המהות הספרותית של המשלים "כלילה ודמנה"

תקציר העבודה:

תוכן עניינים:
1. מבוא
2. הארי והשור
3. חקר משפט דמנה
4. היונה
5. העטלף והעורבים
6. הקוף והצבי
7. הנזיר והחולדה
8. סיכום
9. ביבליוגרפיה

מבוא

סיפורי "כלילה ודמנה" הם סיפורים בעלי אופי דידקטי שבאים ללמד מוסר ולקח טוב גם אם האווירה הנושבת מהם לעיתים היא אווירה של הומור או אירוניה, כאשר גיבורי הסיפורים עצמם הם בעלי חיים ושמות הגיבורים הם לעיתים גם שמות המשלים כמו "הארי והשור", "היונה" "העטלף והעורבים".
מטרתם של סיפורים אלה היא "להראות את נצחון המוסר והצדק ואת ההשגחה הפרטית השולטת בכל העולם כולו והשכר והעונש שיש גם בעולם הזה ועל ידי כך לחזק בקרב העם את האמונה והיראה, את אהבת המוסר והצדק ואת השאיפה למעשה הטוב והחסד".
ספר זה חובר ע"י הפילוסוף ההודי בודבה שחי במאה ה-4 לפנה"ס. ספר זה הוא למעשה עיבוד של יצירה רחבת היקף מיצירה קודמת יותר בשם פאניצ'טנטרה שכללה 5 ספרי פרוזה של משלי חיות ובסוף כל משל סיפור של מוסר השכל בחרוזים. יצירה זו אבדה ומה שנשאר ממנה עובדה על ידי סופרים והוגי דעות שבודבה היה אחד מהם.
לצד הספרות הפילוסופית והמיתולוגית הענפה שהתפתחה במזרח הרחוק בעת העתיקה, התפתחה גם ספרות משלים שהשאירה את חותמה לדורות. יש לציין שמשלים אלה, לצד היותם מורי דרך לחיי היום יום לחלקם היה גם שימוש פוליטי.
"חשובי הפילוסופים, המדינאים והנואמים שנאבקו על הגשמת רעיונותיהם הפוליטיים, היו אמני השימוש במשלים. כיון שהם נמנו על אסכולות שונות ומטרותיהם הפוליטיות היו שונות - רבו ההתנצחויות ביניהם. כדי לקדם את ענינם ערכו ויכוחים ונאומים ואף העלו את השקפותיהם על הכתב. משנוכחו שברעיונות המופשטים בלבד לא יוכלו להכות
את יריביהם - השתמשו במשלים: הללו היוו בבחינת גוף לרעיונות המופשטים ונתנו להם טעם וחיזוק".
המשל הוא כלי ביטוי ספרותי עם כללים משלו. אמנם הנפח המילולי של יצירה כזו הוא קצר ולא פעם על גבול האפוריזמים, אך בכל זאת אפשר לעמוד על המאפיינים שלו.
בעבודה זו ננסה לראות ההתאמה שבין הקונבקציות הספרותיות של משלי "כלילה ודמנה" לבין מטרותיהן. נבדוק זאת בצורה פרטנית לגבי חלק מהמשלים.

מקורות:

מבחינת המסרים אפשר להבחין בכמה סוגי מסרים.
הסוג הראשון - זהו המסר שאליו מוביל סיפור העלילה בכללו.
הסוג השני - מכלול המסרים המועברים ברב-שיח בין בעלי החיים אחד מהם המסר הפטליסטי חוזר על עצמו מספר פעמים לאורך העלילה: "הטרם תדע כי לא תבוא רעה או טובה על  אדם בלתי אם נגזר עליו הדבר מן השמים וגם עלינו נגזרה גזרה זו ואין מידה מציל."47
הסוג השלישי - המשלים. המשל הראשון הוא על אישה אשר "לא לא לחינם... המירה... את השומשומים הקלופים בשאינם קלופים."48 במשל זה מסופר המשל השני על נזיר שהתארח בבית בו שכן פעם העכבר. אשת האיש נתבקשה להכין מזון והיא טענה שאינה יכולה מכיוון שבעלה לא אגר מספיק מזון והבעל טען שאין לה מה להצטער מכיוון שיענש
האוגר והאוצר כעונש הזאב".49
הוא מספר לה את סיפור הזאב שניסה לאגור יותר מדי וסופו שמת.
