בית הספר הקהילתי ומעורבות הורים

תקציר העבודה:

תוכן עניינים:
מבוא
פרק 1 - קהילת בית הספר הקהילתי וסביבתו
- הסביבה האנושית
- הסביבה הארגונית
- הסביבה הטבעית
פרק 2 - מאפייני ומטרות בה"ס הקהילתי
פרק 3 - מעורבות ושיתוף פעולה בין הורים לבה"ס הקהילתי
פרק 4 - דפוסי השיתוף בבה"ס הקהילתי
פרק 5 - יתרונות וחסרונות בשיתוף פעולה בין הורים לביה"ס הקהילתי
פרק 6 - סיכום
פרק 7 - ביבליוגרפיה

מבוא
בראשית שנות ה-80 נוסד פרוייקט בתיה"ס הקהילתיים ע"י משרד החינוך. מטרת הפרוייקט היתה: ליזום הקמת בתי"ס קהילתיים, להגדיר יעדים ולסייע במעבר מבי"ס קונבנציונלי לקהילתי.
ביה"ס הקהילתי הוגדר כ:"מוסד חינוכי שנוסף על תפקידו כמקנה ידע ומחנך את תלמידיו, עוסק גם בחינוך קהילתי" (הרפז י', 1985).
החינוך הקהילתי מתואר - כתהליך המתרגם צרכים, רצונות, מאווים ובעיות של תושבי השכונה שבה ממוקם בה"ס. לתוכניות ופעילויות בתחומים שונים כדוגמת: אמנות, תרבות, ספורט, השכלה וכד'. לכן ביה"ס יהיה פתוח גם בשעות אחה"צ והערב ויעניק שירותים לכל השכונה. תוכניותיו הקהילתיות של ביה"ס יתוכננו במשותף ע"י צוות ביה"ס ונציגי השכונה.
ההגדרה של ביה"ס הקהילתי היא: (פרידמן י. תש"ן): "בה"ס הקהילתי הוא מוסד חינוך, שעובדיו מגלים פתיחות מרבית כלפי בית ההורים והקהילה". בתוכנית הלימודים שלו נכללים תכנים קהילתיים. הורי התלמידים משולבים בו בתהליך החינוך, ומוקצים בו משאבים לפעילות חינוכית, תרבותית וחברתית המכוונת לאנשי הקהילה בהתאם לצורכי הקהילה.
עוד בשלהי שנות ה-70 שאלת מעורבותם של ההורים בתהליכים בית ספריים היתה אחת הסוגיות עימה נתבקשו להתמודד נציגי מערכת החינוך, סגלי מורים ומנהלים (עציוני, 1979).
בעבודה זו אעמוד על מעורבות ושיתוף פעולה בין הורים לביה"ס הקהילתי ומידת השפעתם על המערכת החינוכית.

מקורות:

עוד בשלהי שנות ה- 70 שאלת מעורבותם של ההורים בתהליכים בית ספריים היתה אחת הסוגיות עימה נתבקשו להתמודד נציגי מערכת החינוך, סגלי מורים ומנהלים (עציוני, 1979).
בעבודה זו אעמוד על מעורבות ושיתוף פעולה בין הורים לביה"ס הקהילתי ומידת השפעתם על המערכת החינוכית.
פרק 1 - קהילת בית הספר וסביבתו
הרפז י' (1995) מחלקת את סביבת ביה"ס ל- 3 חלקים:
הסביבה האנושית:
תלמידים - רוכשים ידע ומיומנויות, מתחנכים למען הקהילה כאזרחי המחר.
הורים - מתקשרים לביה"ס כשותפים אחראיים על חינוך ילדיהם, פועלים תורמים במסגרת החינוך הקהילתי, נהנים מהחינוך הקהילתי, ומועשרים בעצמם על פי צורכיהם.
תושבים - משתלבים בחינוך הקהילתי כבעלי ידע ומיומנויות, כבעלי תפקידים, כאחראים על תחומי פעילויות בקהילה, וכנהנים מפעילויות המתקיימות בביה"ס.
מורים - מחנכים, מפעילים ומשתפים הורים, תושבים ותלמידים. קשובים לצורכי הסביבה ואוכלוסיית היעד השונות של ביה"ס ותורמים במקצועות ובמיומנויות אישיות.
