מלחמה כנטית הלב האגרסיבית של האדם

תקציר העבודה:

מלחמות כנטיות הלב האגרסיביות של האדם

מבוא hy0951 -
הוגי דעות רבים עמדו על מהות המלחמה וסיבותיה.
בקרב הסופיסטים ישנן מספר אסכולות ביחס לחוקי האדם. האחת טוענת כי כל
חוק אנושי הוא פשרה בין רצונו של האדם לעשות עוול לזולת מבלי לבוא על עונשו,
לבין אי יכולתו לעשות כן מחמת הסכנה שהכל יעשו עוול לו עצמו, מבלי שיובאו הם
על עונשם. לעומת הגישה הפרגמאטית הזו ישנם סופיסטים רדיקאליים יותר
הסוברים כי החוק אינו הגבלה על החזק אלא החוק הוא ביטוי לרצונו וכוחו של
החזק. בלשונו של תרזימבוס- במדינה הדמוקרטית החוקים הם ביטוי להיות
האדם הגורם החזק ביותר ובמדינה אריסטוקרטית ביטוי לכח האצולה.

מקורות:

מלחמות כנטיות הלב האגרסיביות של האדם
מלחמות כנטיות הלב האגרסיביות של האדם
מבוא
הוגי דעות רבים עמדו על מהות המלחמה וסיבותיה.
בקרב הסופיסטים ישנן מספר אסכולות ביחס לחוקי האדם. האחת טוענת כי כל חוק אנושי הוא פשרה בין רצונו של האדם לעשות עוול לזולת מבלי לבוא על עונשו, לבין אי יכולתו לעשות כן מחמת הסכנה שהכל יעשו עוול לו עצמו, מבלי שיובאו הם על עונשם. לעומת הגישה הפרגמאטית הזו ישנם סופיסטים רדיקאליים יותר הסוברים כי החוק
אינו הגבלה על החזק אלא החוק הוא ביטוי לרצונו וכוחו של החזק. בלשונו של תרזימבוס- במדינה הדמוקרטית החוקים הם ביטוי להיות האדם הגורם החזק ביותר ובמדינה אריסטוקרטית ביטוי לכח האצולה.
אריסטו
לפי אריסטו המדינה נימנית עם הדברים הטבעיים ושהאדם בעל חיים מדיני על פי הטבע ומי שאין לו מדינה- על פי הטבע, לא על פי המקרה הריהו או פחות או יותר מאדם, הוא כאותו חסר שבט, חסר חוק, חסר בית כי בהיותו חסר מדינה וחוק על פי הטבע הוא גם אוהב מלחמה.
אוגוסטינוס (המאה הרביעית לספירה)
לדידו של אוגוסטינוס- אין משמעות לשלום וידידות בין מדינות אלא רק חוסר קונפליקטים. המדינה/סדר וחוק בינלאומי באים מרוע לב האדם ע"מ למנוע אנרכיה.
תומאס הובס
הובס (1679-1588) היה פילוסוף אנגלי. בספרו המפורסם ביותר "הלוויתן" הוא ממצה את שיטתו הפילוסופית מדינית הקובעת כי האדם הוא מטבעו אנושי, אכזר ונלחם בלי הרף בבני מינו. כתריס לתקלה זו הנושאת בחובה סכנת כליה למין האנושי החליטו קבוצות של בני אדם לכונן ממשלה לשם קיום השלטון. הם קיבלו עול שלטונו של המלך,
ומחובתו להגן על עמו אם אין המלך ממלא חובה זו האזרחים רשאים למרוד בו.
הובס חיבר את ספרו "הלוויתן" בשלהי מהפכתו של קרומוול, ומסייע בגיבושה של המחשבה המדינית שביקשה לקעקע את המונרכיה האבסולוטית. הובס מנתח את מצב הטבע ומתוכו הוא מגיע למסקנה כי השלטון האבסולוטי הינו השלטון הטוב ביותר, שאלמלא הוא "איש את רעיהו חיים בלעו". הובס מציע כי האלטרנטיבה לשלטון מלוכני אבסולוטי
איננו שלטון מסוג אחר אלא היעדר שלטון.
