דווח טיפולי

תקציר העבודה:

יחסי גומלין עם הסביבה
מבוא hd2635 -

אדם בתוך הקשרו

כבר בראשית המאה כתבה אורגיטה אי - גאסט: "אני הנני עצמי בתוספת הנסיבות
שלי, ואם אינני שומר עליהם, אינני יכול לשמור על עצמי, מיגזר זה של הממשות
הנסיבתית מהווה את המחצית השניה של אישיותי: רק באמצעותו יכול אני
להיתכלל ולהיות עצמי בשלמות".
התנסותו של אדם נקבעת על ידי פעולות הגומלין שלו עם סביבתו.
האדם מושפע מן ההקשר החברתי שלו, עליו גם הוא משפיע.
(אורגטה אי גאסט 1914).
"מבנה המשפחה הוא המערכת הבלתי נראית של דרישות תפקודיות המכוונות את
הדרכים, בהן באים בני - השמפחה במגע זה עם זה, משפחה היא מערכת הפועלת על -
פי דפוסים עסקתנים, עסקות חוזרות ונשנות מבססות דפוסים, דפוסים אלה הם
יסודות המערכת" (מינושין תשמ"ב).
להלן אנסה לתאר את דפוסי התקשורת ויחסי הגומלין במערכת המשפחתית של הלקוח
(רחל, בת 70, אישה מוכה), כפי שהתרשמתי בפגישות ובבקורי הבית.

מקורות:

רחל מרגישה נבוכה, חרדה ומתוסכלת, ואינה מסוגלת לבטא בגלוי את רגשותיה ומחשבותיה, משתמשת במנגנון "השלכה" ומאמינה שבעלה הוא מקור כל הבעיות.
ב. בני המשפחה
* הבעל - עמוס
גיל: 83, ארץ מוצא: טוניס, מצב בריאותי: תשוש נפש, (אלצהיימר) אינו שולט בצרכיו, אינו עצמאי, מתהלך בעזרת מקל. (במהלך 20 השנים האחרונות, היה מאושפז מדי פעם בבתי חולים לחולי נפש עקב הפרעות נפשיות).
דפוסי תקשורת: אדם אלים, תוקפן, אגוצנטרי, מנסה להניע את כולם לציית לו. ע"פ סאטיר "המאשים".
עמוס שוהה במרכז יום גלעד, 5 ימים בשבוע מ08:00- - 15:00 ע"פ שיחה שהיתה לי עם הצוות בגלעד, מסתבר שגם שם הוא מנסה לשלוט ולהפגין כוח, הוא מחליט מתי להתרחץ ואיזה מן המטפלים ירחץ אותו וכו'. אולם בעיקר ניכרים דפוסים אלו בבית כלפי אשתו, וכלפי הבת המתגוררת בביתם, הוא מעיר אותה בלילות בצעקות שתכין
לו קפה וכדו'.
באחת הפגישות שלי עם רחל, נכח עמוס בבית (באותו יום הוא סרב ללכת לגלעד) הוא שכב במטה מנומנם, מדי פעם קרא לאשתו כיוון שלא ענתה לו היה מחרף ומגדף בערבית.
רחל היתה מוטרדת מאד, היא ישבה בחדר אחר ולא ענתה כלל לקריאותיו.
דיאלוג שהתנהל ביני ובין רחל (מתאר את יחסי הגומלין בין בני הזוג).
אני: רחל יש לי הרגשה שאת מוטרדת היום מאד, זה קשור בבעלך?
רחל: כן, היום הוא לא רצה ללכל, שיגע אותנו כל הלילה, בבוקר היה עייף ונשאר בבית.
אני: ואת לבד אתו.
רחל: כן, אני לבד, אני פוחדת ממנו, כשאני לבד הוא מאיים שיהרוג אותי:
"את לבד אני גומר אותך!" פעם הייתי בורחת מתחבאה שעות מאחורי הבית, היום אני בקושי הולכת, אפילו לברוח איני יכולה.