2. הסביבה הארגונית:
משרד החינוך והתרבות- אליו משתייך ביה"ס וממנו מקבל הנחיות מקצועיות, פיקוח והדרכה פדגוגית והוראות לביצוע תוכניות. ביה"ס הקהילתי פועל בשיתוף מלא עם משרד החינוך והתרבות.
רשות מקומית - ביה"ס משמש כזרוע מבצעת של הרשות ומספק שירותי חינוך לתושביו. ביה"ס מרחיב קשריו עם הרשות ופועל תוך שיתוף פעולה עם המחלקות השונות.
ארגונים ומוסדות קהילתיים - ביה"ס הקהילתי מקיים תוכניות משותפות עם מתנ"סים, בתי תלמיד, תנועות נוער, מועדוני קשישים וכו'.
מוסדות חינוך - ביה"ס הקהילתי מקיים תוכניות חינוכיות בשיתוף עם בני הילדים וחטיבות הביניים.
3. הסביבה הטבעית:
המיוחד בחינוך הקהילתי הוא הדגש על פיתוח אחריות, יוזמה ואיכפתיות לסביבה. פיתוח תוכניות לימודיים הקשורה לסביבה הטבעית מאפשרת למידה משמעותית וקשר בין הקהילה והתלמיד למקום. ביה"ס הקהילתי פתוח להכרות עם מרכיבי הסביבה הטבעית בה הוא נמצא, ועם עולם החי והצומח והשפעת האדם על סביבתו.
קשרי גומלין בין ביה"ס לסביבה הינם הבסיס לחינוך הקהילתי. גישת המערכת הפתוחה מסבירה, איך ביה"ס קולט תשומות של אנשים, חומרים, מידע, ערכים, נורמות חברתיות ומשאבים כספיים, מעבדם ומייצר תפוקות היוצאות אל הסביבה.
ללא תשומות מהסביבה עלולה המערכת הבית ספרית להתישן ולהתנוון. הקשר השוטף מאפשר הכרת השינויים המתרחשים בסביבה וכתוצאה מכך, יכול ביה"ס לפתח תוכניותיו ולהתעדכן. לקשר בין ביה"ס לסביבה חשיבות בהקשר לתהליכי הלמידה.
ביה"ס הקהילתי מהווה משאב חינוכי-חברתי ופיזי עבור הקהילה. התוכניות בו מושפעות ונגזרות מצרכי אוכלוסיות היעד השונות המהוות את קהילתו. (הרפז י'. 1995).
פרק 2 - מאפייני ומטרות ביה"ס הקהילתי
פרידמן י' (1984), מונה שלושה עקרונות המאפיינים את בתי הספר הקהילתיים:
שילוב ההוויה הציבורית בפעולתם של תלמיד-מורה. הדבר נעשה באמצעות שאיבת חומר הלימוד מחיי הקהילה, וכן באמצעות שיתוף ביה"ס בהפעלת מבני ציבור.
שיתוף הציבור - בעיקר ההורים - בתכנון עבודת ביה"ס.
הפיכת ביה"ס למרכז קהילתי המשמש מרכז לתרבות וחינוך הקהילה כולה - בכך שמתקיימים בו לימודים והרצאות - נושאים המעניינים את כלל הציבור ומיועדים לו.
גולדברג (1991) מונה את המטרות הנחלקות לתחום האידאולוגי - עקרוני ולתחום הביצועי מעשי והם:
בתחום האידיאולוגי-עקרוני הוא מונה: שותפות אמת, תכנון וביצוע, צרכי קהילה, תחום הזמן וגורמים מעורבים.
בתחום הביצוע-מעשי הוא מונה: תחום לימודי-חינוכי-תרבותי-חברתי, ערבות הדדית, ותאום פעולות ומשאבים.
שותפות אמת: סמילנסקי ובאומגרטן (1981), הדגישו כי מטרתו הראשונית של ביה"ס הקהילתי היא: "להביא לפעילות משותפת של הורים מורים ותלמידים".
גולדברג הוסיף: שותפות של אמת הנובעת מהכרה פנימית בצורך בשיתוף ובתועלת שיביא.
תכנון וביצוע: שיתוף הקהילה בהורדת המטרות, קביעת צרכים, תכנון דרכי פעולה, ביצוען והערכתן.
צרכי הקהילה: ביה"ס האידאלי חייב לפעול לפי צרכיה המיוחדים של הקהילה בה הוא פועל, ולשקף בתוכניותיו הלימודיות, חינוכיות, תרבותיות וחברתיות, את תפיסתה.
