רעיונותיו של דה מייסטרה

תקציר העבודה:

רעיונותיו של דה מייסטרה

תוכן עניינים: hc0364
מבוא
היסוד האלים במשנתו של דה מייסטרה
המקורות שהשפיעו על דה מייסטרה
סיכום

דה מייסטרה בגישתו היה טיפוס של ריאקציונר קלסי. בניית עוגן אידיאולוגי מוצק
בתוך מסגרות שנשברו בכוחם של תהליכים חברתיים שפרצו בצורה אלימה במיוחד
והביאו לשבירת והריסת הישן ובניית מבנים חברתיים ופוליטיים חדשים.
דה מייסטרה היה מלוכני וקתולי שמרן. יש להניח שהוא לא מצא את עצמו מבחינה
פסיכולוגית בתוך המערכים החדשים והעדיף להישאר בתוך המוכר והידוע. הוא חיפש
והצליח למצוא לעצמו את כל הרציונאליזציות לכך, תוך שהוא בונה עולם מוכן
אידיאולוגי חדש לחלוטין.
אמנם התנופה שלפני המהפכה הייתה קשה והכבידה מאוד על האזרחים, אך היא עדיין
הייתה טולרנטית כלפי הוגי הדעות והראייה לכך הם הוגי הדעות שפעלו בצרפת
ובגרמניה בתקופה שלפני כן. גבולות הסבלנות של השלטון המלוכני והכנסייה היו
הנכונות לשמוע דעות שונות אם הן באות ב"מנות קטנות מאד" - בדרך של שינויים
אינקריינטליים.
דה מייסטרה לא היה מוכן אפילו לכך. "הוא התגלה כמבקר זועם של כל צורה של
חוקתיות וליברליזם, לגיטימיסט, קיצוני שבקיצוניים, מאמין במקור האלוהי של
הסמכות והשלטון, וכמובן, יריב בלתי מתפשר של כל דבר שהטיפה לו הנאורות של
המאה ה 18 - - רציונליזם, אינדיבידואליזם, פשרה ליברלית ונאורות חילוניים." חוסר
סבלנות מוחלט כלפי מה ששונה מהקתוליות שאליה הורגל.
הוא בנה עולם תורן שבו הפרט, המדינה והכנסייה מתמזגים לידי יחידה קוהרנטית
אחת. עולם תורן זה היה דבר חדש לחלוטין. עם כל גישתו הריאקציונית דה מייסטרה
זרע את הזרעים לתפישה אידיאולוגית שקרמה עור וגידים במאה ה20- לפאשיזם.

מקורות:

343
*רעיונותיו של דה מייסטרה
תוכן עניינים:
מבוא
היסוד האלים במשנתו של דה מייסטרה
המקורות שהשפיעו על דה מייסטרה
סיכום
הערות שוליים
מבוא
דה מייסטרה בגישתו היה טיפוס של ריאקציונר קלסי. בניית עוגן אידיאולוגי מוצק בתוך מסגרות שנשברו בכוחם של תהליכים חברתיים שפרצו בצורה אלימה במיוחד והביאו לשבירת והריסת הישן ובניית מבנים חברתיים ופוליטיים חדשים.
דה מייסטרה היה מלוכני וקתולי שמרן. יש להניח שהוא לא מצא את עצמו מבחינה פסיכולוגית בתוך המערכים החדשים והעדיף להישאר בתוך המוכר והידוע. הוא חיפש והצליח למצוא לעצמו את כל הרציונאליזציות לכך, תוך שהוא בונה עולם מוכן אידיאולוגי חדש לחלוטין.
אמנם התנופה שלפני המהפכה הייתה קשה והכבידה מאוד על האזרחים, אך היא עדיין הייתה טולרנטית כלפי הוגי הדעות והראייה לכך הם הוגי הדיעות שפעלו בצרפת ובגרמניה בתקופה שלפני כן. גבולות הסבלנות של השלטון המלוכני והכנסיה היו הנכונות לשמוע דיעות שונות אם הן באות ב"מנות קטנות מאד"  - בדרך של שינויים
אינקריינטליים.
