יחסי ישראל ברית המועצות בזמן מלחמת ההתשה

תקציר העבודה:

יחסי ישראל בריה"מ זמן מלחמת ההתשה

תוכן העניינים: hd2525

1. מבוא

2. פתיחת המלחמה

3. מהלכי המלחמה והשפעתם על מקה"ח משני הצדדים

4. עימות קרבי והפסקת אש

5. הרקע להפסקת האש, ותכנית רוג'רס

6. סכום

מבוא
עם תום מלחמת ששת הימים משקמות ארצות ערב את צבאותיהן בעזרת בריה"מ.
כעבור זמן קצר מחדשת מצרים את הפעילות המלחמתית כאשר הפעם זו פעילות
מוגבלת שמטרתה להכאיב לישראל ולהימנע מעימות כולל בשלב הראשוני בשל יתרונו
של צה"ל. 1.6.67 כח מצרי מנסה להאחז בראס אל עריש. 21.10.67 הטבעת משחתת
חיל הים אח"י אילת 26.10.67 תגובה ישראלית - פגיעה בבתי הזיקוק המצרים.
התגובות הישראליות השקיטו את הגזרה לפרקי זמן עד ששוב מבצעים המצרים פעולה
כלשהי.
מלחמת ההתשה כפי שהיא מוגדרת כיום נפתחה ב20.7.69 - המלחמה נפתחה כהפגנה
מצרית לאורך כל קו התעלה. את המונח מלחמת התשה קבע נאצר בהכרזתו על
מלחמת התשה ב17.4.69 - הוא רצה להתיש את ישראל וקווה שבמקביל לפעילות
באזור התעלה יתעוררו קרבות גם בגבולות עם ירדן וסוריה והדבר יביא את המעצמות
ישראל מגיבה בתחילה בהפצצות ארטילריות ובפשיטות קומנדו לעומק מצרים. לאחר
מכן מצטרף חה"א למערכה ובהמשך תוקף גם מטרות עומק במצרים.
ככל שהתארכה המלחמה גברה מעורבותה של בריה"מ במלחמה. בתחילה יועצים
ואחמ"כ נטלה על על עצמה את הגנת שמי מצרים, והשיא היה בעימות בין טייסים
סובייטים לטייסים ישראלים ב30.7.70 -. היתה זו הפעם הראשונה מאז מלחה"ע
שחילים סובייטים נלחמים לטובת מדינה מחוץ לגוש הקומוניסטי והחשש מהרחבת
מעגל העימות מעימות מקומי לעימות גלובלי בין המעצמות ריחף כל העת באויר
והשפיע על מקבלי ההחלטות מכל הצדדים. המלחמה הסתיימה ב7.8.80 - לאחר הודעת
ישראל על קבלת תכנית רוג'רס למו"מ.
בעבודתי אתייחס לשלושה שחקנים עיקריים שנטלו חלק פעיל בעימות-ישראל בריה"מ,
ומצרים, וכן לשחקן נוסף הנמצא ברקע אולם השפעתו מורגשת בכל מהלך-ארה"ב.
בעבודה ניסיתי לבדוק מה הייתה מעורבותה של בריה"מ בכל מהלכי המלחמה.
מה הייתה מעורבותה בהחלטה המצרית לפתוח באש וכן בשאר הפעולות שנקטה
מצרים בהמשך המלחמה.
האם פעלו המצרים כפי שתכננו מקה"ח הסובייטים, או שנוצרו ניגודי אינטרסים
ביניהם ובריה"מ נגררה לפעולות מסוימות לאו דווקא מרצונה.
מדוע נקטה בריה"מ בצעד החריף והחריג של השתתפות פעילה בלחימה ומה היתה
השפעתה של בריה"מ על ההחלטה המצרית להפסקת אש.
מנגד ניסיתי לבדוק כיצד נהגו מקה"ח הישראלים על רקע המעורבות הסובייטית
העמוקה.
האם הדבר הגביל אותם בהשגת מטרות מסויימות באחד משלבי המלחמה.
כיצד הושפעו החלטותיהם ממצב זה.
האם לא חששו מעימות צבאי ישיר.
בכדי לענות על שאלות אלו אספתי חומר ממספר מקורות. מקורות ביוגרפים כרבין,
הייכל, ודיין. מקורות מחקרים של חוקרי יחב"ל ובריה"מ כד"ר אריה ידפת, פרופסור
יעקב רואי וכן ההרצאות והחומר שנלמד בכיתה. וכן מקורות שונים כעיתונים וספרים
שנכתבו על ידי עתונאים לאו דווקא בצורה מדעית כזאב שיף משה ז'ק ועוד.
יש לציין שלא היה בידי חומר מקורי רוסי כך שכל ההשערות המיוחסות לפעולות
בריה"מ הינם עפ"י ראייתם של הנפשות הפועלות או של חוקר מסוים ולכן בחלק
מהמקרים יש להתייחס בהסתייגות לכך.
העבודה מתייחסת בעיקר לארועים בין ה20.7.69 - התחלת המלחמה ל8.8.70 - הפסקת
האש תוך התייחסות לאורעים קודמים שהשפיעו על מהלך הענינים.

מקורות:

מנגד ניסיתי לבדוק כיצד נהגו מקה"ח הישראלים על רקע המעורבות הסובייטית העמוקה.
האם הדבר הגביל אותם בהשגת מטרות מסויימות באחד משלבי המלחמה.