אני: שמעתי ממך שקבלת בעבר מכות ממנו, האם גם היום יש לו עדיין כוח לעשות לך משהו?
רחל: יש לו מקל, אני פוחדת שירביץ לי או ידחף אותי, מספיק שברתי את הרגל בגללו, הנה את רואה את המקל החבאתי אותו.
אני: לקחת ממנו את המקל שלא ירביץ לך.
הילדים יודעים שהוא נשאר היום בבית, ושאת אולי בסכנה אתו?
רחל: הילדים עסוקים, כל אחד בעבודה שלו, אני לא רוצה להפריע להם בחיים שלהם, אני רגילה כבר לצרות.
אני: אני רואה שהוא ישן רוב הזמן.
רחל: נתתי לו כדור שינה, ה' יסלח לי, לפעמים שהוא בבית בשישי, שבת אני נותנת לו כדור שינה שירגע, שלא ישתולל עלינו.
אני: אני שמה לב שהוא קורא לך מדי פעם ואת לא עונה לו.
רחל: הוא סתם צועק, הוא לא צריך כלום, אכל, שתה, מה הוא רוצה, אם אני אענה לו הוא לא יעזוב אותי, את רואה אני שותקת, אני יושבת פה שלא יראה אותי.
אני: אני חושבת שאת עושה טוב, את מוכרחה לדאוג גם לעצמך. אבל בכל זאת מוכרחים גם לשתף את הילדים, את היום לא מסוגלת להתמודד לבד עם המצב. את בעצמך מוגבלת עם הרגל.
כאן התפתחה שיחה ארוכה אודות הבת - לידיה המתגוררת עם הוריה, וכפי הנראה משמשת בתפקיד "שעיר לעזאזל" או "קדוש מעונה".
"שעיר לעזאזל" זהו סוג של מיתוס משפחתי, השעיר מאד מזוהה עם הבעיות של כל המשפחה, תולים את האשמה בו, ואם הוא לא מתנגד מלבישים עליו את התיק, וכך המשפחה מגנה על יתר הפרטים שלה.
* הבת - לידיה
גיל 35, מצב משפחתי - גרושה + ילד בן 10. מראה חיצוני: נמוכה, רזה, לבושה מוזנח, מקצוע: מורה.
לידיה מתגוררת עם הוריה כ6- שנים, היא מנהל את משק הבית ומטפלת בהורים, האב כפי שתואר לעיל דורש הרבה טפול (רחצה, הלבשה, קטטר וכו'), גם האם זקוקה לטפול עקב הנפילה שלה.
למרות כל המצב בני המשפחה שהם כאמור 10 אחים, אינם נערכים לחלוקת תפקידים מחודשת, ולהבניה מחדש של המשפחה, לידיה מתעלת את כל הבעיות, הכל נופל על שכמה, ובנוסף אחיה אינם מעריכים אותה ואת תרומתה למשפחה, להיפך הם כועסים עליה ויש ביניהם הרבה מתח.
דיאלוג ביני לבין לידיה.
אני: לידיה אני שומעת שאת המטפלת העיקרית בהוריך, איך את מתמודדת עם כ"כ הרבה דברים, את גם מורה, וגם אם, וצריכה לנהל לבד את משק הבית ובנוסף גם לטפל בהורים, לקום בלילה לטפל באבא, איך את מתמודדת?
לידיה: אני תעזבי אותי, אני זה לא חשוב, (לידיה אינה מביטה בי, היא עומדת בזוית ומסתכלת לכוון אחר).
אני: אבל בכל - זאת, יש לך עוד אחים ואחיות, את לא חושבת שמוטב להחלק אתם?!
לידיה: מי שרוצה שיעשה, אני עושה. אני לא אוהבת לדבר (מעבירה מיד נושא ושואלת אותי על הלמודים שלי ועל המשפחה שלי).
כך מס' פעמים כשניסיתי להחזיר אותה לנושא התחמקה ועברה מענין לענין עד שהתיאשתי מלנהל איתה שיחה.