כאשר לא יהיה שלטון האזרחים יפחדו כל אחד לעורו. כל אחד מהם ירצה חופש חירות מכסימלי לעצמו ונוחות מכסימלית ולכן תיווצר מלחמה של הכל בכל ומצב זה ממנו פוחדים כולם. אי לכך תבונתו של האדם תביא אותו להציב אלטרנטיבות אפקטיביות למצב נורא זה המכונה 'משפט הטבע'. לפי הובס משפט הטבע וחוקיו הוא צו התבוסה האנושי
המנסח לאזן את צווי השמירה העצמית שלו וההזדקקות למשפט הטבע תאמר לאדם כי עליו להימנע מן המצב הטבעי. כאשר האדם ירצה להיות בטוח הוא יחוקק חוקים במסגרת "אמנה חברתית" אשר יאסרו פעולות אלימות כלשהן.
מאחר שמצבו של האדם הוא מבצע של מלחמת הכל בכל, וכל אחד נוהג אז כפי שיורהו שכלו ואפשר לו להשתמש ולהיעזר בכל דבר לשם שמירה על חייו מפני אויביו נמצאנו למדים שבמצב כזה לכל אדם זכות לכל דבר ואפילו לגופו של הזולת. לפיכך כל זמן שקיימת זכות טבעית זו של כל אדם לכל דבר, מן הנמנה שתהא ערובה לשום אדם שיוציא
אותה תקופת זמן שהטבע קוצב לחיי בני מינו.
הרכבי
יהושפט הרכבי טען כי המלחמה היא דבר בלתי נמנע, אם כי האדם אינו מעוניין בה. לאורך כל כתביו של הרכבי אנו רואים כי הוא מנסה לנווט את מהלכיו לא דרך מלחמה אלא דרך שיחות דיפלומטיות, וכל זאת במידת האפשר. אין הוא שולל מלחמה קונבנציונלית, אם הדבר הוא בלתי נמנע. אולם מלחמה אשר אינה מלחמת קיום יש לחשוב עליה.
הרכבי מדגיש בחשיבות עליונה את הכח והעוצמה. לפי דעתו הרי אנו חיים בעולם בו ההרתעה הינה חשובה במידה רבה, ולכן האיש אשר יצליח להרתיע יותר את השני ע"י הפחדות ואיומים הרי הוא כבר בעדיפות.
קלאוזביץ
קלאוזביץ טוען שהמלחמה היא למעשה המשך הדיפלומטיה באמצעים אלימים; היכן שאתה לא מגיע ומה שאתה לא משיג ע"י דיפלומטיה, אתה רשאי להשיג בדרכים אלימות. המלחמה, לפי דעתו היא פרט נמנע ורצוי לא להגיע אליו. המלחמה היא דבר נפרד מהדיפלומטיה, והינה דבר טבעי לחלוטין.
יכולת גרעינית
המצאתה של פצצת האטום היא אחת מאותן נקודות ציון יחידות בהסטוריה האנושית, שבהן צף ועולה גורם סיבתי חדש, שמשמעויותיו המעשיות והמוסריות חורגות הרבה מעבר להקשר ההיסטורי-סיבתי שבו הוא עולה. ב6- באוגוסט 1945 עם חורבנה של הירושימה, פסע העולם, כמעט בבלי מודע, אל תחילתו של עידן, שרק עתה אנו מתחילים לתפוש את
טיבו האמיתי. זהו עידן שבו אפשרות רצח-כל ((Omnicide מונפת כחרב על עצם קיומה של הציווליזציה. פוטנציאל זה הפך לסדר פוליטי עולמי חדש, שהצלחתו תלויה בעצם החרדה האפוקליפטית.