תחום הזמן: ניצול המתקנים והמבנים שבביה"ס בשעות אחה"צ והערב ובימי חופשה, כשביה"ס סגור ולא מנוצל.
הגורמים המעורבים: על ביה"ס להיות פתוח בפני כל גווני האוכלוסיה וגילאיה ולשרת בוגרים, צעירים, הורים וקשישים מן הקהילה.
תחום לימודי חינוכי:
מעורבות הורים והישגי תלמידים - הישגי התלמידים בביה"ס הקהילתי יהיו גבוהים יותר מאשר בביה"ס הרגיל, הן בשל מעורבות ההורים בתהליך החינוכי, והן משום שלתלמידים טוב יותר בביה"ס כזה. מחקרם של פסטרנק ופרס (1993), מוכיח כי בביה"ס הקהילתיים נמצאו הישגים סכולסטיים גבוהים יותר מאשר בביה"ס רגיל. במחקר זה מעמידים
החוקרים באור אחר את ההישגים בבתי ספר קהילתיים. הם מצאו כי עצם השתייכות לביה"ס קהילתי אין בה כדי ליהנות מתוצאות חיוביות של קהילתיות. יש להשקיע באופן אינטנסיבי בתשומות! (הפעלת הורים ותלמידים מרובה) ורק אז קיימת עדיפות להישגים לימודיים-חברתיים בביה"ס.
הורים והקהילה כלומדים - על ביה"ס הקהילתי להקדיש מאמצים לקרוב ההורים לתוכניות לימודים בשל ההתמקצעות שחלה בנושאים הנלמדים. יש לעשות זאת ע"י חוגים, הרצאות, מפגשים וכדומה.
מעורבות בתוכנית הלימודים ובמרכיב החינוכי של ביה"ס - תוכנית הלימודים היא לב ליבו של ביה"ס. ידוע כי הצוות החינוכי חושש מערעור סמכותו החינוכית, אך בכל זאת יש להתאים את התוכנית לצורכי הקהילה, וזאת ע"י שיתופה. על ביה"ס בכל מכלול פעולותיו להיות בעל אוריינטציה קהילתית, וכמו שאומר דיואי (1970): "בני האדם
לומדים מכל סביבתם, והקהילה כולה היא ביה"ס. על כן, בנוסף לקרוב ההורים לתוכנית הלימודים הרגילה, יש להכין תוכנית לימודים בנושא הקהילה, תולדותיה, תושביה, מוסדותיה, ועוד".
תחום תרבותי-חברתי - כאמצעי להגיע לאוכלוסיה גדולה ולקרבה לביה"ס.
ערבות הדדית - דאגה לאחר, התנדבות למען החברה.
תחום פעולות ומשאבים - כדי להביא חסכון במשאבים, יש לדאוג לתאום מנהלי ארגוני של מבנים, כוח אדם, ציוד וכדומה, עם הכרות.
פרק 3 - מעורבות ושיתוף פעולה בין הורים לביה"ס הקהילתי
פרידמן ובנדס (1990) מגדירים "מעורבות" כמערכת יחסי הגומלין בין ההורים לממסד החינוך, הן בתחום הטכנו-ארגוני והן בתהליך החינוכי. הבסיס הוא, זכות ההורים להשפיע על חינוך ילדיהם, זכות המעוגנת בעקרונות המשטר הדמוקרטי.
"תופעת המעורבות באה לביטוי לא רק בהיקפה, אלא גם באופייה" טען גולדברג (1991). עוד לפני מספר שנים, אפשר היה לאפיין מעורבות כעוסקת בבעיות הפיזיות של ביה"ס (בינוי, ציוד, הסעות וכו'), מעורבות שזכתה לתמיכת המנהל וצוותו והיתה מכוונת בעיקרה כלפי גורמי חוץ, ומטרתה היתה: סיוע להנהלת ביה"ס.
בנוסף היתה קיימת המעורבות הרגילה - קישוט, עוגות, בזאר... ועוד.
הורוביץ (1990) מבחינה בין מעורבות הורים לשיתוף הורים:
"מעורבות היא מושג כולל המבטא קשר של הורים עם ביה"ס ומתייחס לכל מגוון הקשרים הקיימים בין הורים ובית הספר".