אפיונים ל"מטשטש" עפ' סאטיר (תשל"ה)
מלים - לא לענין, בלתי רלוונטיות.
הגוף - זוויתי ונמצא כביכול במקום אחר.
התוך - לאיש לא איכפת, אין לי מקום תחת השמש.
לידיה הדגישה שלאחיה לא איכפת, כל אחד חי את חיי המשפחה שלו ואינו יודע מה קורה עם ההורים.
"דרכי תקשורת אלה נלמדות בשחר הילדות, באחד מאמצעי התקשורת הללו משתמש הילד כדי לפלס לעצמו דרך בעולם המסובך והמאיים לעיתים". (סאטיר תשל"ה).
בשיחה שהיתה לי עם האם רחל אודות הבת לידיה, מסתבר שגם בילדות לידיה תמיד עזרה לאמה, לא אהבה לשחק ולבלות, בעוד שאחיותיה יצאו לבלות היא תמיד נשארה לעזור בבית ואף פעם לא בקשה תמורה, "קדוש מעונה".
* בנה של לידיה (הנכד)
ילד בן 10, גר בבית זה מגיל 4, חווה חויות של צעקות וקללות, תוקפנות ואלימות, ללא דמות אב, כפי ששמעתי מרחל, הוא עצבני מאד, זורק חפצים ומשיג את מבוקשו ע"י צעקות.
* יתר האחים
כפי שהבנתי שאר האחים נשואים כולם, מסודרים, בעלי - מקצוע אולם אינם שותפים לנעשה בבית, אחת הבנות אחות בבית - חולים לוקחת את האם מדי פעם לבדיקות וטפולים. אולם נראה שאינה מסתדרת עם לידיה ועכ' ממעטת לבקר אצל ההורים, למרות שהיא גרה במרחק של כ5- דקות מהם.
עד כה נכשלו כמה נסיונות שלנו להביא את יתר חברי השמפחה לפגישה משותפת (המטרה הכנה לבית אבות עבור האב) הם התעלמו מהטלפונים והמכתבים ששלחנו וכשקבענו פגישה אף אחד לא הגיע.
2. האוירה בבית
האוירה בבית כפי שתואר עד כה אוירה של מתח, כעסים מרירות ודכדוך, לצד תוקפנות ואלימות.
* המשפחה אינה מלוכדת, מערכת סגורה, עם גבולות נוקשים, חוסר גמישות לשינויים, חוסר לכידות בין המערכות.
"חברי משפחות או תת - מערכות מנותקים, מסוגלים לתפקד אוטונומית אך הם חסרי רגשי נאמנות, השתיכות, יכולת לתלות הדדית ולבקשת תמיכה בעת הצורך". (מינושין תשמ"ב).
* משפחה דיספונקציונלית מאופינת בבעית גבולות, קימת חציה בין דורית.
במשפחה זו קימת קואליציה בין האם והבת, (אולי ניתן לראות זאת גם בדור שני: לידיה גרושה + בן).
* חברים במשפחות או בתת מערכות סבוכות עלולים להיות פגועים, שכן תחושת ההשתיכות המוגברת דורשת ויתור גדול על אוטונומיה" (מינושין תשמ"ב), לידיה דוג' טובה לוותור על אוטונומיה תמורת מערכת יחסים סבורה עם האם.
3. השפעת הסביבה המשפחתית על הלקוח
"ככל שבריאותו של האדם הזקן מתדרדרת, כן גדל הצורך בקבלת תמיכה מהילדים מעשית ורגשית כאחד" (לומרנץ אייל שמוטקין 1992).
במקרה הנ"ל גם האב וגם האם זקוקים לטפול ולעזרה, אולם "המשפחה המנותקת נוטה שלא להגיב כאשר דרושה תגובה" (מינושין תשמ"ב).
להלן מס' דוגמאות שנתקלתי בהם במהלך הטפול ברחל, המעידים על תפקוד כושל של המשפחה והשפעתו על הלקוח.
