמצום האדמות לפרטיים נוצר לחץ גובר של האוכלוסייה על שטח אדמה מוגבל והיה
צורך ליצור פוטנציאל ייצור ואפשרויות תעסוקה חדשות. גם אצל פועלי התעשייה הונהגו אמצעים שונים של מדיניות סוציאלית לרבות מערכת חדשה של שירותי רווחה. נחקקו חוקים שהביאו לעליית השכר, קוצר יום העבודה ושופרו תנאי העבודה. מספר האיגודים המקצועיים הגיע ב - 1952 לחמש מאות ונמנו עליהם מאה וחמישים אלף חברים.
זאת בעקבות שינוי בחוק שנעשה ב - 1942. בשנת 1952 תוקן החוק והותר לכל הפועלים והפקידים להתארגן באיגודים מקצועיים ובנוסף לכך הותרה הקמת הפדרציה הכללית של הסתדרות האיגודים. בשנת 1955 נוסד הקונגרס הכללי של האיגודים המקצועיים.
שנות ההלאמה: 1957-1962
התהליך הכלכלי מ - 1957
לאחר מלחמת סיני הפכה המדיניות הכלכלית לרדיקלית הרבה יותר.
התכנון הממשלתי לווה בשליטה הדוקה יותר על המשק והחל תהליך של ניתוק כלכלי מהמערב תוך הידוק הקשרים עם הגוש הסובייטי ומדינות העולם השלישי. תהליך זה היווה הודאה כי עידוד היוזמה הפרטית נכשל. הממשלה הלאימה את כל המפעלים ובתי העסק השייכים לזרים ובנוסף לכך את הבנקים והחברות השונות כחברות ביטוח, בתי מסחר
וסוכנויות. הוקמה מועצת תכנון עליונה וועדה לתכנון לאומי. בכך החל תהליך של העברת השליטה בתעשייה, בתחבורה ובמסחר לידי הממשלה.
תקציב הממשלה מימן 65% מן התל"ג והמשק נשלט על ידי צווים ונתון היה לפיקוח מרכזי מטעם הממשלה. משנת 1960 נעלמה היוזמה הפרטית ונכסיהן של המשפחות העשירות במצרים הוחרמו על ידי המדינה. במקביל החל  נאצר ליזום פרוייקטים אדירים וראוותנים שנכשלו בהמשך כמו הקמת סכר אסואן. מבחינה חברתית ופוליטית נוצרה החל
מ1956- מחוייבות ממשלתית לתכנון מקיף. נוצר קשר הדוק בין השלטון והמשק עד כדי זהות.
מגמה זו של פיקוח ממשלתי הדוק באה לידי ביטוי גם בנושא התארגנות העובדים. בשנת 1958 היו 430 אלף עובדים מאורגנים ב - 1350 אגודות מקצועיות. לפי חוק חדש מ1959- אורגנו כל העובדים מחדש באופן שמספר האיגודים פחת לששים. מגמה זו נועדה לתת לממשלה את היכולת לפקח ישירות על תנועת העובדים וזאת בהתאם למדיניות
הכללית לפיקוח על המשק. מאז ומעולם היו הפועלים במצרים כפופים למרות השלטונות ועובדה זו לא השתנתה גם עתה.
כפיפות העובדים לפיקוח ממשלתי הביאה להם זכויות חדשות כמתנת הממשלה. בכך התכוונה זו להבטיח את נאמנותם לשלטון. חוקים סוציאליים רבים שנחקקו היוו המשך לחקיקות קודמות וביניהם חוק ביטוח בריאות, פיצויי אבטלה, קיצבת זיקנה ופיצוי במקרה של נכות ומוות. הוקמה קרן ביטוח והשקעות שהמעביד הפריש אליה שבעה אחוזים
לעומת חמישה אחוז של העובד משכרו. בשנת 1961 הוחק חוק לפיו הפועלים נעשים שותפים לרווחי המפעלים תוך נטילת חלק בניהול. לפי חוק זה כעשרים וחמישה אחוז מסך רווחי המפעלים יחולקו לפקידים ולפועלים. בנוסף לכך נקבע יום עבודה לשבע שעות במשך ששה ימים בשבוע.
מהפיכת יולי השניה: הסוציאליזם הערבי
מתחילת המהפיכה היו בה מחשבה ופעולה בכיוון של הגשמת צדק חברתי, אך בעיקרו של דבר היא לא חתרה עד לשנת 1961 למהפיכה חברתית מעמיקה. בשנה זו הוכרז על "המפנה לסוציאליזם" ונחקקו חוקי יולי שנועדו להרחיב את הסקטור הציבורי במשק, לצמצם את השפעת הסקטור הפרטי, להביא לקיצוץ נוסף בכוחם של בעלי האחוזות ולהעניק
זכויות סוציאליות לפועלים ולפלאחים. עם הפניה לסוציאליזם גברה ההתעניינות בשאלת המעמדות בחברה המצרית - הן מהבחינה העיונית לצורך הגדרת "הסוציאליזם הערבי", וקביעת עמדה כלפי הקומוניזם והן מהבחינה המעשית, נוכח השינויים שחלו בכלכלה ובחברה המצרית בעקבות הקמת המנגנונים הממלכתיים הגדולים וההלאמות המקיפות.
נושא זה תפס מקום חשוב אצל נאצר והוא גובש סופית ב"אמנה הלאומית" במאי 1962.
נאצר שאף מצד אחד, לבטל את מרכזי הכח הקיימים העלולים לפגוע ביציבות השלטון. וכן כדי למנוע מתחים ומאבקי כח על רקע מעמדי העשויים לפגוע באחדות הלאומית. מצד שני, קיימת הייתה אצל נאצר מגמה בעלת אופי מרקסיסטי והיא לשים קץ לניצול.
