ההתחפשות במקאמה העברית בימי הביניים

תקציר העבודה:

פירוש המלה "מקאמה" הוא מעמד. שם זה הוקנה לה משום שככל הנראה סיפרו אותה במהלך התקהלויות בשוק או במקומות ציבוריים שונים.
התרחשותן המרכזית של עלילות המקאמה הינה בקרב המשתתפים, כלומר ה"מעמד", או כפי שהדבר מכונה בערבית "מחבר". פעמים רבות המעמד הוא רק המקום בו מסופרת המקאמה, אך לא מקום ההתרחשות עצמה.

תחילתה של המקאמה בשירה הערבית, במאה ה-10 לסה"נ. ראשון יוצרי המקאמות המוכר לנו הינו אחמד אבן הוסיין אל-המדאני מהעיר המדאן בפרס (1008-967). הוא שילב במקאמה שירים שקולים ובכל מקאמה הופיעו שתי דמויות קבועות שאחת מהן מילאה את תפקיד הגיבור ואילו האחרת היתה מעין מנחה שסיפר על תעלוליה של הדמות הראשונה, ונקרא "המגיד". המגיד היה מספר את תעלולי הגיבור כעד ראיה או כעד שמיעה. גיבור הסיפור היה בדרך כלל נודד רב מעללים, מלומד, מחבר שירה ונוכל משעשע. מקומו של הגיבור, בעל התכונות הכריזמטיות או המשעשעות [לעיתים מעצם מר גורלו], היה מדרך הטבע במרכז זירת התרחשותה של המקאמה, שהיתה בדרך כלל בעיר והשתתפו בה מבני המעמד הבורגני ועד אנשי השוליים, זעיר-הבורגנים עם פשוטי-העם והגנבים.

הסיפור היה מתאים לכולם, משום שהיה משעשע ומלא הומור והתאים גם לקהל משכיל, שיכול היה להינות משעשועי הלשון וגם לקהל עם- הארץ שנהנה מעצם הסיפור ושאר האפיזודות שהתחוללו, תוך ויכוחים בין הדמויות האלגוריות ולפעמים גם בין דמויות וחפצים [כמו למשל, פרעוש ונמלה, שבת ומועד, חרב ועט וכן הלאה]. (גוברין, 1968: 394; אלמגור, תשל"ה: 255-254; מלאכי, תשנ"ב: 177-176)

בספרי המקאמות קיימים שני דגמים שונים עיקריים: דגם אחד הינו של קבצי סיפורים כשלכל קובץ יש מכנה משותף טכני ולא אורגני ומויפעות בו שתי הדמויות הקבועות, המגיד והגיבור. דוגמה לסוג זה של ספרי המקאמות הן יצירותיו של אלחריזי "מחברות איתיאל" ו"תחכמוני". הדגם השני של ספרי המקאמות מציג סיפור כיחידה עצמאית המהווה ספור מסגרת, שיש בו מהלך התפתחויות פנימי ועצמאי המתחיל בראשית הספר ונגמר בסופו, כאשר משולבים בתוך סיפור המסגרת סיפורים נוספים שאין להם זיקה למהלך העניינים של סיפור המסגרת. ניתן לראות דגם זה ב"ספר השעשועים" של יוסף אבן זבארה וניתן למצוא מבנה זה גם ביצירות שונות שאינן קשורות למקאמה, כמו "סיפורי אלף לילה ולילה" ו"דקמרון". במקאמות רבות זהותו של הגיבור אינה ידועה מתחילתו של הסיפור ומתגלה רק בסופו. (פגיס, 1976: 200; גוברין, 1968: 395)

כאמור, במסגרת הסיפורית של המקאמה קיימות שתי דמויות מרכזיות:
המגיד או "הראוי", שמספר על עלילותיו של הגיבור והקבצן הנודד, שמגלם לעיתים את הערמומי או הנוכל וגם פושט ולובש צורות. דמויות אלו מופיעות בכל סוגי המקאמות. (פגיס, 1976: 199)

בסוף מאה ה12- נקלטה המקאמה במתכונתה הקאלסית בספרות העברית.
היה זה יהודה אלחריזי שתרגם את יצירתו של אלחרירי וכינה את הגיבור בשם "חבר הקיני" ואת המגיד בשם "איתיאל". משום כך קרא ליצירה המעוברתת "מחברות איתיאל". מאוחר יותר חיבר אלחריזי ספר מחברות מקורי משלו וקראו "ספר תחכמוני", אותו הקדיש לנדיבים בסוריה, בבל ותימן. בספר זה מרובות האנקדוטות המשעשעות , כמו הסיפור במחברת השישית על שדכנית זקנה פוגשת את חבר הקיני ומציעה לו שידוך של נערה יפהפיה, אך כאשר הוא רואה אותה לאחר שנישאו, הוא מגלה עד כמה היא כעורה ומתחיל לזעום ולזעוק חמס בקינה המזכירה את קינתו של איוב. היו גם שירים שנכתבו במתכונת דומה למתכונת הקלאסית של המקאמה, כמו יוסף אבן זבארה שחיבר את "ספר השעשועים". מתכונתה הערבית הקלאסית של המקאמה נשמרה רק בספר "תחכמוני" ובשתיים שלוש מחברות נוספות.

במהלך ארועי המקאמות ניתן להיתקל בהתחפשויות שונות של משתתפי הסיפור. מוטיב ההתחפשות הינו בן שלושה שלבים, כאשר השלב הראשון הינו ההתחפשות, בהמשך מופיע הגילוי ובסיום ההפלה בפח, כלומר העוקץ שבסיפור.

