החינוך להומניזם ומוצא האדם - ומותר האדם מן הבהמה?

תקציר העבודה:

ביום-יום נוהגים אנשים להשתמש במלה "בנאדם" כמושג. המלה בנאדם אינה משמשת רק לציון האדם כבעל חיים נבון על פי הגדרה מדעית, ההומו-ספיאנס (Homo-sapiens), אלא גם כתכונה. לא אחת אומרים על אדם שהוא "בנאדם" ומתכוונים לכך שהוא מגלה תכונות של נדיבות או של התנהגות למופת. לעיתים שואלים ילד מתי הוא יהיה בנאדם ושאלה זו מתייחסת גם לבוגרים החורגים מנורמות חברתיות מסויימות, כשכוונת השאלה לכך שהגיע הזמן שאדם יתחתן או ימצא עבודה מסודרת וכו'.
אולם כל ההתייחסות לבני האדם, משופעת לא אחת יותר בסיסמאות והכרזות והרבה פחות במעשים. מול המושג "בנאדם" עומד המושג "פרא אדם" או "חיה" ולעיתים "בהמה". התייחסות להתנהגויות מסויימות, גוררת כינויים כ"חיה רעה" או סתם "בהמה", כאשר בדרך זו מעידים הן על התנהגות נחותה של האדם המבצע פעולה שגוררת את הביקורת והן על בעל החיים או כלל הבהמות, המייצגים התנהגות נלוזה שאינה הולמת את בני המין האנושי.

אולם, האמנם הבהמות הינן כה נחותות ובני האדם כה נעלים? האמנם מותר האדם מן הבהמה, או אולי מותר האדם מן הבהמה - אין? כאשר ה"אין" מציין את זהות התכונות המשותפות במידה רבה לאדם ולבהמה כאחד.

בחיבור זה אבקש להציג את בעלי החיים למיניהם, כבעלי תכונות נעלות לא פחות מהאדם ולעיתים אף כבעלי כשרים העולים על יכולתו של המין האנושי. כמובן שלא ניתן להכליל תכונות של בעלי חיים מול תכונותיו של האדם, כשם שלא ניתן להכליל תכונות של בני אדם לצורך השוואה ביניהם. תכונה הבולטת אצל אדם אחד אינה זהה לתכונה היוצרת יתרון אצל רעהו.

לפיכך ארצה לטעון, כי העליונות על בעלי החיים, שבני המין האנושי מנסים לא אחת להציג, אינה עליונות ערכית, אלא נובעת מעליונות טקטית בלבד, אשר אינה תורמת לתכונותיו האנושיות של האדם לעומת בעלי החיים. בהמשך אטען גם כי תכונות רבות החלשות אצל בני אדם, מושרשות הרבה יותר אצל בעלי החיים ומעמידות אותם ברמה ערכית גבוהה יותר מאשר רמתו של האדם.

על פי טענה זו, לא מן הנמנע שבמקום לראות בבעלי החיים דוגמה לנחיתות, מן הראוי לראות בהם דווקא מודל לחיקוי.

תוכן עניינים:
מבוא
פרק ראשון: הומאניזם
פרק שני: האדם
2.1. הגישה האבולוציונית
2.1.1. השפה
2.2. הגישה הדתית
2.2.1 הדתות המונותאיסטיות
2.2.2. הדתות הפגאניות
פרק שלישי: בעלי החיים
פרק רביעי: ההומאניזם כיעוד
סיכום
ביבליוגרפיה

מקורות:

