התפיסה היפנית את המוות בכלל והנשמה בפרט

תקציר העבודה:

עבור האדם בעולם המערבי המוות הינו פרידת נצח או טרגדיה אישית. בתרבויות שבהן המודעות למוות כחלק מחיי האדם, מלווה הדבר בטקסיות ובאמונות שונות, אך רק בתרבות יפן המוות הפך לתרבות בפני עצמה. היפנים מייחסים חשיבות רבה לטקסי קבורה ומאמינים כי הזנחת טקס קבורה לאדם, עלולה להקשות את המעבר שלו מעולם החיים לעולם המתים - דבר המהווה סימן רע לו ולבני משפחתו החיים. אם המת נרצח על הרוצח לבוא על עונשו וכל עוד לא יעשה כן, תרחף רוחו של הנרצח סביב מקום הרצח או בית המשפחה כשהיא רווית שיטנה ואין דבר זה מבשר טובות.

הביטוי "מוות" אינו מקובל ביפן עבור הפרט, אלא נהוג לציין את סוג ה"מוות".קיימת התאבדות האוהבים המכונה "שינג'ו" וקיים המוות מזקנה המכונה "רושי", קיים המוות במלחמה, המכונה "סנשי" וה"ג'ונשי" הינו מוות הנגרם כתוצאה מהקרבה של לוחם למען אדונו.

ביפן נהוג לחגוג את ה"בון", שהוא חג המתים. חג זה מלווה בטקסים אשר מהולים בהם יסודות מדת יפן הקדומה, דת השינטו, הקונפוציוניזם המדגיש את מצוות כיבוד הורים, כאשר מאפייניו העיקריים של החג הינם בודהיסטיים. ה"בון" נחוג בעיצומו של הקיץ, כאשר בני המשפחה שבים אל כפר הולדתם, עולים לקברי המשפחה ומתפללים לשלום נשמות המתים. על פי המסורת היפנית מקובל שבחג זה שבים אבות המשפחה מעולם המתים, כדי לפקוד את שלומם של בני המשפחה החיים. סימלו של החג הינו סוס המעוצב מחציל, מלפפון וקני סוף ומונח על "מדף המתים" המוקדש לאבות המשפחה ועל גב סוס זה באים המתים, כאמור בתחילת הפיסקה, ובתומו שבים בסירה קטנה, העשויה עץ ונייר ובתוכה דולק נר, כשהיא מושטת על פני המים.

התרבות היפנית הינה היחידה אשר קיימת בה מסורת רבת ימים ועמוקת שורשים של כתיבת "שיר פרידה מן החיים", בעת ההכנות הנעשות לקראת המוות. משמעויות אחדות מוקנות לשירי המוות, כאשר רואים בו מעין "ברכה אחרונה" לשארים שיוותרו בחיים, מעין אקט אחרון של נימוס. לעיתים הם מבטאים צער על החיים שחלפו, ערגה ליופי, "גבריות" של לוחמים או נאמנות לשליט או לאומה, אך יותר מכל דבר אחר, שירי המוות הם צוואתו הרוחנית של היפני. שירי המוות משקפים תפיסות עולם של גברים ונשים מכל שכבות החברה היפנית, במשך למעלה מ-1000 שנים והם תבנית שורש נשמתה של התרבות היפנית.

התפיסה המרכזית בשינטואיזם היא ה"קאמי", כלומר האלוהות. אולם בדת העממית הנפוצה בין אנשי הכפרים, מסורת היא כי קיימת ישות ספיריטואלית שונה מהקאמי והיא ה"טמאשי". כלומר, נשמה, רוח המהווה את הרעיון המרכזי בדת היפנית.
הטמאשי הוא הגורם לתגובות הרגשיות והספונטניות באדם והינו מורכבות של חושים, מחשבה, כושר שיפוט, אושר וצער. כאשר האדם מת, מתאבל הטמאשי על גופתו ורק לאחר התפוררות הגוף, עוזב הטמאשי את הגוף ומתחיל בפעילות עצמאית.

התפיסה היפנית גורסת כי המוות מטהר את האדם מן הבורות והתאווה, המאפיינים את החיים בעולם הזה. אך מאידך, גם כאשר מת האדם, הוא ממשיך להיות הוא עצמו, כאשר את שמו הפרטי של האדם הוא נוטל עמו אל קברו וכן את הישות הפרטית שמאחורי שמו.

תוכן עניינים:
מבוא
תפיסת המוות ביפן - התפתחותה של תרבות
החיים שלאחר המוות
שירי מוות
סיכום
ביבליוגרפיה

מקורות:

Byron, E., 'Religion in the Japanes Experience: 11: "Buddhist Ritual: The funeral Ceremony", pp. 61-64. 37: "Belefs surrounding Birth, Marriage and Death", pp. 189-193.
Geoffrey, B., 'Japanese Rainmaking, and Other Folk Practices', (London: George Allen Unwin, 1963). "Births, Marriages, and Deaths", pp. 57-75.
Matsudaira, N., "The Concept of Tamashii in Japan", in: Dorson, Richard, ed., 'Studies in Japanese Folklore', pp. 181-197.
Picone, M.J., "Aspects of Death Symbolism in Japanese Folk Religion", in: O'Neill, P.G., ed., 'Tradition and Modern Japan', (Tenterden, Kent: Paul Norbury Pub. Ltd., 1981), pp. 23-31.
Smith, R.J., 'Ancestor Worship in Contemporary Japan', Ch. 3:
"Caring for the Dead", pp. 69-114` "Conclusion", pp. 211-226.
Stryk, L. Ikemoto, T., (1973), `Zen Poems of China and Japan`, Tokyo.
הופמן, י., 1985, 'אומרי שיר על סף המוות', מסדה, רמת-גן.

תגים:

טקסיות · בון · טמאשי · קאמי · המזרח · מזרח · שינטו · קבורה · אסיה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "התפיסה היפנית את המוות בכלל והנשמה בפרט", סמינריון אודות "התפיסה היפנית את המוות בכלל והנשמה בפרט" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.