המפתן הצר בין קיומה של ציוויליזציה לבין חורבנה נעוץ כיום, לראשונה בהיסטוריה, ברצון האנושי בלבד. אם נבחן את משנתו של מקיאוולי שטען שעל מנת להצליח צריך להיות אכזר ומי שמפחד מתדמית של אכזר ימיו יהיו ספורים, או לחילופין את אשר כתב על לואי ה12- שעלה על ונציה שם הוא לא מתייחס לצדק או אי צדק אלא מתייחס
להצלחה או אי הצלחה שלו. הקריטריון לדידו של מקיאוולי הוא ההצלחה או אי ההצלחה - ברגע שהצלחת לא משנה כיצד הצלחת. כאמור אם נבחן דבריו אלו במציאות הגרעינית הקיימת כיום נגיע למסקנה שתורה זו עלולה לשמש "טריגר" למנהיג "מטורף" להביא לשואה עולמית, מדוע "מטורף"? מכיוון שמנהיג "שקול" יקרא את דברי מקיאוולי
לעומקם ויבין מדבריו שצריך להשתמש במידה נכונה של אכזריות, יבין גם שמקיאוולי הפך את "האכזריות" למדע מדינה ומתוקף היותו מדע חייב המונח "אכזריות" להתקדם ולהתאים עצמו
לתקופה, והחשוב מכל יבין שלא ניתן ל"הצליח" במלחמה גרעינית, והלוא ההצלחה היא הדבר החשוב אליו מכוון מקיאוולי.
אם אמנם המלחמה הגרעינית היא חסרת הגיון פוליטי ומנוגדת לכל תפיסה של מוסר מלחמה, מה ההגיון לקיומם של כלי הנשק הגרעיניים? איזה תפקיד פוליטי נותר עבורם? - במאמר חלוצי בנושא נגע ברנרד ברודי על היחס שבין הנשק הגרעיני לפוליטיקה - "עד עתה מטרתו העיקרית של הכוח הצבאי היתה לנצח במלחמות, אך מעתה ואילך מטרתו
העיקרית תהא למנוע אותן. אי אפשר, כמעט, להעלות על הדעת מטרה אחרת שאותה יוכלו לשמש". ואמנם מאז שנות החמישים הופך עקרון ההרתעה הגרעינית למסדו של סדר בינלאומי חדש, על פיה "מאזן האימה" יחליף את המכניזם הקלאסי "מאזן הכוחות" כמכשיר פוליטי למניעת מלחמה.
בעולם "הובסייאני" הבנוי על הדדיות גרעינית רק מצב אמין ויציב של "מאזן אימה" יהא ערובה למניעת התרחשותה של מלחמה גרעינית.
מלחמה צודקת
הדיון המסורתי בשאלת "המלחמה הצודקת" - היינו בתנאים המיוחדים שבהם פתיחה במלחמה, או ניהולה בהמשך, ניתנים לצידוק מוסרי - זכה בשנים האחרונות לתשומת לב מחודשת. הספר "מלחמות צודקות ובלתי צודקות" פרי עטו של מיכאל וולצר, הוא אולי התוצר האקדמי הבולט של תחיה זו. אסכולה זו הינה אנטי מקיאוליסטית מעיקרה,
מקיאוולי מייעץ לנסיך בספרו בפרק 14 לעסוק אך ורק במלחמה וגם בזמן שלום. ובעיונים מקיאוולי מדבר על רומא האמפריאליסטית כטובה ושרידה יותר מספרטה הלא אימפריאליסטית. לדעת אסכולה זאת בשום נסיבות נראות לעין אין הנשק הגרעיני יכול להיות האמצעי ההכרחי להשגת מטרות לגיטימיות כלשהן, הדבר גורר ל"מלחמה בלתי צודקת"
שעלולה להעמיד בסימן שאלה את חובת הנאמנות של האזרחים למדינה.
לעיל ראינו כי האדם אינו בוחל במלחמות, ולמעשה לעיתים הוא נהנה מהם. אולם למרות האמור לעיל ניתן להבין את נטיות אלו בצורה שונה, תוך נימוקים משטח האנתרופולוגיה.