אונטרמן, א., "היהדות", בתוך: ג'. ר. הינלס, (1992), לקסיקון לדתות בנות זמננו, כתר, ירושלים, עמ' 11-36.
אלוני, נ., "לקראת דגם משולב בחינוך ההומניסטי, תרבות, אוטונמיה, אותנטיות", תכנון מדיניות החינוך, משרד החינוך והתרבות/ המזכירות הפדגוגית, התשנ"ו, עמ' 111-143.
באדינטר, א., (1985), ...וגם אהבה, (תרגום: א. ענבר), ספרית מעריב, תל-אביב.
גואטה, ר., "אפיקורוס", אפיקורוס 1, 1997, עמ' 4-7.
גולד, ס. ג'. , (1992), אין מידה לאדם, דביר, תל-אביב.
גולומב, י., "אתגר קיומי בחלל הריק", [שיחה], סביבות 27, 1991, עמ' 127-135.
גריבין, ג'., וצ'רפס, ג'., (1992), חידת הקוף - אילן יוחסין, דביר, תל-אביב.
דור, מ., "התגוננות ולא תוקפנות", שדמות סח, תשל"ח, עמ' 110-119.
דסקל, מ., (עורך), (1979), דקארט עקרונות הפילוסופיה/ לייבניץ הערות ביקורתיות, (תרגום: ש. קרניאל), מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור בע"מ, תל- אביב.
האריס, מ., (1991), בני מיננו, (תרגום: ע. לוטם), כתר, ירושלים.
וולברג, צ., טרקל, י., ורדו, ר., "כיצד משוחחים החולדים זה זה?", טבע וארץ ל(10), 1988, עמ' 15-18.
וולס, א., "נצרות", בתוך: ג'. ר. הינלס, (1992), לקסיקון לדתות בנות זמננו, כתר, ירושלים, עמ' 37-82.
וולש, א.ט., "איסלם", בתוך: ג'. ר. הינלס, (1992), לקסיקון לדתות בנות זמננו, כתר, ירושלים, עמ' 83-115.
ון לואיק-גודול, ג'., (1976), אני והשימפנזים, (תרגום: מ. אליאב), עם עובד, תל-אביב.
"כפי שצריך היה לקרות בטבע", [סקירת מחקרים], האוניברסיטה, 1992, ע"מ 21-22.
לוי, פ., "הידברות", פרוזה 99, 1987, ע"מ 12-14.
לוק, ג'., (תשמ"ט), על הממשל המדיני, (תרגום: י. אור), מאגנס, ירושלים.
לשם, י., "ציפורים - ללא גבולות", טבע הדברים 1997 24, עמ' 40-69.
מאסון, ג'., ומקארתי, ס., (1996), כשפילים בוכים, (תרגום: ג. פלג), מחברות ספרות זמורה, תל-אביב.
מולכו, שלמה, (תר"ץ),ספר המפואר, האחים לוין-אפשתין ושותפם, ורשה.
מוריס, ד., (1969), גן-החיות האנושי, (תרגום: י. שרת), רשפים, תל-אביב.
נוימן, י., (1991), מותר האדם - האבולוציה של התודעה, מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור בע"מ, תל-אביב.
עירם, י., "החינוך ההומניסטי ומיקומו במערכת החינוך בישראל", תכנון מדיניות החינוך, משרד החינוך והתרבות/ המזכירות הפדגוגית, ירושלים, התשנ"ד, עמ' 145-159.
פראנקל, ו., (1970), האדם מחפש משמעות, הוצ' דביר, תל-אביב.
קאזנס,ל.ס., "בודהיזם", בתוך: ג'. ר. הינלס, (1992), לקסיקון לדתות בנות זמננו, כתר, ירושלים, עמ' 193-239.
קייז, ק., (1992), מרשמים לאושר, (תרגום: ד. יזרעאלי), צ'ריקובר, תל-אביב.
רוזנפלד, ש., "תאיזם והומניזם", אפיקורוס 1, 1997, עמ' 39-44.
רפ, א. (1991), הומאניזם - הרעיון ותולדותיו, האוניברסיטה המשודרת, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תל-אביב.
רפ, א., "הומאניזם בעולם כאוטי", [שיחה], סביבות 1992 28, עמ' 53-61.
שאשו, מ., "דתות סין", בתוך: ג'. ר. הינלס, (1992), לקסיקון לדתות בנות זמננו, כתר, ירושלים, עמ' 241-254.
שלום, ר., "צריך להוכיח: יש אלוהים", אפיקורוס 1997, 1, עמ' 8-15.
שקולניקוב, ש., "חינוך הומניסטי וחינוך כולל", תכנון מדיניות החינוך, משרד החינוך והתרבות/ המזכירות הפדגוגית, ירושלים, התשנ"ו, עמ' 65-81.
Maslow, (1968), Toward a Psychology of Being, D. Van Nostrand Co., New-York.
Morris, D., (1967), The Naked Ape, Jonathan Cape, London.
K.H. Potter, (1991), Presuppositions of Indian Philosophies, Motilal Banarsidass, Delhi.

תגים:

הומניזם · הומאניזם · אבולוציה · תיאולוגיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "החינוך להומניזם ומוצא האדם - ומותר האדם מן הבהמה?", סמינריון אודות "החינוך להומניזם ומוצא האדם - ומותר האדם מן הבהמה?" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.