דה מייסטרה לא היה מוכן אפילו לכך. "הוא התגלה כמבקר זועם של כל צורה של חוקתיות וליברליזם, לגיטימיסט, קיצוני שבקיצוניים, מאמין במקור האלוהי של הסמכות והשלטון, וכמובן, יריב בלתי מתפשר של כל דבר שהטיפה לו הנאורות של המאה ה - 18 - רציונליזם, אינדיבידואליזם, פשרה ליברלית ונאורות חילוניים."36 חוסר סבלנות
מוחלט כלפי מה ששונה מהקתוליות שאליה הורגל.
הוא בנה עולם תורן שבו הפרט, המדינה והכנסיה מתמזגים לידי יחידה קוהרנטית אחת. עולם תורן זה היה דבר חדש לחלוטין. עם כל גישתו הריאקציונית דה מייסטרה זרע את הזרעים לתפישה אידיאולוגית שקרמה עור וגידים במאה ה20- לפאשיזם.
ודי אם נביא מספר ציטוטים מדבריו של מוסוליני עצמו כדי שנדע במה דברים אמורים:" הפאשיזם הוא תפיסה דתית שבה נראה האדם בקשרו הפנימי אל חוק עליון ואל רצון אובייקטיבי שמעבר ליחיד והוא מעלה אותו לחברות מודעת של חברה רוחנית... הפאשיזם הוא תפישה היסטורית שבה האדם הוא מה שהינו רק כל אימת שפועל הוא בד בבד עם
התהליך ההיסטורי שבו מוצא הוא את עצמו, כמשפחה או בקבוצה חברתית, באומה ובהיסטוריה... בניגוד לאינדיבידואליזם, גורסת התפישה הפשיסטית את המדינה. והיא גורסת את היחיד כל אימת שמתואם הוא למדינה, שהיא התודעה והרצון של האדם בקיומו ההיסטורי... מחוץ למדינה לא יתכנו חייהם של יחידים או קבוצות. האישיות הנעלה יותר
היא לאמיתו של דבר האומה כל אימת שהיא המדינה." 37
הישועה של הפרט בתוך המסגרת הדתית תבוא לו, לא מתוך התבונה והצגת השאלות, אלא מתוך האמונה לשמה והמסורת כזות לסמכות, והכניעה להררכיה הם בלתי נמנעים. כך הסבל יוביל את האדם לטוב שבעולמות האפשריים.
קיים צו קטגורי אלוהי המחייב בצורה בלתי נמנעת "עימותים וסבל, חטא ועונש שפיכות דמים ומלחמה".26 ראוי לשים לב לסתירה פנימית בדבריו אלה של דה מייסטרה. על פי שיטתו אסור לשאול שאלות. מחירן של שאלות הוא עונש.
מכאן ששאלת שאלות היא בעצם חטא, ועל כן על מנת שאדם יגיע לטוב שבעולמות האפשריים ויזכה בישועה הנוצרית הוא חייב לשאול שאלות וכפועל יוצא, יבוא העונש המיוחל, והרי אם אדם שואל קיימים סיכונים שהוא יתפקר ויהפוך לחילוני ואז הנצרות תהיה חייבת במתן תשובות התגוננות ובהתנצלות.
הנצרות אם כן, מתנסה באפולוקטיקה. אבל על פי גישתו של דה מייסטרה מצב זה איננו אפשרי. לשיטתו גם האינקוויזיציה הספרדית הייתה בעלת חשיבות בלתי רגילה.
"ברוב המקרים היא הייתה מכשיר מתוני מועיל של חינוך מחדש, שהביא נשמות רבות לידי תשובה וחזרה לאמונה הדתית. היא מילאה תפקיד בהצלת ספרד מן הסכסוכים הדתיים שרווחו בצרפת, אנגליה וגרמניה והגנה כך על האחדות הלאומית של הממלכה הקדושה". 27
האינקויזיציה להצלחתה הייתה חייבת בהסברת עמדתה וחינוך מחדש. אלה אפשריים רק משעה שאנשים מתחילים לשאול שאלות, שאם לא כן אין צורך בהסברים ובחינוך.