לכל חברה יש לא רק את האספקטים הפונקציונאליים באמצעותם היא מאשרת ומגנה על המכלול שלה, אלא יש לה מספר מסוים של אמונות, דוגמאות ונטיות אשר מנוגדים ומכחישים ומערערים לא רק את התיפעולים החיוניים ואתת מבנה הקבוצה אלא שבזמנים מסוימים אפילו את קיומה. כך לדוגמא אנו רואים בדת ההינדו: הם מכחישים את המציאות
של העולם ההגיוני, אשר נתפס כאילוזיה טהורה.
התנהגות אתנו פסיכיאטרית מסבירה, בין השאר, מה המרכיבים של תרבות אשר יכולים לבוא לידי ביטוי בצורה זו או אחרת בעתיד ואשר התנהגות זו נראית לנו כמוזרה, או במקרה הקיצוני, חולנית. לכל עם ולכל אומה יש את מנהגיו, תרבותו ומסורתו אותה הוא מכיר ומוקיר שנים רבות. תרבות זו מעוגנת בכללי המוסר החברתיים אותן הוא
מכיר, בכללי דת ומסורת עליהם הוא אמון וכן במנהגים אשר נשתרשו במשך השנים, ואין איש יודע את מקורן. תרבות זו והתנהגות זו יכולים לבוא לידי ביטוי, הן בטווח הקצר והן בטווח הארוך, בצורה של תרבות אחרת בצורה סוביקטיבית או לכל תרבות בצורה אוביקטיבית, יכול להראות הדבר כמוזר, חולני ואפילו פלילי.
הקונפליקט בין אידיאל הנגטיביזם החברתי לבין הדרישות הפונקציונאליות של החברה יכול גם להתפרץ ברמת האינדיבידואל.
ישנן צורות ההתנהגות אותן אנו יכולים להבין על פי אמות מידה מקובלות עלינו, אולם ישנן צורות התנהגות, או צורות חיים, היכולות להיות מובנות (לא דיברתי על מוצדקות) רק ע"י אותו עם, כמו לדוגמא ניסין למלחמה בלתי פוסקת כדרך חיים. כך לדוגמא באיסלאם: התרבות האיסלאמית, שמאז ומעולם חיה על חרבה ורעיון הפצפיזים
היה זר לה, אינה רואה בשלילה את רעיון המלחמה. דבר זה הינו מעוגן הן בקוראן, הן בתרבות, והן במוסכמות החברתיות האיסלמיות.
דברה (1903) מדבר על 2 סוגים של לא מודע: אתני ותרבותי. בכל התנהגות המבוססת על שני הנ"ל יש טישטוש של המערכת האישית ההתנהגותית כאשר הלא מודע שולט על המודע, ולמעשה יש כאן מעין מחלת נפש. אם במחלת הנפש יש תהליך של טשטוש של הפרט וטישטוש האישיות יתכן מאוד שתהליך זה לא קיים בטריטוריה אחרת של האישיות ששיך
לתרבות. אם אדם חולה נפש, הוא היה כל כך חולה שהחלק של התרבות יהפוך למטושטש. אולם אם המחלה ניזונה מבסיס של מערכת תרבותית ויוצרת דפוס שהוא מקומי בלבד, זה מעיד על כך כי החלק התרבותי שבאישיות לא טושטש. טשטוש אישיות אנו יכולים למצוא ביהדות האורתודוכסית בה האדם אינו יכול להחליט בעצמו האם הוא מאמין או לא,
וכן צורות התנהגות אחרות. הכל קבוע על פי התרבות (התורה). אי לכך עלינו למצוא מהו מקומה של התרבות בתוך האישיות.
התרבות יכולה להתחלק ולתת קבוצות ויכול להיות כי בתוך קבוצה אחת יש מאפיינים אשר אינם בקבוצת העל. אם ההפרעה הינה אמיתית על פי התרבות היא תהיה סכיזופרנית, אולם אם היא תהיה לא על פי התרבות אלא כתוצאה ממנה היא תהיה היסטרית.