1. רחל לא קבלה זכאות לחוק סעוד,
א. המשפחה לא פנתה לבקשה.
ב. כשפנינו אנחנו אליהם, התעכב מלוי הטופס, במשך 6 שבועות מפני שלא היה מי שיפנה לרופא (הנמצא בעיר אחרת) בינתיים רחל חזרה לתפקוד עצמאי ולא קבלה זכאות.
(יש לציין שאחת הבנות אחות בבי"ח, ומתגוררת סמוך להורים ובכ"ז לא דאגה למלוי הטופס).
2. הפתרון הנראה מצידנו הוא, סדור מוסדי עבור האב, כיון שמצבו הולך ומחריף, אולם אין עם מי לדבר, ובינתיים זה משפיע מאד על רחל. הוא מעיר אותם בלילות, צועק ומקלל כנ"ל.
(גם האב סובל מזה כיון שאין מערך משפחתי לטפל בו).
3. רחל מוטרדת מאד ממצב הבת "לידיה", מודאגת מעתידה, ועתיד בנה (הנכד) מרגישה רגשי אשם כלפיה כיוון שכל הנטל נופל עליה, ובפרט ששאר האחים מנותקים.
4. רחל מוטרדת מהניתוק השורר בין האחים, ופוחדת שגם אתה ינתקו את הקשר.
4. קשרי המשפחה עם הקהילה
"קיימת איזושהי תמימות דעים בין אנשי המקצוע של אי שביעות רצון מתופעת הניכור הקיימת בחברה המודרנית של היום. חסר הקשר הבין - אישי והמגעים בין בני אדם וקבוצות הם בעיקר מגעים של תן וקח ללא התיחסות אישית" (י'. בריק).
המשפ' הנ"ל התגוררה בעבר בשכונת יד אליהו בתל - אביב והתרגלה ליחסי חום וקרבה בין השכנים. לפני כ25- שנה עברו להתגורר בשכון ג' בבני - ברק, אולם נראה שלא הצליחו לקשור קשרים חברתיים ידידותיים עם הסביבה, בה רב השכנים הם יוצאי אשכנז.
בעבר הבעל הלך לביהכ"נ, אולם כיום אין לו קשר עם הסביבה הגאוגרפית. הוא הולך למרכז יום גלעד בתל - השומר, זוהי הקהילה הפונקציונלית שלו. אולם מאז שהוא מגיע הביתה, אינו יוצא ואין לו שום קשר עם הסביבה.
בתקופה שטפלתי ברחל גם היא לא יצאה מהבית (בגלל ששברה את הרגל).
בעבר היה נסיון להכניסה למועדון קשישים באזור, אולם לאחר כשבועיים נפלה ומאז היא בבית. יש לה מתנדבת מ"קשב" שמבקרת אותה פעם בשבועיים.
לרופא המטפל היא עדיין הולכת בשכונת יד אליהו בת"א ולא בקופ"ח בבני - ברק למרות שקים קופ"ח סמוך לביתה.
(מערכת סגורה עם קשיי הסתגלות).
* בכמה הזדמנויות שמעתי במשפ' רגשי נחיתות עדתיים, הם דברו על אפליה וקפוח על רקע עדתי (לגבי מרכז יום, בית אבות, ואפילו זכאות לחב"ס) העלו סיטואציות מן העבר בחיי "המעברה" בשנות ה50- נראה שהנושא מעיק להם מאד, ואינם מרגישים שייכות לשכונה ולסביבה בה הם מתגוררים.
5. השפעת הסביבה הפיזית
המשפ' מתגוררת בבית פרטי בקומת קרקע. זה מאפשר לאב שאינו נייד לבקר במרכז יום, דבר שהיה נמנע ממנו אלו היה נדרש לעלות ולרדת במדרגות כמה קומות.
תאור הבית: חיצוני: מוזנח, גינה לא מטופחת ולא נקיה כלל.