שיתוף הוא מושג ספציפי יותר, הקשור לנטילת אחריות מתוכננת בתחומים המוסכמים על ביה"ס וההורים:
עזרה פיזית.
קשרים והכרויות.
עזרה בתחום החינוכי.
עזרה בתחום היצירתי.
הורוביץ (1990) מתארת את המעורבות ככפולה במטרותיה:
מעורבות אקטיבית של ההורים כמחנכים-שותפים בתהליך החינוך של ילדיהם.
יצירת מודל חיקוי לילדים.
מודל המחנך למעורבות ומנהיגות חברתית, לאחריות ונשיאה משותפת בעול, איש איש עפ"י כישוריו.
מלבד מעורבותם בקביעת המדיניות, ישתתפו ההורים בתוכניות החינוכיות לסוגיהן השונים, השתתפות אקטיבית בלימודים, הכנת תוכניות, נטילת חלק במפעלים חברתיים-חינוכיים, סיוע באחזקת ביה"ס ועוד.
פעילותם החינוכית של ההורים תותאם לצרכים הפסיכולוגיים, החינוכיים והחברתיים של הילדים לגיליהם השונים. מעורבותם לא תגרור התערבות בתפקידים האוטונומיים של המחנך והמנהל.
נוי (1992) כוללת ארבעה אלמנטים במעורבות:
משמעותיות - כל פעולה שנעשית בין הצדדים (הורים-מורים) צריכה להיות משמעותית וכוללת מעורבות רגשית והשקעה שצריכה להתבצע מתוך רצון אמיתי ולא כמעמסה.
הדדיות - איזון בין נתינה וקבלה, ללא חלוקה לצד תורם ולצד נתרם, אלא נתינה וקבלה ששזורות זו בזו. שני הצדדים יחושו "בלמידה מתמדת".
חלוקת אחריות - שותפות הצדדים באחריות להצלחה.
שמירת אוטונומית המשפחה - ביה"ס צריך לאפשר למשפחה למלא את תפקידיה ולכבד את זכותה לאוטונומיה ופרטיות.
עפ"י נוי (1986) המעורבות נתפסת כפעולות עזרה שונות אדמינסטרטיביות, אולם, כשההורים רוצים להיות מעורבים בקביעת המדיניות ובתחום החינוכי - זה נתפס כהתערבות - עם משמעות שלילית. אבחנה זו משקפת את ההימנעות משיתוף פעולה אמיתי, המבוסס על מעורבות בכל הרמות, החל בתכנון וכלה בביצוע. לדעתה, האינטראקציה כיום
מתמקדת בפעילויות שונות ובלתי חשובות.
גולדרינג (1989), כותבת, כי מנהלים הסכימו למעורבות כל עוד נשארה זו בגבולות תוכניות העשרה מיוחדות, או בסוף יום הלימודים. אך כאשר בפועל, הורים חודרים גם לתחומים, ובכך הם צוברים כוח פוליטי וההשפעה ברמה הבית-ספרית ומעלה, נחשב הדבר להתערבות.
המתנגדים להתערבות דיברו גם על חוסר הזדמנות שווה בחינוך. הורים בעלי מעמד סוציו-אקונומי גבוה, בעלי ידע, קשרים ומשאבים, יעזרו לביה"ס. לעומתם הורים ממעמד נמוך, יצאו מופסדים מאי שוויון (פרס, 1992).
פרק 4 - דפוסי השיתוף בביה"ס הקהילתי
הרפזי י'. (1995) ופרידמן א. בנדס (1990) מבחינים ב- 6 דפוסים:
הורים מיודעים - זהו הדפוס הראשוני בקשר בין ההורים וביה"ס. ההורים מקבלים מידע על ילדיהם. מידע על המתרחש בביה"ס, על תהליכי השיתוף, עבודת היועצות, קביעת המדיניות, תכנון הפעולות והתכנים הנלמדים.
המידע מועבר באמצעות עלונים, דפי מידע, פרסומים והזמנות לאירועים. קשר זה חיוני ליצירת מודעות לגבי הנעשה בביה"ס.
הורים כצופים - ההורים מוזמנים לביה"ס לאירועים, למסיבות ולפעילויות חינוכיות. לפעמים כצופים ולפעמים גם כמופעלים באירוע עצמו. החוויה המשותפת עם הילדים מאפשרת להורים להכיר את ביה"ס, את עמיתיו וההורים האחרים. הצלחת האירוע תורמת לחיזוק הקשר בין הבית לבין ביה"ס ומסייעת ללכידות הקהילתית.