כיצד הושפעו החלטותיהם ממצב זה.
האם לא חששו מעימות צבאי ישיר.
בכדי לענות על שאלות אלו אספתי חומר ממספר מקורות. מקורות ביוגרפים כרבין, הייכל, ודיין. מקורות מחקרים של חוקרי יחב"ל ובריה"מ כד"ר אריה ידפת, פרופסור יעקב רואי וכן ההרצאות והחומר שנלמד בכיתה. וכן מקורות שונים כעיתונים וספרים שנכתבו על ידי עתונאים לאו דווקא בצורה מדעית כזאב שיף משה ז'ק ועוד.
יש לציין שלא היה בידי חומר מקורי רוסי כך שכל ההשערות המיוחסות לפעולות בריה"מ הינם עפ"י ראייתם של הנפשות הפועלות או של חוקר מסוים ולכן בחלק מהמקרים יש להתייחס בהסתייגות לכך.
העבודה מתייחסת בעיקר לארועים בין ה- 20.7.69 התחלת המלחמה ל- 8.8.70 הפסקת האש תוך התייחסות לאורעים קודמים שהשפיעו על מהלך הענינים.
פתיחת המלחמה
עם תום מלחמת ששת הימים מוצאת עצמה מצרים מובסת, חלשה צבאית וכלכלית.
מדינות ערב בראשות מצרים אינן מוכנות לפשרה והן מכריזות על שלושת הלואים בועדת חרטום 21.8.67 - לא הכרה בישראל, לא מו"מ עם ישראל ולא שלום. המצרים מעונינים לשקם את כבודם ולכן פונים לסובייטים בבקשה לשיקום צבאם. הסובייטים מעונינים בהגברת תלותה של מצרים בהם מחשש התקרבות מצרית לאמריקאים ב-
68/7 נשלח קירילי מזרוב לביקור במצרים המטרה להגביר את תלותה הכלכלית של מצרים בבריה"מ.
הייכל טוען שנאצר רצה בהגברת המעורבות הסובייטית באזור בשל כך שלדעתו היו הקלפים הפוליטיים והצבאיים בעקבות מש"ה (מלחמת ששת הימים) בידי ישראל ולכן העדיף שבריה"מ כמעצמה תייצג אותו. שאיפתו היא להביא לכך שהסובייטים יראו בתבוסת מצרים תבוסתם ופגיעה ביוקרתם. ב- 68/7 מבקר נאצר במוסקבה ומבקש סיוע
מבריה"מ. הסובייטים נזהרים מלמלא את כל בקשותיו. הם אינם מוכנים לספק את הנשק המתוחכם ביותר שברשותם וכן אינם מתחייבים להגנת מצרים על ידם אולם, הם נענים לבקשתו לאספקת נשק מסוגים שונים למילוי החסר לצבא המצרי. לטענת הייכל הציג נאצר בפני הסובייטים איסטרטגיה תלת שלבית.
א. מצרים והמדינות הערביות ישארו בעמדות התגוננות.
ב. אחר יוכלו לעבור לפעולות הרתעה.
ג. בסוף יגיע שלב שחרור האדמות הכבשות.
הסובייטים מקבלים תכנית זאת ומתחיל לזרוםנשק בכמויות עצומות למצרים.
בעקבות זרימת הנשק גובר הבטחון במטכל המצרי וצמרת
הצבא דורשת בתחילת מארס 69 פעולת צליחה ואפילו מוגבלת לשיקום היוקרה הפגועה. זאב שיף כותב כי נאצר התלבט קשות בין דרישת קציניו לצאת למלחמה לבין עמדת הסובייטים שהתרו בו כי צבאו עדין אינו מוכן למלחמה.
בשל חששו מהפיכה של קציניו לא יכל להכריע ולכן כינס את ראשי צבאו ואת היועצים הסובייטים לעימות. הסובייטים טענו שפעולה צבאית תביא לתוצאה הפוכה והישראלים העדיפים מבחינה צבאית יחצו את התעלה ויהרסו את כל מאמצי השיקום של הצבא המצרי, משטרו של נאצר יהיה בסכנה ולמצב זה בדיוק מייחלות ארה"ב וישראל.
הסובייטים בנקודה זו פעלו על פי שיקול הדעת המתחשב בגורם הגלובלי-הקבוע-ארה"ב. הם הניחו שארה"ב עומדת במלוא כוחה מאחורי ישראל. מתקפה מצרית עלולה לגרום לסכנת עימות בין המעצמות דבר שבריה"מ אינה מעוניינת בו, ולכן טענו כי יש סיכוי לפנות את ישראל מהשטחים שכבשה באמצעים מדיניים אם הדבר לא יעזור ניתן
להמתין עד שהצבא המצרי יהיה מוכן למתקפה. הקצינים המצרים טענו שאין להמתין משום שישראל תקבל את מטוסי הפנטום והסקייהוק ויתכן שיבוטל האמברגו הצרפתי דבר שיביא להגדלת הפער הצבאי בין ישראל למצרים. הרמטכ"ל המצרי גנרל עבדול ראד מציע פשרה בתחילת התשה ולאחמ"כ פלישה מוגבלת הצעה זו מקובלת גם על הסובייטים.
בריה"מ פועלת במסגרת האינטרס הגלובלי שלה - המאבק מול ארה"ב.