נאצר רצה לפתור את הבעיה המעמדית בדרכי שלום ובכך מתבטאת ההסתייגות של התיאוריה הסוציאליסטית הנאצריסטית מן המרכסיזם. הוא התנגד למאבק מעמדי אלים וללא השתלטות דיקטטורית של הפרולטריון.
נאצר טען כי על ידי לחימה באימפריאליזם בוטל המקור העיקרי של הניצול הפיאודלי - קפיטליסטי. זהו לדברי נאצר תפקיד המהפיכה ובכך יחוסל שלטונה של "ברית הפיאודליזם והקפיטליזם" ואת מקומה תתפוס "ברית כוחות העם והעמלים ויתמוססו ההבדלים בין המעמדות." נאצר סבר שהחברה המצרית מחולקת לשני מעמדות בלבד: המעמד השליט
והמעמד העמל. בתוך המעמד העמל קיימים כוחות הנמצאים בברית טבעית ואלו הם האיכרים, הפועלים, החיילים, המשכילים וההון הלאומי. לשיטתו אין הירארכיה ריבודית אלא חלקים שווי דרג בתוך מכלול חברתי שלם. הוא שאף שיהיה תהליך "התמזגות" בדרכי שלום. "אנו מהפיכת ה - 23 ביולי לא באנו לתקן, אנו עושים שינוי גמור... אנו
חייבים לשנות את החברה למרי מן המסד". אמר נאצר מצד אחד ואילו מצד שני הוסיף:
"אך האם מסיר הסוציאליזם את המחיצות החברתיות? זה בלתי אפשרי".
הסתירה בדבריו ברורה וכך היה גם במציאות. הכשלון גרם לנסיונות לקרב את התיאוריה למציאות ולחילופין להסביר כשלון זה בתנאים המיוחדים השוררים במצרים. אין ספק שנאצר נכשל בנסיונו לבטל את הפיאודליזם וליצור שוויון מעמדי. נהפוך הוא, הפערים הלכו והתרחבו.
סיכום
מהפיכת הקצינים ונאצר בראשה נכשלו בנסיונם להפוך את מצרים לארגון גדול תוך פיתוח כלכלי מהיר. ההתעלמות מהעובדה כי בכל חברה קיימים אינטרסים מנוגדים לוקה בחוסר ראיה לטווח ארוך. נאצר נטה להתעלם הן מהקומוניזם והן מהקפיטליזם המערבי. בשניהם ראה דבר שלילי.
נאצר פתח בשני צעדים עיקריים לצורך פיתוח האסטרטגיה המבנית המצרית: הקואופרטיבים ודה - דנטרליזציה של הממשל. צעדו השלישי של נאצר היה  הלאמת הכלכלה המצרית. לצורך ההלאמה ולאחריה נוצרה במצרים צורה אדמיניסטרטיבית חדשה  שהפועלים בוחרים את נציגם להנהלה של כל מפעל מולאם והלה עובר הכשרה ניהולית.
נאצר הניח שהעם המצרי משתוקק להשתתף בפיתוח הכלכלי מתוך הזדהות אולם הוא התעלם מן העובדה שהעובדים לא קיבלו את המשטר ואת תכניותיו הכלכליות כלגיטימיות. העובדה שמפעל הוא רכוש המדינה או במלים אחרות "הבעלות של כולם" לא מביאה בהכרח להזדהות אישית של העובד. העובדה שבמצרים לא היה ריבוד חברתי "מקובל" והעדרה של
פוליטיקה לגיטימית מנעה את אותה הזדרות אישית ואת הקשר בין השלטון במפעל ובסביבתו החיצונית.
מבחינה זו אין הכשלון המצרי ייחודי למצרים אלא הוא אופייני לכל המדינות החדשות. גם בהן קיימת התאווה לארגון ויעילות על חשבון המערכת הפוליטית המסורתית אולם במצרים זה בלט במיוחד עקב העובדה שלא הייתה מפותחת דיה, מקורותיה מצומצמים, חוסר ההתלהבות לפיתוח של חלק מהאוכלוסיה וחוסר מבנה פלורליסטי.
ביבליוגרפיה.
איילון, ע. משטר ואופוזיציה במצרים הקיבוץ המאוחד, 1983.
וטיקיוטיס, פ.ג'. תולדותיה של מצרים ירושלים, מאגנס, 1983.
ידלין, ר. "כשלון 'ההמסה' של ההבדלים המעמדיים". ירידת הנאצריזם.
אונ. ת"א, 1978.
Heaphey, J. "The Organization of Egypt". World Politics, 1966.
"ופד" - בערבית משלחת. נוסדה ב 1918 ונחשבה לנציגה הראשית של התנועה המצרית הלאומית.
פדאן אחד שווה 4.2 דונם. שווה ערך לאקר.
השקעות הסובייטים בסכר אסואן ובמפעלים הקשורים עמו נאמדות בארבע מאות מליון דולר.
Heaphy, J. The Organization of Egypt p.174
מנאומו של נאצר לרגל יום השנה התשיעי למהפיכה, 11 ביולי 1961. נאומי עבד אל- נאצר - 1961. מצוטט אצל רבקה ידלין, "בורגנות כפרית ועירונית", ירידת הנאצריזם, עמ' 90.
שם.
4

תגים:

חקלאות · הקצינים · החופשיים · מצריים · כלכלה · וופד

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מהפיכת הקצינים במצרים-נאצר ופועלו", סמינריון אודות "מהפיכת הקצינים במצרים-נאצר ופועלו" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.