הורים כתורמים ומסייעים - ההורים מגיעים לביה"ס, אם ביוזמתם ואם ע"י פניה ובקשה של מורה. הם תורמים לביה"ס, משקיעים מזמנם ותורמים מהידע המקצועי שלהם.
תרומת ההורה חשובה הן לילדיו והן לשאר התלמידים הקולטים שדר בדבר תרומה ועשייה ציבורית. שיתוף בדפוס זה של סיוע מאפשר לכל הורה למצוא את הערוץ בו הוא יכול להתחבר למערכת. התרומה והסיוע יכולים להיות בעלי אופי חד-פעמי או מתמשך. בהתאם לצרכים ליכולות ולמיומנויות. הסיוע יכול להיות טכני ומתבטא בשיפוץ, בהכנות
לאירוע, בהכנת כיבוד, בליווי טיולים, בהכנת עזרי לימוד, קישוט וכדומה. התרומה לרוב נקודתית - לנושא מוגדר. אין זה תהליך, אלא עשייה.
הורים כלומדים ומלמדים - ביה"ס הקהילתי מהווה משאב חינוכי-חברתי - ופיזי עבור הקהילה. בדפוס שיתוף זה, מתקיימים תוכניות לימוד והעשרה לקהילה בהתאם לצרכיה ואופייה. דפוס שיתוף זה מגביר את הקשר ההדדי ומכתיב את גיוון הפעילות הבית-ספרית.
הורים כשותפים בתכנון, בביצוע ובהערכה - בדפוס שיתוף זה, העשייה מתחילה משלב הרעיון. שיתוף הורים, מורים ותלמידים ברמת התכנון, בקביעת מטרות הפעילות ובמדדים להערכתה. דפוס זה מסייע גם בהמשך לעשייה משותפת ולקבלת אחריות על הביצוע. צוות של הורים ומורים הפועל בדרגת שיתוף זו, דורש תיאום, הכנות ועבודה תהליכית
משותפת. שיתוף ברמת התכנון מאפשרת פריצת דרך לרעיונות חדשים ולכווני עשיה חדשים. ההשקעה הזמנית המשותפת - רבה, אך השיתוף מסייע לקביעת תוכניות עפ"י צרכים אמיתיים יותר של אוכלוסיית היעד. חשיבה ועשייה משותפת יוצרים ערוצי תקשורת חדשים, ומאפשרים להרחיב את הפעילים בביה"ס.
הורים שותפים בקביעת מדיניות ויישומה - הביטוי לשותפות זו הוא במסגרות ארגוניות משותפות כמו ועדות, הנהגות כיתתיות, מועצות ציבוריות, וועדות היגוי, וצוותים מובלים. בדפוס שיתוף זה, ביה"ס מאפשר להורים להיות שותפים עם מורים בקביעת המטרות החינוכיות. השותפות היא בקבלת החלטות ובקביעת סדרי עדיפויות לגבי נושאים
ותחומים בהם ביה"ס בוחר להתמקד.
פרק 5 - יתרונות וחסרונות בשיתוף הורים בביה"ס
יתרונות (מדוע יש לשתף הורים בנעשה בביה"ס?)
סבורסקי ופרסמן (1991) טוענים, כי להורים חשיבות מכרעת בהתייחסות הילד לביה"ס, ולכן, על ביה"ס להוכיח כי אינו מנותק מן הבית, ומתחשב בדעת ההורים. עליו לקיים מערכת יחסים טובה וליצור תחושת אמון וביטחון במשפחה, דבר שיגרור אמון של הילד בביה"ס.
שרון (1990) כותב, כי "חינוך בא מן הבית". ביה"ס מוסיף ידע אך ההורים הם הגורם הדומיננטי, לכן צריך ביה"ס לפעול בשיתוף פעולה עם ההורים, על מנת לעצב יחדיו את עולמו של הילד. לדעתו, המורה הוא מבחינת המומחה, אך הפעילות חייבת להיות תוך שותפות בונה.
מעורבות הורים הקשורה להוראה בבית ובכיתה תורמת לשיפור ההישגים הלימודיים. הס וגורדון (1985) מציינים כי מעורבות הורים משפיעה בנוסף: על ההישגים הלימודיים גם על רמת המישכל של הילדים, משפרת את כושר הלמידה שלהם, את התנהגותם, ואת עמדותיהם כלפי הלימודים וכלפי ביה"ס.