מעונינת בהעמקת חדירתה לאזור, תוך כדי נטילת סיכונים, אולם מבקשת להמנע מעימות ישיר עם ארה"ב ולכן מסכימה על פעולה מוגבלת. ד"ר אריה יודפת מסביר את הארועים שקדמו למלחמה ואת פתיחתה נבעה שעמדה בפני בריה"מ. בריה"מ סבלה מניגוד אינטרסים במזה"ת בשל התנגשות בין האינטרס האזורי מקומי לאינטרס
הגלובלי. האינטרסים המקומי של בריה"מ כמעצמה שונים משל הערבים, לסובייטים היתה בעיה להתערב בסכסוך מקומי מבלי לפגוע בתפקידם כמעצמת על. הערבים לעומת זאת לא הבחינו במאזן הכוחותה עולמי ודרשו (מצרים) מבריה"מ התערבות ישירה בכדי להשיג את מטרתם. חסול ישראל. האינטרס הגלובלי של בריה"מ התנגש עם
האינטרס המקומי שלה - השפעה באזור באמצעות קירבה למדינות ערב. התלות המצרית בבירה"מ שביטויה המרכזי היתה התלות הצבאית נתנה לסובייטים אפשרות לביסוס אחיזתם האיסטרטגית באזור לפיכך בביקור של נאצר במוסקבה - יולי 68 - נראה היה שהאינטרסים של נאצר חופפים את האינטרס המקומי והגלובלי של בריה"מ-חימום הגזרה
דבר המאפשר העמקת החדירה למזה"ת באמצעות מצרים וכן משרת את האינטרס המקומי המצרי המעויינת בחימום הגזרה בנסיון להשיג השגים צבאים ע"מ להשיב את הכבוד האבוד ממש"ה (מלחמת ששת הימים).
הסובייטים מקבלים את טענותיו של נאצר בתנאי שיירתם למהלכיהם המדיניים וכך נוצר הרקע למלחמת ההתשה. ניתןלאמר שלדעת ידפת המהלכים שקדמו למלחמה היו ביזמת בריה"מ.
די בסמוך לפעולות אלו והתחלת הלחימה (8.3.69) פועלת בריה"מ גם במשור הדפלומטי ומשתתפת בדיוני ארבעת המעצמות (ארה"ב, בריה"מ, בריטניה וצרפת) לפתרון הסכסוך במזה"ת. במקביל לדיוני הארבע מקיימים הסובייטים מגעים עם האמרקאים. במגעים אלו מנסים להגיע להשגים מבחינתם באמצעים דיפלומטיים בכדי למנוע הדרדרות
מסוכנת של העימות בתעלה. במסגרת*
השיחות עם ארה"ב מדיניותה של בריה"מ היא: א) נסיגה ישראלית ללא תנאי וללא מו"מ. ב) דרישה לתווך מועצות הבטחון וערבות המעצמות ולא מו"מ צדדי דרישות אלו היו בניגוד גמור לדעת האמריקאים.
במקביל למהלכים אלו בישראל מודאגים מהחימוש המאסיבי שמקבלים המצרים מבריה"מ ורואים בחשש את הגברת מעורבותה של בריה"מ באזור והעמקת תלותה של מצרים בה. הממשלה פועלת במטרה להתקרבות לארה"ב. ע"מ לפעול במסגרת האינטרס הגלובלי של ארה"ב במעצמה במאבקה על אזורי השפעה בעולם מול בירה"מ. ישראל פונה בבקשה לנשק
מארהב כשעיקר הבקשה קבלת מטוסי הפנטום הנחשבים למתקדמים מסוגם בעולם יהוו גורם שלמצרים לא תהיה תשובה עליו.
כמו כן מדגישה הממשלה את מחויבותה של ארה"ב לישראל.
כפי שאמר יגאל אלון בנאום בכנסת 12.10.68
"ישראל אינה צ'כסלובקיה, כוחותינו יתגוננו נגד כל תוקף...ישראל מוצאת עצמה בבדידות מול תקפנות צבאית ערב אולם יש לי יסוד להאמין כי ככל שמדובר בהתערבות סובייטית צבאית נגד ישראל היא לא תשאר בודדה, בריה"מ מבינה זאת לא פחות מאיתנו".
לסיכום ניתן לאמר שבריה"מ הייתה מעונינת בהעמקת חדירתה למזה"ת וזאת בעזרת החולשה המצרית והעמקת התלות המצרית בה, לכן תמכה בפתיחת מלחמת ההתשה. אולם כל זאת בזהירות מתוך חשש לעימות מול ארה"ב, הסכימה בריה"מ למהלך מוגבל של מלחמת התשה. בשלב הזה נראתה האיסטרטגיה של מלחמת התשה כיעילה ומתאימה הן לאינטרס
המקומי והן לאינטרס הגלובלי של בריה"מ.
ישראל מצידה מנסה לערב את ארה"ב ככל שניתן כדי שתהיה משקל נגד לסובייטים ותגרום להם להמנע מהעמקת מעורבותם בסכסוך.
מהלכי המלחמה והשפעתם על מקה"ח משני הצדדים
מייד עם התחלת הפגנות המצריות ב- 8.3.69 מגיבה ישראל הפגנות נגד, פשיטות קומנדו מארבים ופעולות נוספות אולם אינה משתמשת בכל העקר העומד לרשותה-חה"א. וזאת מכמה סיבות: שחיקה של המטוסים מחשש למלחמה עתידית, חשש מפגיעה במשלוחי הנשק מארה"ב וצפיה לביטול האמברגו הצרפתי. אולם סיבה המרכזית
שהביאה להמנעות מהפעלת צעדים קשים נגד מצרים היתה מערבותה העמוקה של בריה"מ במצרים.