נימוק שני להתנהגות האדם, ו"לזיכויו" אנו יכולים לראות בשלבי התפתחותו.
תאורטיקן אשר פיתח תיאוריות לזיהוי המוסריות הוא קוהלברג לורנס. הוא פיתח תיאוריה בת שישה שלבים המאפשרת לזהות את המוסריות של אדם מסוים, על פי שלבי מוסר מובחנים.
הוא מניח כי המוסר אינו מתפתח על הרמה של האישיות אלא על רמות ספציפיות קוגניטיביות. ככל שאנו מפותחים קוגניטיבית אנו מסוגלים להגיע לרמה מוסרית יותר גבוהה, ואם רמתנו הקוגניטיבית נמוכה לא נוכל להגיע לשום רמה מוסרית המתפתחת עצמאית.
הוא מפתח את התיאוריה לשלושה שלבים כאשר כל שלב מכיל שני תתי שלב:
1.הרמה הבסיסית היא אנוכית וקשורה לאירועים חיצוניים ולא לסטנדרטים כלשהם. דבר זה קורה כאשר הילד הינו ילד קטן ואינו מבין בנורמות וערכים ולכן הוא מסתמך רק על מראה עיניו או מגע פיזי.
2.הרמה השניה היא שהערך המוסרי קשור בביצוע תפקידים. הוא ירצה להיות "ילד טוב" ולכן יציית לחברה. הוא שופט את הפעולות על פי הכוונה. יש כאן יחס לנורמות כלליות אך עדיין אין תחושה מלאה של צדק ואי צדק אולם הוא מסוגל להבין את המגבלות שהחברה הטילה עליו.
3.בשלב השלישי האדם מבין כי קונפורמיות הינה חלק מהחיים על מנת להתאים לסטנדרטים כללים, תוך הבנה כי יש מוסר על.
לפי קוהלברג יש דברים מוחלטים צודקים ומוחלטים לא צודקים. הידיעה הזו והיכולת להבחנה דוחפת אדם לפעולה מסוימת, והיא אינה מחייבת לפעול לפי הערכים החברתים משום שהם קיימים אלא משום שהם צודקים. האדם פועל מתוך אמונה במוסר ולא בשל תכתיבי החברה.
על פי תיאוריה זו הרי האדם מסווג לפי רמתו האינטלקטואלית שהינה אחידה לטווח ארוך. למרות זאת אנו רואים כי רמתו המוסרית משתנה לעיתים?!. אולם כל אחד מתנהג לפי הסובב אותו.
חנה ארדנט, סוציולוגית בת זמננו טוענת כי המלחמה אינה דבר שלילי.
בעיקרון חנה ארנדט אינה שוללת לא אלימות ולא כח. על פיה אלימות וכח אינם דבר רצוי אולם כאשר אין ברירה יש ויש לערוך מלחמה הכרוכה בכח או אלימות הדבר אפשרי.
חנה ארנדט מביאה את מקס וובר ((MAX VEBBER, ומדבריו עולה כי כח אינו בהכרח אלימות. הכח הינו לגיטימי במידה ויש שליט אחד השולט בצורה שאינה רצויה לכל העם. בצורה כזו פוגש כח בכח ולכן אין זו אלימות.
כח ואלימות אינם שונים במהותם מדיבורים פוליטיים למרות שהם שונים במהותם. כאשר אחד שולט באופן אבסולוטי ישנה הצדקה וכח ואף אלימות. אלימות מופיעה במקום בו הכח הינו בסכנה ואלימות יכולה להרוס את הכח ואת האפקטיביות שלו אם משתמשים בה לא נכון.
לדעתה, מרקס ואנגלס, חסידי התורה המעמדית שפיתחו את תיאורית "POWER OF NEGOTIATION" אינם צודקים נשענים על תיאוריות ועל ניסיון עתיק יומין (ראה להלן) אשר אינו בר תוקף כיום. לעומתם, את קלאוזביץ ומקס וובר, (ואפילו ניתן להזכיר כאן את מקיאבלי) ארנדט מאמצת את גישותיהם.