האישה קיבלה הסבר זה. היא ניסתה להכין אורז ושומשום קלוף. אך זה נאכל על ידי ציפורים וכלבים והאישה על כל הלכה לקנות שומשום בלתי קלוף.
בשיחה השלישית העכבר מדבר רבות על הכסף ועל בעליו וההתייחסות לנושא היא ממושכת כעמוד וחצי. זהו תיאור שלא באמצעות משלים, אלא מין שילוב של מקבץ פתגמים ודיון בעל אופי מעין אקדמי. המשלים בתיאור הכסף אינם נראים כשייכים לרצף העלילתי בצורה ישירה אלא בצורה עקיפה.
הם מתארים הבטים נוספים של ידידות. מצד אחד נכונות לארח גם במצב של חוסר ומצד שני הכסף יכול לפרום קשרים ולחבל ביחסים בין בני האדם.
"העטלף והעורבים"
זהו משל העומד בפני עצמו ובעל מבנה עלילתי גם כן המתאר עימות מתמשך בין ממלכה של עורבים לממלכהת העטלפים, כאשר כל ממלכה מנוהלת על ידי מנהיג משלה והם מלך העורבים ומנגד מלך העטלפים.
המסר הראשי הוא ש"אוייבים אין לבטוח בהם ולו גם יהיו כאוהבים וכנכנעים למראית עין".50 העלילה בנויה כך שהיא מובילה למסר זה שהוא בעל אופי קטגורי וחד משמעי ומנוגד בתכלית הניגוד למשל היונה בו מתוארת ידידות שאין כדוגמתה.
עלילה זו בנויה ממספר פרקים:
פרק ראשון: העטלפים מתקיפים את העורבים ועושים בהם שמות. העורבים שנשארו בחיים פנו לעזרתו של מלכם וביקשו את עזרתו איך להתכונן לבאות.
פרק שני: המלך מתייעץ עם החכמים שמבין העורבים. המלך דוחה את הצעותיהם של ארבעה עורבים וכך עם החמישי. הוא מוכן לדון כיצד להתמודד עם העטלפים. הוא מנסה להבין למה העטלפים שונאים את העורבים.
פרק שלישי: המשלים של העורב: עדת חסידות מנסה למצוא לעצמן מלך.51
הן חשבו להמליך את מלך העטלפים אך על מנת להיות בטוחות בהחלטתן הן מתייעצות גם עם העורב והוא מציע להן לא לעשות זאת ואם אין להן ברירה, אזי שתעשינה זאת רק למראית עין כך שהמלוכה תשאר בידן. הוא תמיד ישמע ליועציו.
כדי להסביר זאת העורב מספר את סיפור "הארנבת אשר אמרה על הירח כי מלכה הוא והשיגה בזאת את חפצה".52 בזכות זאת הצליחה לשכנע את מלך הפילים להתחרט על מעשיו. כשם שהארנבת השיגה את מבוקשה באמצעות מעשה נוכלות כן העטלפים ישיגו את מבוקשם והעורב כדי לחזק את טיעוניו מביא משל נוסף הוא משל "הארנבת והזמיר בהגישם את
משפטם לפני החתול".53
במשל זה מסופר על ארנבת וזמיר שרבו ביניהם על בעלותו של קן ובאו להשפט בפני החתול. החתול הטיף להם מוסר וכי עליהם לרדוף צדק ולאחר מכן טרפם.
פרק רביעי: אחד העטלפים שומע את השיחה שבין העורב לחסידות ומתעמת עם העורב בשל כך והוא חוזר לקהילת העטלפים שלו. העורב מתחרט על מעשיו מכיוון שהעצים את השנאה בין שתי הקהילות.
פרק חמישי: המשך השיחה בין מלך העורבים ליועץ שלו והיועץ מספר לו משל על נזיר שקנה עז שמנה וכי שני נוכלים הצליחו לשכנע אותו כי הוא קנה כלב. הנזיר השתכנע וזרק את העז.54 על פי בקשתו, מלך העורבים פצע אותו כדי שיראה מסכן כך שיוכל להקלט בקרב העטלפים וכך יוכל לרגל אותם.
פרק שישי: מלך העטלפים מוצא את העורב החבול שואל אותו מה קרה והעורב מספר לו סיפור שקאי וכי הוא מעוניין להקלט בין העטלפים.
המלך לא יודע מה לעשות והוא מחליט להתייעץ עם יועציו. כל אחד מיועצים אלה מסביר את דבריו באמצעות משל.