לאורך כל תקופת המלחמה ריחפה רוחה של בריה"מ מעל מקה"ח הישראלים לאחר שראו שהתגובה הישראלית אינה מספיקה בכדי להפסיק את הפעילות המצרית. ובעקבות לחץ של משה דיין (שר הבטחון) נכנס חה"א למלחמה. בשלב הראשון מתוך זהירות וחשש מתגובה סובייטית ומהלחץ הבני"ל פועל חה"א באזור התעלה ואינו פוגע במטרות
עומק בתוך מצרים ב- 15.12.69 נפתח מבצע לטיהור סוללות טילי פאם 2 בתעלה כשבסיומן שולטת ישראל בשמי התעלה ללא הפרעה.
זו אף הסיבה שחה"א מכה פה ושם וגורם למצרים - וגם לעצמו - אבידות ונזקים, אבל זו אינה הפעלה של הכח המלא והמצרים מסוגלים לחיות עם ההפצצות ואינם מרפים ממלחמת ההתשה שלהם.
דברים ברוח דומה כותב אליעזר (צ'יטה) כהן בספרו. על חה"א השמים אינם הגבול. הוא מתאר כיצד תכניות להפעלות צבאיות נדחות ע"י הרמטכ"ל בשל לחץ מהדרג המדיני החושש מתגובה הסובייטית ע' 401-400.
עדיין נשאר בידי ישראל "קלף חזק" והוא הפצצות העומק בתוככי מצרים במרחב קהיר בכדי לשבור את נאצר. לממשלה נראה שנוצרו התנאים לכך. שכן דאגתה של ארה"ב לנעשה במזה"ת גברה בשל הערכתה שנאצר שורד יותר מהמצופה והדבר מאפשר העמק חדירתה של בריה"מ לאיזור.
רמזים אמריקאים גלויים למדי הופנו לישראל ביחס לרצונה של ארה"ב לראות את נאצר מוכה בישראל הניחו כי הרוסים מוגבלים בתגובתם בגלל ארה"ב אולם היה ברור שאין להרחיק לכת יותר מדי, לכן נקבע קו פעולה האומר שאסור שפעולה ישראלית יזומה תפגע בערבים כה קשה עד שתאלץ את בריה"מ להחלץ לעזרתם. ב- 7.1.70 פותח
חה"א בהתקפות עומק על מטרות במצרים.
פעולות אלו של ישראל שלא שיחקה את המשחק כפי שציפתה בריה"מ גרמו לסובייטים להבין כבר ב- 69 כי האסטרטגיה שלהם מתמוטטת והמדיניות הצבאית של חימום התעלה מביאה לתוצאות הפוכות ולכן הם משכנעים את המצרים ביולי 69 ע"י גרמיקו להסכים לנהל מו"מ באמצעות יארינג (מתווך מטעם האו"ם). אולם נאצר מטרפד
יוזמה זו בעקבות זאת מכניס גורמיקו שנויים בהצעות שהגיש לארה"ב שגרסה אפשרות למו"מ בין ישראל ומדינות ערב, וחוזר לעמדה הסובייטית הראשונית של נסיגה ישראל ללא מו"מ.
המצרים העדיפו דיון באו"ם במסגרת פורום ה- 4 ולא דיון בין המעצמות שימשך זמן רב. זו היתה אחת הסיבות לכשלון השיחות בין בריה"מ לארה"ב ביולי 69 (שיחות שהתחילו במקביל לשיחות הארבע ב- 3.1.69).
מבחינת בריה"מ המצב ממשיך להדרדר במישור הצבאי - נאצר מוכה ע"י ישראל, וכן במישור המדיני המצרים אינם פועלים תמיד כפי שרוצים הסובייטים וכך ישנו ניתוק במו"מ עם ארה"ב שנראה כי מתייצבת בצורה תקופה יותר ויותר לימין ישראל. שיאה של הדרדרות זאת מגיע כאשר מתחילה ישראל בהפצצת עומק ב- 1.7.70
נאצר ומודה בעצמו בראיון לתקשורת הצרפתית שאין ביכולתו להתמודד מול חה"א הישראלי הוא יוצא ב- 24.1.70 לביקור חשאי בבריה"מ בו מבקש התערבות סובייטית לעזרת מצרים ולהצלת משטרו. העליונות הצבאית הישראלית והתמוטטות מערך ההגנה האנטי אווירי המצרי מאפשרת מבחינתה של בריה"מ עמדת כח לישראל וארה"ב
במישור המדיני. בריה"מ חששה שהלחץ הצבאי הישראלי על מצרים יביא להסכמת מצרים לחידוש היחסים עם ארה"ב בתמורה ללחץ אמרקאי על ישראל לקבלת תכנית רוג'רס. הסובייטים ניצבים בפני דילמה קשה האם לפעול בתפקיד מעצמת העל ולהמנע מצעדים העלולים להביא לעמות עולמי מול ארה"ב ובזאת להסתכן באבדן ידידיה הערבים
באזור השואפים לפתרון צבאי בלבד שיביא לתבוסת ישראל, או להמשיך בתפקיד מצילת המשטרים המתקדמים המצילה אותם מסכנה ואף במחיר של הסתבכות ישירה והסת.כנות בעמות בין מעצמות.