פנימי: הבית אמנם גדול, יש מספיק חדרים, אולם החדרים מרוחקים זה מזה ע"י פרוזדורים ארוכים (לאחר בניה והרחבה) ההורים ישנים בחדרים נפרדים, (הבת לידיה מתגוררת עם בנה).
הבית חשוך וקרן שמש אינה חודרת דרכו. אין חלון הפונה לחזית הרחוב, לו היה אולי היה נעים יותר לרחל לבלות את 4 חדשי החורף כשהיתה רתוקה למטה בבית, אולי היתה לפחות מביטה אל הרחוב דרך החלון. (אמנם הרחוב צדדי ושקט ואוירה שקטה שוררת כל הבוקר).
נקיון הבית: רחל היתה אשה חרוצה ונקיה וכיום שהיא מוגבלת מפריע לה מאד שהבית אינו נקי כפי שהיתה רגילה. (אפילו מפה אין על השולחן והרהוט פשוט ודל).
* בית פרטי מרוחק מהשכנים, אולם לא נראה לי שזה מהוה בעיה עבורם, להיפך הם אולי מעדיפים שלא ישמעו את הצעקות שלהם.
II המערכת הקהילתית
1. פרופיל הקהילה שבה גר הלקוח.
לקהילה המודרנית שני בסיסים להגדרת קהילה,
א. הבסיס הגאוגרפי - המסגרת הטריטוריאלית שבתוכה חיים תושבי הקהילה, בסיס זה מגדיר את גבולות הקהילה.
ב. הבסיס החברתי פסיכולוגי - ההרגשות הצרכים, האינטרסים ויחסי הגומלין המשותפים לתושבי הקהילה.
כיום כדי להשיג אינטרסים ולספק צרכים שונים, צריכים בני האדם להשתייך ולפעול במסגרת מערכות חברתיות שונות". (ערן יחיאל זיכרמן אברהם 1970).
גב' רחל (הלקוח) מתגוררת בשכון ג' בבני ברק, ברחוב הגובל עם רמת - גן.
א. נתונים בסיסיים
שכון זה נבנה לפני כ40- שנה עבור עולים, ניצולי שואה, כיום הוא מאופיין ברובו באוכלוסיה מזדקנת. 80% מן האוכלוסיה יוצאי אשכנז, 50% דתיים, 50% חילוניים.
מתוך הצעירים המהווים כ30%- מן האוכלוסיה, כ10%- אקדמאים והשאר בוגרי תיכון.
הקשישים רובם בעלי השכלה יסודית, חלק קטן חסרי השכלה.
מבנה תעסוקה ורמת הכנסה: חלק גדול מן האוכלוסיה פנסיונרים. הצעירים רובם נמנים על מעמד הביניים, בעלי דירות מרווחות, ורכבים פרטיים (לא ניתן לאפיין מבנה מוגדר של תעסוקה).
דיור ואיכלוס: בשכונה זו קיים "שכון עמידר" שנבנה כאמור עבור עולים, אולם כיום חלק מהדירות נקנו ע"י צעירים ואלה הרחיבו את דירותיהם.
ברחוב בו מתגוררת רחל רוב הדירות פרטיות בקומת קרקע.
דירות שהיו במקור 1.5-2 חדרים והורחבו. כיום מטופחות בחצרות ובגינות יפות. ברחוב הסמוך יש אזור של וילות.
האוכלוסיה לא מאופינת במשפחות מרובות ילדים - אין צפיפות דיור.
תשתית פיסית: האזור מסודר מבחינת כבישים ותאורה, מבחינת תחבורה, מאחר והרחוב גובל עם רח' הרוא"ה ברמת גן שהוא רחוב ראשי, זה מאפשר יותר נגישות לתחבורה.
יש באזור גן יפה הנקרא "שדות רמז" (זה נדיר יחסית לעיר ב"ב) המהווה מפגש חברתי עבור הקשישים.