סמילנסקי ובאומגרטן (1981) מונים שלושה יתרונות:
הבית, המשפחה, הרחוב, וקבוצת הגיל הם סוכני חינוך חשובים ביותר. יצירת קשר בינם ובין ביה"ס ישלים את המעשה החינוכי.
שימוש במתקני ביה"ס אחה"צ יאפשרו הכרות הדדית.
ביה"ס כסוכן סוציאליזציה - יונק מן הסביבה מחד גיסא - ומפרה את הסביבה מאידך גיסא.
חסרונות (מדוע סבורים גורמים במערכת החינוכית כי אין לשתף הורים?)
בבסיס הרצון להימנעות משיתוף פעולה מעוגנים שיקולים רציונאליים ואי רציונאליים (נוי, 1980).
ברובד הרציונלי:
ביה"ס והבית הן מערכות שונות זו מזו במטרותיהם ותפקידיה. על כל מערכת לכבד האוטונומיה של רעותה ולא לפלוש לתחומה (סמילנסקי, 1981). שתי המערכות מחייבות את הילדים להסתגל לדרישות שונות להתפתחות תקינה של ילד, צריך שלא יהא מגע הדוק ביניהן.
הורים אינם יכולים לתרום רבות מבחינה חינוכית, התערבות הדורשת מקצועיות והכשרה מיוחדת - דבר שאין להורים. קיים גם חשש שההורים יחשבו את עצמם כשווים למורים בידע ובכישורים, ובעקבות כך, יפריעו למהלך התקין של ביה"ס.
קיימת חלוקה ברורה בין ביה"ס והבית - בביה"ס המורה הוא דומיננטי, ההורים דואגים שהילד יגיע לכיתה מצוייד בכל הנדרש, ועל המורים מוטלת האחריות לחנכו וללמדו.
מוסיף אדלשטיין (1989):
החינוך לאנשי מקצוע, רק המורים הם המקצוענים שהוכשרו לכך.
ההורים - אינם אנשי מקצוע בתחום זה והם גם אינם מסוגלים להתייחס לילדים במידת האובייקטיביות הנדרשת כדי לקיים תהליך חינוכי נכון.
ביה"ס ובית ההורים, הם מערכות חינוך, שונות זו מזו, במטרותיהם ובאופן תפקודם. טשטוש הגבולות, כאשר ההורים מטילים מתפקידם על ביה"ס, וביה"ס על ההורים, מכביד ללא צורך על המערכות. יחסים פתוחים מידי בין ביה"ס וההורים, גורמים לפלישה של מערכת אחת לתחום זולתה, ופוגעים ביכולת התקינה של כל אחת משתי המערכות.
המורים הם בעלי מעמד ופרופסיה חופשית, עצמאית ואוטונומית. המועצה הפדגוגית היא הגוף העליון המחליט, והמנהל-הממונה המוסמך המכריע והאחראי לניהולו והנהגתו של ביה"ס. ההורים אינם רשאים להתערב באוטונומיה ובחופש הסגל.
שעבוד המערכת והמורים לשרות ההורים, תנפץ את האוטונומיה המקצועית ותפורר את הממלכתיות.
התערבות ההורים היא יומרנית וכוחנית כלפי סגל ההוראה, ושתלטנית וכפייתית כלפי הורים אחרים.
במסגרת מעורבות הורים, ניתן לעודד ציונים, להביע משאלות שיוצגו בפני הסגל, ויאושרו - או לא, ע"י המנהל.
את תחום הניהול, קביעת המדיניות, התכנון והביצוע יש להשאיר למנהל.
ברובד האי רציונלי
הורים נמנעים מקשר משמעותי עם ביה"ס - בגלל זכרונות מרים וקשים מימיהם בביה"ס. הם חשים כעס מהול בחוסר אונים והשפלה כלפי המסגרת המוסדית, תחושות שעלולות להתפרץ ולחבל ביחסים.
תפיסת ביה"ס כסמל הממסד: כל אזרח סובל מביורוקרטיה, ניכור סחבת ותיסכול. יש הורים המשליכים את יחסם כלפי הממסד על ביה"ס, ומביעים כעס, ביקורת וכדומה.