האינקויזיציה יסודה בחטא השאלות. כל הליגיטימציה לקיומה היא החטאים - כדי שאנשים ייענשו ויזכו לישועה. מתוך סתירה פנימית זו יש לה מקום לאינקוויזיציה. הגורם שאמור לפלג את החברה הוא שמשמש אם כן כגורם מורד. דה מייסטרה לא פותר סתירה פנימית זו.
פן נוסף שדה מייסטרה מתייחס אליו הוא ההקרבה העצמית. החברה "מבוססת על דבר מה יסודי הרבה יותר, על הקרבה עצמית מתמקדת על הנטייה האנושית לקורבן עצמי על מזבח המשפחה או העיר או הכנסיה או המדינה בלא מחשבה על תענוג או רווח, על כמיהת האדם להעלות את עצמו קורבן על מזבח הסולידריות החברתית, לסבול ולמות כדי לשמר
את המשכיות צורות החיים חלולות".
קיומה של החברה מותנה ביכולת האלטרואיסטית של האדם הן ברמת המיקרו - המשפחה והן ברמת המקרו - המדינה או הכנסיה. כל אלה הם בחזקות מקדש. השאלה שמתעוררת כאן היא: אם כולם יהיו אלטרואיסטים הרי שבסופו של דבר לא יהיו בכלל בני אדם. כולם הרי מקריבים את עצמם - יש גבולות ליכולת הסבל האנושי.
מעבר לגבול זה הפרט יכול להשבר ולוותר על חיים אלה ולהפנות להם עורף או שהוא לא יעמוד במעמסה והוא ייגמר. באלטרואיזם זה, הברה הן ברמת המדינה והן ברמת הכנסיה מביאים לכליונה העצמי.
היסוד האלים במשנתו של דה מייסטרה:
האלימות עוברת כחוט השני במשנתו של דה מייסטרה וכדאי להביא מספר ציטוטים בלשונו הציורית:
1.  "כל הגדולה, כל הכוח, כל השליטה וההכנעה מתבססים על המוציא להורג. הוא הינו האימה והקשר של ההתאגדות האנושית. סלקו את הגורם המסתורי הזה מן העולם ובין רגע מפנה הסדר את המקומו לכאוס, כתרים נופלים, חברות נעלמות. האל שברא את הריבונות יצר גם את העונש". 24
2. "דמם של החפים מפשע כמו גם דמם של האשמים הם דרכה של ההשגחה האלוהית לגאול את מין האדם החוטא, החפים יטבחו למענם של אחרים כממלאי מקומם, אם יהיה בכך צורך, עד שיאוזן החשבון".
3.  "בכל רחבי ממלכתו הענקית של הטבע החי שוררת אלימות גלויה, מעין חמת זעם שכל היצורים מצווים להצטייד בה לקראת גורלם המשותף 31 .
האלימות עם תוצאותיה הסופניות היא הכרח בלתי נמנע. העולם לרבות האדם בתוכו, איננו יכול להתקיים ללא אלימות יומת. זהו הצו הקטגורי שאין מאחוריו שום אפשרות לשאלה ולו לספקנות הקלה ביותר. האלימות היא תמצית כל ההוויה הקוסמית בלעדיה ישבר הסדר העולמי וישלטו בו אנרכיה, חוסר משמעות וחוסר תכליתיות.
זאת בעצם גם הדרך היחידה להשיג ציות ללא שום אפשרות של שאלות כלפי הדת. יתרה מזאת גם אם אנשים ישלמו בחייהם על החטאים כלפי ההשגחה האלוהית, לא יגרע חלקם של חפים מפשע במוות זה. גישה זו מזכירה אמרה שסטלין נהג להשתמש בה כאשר באחת מהתבטאויותיו אמר שכאשר מנסרים עץ נופלים שבבים.