שרותים בקהילה:
שירותי רווחה: קיים באזור בית תרבות, ברח' יצחק שדה, בו מתקיים "מועדון לקשישים". את שאר שרותי הרווחה מקבלים בשח"מ ב"ב.
שירותי בריאות: מרפאה מקצועית "מגידו" (שיכת להסתדרות הכללית) ברח' בארי.
שרותי חינוך: בית ספר יסודי ממ"ד ברחוב מוהליבר.
בית ספר תיכון ברחוב הרואה.
מעון לילדים ברח' ניסנבויים, כמוכ' קימים מס' גני - ילדים.
שרותי דת: קימים 5 בתי כנסת מהם 4 לאשכנזים ו1- לספרדים כמעט אינו פעיל.
שרותי מסחר: ברח' בארי שהוא רחוב ראשי קיים מעין מרכז מסחרי.
מכולת, ירקות, בשר, מספרה, עתונים, מתנות וכדו'.
כמוכ' ניתן להשלים את הקניות ושרותי הבנק ברחוב הרוא"ה הסמוך לשכונה.
ב. אופי הקהילה:
יחסים חברתיים: החברה הותיקה (אשכנזים דתיים) שומרת על יחסים קרובים מתוך שכנות של למעלה מ30- שנה.
מקומות המפגש בד"כ בבתי כנסת, קופ"ח או ב"שדרות רמז".
אין התארגנות פורמלית בולטת בשכונה, פוליטית או אחרת.
שכונה שקטה ומתורבתת, ללא בעיות מצוקה מיוחדות.
השפעת פרופיל זה על התנהגות הלקוח ומשפחתו.
מאחר ובשכונה זו ש50% ממנה חילוניים, הכבישים אינם סגורים בשבת לעומת הרבה שכונות בבני - ברק. זה מאפשר לבני המשפ' המתגוררים מחוץ לעיר, לבקר בחגים ובשבתות. בוקר חטוף אצל ההורים, (עפ"י אופי המשפ' כפי שצויין לעיל, לא היו באים לשבת שלמה או לחג, והבקורים המעטים שלהם הם בד"כ חטופים וקצרים).
מבחינת אופי הקהילה וסוג התושבים, נראה שהמשפחה מרגישה חוסר שייכות, בפרט נוכח רגשי נחיתות עדתיים כפי שהוזכר לעיל.
"כאשר אזרח מחפש לו מקום מגורים, יש להניח שבנוסף לשאלת מקום העבודה, הרי הוא משוה בין קהילות בקשר לתכונותיהם ורק אח"כ קובע את מקום מגוריו" (דר' י'. בריק).
(המשפחה הנ"ל כפי שהוזכר העתיקה את מקום מגוריה מתל אביב לבני ברק בגלל בעיות חנוכיות עם הילדים, אולם מרגישה מנוכרת וזרה בשכונה).
2) הלימה בין הצרכים והבעיות של הלקוח ומשפ' לבין השרותים בקהילה.
באזור קיימים צרכים בסיסיים כמו שרותי מסחר בריאות וחנוך.
אולם רחל מעדיפה לטפל אצל הרופא המוכר והוותיק, בקופ"ח ביד - אליהו בת"א. ועד היום היא מטופלת שם, אולם אם היא זקוקה לבדיקת דם או משהו דחוף, היא מקבלת זאת מקופ"ח מגידו הסמוכה לאזור מגוריה.
יתר בני המשפחה משתמשים בשרות קופ"ח מגידו.
בעבר רחל בקרה במועדון לקשישים הנמצא באזור, ואחת המטרות שלנו בטפול, להביא אותה להשתתף שוב במועדון, כשתחלים.
הבת לידיה עובדת ברמת - גן הסמוכה, ובנה לומד בביה"ס הקרוב לבית.
הבעל עמוס מבקר במרכז יום גילעד בתל - השומר כיון שאין באזור מסגרת של מרכז יום ל"תשושי - נפש".