תפיסת ביה"ס כסמל הסמכות: ידע ומקצועיות של מורים, גורמים להורים לחשוב, שהמורה "יודע הכי טוב" מה טוב עבור הילד, ויקבלו בצורה סמכותית ועיוורת את דבריו. אחרים לעומת זאת, ינסו להתמרד נגד מקצועיותו וידענותו של המורה, ויתקיפו את ביה"ס והמורה בכל הזדמנות.
נטיה לראות את הילד כחלק בלתי נפרד מהוריו: הורים רבים מזדהים עם ילדיהם, ולכן - הצלחת הילד היא הצלחתם, וכישלונו, נראה להם כשלון אישי שלהם. תפקיד הילד בביה"ס גורם להורים למתח, המתבטא לעתים בביקורת על ביה"ס, או ניתוק מגע עמו.
רצון לשמור על כוח: המורים מגינים על מקצועיותם. בהשוואה למקצועות חופשיים אחרים - מעמדם נמוך, עובדה המגבירה את רגישותם לשמירת המונופול המקצועי. (גיבתון וזילברשטיין, 1989).
לגבי אי שיתוף הורים, מציינים פרידמן ובנדס (תש"ן) כי - חוסר סימטריה ברצונם של שני הצדדים: הורים וממסד החינוך, עלול להיות מקור לקונפליקט חמור, בעיקר מודעות ההורים לשיתוף בבתי ספר אחרים.
רוב הגדרות המושג "קונפליקט" מתארות - מאבק בין רצונות סותרים הנוגעים לערכים או לתביעות לגבי סטטוס, כוח ומשאבים, הכולל נסיון לנטרל את היריב, להזיק לו, או להרחיקו.
הקצה השני של הרצף הוא שיתוף מלא של ההורים, הבא לידי ביטוי בבי"ס קהילתי.
פרק 6 - סיכום
הקמת בתי הספר הקהילתיים מטרתה היתה ליזום מעבר מבית ספר קונבנציונלי, לבית ספר קהילתי, כאשר ביה"ס הקהילתי הוגדר כ" מוסד חינוכי שנוסף על תפקידו כמקנה ידע ומחנך את תלמידיו, עוסק גם בחינוך קהילתי".
פרוייקט בתי הספר הקהילתיים נוסד בראשית שנות ה- 80 כאשר הכוונה היתה שביה"ס הקהילתי יהיה פתוח גם בשעות אחה"צ והערב, ויעניק שירותים לכל השכונה. כמו כן תוכניותיו הקהילתיות של ביה"ס יתוכננו במשותף ע"י צוות ביה"ס ונציגי השכונה.
סביבתו של ביה"ס הקהילתי כללה את הסביבה האנושית: שכללה - תלמידים, הורים, תושבים ומורים. את הסביבה הארגונית: שכללה את משרד החינוך והתרבות, הרשות המקומית, וארגונים ומוסדות קהילתיים נוספים. וכן את הסביבה הטבעית: ששמה את הדגש על פיתוח אחריות, יוזמה ואיכפתיות, שמצאה את ביטויה באמצעות החינוך הקהילתי. ובכך
היוו קשרי הגומלין בין ביה"ס לסביבה את הבסיס לחינוך הקהילתי.
את ביה"ס הקהילתי אפיינו שלושה עקרונות: העקרון הראשון - הוא שלוב ההוויה הציבורית בפעולתם של תלמיד-מורה. העקרון השני - כלל את שיתוף הציבור (בעיקר ההורים) בתכנון עבודת ביה"ס. והעקרון השלישי - היה הפיכת ביה"ס למרכז קהילתי לתרבות וחינוך הקהילה כולה.
הקמת ביה"ס הקהילתי הביא באופן טבעי למעורבות יתר של הורים בביה"ס, מעורבות ושיתוף הורים שבאה לידי ביטוי בתחומים רבים כגון: עזרה פיזית, עזרה בתחום החינוכי, היצירתי ועוד.
למעורבותם ושיתופם של הורים בנעשה בביה"ס הקהילתי היו יתרונות וחסרונות, ועל מידת מעורבותם של הורים היו הדעות חלוקות.
מעורבותם של הורים בנעשה בביה"ס חיזק את הקשר בין הילד לביה"ס, מעורבות הורים משפיעה בנוסף על ההישגים הלימודיים, משפרת את כושר הלמידה שלהם, ואת עמדותיהם כלפי הלימודים וכלפי ביה"ס.