משל מס' 1. משל הסוחר ואשתו. 55 סוחר אחד לא היה אהוב על אשתו אך הם הגיעו לשלום בית כאשר גנב פרץ לביתם והאישה פחדה ונמלטה אל בעלה.
משל מס' 2. משל הנזיר הגנב והשטן. 56 השטן ואחד הגנבים טיקסו עצה איך אחד מהם יגנוב לנזיר את פרתו והשני את נשמתו. בלהט הוויכוח ביניהם איך לבצע את זממם הם צעקו זה על זה, עד כי הנזיר ושכניו התעוררו והבריחו אותם וכך הנזיר ניצל.
משל מס' 3. "משל האיש אשר כחש באשר ראו עיניו והאמין באשר שמעו אוזניו".57 במשל זה מסופר איך קבוצת גנבים הצליחה לתעתע באדם מסויים למרות נסיונותיו של זה לתעתע בהם וסופו שרוקנו את ביתו.
פרק שביעי: מלך העטלפים מביא את העורב הפצוע לממלכת העטלפים.
במסיבת רעים שהתקיימה לאחר מכן העורב טען שהעורבים בגדו בו כי הוא חפץ לנקום בהם. הוא מוכן להקריב את עצמו ולהפוך לעטלף. ראש השרים לא האמין לו וסיפר את משל העכבר שרצה שהשמש תהייה לו לאישה.58 במשל זה מסופר על נזיר שהציל עכבר מידיה של אזניה.
הנזיר פנה לאלוהים שיהפוך את העכבר לאיש ותפילתו אכן נענתה והעכבר הפך לעלם.
משבגר חפץ לו באישה. הוא פנה לשמש, הוא פנה לעננה, הוא פנה לרוח והוא פנה לחומה. לכל אחת מהן הוא הציע את ידו כדי שתהייה לו לאישה אך הן סרבו ולבסוף הוא לקח "לו אישה ממשפחתו אשר נולדה לו בשכונתו מצידו וימצא לו עזר כנגדו."59
מלך העטלפים לא שעה לאזהרתו של ראש השרים וקרב אליו את העורב.
ברבות הימים העורב גדל, בריאותו חזרה אליו והוא החל לרגל אחרי העטלפים.
פרק שמיני: העורב מנצל את ההזדמנות חוזר לממלכתו ומוסר למלכו דין וחשבון מפורט על העטלפים ואיך לתקוף אותם. העורבים משמידים את העטלפים.
פרק תשיעי: עורב זה מספר למלכו איך התערה בקרב העטלפים ומספר לו את משל הפתן שעמס "על גבו את מלך הצפרדעים, ויהי לו למחיה גדולה."60 על פי משל זה פתן אחד הגיע לזקנתו והוא שטח את מר גורלו בפני אחד הצפרדעים וזה סיפר  זאת למלך הצפרדעים. מלך הצפרדעים נפגש עם הפתן. על פי בקשת הפתן מלך הצפרדעים רכב על גבו
וסיפק לו מידי יום שני צפרדעים למאכל. מלך העורבים למד להעריך את חוכמתו של יועץ זה ודרך סיפוריו של יועץ זה למד על חוכמתו של ראש השרים של העטלפים.
סיפור זה, למרות מספר הפרקים הרב שלו הוא בעל מבנה ברור ואפשר לראות בו אפילו קו סימטריה מסויים בין ממלכת העורבים לממלכת העטלפים. מצד אחד מלך העורבים מתייעץ עם עורבים אחרים כיצד להתמודד עם המצב לעתיד לבוא כשדברי היועצים משולבים במשלים ומאידך גיסא מלך העטלפים מתייעץ עם עטלפים אחרים, מה לעשות עם העורב
הפצוע כאשר גם דבריהם משולבים במשלים.
המשלים כולם נסובים סביב ציר אחד והוא חוסר האמון שאנשים רוחשים אחד כלפי משנהו. ראוי לציין שסיפור העורב הפצוע שנשתל בקרב העטלפים מזכיר אסוציאטיבית את המיתולוגיה היוונית על מלחמת
טרויה. סיפור הסוס הטרויאני. משל זה מקרין רוע לב, ערמומיות, רצון להרע לאחרים עם מסר די פסימי המזכיר את דברי הובס שהאדם רע מיסודו.