כמוכ' מרכזי היום בעיר נותנים שרות רק עד השעה 1:00 בצהריים, ואלו במצב הנ"ל כאשר אין מערך משפחתי לטפל בעמוס, דרוש מקום שנותן יותר שעות. בגילעד יש אפשרות לקבל טפול עד 7:00 בערב.
מרכז היום היא הקהילה הפונקציונלית של עמוס. שם הוא מקיים את הקשרים החברתיים והפסיכולוגיים שלו. וכן מקבל שרותים פיזיים כמו אוכל, רחצה וכו'.
3. סכום
ע"פ כל האמור לעיל, לא ניתן להתעלם מן הסביבה המשפחתית של רחל, המשפיעה על מצבה. עמנ' לטפל בה יש מקום להתערב לפחות בחלק מהבעיות מסביב, כמו בעית האב שמצבו הולך ומחמיר ומוטב בהקדם לדאוג לו לסדור מוסדי, כיוון שבמקרה של החמרה, אינני רואה את המשפחה נערכת לטפל בו יום ולילה, ומאחר שמערכת היחסים בין
הבעל והאשה מנותקים ומלאים כעסים, גם רחל אינה מוכנה יותר לטפל בו ורוצה להכניסו למוסד. (בנוסף גם מצבה הבריאותי אינו תקין).
ע"כ מצאנו לנכון אני והמדריכה להזמין את משפחת הלקוח לשיחה, ולשתף אותם במצב ההורים, עמנ' לגרום להם לקחת אחריות ולמצוא פתרונות המתקבלים על דעתם. אולם עד כה לא הושג שתוף פעולה מצדם.
בשלב זה הפסקנו את ההתערבות לאחר שהושגו המטרות הבאות עם גב' רחל:
1. העלאת הערך העצמי של רחל בעיני עצמה.
2. מודעות כלפי החלק שלה ושתוף הפעולה מצדה הגורם לילדים להתעלם ולהתנער מאחריות כלפי ההורים. כיום רחל פחות מגנה על ילדיה, מדברת אתם גלויות על הקשיים שלה, ועל רצונה להכניס את האב לבית אבות וכל זה עי תמיכתינו בתקשורת גלויה, וכתוצאה מחזוק הערך העצמי שלה.
* בנושא של לידיה, לא יכולנו לגעת למרות שזהו חלק חשוב במערכת ובמצב המשפחתי המסובך, אולם איננו עושים טפול משפחתי (לדעתי כל זמן שלידיה שם הילדים לא יענו לשתוף פעולה).
לגבי המערכת הקהילתית, כיון שמדובר בקשישים לא ניתן הרבה לעשות, הם לא בנויים לשינויים וקשה להם להסתגל.
ניסיתי להעביר את רחל לקופ"ח הסמוכה לביתה אולם היא סרבה. כיום יש לה מתנדבת מ"קשב" המבקרת אותה פעם בשבועיים ומתקשרת אליה מדי פעם, וזה בודאי תורם להרגשת השייכות בקהילה.
לדעתי מומלץ לנסות להכניסה למועדון לקשישים באזור.
ביבליוגרפיה
* בריק יצחק "הגדרת המושג קהילה חברה ורווחה (א) מרץ 1978.
* ערן יחיאל, זיכרמן אברהם "מבנה הקהילה בחברה המודרנית, הכרת מבנה הקהילה", פעילות קהילתית 3 (פברואר 1970).
* קמינסקי, ש. ועמיתיה (1987) עוד דרך, ירושלים משרד העבודה והרווחה 1978.
* מינושין סלוואדור משפחות ותראפיה משפחתית רשפים (תשמ"ב 1982).
* סאטיר וירגיניה המשפחה המודרנית לחיות יחד (ספרית הפועלים תשל"ה).
פרופיל הקהילה נערך עפ' ראיונות עם עובדי קהילה וכן עפ' בקורים וסיורים בקהילה ובמוסדותיה.

תגים:

מוכות · נשים · קשישים · פסיכולוגיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "דווח טיפולי", סמינריון אודות "דווח טיפולי" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.