מנגד היו שטענו שיש להימנע משיתוף יתר של הורים בנעשה בביה"ס משיקולים רציונליים - ואי רציונליים.
ברובד הרציונלי - ראו את ביה"ס והבית כשתי מערכות שונות זו מזו. במטרותיהן ותפקידיהן. ועל כל מערכת לכבד את האוטונומיה של רעותה, ולא לפלוש לתחומה.
ברובד האי-רציונלי - רואים הורים הנמנעים מקשר משמעותי עם ביה"ס בגלל זכרונות מרים וקשים מימיהם בביה"ס, ראו בביה"ס סמל הסמכות בו המורה ידע הכל, הוא המקצועי, והוא יודע מה טוב יותר עבור ילדיהם.
לסיכום ניתן לומר שביה"ס הקהילתי באופיו, במבנהו, ובצורת עבודתו- מושפע במידה רבה מעצם מעורבותם ושיתופם של הורים בנעשה בביה"ס הקהילתי.
ככל שרמת הפתיחות כלפי הורים על קביעת המדיניות בביה"ס הקהילתי תהיה רבה יותר - כך מידת השפעתם של הורים על קביעת המדיניות בביה"ס הקהילתי תהיה רבה יותר.
אך אין ספק שביה"ס הקהילתי, הוא יצירה משותפת של קהילה החשה אחריות לנעשה בו, ומוכנה להירתם בפועל לטובת אוכלוסיית הלומדים בביה"ס הקהילתי.
פרק 7 - ביבליוגרפיה
1. אדלשטיין א. (1989), זכויות ההורים -חובתם, נייר עמדה משרד החינוך.
2. גיבתון ד'. וזילברשטיין מ. (1989), מעורבות הורים בת"ל, משרד החינוך, ירושלים.
3. גולדרינג ג'. (1989), יחסי מנהלים- הורים, ביה"ס לחינוך, אוניברסיטת ת"א.
4. גולדברג י'. (1991), ביה"ס הקהילתי- קו למחשבה, אוניברסיטת ת"א.
5. דיואי (1970), ביה"ס והחברה, הוצאת הסתדרות המורים, ת"א.
6. הורוביץ (1990), בין קהילה שכונתית לקהילה אידיאולוגית, מכון סאלד, ירושלים.
7. הרפז י'. (תשנ"ז), בתיה"ס הקהילתיים, משרד החינוך והתרבות, ירושלים.
8. הרפז י'. (1985), ביה"ס הקהילתי - התפתחותו של רעיון, החברה למתנס"ים, ירושלים.
9. ועדת עציוני, הוועדה הממלכתית לבדיקת מעמד המורה ומקצוע ההוראה, (1979).
10. נוי ב. (1992), עקרונות יסוד בתהליך שיתוף הורים בביה"ס, עיונים בחינוך.
11. נוי ב. (1986), שיתוף הורים בעבודה חינוכית בביה"ס, משרד החינוך והתרבות.
12. פרידמן י'. (1984), ביה"ס, בית ההורים, ניכור ופתיחות במרחב החינוכי. מכון סאלד, ירושלים.
13. פסטרנק ר. פרס א. (1993), תשומות ותפוקות בביה"ס קהילתי- מחקר והערכה, ביה"ס לחינוך, אוניברסיטת חיפה.
14. פרידמן י'. בנדס י'. (1990), קונפליקט ומשבר, הורים אל מול ממסד החינוך, מכון סאלד, ירושלים.
15. פרס י'. (1992), מחקר על שיתוף הורים בביה"ס, אוניברסיטת ת"א.
16. סמילנסקי י'. באומגרטן ד'. (1981), ביה"ס הקהילתי. תאור והערכה, ירושלים, האוניברסיטה העברית, המכון לחקר הטיפוח בחינוך.
17. סבירסקי ש. פרסמן עמיר נ. (1991), מדריך להורים בענייני חינוך, הוצאת הילה, ת"א.
18. שרון ד', (1990), שיפור מתמיד משנה לשנה במספר המסיימים בארץ, הד ההורים 8.
9

תגים:

בית · הורות · ספר · הורים · חינוך · קהילה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "בית הספר הקהילתי ומעורבות הורים", סמינריון אודות "בית הספר הקהילתי ומעורבות הורים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.