ניתן לראות כאן בברור את בעייתם של בריה"מ הפועלת תמיד בשני מישורים העולמי והמקומי. בריה"מ נקלעה למצב של סתירה מובהקת בין שני האינטרסים המנחים אותה. העולמי - בתפקיד מעצמת על, למול המקומי - בתפקיד ידידת הערבים והשפעתה במזה"ת.
הסובייטים מחליטים לחזק את הצבא המצרי ולנסות למנוע בכך המשך הדרדרות המצב ואף נפילת משטרו של נאצר במסגרת תכנית זאת סופקו טילי נ.מ. מסוג סאם 3 שהיו המתקמדים ביותר מסוגם. בנוסף לכך בעקבות ביקורו החשאי של נאצר שנזעק למוסקבה ב- 24.1.70 והציג את מצבו כקטסטרופלי מחליטים הסובייטים לשלוח יחידות סיוע
צבאיות בכדי למנוע התמוטטות משטרו של נאצר.
ב- 30.1.70 לוקחת על עצמה, בריה"מ את ההגנה האוירית המצרית שתופעל בידי חיילים סובייטים וכן שולחת טייסים רוסים להגנת שמי מצרים.
הייכל טוען כי זו הייתה נקודת המפנה בסכסוך שהעלתה אותו לסכסוך ברמת מעצמות לאחר שהוסכם על משלוח צוותי נ.מ. וטייסים רוסיים בעוד שקודם לכן היו רק יועצים. אולם ניתן לדחות טענתו שרק כעת החליטה בריה"מ על משלוח טייסות וצוותי נ.מ. שכן הסובייטים כבר קודם לכן פרשו את המצב כהתערבות ברורה של ארה"ב המגבה
את ישראל ומאפשרת לה לנקוט מדיניות קשוחה.
א. ישראל מקימה ישובים בשטחים שכבשו במש"ה ובריה"מ מפרשת זאת כמדיניות תקפנית.
ב. ארה"ב מאפשרת לטייסים שנלחמו במסגרת צה"ל לקבל חזרה אזרחות אמרקאית הדבר מתפרש כסממן נוסף למעורבות האמריקאית ולתמיכתה במדיניות בנובמבר 69 מתפרסם בפראבדה שההתקפות נעשות בידי טייסים אמרקאים וזאת כחודשיים לפני ביקורו של נאצר במצרים מכאן יש להסיק שכבר אז החליטה בריה"מ על הפעלת טייסים ולא קיבלה
החלטה זו עקב לחצו של נאצר בביקורו החשאי. סימן נוסף שיכול להעיד על כך שכבר בנובמבר 69 החליטה בריה"מ על התערבות עמוקה יותר בסיכסוך הוא הודעת הסובייטים למשתתפי ועדת שרי החוץ של מדינות ברית וורשה בנובמבר 69 שלא יהיה מנוס מהתערבות צבאית בתחום ההגנה להציל את משטרו של נאצר ואת סכומי העתק שהושקעו בו
וזאת בניגוד לכך שכמה חודשים קודם לכן דחו הרוסים פניה מצרית לקבלת טילי סאם .
מניעיה של בריה"מ במהלך זה היה רצונה לייצג את מצרים במו"מ על עתית המזה"ת בכדי להעמיק את השפעתו באזור ולהוות גורם מרתיע כלפי ישראל.
לצורך זה הייתה זקוקה למצרים חזקה ולהמשך קיומו של משטר נאצר בריה"מ חששה מהתקרבות בין מצרים לארה,ב, וכן אמינותה היתה על כף המאזנים לאחר שברזניב התחיב אישית לעזור למצרים. הסובייטים חששו מאיבוד השקעתם ומעמדם במזה"ת עקב כך נקטו בהגברת המעורבת הצבאית. צעד זה לא תוכנן מראש אולם הם נאלצו
לעשותו בשל כשלונות המצרים בשדה הקרב המצב חייב מבחינת בריה"מ הערכת מצב מחודשת ושינוי אסטרטגיה.
כיצד הגיבו בישראל למהלכים אלו?
מקה"ח חששו מאוד מפעולתה האקטיבית של בריה"מ ועקב כך מחליטה הממשלה ב- 18.4.70 על הפסקת הפצצות העומק ועל קו אוירי דמיוני מעל מצרים שאותו לא יעברו מטוסי חה"א. בשל נוכחותם של צוותי הנ.מ. הסובייטים שהיו ממוקמים במרחב קהיר. כפי שמתבטא דיין "אין לנו יומרה לנהוג בשמי קהיר כבשלנו... אבל חייבים אנו
להבטיח לעצמנו יכולת להחזיק החזקה צבאית בקו הפסקת האש אני מקווה כי במדיניות זו נמנע מן ההכרח לפגוע בחיילים סובייטים ומכך שחיילים סובייטים יפתחו באש על מטוסנו" אולם בד בבד עם פעולות אלו מחליטה הממשלה כי פעולות הסובייטים לא יפגעו באינטרסים החיוניים של ישראל גם אם הדבר יביא לעימות.
דיין בנאום לפני סטודנטים בחיפה ב- 70/5 מציין את מסקנות הרמטכ"ל כי "לא נסוג מקו הפסקת האש ולא נתקפל משם בלחץ צבאי... גם אם נצטרך להלחם בכוחות אחרים, לא מצרים" (מעריב 8 מאי 70).