"הקוף והצבי"
זהו משל העומד בפני עצמו ובעל מבנה עלילתי מוגדר והסייפא שלו הוא "זה משל האיש אשר עמל לבקש דבר, ובהשיגו אותו והפילו בידיו".61 הכוונה שבמסר זה היא שלהשיג מטרה מסויימת הוא דבר אחד ולשמור עליו לאורך זמן הוא דבר אחר. יותר קשה לשמור על המטרה המושגת מאשר להגיע אליה. נדרש לכך מאמץ גדול יותר. מסר זה מועבר
באמצעות משל הקוף והצב.
המשל מתחיל בהפיכה שהתבצעה בממלכה של קופים ובעקבותיה הקוף הזקן הודח מכסא המלכות והוא עזב את ממלכתו. קוף זה הגיע "לבקתה דשנה אשר על שפת הים".62 וכאן התייד עם צב. בעקבות ידידות זו הצב הזניח את ביתו ואת אשתו.
האשה נועצה בחברתה ועל פי הצעתה העצידה עצמה כחולה וביקשה מבעלה להביא לה לב של קוף כמזור למחלה. הצב התעצב על ליבו אך לא רצה לבגוד באשתו ולכן בגד בידידו הקוף. הוא שכנע את הקוף לבוא איתו לביתו. במהלך הדרך תוך כדי דו שיח ביניהם, הקוף גילה שהצב זומם להורגו, וכתגובה ביקש מהצב לחזור בחזרה מאחר שעל אחד
העצים בבקעה נמצא ליבו.
משעלה הקוף על צמרת העץ הוא סיפר לצב את משל התן ש"אין לו לא לב ולא אוזניים".63 על פי משל זה יום אחד הארי חלה והוא ביקש מידידו התן שיביא לו לאכול לב חמור ואוזיו. התן הביא לו את החמור והאריה הרג אותו, אך ביקש מהתן לשמור על הטרף מאחר ועל פי מצוות הרופאים הוא חייב ליטול את ידיו לפני האכילה.
התן ניצל את ההזדמנות ואכל את ליבו ואת אוזניו של החמור ולשאלת האריה כשחזר היכן לב החמור ואוזניו ענה התן: "הטרם ידעת, אדוני המלך, כי לו היו לחמור לב להבין ואוזניים לשמוע, כי עתה לא שב אליך, אחרי שמלטו מידיך פעם ראשונה".64 הלקח של הצב הוא שבאותה מידה שהוא רימה אותו את הקוף, כך גם הקוף משיב לו כגמולו
ומרמה אותו.
בסיפור משל זה מתוארות שתי  בגידות. בגידה אחת היא בגידת הצב באישתו. בלהט ידידותו עם הקוף שכח את אשתו. הבגידה השניה היא שכדי לנסות לכפר על יחסו הרע כלפי אשתו הצב בגד בידידו הקוף.
התוצאה הייתה שהוא עלול היה לאבד את אשתו והוא איבד לתמיד את ידידותו של הקוף.
הוא לא ידע לאזן בין היותו בעל לאישה ובעל מחוייבויות ובין היותו בעל ידי. אחד בא על חשבון השני והוא עלול היה לצאת קרח משני הצדדים. המשל עצמו בא בסוף הסיפור.
בסופו - משל זה יש לנו שני לקחים. אחד שאותו הזכרנו המופיע בסייפא של הסיפור והלקח השני המופיע משפט אחד לפניו. "האיש הישר מודה על שגגתו, ואם יחטא לא יבוש לשמוע חוסר כלימתו".65 עצם האפשרות שאדם יודה בטעותו ויהיה מוכן לשמוע גם ביקורת, תמנע ממנו את האפשרות לאבד מטרות שהוא עמל קשות בכדי להשיגן.
"הנזיר והחולדה"
זהו משל קצר מאוד שהסייפא שלו היא "כל מעשה חפזון דומה למילה נפלטת מן הפה ולחץ עף מקשת, אשר בצאתם איל להשיבם?"66 כלומר מעשה פזיזות עלול לגרום לתוצאות קשות ובלתי הפיכות. גם כאן ישנו מבנה עלילתי הבנוי במתכונת של משל בתוך משל.
