ז'אנר הפשרה במחזות "חפץ" ו"פופר" מאת חנוך לוין

תקציר העבודה:

"חפץ" ו"פופר" הינם שניים מהמחזות הבולטים בז'אנר העוסק בפשרה ובויתור אצל חנוך לוין. ז'אנר זה מטפל בבדידותו האומללה של האדם ובנחיתותו של הרווק הבודד מול הזוג הנשוי והמאושר כביכול. אין הדבר אומר שהזוג הנשוי אכן מאושר, אך עצם זה שיש לו את מכלול המעורבות האישית בחיים זוגיים, הופך אותו לגבי כל אותם בודדים לנעלה ומוצלח מהם.

מוטיב הגבר האומלל והבודד או האשה האומללה והבודדה, חוזר אצל חנוך לוין במחזות רבים. בין השאר יעקובי המושפל ב"יעקובי וליידנטל", האהוב הסמרטוטי וההורים הזניחים ב"נעורי ורדל'ה" וכמובן, שפרכצי האומללה ב"שיץ", שצ'רכס מנהל משא ומתן קשוח במיוחד עם אביה, כדי שיאות לקחת ממנו את הנטל, כלומר את שפרכצי.

הפשרה אינה רעיון חדש. ראשיתה בתאטרון האוונגרד במחזות כמו "הכסאות" מאת יונסקו, שם שני זקנים חסרי כל תקווה לעתיד, מתכוננים למפעל חייהם, להשמיע לעולם את המסרים המופלאים של הבעל, אשר יכול אולי היה להיות רמטכ"ל, אבל כרגע בתור שוער הבית, הוא "רמטכ"ל הבית". דוגמאות נוספות ניתן למצוא ברוח התקופה גם מחזותיו של בקט וכדוגמא אביא את "מחכים לגודו", שם ולאדימיר ואסטראגון ממשיכים לחכות למשיח, תוך תלות הדדית להפגת הבדידות. באותו מחזה גם פודזו ולאקי קשורים זה לזה בחבל. פודזו הינו עשיר ובעל קרקעות, אך כנראה
אומלל ובודד. כיוון שהינו בעל ממון, הוא קושר אליו בתור עבד את לאקי, שהינו אדם אינטליגנטי, אך כנראה תלוי למחייתו בפודזו.

בעבודתי ארצה לטעון, כי רעיונותיו של חנוך לוין מופיעים בצורה בוטה כבר אצל ש"י עגנון. לצורך השוואה עם "חפץ" ו"פופר", אביא את סיפורו של עגנון (תרצ"ד: רלד- רנח), "עובדיה בעל מום". גם שם עובדיה משכנע את עצמו, שבינתיים רוקדת שייני סריל עם הבחורים השונים במשתאות ובמסיבות, אך כאשר תיכנס איתו לחופה, הרי תהיה כאשה כשרה לכל דבר.
עוד ארצה לטעון, כי המציאות, שמציג עגנון באירוניה, הופכת אצל חנוך לוין לגרוטסקה אוונגרדית. לשם כך אגדיר את תאטרון האוונגרד והגרוטסקה, אאפיין את הדמויות ודרכי עיצובן במחזות "חפץ" ו"פופר" ואציג את הביקורת החברתית של חנוך לוין, המכוונת לרבות מהדמויות הסובבות אותנו בכל מקום אליו נפנה, כאשר אינן מוכנות להתעקש על הרצוי ומתפשרות על המצוי והעיקר לא להישאר חלילה לבד.

תוכן עניינים:
מבוא
פרק ראשון: ספרות תיאורטית
פרק שני: המחזות
פרק שלישי: עיצוב הדמויות
פרק רביעי: הפשרה
סיכום
ביבליוגרפיה

מקורות:

אוהד, מיכאל, "אהבתו ומותו של פופר", הארץ, 27.3.74, ע"מ 16-17, 39.
בקט, סמיואל, (1985), מחכים לגודו, הוצ' אדם, תל-אביב.
לוין, חנוך, (1988), חפץ ואחרים, הוצ' הקבוץ המאוחד, תל-אביב.
לוין, חנוך, (1988), סוחרי גומי ואחרים, הוצ' הקבוץ המאוחד, תל-אביב.
יונסקו, אוז'ין, (1971), הווה עבר, עבר הווה מתוך יומן, הוצ' שוקן, ירושלים ותל-אביב.
יונסקו, אוז'ין, (1982), הכסאות, (תרגום: חיה ומיכאל אדם) הוצ' אור עם, תל-אביב.
לשם-עזרא, דנה, (1993), חפץ, הוצ' אור עם, תל-אביב.
מילר, ולטר ג'יימס, ונלסון, קוני א., (1990), סמואל בקט: מחכים לגודו ויצירות נוספות, הוצ' אור-עם, תל-אביב.
עגנון, ש"י, (תרצ"ד), "עובדיה בעל מום" בתוך סיפורי אהבים, הוצ' שוקן, ברלין.
עוז, אברהם, "האדם כחפץ הנשבר", 1996, נלקח מהארכיון לתאטרון, אונ' תל-אביב.
קאמי, אלבר, (1959), הנפילה; גלות ומלכות, ספרית הפועלים, מרחביה.
Byron, Lee Jennings, The Ludicrous Demon (Aspects of the Grotesque), University of California Press, Berkely Los Angeles Pub., Vol. LXXI (71).
Clayborough, Arthur, (1967), The Grotesque in English Literature, Clarendon Press, Oxford.
Ionesco, Eugne, (1964), Notes and Counter Notes, Grove Press, Inc., New York.
Kirby, M., (1971), Futurist Performance, E.P. Dutton Co., Inc., New York.
Shidlo, Ana, (1982), Samuel Beckett's Tragic Vision: Elemnts of Theory and Practice, Department of English Literature and Language, Tel-Aviv University, Tel-Aviv.
Y Gasset, Jose Oratega, (1968), The Dehumanization of Art, Princeton University Press, New Jersey.

תגים:

מחזאות · תאטרון · מחזה

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "ז'אנר הפשרה במחזות "חפץ" ו"פופר" מאת חנוך לוין", סמינריון אודות "ז'אנר הפשרה במחזות "חפץ" ו"פופר" מאת חנוך לוין" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.