גם גולדה בנאומה בכנסת 20.5.70 נתנה ביטוי לקו זה.
"שום איש רציני לא יחשוד בישראל כי היא רוצה או מעונינת בהתגרות בטייסים סובייטים.. אך שום איש... לא יצפה שישראל תניח לצבא מצרים לבצע תכניותיו ההתקפיות ובלי שצה"ל יפעל במירב יעילות כוחו לשבש תכניות שלו, אפילו מסייעים גורמים מחוץ לאזור בביצוען. (הארץ 27.5.70) ישראל נקטה בקו זה משום שראתה
בטילים איום הפוגע באינטרס חיוני של המדינה. שכן הגבל חופש הפעולה של מטוסינו ובכך יכל נאצר להמשיך ולהתיש את ישראל".
עימות קרבי והפסקת אש
המצב ממשיך להדרדר והיה ברור שבשלב מסויים יגיע עימות קרבי בין ישראל לבריה"מ. ב- 18.4.70 רודפים טייסים סובייטים אחרי מטוס ישראלי שהיה במשימת צלום. באותו יום החליטה ישראל על הפסקת הפצצות העמק ונראה שיש קשר ישיר לתקרית זו. ישראל מקפידה להשתיק את הענין במסגרת הקו של הימנעות מעימות עם בריה"מ. היא
מדווחת על כך לארה"ב וניכסון מדליף את את התקרית מתוך כוונה לאזן מהלך צבאי אמריקאי במקום אחרי הפצצות בויטנאם.
פרסום זה מעמיד את ישראל פנים אל פנים מול הסובייטים בעקבות זאת מציגה את ישראל את עמדתה בכך שתמנע מעמות עם בריה"מ אולם לא תוותר על האינטרסים החיוניים לה . דיין רומז בנאום שהוא מוכן למתוח כעין קו אדום אוירי בין התעלה לעמק הנילוס ולהתחייב שמטוסי ישראל לא יחצו אותו לעומקה של מצרים בתנאי
שהרוסים לא יופיעו בגזרת התעלה. בשלושת החודשים הבאים הצניעו הסובייטים את נוכחותם אולם ב- 25.7.70 מנסים טייסים סובייטים להפיל סקייהוק ישראלי (שנפגע ונחת בשלום) במרדף אף חצו הרוסים את קו התעלה.
בעקבות תקרית זו מחליטה הממשלה שאין ברירה אלא להכנס לקרב אוירי עם הסובייטים ע"מ להרתיעם. למרות כל ההיסוסים החליטה הממשלה על צעד זה היות וכפי שהזכר לעיל צעדים אלו פגעו באינטרסים החיונים של ישראל באזור התעלה והיא לא יכלה להבליג על כך.
מבחינת הסובייטים ניתן להסביר צעד חריף זה בכך שברגע שהחליט לשלוח טייסים נלקחה בחשבון האפשרות להפעילם למרות שצעדה זה לא היה רצוי מלכתחילה, אולם המצב הדרדר מבחינת בריה"מ עד כדי סכנת אובדן אפיינתה במצרים ולכן היתה מוכנה לקחת על עצמה סיכונים אמינותה של בריה"מ עמדה למבחן קשה חשובים אלו של מלחמת
ההתשה לאחר הכשלון המצרי.
ב- 30.7.70 מכין חה"א מארב לטייסי המיגים הרוסיים. מטרת המארב כפי שכותב אליעזר כהן בראיה של איש צבא "קרב ישראלי-רוסי טהור שתוצאותיו לא יותירו פתח לתרוצים הוא חייב להסתיים במירב הפלות של מיגים מול אפס אבידות בצד הישראלי כדי שהרוסים יפיקו ממנו את הלקח האחד והיחיד: זה לא המגרש וגם לא הליגה שלהם".
הקרב הסתיים בהפלת 5 מיגים רוסיים וללא אף אבידה מצידנו.
ארוע חמור זה שיכנע את כל הצדדים בצורך להגיע להפסקת אש. בהתייחסות לצד הסבייטי כותב זאב שיף: "הרוסים הוכו בהלם לקרב היו השלכות מרחיקות לכת ולפי כל הסימנים יצר קרב זה באותה תקופה קו גבול לנגישות הרוסית בחזית מצרים והם ידעו מתי עלולה ישראל להגיב וחששו מויטנם משלהם".
כעבור זמן קצר מוכרזת הפסקת אש ב- 7.7.70 לאחר שישראל מסכימה לקבל את תכנית רוג'רס ב- 31.7.70.
מייד לאחר הפסקת האש מקדמים המצרים את הטילים לכיוון התעלה מעבר לקו 30 הק"מ מהתעלה ישראל מוחה אולם אין בידה לעשות דבר.
הרקע להפסקת האש ותוכנית רוג'רס
תכנית רוג'רס היתה מסמך הצעות לפתרון הסכסוך שהוגש לישראל מצרים וירדן. התכנית נקראת על שמו של מזכיר המדינה האמריקאי ויליאם רוג'רס.
בבסיס התוכנית הפסקת האש לשלושה חודשים, ניהול שיחות על בסיס 242 ונסיגה ישראלי על בסיס 242.
לראשונה הוצגה תכנית זו כיזמה מדינית רשמית ע"י ארה"ב ב- 19.6.70.