סיפור המעשה הוא כזה: נזיר אחד היה חסוך ילדים במשך שנים רבות ויום אחד אשתו הרתה והשמחה הייתה רבה בבית. עוד לפני שאשתו ילדה הוא תכנן תוכניות איך לגדל את הילד ואשתו מיתנה את תוכניותיו במשל על נזיר שהתפרנס מדבש שקיבל כנדבר מאחד מסוחרי העיר. יום אחד הוא החל לטוות תוכניות איך להתעשר מחבית הדבש שלו, אך
אתרע מזלו והוע "הרים את המטה אשר בידו ויך בחוזקה על החבית, וישברנה לרסיסים, וישפך דבשה על פניו".67
הנזיר הבין את משל האישה. יום אחד הוא נקרא לבית המלך והפקיד את החולדה שגדלה בביתו לשמור על ילדו. באחד הימים הגיח צפע מאחד החורים וניסה לפגוע בתינוק אך החולדה ראתה זאת מבעוד מועד והרגה את הצפע. תוך כדי לחימתה בצפע "פיה ושפתותיה נגאלו בדמו".68 כשהנזיר חזר הביתה הוא ראה את החולדה המגואלת בדם וחשב שהיא
הרגה את בנו, ולפני שהיא הספיקה לסביר לו את פשר הדבר הוא הרגה.
כשנכנס לחדר ילדו וראהו משחק, התחרט על כך שהרג את החולדה.
בגלל היותו של סיפור העלילה קצר אפשר לתארו בשפה ציורית כמשיכת מכחול. מבחינת מבנה העלילה הוא בעל מבנה סימטרי. הסיפור נפתח בנמהרות של הנזיר - תוכניות לילד שעוד לא נולד, באמצע בא משל האישה והוא מסתיים שוב בנמהרות של הנזיר - כאשר הוא הורג את החולדה משראה אותה מגואלת בדם.
הלקח של הנמהרות הראשונה הוא כדברי האישה "אל תשמח בדבר אשר לא בא לעולם".69 הלקח השני הוא הסייפא שאותה כבר הזכרנו. יש לנו אם כן שני סוגי נמהרות, כל אחת בעלת מאפיינים משלה, אך התוצאה היא אותה תוצאה.
סיכום
בעבודה זו נותחו חלק מהמשלים המופיעים ב"כלילה ודמנה". משלים אלה המהווים חלק מהקורפוס הספרותי ההודי רחב ההיקף ורחב היריעה. לצד המיתוסים הגדולים כמו המהברטה והראמיינאה מופיעים גם סיפורי משלים קצרים. בעוד שהמיתוסים הגדולים מטפלים בשאלות הגדולות שמושאי טיפולם הם האלים ומלחמותיהם המשלים מטפלים ביום יום
בפרקטיקה עצמה. יחסי שליט נשלטים, יחסי אנוש, חוכמת חיים. מסיבה זו משלים אלה הם בעלי אופי דידקטי.
המשלים נפתחים בקונבקציה ספרותית שחוזרת על עצמה בנוסח כמעט קבוע לכל אורך הסיפורים "ויאמר דבשלים המלך לבידבה הפילוסוף..." ולאחר מכן בא המשפט "שמעתי את סיפורו על"... או "שמעתי את משל ה..." והסיום הוא "ספר נא". המשלים הם בעצם דו-שיח ארוך ומתמשך בין המלך והפילוסוף. המלך רוצה ללמוד בחוכמתו של הפילוסוף.
המבנה של המשלים כפי שראינו אינו אחיד. ישנם משלים קצרים ומנגד ישנם משלים ארוכים בעלי מבנה עלילתי שלעיתים אפשר לטפל בהם באמצעות כלי ניתוח ספרותיים מקובלים כמו זיהוי דמויות, ניתוח מאפיינים אישיותיים, רצף עלילתי וכו'. המשלים הקצרים כפי שציינו במבוא הם על גבות האפוריזמים.
המשלים יכולים להיות בעלי מבנה פשוט וקל למעקב כמו "הנזיר והחולדה" ומנגד ארוכים מאוד ומורכבים כאחד כמו "הארי והשור" שהמעקב אחריו דורש מאמץ אינטלקטואלי רב במיוחד הן בשל אורכו ובשל היותו בנוי משל בתוך משל בתוך משל. זהו מצב שבו מרוב עצים קשה לראות את היער, ויש צורך לשזור את חוטי העלילה בזהירות כדי לראות
את המטרה הסופית אליה חותר בידבה.
מצד אחד ישנם לעיתים אמרות ופתגמים ומצד שני משלים ועל הקורא לראות מה שייך למה. בסוף הקריאה מובטחת לקורא הנאה רבה וזאת בשל המחשבה הרבה שהושקעה בהכנתו של מבנה זה.