למוטיב ההתחפשות קיימות שתי צורות עיקריות:
א. תחפושת עם מסווה על הפנים וככל הנראה, היא ההתחפשות המקורית והראשונית, כאשר פניו של המתחפש מכוסות במסיכה מסויימת שמסווה אותו והתגלותו מגיעה כאשר הוא מוריד את המסיכה. במהלך לבישת המסיכה המתח גובר ורק כשהמתחפש מתגלה מתרופף המתח, כשהסיבה העיקרית לכך היא תגובתו המבוהלת של המגלה וצחוקו של המתחפש.
ב. קיימת תחפושת שאין לה מסווה על הפנים, אך המתחפש לבוש בבגדי הדמות לה התחפש וכן מדבר ומתנהג כמותה. הסובבים אינם משערים כי לפניהם דמות מחופשת. כאשר המגלה מודע לתחפושת, נגרם לו בדרך כלל הלם ונוצרים בו חרדות ופחדים מסכנה פיזית בה הוא נמצא ונעשה מודע לה בעקבות הגילוי. (דישון, תשמ"ד: 43-41; אלמגור, תשל"ה: 255-254; רצהבי, תשל"ד: 14-13)

שאלתי היא לשם מה בכלל היה צורך בתחפושת ואם כבר קיימת התחזות, מדוע יש חשיבות לכך שיש או אין מסיכה על הפנים? ושאלה נוספת, לשם מה צריך היה את הקטע של התגובה המבוהלת של המגלה בתוך הסיפור?

אל מול שאלות אלה אנסה להעלות טענה כפולה: סיבה אחת היא שהספור היה משעשע ומלא הומור והיה אמור להתאים לכלל השומעים, כאשר פשוטי העם, שאינם מבינים את שעשועי הלשון והרעיונות העמוקים, היו נהנים מהפשטות הקוריוזית של הבהלה והפחד, כשם שברבדים נמוכים של האוכלוסיה נהנים וצוחקים מפנטלונה הליצן שנבהל או מבהיל את אחת מהדמויות בקומדיה דל-ארטה.

הסיבה השניה שלדעתי היו נחוצות ההתחפשויות הללו, היא ההשפעה של הסביבה הערבית והיהודית, אשר נהוג לכסות בה את האשה, לפחות לפני זרים וביחוד כשהיא עוד בתולה ורווקה. מוטיב ההתחפשות בז'אנר המחברת היה משותף ליוצרי אותה תקופה ותכליתו היתה שעשוע או הטפת מוסר ולעיתים שניהם.

כדי לבסס את טענותי ולהדגימן, אערוך השוואה בין "ספר השעשועים" מאת יוסף בן מאיר אבן זבארה, המחברת העשרים ב"תחכמוני" מאת יהודה אלחריזי ו"נאום אשר בן יהודה" מאת שלמה אבן צקבל.

תוכן עניינים:
מבוא
פרק ראשון: התחפשויות במקאמה
פרק שני: מוטיב ההתחפשות ב"ספר השעשועים" ליוסף אבן זבארה
פרק שלישי: מוטיב ההתחפשות ב"נאום אשר בן יהודה" לשלמה אבן צקבל
פרק רביעי: מוטיב ההתחפשות במחברת ה20- ב"תחכמוני" ליהודה אלחריזי: משבע
בתולות ותחבולותיהן
סיכום
ביבליוגרפיה

מקורות:

אלחריזי, י., (תשי"ב), תחכמוני, מחברות לספרות, תל-אביב.
אלמגור, א., "המקאמה ומקורותיה", המזרח החדש, כרך כה, תשל"ה (1), ע"מ 255-254.
גוברין, נ., "סגנון המקאמה בספרות העברית בדורות האחרונים", מאסף, כרך ח-ט, 1968, ע"מ 408-394.
דישון, י., "'נאום אשר בן יהודה' לשלמה אבן צקבל והמקאמה ה20- ב'תחכמוני' ליהודה אלחריזי", ביקורת ופרשנות, חוב' 6, תשל"ד, ע"מ 56-74.
דישון, י., "למוטיב ההתחפשות במקאמה העברית בספרד", ידע עם, כרך כב, תשמ"ד, חוב' 43-41, ע"מ 52-51.
דישון, י., "'נאום אשר בן יהודה' לשלמה אבן צקבל והמקאה ה20- ב'תחכמוני' ליהודה אלחריזי", בקורת ופרשנות, 6, תשל"ד, ע"מ 65-57.
דישון, י., (1985), ספר השעשועים ליוסף בן מאיר אבן זבארה, ראובן מס, ירושלים.
טופרובסקי, י., (עורך), 1952, תחכמוני, הוצ' מחברות לספרות, תל-אביב.
מלאכי, צ., "המקאמה העברית והשפעתה על האלגוריה העברית, מחנים, (1), תשנ"ב, ע"מ 179-176.
פגיס, ד., (1976), חידוש ומסורת בשירת החול העברית: ספרד ואיטליה, הוצ' כתר, ירושלים.
פגיס, ד., (תשנ"ג), השיר דבור על אופניו, הוצ' מאגנס, ירושלים.
רצהבי, י., (עורך), (תשל"ד), ילקוט המקאמה העברית: ספורים בחרוזים, הוצ' מוסד ביאליק, ירושלים.
שירמן, ח., [א], (תשל"א-תשל"ב), השירה העברית בספרד ובפרובנאס, חלק א', הוצ' מוסד ביאליק, ירושלים.
שירמן, ח., (תשנ"ז), שירת החול העברית בספרד הנוצרית, הוצ' מאגנס, ירושלים.

תגים:

תחפושת · אומנות · אמנות · סיפור · יהודי · שירה · מסיכה · מגיד

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ההתחפשות במקאמה העברית בימי הביניים", סמינריון אודות "ההתחפשות במקאמה העברית בימי הביניים" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.