המקורות שהשפיעו על דה מייסטרה:
דה מייסטרה בהעלותו על הכתב את משנתו החברתית והדתית התבסס על כתביהם של הוגי דיעות מהעבר הרחוק ומהוגי דיעות קרובים לתקופתו.
1.  אוגוסטינוס הקדוש - "אין צורך בסדר אחר, מלבד התורה ששם אלוהים בנפשנו. אלוהים מורנו הטוב לימדנו שתי מצוות גדולות:
לאהוב אותו ולאהוב את שכננו".32 והמדינה היא תוצר להתערבותו של האל בהיסטוריה, לאחר החטא בני האדם באשר הם, אינם יכולים להיות ללא כפייה חיצונית 33 רק הדת יכולה למנוע כאוס ברחבי העולם ולשמור על הסדר.
2. דה מייסטרה מעריך מאד את היעקובינים ונפוליאון בשל התנהגותם הנחרצת והבלתי מתפשרת "הם הפגינו כוח, הם ייצגו סמכות, הם תבעו והשיגו ציות, ומעל לכל הם הענישו ובכך ריסנו את נטיותיהם של בני אדם חלשים ומועדים לטעות ולסטות לכל עבר".34
3.  מסיבות אלה דה מייסטרה מעריץ בצורה עיוורת את רובספייר. זה האחרון אפשר את נצחונה של צרפת על כוחות הקואליציה ועם כל המפלצתיות שבו הוא היה היחידי שהצליח להציל את צרפת. הוא עורר אותם לשיאים של אלימות, הוא הקשיח את ליבותיהם. הוא הטריף את דעתם בעזרת הדם שזרם מן הגרדום עד שלחמו כמשוגעים ו מחצו כל מי
שעמד בדרכם."35
אפשר לראות כאן את דמות האדם האידיאלי של דה מייסטרה. האדם הלוחם למען מולדתו ולמען דתו עד אובדן חושים, בכל העוצמה ובכל הכוח ובכל המיטות האפשריים, גם אם זה כרוך באובדן השפיות. האני הפרטי חייב להתבטל בפני האני הקולקטיבי.
סיכום
דה מייסטרה בגישתו היה טיפוס של ריאקציונר קלסי. בניית עוגן אידיאולוגי מוצק בתוך מסגרות שנשברו בכוחם של תהליכים חברתיים שפרצו בצורה אלימה במיוחד והביאו לשבירת והריסת הישן ובניית מבנים חברתיים ופוליטיים חדשים.
דה מייסטרה היה מלוכני וקתולי שמרן. יש להניח שהוא לא מצא את עצמו מבחינה פסיכולוגית בתוך המערכים החדשים והעדיף להישאר בתוך המוכר והידוע. הוא חיפש והצליח למצוא לעצמו את כל הרציונאליזציות לכך, תוך שהוא בונה עולם מוכן אידיאולוגי חדש לחלוטין.
אמנם התנופה שלפני המהפכה הייתה קשה והכבידה מאוד על האזרחים, אך היא עדיין הייתה טולרנטית כלפי הוגי הדעות והראייה לכך הם הוגי הדיעות שפעלו בצרפת ובגרמניה בתקופה שלפני כן. גבולות הסבלנות של השלטון המלוכני והכנסיה היו הנכונות לשמוע דיעות שונות אם הן באות ב"מנות קטנות מאד"  - בדרך של שינויים
אינקריינטליים.
דה מייסטרה לא היה מוכן אפילו לכך. "הוא התגלה כמבקר זועם של כל צורה של חוקתיות וליברליזם, לגיטימיסט, קיצוני שבקיצוניים, מאמין במקור האלוהי של הסמכות והשלטון, וכמובן, יריב בלתי מתפשר של כל דבר שהטיפה לו הנאורות של המאה ה - 18 - רציונליזם, אינדיבידואליזם, פשרה ליברלית ונאורות חילוניים."36 חוסר סבלנות
מוחלט כלפי מה ששונה מהקתוליות שאליה הורגל.