ראוי לזכור שסיפורי משלים אלה הם גלויי תרבות וזמן. הם נכתבו בהקשר לתרבות הוד בעת העתיקה והמשמעות שניתנה אז לבעלי החיים שבהם עושה המחבר שימוש רב משליו שונה מזו שניתנה לבעלי חיים אלה כיום. אם בהודו עצמה ואם במקורות אחרים ברחבי תבל.
באותה מידה יש לשים לב שמסיפורים אלה מוקרנת לעיתים תמימות רבה כאשר מביאים גורמים אלהבחשבון אפשר להבחין באמיתות שמסתתרת מאחוריהן. אלה אמיתות בעלות אופי אוניברסלי והן על זמניות באופיין.
דוגמא טובה לכך אם כי בעלת מאפיינים שונים לחלוטין היא "טוביה החולב" של שלום עליכם שהומחז למחזמר תחת הכותרת "כנר על הגג".
התוכן הוא אמנם יהודי מובהק, אך אם מסתכלים על סיפור המעשה לא מבחינה ספרותית אלא מבחינה אנתרופולוגית, הרי שמבחינים כאן בבעייה כלל אוניברסלית מסורת מול מודרניזציה והמאבק ביניהם.
באותה מידה גם משלי "כלילה ודמנה" מעבר להיבט הספרותי והתרבותי שלהם, יכולים לשמש גם ככלי אנתרופולוגי רב עוצמה.
מקורות
1. אלמליח אברהם - מתוך המבוא לסיפורי "כלילה ודמנה" הוצאת דביר, 1950 עמ' 7.
2. האנציקלופדיה העברית בערך משל.
3. צ'אנק-יו-לואן משלי סין הקדומה הוצאת תרומה, 1958, עמ' 7.
4. רינה צדקה - משלים מקראה מפעלים אוניברסיטאיים הוצאה לאור, 1981, 64 עמודים.
5. שם עמ' 8.
6. סיפורי כלילה ודמנה שם עמ. כט'.
7. שם עמ. לו.
8. שם עמ. לו.
9. שם עמ. לז.
10. שם עמ. לח.
11. שם עמ. מד.
12. שם עמ. מה-מו.
13. שם עמ. מח.
14. שם עמ. מט.
15. שם עמ. נ-נג.
16. שם עמ. נד-נה.
17. שם עמ. נו.
18. שם עמ. ס-סג.
19. שם עמ. סג-סה.
20. שם עמ. סד-סה.
21. שם עמ. סו-סז.
22. שם עמ. סז.
23. שם עמ. סח.
24. שם עמ. סט.
25. שם עמ. ע.
26. שם עמ. לט.
27. שם עמ. מב.
28. שם עמ. מז.
29. שם עמ. מח.
30. שם עמ. נ.
31. שם שם.
32. שם עמ. נג.
33. שם עמ. נו.
34. שם עמ. סג.
35. שם עמ. סז.
36. שם עמ. סט.
37. שם עמ. פב.
38. שם עמ. עא.
39. שם עמ. פ.
40. שם עמ. פא-פב.
41. שם עמ. עה.
42. שם עמ. עז-עח.
43. שם עמ. עח.
44. שם עמ. צג.
45. שם שם.
46. שם עמ. צג.
47. שם עמ. פד
48. שפ עמ. פז.
49. שם שם.
50. שם עמ. קט.
51. שם עמ. צו-צז.
52. שם עמ. צז-צח.
53. שם עמ. צח=צט.
54. שם עמ. ק.
55. שם עמ. קא.
56. שם עמ. קב.
57. שם עמ. קב-קג.
58. שם עמץ קד-קה.
59. שם עמ. קה.
60. שם עמ. קז.
61. שם עמ. קטו.
62. שם עמ. קי.
63. שם עמ. קיג-קטו.
64. שם עמ. קטו.
65. שם שם.
66. שם עמ. קיח.
67. שם עמ. קיז.
68. שם שם.
69. שם עמ. קטז.
מקורות - כללי
1. The book of Kallilah and Dimnah translated from Arabic into Syriae, edited by W.Wrugel L.L.D. London, Trubnes 1884.
2. Kallilah and Dimnah or the Fables of Bidpay by J.G.N. Eeith Fluconer, Cambridge at the University Press 1885.
3. Edition arabe de Calila et Dimna Paris Imrimerie Royal 1816.

תגים:

מוסר · והשור · הארי · אלגוריה · פילוסופיה · בידבה · מחאה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "המהות הספרותית של המשלים "כלילה ודמנה"", סמינריון אודות "המהות הספרותית של המשלים "כלילה ודמנה"" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.