כלומר: כח אינו צריך הצדקה וניתן להשתמש בו בכל אירוע לאומי אולם בכל מקרה צריך לגיטימציה. כח ואלימות, היות והם לרוב מופיעים ביחד יש לשקול אותם באותה קטגוריה ולעיתים להפעיל אותם אינו בבחינת איסור.
ביבליוגרפיה
*.אבינרי שלמה, רשות הרבים, ירושלים, 1983.
*.הרכבי יהושפט, מלחמה ואסטרטגיה, תל-אביב, 1992.
*.הרכבי יהושפט, מלחמה גרעינית ושלום גרעיני, ת"א; מערכות 1983.
*.ניקולו מקיאוולי, הנסיך, ת"א; זמורה ביתן,1988.
*.כהן אבנר, אנושות בצל האטום, ת"א; קיבוץ מאוחד, 1987.
*.וולפנזון אברהם, הגות מדינית, ת"א, 1987.
*.זיסר ב., צור ד., המחשבה המדינית, הוצאת שוקן, 1990.
*.מוס רולף, תיאוריות על גיל ההתבגרות, תל-אביב, 1988.
*.סייבן גורג' תולדות תורת המדינה חלק א', (אורי רפ מתרגם), הוצאת יחדיו, ת"א, 1963.
*.קליינברג רות, פרקים בתולדות המחשבה המדינית, הוצאת דגה, ת"א, 1980.
*.רוגר אשלי ליאונרד, על המלחמה, מדריך קצר לקלאוזביץ, מערכות, תל- אביב, 1977.
*.ARENDT HANNAH, ON VIOLENCE, NEEW-YORK, 1969.
*.BERNARD BRODIE, ED. THE ABSOLUTE WEAPON, N.Y.: HARCAURT, 1946.
*.GERORGE DEVEREUX, (1908) BASIC PROBLEMLS OF ETHNOPSYCH- -IATRY, LONDON.
אבינרי שלמה, רשות הרבים, עמוד 11.
קליינברג רות, פרקים בתולדות המחשבה המדינית, פרק א'.
סייבן גורג', תולדות תורת המדינה, חלק א'.
זיסר ב., צור ד., המחשבה המדינית, עמודים 18-54.
הרכבי יהושפט, מלחמה ואסטרטגיה, עמוד 217.
בנושא זה רצוי לקרוא את הספר של אבא אבן, הדיפלומטיה החדשה, יחסים בינלאומיים בעידן המודרני", ת"א, 1985.
רוגר אשלי ליאונרד, על המלחמה, מדריך קצר לקלאוזביץ, עמוד 55.
ניקולו מקיאוולי, הנסיך (ת"א; זמורה ביתן 1988) פרקים 1,2.
אבנר כהן אנושות בצל האטום (ת"א; קיבוץ מאוחד 1987) עמ' 15.
Bernard Brodie, ed. The Absolute Weapon, P. 76.
יהושפט הרכבי מלחמה גרעינית ושלום גרעיני, עמ' 336.
רולף מוס, תיאוריות על גיל ההתבגרות, עמוד 105.
ARENDT HANNAH, ON VIOLENCE,P.37.
1

אפשרויות משלוח:

ניתן לקבל ולהזמין עבודה זו באופן מיידי במאגר העבודות של יובנק. כל עבודה אקדמית בנושא "מלחמה כנטית הלב האגרסיבית של האדם", סמינריון אודות "מלחמה כנטית הלב האגרסיבית של האדם" או עבודת מחקר בנושא ניתנת להזמנה ולהורדה אוטומטית לאחר ביצוע התשלום.

אפשרויות תשלום:

ניתן לשלם עבור כל העבודות האקדמיות, סמינריונים, ועבודות המחקר בעזרת כרטיסי ויזה ומאסטרקרד 24 שעות ביממה.