הרקע לכך היה לפי רבין לפי מה ששמע מג'וזף סיסקו שבשיחות בין דוברונין לרוג'רס אמר רוג'רס לרוסים שאם יקדמו את הטילים מעבר לקו 30 ק"מ מהתעלה תצטרך ארה"ב להתערב, לדעת רבין האמריקאים חוששים שאם יקדמו הסובייטים את הטילים מעבר לקו ה- 30 המלחמה תוכרע לרעת ישראל והיא תאלץ לפתוח במלחמה כוללת, מכך
חששו האמריקאים ולכן יצאו בתכנית רוג'רס ב- 16.9.70 ע"מ להביא לפתרון מדיני לסכסוך.
התגובה הראשונית הישראלית והמצרית להצעה זו היתה שלילית.
בהמשך משנה המצרים את עמדתה וב- 23.7.70 מודיע נאצר על הסכמתו לקבל את תכנית רוג'רס. ביחס לכך ישנם מספר גרסאות מה גרם לנאצר לשנות את עמדתו הראשונה. הייכל טוען שנאצר הגיע למסקנה שהצעד של מלחמת התשה מיצה את עצמו והתיש את הישראלים ולכן אין טעם בהמשך צעד מוגבל זה ויש לגבש מדיניות שתאפשר השלמת מערך
הטילים כצעד לקראת עימוד עתידי, צעד
שיקנה יתרון צבאי למצרים. הסובייטים לטענתו (של הייכל) הסתייגו מתכנית זו ובביקורו של נאצר במוסקבה מ- 29.10.70 - 17.7.70 משכנע אותם נאצר להסכים לכך. משה ז'ק טוען שהיזמה לקבלת תכנית רוג'רס היתה מצרית וכי הרוסים היו בתדהמה לנוכח צעד זה.
ניתן להפריך גישה זו בכך שמאחר והטילים הופעלו ע"י הסובייטים לא יתכן לאמר שנאצר הסכים לתכנית רוג'רס בניגוד לדעת הסובייטים, וקידם את הטילים שהופעלו על ידם.
נאצר התנגד להפסקת האש אולם בביקורו במוסקבה שכנעו אותו הסובייטים עקב חששם מפני הסלמה העלולה להוביל לעימות בין המעצמות לקבלה, והסכימו שייפר אותה מיד (הזזת הטילים לכיוון התעלה) מאחר והניחו שהאמריקאים לא יגיבו לצעד כזה. עוד במהלך ביקור של נאצר במוסקבה ב- 15.7.70 מפרסמת בריה"מ הודעה
על דאגתה לשלום העולם בשל התקפנות הישראלית עפ"י ההודעה ינקטו צעדים למציאת פתרון מדיני.
ב- 31.7.70 מודיעה ישראל על הסכמתה לקבל את תכנית רוג'רס בעקבות הפלת המטוסים הסובייטים וקבלת ערבויות לבטחונה מבריה"מ.
ב- 8.8.70 נכנסת הפסקת האש לתוקפה.
סכום
במאמרו בריה"מ והמזה"ת כותב ד"ר אמנון סלע את הסכסוך הערבי ישראלי ניצלה בריה"מ כדי לרכוש לעצמה מאחזים ימים ואוויריים בכל רחבי המזה"ת עיקר מעייניה הופנו ליצירת משקל נגד איסטרטגי לצי השישי, הבסיס לנוכחותה האיסטרטגית היו קשריה ומידת השפעתה על מדינות האזור, אך תוך כדי מאמץ להדק קשרים ולהגביר
השפעתה מצאה עצמה מעורבת בסכסוכים מקומיים.. מעורבות זו הפכה את מדיניותה של בריה"מ לחסרת הרמוניה ובלת יציבה. קיים תמיד החשש שהסכסוך המקומי יהפוך לסכסוך גלובלי וכך מופקדת בריה"מ בין הרצון ליצור חזית ערבית מאוחדת מול ארה"ב לבין הרצון לשת"פ עם ארה"ב במזה"ת שבו ישרור שלום.
ניתן לאמר שרעיון זה מתאר בצורה הטובה ביותר את מצבה של בריה"מ במלחמת ההתשה. בתחילה מתנגדת בריה"מ למלחמה כוללת ומסכימה למלחמת התשה הנראית לה כצעד יעיל שישרת את האינטרסים שלה באזור מהלך העינינים משבש כוונה זו וישראל אינה משחקת לידי בריה"מ. האיסטרטגיה הסובייטית קורסת נוכח מפלתו של
נאצר בשל הפצצות חה"א.
ניגוד האינטרסים בין הסובייטים ומצרים ניכר. הסובייטים חוששים מהרחבת לידי מצב של לחימה ממש מול ישראל (עימות בין טייסים) היא נאלצת לשנות טקיטה בכל עת לפי הנתונים בשטח.
מדיניותה של בריה"מ לאור המלחמה סובלת מתנודות שנבעו בשל ניגודים בין האינטרסים הקבוע לבין האינטרס המשתנה המקומי.
הצד הישאלי הושפע ממהלכי הסובייטים. לאורך כל המלחמה שקלו מקה"ח את צעדיהם תוך התחשבות בגורם הסובייטי, בהחלטות על התערבות חה"א בלחימה והפצצות העומק וזאת בשל החשש מעמות ישיר עם הסובייטים.
החרפה בצעדים הישאלים בוצעה כאשר היה נראה למקה"ח שיש פגיעה באינטרסים החיונים לבטחון ישאל וכאשר העריכו שהאמריקאים תומכים בצעדים אלו.