הוא בנה עולם תורן שבו הפרט, המדינה והכנסיה מתמזגים לידי יחידה קוהרנטית אחת. עולם תורן זה היה דבר חדש לחלוטין. עם כל גישתו הריאקציונית דה מייסטרה זרע את הזרעים לתפישה אידיאולוגית שקרמה עור וגידים במאה ה20- לפאשיזם.
ודי אם נביא מספר ציטוטים מדבריו של מוסוליני עצמו כדי שנדע במה דברים אמורים:" הפאשיזם הוא תפיסה דתית שבה נראה האדם בקשרו הפנימי אל חוק עליון ואל רצון אובייקטיבי שמעבר ליחיד והוא מעלה אותו לחברות מודעת של חברה רוחנית... הפאשיזם הוא תפישה היסטורית שבה האדם הוא מה שהינו רק כל אימת שפועל הוא בד בבד עם
התהליך ההיסטורי שבו מוצא הוא את עצמו, כמשפחה או בקבוצה חברתית, באומה ובהיסטוריה... בניגוד לאינדיבידואליזם, גורסת התפישה הפשיסטית את המדינה. והיא גורסת את היחיד כל אימת שמתואם הוא למדינה, שהיא התודעה והרצון של האדם בקיומו ההיסטורי... מחוץ למדינה לא יתכנו חייהם של יחידים או קבוצות. האישיות הנעלה יותר
היא לאמיתו של דבר האומה כל אימת שהיא המדינה." 37
הערות שוליים ומקורות
1. סובול א.  - המהפיכה הצרפתית 1789-1799, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1972 עמ 225-226.
2. ברלין ישעיהו - האנושות - בול עץ עיקש, הוצאת עם עובד 1994 עמ 125.
3. דנהאט - עקרונות פילוסופיים, מפעלים אוניברסיטאיים עמ 29.
4. ברלין ישעיהו - שם שם.
5. שם שם.
6. שם עמ' 135.
7. שם עמ' 103.
8. שם עמ' 145.
9. שם עמ' 133.
10. שם עמ' 110.
11. שם עמ' 111.
12. שם עמ' 115.
13. שם עמ' 122.
14. שם עמ' 112.
15. שם עמ' 113.
16. הופמן עמוס - "פוליטיקה ציבורית ודעת קהל, אשליותיה של ההגות השמרנית הצרפתית 1789 - 1800" זמנים 30131 קיץ 1989 עמ 76.
17. שם עמ 76-77.
18. ברלין ישעיהו שם עמ' 123.
19. שם שם.
20. שם עמ' 145.
21. שם עמ' 130-131.
22. שם עמ' 108.
23. שם עמ' 117.
24. אריאלי יהושע - "העת החדשה  הובעיית הסקולריזציה - עיון היסטוריוגרפי" בספר כהונה ומלוכה - יחסי דת ומדינה בישראל ובעמים בעריכת ישעיהו גפני, גבריאל מוצקין מרכז זלמן שזר לתולדות ישרולים 1987 עמ 197.
25. ברלין ישעיהו שם עמ' 126-127.
26. שם עמ' 110-111.
27. שם עמ' 132.
28. שם עמ' 121.
29. שם עמ' 116-117.
30.  שם עמ' 134.
31. שם עמ' 113.
32. בן שמאי הילל (עורך) - ספר האדם והמדינה, כרך ב' הוצאת ניומן תשל"ה עמ' 414.
33. אבינרי שלמה - רשות הרבים, ספריית פועלים 1977 עמ' 46.
34. ברלין ישעיהו - שם עמ' 140.
35. שם עמ' 143.
36. שם עמ' 108.
37. בניטו מוסוליני "רעיונות יסוד" בתוך משנות המדיניות בעת החדשה בעריכת צבי בטשא ואברהם יסעור הוצאת ניומן 1975 עמ' 653-655.

תגים:

הצרפתית · ראקציונר · פאשיזם · מוסוליני · המהפיכה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "רעיונותיו של דה מייסטרה", סמינריון אודות "רעיונותיו של דה מייסטרה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.