הרגשה שהחבל נמתח יותר מידי בעקבות הקרב האוירי ב- 31.7.70 והבטחות אמריקאיות לערבותם לבטחון הביאו את מקה"ח להסכים לתכנית רוג'רס ולהפסקת האש.
בחסות הפסקת האש מקדמים המצרים והרוסים את הטילים לכיון התעלה.
ישראל חסרת אונים לנוכח צעד זה.
רשימה בבליוגרפית
דיין, משה. אבני דרך. ת"א: הוצ' דביר, 1976.
הייכל, מוחמד חסנין. הספינקס והקומיסר. מתורגם ע"י איה סלע, ת"א: עם עובד, 1981.
וייצמן, עזר. לך שמים לך ארץ. ת"א: מעריב, 1975.
ז'ק, משה, ארבעים שנות דו שיח עם מוסקבה. ת"א הוצ' מעריב, 1988.
ידפת, אריה. בריה"מ והמזה"ת. ת"א: מש' הבטחון, 1973.
כהן, אליעזר. השמים אינם הגבול. ת"א: הוצ' מעריב, 1991.
רבין, יצחק. פנקס שרות. ת"א: הוצ' מעריב, 1979.
שיף, זאב. כנפים מעל סואץ. חיפה: שקמונה, 1970.
Roi, YAACOV .FROM ENCROACHMENT TO INVOLVMENT. NEW YORK: Miley, 1974
מוחמד חסנין הייכל, הספינקס והקומיסר עמ' 189-190.
שם.
זאב שיף, כנפיים מעל סואץ (חיפה: הוצ' שקמונה, 1970) עמ' 19
אריה ידפת, בריה"מ והמזה"ת (ת"א : מש' הבטחון, 1973) עמ' 65.
אריה ידפת, בריה"מ והמזה"ת (ת"א, מש' הבטחון, 1973) עמ' 87.
יגאל אלון, מעריב, 12 אוקטובר, 1968 , ע' .7
מענין לראות את דברי עזר ויצמן ראש אג"ם (בספרו לך שמים לך ארץ עמ' 313) באותה תקופה, שכאיש צבא וחה"א בפרט דחף ליתר אקטיביות ותגובה חריפה יותר לפעילות המצרית "את מלחמת כל ההתשה מלווה הפחד מפניה רוסים זו הסיבה שכוחות היבשה אינם מופעלים לשום תכלית מכרעת.
רבין טוען בספרו פנקס שרות עמ' 245 שישראל אכזבה את ארה"ב בכך שלא יכלה לשים קץ למלחמת ההתשה. יצחק רבין, פנקס שרות (ת"א, ספרית מעריב 1979), עמ' 245.
בהתיחסו לתקופה מאוחרת יותר מצטט רבין את הנשיא ניכסון בשיחה עמו ועם אבא אבן מ- 22.5.70 "אמרתי לך לפני כן לתת להם את זה ולהכות אותם קשה ככל שאתם מסוגלים, בכל פעם שאני שומע שאתם חודרים לטריטוריה שלהם ומכים בהם בעצמה, אני שבע רצון"....
תכנית הנקראת על שם ויליאם רוג'רס מזכיר המדינה האמריקאי ועיקרה נסיגה ישראלית על בסיס 242 ישראל בשלב זה התנגדה לקבלת תוכנית זו.
בהמשך יורחב ביחס לתכנית זו.
מוחמד חסנין הייכל, הספיקס והקומיסר (ת"א: עם עובד, 1984) עמ' 194 198-.
לא במקרה החליטה הממשלה על כך דווקא ביום זה שכן באותו בוקר התרחש העימות הראשון בין טייסי ישראל לרוסים כאשר טייסים רוסים רדפו אחרי מטוסים ישראלים שהיו במשימת צילום.
הודעת גולדה בכנסת כפי שהובאה בעמוד 10 לעיל.
אליעזר כהן, צבי לביא השמים אינם הגבול (ת"א: מעריב, 1992) עמ' 412.
זאב שיף, כנפיים מעל סואץ, (חיפה, שקמונה 1970) ע' 231.
יצחק רבין, פנקס שרות, (ת"א: מעריב, 1979) עמ' 292.
מוחמד חסנין הייכל, הספינקס והקומיסר (ת"א הוצ' עם עובד, 1981) עמ' 198-194. יש להעיר שהייכל אינו אובייקטיבי ואינו מציין את מצבו הקשה של נאצר בעקבות המכות שמצרים ספגה מידי ישראל. יש להסתייג מדבריו כבעל נגיעה בדבר.
משה ז'ק, הסכסוך הערבי ישראלי בצבת המעצמות
בתחילה התנגדה גולדה לתכנית רוג'רס בשל דרישתה לנסיגה ישראלית כוללת. רבין שכנע את הממשלה לקבל את ההצעה לאחר שניכסון מוסיף פיסקה:
"שאף חייל ישאלי לא יסוג מהשטחים הכבושים עד שלא יושג שלום יציב קיימא שיספק את רצון ישראל".
אמנון סלע, הסכסוך הערבי ישראלי (ת"א: אונ' ת"א, 1988 ) עמ' 224-222
6

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "יחסי ישראל ברית המועצות בזמן מלחמת ההתשה", סמינריון אודות "יחסי ישראל ברית המועצות בזמן מלחמת ההתשה" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.